אורים ותומים

כתב שם המפורש שהיה נתון בתוך כפלי החושן, שמכוחו היו האותיות שבאבני החושן בולטות ומאירות בזו אחר זו, כתשובה לשואלים.

כיצד שואלים באורים ותומים? כהן גדול עומד כשפניו כלפי הארון, והשואל עומד מאחריו ופניו לאחורי הכהן - ויש אומרים, שהשואל עומד כשפניו כלפי הכהן - ואומר השואל: האעשה דבר פלוני או לא אעשה? ואינו שואל בקול רם, ולא מהרהר בלבו, אלא בקול נמוך כמי שמתפלל בינו לבין עצמו, ומיד רוח הקודש לובשת את הכהן, ומביט בחושן, ורואה אותיות בולטות בחושן כנגד פניו: עשה כך או אל תעשה כך, שכן כל אותיות האל"ף בי"ת היו נמצאות בחושן, שהרי כתובים היו על אבני החושן שמות שנים עשר השבטים, ואחריהם "שבטי יה", וכן כתוב שם: "אברהם יצחק יעקב", וברוח הקודש שהיתה שורה עליו ידע הכהן כיצד לצרף את האותיות הבולטות זו עם זו כדי להבין את משמעותן, וזהו שאמרו: "כל כהן שמדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו, שואלין בו, ושאינו מדבר ברוח הקודש ואין שכינה שורה עליו, אין שואלין בו".

בשעת שאלה באורים ותומים על הכהן הגדול ללבוש שמונה בגדים.

אין נשאלים באורים ותומים, אלא למלך, או לבית דין הגדול, או למי שהציבור צריך לו, או למי שצורך הציבור בשאלתו.

את האורים ותומים היו שואלים בעניני ציבור שחשיבותן ראשונה במעלה, כגון: הוספה על ירושלים ועל העזרות, יציאה למלחמה, חלוקת ארץ ישראל בימי יהושע.

יש אומרים, שהאורים ותומים לא היו כלל בבית שני, ויש אומרים שאמנם היו אורים ותומים, אלא שלא היו נשאלים בהם, ולא היו עושים אותם אלא כדי להשלים שמונה בגדים לכהן הגדול, כדי שלא יהא מחוסר בגדים.

גבולות השבטים - ר' תבנית:הידעת?/ט"ז כסלו ה'תשס"ט