יום הזיכרון

יאיר בן מנשה היה ההרוג הראשון בכיבוש הארץ, מכיוון שבא מכח חיוב פרטי ולא כללי.

אחד מסימני ההיכר להבחין מי הוא אדם חכם ומי איננו, הוא שהראשון מוצא תוכן חשוב בכל מה שעושה. כל פעולה היא רציונלית ומחושבת, ויש בה תועלת. אבל העושה מעשים "סתם ככה" הוא מסימני האויל. וכבר כתב על כך רמב"ם (מורה נבוכים, ח"ג פרק כה). עלינו לשאול, איזה טעם הגיוני יש בשמירת יום זכרון זה?

האם אין טעם לעורר זכרם של הקדושים, וללמוד את הלקחים התורניים הראויים?