בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ואתחנן
קטגוריה משנית
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • פסוקי דזמרה וקריאת שמע
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

undefined
9 דק' קריאה
שתי המצוות הראשונות הנמנות ע"י הרמב"ם בספר המצוות מקורן בפסוקים שבפרשתנו. הראשונה: "היא הצווי אשר צוונו להאמין האלוקות... והוא אמרו אנכי ה' אלוקיך". השנייה: "היא הציווי שציונו באמונת הייחוד... והוא אמרו יתעלה: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". ומפירוש הרמב"ן (דברים ו, ד) "שמע ישראל ה' אלוקינו - גם זו מצווה, שיתבאר כי בדבור: אנכי ה' אלוקיך, יהיה היחוד", נראה שהרמב"ן חלוק על הרמב"ם, ולדעתו בדבור אנכי כלולים שתי המצוות: האמונה באלוקות ויחודו. וכדברי הרמב"ן שגם "אנכי" כלול ב"שמע", אפשר להוכיח מהירושלמי " תניא: מפני מה קורין שלש פרשיות אלו בכל יום, א"ר לוי: מפני שעשרת הדברות כלולין בהן, אנכי ה' אלוקיך- שמע ישראל ה' אלוקינו, לא יהיה לך - ה' אחד וכו' ".

לפי הירושלמי הנ"ל מובן מדוע בקשו חכמים לקבוע לומר את עשרת הדברות בקריאת שמע, כפי שאמרו בגמ' (ברכות יב.) " וקורין (במקדש) עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים. אמר רב יהודה אמר שמואל: אף בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין ". מפני שכל עשרת הדברות רמוזות בק"ש. וכמו שכל הדברות כלולות בשתי הדברות הראשונות, שאותן שמענו מפי הגבורה, ושאר הדברות הן המשכן וביאורן בהרחבה. כך שלושת פרשיות קריאת שמע הן השלמה ובאור לפסוק ראשון של קריאת שמע, שהפסוק הראשון כנגד ב' דברות ראשונות ושלושת הפרקים כנגד שאר הדברות. ולפי זה מובן מדוע סוברים כמה מהתנאים שמדאורייתא המצווה לומר רק פסוק ראשון של שמע ישראל, כפי שמובא בגמ' (ברכות יג:) " תנו רבנן: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד - זו קריאת שמע של רבי יהודה הנשיא ". אמר ליה רב לרבי חייא: לא חזינא ליה לרבי דמקבל עליה מלכות שמים. אמר ליה: בר פחתי! בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים, וכן נפסק להלכה, מפני שפסוק ראשון של שמע כולל את יסוד אמונתנו, וכולל את כל מצוות התורה.

והנה למרות שהשוונו בין ק"ש, לדבור של "אנכי", יש הבדל גדול ביניהם. "אנכי" שמענו מפי הגבורה, ו"שמע" משה אמרו מפי עצמו במשנה תורה. נוסף לכך, "שמע" מצווה כל אחד ואחד מאתנו לקרוא בקר וערב, שנאמר: "ודברת בם... בשכבך ובקומך" (בספר המצוות מצווה י'), ומשמעות המצווה הזאת היא קבלת עול מלכות שמים, כמו שכתב הרמב"ם במצווה ב' "ויקרא גם כן זאת המצווה עול מלכות שמים, כי הם יאמרו: כדי לקבל עליו עול מלכות שמים" כלומר "אנכי" הוא מצות האמונה. ו"שמע ישראל"- הוא קבלת הדברים האלו בלב. כמו שיש פער בין "וידעת היום" לבין "והשבות אל לבבך", כך הוא ההבדל בין "אנכי" - שהוא האמנת הדברים, ולפי הרמב"ם למוד האמונה "לידע שיש שם מצוי ראשון", ו" שמע " - שהוא ההשבה אל הלב.

המלכת ה' עליו
עיקר המצווה של אמירת שמע היא קבלת עול מלכות שמים. נביא לכך כמה מקורות, שיכולים ללמד על מהות המצווה.
א. מובא בגמ' (ברכות יד:) "ואמר רבי יוחנן: הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה - יפנה ויטול ידיו, ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל, וזו היא מלכות שמים שלמה". לפי זה קבלת עול מלכות שמים שבקריאת שמע, תהיה מושלמת יותר אם יכין נפשו לכך, יניח תפילין שיש בהם פרשיות שמע, ויסמוך גאולה (ברכות שמע) לתפילה, שהיא עבודה שבלב.

