1. מה הם שלשת הנימוקים שלפיהם הגדירו חכמים את יום הנשואין?

2. מה הם הימים בהם אפשר להנשא לפי כל אחד מהטעמים הנ"ל?

3. איזה מן הטעמים הוא בדוקא (והעובר עליו נקרא עברינא), ואיזה אינו בדוקא?

4. איזו אשה נאסרת על בעלה בעקבות טענת בתולים, ואיזו אשה אינה נאסרת?

5. באותם מקרים בהם אין האשה נאסרת - מדוע תקנו שתנשא ביום רביעי דוקא?

6. באיזה מקרה חכמים חששו לזנות, והיכן מצאנו שלא חששו, ומדוע?

7. הגיע זמן ולא נישאו - האם הבעל חייב במזונות ארוסתו במקרים הבאים, ומה הטעם בכך: א. הגיע זמן באחד בשבת:

8. ב. חלה הוא (קודם הגעת זמן, או לאחריו).

9. ג. חלתה היא.

10. ד. פירסה נדה בשעת וסתה.

11. ה. פירסה נדה שלא בשעת וסתה.

12. מדוע טענת "נסתחפה שדך" נאמרת רק כלפי הבעל ולא כלפי האשה?

13. האם יבם חייב במזונות יבמתו כאשר: א. עמד בדין וברח. ב. עמד בדין וחלה.

14. פרש, ותן דוגמא, למושגים: א. אין גט לאחר מיתה. ב. זמנו של שטר מוכיח עליו. ג. אין אונס בגיטין.

15. לפי המסקנה - מה הוא נימוקו של רבא שאין אונס בגיטין?

16. האם מצד הדין (ללא תקנת חכמים) אשה צריכה לחשוש שמא בעלה לא בא בגלל אונס, וממילא הגט לא חל?

17. על מה מסתמכים חכמים כאשר הם הפקיעו: א. קידושי כסף. ב. קידושי ביאה.

18. תן דוגמא למקרה שבו: א. לכו"ע יש טענת אונס בגט. ב. לכו"ע אין טענת אונס. ג. מחלוקת בין שתי הלישנות של רבא.

19. באלו תנאים אדם יכול לשאת אשה בימים אחרים מלבד יום רביעי?

20. אימתי היו בתי דינים קבועים לפני תקופת עזרא ולאחריו?

21. האם בימינו שייכת התקנה משום טענת בתולים?

22. האם אפשר לשאת אשה ביום ששי?

23. מה היא "סכנה" ומה הוא "אונס" (לפי מסקנת הגמ')? מתי מותר לשאת בכל אחד מהם?

24. נכרים שגזרו על אשת איש שתיבעל להגמון - מדוע לא אמרינן שתיהרג ואל תעבור משום גילוי עריות?

25. מה היא הסברא לדין "ייהרג ואל יעבור": א. בג' העבירות - ע"ז ג"ע ושפיכות דמים. ב. בשאר עבירות בפרהסיא?

26. אשת איש שנבעלה לנכרי - האם נאסרת על בעלה? במקרה שהנכרי התגייר, האם מותרת לינשא לו?

27. כיצד צריכים חכמים להגיב על גזירת נכרים: א. שבתולה הנשאת ברביעי תיהרג. ב. שתיבעל להגמון?

28. מה היא המשמעות המעשית של "נהגו העם בשלישי", לעומת "מותר"?

29. מת קרובו של חתן או של כלה קודם החופה - באיזה קרוב מקילים להכניס את המת לחדר וכו', באיזה קרוב אין מקילים, ומדוע?

30. באיזה אופן מקילים קולא זו - בכרך, בכפר, בעיירה בינונית כגון מתא מחסיא? מדוע? (איזה אופן הוא רוב העולם?)

31. מדוע בעילה ראשונה נקראת בעילת מצוה?

32. א. מהיכן הגמ' הביאה סיוע לדברי ר' יוחנן שדברי אבילות שבצנעא נוהגים במועד?

33. מדוע לא דייקו מכך שפורש לאחר בעילת מצוה?

34. אילו הלכות מצאנו שנוהגות באבילות ולא באנינות?

35. בחור שאין לו בנים ומת קרובו - מאימתי מותר לו לשאת אשה? מאימתי מותר לו לבעול? מה הדין באלמן שיש לו בנים קטנים?

36. האם אבל מותר בתשמיש המטה: א. כאשר הוא חתן. ב. במועד. ג. בשבת (לפי שמואל ולפי ר' יוחנן).

