אין למדין מן הכללות

אין למדין מן הכללות הוא קביעה תורנית בכללי ההלכה שאין הכרח להסיק מדברים שנאמרו בלשון הכללה שאין חריגים היוצאים מן הכלל. ניסוח דומה לקביעה זו מוכר בלשון העם כי "לכל כלל יש יוצא מן הכלל".

דברים שנאמרו בלשון הכללה, פעמים שאין למדים מהם, שכן יתכנו יוצאים מן הכלל. לדוגמא: אף על פי שנאמר במשנה: "כל מצות עשה שהזמן גרמא אנשים חייבים ונשים פטורות, וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא אחד אנשים ואחד נשים חייבין", למעשה ישנן מצוות עשה שהזמן גרמן שנשים חייבות בהן, כגון מצה בליל פסח, קידוש היום בשבת ומועד, שמחה בחגים, הקהל בחג הסוכות. כמו כן, ישנן מצוות עשה שלא הזמן גרמן שנשים פטורות מהן, כגון תלמוד תורה ופדיון הבן ועוד. ברמב"ם מבואר, "שכשאמרו 'כל' כוונתם לרוב", ומשום כך "אין למדין מן הכללות".

יתר על כן, גם במקום שלאחר ניסוח הכלל, פורטו היוצאים מן הכלל, אין להסיק שפורטו כל היוצאים מן הכלל. למשל, אף על פי שנאמר במשנה: "בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח", למעשה יש עוד דברים אחרים, שאין מערבים בהם, כגון כמהין ופטריות.