ב. מובא בגמ' (ברכות יג:) "תניא, סומכוס אומר: כל המאריך באחד - מאריכין לו ימיו ושנותיו. אמר רב אחא בר יעקב: ובדלי"ת. אמר רב אשי: ובלבד שלא יחטוף בחי"ת. רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי [חייא בר אבא] חזייה דהוה מאריך טובא. אמר ליה: כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים, תו לא צריכת ". הרי לנו שקריאת שמע היא המלכת ה'. וידוע מה שאומרים בשם ר' ישראל מסלנט, שיש בני אדם שממליכים את הקב"ה על כל העולם כולו, ושוכחיח להמליכו על עצמם...

ג. באופן בולט יותר אפשר ללמוד זאת מדברי ר' יוסי בגמ' (ר"ה ל"ב:) "תא שמע: דברים ו שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד - מלכות, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינה מלכות. דברים ד וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלוקים... אין עוד - מלכות, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינה מלכות. דברים ד אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו - מלכות, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינה מלכות ". כלומר, פסוק שמע ישראל מצטרף לאחד פסוקי מלכויות שאנו אומרים בר"ה, כמו שאמרו חז"ל "אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם", והנה אמירת מלכויות, אינה רק לשם הודאה בדבר, אלא "כדי שתמליכני עליכם" ובזה פליגי התנאים לדעת ר' יוסי יש כאן המלכה ולכן מצטרף לפסוקי מלכויות, אבל לדעת ר' יהודה, כיון שלא נזכר בו מלך בפרוש, אין זו המלכה אלא הודאה באלוקותו וביחודו, ולא המלכתו עליו בפירוש (ועיין להלן בגמ' פסחים נו. איך ר' יהודה לשיטתו).

ד. לפי זה מתבאר הירושלמי הבא (ברכות פ"ג ה"ג) " תניא עבדים פטורים מק"ש, שנאמר שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, מי שאין לו אלא אדון אחד, יצא מי שיש לו אדון אחר ". והנה העבד בודאי חייב באמונת היחוד, אלא שבפועל חסר בו הכח להמליך עליו את האלוקים כיון שמשועבד במעשה לשני אדונים!

ה. כמו כן תפילין, שיש בהם פרשת שמע, מבטאים קבלת עול מלכותו יתברך. מובא בגמ' (ברכות ל:) "אביי הוה יתיב קמיה דרבה, חזייה דהוה קא בדח טובא, אמר: וגילו ברעדה כתיב! אמר ליה: אנא תפילין מנחנא. רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא, חזייה דהוה קא בדח טובא, אמר ליה, משלי י"ד בכל עצב יהיה מותר, כתיב! - אמר ליה: אנא תפילין מנחנא ". ומפרש"י " והם עדות שממשלת קוני ומשרתו עלי ".

ולפי דברנו לעיל שפרשת ק"ש מורה על קבלת מלכותו יתברך עלינו, גם התפילין יש להם המשמעות הזאת. וזאת הסיבה שאמרו על המניח תפילין "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", כיון שקבל עליו מלכותו יתברך, הרי הוא מייצג את הקב"ה בעולם (ואמירת "ה' אחד"- יש בה ביטול גמור להקב"ה וממילא שמו עליו), וממילא שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" .

שמע ישראל - כלפי מי נאמר?
הואיל והסברנו שאמירת שמע היא המלכת ה', יש להבין את הפסוק הראשון של שמע, כלפי מי פונה האומר שמע ומכריז"שמע ישראל" ? מי הוא כאן"ישראל" ? נראה לפרש שלושה פרושים, שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, ומשתלבים ביחד להבנת הפסוק: באמירת שמע ישראל האדם פונה אל עצמו, וממליך עליו את ה'. "שמע" פרשו חז"ל "בכל לשון שאתה שומע", והוא קליטת הדברים בלב - כמו שאמרו "שמעתי"- היינו הבנתי. אפשר שזו הסיבה שנהוג לכסות את עיניו בשעת אמירת שמע, כמבואר בגמ' (ברכות יג:) "אמר ליה רב לרבי חייא: לא חזינא ליה לרבי דמקבל עליה מלכות שמים. אמר ליה: בר פחתי! בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים ". הרי לנו רבי שונה לתלמידיו, וכשרוצה לקרוא שמע הוא עושה זאת באופן שלא ירגישו התלמידים, מעביר ידיו על עיניו, כי הקריאה הזאת היא כלפיו פנימה.