37. האם מותר לאדם להתייחד אם אשתו: א. בנדתה. ב. באבילות דידיה. ג. באבילות דידה.

38. מה דין הצעת המטה: א. בנדתה (שים לב! תרי גווני). ב. באבילות דידיה. ג. באבילות דידה.

39. מאימתי חלה אבילות על האבל?

40. מה זה "גולל", לפי רש"י ולפי ר"ת?

41. מדוע אסור לבעול בתחילה בליל שבת ובמוצאי שבת?

42. [2. מאימתי מתחילה מצות האכילה בערב יום הכפורים - מהערב או מהבוקר?]

43. מה היא תקנת "שקדו" באלמנה?

44. במה גדולים מעשי הצדיקים ממעשה שמים וארץ?

45. מה ענינה של כל אחת מן האצבעות בצרכי גבוה?

46. החובל ועושה חבורה - משום איזה אב מלאכה הוא מתחייב?

47. בעילה ראשונה בשבת - מה הן הסיבות להיתר לעניין: א. הוצאת הדם. ב. עשיית פתח.

48. מדוע אין חייבים על הוצאת דמו של החלזון: א. המיועד לצביעה. ב. דם אחר.

49. "לדם הוא צריך" - לשם מה?

50. האם ר' יהודה מתיר לעשות מלאכה כאשר הוא אינו מתכוון לה והוא גם מקלקל? תן דוגמא!

51. מה היא סיבת הפטור של "מתעסק" "מקלקל" ו"אינו מתכוון".

52. משום איזה אב מלאכה מתחייב הסוחט בגד כאשר בלוע בו: א. מים. ב. יין או שאר משקים.

53. משום איזה אב מלאכה אסור להדק את סתימת הגיגית בשבת?

54. מדוע מותר למעט את ענבי ההדס ביו"ט, כאשר אית ליה הושענא אחריתי? (לפי הערוך ולפי ר"י)

55. מדוע מותר לסנן יין בסודרים ואין חוששים שמא יסחוט? מדוע נדה מערמת וטובלת בבגדיה ואין חוששין שמא יסחוט?

56. "ב"ה אומרים עד מוצאי שבת ארבעה לילות" - מה הוא הסבר המשנה לפי המתיר בעילה ראשונה בשבת, ולפי האוסר?

57. האם טרדה פוטרת מק"ש: א. חתן דבעי למבעל. ב. חתן דטריד דלא בעל. ג. אָבֵל.

58. "רוב בקיאים הם" - א. האם הם פטורים מק"ש משום טירדא? ב. האם יש מיעוט שאסור לו לבעול בשבת?

59. אשכחן בנין בבעלי חיים - א. מה המקור לכך? ב. תן שתי דוגמאות לכך!

60. כיצד מוגדר "פתח" לענין שבת? מה משמעות הדבר לענין מפיס מורסא?

61. האם מותר לחתן לבעול את כלתו לפני שנכתבה הכתובה? איזו עצה קיימת אם א"א לכתוב לה עכשיו?

62. מה היא הסברא לחלק בין בעילת בתולה בשבת לבין יו"ט?

63. מלאכה שהותרה לצורך אוכל נפש - האם מותר לעשותה ביו"ט: א. שלא לצורך. ב. לצורך מצוה.

64. לצורך הנאת היום.

65. [מלאכות שהותרו לצורך אוכל נפש - באיזה ענין מותר לעשותן ביו"ט שלא לצורך אוכל נפש, ובאיזה ענין אסור?]

66. המוצא חמץ בביתו ביו"ט של פסח - מדוע אסור לשרפו?

67. האם מותר ביו"ט: א. לצאת חוץ לתחום. ב. להוציא מבית לחצר שלא לצורך.

68. מדעו אסור לכבות את הנר ביו"ט לצורך תשמיש המטה?

69. כמה ימים מברכים ברכת חתנים: א. לבחור שנשא בתולה. ב. לבחור שנשא אלמנה. ג. לאלמן שנשא בתולה. ד. לאלמן שנשא אלמנה. כמה ימי שמחה יש להם?

70. "ויקח עשרה אנשים מזקני העיר" - א. מדוע היה צריך עשרה? ב. מדוע היה צריך זקנים?

71. מהי דעת שמואל בענין: א. מקנה דבר שלא בא לעולם. ב. מקנה לדשלבל"ע. ג. מזכה לעובר.

72. באילו ברכות חותמים בסופם, ובאילו ברכות אין חותמים?

73. מה נחשב "פנים חדשות" לענין ברכת חתנים?

