קוממיות

"החודש הזה לכם ראש חודשים", נקרא השבת. אך מה משמעותו של יום ראש החודש בכלל, וראש חודש ניסן בפרט? בנושא זה עוסקת ה"קומה התורנית" השבוע.

את תשמחי לקנות בגד חדש לבעלך, ובעלך ישמח יותר אם לא תקני לו, אלא תקני לעצמך. כרגיל, הדרך לפתור בעיה היא, ע"י שיחה ברוח זו, של אהבה שאת אוהבת את בעלך, ורוצה בטובתו, ומתוך כך קשה ולא נעים לך כאשר את מתנהגת כאגואיסטית, "דואגת" לעצמך ולא לבעלך.

החודשים היום מקודשים על ידי בני ישראל יושבי הארץ. לו יצויר, חלילה, שלא ימצאו אפילו עשרה יהודים בארץ, כל מערך המועדים יפסק.

לכל בעל, חשובה ההרגשה שהוא המלך בביתו. אם תתבונני על ביתכם, תראי שבעלך מפסיד לאורך כל הדרך. בראש ובראשונה, את מורה והוא מכונאי רכב. את מלומדת, בעלת תואר, והוא "אדם פשוט". המתח נגרם, מפני שבעלך נכנס למצב של "מלחמה" נגדך. הואיל ולא הצליח במאבקו, הוא נקט בצעד קיצוני ועזב את הבית.

חודש אדר בפתח והמורים במתח - איך יעבור השנה חודש אדר, מתוך התרוממות רוח ושמחה של מצווה, או חלילה...בדרכים להפיכת שמחת חודש אדר במוסדות החינוך, למשמעותית וככזאת המבטאת את הניצחון על האויב העמלקי ואת קבלת התורה המחודשת - תעסוק ה"קומה התורנית" השבוע.

כלל ישראל תמיד צדיק, החטא נמצא רק ביחידים ולא בכלל. לכן, כל מצוה כללית יש לה ערך מיוחד, שלמות מיוחדת. למרות שכל יחיד משתתף בסכום קטן, התחייבותו אל הכלל מעלה אותו למדרגה של שלמות.

מי שהיין גורם לו להתנהגות לא מכובדת, ובודאי אם גורם לו להקאה, אין עליו כל חובה לשתות יין בפורים. אדם מבוגר, יודע לשלוט על עצמו ולשתות במידה מבוקרת, כדי שלא יאבד את אישיותו. אבל ילדים, מצוה למנוע מהם שתיית יין או משקאות חריפים אחרים.

"משנכנס אדר מרבים בשמחה". אך ברצוננו לברר: מה מקומה של השמחה ביהדות - בפורים ובכל השנה? וכיצד לא נעבור את הגבול הדק בין שמחה של מצוה לליצנות?

אחדות אמיתית יכולה להיות כשיש ערך רוחני אמיתי שכולם שואפים אליו. כשחסר הערך האמיתי עלולים לעשות תחליפים זמניים, שבמשך הזמן מתנדפים כמו אבק ברוח. את זה הבינו מרדכי ואסתר.

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" - מצווה התורה על דרך המשפט הרצויה לנו. אך מדוע בפועל, אנו שופטים ונשפטים רק בערכאות הדנות לפי חוקי הגויים? בקשיים ובפתרונות בדרך לקירוב הציבור הישראלי לבתי הדין לדיני ממונות, תעסוק הקומה התורנית השבוע.