הדברים מדויקים בגמ' (פסחים נו.) ע"פ פרש"י שם, מובא שם שאנשי יריחו היו כורכין את שמע ולא הודו להם חכמים, וכיצד היו כורכין את שמע, פליגי התנאים שם, וז"ל הגמ' " תנו רבנן: כיצד היו כורכין את שמע? אומרים שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד ולא היו מפסיקין, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: מפסיקין היו, אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ".

לדברי ר"מ צריך להפסיק בין פסוק ראשון של שמע, לבין "ואהבת". ופרש"י שם ועומק כוונתו, "ולא היו מפסיקין - בין אחד לואהבת אף על פי דצריך להאריך באחד, ולהפסיק בין קבלת מלכות שמים לדברים אחרים, שכל אחד מקבל עליו ואומר אחד הוא אלוקינו בפסוק ראשון, ופסוק שני לשון צוואה היא ". היינו שיש חילוק בין פסוק ראשון שאדם אומר לעצמו, וממליך עליו את ה', לבין פסוק שני שהוא למוד צווי הקב"ה עליו.

לדעת ר' יהודה אומר - "מפסיקין היו אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו", נראה שר' יהודה לשיטתו תמיד, שלא מספיקה הכוונה אלא צריך לעשות, או לומר דברים בפירוש, (הרוגצוב'ר בצופנת פענח על הפסוק "והשבתי חיה רעה מן הארץ"), ולכן אין זו המלכה אם אינו מזכיר בפירוש את שם כבוד מלכותו של הקב"ה. ולכן סובר ר' יהודה גם ביסח לתפילת ר"ה ששמע - אין זו מלכות.

רעיון זה אפשר למצוא גם בתוספות שם (פסחים נו.) " לא היו מפסיקין - בין שמע ישראל לשם דמשמע דאומר לשם שישמע ישראל ויענם ", רצונו לומר, ששמע אינו תפילה לה', אלא קבלת עול מלכות שמים עליו.

לפי זה הפניה ב"שמע ישראל" היא של האדם לעצמו. ולהטעים זאת יותר, נראה להזכיר הגמ' הבאה (חולין צא):
"מיתיבי: חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה - בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא - פעם אחת ביוםוישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, שנאמר: דברים ו' שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות, כדכתיב: ישעיהו ו' קדוש קדוש קדוש ה' צבאות; ואין מה"ש אומרים שירה למעלה, עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר: איוב ל"ח ברן יחד כוכבי בקר, והדר: ויריעו כל בני אלוקים! אלא: אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש קדוש, ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות. והאיכא ברוך! ברוך - אופנים הוא דאמרי ליה, ואיבעית אימא: כיון דאתיהיב רשותא - אתיהיב".

למדנו מכאן גדלותן של ישראל שהן מעל המלאכים. ונראה שיש הבדל נוסף בין ישראל והמלאכים. הנה שני המילים הקסומות, שעל ידם זוכה הישראל לומר את "ה'" הוא " שמע ישראל" , כלומר בעצם האזנה בתוכו פנימה הוא זוכה להתייחד עם אלוקיו וממילא לומר את שמו. מה שאין כן המלאכים זוכים להגיע להכרת ה' ולאמרו אחרי שמקדשים אותו בשלוש. הקדושה היא מלשון הפרשה והבדלה, מתוך השגת המרחק מה' ויראת הרוממות ממנו, הם משיגים אותו ואומרים "ברוך כבוד ה' ממקומו".

שמע ישראל - ישראל סבא
הבנה נוספת בפניה הזאת "שמע ישראל" אפשר ללמוד מהמסורת שבידנו מתי שנאמרה בפעם הראשונה, ע"י בני יעקב (אבינו) לאביהם. וז"ל הגמ' (פסחים נו.):
"דאמר רבי שמעון בן לקיש: בראשית מט ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם. ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד - כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ".

לפי זה הפניה היא אל האבות לומר להם שאנו ממשיכים באמונת האומן שצוונו עליה, ומובא במדרש (בר"ר פר' ויחי), שגם ישראל שבכל הדורות, כאשר הם אומרים שמע ישראל, כוונתם לומר, שמע ישראל - ישראל סבא שבמערת המכפלה, ה' אלוקינו ה' אחד, אנו שלימים באמונה שנמסרה לנו מדור לדור.

