כינוס חירום עם הרבנים על המצב

יש תקופות שמרגישים בצורה ברורה שריבונו של עולם מדבר איתנו. הבעיה היא שקשה לנו מאוד להבין מה בכוונתו לומר לנו. בתקופה כזאת, בה חווינו אינטנסיביות כזאת של מאורעות אנחנו נדרשים לברר לעצמנו מה ה' רוצה מאתנו.

את שנת הקורונה ההזויה שאנו עוד מרגישים פה ושם אין צורך להזכיר (או שכן?).

האם מישהו מאיתנו זוכר שרק לפני חודש המדינה כולה סערה וכאבה סביב אסון מירון הנורא? נדמה כאילו חלפה מאז שנה.

ומתי בדיוק פרצו מאורעות תשפ"א? הרי המצב המתוח עם ערביי ישראל לא החל בריקוד הדגלים. אז מתי כל העסק החל לצאת משליטה והתרחב ללוד, רמלה, עכו, יפו, חיפה?

ומישהו זוכר את מבצע "שומר החומות"? האם ניצחנו ב"נוק-אאוט" או ב"נקודות"? יש הרתעה? האם המבצע הבא עומד כבר מעבר לפינה?

כל המתרחש מתחבר למצווה אחת שמופיעה ממש בסיום פרשת "שלח לך" שקראנו השבת, ושאנו מזכירים מדי יום בקריאת שמע – פרשת ציצית. נאמר שם הציווי: "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם". מצוות הציצית ניתנה לנו כדי שלא נתפתה להביט על המציאות מבחוץ. שלא ניתן ללב ולעיניים להוליך אותנו אחריהם שולל. שנזכור את הכיוון ואת הדרך הנכונים גם בלב הסערה.

כדי לא לזפזפ כל הזמן בין התרים והאתרים ולשנות דעות שלוש פעמים ביום, כדי לא לתור אחרי העיניים והלב, עלינו להתבונן בעיניים פנימיות. מהן העיניים הפנימיות? התשובה לכך מופיעה גם היא בפרשת "שלח לך", שם מכונים חכמי ישראל בכינוי המפורסם: "עֵינֵי הָעֵדָה" (במדבר טו, כד).

ביום ראשון כ"ו סיוון (06.06 למניינם)  בשעה 20:30, התקיים שידור חי באתר ישיבה, ביוטיוב, ובפייסבוק עם הרב יעקב שפירא, הרב יעקב אריאל, הרב דב ליאור והרב דוד חי הכהן.

הזדמנות פז לשאול, להקשיב, לברר ולהעמיק, מתוך מפגש חי עם עיני העדה שלנו – גדולי רבני הציונות הדתית. להרים את העיניים שלנו לעיניים עמוקות ופנימיות יותר, "עיני העדה". העיניים של המדינה.