איסור אכילת דם

איסור אכילת דם[עריכה]

בתורה נאמר:"חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו" (ויקרא ג,יז). חכמים למדו שדווקא דם הקשור לבשר אסור באכילה, אבל בשר שלא נתחייב בשחיטה-אינו חשוב כבשר ולכן דמו לא נאסר באכילה.המקור לכך:"אוציא דם ביצים שאין מין בשר,דם דגים דם חגבים שכולו היתר" (בבלי כריתות כא,א). לכן דם דגים לא נאסר ואין צורך למלוח את הדג על מנת להוציא את דמו לפני האכילה. ישנם כמה סוגי דם הנמצאים בבשר ולא כולם אסורים באותה רמת חומרה: א. דם שחייבים על אכילתו כרת הוא רק "דם הנפש" - דם בהמה,חיה ועוף שהנשמה יוצאת בו - לאמר הדם המקלח בשעת השחיטה. כמו כן הדם המכונס בלב. ב. "דם התמצית" - הדם היוצא לאחר הקילוח של השחיטה , אסור מהתורה אך אין בו כרת. וכן דינו של דם שיצא מן הבשר לאחר השחיטה, וכן דם שהחל לצאת ונבלע באיברים. דם שנשאר בבשר במקומו המקורי מותר באכילה באופן עקרוני. ישנה משמעות לדין זה רק לגבי אכילת בשר חי. אולם בבישול אנחנו חוששים שמא חלק מהדם פרש ממקומו וחזר ונבלע באיברים-מה שיאסור את הבשר. לכן לפני בישול בשר יש צורך להוציא את הדם הכנוס בתוכו. דבר זה נעשה על ידי מליחת הבשר [1].