"חינוכנו לקיצוניות" - אגרת החזון איש

"חינוכנו לקיצוניות" הוא ביטוי מפורסם, שמקורו באגרת החזון איש, המובאת באגרות חזון איש, ח"ג איגרת סא. אגרת זו עוסקת בהגדרת החינוך הנכון לתורה, כחינוך לשימת יסודות האמונה, התורה, והמצוות, במרכז החיים של כל יהודי, והשתתה של החיים על שאיפה לקצה העליון האפשרי לכל אדם, באמונה, בתורה ובמצוות. חינוכינו לקיצוניות, משמעותו חינוכינו לטוטליות. מעבר לדרישה חינוך למצוינות, ישנה באיגרת דרישה לחינוך לטוטליות בנושא יסודות האמונה, התורה, והמצוות. האיגרת מבטאת ביקורת כלפי חינוך ששולל עיקרון זה ומחנך לשאיפה לממוצע בנושאים אלה.

הדרישה החינוכית שהאגרת מבטאת, היא לעודד חניכים להגיע לקצה העליון האפשרי, באמונה, בתורה, בשמירת המצוות, ולתפיסת הקיצוניות בנושאים אלה, כאידיאל.

איגרת זו מתארת עיקרון שהחזון איש מנחה אליו. על פי האיגרת, עיקרון זה הוא ממגדירי האידאל החינוכי של החברה החרדית.

האיגרת נכתבה אל מנהל ישיבת "תפארת ציון" הרב יעקב שניידמן^[1].

גוף האיגרת[עריכה]

פתיחת האגרת:

"כשם שהפשטות והאמת הם שמות נרדפות, כן הקיצוניות והגדלות שמות נרדפות.

החזו"א מגדיר את המושג "קיצוניות" בהקשר שעליו הוא מדבר:

מכונן הקיצוניות היא ההשתלמות של הנושא. הדוגל בהבינוניות, ומואס בקיצוניות, חלקו עם הזיפנים^[2] או עם חדלי תבונה^[3].

החזו"א טוען כנגד המבקשים לחיות חיים דתיים פשטניים:

אם אין קיצוניות - אין שלמות^[4], ואם אין שלמות - אין התחלה^[5]. ההתחלה היא בקושיות ופרכות מתמידות^[6], והתמימות היא התרצן החריף המכונן דבר דבור על אפנו ועל אמתתו^[7].

החזו"א מציג ביקורת "מנקודת משפט" כנגד חוגים שדוגלים בבינוניות ובפשטנות יתר בנושא היהדות:

רגילים אנחנו לשמוע בחוגים ידועים, כמכריזים על עצמם שאין חלקם בין הקיצונים, ומשאירים בכל זה לעצמם זכות ישראלי נאמן באמונה מספקת לתורה וד"ת^[8]. ומרשים אנחנו לעצמנו להגיד מנקודת משפט: כמו שאין באוהבי חכמה אהבה למיעוטה ושנאה לרב חכמתה^[9], כן אין באוהבי תורה ומצוה, אהבה לאמצעיות ושנאה לקיצוניות.

החזו"א קובע שדברים אלה שייכים גם לגבי י"ג עיקרי האמונה היהודית:

כל יסודי האמונה, י"ג העיקרים, והמסתעפים, המה תמיד בסתירה נמרצה עם המושכלות הקלות ושטף החיים המפותחות תחת השמש^[10], והכרתם הבהירה, והמתורצת^[11], והמושיטה דוקנות יתירה^[12] באמנותם^[13], היא נועם^[14] הקיצוניות.

החזו"א מתייחס לקרע חברתי שדבר זה יוצר:

ואלה שמעידים על עצמם שלא טעמו מתק קיצוניות, מעידים יחד עם זה שהם חדלי אמונה בעיקרי הדת לפי כח עיוני ורגש נפשי, רק בחבלי יחוס-מה הם מתיחסים אליה^[15], והקיצונים, לעמק נפשם, בכל רצון היותר כביר לחמלה על חדלי הקצה, לא ירחשו כבוד ויקר לאלה מתנגדיהם, והתהום המפסיק ביניהם, כאשר נפגש במעשים ממשיים המחוללות בהכרח טבען מריבות וקטטות, יוסיף את הקרע לאין מרפא^[16].

החזו"א עוסק בבינוניות שיש לה זכות, וזו שאין לה זכות קיום:

הבינוניות שיש לה זכות הקיום, היא מדת הבינונים האוהבים את הקיצונות ושואפים אליה בכל משאת נפשם, ומחנכים את צאצאיהם לפסגת הקיצונות, אבל מה עלובה הבינונית הסואנת בוז לקיצונות.

החזו"א מדבר על החינוך והחשיבות המיוחדת בהכרה זו ביחס לבני נוער:

חובת חינוכנו לקיצונות! הזיון^[17] של החינוך הוא, לטעת בוז וגיעול נפש להמתעוללים^[18] בקיצונות.

אמנם, לרוח הרותח בלב הנוער^[19], לא יבצר להוציא משפט מרותח על האישים הפרטיים של המתעוללים, ובמדת ההפרזה, ^[20] אך התפתחות הנוער לאהבת תורה באמת, הדרושה להתפעלות נפשי ונעימות שמימי, לא יתן לתת מעצורים על דרך החיים המוליכים ליושבים בעטרות ונהנים מזיו.

החזו"א מסביר על פי דבריו הכתובים לפני כן, מדוע בתי ספר שאינם מכוונים לקיצוניות, אינם יכולים להצליח בהעמדת בוגרים בעלי רצון עצמי להשתלם בתורה, בדיניה, ובקיומה המלא:

אלה המכוננים בתי חינוך ממוצעים^[21], לא הצליחו, בשביל הזיוף שיש באמצעיות^[22], ולב משכיל הולך ומזניח את הזיוף, החינוך שלהם, נותן את הצדק להחניך לפנות עורף להחוקים המושלכים עליו שלא לרצונו, ולהאמונות המעיקות לבו, נגד זרם החיים, ואת סוד הקיצונות גזלו ממנו, בהתעולל בה^[23] גם הוריו ומוריו".

השוואה למקומות אחרים בדברי חזון איש[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]