גמרא בבא מציעא

ההבדל בדין מיגו דזכי לנפשיה בין מקרה שאחד מרים לשנים לבין מקרה ששניהם מרימים בשיטת רש"י ותוס'.

ברור האם יש תוקף למנהג העולם לקנות דבר שלא בא לעולם; כיצד אפשר לפדות כרם רבעי לכשיתלש ולהפריש תרומה לכשיתלש; נ"מ בסברת הטעם מדוע אי אפשר לקנות דבר שלא בא לעולם.

הרי"ף והרמב"ם הכריעו כשיטת הירושלמי בהבנת קנייני מציאה, ולכן הם התעלמו מהצריכותות שמופיעות בסוגיית הפתיחה של המסכת. דברי הרמב"ם על שנים ש'יושבין בצד ערמה של חטים' הם צריכותא חילופית להבנת 'סיפא במקח וממכר'.

חקירה במקור סיבת החיוב לשבועה. האם החיוב הוא בגלל הכפירה או בגלל ההודאה.

הרמב"ם למד מהתלמוד שיסוד השליחות קיים לפי כל הדיעות וצריך לפסק את דברי הרמב"ם באופן אחר מהאופן שהקשו עליו. הרמב"ם למד מהתלמוד שרב אחא בריה דרב איקא סבור ששנים שדנו אין דינם דין.

באור שיטת רש" ותוס' בסוגיא; לפי באור רש"י הסבר בשיטת הרמב"ם ובעיקר דברי הירושלמי ע"פ רש"י; ביאור מחלוקת רש"י ורמב"ם לעומת תוס' לשיטתם בתחילת המסכת.

דעת בעל המאור ששבועה דאו' מבטלת דין יחולקו וקושיית הרמב"ן עליו; קושיית רעק"א על תוס'; החילוק בין שבועה לברר את הדין של שבועה שדוחה עד אחד; עפ"י החילוק הסבר לרמב"ן ותירוץ לקושיות רעק"א.

שיטת הרמב"ם שדמי קרקע כקרקע; הקצות מקשה עליו ממקומות אחרים בקרקע (בענין פטור משבועה); מעט על דין ספק וודאי שבסוגית תקפו כהן ובכל הש"ס.