איסורי אכילה

איסורי אכילה הם כל הדברים האסורים באכילה לפי ההלכה, חלקם מדאורייתא וחלקם מדרבנן

מקור וטעם[עריכה]

מקור איסורי אכילה הוא כל מקום בתורה בו נאמר "לא תאכל" "לא יאכל" וכיוצא בזה. הגמרא במסכת פסחים (דף כא-כו) מפרטת דיני אסירה אכילה באופן כללי תוך הדיון בנוגע לאיסור חמץ בפסח.

בטעם הדבר אומרת הגמרא (מסכת יומא לט) שעבירה (ובפסוק הוזכר איסור אכילה) מטמטמת ליבו של אדם.

יש המסבירים את את טעם האיסור בכך שהדברים האסורים באכילה הם מאוסים ומזוהמים ולכן הם מזיקים וממיתים גופו של אדם (ר' תבנית:הידעת?/ט' חשוון ה'תשס"ט).

איסור הנאה[עריכה]

חלק מאיסורי אכילה אסורים רק איסור הנאה דהיינו מותר למוכרם לגוי או לתת לבעל חיים.

הגנה מאיסור אכילה[עריכה]

צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם מבואר בתוספות שהכוונה שניצלים מאיסורי אכילה בדווקא ולא שמובטח להם שלא תהיה להם כל תקלה (וראייתם מרבי ישמעאל בן אלישע שקרא והיטה וכו')

דוגמאות[עריכה]