תפילת העמידה

חז"ל מלמדים אותנו שעל המתפלל לכרוע בתחילת ברכת האבות ובסיומה וכך גם בברכת מודים. אולם אם בא לכרוע בשאר ברכות מלמדים אותו שלא יעשה כן. מדוע במקרה זה כל המוסיף גורע? מה החסרון בתוספת של כריעות?!

אנחנו משבחים את הקב"ה שהוא "גומל חסדים טובים".מה פשר הביטוי הזה וכי יש חסדים טובים ויש חסדים רעים?! כמו כן יש להבין את הצירוף "גומל חסדים" הלא הם לכאורה תרתי דסתרי, שכן גמול הוא נתינה למי שמגיע ואלו חסד הוא נתינה למי שלא מגיע?!

אנו חותמים את הברכה הראשונה בתפילת העמידה בתיאור: "מלך עוזר ומושיע ומגן" מה בין מושיע לבין מגן?

בתחילת תפילת העמידה אנו משבחים את הקב"ה: גומל חסדים טובים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות... מדוע אנו מוספים את הקביעה קונה הכל עם הזכרות שבח החסד? ומדוע הקב"ה גומל חסדים טובים ואדם לא כך?!

אנו מקדימים לתפילת עמידה את הפסוק ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך. מה עניינה של הקדמה זו?

חמשת המזמורים האחרונים בפסוקי דזמרה מתארים תהליך מן הפרט: אל כלל ישראל, אל המצוי כולו, אל העולם הנגאל , עד מצב שבו כל הנשמה תהלל את ה'.