מגילת רות

סיפורו של פלוני אלמוני וגאולתו של בועז - "כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה". סיכום המגילה: בשבט יהודה האישה היא היוזמת - לוקחת אחריות. לעומת הגבר שמיואש ולא מצליח לקחת אחריות. חריזה בין המקרים במגילה ובין ספר בראשית.

רות מגיעה לגורן של בועז ובניגוד לציוויה של נעמי - מבקשת מבועז שיגאל אותה. בועז מסביר לרות שיש גואל יותר קרוב ממנו, אך הוא מתאמץ להסביר לרות שהוא באמת רוצה לגאול אותה, ונותן לה שש שעורים שבאות לסמל את רצינותו. רות מספרת לנעמי על מה שעבר עליה בגורן ונעמי מרגיעה אותה ומסבירה לה שבועז ישתדל מאוד לגואלה ויסיים את הסיפור היום.

עיון בטעות רות הרוצה להידבק עם הנערים ולא עם הנערות. ימי הקציר עוברים ושום דבר לא "קורה" מצידו של בועז - "ותשב רות את חמותה". נעמי מחליטה להיות אקטיבית כלפי בועז ואומרת לרות לרדת לגורן בלילה ו"לחייב" את בועז לגאול את רות.

בועז מקרב אליו את רות, לוקח אותה מהמקום הצדדי שבו היא נמצאת למרכז העניינים. רות נותנת לנעמי את האוכל שהותירה ממה שנתן לה בועז ובכך מספרת לחמותה על המקום האישי שנתן לה בועז. נעמי מסבירה לרות שבועז הוא גואלם ורות מרגיעה אותה ואומרת לה שהיא תהיה בשדה עד כלות הקציר עם הנערות. (ולא עם הנערים כמו שציינה בהתחלה).

לאחר הכשלונות שנחלה רות בשדות הזרים, היא מגיעה אל שדה בועז. בועז דואג לה ומסביר לה את ה"נורמה" - את תלכי עם הנערות והנערים צוו לא לנגעך. לשאלתה "מדוע מצאתי חן בעיניך"? עונה בועז: שמעתי את אשר עשית לחמותיך ואת אינך נוכריה - אלא באת לחסות תחת כנפי השכינה.

סיפור ליקוט השיבולים של רות איננו ורוד, רות מתכננת ללכת לשדה ושם למצוא חן בעיני בעליו, אולם במציאות היא מנסה ללקט יום אחר יום עם הצלחה מועטה הכרוכה בביזיונות עד שבמקריות גמורה מגיעה לשדהו של בועז.

טרגדיית משפחת אלימלך. צמתים והכרעות שהובילו לסיום המיוחל - לידתו של דוד המלך.

נעמי ורות שבות משדי מואב, נעמי מתקבלת בבית לחם בקבלת פנים צוננת. רות המואביה מציעה לנעמי לנעמי ללקט בשיבולים "ובדרך מקרה" מגיעה לשדה בועז - קרוב המשפחה. ברכת בועז לקוצרים והברכה שהם מחזירים לו. (סוף פרק א' ותחילת פרק ב')

הצדיקים בזמן הפשיטות מחיים את כל האנשים שבמדרגת הפשיטות ואפילו את אומות העולם. וכך רואים במגילת רות על אלימלך שירד, ודבר זה גרם לעליית רות לארץ ישראל. גם עניינו של משיח הוא להרים את הפשוטים.