אזיל סומקא ואתי חיוורא
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
אדם שמתבייש בפני רבים, מתחלף הצבע האדמדם של עורו בצבע לבן.
על מה שאמרו חכמים: "כל המלבין פני חברו ברבים, כאילו שופך דמים", אמר אחד האמוראים, שאמנם אצל המבוייש רואים ש"אזיל סומקא ואתי חיוורא"; חילוף הצבע האדמדם נובע מכך, שכביכול דמו נשפך ממנו.
הסוגיה עוסקת בכך במסכת בבא מציעא דף נח עמוד ב [1]
- ↑ "כשם שאונאה במקח וממכר, כך אונאה בדברים, לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח, אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, שנאמר וגר לא תונה. תנו רבנן, לא תונו איש את עמיתו, באונאת דברים הכתוב מדבר... תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק, כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים, אמר ליה שפיר קא אמרת, דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חוורא סמל ההבעה like . אמר ליה אביי לרב דימי במערבא במאי זהירי, אמר ליה באחוורי אפי, דאמר רבי חנינא הכל יורדין לגיהנם חוץ משלשה, הכל סלקא דעתך, אלא אימא כל היורדים לגיהנם עולים חוץ משלשה שיורדין ואין עולין, ואלו הן, הבא על אשת איש, והמלבין פני חבירו ברבים והמכנה שם רע לחבירו. מכנה היינו מלבין אף על גב דדש ביה בשמיה. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים, מנא לן מדדרש רבא, דדרש רבא מאי דכתיב ובצלעי שמחו ונאספו קרעו ולא דמו, אמר דוד ל�ני הקב"ה, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים בשרי לא היה דמי שותת לארץ, ולא עוד אלא אפילו בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות אומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה, ואני אומר להם מיתתו בחנק, ויש לו חלק לעולם הבא, אבל המלבין את פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. ואמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, ואמרי לה אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי, נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש, ואל ילבין פני חבירו ברבים, מנא לן מתמר, דכתיב היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה. אמר רב חנניא בריה דרב אידי מאי דכתיב ולא תונו איש את עמיתו, עם שאתך בתורה ובמצוות אל תונהו...". (בבא מציעא נח ב)