פרשת תזריע

פרשת תזריע מבחינה בין לידת זכר ללידת נקבה (ויקרא יב, ב-ה). אשה היולדת זכר היא טמאה לבעלה משך שבעה ימים, ואחר כך היא טהורה משך שלושים ושלשה ימים (ואפילו אם תראה מראה אסור). אבל היולדת נקבה היא טמאה לבעלה זמן כפול, משך שבועיים. ואחר כך היא טהורה ששים וששה יום. לכאורה יש כאן אפליה, לידת נקבה גורמת טומאה לתקופה כפולה!

נגעי הצרעת שייכים לאנשים גדולים. הסתכלות חיובית על הפרשה בפרט ועל אנשים בכלל - לקראת יום העצמאות.

ישנה מצוה אחת שהיא מוסכמת על כל ישראל, ואין עליה עוררין. מצוה זו היא מצות ברית המילה. למרות כל המשברים שפקדו את עם ישראל, המשיך הוא לשמור ולקיים במסירות נפש את ברית המילה.

כל הלשונות המביעות שמחה על אבדן הרשעים נאמרו מבחינת בני אדם שסבלו מהרשעים ההם. אבל הקב"ה איננו שמח שמחת הקב"ה היא רק עד גמר ביצוע העונש. ואחר כך חוזר הרשע לכשרותו.

על ההורים מוטלת החובה להרחיק בניהם מן העבירה; דוגמא אישית; זהירות הכהנים מטומאת מת.

כאשר הנגע הופך ללבן, הרי הוא נגע צרעת וטמא האדם. ומאידך למרבה הפלא כאשר כולו הפך לבן האדם טהור. כיצד זה כאשר נתגלה בו מעט לבן, נטמא, וכאשר כולו לבן הרי הוא טהור?

זאת תהיה תורת המצורע; רבי אריה לוין זצ"ל והמצורעים; תשובה מלשון הרע - פלא הרפואה של הצרעת.

מדוע התורה לא הקדימה את טהרת האדם לפני כשרות הבהמות, הרי האדם הוא נזר הבריאה והוא קודם לכל?

עניין טהרת היולדת; ההבדלים בין זכרים לנקבות; מה הקשר בין דיני טהרה למילה?