הלכות ציבור

המהומה על פסיקת בית המשפט בדבר מכירת חמץ בפסח והניסיונות שנעשו בעקבותיה לחוקק איסור על הצגת חמץ בפומבי הם סימן, בעיניי, לבעיה שונה מאוד ועמוקה הרבה יותר מהסוגיה הצרה יחסית (גם אם חשובה מאוד) של החמץ. הבעיה היא השינוי באקלים בארץ, לא באקלים הפיזי אלא באקלים החברתי ובאווירה בבתי המשפט ובמערכות השלטון שלנו.

השבוע, בין יום הזכרון לשואה ולגבורה, יום הזכרון לחללי צה"ל ונפגעי הטרור ויום העצמאות, נדון בחיזוקה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ולא רק כמדינת היהודים מבחינת מערכת המשפט.

חוקי היסוד של מדינת ישראל קובעים שישראל תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית. כמו בכל ביטוי יפה, גם כאן חסרה הגדרה מעשית אמיתית. מה המשמעות של "יהודית" בעצם? מי מגדיר מה זה "יהודי"? ומה זה "דמוקרטית"? איך נפסוק במקרה של התנגשות, לכאורה, בין שני הרעיונות האלה במצבים מסוימים? בקיצור, על איזה סוג של יהדות ואיזה סוג של דמוקרטיה מדובר בקביעה הזאת?

בימים אלה בהם עם ישראל מתכונן לחג הפסח, ומכין עצמו לקראת המצווה החשובה של סיפור יציאת מצרים, נשתדל להאיר ולהעיר מעט בסוגיית הגיור והיחס לגר.

המציאות, שבה אנשים בעלי עמדות הלכתיות שונות, אוכלים ומסבים יחד , מעמידה התלבטות ביחס בין הקפדה לפגיעה בחבר, הרב יהודה עמיחי על היסודות ההלכתיים של התנהלות חברתית.