המצרכים חזרו מקולקלים
שכנה הבחינה שחסר לה כמה ביצים וחלב לארוחת הערב, וביקשה משכנתה מצרכים אלו. למחרת ביקשה להחזיר לשכנתה, ובת השכנים בת עשר קיבלה מידה את המצרכים.
שלום וברכה,
השבת חלב או ביצה לשכנים, יחסי גומלין שגרתיים בין שכנים מצריכה התבוננות הלכתית, מתי סרה המחויבות של המשיב. האם מחויבים להשיב רק לבעל/ת הבית, ולא לאחד מבני הבית? ומה מעמדו באם השיב את המצרך לאחד מהילדים מבני הבית גדולים או קטנים.
בגיליון זה נעסוק בשכנה שביקשה להשיב חלב ובצים לשכנתה, והגישה את המצרכים לילדה בת עשר שפתחה בפניה את הדלת, כפי שנהגו השכנות מידי פעם. הילדה הניחה את המצרכים על השולחן ופנתה לעיסוקיה. למחרת האם מגלה את החלב שנותר יממה בחוץ, וביצה שבורה כתוצאה מחוסר תשומת לב של אחד מבני הבית. השכנות פנו לברר האם השבה לידי קטנה מוגדרת כפשיעה, והאם מחויבת השכנה המשיבה להביא לה מצרך אחר, או שהחיוב שחל עליה פקע מיד עם מסירת המצרכים לילדה, והקלקול ארע להם, בביתם.
ראשית נדון בגדרו ההלכתי של הקטן, האם יכול לבצע קניין ולקנות עבור זולתו, ובמקרה דנן - להורים.
נדון בגדרי השבה לבני הבית, אם יש בה כדי להשיב לבעל הבית, ונראה הבדל בין השבת חוב והלוואה ובמקרה דידן השבת מצרך לשכן, לבין השבת פקדון או חפץ שאול. נעמוד על כך, שיש השבת פריטים לבעלים שדורשים מעשה קניין לבעלים, ואזי יתכן וניתן להשיבם רק לבעלים. ויש מעשה השבה שלא זוקק מעשה קניין, ודי בכך שחוזר לרשות הבעלים, אף שלא באופן ישיר ובלתי אמצעי.
נברר האם יש אומדן דעת ומשקל מכריע לצורת התנהלות שהיתה רווחת ומצויה בין המשפחות, שהיו נעזרים באופן תדיר בילדים להעביר מצרכים, כולל ילדים קטנים. האם בכך הם הגדירו שדי להם בהשבה לאחד מבני הבית, וכאילו אמרו להשיב לקטנה מפורשות. או שצריך לשמוע הסכמה מפורשת של המוטב כוללת או בכל פעם ובכל השבה.