אין חכמה לאשה אלא בפלך

אין חכמה לאשה אלא בפלך הוא משפט מענה מפורסם של רבי אליעזר לאשה חכמה אחת, בסדרת מעשים המובאים בגמרא על רבי אליעזר שדחה כמה וכמה שאלות שלא רצה לענות עליהן. המעשים מובאים בתלמוד בבלי מסכת יומא דף סו, ב: "שאלו את רבי אליעזר:

'פלוני מהו לעולם הבא? אמר להם לא שאלתוני אלא על פלוני?!' 'מהו להציל רועה כבשה מן הארי? אמר להם לא שאלתוני אלא על הכבשה?!' 'מהו להציל הרועה מן הארי? אמר להם לא שאלתוני אלא על הרועה?!' 'ממזר מה הוא לירש? מהו ליבם? מהו לסוד את ביתו? מהו לסוד את קברו?' לא מפני שהפליגן בדברים, אלא מפני שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם!

שאלה אשה חכמה את רבי אליעזר: 'מאחר שמעשה העגל שוין מפני מה אין מיתתן שוה?' אמר לה: 'אין חכמה לאשה אלא בפלך וכן הוא אומר וכל אשה חכמת לב בידיה טוו".

פירושים שנאמרו בכוונתו של רבי אליעזר[עריכה]

כאמור, באופן כללי נראה מתוך ההקשר שהסיפור מובא, שרבי אליעזר ביקש לדחות את השאלה, כמו שדחה שאלות אחרות של תלמידיו. על הדחייה של שאלות תלמידיו הגמרא מסבירה שזה משום ש"לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו". באופן פרטני על דחיית שאלת האשה החכמה נאמרו כמה פירושים:

