קשיא: לוותר על הנבואה?

בגמרא (נזיר כט) נאמר שהאב מזיר את בנו ואין האם מזירה את בנה, ומשמע שאין האם חייבת בחינוך בנה. מצד שני, בגמרא בסוכה מובא שהילני המלכה היתה בסוכה יחד עם בניה הקטנים, ומשמע שחינכה אותם למצוות?

רק בנזירות אין חובת חינוך


הקרן אורה (נזיר כט), וכן תירץ יוסף בתגובה, מסביר שהאב המדיר את בנו, אינו עושה כן מדין חינוך אלא משום חיובו לשמור על קדושת הקטן. הוא מוכיח כשיטתו מכך שהירושלמי מתיר לאב להדיר את בנו לנזירות אפילו כעובר- לפני שהוא בגיל חינוך. ממילא, למרות שהאם חייבת בחינוך בנה, זה רק במצוות חיוביות כמו לולב או סוכה אצל הילני, ולא בפרישות וקדושה כמו בנזירות, שזו חלק מהחובה המיוחדת של האב.

הילני המלכה חינכה ללא חיוב


הקהילות יעקב (סוכה,ב) מסביר (על פי דברי התוספות ישנים) שהילני המלכה אמנם חינכה את בניה, אך מבלי שתהיה מחויבת מדין חינוך. לשיטתו, מצוות חינוך היא כפולה- מצווה (מדרבנן) על הקטן לעשות את המצווה, ומצווה על האב לחנכו שיעשה אותה. הילני בנתה סוכה בשביל לסייע לבניה הקטנים לעשות את המצווה המוטלת עליהם, אך היא עצמה לא הייתה חייבת לחנכם למצוות כדברי הגמרא בנזיר.

והשבוע: הגמרא במסכת סנהדרין דף פט לומדת שחל איסור חמור לעבור על דברי נביא, עד כדי ש"המוותר על דברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו – מיתתו בידי שמים".

אך, החומרא הגדולה בעבירה על דברי נביא, מובילה לקושיא גדולה. הרי כל מצוות התורה נאמרו לנו מפי נבואת משה, אז האם נאמר שכל העובר על מצווה בתורה יהיה חייב מיתה בידי שמיים?

לקשיא הקודמת