אלדד ומידד

אֶלְדָּד וּמֵידָד, שתי דמויות מקראיות המוזכרות בפרשת בהעלותך בספר במדבר (ספר במדבר, פרק י"א, פסוק כ"ו-כ"ט). השניים התנבאו באופן עצמאי במחנה. תגובת משה אשר לא כעס על התנבאות שלא ברשותו מסמלת את גדלותו של המנהיג ואת ההבנה והשאיפה שרוח ה' ראוי לה שתשרה על כל העם.

רקע[עריכה]

על פי ספר במדבר פרק י"א, לאחר יציאת מצרים, היו שתי מרידות של בני ישראל נגד האלוהים ונגד משה בקברות התאווה: חטא המתאוננים וחטא המתאווים:

"חטא המתאוננים": בני ישראל מתלוננים בפני ה', הכתוב לא מזכיר במפורש על מה. בעקבות התלונות פורצת אש במחנה וממיתה בקצה העם ופוסקת רק לאחר תפילתו של משה. המקום בו זה קרה נקרא תַּבְעֵרָה.

"חטא המתאווים": האספסוף (ערב רב) מתלוננים על המן ועל חוסר באוכל דוגמת בשר. בעקבות חטא זה משה מתלונן בפני ה' על התנהגותם של בני ישראל ועל הקושי בהנהגת העם. ה' מצווה את משה למנות שבעים זקנים שיישאו איתו בעול, ומבטיח לספק לעם בשר.

הקמת מועצת זקנים וההתנבאות[עריכה]

כמצוות ה', משה אסף שבעים זקנים באוהל מועד, וה' ירד בענן והאציל מרוחו של משה על זקני העם. כאשר נחה עליהם הרוח, "התנבאו" הזקנים, ולאחר מכן רוח נבואתם פסקה.

שניים מבין האנשים שהיו מועמדים להצטרף לזקנים נשארו במחנה ושם התנבאו בנפרד משאר הזקנים.

"וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה.." (ספר במדבר, פרק י"א, פסוק כ"ו)

"הנער" מספר את האירוע למשה (לפי המפרשים הנער היה גרשום, בנו של משה). כאשר שמע זאת יהושע בן נון, המליץ למשה לכלוא אותם. שכן לפי המפרשים רואה בהתנבאות שלא ברשות "מרידה" בסמכותו של משה. אך משה שלא ראה את הדברים באור שלילי בהכרח אמר לו:

"הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם" (ספר במדבר, פרק י"א, פסוק כ"ט)

סוף דבר[עריכה]

לאחר סיפור זה, ה' מספק שלווים למאכל לבני ישראל כפי שהבטיח, ואת המתאווים המית באותו מקום, על כן נקרא המקום קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה.

זהותם[עריכה]

ישנן כמה שיטות בדבר זהותם של אלדד ומידד:

במדרש תנחומא מבואר הם היו מנשיאי שבטי ישראל. אלדד היה אלידד בן כסלון משבט בנימין (ספר במדבר, פרק ל"ד, פסוק כ"א), ומידד היה קמואל בן שפטן משבט אפרים (ספר במדבר, פרק ל"ד, פסוק כ"ד). (במדבר רבה פרשת בהעלותך פרשה טו סימן יט)

בתרגום יונתן בן עוזיאל מסופר שהם היו אחי משה מן האם, כאשר לאחר שגירש עמרם את יוכבד, היא נישאה לאליצפן בן פרנך (נשיא זבולון, ספר במדבר, פרק ל"ד, פסוק כ"ה) וילדה לו אותם.

לפי ה"דעת זקנים מבעלי התוספות" מסופר שהיו אחי משה מן האב. לאחר מתן תורה, כשנאסרו על עם ישראל נישואין לקרובות, גירש עמרם את יוכבד דודתו ונשא אשה אחרת - ממנה נולדו לו אלדד ומידד.(פירוש דעת זקנים מבעלי התוספות במדבר יא כז)

הסנהדרין הראשונה עקב חטא המתאווים הוקמה הסנהדרין (מועצת הזקנים) הראשונה על ידי משה. על-פי המסורת הרבנית היו הזקנים תלמידי חכמים.

כל שבט משנים עשר השבטים שלח שישה נציגים לסנהדרין, בסך הכול 72. (לפי המדרש המינוי נעשה בהגרלה בקלפי, וחכמים חלוקים אם הועלו בהגרלה או השתתפו בה בכלל) אך מכיוון שהיה צורך שבסנהדרין יהיו 70 חברים ולא 72, נאלצו להגריל מי יישארו בסנהדרין ומי השניים שיצאו. אלדד ומידד היו שניים מבין אלו שנבחרו בגורל להיות חברים בסנהדרין, אולם מחמת ענוותנותם הם חשבו שהם השניים שאינם ראויים לתפקיד, ופרשו. (בבלי, סנהדרין יז א)

תוכן נבואתם[עריכה]

פשר נבואתם לא מוזכר במקרא. לפי המדרש הם התנבאו שמשה רבנו ימות לפני הכניסה לארץ ישראל, ויהושע בן נון הוא שיכניס את עם ישראל לארץ ישראל. או על הופעתו של השלו או על העתיד הרחוק:

"ומה נבואה נתנבאו? אמרו: משה מת, יהושע מכניס את ישראל לארץ. אבא חנין אומר משום רבי אליעזר: על עסקי שליו הן מתנבאים, עלי שליו, עלי שליו! רב נחמן אמר: על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאין" (בבלי, סנהדרין יז א)

קישורים חיצוניים[עריכה]

• אלדד ומידד ונבואות השליו הרב מרדכי הוכמן
• מי היו הוריהם של אלדד ומידד הרב מרדכי הוכמן