חסידות

ההפטרה של ראש השנה מספרת על הדו-שיח שבין עלי, הכהן הגדול, לבין חנה, המתפללת במר נפשה. מה מסתתר בטענותיהם ומה המסר עבורנו? * מהותה של תפילה: האם מטרת התפילה היא "התפשטות הגשמיות", או "בקשת צרכיו"?* ואיך משלבים בין "מלוך על העולם כולו בכבודך" לבין "אבינו מלכנו כתבנו בספר פרנסה וכלכלה"?

עיקרו של המאמר סביב המורכבות שבמצות תפילין. מצות התפילין נתפסת בפשטות כדבר אחד, אבל באמת היא מורכבת משני חלקים – תפילין של יד ותפילין של ראש. שתי אלו אינן מעכבות זו את זו. נעמיק ביסוד ההבדל בין שתי התפילין – מחד גיסא, ונחקור גם במדת התלות והחיבור שביניהן – מאידך גיסא.

לולי תשובת התורה היה 'צדק' בתביעת האומות. אינו דומה אופן כיבושי המלחמה בהיסטוריה האנושית שאינם נחשבים ל'ליסטיות', לאופן כיבוש ארץ ישראל על-ידי עם ישראל. חלק זה של כדור הארץ הופקע עולמית משייכותו האוניברסאלית בפוטנציה לאנושות כולה.

עיקרן של עשר המכות הן "דם" ו"צפרדע" . במישור הפנימי-נשמתי תוכח יעילותן של "דם" ו"צפרדע" דייקא, לשבור את "מיצרי-הבהמיות" האישיים.

פסוק אחד מרגלא בפומיה דהרבי זי"ע, ירושה מבעל התניא שחצב את יסודותיה של חסידות חב"ד וסלל את דרכה, "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ". לא שפע גשמי ולא שפע רוחני, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, רק אותך לבדך מבקש יהודי. מי שמצוי בתורתו של הרבי, יודע שהמשפט הזה עובר כחוט השני במאמריו ובשיחותיו, בניגוניו ובאיגרותיו.

לפנינו לקט קצר של סיפורים ממקור ראשון בעניין אהבת התורה אצל רבינו ותיאורים מופלאים מכמה מגדולי ישראל שבאו עם הרבי במשא ומתן תורני.

ברשימתנו הנוכחית, ריכזנו לקט של סיפורים וציטטות מיוחדות, בשני נושאים מוגדרים – היות הרבי 'יהודי של שולחן-ערוך' בכל עצם מהותו, והקפדתו הנדירה לדבר ב'לשון נקייה'.

הססתי האם להמשיך ולשאול אך בסוף קיבלתי אומץ ושאלתי: "רבי, אני מתכוון ברצינות"! להפתעתי, כאשר הבטתי ברבי, ראיתי על פניו קורת רוח. על שפתיו היה מין ברק של חיוך. היתה לי הרגשה שהוא נהנה מהאמת שבמילים הללו כאילו הוא חיכה להם. הוא הביט בי ואמר: "אם אתה שואל ברצינות, דע לך שהקב"ה נמצא בתוכך, בתוך לבך".

אני מבקש לכתוב בבחינת "והחי ייתן אל לבו" – נתינת משהו מדמותו של הצדיק אשר גם במיתתו קרוי חי, אל לבנו, להסיר את לב האבן ולתת תחתיו לב בשר טהור לעבודת ה'. זאת, בעיקר באמצעות אסיפת סיפורים, שכן מטיבם המיוחד של אלו, שהם נושאים את החיים המתוארים בהם ברעננות גדולה מכל דברי הערכה מסוגננים.

'משיח' לא היה בשביל הרבי רק מעין מנטרה, שיש לחזור עליה שש או עשר פעמים ביום כדי להתגבר על קשיים. בשביל הרבי 'משיח' היה משהו שיש לעבוד עבורו, שיש לעסוק בו, שצריך להילחם בשבילו.