74. א. מדוע ברכת "שוש תשיש" ו-"שמח תשמח" אינן פותחות בברוך?

75. ב. לפי זה, מדוע "שהכל ברא לכבודו", "יוצר האדם" ו"אשר יצר" פותחות בברוך? ומדוע "אשר ברא" פותחת בברוך?

76. מדוע "והערב נא" בברכת התורה, אינה פותחת בברוך? (האם יש בזה הבדל בין ר"ת לרש"י?)

77. כמה יצירות היו לפי מ"ד פרצוף אחד נברא ולפי מ"ד שני פרצופים נבראו?

78. אימתי מברכים את כל ז' הברכות? אימתי מברכים "אשר ברא" בלבד? אימתי אומרים "שהשמחה במעונו"?

79. א. האם חתנים מצטרפים למנין לברכת חתנים?

80. ב. האם אבלים מצטרפים: 1. למנין עשרה בשורה. 2. לזימון בשלשה. 3. לברכת אבלים בברהמ"ז.

81. אילו נשים נאסרות על הבעל בטענת "פתח פתוח", ואילו אינן נאסרות? מכח מה יכול הבעל לאסרן?

82. מה חידש ר' אלעזר בהלכה זו שהבעל נאמן לומר פתח פתוח מצאתי?

83. באיזה אופן אשה נאסרת על בעלה למרות שיש רק עד אחד שזינתה?

84. מדוע בת-שבע היתה מותרת לדוד?

85. "האומר פתח פתוח מצאתי" - האם טען גם טענת דמים, ומדוע?

86. אשת כהן נאסרת על בעלה מכח הספק - מדוע אין מעמידין אותה בחזקת כשרה לכהונה?

87. אשת ישראל שקיבל בה אביה קידושין פחותה מבת ג' - א. באיזה גיל היא עכשיו, ומנין שבכך מדובר?

88. ב. מדוע אין מעמידין אותה בחזקת היתר לבעלה?

89. בשתי הנשים הנאסרות מכח ספק - מדוע אין אומרים שזה ספק ספיקא בצירוף ספק דרוסת איש ספק מוכת עץ?

90. א. איזה מין גט כריתות היה היוצא למלחמת בית דוד כותב לאשתו? ב. מדוע בת-שבע נחשבה ל"ספק אשת-איש"?

91. תן דוגמא לספק-ספיקא המתהפך ולספק-ספיקא שאינו מתהפך!

92. האם אפשר להוציא ממון במקום שיש ספק-ספיקא לטובת התובע? תן דוגמא!

93. מה דין הטוען פתח פתוח מצאתי, ביהודה ובגליל, לענין לאוסרה עליו ולענין כתובתה: א. כאשר האשה טוענת "בא עלי באירוסין". ב. כאשר היא טוענת "בתולה הייתי".

94. מה הן הנפקא-מינות שהוזכרו בסוגיא, בין מ"ד כתובה דאוריתא לבין מ"ד כתובה דרבנן?

95. מהו טעמו של רב נחמן שהאומר פתח פתוח מצאתי נאמן להפסידה כתובתה?

96. כיצד פוסקים בשאלה אם כתובה דאוריתא או דרבנן. האם פוסקים כרב נחמן?

97. האם לדעת רב נחמן נאמן להפסידה כתובתה גם באשת ישראל שאינה נאסרת עליו? מדוע?

98. למ"ד כתובה דאוריתא - מה המקור לכך? איזו כתובה היא ודאי דרבנן?

99. נותן לה ממעות קפוטקיא - באיזה מקרה נחלקו רשב"ג וחכמים? האם יש נפק"מ בשווי המעות שנותן לה?

100. בחור שאמר פתח פתוח מצאתי: א. האם נאמן? ב. מדוע מסבינן ליה כופרי?

101. האם זו זכות לאדם או חובה לשאת אשה ממשפחת דורקטי? מדוע?

102. כמה היא כתובתה של אלמנה מן האירוסין?

103. האם יש חידוש מיוחד בסכום הכתובה של אלמנה מן האירוסין שאין לבעלה בנים?

104. האוכל תמרים (או שאר דברים משכרים) - האם מותר לו: א. להורות. ב. להכנס למקדש. ג. לעבוד עבודה. ד. האם עבודתו מחוללת?

105. גר קטן - על פי איזה הלכה מתאפשר גיורו? באיזה קטן פשוט לנו שנוח לו להתגייר? באיזה קטן חידש זאת רב הונא, ומה סברתו?

