חלק זעום מהתמונה

הדמות התנ"כית שמייצגת יותר מכל זעם ומרירות היא מכשף קדמוני ושמו בלעם. שמו רומז עליו שהוא היה מנותק ממסגרת לאומית כללית (בלי-עם), והוא אף כינה את עצמו "שתום העין", מה שמעיד על מבט חד-צדדי כלפי המציאות. בלעם ניסה לקלל את ישראל מתוך זעם, אך לא הצליח, "מה אזעם, לא זעם ה'". המילה זעם קרובה למילה זעום, דבר קטן וזניח. גם הזעם מתמקד במבט המצומצם, של מצב מסוים בזמן מסוים מאוד, ומחמיץ את התמונה הכוללת.  חז"ל מסבירים מה הייתה שיטת הפעולה שלו: הוא היה מנסה לכוון לזמן שבו א-לוהים כועס, ולנצל זאת כדי שקללתו תפעל. כתוב כי "א-ל זועם בכל יום", אלא שזעם זה נמשך רגע אחד – "כי רגע באפו", ואת הרגע הזה ניסה בלעם לתפוס. במילים אחרות, זו דמות שבאופן אובססיבי מעצימה את נקודת החיסרון האמיתית – אך חסרת הפרופורציה – בכל דבר.

בלעם העלה מן הסתם פוסטים מרגשים על כך שמערכת החינוך מלאה מטרידים וסוטים; שמדינת ישראל הולכת להתמוטט, ואיך מדכאים אותך בכל כיוון. כל מי שהעז להעיר שיש גם טוב בעולם מייד העלה את חמת זעמו של בלעם והואשם שהוא מחפה ומשתיק עוולות.

איך משתחררים מהלפיתה החונקת של הזעם? כפי שנאלץ בלעם להודות בעצמו "מה טובו אוהליך יעקב" – פשוט להביט על הטוב שב"אוהל" שלנו: אנחנו קמים בבוקר; מערכות הגוף שלנו תקינות ברובן; מערכות החינוך, הכלכלה והביטחון שלנו מאפשרות לנו רמת חיים שבעבר הייתה שמורה למלכים; אנו מוקפים במשפחות גדולות שאוהבות אותנו; האיש שהולך מולנו ברחוב לא מנסה לדרוס אותנו; והמורה בכיתה מנסה לסייע לנו.

בתוך כל זה יש מעט בעיות רפואיות, ביטחוניות, חברתיות ורוחניות שיש להילחם בהן בנחישות ובמדויק. הטוב הוא הרוב. הרע הוא המיעוט. תתרחקו מ"בלעמיים" ו"בלעמיות" ותתקרבו למשה רבנו. 

 

הרע יעבור

הטוב יתגבר

בעזרת ה'.