ספר ישעיה

ס"ה - העם בפרקים הקודמים מתפלל לה' שישיבם אליו, שהתרחק מאיתם. כאן ה' משיב להם שהם בעצמם התרחקו ממנו, ומעכשיו ה' מעניש לאותם שהתרחקו, ומצ'פר לאותם שנשארו קרובים אליו. ס"ו - ה' מזכיר לכל מי ששכח, שבאמת אין לו צורך במקדש, אלא לנו יש צורך, ולכן יש לנו לשנות את עצמנו שנהיה ראויים למקדש, במהרה בימינו!

ס"א- המדרש מתבסס על תיאורו של ישעיהו את עצמו, שהוא משוח לנבואה , כדי להבליט את שוני נבואותיו מיתר שאר הנביאים. נבואותיו שונות בכך שה' מדבר אליו בצורה חדשה מליתר הנביאים, ונבואותיו כפולות, כלומר, שורשיות יותר במציאות משאר הנבואות.

נ"ח- העם אינו מבין כרגע את הסיבה למה ה' אינו מתייחס למעשיו. הנביא נדרש להסביר את המושג, שכל עוד יש רמת מוסר נמוכה, אין התקשרות אל הקב"ה. ס'- בניגוד לשאר הנבואות, אפילו הגאוליות שהיו עד כה, כאן מתוארת הגאולה כדבר שאינו פוסק אלא הולך ומתמשך, (אפילו ללא מאמץ מצידנו)

נ"ב- תיאורי הגאולה מבבל נצפים מכמה כיוונים: מהנביא, מהמבשר ומהצופה, וכל אחד רואה דברים אחרים. הנביא נותן סימן לגאולה, שהוא גם מסמל את המטרה של גאולת בבל: כלי הקודש. החזרת העבודה הדתית לעם ישראל, שביטלנו אותה בחטאינו. נ"ג- לאחר הגאולה ניכר שהעם שהיה הכי לא ראוי להשתקמות, דוקא הוא ישתקם הכי טוב, ובלעדיו גם השאר היו קורסים.

נ'- הקב"ה מונע מישראל את ה'גט' שהיו אמורים לקבל בשל חטאיהם, אבל בכך יש לנו אפשרות לחזור אליו ולא נשבר בינו לבינינו. נ"א- בניגוד לפרק מ', בו הקב"ה קורא לנחמה אבל הוא נסתר, כאן הקב"ה בעצמו מנחם את ישראל. מכאן הנבואות עבור שינוי לנחמה כמעט מוחלטת מאשר נחמות וויכוחים.

מ"ו- הנביא מתאר ומדמה באותם תיאורים כיצד ה' יתברך שונה מכל האלילים. מ"ז- תיאור קריסת בבל והסברת עונשה הכ"כ קשה.

מ"ג- הנביא מספר לעם, שה' יגאלם בודאי ולא בגלל מעשיהם, שכן הקשר בין ה' לישראל אינו תלוי בבחירתם אלא בבחירתו של הקב"ה. ולכן אינם יכולים לשנות את זה במעשים רעים. מ"ד- הנביא מדגיש בצורה תיאורית את האבסורד של האלילות, שהאנשים בדורו כ"כ שקעו בזה, עד שזרקו את שכלם. - ה' מדגיש לאורך כל הפרקים הללו שאין עוד מבלעדיו, כנגד התפיסה הרווחת שאמנם הוא עיקר והאלילים טפלים לו, אבל גם להם יש יכולת.

ל"ח- ל"ט- הנביא מתאר את האות כעניין בפני עצמו, ולא כבקשת המלך חזקיהו, וכן הנביא מזכיר את ענין האות שהיה בתקופת המלך אחז, ע"מ לשדר למלך שיש צורך באות ובחיבור חדש של העם לאלוקיו. מ'- הנביא ישעיהו הופך את סגנון נבואותיו לנוכח המצב. כאשר החורבן כבר בפתח, יש לדאוג לעם שלא ישברו באמונתם ויעזבו את דרך ה'. הנביא מודיע להם על גאולה באופק, וה' עימם גם בעת חורבן.

ל"ה- הנביא מתאר גאולה אפשר לראות גם במובן הפשוט, שיקרו ניסים וירפאו חולים. ל"ו- ל"ז - חזקיהו המלך משנה גישה ובא להתפלל לה'.

בפרקים אלו הנביא קורא לעם ישראל לא ליצור בעצמם את מציאות הגאולה והשלום שמתוארות בפרקי הגאולה-"שאננות" בשפתו, אלא לעבוד את ה' על פי אמות המידה של אמת ושקר, ולאחר מכן ה' בעצמו יוריד מציאות גאולית מתוקנת יותר ונעלה יותר לעולם. בהמשך(פרק לג) מתואר ההרס שיעשה אשור בישראל ומפלתו הפתאומית ביד ה' והתממשות נבואת אחרית הימים בצורת ה"שאננות הטובה" בפרק שלפני. לאחר מכן(פרק לד) מתאר הנביא את הנקמה שיעשה ה' בגויים על כל פשעיהם כלפי עם ישראל ובמיוחד אדום שתהיה הפורענות הקשה ביותר בדמות חזרה לימי "תקופת האבן"- "אבני תוהו ואבני בוהו"