אגדתות

ר' אלעזר מסר גנבים להריגה, וחשש לעתידו, וכאשר בשר שהוצא מגופו לא הסריח בשמש, ידע שבשרו לא יסריח גם בעתיד. הדברים אינם כפשוטם והם מרמזים למשמעות נבואות עמוס ומלאכי.

ר' אלעזר ברבי שמעון קבע שמי שמלאכתו בלילה עוסק בהכאה בפטיש, וקבע שאנשים מנומנמים חסרי מקצוע הם גנבים והיה מוסרם להריגה, מדובר במשל שמרמז שהוא היה משכנע אנשים להיות 'בעלי עסק'

ר' עקיבא הורה לר' יהושע בנו לנעול נעליים, ומאידך ר' יהושע בן קרחה שלפי המסורת היה בן ר' עקיבא הלך ללא נעלים, מדובר במחלוקת בהשקפת עולם, ובנבואת עמוס נעלים הן סמל לכסף.

ר' עקיבא סיכן את יהושע הגרסי בהבאת מי נטילת ידיים לבית האסורים, ורשב"י איים שם על ר' עקיבא שהוא ימסרו למלכות. הדברים מרמזים למחלוקת עתיקה שבין יהושע בן נון לבין עתניאל.

ר' יהושע בן ר' עקיבא נשא אשה שפרנסה אותו ולימדתו תורה, אך הוא נטש אותה בזמן הרעב, זהו משל שמרמז שיהושע בן נון קיבל את שיטת ר' עקיבא – ש"האשה הסמלית" היחידה היא התורה.

אליהו שהוא כהן נטמא לר' עקיבא וקבר אותו בקיסרי, זהו משל שר' עקיבא עסק בפרנסה גשמית, וזו גם משמעות המעשה שר' עקיבא נשא את אשת טורנוסרופוס הרשע.

המשנה בסוף יבמות מספרת על "פונדקית" שהיתה נאמנת יותר מ"כהנת", ומרמזת לתורת ר' עקיבא שקשורה למחלוקת בהשקפת עולם בין רחב ה"פונדקית" לבין המרגלים של יהושע.

בזוהר נאמר שרחב ביקשה מהמרגלים את האות ו' כסימן לאמת, וכשהם נתנו לה את '"תקות חוט השני" הם רמזו לה שכעת יהושע מנהיג את ישראל. דיון במשמעות הדבר.

רש"י לגבי פסל מיכה מביא פסוק שלא קיים, ור' אברהם בן הרמב"ם מספר על מחיית פסל מיכה כאשר בתנ"ך מסופר להיפך. הם רומזים לנו שפרשיות פילגש-בגבעה ופסל-מיכה אינן כפשוטן.

פסל מיכה עבר בים סוף, ובתנ"ך משמע שהוא התקיים עד חורבן הארץ. תמוה מדוע משה ושאר המלכים הצדיקים לא השמידוהו. אלא שמדובר באנדרטא שמסמלת השקפת עולם שיש שמצדיקים אותה.