גמרא בבא מציעא

מחלוקת הרמב"ן והרשב"א בקניין דבר שלא בא לעולם. תליית המחלוקת בטעמים מדוע אין קניין לדבר שלא בא לעולם והנפקא מינא.

* מחלוקת רש"י ותוס' בהבנת המקרה והמקור לשותפין שגנבו שחייבים. * קושיה על הקצות ורע"א שרואים שהבינו דין זכין כרש"י ולא כתוס'. *קושיה על רש"י מדוע צריך פסוק לחייב שולח בשביחה תרוץ נתיבות מחלק בין חוליות לדברים שאינם חוליות שבהם לא אומרים מיגו.* הסבר מדוע תוס' לא הסכים עם רש"י אין גנב בלי מעשה, ותירוץ רש"י.

מחלוקת רש"י ותוספות (שיטמ"ק) בעניין ההוכחה מרוכב ומנהיג. דיון בגד הקניין עצמו מכח ההוכחה (ח:) מכלאיים האם יש דווקא דין של רוכב המנהיג ברגליו או שמא יש חיוב בעצם ההכבדה.

מחלוקת רש"י ותוספות בהבנת הגמרא אחד אחוז בתורף ואחד אחוז בתופס. העמדת מחלוקת רש"י ותוספות כמחלוקת תוספות ורמב"ם בסוגיה בתחילת המסכת.

אם יש אפשרות שהאבידה תחזור לבעליה והוא עוד לא התייאש, זה עוד נחשב ברשותו. מחלוקת תוספות ורמב"ן מה קורה כשבאיסורא אתא לידי ולאחר מכן יש יאוש.

אימתי חצר קונה משום יש ואימתי משום שליחות – מה מוסכם ובמה נחלקו האמוראים, הראשונים והאחרונים? הטעם שעמידה בצד חצר שאינה משתמרת מועילה – לרש"י כי נעשית משתמרת ולרא"ש מטעם יד; האם העומד שותף במעשה הקניין או שהחצר קונה לבדה – נפקא מינה לגוי שאינו בר שליחות וכן למקום שחב לאחריני. נימוקי הראשונים כיצד דעת אחרת מסייעת לקנות בחצר שאינה משתמרת; יישוב דעת הרמב"ם אימתי דעת אחרת מועילה ואימתי לא.

במה נחלקו ה'סתמא דגמרא' ורב פפא? נחלקו הפרשנים בדעת ה'סתמא דגמרא' עד כמה להרחיב את היסוד שכוונה שלילית לקניין המסויים מעכבת – האם אפילו בקניינים מהתורה; רק בדרבנן; רק בחצר וד' אמות; או רק בד' אמות. האם רב פפא חולק על היסוד הנזכר או רק באומדנת הנופל על המציאה? הדין בהעדר כוונה לקנות או כשמתכנן לקנות מאוחר יותר; דיון החתם סופר לגבי מכירת חמץ שמא הגוי סבור שאין כאן מכירה אמיתית אלא 'טקס דתי'.

מקור קניין ד' אמות – האם תמיד הוא רק מדרבנן או שלפעמים מהתורה?; מחלוקת הראשונים אם תיקנו גם במקח וממכר. הסבר הבית אהרון ברש"י שהתקנה הייתה רק שאחרים לא יוכלו לזכות. מחלוקת הרמב"ן והר"ן אם נתינת גט בד' אמות מבוססת על 'אפקעינהו'; הסבר האבני מילואים ברמב"ן שלדעתו תיקנו שקונה רק החפץ ולא הקרקע של ד' האמות; הסבר האמרי בינה ברמב"ן שקניין דרבנן אינו מועיל לדאורייתא במקום שיש מהתורה בעיה מהותית בקניין.