דף חדש עם אבא | הרב נחמיה וילהלם | בית המדרש

מדורים
קרוב אליך

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

השבוע היה לנו עונג שבת מאוד מיוחד עם סיפורים אישיים מרגשים, שהתחברו להשגחה פרטית מדהימה.
בין הנוכחים הייתה הגברת שרול מנדל שבנה דניאל נהרג בשכם במבצע ללכידת מחבלים. היא סיפרה: "הבן שלי עשה בצבא מסע של תשעים ק"מ ותוך כדי אמר לו המפקד לקחת את המאג למרות שזה לא היה תפקידו. הוא סחב אותו עד סוף המסע ואז התמוטט. כששאלתי אותו למה הוא לא התלונן, אמר לי: 'כשהמפקד נותן לך תיק, אתה סוחב אותו בלי לשאול שאלות'. מבחינתי זו הייתה צוואה של דניאל: המפקד העליון – הקדוש ברוך הוא – נתן לי תיק לא קל, אבל אני סוחבת אותו בלי להתלונן".
כשסיימה, ביקשה שנשיר "ליהודים הייתה אורה ושמחה". אמרתי לה שזה מדהים שלמרות כל מה שעברה יש לה כזו שמחה וזה השיר שהיא בוחרת, אז היא אמרה: "אספר לכם עוד סיפור קצר: יש לי חברה שהיא גם אם שכולה. היא הייתה מאוד שבורה ועצובה, עד שיום אחד ראיתי אותה מחייכת. שאלתי אותה מה קרה, והיא אמרה לי: 'חלמתי הלילה שאני נכנסת לחדר מאוד מואר עם הרבה אוכל טוב וכולם שמחים, ופתאום אני רואה את הבן שלי יושב בצד. ניגשתי אליו ואמרתי לו: 'למה אתה לא שמח עם כולם?', והוא אמר לי: 'איך אני יכול לשמוח כשאמא שלי כל־כך עצובה'. הבנתי שאני חייבת להיות שמחה, ולו בשביל שהבן שלי יוכל לשמוח'".
מולה ישב שלומי שניגב דמעות תוך כדי הסיפור שלה. לידו ישב יוסי וסיפר שאבא שלו היה אדם מאוד קשה והיה מסוכסך איתו, עם אחותו הגדולה ועם עוד המון אנשים בבית הכנסת, בעבודה ובכל מקום. לפני כשנה וחצי גילו שהאבא סובל מהמחלה הקשה. ברגע שיוסי שמע שזו מחלתו האחרונה של אביו, הוא החליט שהוא חייב להשלים עם אבא וגם לדאוג שכל מי שמסוכסך עם אבא ישלים איתו. הוא התחיל לעבור מאחד לשני ולבקש שיבואו לבית הרפואה וישלימו עם אבא. תוך כמה שבועות, עשרות אנשים שהיו מסוכסכים עם האבא ישבו בבית הרפואה, בכו והתפללו לשלומו.
יום אחד נזכר האבא שיש עוד בן דוד אחד שגר בצפון וגם איתו הוא רב. מיד הביאו גם אותו וכך הוא הצליח לעשות שלום ולסיים את כל המריבות. האבא, שהיה מרוגש מכל העניין, קרא לבן שלו כמה שעות לפני פטירתו ואמר לו: "אני רוצה לברך אותך, תגיד לי מה תרצה". ואז יוסי אמר לו שיברך את אחותו הגדולה, שהייתה נשואה שנים רבות אך לא היו לה ילדים. האבא בירך אותה, ויוסי סיים ואמר: "אבא נפטר לפני כשנה, ואחותי בת הארבעים ושש ילדה לפני חודש בן בריא, ברוך ה'".
שלומי שישב לידו דומע, קם פתאום ואמר: "אני חייב לספר לכם משהו. ביום רביעי הייתי בסינגפור. התכוונתי לעלות על טיסה לסרילנקה, הגעתי לדלפק והדיילת אומרת לי שאני לא יכול לטוס כי אין לי כרטיס חזור, אמרתי לה שאני מוכן לקנות והיא הפנתה אותי למקום אחד ומשם הפנו אותי לעוד מקום עד שכבר היה מאוחר ופספסתי את הטיסה. במקומה נתנו לי כרטיס חילופי לתאילנד, הגעתי לכאן ביום חמישי ואני שואל את עצמי בשביל מה הגעתי לכאן. עכשיו אני יושב כאן ושומע את הסיפורים ואני יודע שהגעתי רק כדי להיות כאן הערב. אספר לכם: אני מסוכסך עם אבא שלי כבר הרבה זמן, וכששמעתי את שרול מספרת על אותו בן שלא יכול לשמוח כשאמא שלו עצובה, חשבתי כמה אבא שלי עצוב שאני לא מדבר איתו, איך אני יכול לשמוח? וכששמעתי את יוסי מספר על השלום שהוא עשה עם אבא שלו ואיך בזכותו כל־כך הרבה אנשים השלימו עם אבא שלו, אני יודע בדיוק מה עלי לעשות... עכשיו אחזור לארץ ובעזרת ה' אפתח דף חדש עם אבא".