קוממיות

אהבת הארץ והחטא החמור של מוציאי דיבתה, זועקים מפרשתנו. בעקבותיה עוסקת ה"קומה התורנית" השבוע בשאלה - איך מקרבים את אהבת ארצנו והקשר אליה, לשומרי התורה והמצוות בציבור החרדי?

המרגלים לא רצו להיכנס לארץ, ומפני שלא רצו, כל מה שראו פרשו לרעה. אילו היו הולכים מתוך רצון טוב, מתוך תשוקה להיכנס לארץ הנבחרת, לארץ אשר ד' בחר בה, הם היו רואים את מעלותיה של ארץ-ישראל

מה שאנו צריכים לחזור ולהזכיר בראש ובראשונה לגרמניה, ולשאר העמים , זו העליונות הרוחנית-מוסרית-ערכית המוחלטת שממנה שאב ושואב העם היהודי את התנהלותו ודרכו. ראוי שגרמניה והעמים ידעו את מקומם ולפני שבאים הם בהטפות מוסר וערכים לעמנו באצטלה של צדק והגינות, של תרבות וקידמה.

מתוך תיאור חטא מרים הנקרא השבוע, מוקדשת הקומה התורנית להתבוננות איך ניתן להימנע בחיי היום-יום, מחטא זה שכל-כך קשה להימנע ממנו.

לפני כמה חודשים היתה מריבה ביני לבין ההורים של אשתי. מאז, ביקשתי ממנה שלא לבקר אותם ולא לענות להם לטלפונים. זמן קצר היא עמדה בכך אבל אח"כ טענה שאיננה יכולה להמשיך. לי זה גורם לכעס

ההורים והמורים אינם יכולים להסתפק בחינוכם את הילדים בזה שנתנו להם את הכלים החינוכיים והלימודיים. ישנה חובה ללוות את הנוער, ולראות איך יסודות האמונה וההתנהגות שאנו מצפים מהם, נקלטים היטב בלבות הצעירים

מתוך פרשת הנשיאים, מנהיגי ישראל, הנקראת השבוע, עולה השאלה המטרידה כיום כל-כך את הציבור, על דמות המנהיג האידיאלי - מיהו הראוי להיות מנהיג, מהן התכונות הנדרשות ממנו, ומהי מנהיגות רוחנית.

צריך לחזור ולשנן שהציונות הדתית על פי בית מדרשו של מו"ר מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל - אינה תנועה של פשרה, של ויתור, על משהו משלמות התורה והמצוות, אלא בדיוק להפך.

כבר כמה אלפי שנים שיהודים ירדו מארץ-ישראל והשתקעו בגולה, לאו דווקא מטעמי ההיתר שמובאים בתלמוד, ורוב רובם של המקרים האלה היו משום שלא יכלו להסתדר בממונם ובגופם בארץ-ישראל והוכרחו לרדת לחו"ל. לא מצאנו שהיורדים האלה נקנסו בשום דרך בתוך הקהילה שאליה הם באו וקבעו מושבתם.

אהבה מדרבנת וגורמת למוטיבציה לתלמידים. וכן הורים חייבים להקרין אהבה כלפי ילדיהם. אם ע"י חיבוק חם, מילה טובה, ציון לשבח על התנהגות וכד'. כל אלה גורמים לילדים לאהוב את הדרך הנעימה בה הם מובלים ע"י ההורים.