• רבנו חננאל על יומא דף סו/ב - "וכן מדרכי המוסר לתלמיד שלא להטריח את הרב שלא לצורך בדברים שאינם מצויים וזהו ששאלוהו חלה השעיר מהו להרכיבו על כתיפו והשיבם יכול להרכיב אני ואתם כלומר דבר רחוק הוא זה אדרבא השעיר בריא וחזק עד שיכול להרכיב אני ואתם וכן כששאלוהו חלה מהו לשלחו ביד אחר אמר להם אהא בשלום אני ואתם כלומר שלא תחושו על חליו של משלח וכן כששאלוהו דחפוהו ולא מת מהו לירד אחריו ולהמיתו אמר להם כן יאבדו כל אויביך וכו' כלומר שאי אפשר שלא ימות בדחיפתו. וכן אין להדיוטות ולעמי הארץ להתראות בשאלותיהם לפני הרבנים הגדולים אלא שיהו שואלין לבני אדם אחרים גדולים מהם ודים בכך. דרך צחות אמרו על אשה חכמה ששאלה לר' אליעזר מאחר שכולם היו שוים במעשה העגל מפני מה לא היתה מיתתם שוה כלומר שמצינו מהם בסייף כדכתיב הרגו איש את אחיו ומהם במיתה בידי שמים כדכתי' ויגוף ד' את העם ומהם בהדרוקן כדכתי' ויזר על פני המים וישק את בני ישראל ודרשו בו ע"ז מ"ד א' ונתכוון לבדקן כסוטות וכעס עליה ואמר אין חכמה של אשה אלא לפלך שנאמר וכל אשה חכמת לב בידיה טוו כלומר ומה לה להטריחינו בשאלות אלו תתעסק בפלכה ובעסתה ודיה ותשובת השאלה מיהא מתבארת בסמוך".
• גבורת ארי על יומא דף סו/ב - "אין חכמה לאשה אלא בפלך, לכאורה משמע שהפליגה בדברים מפני שלא שמע מרבו דדבר הלמד מענינו הוא ובירושלמי פ"ג דסוטה (ה"ד) לא משמע כן דאמר הכי מטרונה אחת שאלה את ר"א מ"מ חטא א' במעשה העגל והן מתים בה ג' מיתות והשיב לה אין חכמה לאשה וכו', אמר ליה הורקנוס בנו בשביל שלא להשיבה דבר אחד מדברי תורה איבדת ממני ג' מאות כור מעשר בכל שנה אמרו ליה ישרפו ד"ת ואל ימסרו לנשים משמע לאו משום שלא שמע מרבו הוא דלא השיב לה אלא משום דאין מוסרים ד"ת לנשים הוא דלא השיב לה, ועוד דגרסינן התם אמרו לו תלמידיו רב בזו דחית לנו מה אתה משיב ר' ברכי' בשם ר"א כל מי שהיה לו עדים והתראה היה מת בב"ד עדים ולא התראה היה נבדק כסוטה והיינו בהדרוקן דגמ' דידן וכדפרש"י לא עדים ולא התראה היה מת במגפה, ואי לא שמע זה מרבו אפילו לתלמידיו לא היה משיב שהרי לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם משמע אפילו לתלמידיו לא אמר. ויש לומר דגמ' דידן נמי סבירא ליה הא דלא השיב לה היינו טעמא משום דאין מוסרין ד"ת לנשים אבל דבר זה שמע מפי רבו אלא משום דדמי להני דלעיל דלא השיב לשואליו מייתי לה הכא, אע"ג דלאו חד טעמא דהני דחלה וחביריו ודפלוני אנסו לעה"ב וחביריו הא דלא השיב משום דלא שמע מרבו וההיא דעגל מטעמא דאין מוסרין דברי תורה לנשים הוא, תדע דבהא דחלה וחביריו ע"כ טעמא דלא השיב משום דלא שמע הוא והא דלא מפרש האי טעמא להדיא משום דסמוך אהא דמפרש בתר הכי אהני שאלות דפלוני מהו לעה"ב וחביריו, ואי הא דלא השיב אההיא דעגל הוי נמי מהאי טעמא דלא שמע הוא הוה ליה למימר להא שלא מפני שהפליגן בדברים בתר שאלה דעגל מ"ש דקאמר לה בתוך השאלות, אלא ש"מ דהא שאלה דעגל שמע ומטעם אחר לא השיבה דאין מוסרין דברי תורה לנשים וכדברי הירושלמי".
• ספר בניהו בן יהוידע על יומא דף סו/ב - שם אמר לה אין חכמה לאשה אלא בפלך. י"ל למה דחה אותה בדברים אלו ומה שייכות יש לשאלתה בדבר זה של פלך. ונראה לי בס"ד כי אותה אשה אף על פי שהיתה חכמה טעתה בשאלה זו טעות גדולה כי עשתה יסוד בטעות ובנתה עליו שאלתה, דהיא הניחה במונח שמעשה העגל שוין ולכך שאלה למה אין מיתתם שוה. ובאמת יסוד זה כוזב דאין מעשה העגל שוין שיש בעדים והתראה ויש עדים בלא התראה ויש לא עדים ולא התראה וגם בגוף המעשה יש שינויים אחרים יש זבח וקיטר ויש גפף ונשק בלבד ויש שמח בלבו בלבד וכדאמר בגמרא. והנה ידוע שהחטא נדמה לחוט כמו שנאמר [ישעיה ה' י"ח] הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה, וכתב הרב חסד לאברהם ז"ל נהר ל"ח וז"ל דע כי החטא נמשל לחבל של שני חוטין והעון נמשל לחבל של שמונה חוטין והפשע נמשל לחבל של עשרים חוטין בסוד ראשי תיבות בושה חרפה כלימה וכו' ע"ש. ועוד מצינו בסוכה דף נ"ב ע"א דאמרו יצר הרע דומה לחוט של בכיא עיין שם. והנה זאת האשה דחשבה כל מעשה העגל שוין נמצא טוותה בדעתה כל החוטין של החוטאין והיצה"ר שלהם ביחד ובאמת אינו כן אלא זה חוטו עב וזה בינוני וזה דק שאי אפשר לטוות אותם ביחד לעשותם שווים דאיך ישוו בטויה ורב המרחק בין זה לזה כדי שתבא לשאל למה אין מיתתם שוה, לכן אמר לה אין חכמה לאשה אלא בפלך שעושין בו חוטי צמר או פשתן שיודעת להשוות שם אבל בחוטין של עונות ופשעים אין לה חכמה שאין יודעת לעשות להם שיעור בדעתה ואינה מבחנת בין גס לדק והואיל וידע שהיא חכמה השיב לה ברמז.
• רבנו בחיי על שמות פרק לה פסוק כה - (כה) וכל אשה חכמת לב בידיה טוו. מכאן שאין ראוי להיות חכמת האשה אלא במטוה ובזריזות צרכי ביתה וכבוד בעלה, ולכך מנעו חז"ל ללמד תורה לבנות שנאמר (דברים ו, ז) ושננתם לבניך ולא לבנותיך, ואמרו (סוטה כא ע"ב) כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות. וכן דרשו ביומא פרק שעירי יום הכפורים (סו ע"ב) וכל אשה חכמת לב בידיה טוו, אין חכמה לאשה אלא ב