איסור שיחה בטילה בבית הכנסת

לפי ההלכה אסור לשוחח שיחה בטילה בבית הכנסת בכלל ובשעת התפילה בפרט.

מקור האיסור[עריכה]

השל"ה לומד שאיסור שיחה בטילה (הנובע מ"מורא מקדש") נלמד מדברי יעקב אבינו בפרשת ויצא, וכך כתב השל"ה: "ראוי לאדם שיעמוד במקומות הנכבדים באימה וביראה ובתוספת קדושה ויהי מורא שמים עליו בדיבור ומחשבה ומעשה... והמדבר שיחת חולין מסלק מורא שמים מעליו"^[1].

הלכה למעשה[עריכה]

כתב השו"ע ^[2] על חומרת איסור שיחה בשעת חזרת הש"ץ: "לא ישיח שיחת חולין בשעה שש"ץ חוזר התפילה ואם שח הוא חוטא וגדול עוונו מנשוא וגוערין בו" והמשנה ברורה ^[3]: "כתב באליה רבה בשם הכלבו אוי להאנשים שמשיחים בעת התפלה כי ראינו כמה בתי הכנסת נחרבו בשביל עון זה"

עד כמה צריך להזהר[עריכה]

המהרח"ו סיפר על רבו האר"י "ראיתי למורי ז"ל שנזהר בתכלית הזהירות שלא לדבר כלל בבית הכנסת אפילו שלא בשעת התפילה וכמעט שאפילו בדברי מוסר ותוכחות ותשובה לא היה רוצה לדבר כדי שלא ימשך מזה איזה דיבור חול" ^[4]

אופן מניעת השיחה[עריכה]

מצינו בפוסקים ארבע דרכים למנוע את השיחה בטילה בבית הכנסת בכלל ובתפילה בפרט:

אזהרה כתובה על הקיר[עריכה]

בעבר נהגו לרשום על קירות בית הכנסת "שתיקה יפה בשעת התפילה" עם הזמן כתבו משפט זה בקיצור "שיב"ה", על קיצור זה נאמר: "נתפשט לטוח בכותלי בית הכנסת מילות בכתיבה גסה, מורים בנוטריקון התעוררות, ואחת מהן שיב"ה (שתיקה יפה בשעת התפילה) לפני עניות דעתי אין איש שם על לב להתבונן על המכוון ויותר טוב לכותבן במילואן" - ^[5]

קנס[עריכה]

• "מי שמדבר בבית הכנסת מ"ברוך שאמר" עד לאחר "שמונה עשרה" מחויב ליתן קנס לצדקה ח"י פשיטים"^[6]

אפשרות אחרת - על ידי לימוד ימנעו משיחה בטילה[עריכה]

המשנה ברורה ^[7] כתב: "כידוע שמצוי בעו"ה באיזה מקומות שעוסקין אז כמה אנשים בבהמ"ד בשיחה בטלה ובודאי טוב יותר לשמוע אז דברי מוסר כדי שלא יבואו לזה".

מינוי אנשים שישיגיחו[עריכה]

"החכם היותר גדול וזקן יש בבית הכנסת ימנו אותו שיסבב בבית הכנסת בחזרת העמידה שלא ידברו זה עם זה כלל ויענו אמן ויהיה סבלן ויהיה מוחה בכבוד וברמז" - ^[8]

הערות שוליים