אין אדם נתפס על צערו

אין אדם מתחייב בדיני שמים על ביטוי בלתי הוגן או על מעשה נמהר שעשה בשעה שהיה שרוי בצער, מפני שדעתו של אדם אינה מיושבת עליו בשעת צערו.