שמע ישראל- בני ישראל זה לזה
והנה יש נוסחה אחרת של המאמר הנ"ל, כפי שמופיע במדרש (בר"ר כי"ו פרשה צט ד"ה ושמעו אל ישראל):
"בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא לשנים עשר בניו אמ' להם אל ישראל שבשמים אביכם, שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה, אמרו לו שמע ישראל (דברים ו ד) אבינו, כשם שאין בלבך מחלוקת על הקב"ה, כך אין בלבנו מחלוקת אלא י"י אלוקינו י"י אחד (שם שם דברים ו'), אף הוא פירש בשפתיו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל ה"ה שישראל משכימים ומעריבים בכל יום ואומרים שמע ישראל אבינו ממערת המכפלה, אותו דבר שצויתנו עדיין הוא נוהג בנו י"י אלוקינו י"י אחד".

מהו כוונת יעקב אבינו באמרו: "יש ביניכם מחלוקת על הקב"ה" - נראה שיעקב אבינו רוצה לברר האם בניו השתחררו מחטא המחלוקת ביניהם, חטא מחלוקת יוסף ואחיו שגרם את כל הגלות במצרים, ומחלוקת בין בני ישראל כמוה כמחלוקת על הקב"ה. (עיין ריטב"א פסחים יד: "בנים אתם לה' אלוקיכם, לא תתגודדו" - לא תעשו אגודות אגודות, ומפרש הריטב"א שמחלוקת בישראל מערער את העובדה שאנו בנים לה' ואב אחד לכולנו). הרב קוק זצ"ל פירש את התשובה לבן הרשע בהגדה של פסח "ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר". שמחלוקת כמוה ככפירה בעיקר. ועל זה השיבו לו בניו"כשם שאין בלבך מחלוקת" , שאב אחד לכולנו, כך "אין בלבנו מחלוקת".

ולפי זה מובן מדוע אמרו חז"ל שגם שמע ישראל נאמר ע"י יעקבאבינו בשעה שפגש את יוסף בראשונה "ויפול על צוארו" ופרש"י בראשית פרק מו פסוק כט) "ויבך על צואריו עוד - ...אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע". ולכאורה קשה וכי ברגע זה היה צריך לקרוא שמע!? ומדוע יוסף לא קרא את שמע? אלא שיעקב אבינו חשש כל ימיו שמא אין מטתו שלמה, ואין אחדות בין בניו. וזה היה בשבילו גהינם פתוחה לפניו. אבל כיון שראה את בנו יוסף שלם באמונתו ו"עוד יוסף חי", היה יכול לקרוא את קריאת האחדות הזאת שגלומה ב"שמע ישראל".


חטיבה אחת בעולם
בתפילין שלנו נמצאת פרשת שמע ישראל, ואמרו חז"ל שגם הקב"ה כביכול מניח תפילין. מובא בגמ' (ברכות דף.):
"אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין: הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו? אמר ליה: דברי הימים א' י"ז: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ומי משתבח קודשא בריך הוא בשבחייהו דישראל? - אין, דכתיב: דברים כ"ו את ה' האמרת היום (וכתיב) וה' האמירך היום. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם; אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר: דברים ו' שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".

מכאן אנו לומדים שזה לעומת זה עשה אלוקים, וכמו שאנו מצווים ליחד את הקב"ה באחדות גמורה, וזהו חטיבה אחת בעולם, כך ישראל צריכים להיות מאוחדים כחטיבה אחת בעולם.

אין אחד אלא הקב"ה
אמרו בירושלמי "אין אחד אלא הקב"ה, שנאמר: כולם מרועה אחד" מעניין מדוע למדו זאת ממקור זה בקהלת? אחד הוא הקב"ה - שאין כאחדותו. ומכאן יוצא שגם התורה היוצאת ממנו אע"פ שהיא "כפטיש יפוצץ סלע" מתפצלת לכמה ניצוצות, ואנו מוצאים ת"ח שחולקים זה על זה, וכל תלמיד ותיק מחדש חידושים משלו אעפ"כ "כולם מרועה נתנו".

נמצא, שכאשר אנו מייחדים את ה' ב "שמע", עלינו לכוון גם לאחדות בתוך כלל ישראל, מפני שהא בהא תליא, והאמונה באחדות ישראל היא האמונה באחדותו יתברך.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il