106. מאיזה טעם זכין לאדם שלא בפניו? האם זכין לקטן? האם זכין לנכרי?

107. גר קטן - האם גיורו תופס מן התורה או מדרבנן? במה הדבר תלוי?

108. גר קטן - האם יכול לחזור בו מן הגיור, וכיצד?

109. גיורת שנתגירה פחותה מבת ג': א. אם נשאת, מה הוא סכום כתובתה? אם נתגרשה, האם מקבלת כתובה? ב. אם נאנסה, האם יש לה קנס? מתי תקבלנו? מדוע?

110. "בהפקירא ניחא ליה" - האם סברא זו נאמרת: א. לגבי נכרי קטן הבא להתגייר? ב. לגבי זיכוי שטר שחרור לעבד? מדוע?

111. "שלא יהא חוטא נשכר" - אימתי רבא מסכים לסברא זו, ואימתי אינו מסכים לה?

112. קטן הבא על הגדולה - כמה היא כתובתה: א. בהשיר בתוליה. ב. בלא השיר בתוליה.

113. כמה היא כתובתה של מוכת עץ, לפי ר"מ ולפי חכמים, בשהכיר בה ובשלא הכיר בה?

114. כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה - מה דין כתובתה? מה משמע במשנה?

115. כנסה ראשון לשם נישואין, ויש עדים שלא נסתרה עמו - האם השני נחשב ככנסה בחזקת בתולה?

116. כנסה ראשון לשם נשואין, ויש עדים שלא נסתרה עמו, והשני טוען טענת בתולים - א. האם נאמן לאסרה עליו באשת כהן? ב. האם נאמן להפסידה כתובתה? ג. מה הדין באשת ישראל?

117. "כל שלא נהג כמנהג הזה" - ג' פירושים (אביי, רבא ורב אשי).

118. כמה היא כתובתה של בתולה: א. בת ישראל הנשאת לכהן. ב. בת כהן הנשאת לישראל. ג. בת כהן לכהן.

119. מה היו ג' השלבים בתקנת בי"ד של כהנים? מה הנמוק בכל תקנה?

120. בתולה בת כהן שכתובתה ארבע מאות: א. האם סכום זה הוא עיקר כתובה או כולל תוספת? ב. באיזו לשון כותבים אותו בכתובה? ג. מה הדין כאשר לא כתב כלל?

121. א. מה הדין באומרת משארסתני נאנסתי - לפי ר"ג ולפי ר' יהושע?

122. ב. מה הדין באומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם הלויתני - לפי רב יהודה ולפי רב נחמן? מה הדין ב"איני יודע אם פרעתיך"?

123. מה הוא טעמו של ר"ג ב"משארסתני נאנסתי" לפי רב נחמן? [מדוע חשוב לנו ליישב את שיטתם כאחד?]

124. באיזה אופן דרש ר' אבא את הפסוק "שבועת ה' תהיה בין שניהם"?

125. כיצד יכול רב יהודה לדרוש פסוק זה, באופן שילמד משם את הדין "מתוך שאינו יכול לישבע משלם"?

126. "ברי גרוע ושמא טוב" "ברי טוב ושמא גרוע" - הסבר ותן דוגמא לכל אחד מהם!

127. מה הן דעותיהם של ר"ג, ר' יהושע ור' יוסי במקרים הבאים: א. טוענת ברי, יש לה מיגו, ורוב פסולים. ב. ודאי זינתה וטוענת ברי. ג. ודאי נאנסה וטעונת ברי. ד. ודאי נאנסה ואינה טוענת ברי.

128. מדוע אין הולכים אחר רוב סיעה לחוד? מדוע אין הולכים אחר רוב העיר לחוד?

129. "תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה" - באיזה מקרה הולכים אחר הרוב, ובאיזה מקרה אוסרים מספק?

130. "שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו" - מה הדין כאשר היורש תבע את השדה מן המחזיק?

131. האם בעל נאמן לומר "אלמנה נשאתיך" במיגו ד"פרעתי" - א. כשיש עדי הינומא. ב. כשאין עדי הינומא.

132. מה דין מיגו במקום חזקה לפי הסוגיא בב"ב? מה משמע בסוגיין.

133. אלו עבירות אינן עומדות בפני פקוח נפש לפי דברי רבא בסוגיין, ולפי דעת רבא עצמו?

134. עדים שאמרו "כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו", האם נאמנים: א. כאשר הלווה מודה שכתבו.

135. ב. כשאינו מודה.