ראש השנה

אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם; בניינו האמיתי של האדם בא מתוך התמודדות עם הכישלונות; דווקא ההכרות עם שבילי היער הסבוך עשויה להעמיד את האדם על דרך נכונה; החיפוש שיבוא לאחר הלימוד מן הכישלונות יהיה בבחינת לימוד משותף מן הניסיון הקולקטיבי;

האר"י הקדוש: מי שאינו בוכה בראש השנה אין נשמתו שלמה; לא מדובר בבכי על העוונות, אלא על ירידת הנשמה וריחוקה מהעליונים; מקלחת בראש השנה ובשבת; להוסיף חיים; מדוע בראש השנה עושים יום טוב שני גם בארץ ישראל.

בראש השנה יש חיוב מיוחד על הציבור לשמוע את התקיעות על סדר הברכות – מלכויות זכרונות ושופרות. תקיעת השופר היא למעשה סוג של תפילה המיוחד לעם ישראל. התקיעות והברכות יחד הופכות את המעמד ל"תפילת-ציבור". הברכות מקבלות גדר של "זכרון תרועה" והתקיעות הם "יום תרועה".

בראש השנה נידונים בני אדם על מעשיהם שעשו במשך השנה; המתעורר משנתו בבכי יידע כי הוא נשפט באותו הזמן; בחודש אלול מתכונן האדם למשפטו; למרות שראש השנה הינו יום הדין בכל זאת נוהגים אנו בו כיום טוב.

תחושתו של האדם לפני ראש השנה הינה תחושה של יראה; חשיבותה של היראה בחיי האדם; ומה מקומה של יראת העונש?

הקב"ה מנהג את עולמו כך שהטוב שבמציאות מצטרף יחד, ואילו הרע מתבטל. עיקרון זה נכון ביחס להתכללות הטוב שבציבור, וביחס להתכללות הטוב שבדורות שלמים. כיון שאין ציבור אלא בארץ ישראל, ארץ ישראל עצמה מתעלה בקדושה משנה לשנה מכוח הציבור, ועל כן "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה".