אנציקלופדיה תלמודית:מעונן

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - האיסור לעשות מין כישוף דרך העין או לעשות אחיזת-עינים* או לעשות פעולות על פי חישובי זמנים שאין בהם טעם.

האיסור וגדרו

איסורו

אסור לעונן - על גדרו, עי' להלן[1] - שנאמר: ולא תעוננו[2], וכן נאמר: לא ימצא בך וכו' מעונן[3], ונמנה איסור זה כלאו אחד במנין-המצוות*[4].

גדרו

איזהו מעונן, רבי ישמעאל[5] אומר זה המעביר על העין - שבעה מיני זכור[6], והוא מין ממיני הכישוף[7], ועל מהותו עי' להלן: מין כישוף - רבי עקיבא אומר אלו נותני העתים - והיינו מחשבי עתים ושעות[8], ועל מהותו, עי' להלן: בנתינת זמנים - וחכמים אומרים אלו אוחזי העינים[9], ועל מהותו, ע"ע אחיזת עינים, ועי' להלן: אחיזת עינים. ויש מן הראשונים סוברים שמעונן הוא מלשון ענה, שחושב בליבו דבר ומטה אוזנו לשמוע מה יענה המדבר[10]. ויש מן הראשונים סוברים שהוא מלשון ענן, שמסתכל בעננים ובדמותם ותנועתם[11].

הלכה

להלכה, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש מן הראשונים סוברים שנותני עתים ואוחזי עינים, שניהם חשובים מעונן[12], שר' עקיבא לא בא לחלוק על חכמים אלא להוסיף עליהם, והלכה כמותו[13], או שאף חכמים מודים שמעונן משמעותו כר' עקיבא – שזהו המובן הפשוט של מעונן, מלשון עונה[14] - אלא שבאו להוסיף אף אחיזת עינים – שכיון שסמך הכתוב מעונן למכשף[15], יש להוסיף אף את אחיזת העינים, שהיא באמצעות כשפים, לסוברים כן[16] - והלכה כמותם[17], או שכל אחד אמר דין אחד במעונן, ואינם חולקים זה על זה[18], שאפשר לדרוש מעונן מלשון עין ומלשון עונה[19], או שלאחר שמצאנו שתי אזהרות במעונן - לא תעוננו[20], לא ימצא בך וכו' מעונן[21] - נדרוש אחת מהן לאוחז את העינים ואחת מהן לנותני העתים[22]. אבל המעביר על העין לדעתם אינו חשוב מעונן[23], כיון שהתנאים האחרים חולקים על כך[24], שהוא חשוב מכשף[25], או שאף על פי שאין ההעברה עשיית הכישוף עצמו - אלא הכנה לעשיית הכישוף[26] - כשעשה את הכישוף הרי הוא מכשף, וכשלא עשה את הכישוף לא עשה דבר, ופטור[27], או שלשון עין שבמעונן יכולה להתפרש רק באופן אחד – מעביר על העין או אחיזת עינים[28] - ונחלקו בה חכמים ור' ישמעאל, והלכה כחכמים[29]. ב) ויש מן הראשונים סוברים שאף המעביר על העין חשוב מעונן[30], שלדעתם אין אחד מהתנאים חולק על דברי חברו[31]. ג) ויש מן הראשונים סוברים שרק נותני עתים חשובים מעונן[32], שלדעתם תנא קמא במשנה – שאמר שהאוחז את העינים פטור[33] – סובר שאין לאו באוחז את העינים, והלכה-כסתם-משנה*[34]. ד) ויש מן האחרונים סובר שרק האוחז את העינים חשוב מעונן, שאלו דברי חכמים והלכה כמותם[35].

חוקות הגוים

המעונן, יש מן הראשונים סוברים שעובר אף על האיסור שלא ללכת בחקות-הגוים*: ובחֻקֹּתיהם לא תלכו[36], שנאמר: לא תלמד לעשות כתועבֹת הגוים ההם, לא ימצא בך וגו' מעונן[37]. ויש מן האחרונים מצדדים לומר שהמעונן אינו עובר על האיסור ללכת בחוקות הגוים, כיון שיש לו לאו מיוחד בפני עצמו[38].

איסור עשה

המעונן, יש מן הראשונים סוברים שעובר אף על איסור עשה של: תמים תהיה עם ה' א-לוהיך[39]. ויש סוברים שאין זו מצוה מיוחדת[40], אלא תוספת טעם על האיסור לעונן, שאינו דבר חכמה אלא הוא מכלל דברי תוהו והבל שנמשכו בהם חסרי הדעת, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: תמים תהיה עם ה' א-להיך[41], או שהכתוב עניינו צואה כוללת ללכת בדרכי התורה[42], או שהכתוב אין עניינו אזהרה אלא הבטחה, שמי שיתנהג בתמימות, יהיה עם ה'[43].

טעמו

בטעמו של איסור מעונן, יש מן הראשונים סוברים שהוא להציל מטעות של עבודה זרה ודעות אחרות שאינן אמיתיות, שלדעתם אין במעונן ממש[44]. וכן יש מן הראשונים שכתבו שהוא לפי שעניינים אלה הם דברי שיגעון וסכלות גמורה, ולעם קדוש אמיתי אשר בחר האל לא יאות להם שישעו בדברי שקר, ועוד שהם סבה להדיח האדם מאמונת השם ומתורתו הקדושה, ולבוא מתוכם לכפירה גמורה, שיחשוב כל טובתו ורעתו וכל אשר יקרהו שהוא דבר מקרי, לא בהשגחה מאת בוראו, ונמצא יוצא בכך מכל עיקרי הדת, וה' שחפץ בטובתנו ציוונו להסיר מלבנו מחשבה זו ולקבוע בלבבנו כי כל הרעות והטוב מפי עליון תצאנה לפי מעשה האדם אם טוב ואם רע[45]. לסוברים שיש במעונן דברים שהם אמת[46], יש מן הראשונים סוברים שאף על פי כן אסרתו התורה, מכיון שהקב"ה עשה מעלה גדולה לעם ישראל שיקים להם נביא ויתן דבריו בפיו, ואין צורך בעתידות למעוננים שאין כל דבריהם אמת[47], או שאף על פי שאפשר שימשך מזה תועלת, מכל מקום יש חשש שהדבר יביא לעבודה זרה, שהשימוש בכוכבים לידיעת הזמנים המתאימים יביא לרוממם ולגדלם, שיחשבו שהם קובעים את הזמנים המתאימים בבחירתם ורצונם[48]. ויש מן האחרונים שכתבו שהאומר שעה זו יפה ושעה זו רעה, מכחיש מעשה בראשית, שנאמר בו: את הכל עשה יפה בעִתו[49]. בטעמו של האיסור לאחוז את העינים – שנכלל באיסור מעונן, לסוברים כן[50] - יש מן הראשונים שכתבו שציור הענינים הנמנעים תכלית המניעה אפשריים אצל הסכלים והנשים והקטנים רע מאד ויפסיד שכלם וישיבם להאמין הנמנע והיותו אפשר שיהיה[51], ואולי יצא להם מזה סיבה לכפור בעיקר[52], ויש מן הראשונים שכתבו שהאוחז את העינים גורם שאנשים יטעו אחריו[53].

תועבה

מה שאמר הכתוב: כי תועבת ה' כל עֹשה אלה[54], יש מן הראשונים סוברים שאף המעונן בכלל זה[55]. ויש מן הראשונים סוברים שאין המעונן תועבה, כיון שכל בני האדם יתאוו לדעת את העתידות ומתעסקים בחכמות רבות על מנת לדעתם[56].

על בן-נח*, שנחלקו ראשונים אם הוא מוזהר שלא לעונן - כפי שנחלקו בשאר איסורי הכישוף - ע"ע בן נח[57].

עונשו

העובר על איסור מעונן לוקה[58], אם עשה מעשה[59]. במניין המלקות, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שהוא לוקה פעם אחת, שאף על פי שמצינו בכתוב שני לאוים במעונן – לא תעוננו[60], לא ימצא בך וכו' מעונן[61] – כל אחד מהלאוים נאמר בעניין אחר[62]. חישוב העתים עצמו, לסוברים שהוא אסור אף כשאינו עושה על פיו[63], יש מן הראשונים סוברים שאינו חשוב מעשה ללקות עליו עד שיעשה מעשיו לפי העונות[64], ויש מן האחרונים סוברים בדעת ראשונים שהוא חשוב מעשה ללקות עליו[65], ומצדדים לומר שכשעה מעשה על פי החישוב, והתרו בו על החישוב לחוד ועל המעשה לחוד, לוקה פעמיים[66]. האוחז את העינים, שחשוב מעונן, לסוברים כן[67], נחלקו ראשונים אם לוקה: יש סוברים שאינו לוקה, לפי שהוא לאו-שאין-בו-מעשה*, וכל לאו שאין בו מעשה, אין לוקים עליו להלכה[68], ומכל מקום יש מהם סוברים שלוקה מכת-מרדות*[69]. ויש סוברים שלוקה[70], שכל האוחז את העינים עושה מעשה כדי לאחוז את העינים, אלא שאינו עושה את המעשה שנראה כאילו עשה[71], או שאף על פי שבאמת לא עשה מעשה, כיון שלעיני הרואים נדמה שעשה מעשה, חשוב הוא כלאו שיש בו מעשה[72]. בטעם שהמעונן לוקה, ואין איסורו חשוב לאו-שבכללות* - שאין לוקים עליו[73] - אף על פי שהוא כולל בתוכו להלכה שני ענינים, לסוברים כן - נותן עתים ואוחז את העינים[74] - יש מן האחרונים שכתבו שהוא לפי שמשמעות המילה מעונן כוללת בתוכה שני ענינים – לשון עונה[75] ולשון עין[76], ואינה דומה לשאר לאו שבכללות שכולל ענינים שאינם נשמעים מפשוטו של הכתוב[77] – אין הוא לאו שבכללות[78], ויש מן האחרונים שכתבו שכיון ששני הענינים אסורים מאותו טעם – להציל מטעות של דעות רעות ועבודה זרה[79] – חשוב הוא שני איסורים משם אחד, שאינו לאו שבכללות, לסוברים כן[80]. על הטעם שאין איסור מעונן חשוב לאו שבכללות אף על פי שהוא חלק מלאו הכולל אזהרה אחת לכמה איסורים שונים המפורטים בכתוב: לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קֹסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף[81], ע"ע לאו שבכללות[82].

להבין ולהורות

לימוד ועשיית מעשים האסורים משום מעונן כדי להבין ולהורות, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם, וכן כתבו אחרונים, שהוא מותר, כפי שמותר ללמוד ולעשות כשפים כדי להבין ולהורות[83], כיון שהכתוב: לא תלמד לעשות כתועבֹת הגוים ההם[84], ממנו דרשו: לעשות אי אתה למד, אבל אתה למד להבין ולהורות[85], כולל בתוכו אף את המעונן[86]. על האופנים בהם מותר ללמוד ולעשות כדי להבין ולהורות, ע"ע כשוף; כשפים[87].

מין כישוף

מהותו

מעונן, לדעת ר' ישמעאל הוא המעביר על העין שבעה מיני זכור[88], ועושה על ידם כשפים[89], או שהוא משביע על ידם שדים כדי לראות מה שאין בני האדם יכולים לראות[90], ולכך נקרא שמו מעונן, מלשון עין[91], של המעונן עצמו[92], ונאמר "מעונן" בבנין כבד, להורות על התמדת הפעולה[93], ויש מן הגאונים סוברים שהוא מלשון עניה[94]. במהות הדבר שמעביר על העין נחלקו גאונים וראשונים: יש סוברים שהוא מעביר על עיניו שכבת זרע של שבע בריות[95], ויש סוברים שהוא כוחל את העיניים בשבעה אברי זכרות כדרך שכוחלים במכחול[96], ויש סוברים שהוא שורף שבעה אברי זכר ועושה מהם כחל, וכוחל בו את העיניים[97], ויש סוברים שזכור הוא לשון כישוף, והיינו שמעביר על עיניו שבעה כשפים[98], ויש סוברים שמעביר כנגד עיניו שבע טבעות שנעשו על ידי כשפים, ואחת מהן מדברת לו[99]. ולאו דווקא אלו, אלא כל כישוף שנעשה על ידי העינים הרי הוא בכלל מעונן, וחכמים הם שהיו בקיאים במיני הכישופים של הגויים לדעת את תחבולותיהם ולהזהיר את ישראל שלא יטעו אחריהם[100].

שעת החיוב

שעת החיוב של המעביר על העין, יש מן האחרונים סוברים שהיא זמן ההעברה על העין, עוד לפני עשיית הכישוף, ועובר אפילו בסופו של דבר לא כישף, וכן כשכישף לאחר ההעברה, אף על פי שחייב על הכישוף – מיתה[101] – חייב מלקות על ההעברה שקודם לה, כיון שנתחייב עליה עוד קודם שנתחייב על הכישוף[102].

בדרך רפואה

המעביר על עיניו סימנים ידועים לרפואה כדי שייפתחו עיניו ויראה דברים המכוסים מבני אדם, יש מן הראשונים שכתבו שמותר, ואינו עובר על איסור מעונן, שלדעתם איסור מעונן הוא דוקא על ידי השבעות וכדומה, שהם מעשי שדים[103].

אחיזת עינים

מהותו

מעונן, לדעת חכמים הוא האוחז את העינים[104], שאוחז וסוגר עיני הבריות ומראה להם כאילו עושה דברים של פלא, והוא אינו עושה כלום[105], והוא מין גדול מן התחבולה מחובר אליו קלות התנועה ביד עד שיתדמה לאנשים שיעשה ענינים אין אמיתות להם, כמו שנראה אותם יעשו תמיד, כגון שיקח חבל וישים אותו בכנף בגדו לפני העם ויוציאהו נחש, וישליך טבעת לאויר ואחר כן יוציאהו מפי אדם אחד מן העומדים לפניו[106]. אף לדעה זו מעונן הוא מלשון עין[107], והיינו עין של אחרים[108], ונאמר "מעונן" בבנין כבד, כיון שהוא שולל את הפעולה מן העינים[109], ויש מן הגאונים שכתבו שהוא מלשון ענן, שנופח סימנים דומים לענן וערפל שגורמים לאחיזת עינים[110]. יש מן הראשונים שנתנו רמז, שמעונן בגימטריא* הוא אוחזי העינים[111].

על ידי כשפים

האוחז את העינים על ידי כשפים - על מהותם, ע"ע כשוף; כשפים: שמם ומהותם - נחלקו ראשונים, ואחרונים בדעתם, אם עובר על איסור מעונן: יש סוברים שעובר[112], שלדעתם אחיזת עינים אותה אסר הכתוב היא אחיזת עינים שנעשית על ידי כשפים[113], או שכל אחיזת עינים כלולה באיסור מעונן[114]. ויש סוברים שאינו עובר על איסור מעונן[115], שלדעתם האוחז את העינים על ידי כשפים הוא בכלל מכשף – על איסורו ועונשו, ע"ע אחיזת עינים[116] – ולא הוצרכה תורה לאוסרו משום מעונן[117], או שמהותה של אחיזת עינים היא שאינה נעשית על ידי כשפים[118]. ויש סוברים שאף על פי שאחיזת עינים שנאסרה משום מעונן אינה על ידי כשפים ממש, מכל מקום היא נעשית על ידי עישונים והקטרות או על ידי נרות דולקים, והעומדים שם נאחזים עיניהם ורואים דברים משונים שלא היו ולא נבראו[119].

שלא על ידי כשפים

האוחז את העינים שלא על ידי כשפים – שהרואה מדמה שנעשה כישוף, ולאמיתו של דבר לא נעשה כלום[120], כגון על ידי זריזות ידים[121], או על ידי סימנים שנופחים אותם כנגד עיניו של האדם ומקלקלים את האויר שקרוב לו ועל ידי כך נראים לו דברים משונים[122], או שהוא עושה את עצמו כאילו הוא מגיד עתידות[123] - נחלקו ראשונים, ואחרונים בדעתם, אם עובר על איסור מעונן: יש סוברים שעובר[124], שלדעתם אחיזת עינים אותה אסר הכתוב משום מעונן היא אחיזת עינים שלא על ידי כשפים[125], שלא הוצרך הכתוב לאסור אחיזת עינים על ידי כשפים, כיון שנאסרה כבר בלאו אחר[126], או שמהותה של אחיזת עינים היא שאינה נעשית על ידי כשפים[127], או שלדעתם כל אחיזת עינים כלולה באיסור מעונן[128]. ויש סוברים שאינו עובר, שדוקא אחיזת עינים על ידי כשפים נאסרה משום מעונן[129], ולא שייך איסור למי שטבעו בקלות התנועה ביותר שיהיה מתנהג כפי קלות תנועה שלו[130], ומכל מקום יש מהם שכתבו שהדבר אסור מדרבנן[131], ויש מן האחרונים כתבו שהדבר מותר לכתחילה[132], ועל הסוברים שהוא אסור משום גניבת דעת הבריות, ע"ע אחיזת עינים[133], וע' גנבת דעת[134].

בדבר שאפשר לעשותו

האוחז את העינים בדבר שאפשר לעשותו, אלא שהוא לא עשהו באמת, יש מן הראשונים סוברים שאינו עובר על איסור מעונן, אלא איסורו קל יותר[135] – ועל איסורו, ע"ע אחיזת עינים[136] - כיון שאין חשש גדול שיגרום לאנשים לטעות אחריו, שזהו הטעם שאסרה תורה אחיזת עינים משום מעונן, לסוברים כן[137], ודוקא האוחז את העינים בדבר שהוא מעשה תימהון - כגון שהוא מראה איך הוא הורג גמל, ולאחר מכן הגמל קם לתחיה[138] - עובר על איסור מעונן[139], שאז יש חשש שיטעו אחריו[140]. ומדברי ראשונים ואחרונים רבים נראה שאף האוחז את העינים בדבר שאפשר לעשותו, עובר על איסור מעונן[141].

במעשה שנראה נעשה מאליו

האוחז את העינים, ומראה על מעשה מסוים כאילו הוא נעשה מאליו, כגון שמראה על קישואים שנעקרו ממקומם מעצמם, יש מן האחרונים סוברים שאינו עובר על איסור מעונן – ועל איסורו, ע"ע אחיזת עינים[142] - שלדעתם דוקא האוחז את העינים ומראה כאילו הוא עצמו עשה מעשה, עובר על איסור מעונן[143]. ומדברי ראשונים ואחרונים רבים נראה שאף האוחז את העינים ומראה על דבר שנעשה מאליו, עובר על איסור מעונן[144].

מעשה תימהון שנעשה בזריזות ידים

העושה מעשה תימהון על ידי זריזות ידים, ובאמת נעשה אותו מעשה, כגון שמראה שתי מטבעות ולאחר מכן סוגר את ידיו ובאמצעות זריזות הידים מעלים מטבע ונשאר רק אחד, אף לסוברים שאחיזת עינים שלא על ידי כשפים אסורה משום מעונן[145], יש מן האחרונים שכתבו שאינו עובר על איסור מעונן, שלדעתם האיסור הוא דוקא כשבאמת לא עשה את אותו מעשה ורק נראה לרואים שעשה כן, כגון שאוחז בידו נחש ונראה לרואים כאילו הפך אותו לחבל, או כשאוחז בידו טבעת ונראה לרואים כאילו זרקה לאויר ובאמת ממשיך להחזיקה בידו, אך כשבאמת נעשה אותו מעשה, אין כאן אחיזת עינים, שהרי אינו מטעה את עין הרואה, אדרבה העינים רואות נכוחה כל מה שנעשה[146].

כשידוע שהוא אחיזת עינים

העושה מעשים של אחיזת עינים על מנת לשמח את הבריות, וידוע לכל שאחיזת עינים היא, כגון בדחן המשמח בחתונות, או המכונה בימינו "קוסם", שעל ידי זריזות ידיו עושה מעשים הנראים כמעשי להטים, לסוברים שאחיזת עינים שלא על ידי כשפים אסורה משום מעונן[147], נחלקו אחרונים אם עובר על איסור מעונן: א) יש סוברים שעובר[148], והמצוה לעשות מעשים כאלו עובר על לפני-עור*, ואסור לראותם[149], שלא מצאנו מי שחילק בין דורות ראשונים שעשו בתחבולה יתירה לדורות אחרונים שכולם יודעים שאין ממש בדברים אלו[150]. ב) ויש סוברים שאסור מדרבנן, ועל הרואה אין איסור אלא שהוא מחויב למחות בעושה, ומצדדים לומר שבמקום שמחת חתן וכלה מותר לעשותם[151]. ג) ויש סוברים שרק אחיזת עינים שאינה מובנת לאנשים וחושבים שהיא מחוץ לדרך הטבע, אסורה, אבל דבר שידוע שהוא מצד קלות התנועה וכדומה, כאתם בדחנים המשמחים בחתונות, מותר[152], שכל טעמו של איסור אחיזת עינים הוא מחשש שיביא את חסרי הדעת לכפירה[153], וכשידוע שאין כאן כוח לא טבעי וכל אחד יכול ללמד את עצמו לעשות זאת בצורה טבעית, אין חשש[154]. ד) ויש סוברים שהאיסור הוא דוקא כשהעושה אותם אומר שהוא עושה פעולה שאינה בדרך הטבע, אבל כשאינו אומר, מותר, ואפילו כשהוא מטעה את הרואים והם אינם מרגישים שמדובר באחיזת עינים, ועל זה סמכו הבדחנים לעשות מעשים של אחיזת עינים[155]. על טעם נוסף לפיו יש שהתירו מעשים מסוימים של הנקרא בימינו "קוסם" אף לאוסרים אחיזת עינים שלא בדרך כישוף, עי' לעיל[156].

בנתינת זמנים

מהותו

מעונן, לדעת ר' עקיבא הוא נותן עתים[157], שמחשב עתים ושעות[158], שלפי הזמן אומר אם יצליח או לא[159], כגון שהוא אומר היום יפה לצאת – לדרך[160], ויצליח[161] – מחר יפה ליקח[162] – מקח[163], וישתכר הלוקחו[164] - לימודי ערבי שביעיות חיטים יפות – היינו שבערב שביעית החיטים רגילות להיות יפות[165] - עיקורי קטניות מהיות רעות[166] - והיינו ששנים שבהן אין קוצרים את הקטניות אלא עוקרים אותן קודם שצמחו, סימן ששנים רעות הן, והחיטים שבהן יהיו רעות[167], או שבערב שביעית רגילות הקטניות להיות רעות[168], או שאם לא יקצרו את הקטניות בערב שביעית יהיו רעות[169] - וכן האומר היום חמה נחפית – מכוסה[170] - למחר גשמים יורדים[171] – ועקב כך נמנע מללכת[172] - ולכך נקרא שמו מעונן, מלשון עונה[173], שהוא בעל עונות[174].

באצטגנינות

המחשב עתים ושעות באצטגנינות*, נחלקו בו ראשונים: א) יש סוברים שאינו עובר על איסור מעונן[175], לפי שמה שאסר הכתוב לחשב עתים ושעות הוא דוקא בדברים של בטלה שיש בהם שיבוש הדעת, אבל דברים שהם בחכמת הטבע אין בהם שיבוש הדעת[176], ומה שאדם מכיר במערכת הכוכבים ובמהלכם הוא חכמה גדולה שגזר הקב"ה להנהיג עולמו בכך[177], ולכן נהגו שאין מתחילים בשני ורביעי[178], לפי שאין מזל לבנה - הצומח בו[179] - קל ואין מלאכה נגמרת בו כהוגן[180]. ועל הסוברים שאצטגנינות אסורה בעשה של: תמים תהיה עם ה' א-להיך[181], ע"ע מנחש[182]. ב) ויש סוברים שעובר על איסור מעונן[183], לפי שלדעתם חוכמות אלו של חישוב עתים ושעות שקר וכזב הן, והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן[184], או שאף על פי שיש בחכמת האצטגנינות אמת, ציוה אותנו הקב"ה שלא נהיה כגוים אשר כל מעשיהם וכל מקריהם בטבע הגלגלים והכוכבים, ואנחנו עם קדוש חלילה לנו מעשות זאת רק לבטוח בקב"ה לבדו ושכל הבא עלינו מאתו הוא בהשגחתו עלינו הוא בעצמו ובכבודו ולא מסר אותנו לא תחת כוכב לא תחת מזל, כי כאשר ייטיב אדם דרכיו וישוב מדרכו הרעה מכזיב הגלגלים והכוכבים[185], או שהעיסוק בדברים הללו, אף על פי שיש בהם מן האמת עלול להביא לעבודה זרה, כשיחשבו שהכוכבים מטיבים או מרעים מבחירתם הם, ויבואו לרוממם ולגדלם[186], או שחכמה זו של האצטגנינות אינה חכמת הכוכבים לבד אלא נתערבה עמה מלאכת הכישוף[187].

כשפעולת הכוכב נגלית

עשיית פעולות והימנעות מהן לפי משפטי הכוכבים, כשפעולת הכוכב נגלית לעין, אף לסוברים שאצטגנינות היא בכלל חישוב עתים וזמנים והעוסק בה עובר על איסור מעונן[188], יש מן הראשונים סוברים שהיא מותרת, שהיא חשובה כדבר טבעי, ולדעתם דוקא חכמת האצטגנינות המודיעה את פרטי הדברים אסורה, לפי שאינה חכמת הכוכבים לבד אלא נתערבה עמה מלאכת הכישוף[189], ואותה שאמרו שאין להקיז דם בזמנים מסוימים, שהמזל שלהם מסוכן[190], ההיתר לכוין את הזמנים ולהימנע מההקזה בימים אלו הוא לפי שכח הכוכב נגלית פעלתו שהמקיז דם באותה שעה ניזוק, והוא אצל בני אדם כדבר טבעי[191]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שאף באופן שפעולת הכוכב נגלית לעין, אסור לעשות פעולות ולהימנע מהן על פיו[192].

שלא באצטגנינות

המחשב עתים וזמנים שלא באצטגנינות, יש מן הראשונים סוברים שעובר על איסור מעונן[193], שלדעתם כל חישוב עתים הוא בכלל מעונן[194], שלכך הוציאו הכתוב בשני לאוים נפרדים –לא תעוננו[195], לא ימצא בך וכו' מעונן[196] - לפי שיש שני סוגים של מעונן המחשב עתים ושעות, באצטגנינות ושלא באצטגנינות[197], או שלדעתם דוקא חישוב עתים שלא בדרך חכמה הוא בכלל מעונן[198]. ויש מן האחרונים סוברים בדעת ראשונים שאינו עובר על איסור מעונן, שדוקא חישוב עתים בחכמת האצטגנינות הוא לדעתם בכלל מעונן[199], ועל טעם אחר לאסור חישוב עתים שלא באצטגנינות, ע"ע מנחש.

לצורך רפואה

המחשב עתים ושעות לצורך רפואה, אפילו הוא בדרך של סגולה שאינה מושגת בעיון הטבעי, כגון שעושה צורת אריה במתכת בעונה ידועה, יש מן הראשונים סוברים שכאשר דעתו לשמים ואינו מכוין לשר השולט באותו יום, אינו עובר על איסור מעונן[200], ואותה שאמרו שאין להקיז דם בזמנים מסוימים, שהמזל שלהם מסוכן[201], ההיתר לכוין את הזמנים ולהימנע מההקזה בימים אלו, לדעתם הוא משום רפואה, ואין בזה הסרת הלב מן השמים רק כמאמין בהשגחה ומוסיף ביראת ה'[202]. וכן מה שנהגו בבעילת-מצוה* דוקא בימים חמישי ושישי, הואיל ונאמרה בהם ברכה[203], לדעתם הוא מפני שהעסק בפריה ורביה, והימים האלה נתברכו מפי הקב"ה בתחילת הבריאה בפריית ורביית בעלי חיים כדגים והעופות והאדם[204].

בתחילת שבוע או חודש

האומר באופן כללי על תחילת שבוע או חודש שהוא סימן רע או טוב, יש מן הראשונים סוברים שעובר על איסור מעונן[205], ויש מן הראשונים סוברים שדוקא כשאומר על יום מסוים שהוא יפה למלאכה וכיוצא בזה עובר על איסור מעונן, אבל האומר באופן כללי על תחילת שבוע או חודש וכיוצא בזה שהוא סימן רע או טוב, אינו עובר על איסור מעונן[206], ועל איסורו, ע"ע מנחש.

כשתולה בהשגחת השם

המכוין לעשות דבר ביום מסוים ואינו מיחס ההצלחה למזל וליום עצמו אלא רוצה לומר שביום טובה גם ה' יתן ומידת רחמים נוהגת בו וביום רעה להפך, יש מן האחרונים סוברים בדעת ראשונים שאינו עובר על איסור מעונן[207], ואותה שאמרו שמי שיש לו דין עם גוי בחודש אב ישתמט ממנו כי רע מזלו[208], וישתדל לדון בחודש אדר שיש בו מזל[209], מותר לדעתם משום שהוא מיחס ההצלחה והרעה לקב"ה ולא למזל החודש[210], וכן מה שנהגו שאין מתחילים בימים שני ורביעי[211], מותר לדעתם לפי שאין בהם מידת רחמים כל כך כשאר הימים, שביום שני לא נאמר: כי טוב, וביום רביעי נתלו בו המאורות, סימן הוא שלא להתחיל בהם מלאכה[212]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאף כשתולה בהשגחת ה', אין לכוין מעשיו לימים מסוימים, אלא כשעושה כן לצורך רפואה[213].

לקבוע זמנים לסימן טוב

הקובע זמנים לסימן טוב, כגון מה שנהגו להתחיל מסכת בראש חודש לסימן טוב, יש מן הראשונים סוברים שאינו עובר על איסור מעונן[214], ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שדוקא כשעושה זאת בדבר של תועלת, אבל כשעושה בדבר של בטלה, עובר על איסור מעונן[215].

כשאינו עושה על פי החישוב

המחשב עתים ושעות, ואינו עושה מעשה על פי חישוב זה, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שעובר על איסור מעונן, שעצם הגדת העתים נאסרה[216]. ויש מן הראשונים סוברים שאינו עובר על איסור מעונן, שדוקא העושה מעשה על פי חישובו, ומראה שאינו בוטח בקב"ה עובר, שהוא אומר בליבו שעולם כמנהגו נוהג ואין כוח לשנות[217]. ומכל מקום, יש מן האחרונים סוברים שאף לדעה זו, חישוב בלא עשיית מעשה אסור, משום: תמים תהיה עם ה' א-לוהיך[218].

לשאול נותן עתים

השואל במי שנותן עתים וזמנים, נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שעובר על איסור מעונן, ואם עשה מעשה על פי השאלה, לוקה[219], שלכך הוציאו הכתוב בלשון רבים: לא תעוננו[220], לחייב אף את השואל, שאף הוא נקרא מעונן[221], או שהאיסור האמור בתורה לשאול אוב* וידעוני* - לא ימצא בך וגו' ושֹׁאל אוב וידעֹני[222] – נאמר אף על כל שאר הכתובים בפרשה, ומעונן בכללם[223], או שהעיקר תלוי בעשיית מעשה על פי המעונן, בין בשואל ובין בנשאל, כפי שסיים הכתוב: כי תועבת ה' כל עֹשה אלה[224], ואף כאשר המעונן עצמו אינו עובר בלאו, כגון שהוא גוי – לסוברים שבן-נח* אינו מצווה על האיסור לעונן[225] – יש מן האחרונים שכתבו שהשואל ממנו עובר[226]. ויש מן הראשונים והאחרונים סוברים שהשואל אינו עובר על איסור מעונן[227], שדוקא אוב וידעוני הוזכרו בכתוב לאסור את השואל בהם - שֹׁאל אוב וידעֹני[228] - ומכך ששינה הכתוב ואמר: מעונן[229], ודאי שהאזהרה היא על המעונן עצמו, ולא על השואל[230], והשואל למעונן, אף שיעשה על פיו, אינו יודע לכוין השעות כדי שנחשבנו למעונן[231], ומכל מקום יש מהם סוברים שהוא עובר על איסור עשה של: תמים תהיה עם ה' א-לוהיך[232]. ויש סוברים בדעת ראשונים, שאף על פי שהדבר מגונה, אין בזה איסור ממש[233], שהעשה אינו איסור מבואר אלא דרש בעלמא, שהרי לא נמנה בכלל העשים - לסוברים כן[234] - ועוד שעיקר הכתוב עניינו להיות אמונת ה' חקוקה בלב האדם[235].

העושה על פי מעונן

העושה על פי מה שאמר לו נותן עתים, לסוברים שהשואל בנותני עתים עובר על איסור מעונן[236], יש מן האחרונים סוברים בדעת ראשונים שאף הוא עובר על איסור מעונן, אף על פי שלא שאל את המעונן קודם עשייתו[237], כיון שמלבד הכתוב למעונן האמור בין שאר המכשפים: לא ימצא בך וכו' מעונן[238], יש כתוב אחר: לא תעוננו[239], שמשמעו לעושה על פי מעונן[240]. ויש מן הראשונים סוברים שאף שאסור לשאול במעוננים, אין איסור לעשות על פי מה שמעוננים אמרו לו[241].

הערות שוליים

  1. ↑ ציון 9 ואילך. ועי' בפרקים הבאים.
  2. ↑ ויקרא יט כו. עי' רמב"ם ע"ז פי"א ט, ובסהמ"צ מ' לב; סמ"ג לאוין נג; סמ"ק מ' קלו; החינוך מ' רנ.
  3. ↑ דברים יח י. עי' סהמ"צ להרמב"ם שם; החינוך שם; טור יו"ד קעח.
  4. ↑ בה"ג לאוין שבמלקות קכח; סהמ"צ לרס"ג ל"ת כא; אזהרות ר"א הזקן; אזהרות ר"ש ן' גבירול לאוין רא; אזהרות ר"י אלברצלוני; יראה"ש מ' שלה; סהמ"צ לרמב"ם שם; סמ"ג שם; סמ"ק שם; החינוך שם; חרדים ל"ת פ"ד אות נב. ועי' סהמ"צ לרמב"ם שורש ט.
  5. ↑ כ"ה בתוספתא דלהלן (וכ"ה גי' כל כתה"י ודפו"י של התוספתא) ובתו"כ דלהלן (וכ"ה גי' כל כתה"י ודפו"י של התו"כ) ובספרי דלהלן (וכ"ה גי' כל כתה"י ודפו"י של הספרי) ובילקו"ש סי' תרטז ובמדרש תנאים דברים שם, וכ"ה בגמ' דלהלן לגי' כת"י קרלסרוהה וכת"י יד הרב הרצוג, וגי' רה"ג בתשוה"ג החדשות סי' קטו ויראה"ש סי' רלט ויד רמ"ה ופרי"ד לגמ' דלהלן. והגי' לפנינו בגמ' דלהלן ובילקו"ש סי' תתקיח: ר' שמעון, וכ"ה גי' דפו"י, ועי' ספרי דבי רב לספרי דברים פסקא קעא ומרומי שדה לירו' שבת פ"ז ה"ב, שטס"ה, שלא מצינו שהקדימו ד' ר"ש לד' ר"ע רבו ולגי' כתי"מ וכת"י פירנצה אלו דברי ת"ק ללא ציון שמו, וכ"ה בפס"ז דברים שם וגי' הרא"ש סנהדרין פ"ז סי' ו.
  6. ↑ גמ' דלהלן.
  7. ↑ עי' ציון 89.
  8. ↑ גמ' דלהלן.
  9. ↑ תוספתא שבת פ"ח; תו"כ קדושים פ"ו אות ב, ושם ד' חכמים הובאו כד' ת"ק; ספרי דברים פיסקא קעא; ברייתא סנהדרין סה ב, ושם חכמים לפני ר"ע, ועי' ציון 13.
  10. ↑ ראב"ע ויקרא יט כו, בפי' ראשון. ועי' ציון 94.
  11. ↑ ראב"ע שם, בפי' שלישי. וכעי"ז ברמב"ן דברים יח ט וברבנו בחיי עה"ת שם י, בפי' שלישי. ועי' ציון 110.
  12. ↑ רמב"ם ע"ז פי"א ה"ח-ה"ט, ובסהמ"צ ל"ת לב; סמ"ג לאוין נג; ר"ד בונפיל סנהדרין (נד' בסנהדרי גדולה ח"א) סה ב; סמ"ק מ' קלו; פירושים ופסקים לרבנו אביגדור צרפתי פסק קצג; החינוך מ' רנ; אר"ח ע"ז אות טז; רי"ו ני"ז ח"ה (דף קנט ג); טור יו"ד קעט, ועי' ברית משה לסמ"ג שם אות ג, שהקשה מדוע לא פסק כאביו שבציון 30, ות' שכיון שהרמב"ם והסמ"ג חולקים, פסק כרבים; חי' הר"ן סנהדרין שם; צדה לדרך מאמר ב כלל ד פ"ו; זוהר הרקיע לתשב"ץ לאוין טור עה; חרדים ל"ת פ"ד אות נב-נג.
  13. ↑ ב"י יו"ד קעט, ובכס"מ ע"ז שם ה"ח, בפי' ראשון; ב"ח יו"ד שם אות ב. ועי' בארות המים לרמב"ם שם, שפי' זה הוא ע"פ סדר הברייתא שבציון 9, שד' ר"ע הם לאחר ד' חכמים.
  14. ↑ עי' ציון 173. נר מצוה (סיד) סי' י אות יד; ברית משה שם אות ג.
  15. ↑ דברים יח י.
  16. ↑ עי' ציון 112. ברית משה שם.
  17. ↑ עמודי שלמה לסמ"ג שם; כס"מ שם, בפי' שני, ועי' בארות המים שם ומרכה"מ (אלפנדרי) ע"ז שם ונר מצוה שם, שפי' זה חולק על הראשון, ועי' בארות המים שם שפי' זה הוא ע"פ סדר הספרי (וכ"ה בתוספתא, ועי' מרכה"מ שם, שכ"ה ברש"י דברים יח י) שבציון הנ"ל, שד' חכמים היא לאחר ד' ר"ע, ועי' משנ"ח סי' מז ביבין שמועה ס"ק ב, שלגי' שלפניו בספרי חלק מד' ר"ע הובאו לאחר ד' חכמים, ומכאן ראיה שחכמים אינם חולקים על ר"ע, ועי' ציון 166.
  18. ↑ ר"ד בונפיל שם; חי' הר"ן שם; שו"ת הרדב"ז ללשונות הרמב"ם ע"ז שם ה"ט.
  19. ↑ עי' ציונים 107, 173. ר"ד בונפיל שם; חי' הר"ן שם; אהלי יצחק סנהדרין שם; ברית משה שם אות ב.
  20. ↑ עי' ציון 2.
  21. ↑ עי' ציון 3.
  22. ↑ מלבי"ם קדושים סוף אות עב. ועי' ציון 197. ועי' ברית משה שם אות ג, שדחה פי' כזה, מהתו"כ קדושים פ"ו אות ב, שהביאו ד' חכמים באחיזת עינים על הכתוב: לא תעוננו, אע"פ שעיקר הלימוד לאחיזת עינים לדעתו הוא מהכתוב: לא ימצא בך וכו' מעונן, שסמך מעונן למכשף, עי' ציון 16.
  23. ↑ עי' ראשונים שבציון 12, ורדב"ז שם וב"ח שם, בדעתם.
  24. ↑ אחרונים דלהלן.
  25. ↑ עי' ציון 89. עיון יעקב סנהדרין שם; בארות המים שם; מרומי שדה לירו' שבת פ"ז ה"ב.
  26. ↑ עי' ציון 102.
  27. ↑ רדב"ז שם.
  28. ↑ עי' ציונים 91, 107.
  29. ↑ ע"ע הלכה: ע"פ הרוב. אהלי יצחק שם; ברית משה שם אות ב. ועי' יד רמ"ה סנהדרין שם.
  30. ↑ עי' יראה"ש סי' שלה, ועי"ש סי' רלט, שפסק כחכמים, אך נ' שכונתו לומר שאף האוחז את העינים הרי הוא בכלל מעונן כחכמים, ואינו פוסק שם שאין הלכה כתנאים האחרים במעונן; ראב"ד לתו"כ קדושים פ"ו אות ב; עי' פרי"ד סנהדרין שם; עי' רא"ש סנהדרין פ"ז סי' ו, וקיצור פסקי הרא"ש שם, בדעתו, ועי' ציון 12.
  31. ↑ ראב"ד שם.
  32. ↑ ראב"ן סנהדרין שם; ר"י מלוניל סנהדרין שם (טז ב); מאירי סנהדרין שם; פסקי ריא"ז סנהדרין פ"ז ה"ד אות יא, ובקונט' הראיות סנהדרין שם.
  33. ↑ משנה סנהדרין סז א.
  34. ↑ ע"ע ציון 83. קונט' הראיות שם. וכעי"ז במאירי שם, שמנה את האוחז את העינים בכלל מכשף. ועי' מהרש"ל שבשו"ת רמ"א סי' סז (הובא בגי' השו"ע יו"ד שם), שאף לדעתו אותו תנא חולק על ד' חכמים, ור"ע סובר כמוהו, אלא שמ"מ הלכה כחכמים. ועי' ברית משה שם אות ג, שר"ל כן בד' הרי"ף, שלא הביא כלל את מחלוקת התנאים מהו מעונן, ואע"פ שלא הביא את נותני העתים, י"ל שסמך על הברייתא סנהדרין סו א (טז ב): לא תנחשו ולא תעוננו, כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים (ע"ע מנחש, שי"ג ובדגים, אך גי' הרי"ף: ובכוכבים), והיינו נותני עתים באצטגנינות, עי' ציון 183, ודחה, שאין בגי' הרי"ף שם: ולא תעוננו (וכן אינו בגי' כתי"מ וכת"י קרלסרוהה וכת"י יד הרב הרצוג וכת"י פירנצה, ובגי' תו"כ קדושים פ"ו אות ב וילקו"ש קדושים סי' תרטז ופס"ז ויקרא יט כו ורש"י עה"ת שם ופהמ"ש לרמב"ם ע"ז פ"ד מ"ז ויד רמ"ה סנהדרין שם ופרי"ד סנהדרין שם ושע"ת שער ג אות פו ומאירי ע"ז נד ב ורא"ש סנהדרין פ"ז סי' ז ואגודה סנהדרין סי' נז וב"י יו"ד קעט, ובכס"מ ע"ז פי"א ה"ד).
  35. ↑ ע"ע הלכה: ע"פ הרוב. עיון יעקב שם. ועי"ש בשם הפוסקים, שלא הביאו הדעות האחרות להלכה, ועי' פני מבין סנהדרין שם, שתמה.
  36. ↑ ויקרא יח ג. עי' רש"י דברים יח ט, שכל המנויים שם, ובכללם מעונן, הם חוק הגוים; עי' רמב"ן דברים שם; מאירי סנהדרין נו ב וסה ב וסח א; עי' טור יו"ד קעח. וכ"מ בתו"כ אחרי מות פי"ג אות ט. וע"ע חקות הגוים ציון 114. וע"ע הנ"ל ציונים 2, 4, לאוים נוספים שההולך בחוקות הגויים עובר עליהם.
  37. ↑ עי' רש"י שם; עי' רמב"ן שם; עי' טור שם.
  38. ↑ עי' משנ"ח סי' מה ביבין שמועה ס"ק א.
  39. ↑ דברים יח יג. עי' אזהרות לר"ש ן' גבירול עשין מו, וזוהר הרקיע אות לא, בדעתו; יראה"ש סי' תלא, במאמין במעוננים, ולכאורה כ"ש במעונן בעצמו; עי' רמב"ן דברים יח יג, ובהשגות לסהמ"צ שכחת העשין ח, ובתשובה בשו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' רפג; עי' סמ"ק מ' י, ועי' ר"י פערלא לסהמ"צ לרס"ג ל"ת יח, שהסתפק בכונתו, ונשאר בצ"ב; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תיג; שו"ת זכרון יהודה סי' צא, ובשם הרמ"ה; עי' חרדים מ"ע פ"א אות כא; הידור זקן על אזהרות ר"א הזקן אות ז, בד' בה"ג מניין המצוות עשין קמד ובד' ר"א הזקן שם (וכ"ה באזהרות ר"י אלברצלוני), שמנו מ"ע להיות תמים, ועי' ציון 40; ר"י פערלא שם, בד' אזהרות לרס"ג: כתפוח נאה שואל באורים הבה תמים ויורנו בחסדו כי תועבת השם נלוז ואת ישרים סודו, ועי' ציון 40, ובד' שע"ת שער ג אות פו (ושם לא הוזכר שהיא מ"ע).
  40. ↑ רמב"ם ע"ז פי"א הט"ז; עי' זוהר הרקיע שם; ר"י פערלא שם, בד' סהמ"צ לרס"ג, שלא מנה תמים תהיה במניין העשין (וכ"ה בסהמ"צ להרמב"ם וסמ"ג והחינוך), ועי' ציון 39; מתק אזהרות על אזהרות ר"א הזקן אות יח, בד' האזהרות שם, וע"פ הטעם שבציון 42, ועי' ציון 39.
  41. ↑ רמב"ם שם.
  42. ↑ רמב"ן בהשגות לסהמ"צ שם, בד' הרמב"ם (ושאר מוני המצוות), שלא מנה מצוה זו כעשה בפני עצמו; מתק אזהרות שם, בד' ר"א הזקן שם: תתם דרך תקוץ בגבוהים, שהוא ציווי כללי ליראת ה'.
  43. ↑ ר"י פערלא שם, ע"פ ספרי דברים פיסקא קעג. ועי' ר"י פערלא שם, שיש לפרש כן אף את ד' הרמב"ם שם. ועי' שו"ת הרשב"א שם, שהכתוב כולל בתוכו אזהרה והבטחה.
  44. ↑ עי' ציון 184. מו"נ ח"ג פל"ז. ועי' מאירי סנהדרין נו ב: נמשכים הם לעיקרי ע"ז וכו' שהם סולם ומבוא לעניני עבודות זרות.
  45. ↑ עי' החינוך מ' רמט, בטעמי איסור מנחש, ועי"ש מ' רנ, שטעמים אלו נכונים אף לאיסור מעונן.
  46. ↑ עי' ציון 185 ואילך. ועי' ציון 175 ואילך, שיש סוברים שדברים שיש בהם אמת אינם בכלל מעונן שאסרה תורה.
  47. ↑ עי' רמב"ן דברים יח ט. וכעי"ז בשו"ת זכרון יהודה שבציון 185.
  48. ↑ דרשות הר"ן דרוש יא. וכעי"ז בפרי"ד סנהדרין סו א. ועי' ציון 186.
  49. ↑ קהלת ג יא. מצודת דוד (לרדב"ז) מ' סא.
  50. ↑ עי' ציון 9.
  51. ↑ סהמ"צ להרמב"ם ל"ת לב; החינוך שם.
  52. ↑ החינוך שם.
  53. ↑ מהרי"ק שורש עו. ועי' ציון 137.
  54. ↑ דברים יח יב.
  55. ↑ עי' רש"י עה"ת שם; רבנו בחיי עה"ת שם. וכ"מ בספרי דברים פסקא קעג.
  56. ↑ רמב"ן עה"ת שם ט. ונ', שהוא לשיטתו שבציון 11, שמעונן מנסה לדעת את העתידות, אבל לסוברים שמעונן הוא בכלל כישוף, עי' ציון 7, בודאי שהוא בכלל תועבה.
  57. ↑ ציון 276 ואילך. ועי' נספח לע' בן נח כרך ג עמ' שצד-שצה.
  58. ↑ רמב"ם ע"ז פי"א ה"ט וסנהדרין פי"ט ה"ד אות יד, ובסהמ"צ ל"ת לב; החינוך מ' רנ; צדה לדרך מאמר ב כלל ד פ"ו. וע"ע חיבי מלקיות ציון 142.
  59. ↑ רמב"ם ע"ז שם, ועי' סהמ"צ שם; החינוך שם. וע"ע לאו שאין בו מעשה ציונים 702, 813, 894, 1006.
  60. ↑ ויקרא יט כו.
  61. ↑ דברים יח י.
  62. ↑ עי' ציון 197. ערל"נ סנהדרין סו א, בד' הרמב"ם שם (ושא"ר שבציון 58), שלא הזכיר מלקות אלא פעם אחת. ועי' מלבי"ם שבציון 22, שאף לפי' כל אחד מהלאוים נאמר בע"א, אלא שפי' בע"א לאיזה ענין נאמר כל אחד מהלאוים.
  63. ↑ עי' ציון 216.
  64. ↑ החינוך שם. ועי' מנ"ח שם, שנסתפק בדינו כשאחר עשה מעשה ע"פ החישוב שלו.
  65. ↑ משנ"ח סי' מז בצפנת פענח ס"ק א ועבודת המלך לרמב"ם שם, בד' הרמב"ם שם, ובסהמ"צ שם.
  66. ↑ משנ"ח שם.
  67. ↑ עי' ציון 9. ועי' להלן: אחיזת עינים, מהי אחיזת העינים הכלולה באיסור מעונן.
  68. ↑ ע"ע חיבי מלקיות טור תשז ציון 233, וע' לאו שאין בו מעשה ציון 79. סמ"ג לאוין נג; סמ"ק מ' קלו; הגמ"י ע"ז פי"א ה"ט; אר"ח ע"ז אות טז; טור יו"ד קעט; צדה לדרך שם. ועי' עמודי שלמה לסמ"ג שם, שי"ל שאף הרמב"ם שבציון 70 מודה, וכונתו לומר שלוקה לסוברים שלאו שאין בו מעשה לוקים עליו, ע"ע חיבי מלקיות טור תשו ציון 228, וע' לאו שאין בו מעשה ציונים 24 ואילך, 33, 37, 50, 53.
  69. ↑ אר"ח שם, בשם הרמב"ם, ותוי"ט סנהדרין פ"ז מי"א, בד' הרמב"ם בפיהמ"ש שם, ועי' ציון 70, ועי' עבודת המלך שם, שתמה, ועי' ציון 117.
  70. ↑ עי' יראה"ש סי' שלה, ותועפ"ר שם ס"ק א, בדעתו; רמב"ם ע"ז שם, ובסה"מ ל"ת לב, ובפהמ"ש שם, ועי' ציונים 68, 69, ועי' ציון 112; החינוך מ' רנ.
  71. ↑ שו"ת מהרי"ק שורש עו; שו"ת הרדב"ז ללשונות הרמב"ם ע"ז שם; ב"י יו"ד שם, ובכס"מ ע"ז שם הט"ו; מרכה"מ (חעלמא) ע"ז שם ה"ט. וכעי"ז בלח"מ ע"ז שם.
  72. ↑ ט"ז יו"ד שם ס"ק י. וע"ע הנ"ל ציון 216 ואילך.
  73. ↑ ע"ע חיבי מלקיות טור תשז ציון 245, וע' לאו שבכללות ציון 445 ואילך.
  74. ↑ עי' ציון 12 ואילך.
  75. ↑ עי' ציון 173.
  76. ↑ עי' ציון 107. מצודת דוד דלהלן.
  77. ↑ שו"ת הרדב"ז דלהלן. וע"ע הנ"ל ציון 155 ואילך.
  78. ↑ שו"ת הרדב"ז שם, ובמצודת דוד (לרדב"ז) מ' סא. ועי' ציון 30, שי"ס להלכה שאף המעביר על העין הוא בכלל מעונן, ולדבריהם לכאורה מעונן הוא לאו שבכללות, שאף הוא נלמד מלשון עין, עי' ציון 91. ועי' מלבי"ם שבציון 22, שלדבריו פשוט שאינו לאו שבכללות, שהרי כל ענין נלמד מלאו אחר.
  79. ↑ עי' ציון 44 ואילך.
  80. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 183 ואילך. מהר"ם שיק תרי"ג מצוות מ' רנא.
  81. ↑ דברים יח ט.
  82. ↑ ציון 427.
  83. ↑ ע"ע כשוף; כשפים ציון 192. עי' פסרי"ד סנהדרין סו א; מנ"ח מ' תקיא אות ה.
  84. ↑ דברים יח ט.
  85. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 194.
  86. ↑ דברים שם י. מנ"ח שם.
  87. ↑ ציון 197 ואילך.
  88. ↑ עי' ציון 6 ואילך.
  89. ↑ ע"ע כשוף; כשפים: שמם ומהותם. רש"י סנהדרין סה ב ד"ה שבעה; רבינו הלל לתו"כ קדושים פ"ו אות ב ולספרי פסקא קעא; יד רמ"ה סנהדרין שם, בשם י"א, ועי"ש, שאף שחלק על הי"א, חלק בע"א, ולא בכך שעושה כשפים; פרי"ד סנהדרין שם.
  90. ↑ ראב"ד לתו"כ שם; מיוחס לר"ש משאנץ לתו"כ שם.
  91. ↑ ראב"ד שם; מיוחס לר"ש משאנץ שם; יד רמ"ה שם.
  92. ↑ יד רמ"ה שם.
  93. ↑ מלבי"ם קדושים אות עב.
  94. ↑ ת' רה"ג שבתשוה"ג החדשות סי' קטו, ע"פ שיטתו שבציון 99. ועי' ציון 10.
  95. ↑ רש"י שם; יד רמ"ה שם, בשם י"א; פרי"ד שם, בפי' ראשון. ועי' יד רמ"ה שם, שדחה.
  96. ↑ יד רמ"ה שם, בפי' שני.
  97. ↑ יד רמ"ה שם, בפי' שלישי.
  98. ↑ רבנו הלל לספרי שם; פרי"ד שם, בפי' שני.
  99. ↑ רה"ג בתשוה"ג שם; פרי"ד שם, בפי' שלישי.
  100. ↑ עי' פרי"ד שם.
  101. ↑ ע"ע חיבי מיתות בי"ד ציון 134 ואילך, וע' כשוף; כשפים ציון 87 ואילך.
  102. ↑ ספרי דבי רב לספרי דברים פסקא קעא, ובחס"ד לתוספתא פ"ח, במסקנתו. וכ"מ בשו"ת הרדב"ז ללשונות הרמב"ם שבציון 27. ועי' אחרונים שבציון 25, וצ"ב בדעתם, אם לסוברים שמעביר על העין חשוב מעונן, חייב עוד קודם שכישף.
  103. ↑ עי' ציון 90. ראב"ד לתו"כ קדושים פ"ו אות ב, ע"פ גיטין סט א, ועי' ברכות ו א: האי מאן דבעי למיחזינהו.
  104. ↑ עי' ציון 9.
  105. ↑ רש"י סנהדרין סה ב ד"ה אוחז. וכעי"ז ברמב"ם ע"ז פי"א ה"ט.
  106. ↑ סהמ"צ להרמב"ם ל"ת לב; החינוך מ' רנ. ועי' ציון 121.
  107. ↑ הדר זקנים דברים יח י; ראב"ד לתו"כ קדושים פ"ו אות ב; יד רמ"ה סנהדרין שם; ר"ד בונפיל סנהדרין סה ב (נד' בסנהדרי גדולה ח"א); רבנו בחיי עה"ת שם; חי' הר"ן סנהדרין שם; קר"ס ע"ז פי"א אזהרה מז.
  108. ↑ יד רמ"ה שם.
  109. ↑ מלבי"ם קדושים אות עב.
  110. ↑ ת' רה"ג שבתשוה"ג החדשות סי' קטו, ע"פ שיטתו בגדר אחיזת עינים האסורה, עי' ציון 122. ועי' ציון 11.
  111. ↑ טור עה"ת שם. ואע"פ שמעונן בגימטריא 216, ואוחזי העינים בגימטריא 217, ע"ע גימטריא ציון 34, שיש שמחשבים גימטריא באחד יותר מהחשבון הכולל.
  112. ↑ רבנו הלל לתו"כ קדושים פ"ו אות ב ולספרי דברים פיסקא קעא; מיוחס לר"ש משאנץ לתו"כ שם; עי' סהמ"צ להרמב"ם ל"ת לב: והוא מין מן הכישוף (ועי' ציונים 115, 121), וכ"כ שו"ת ר"י הנגיד לרמב"ם ע"ז פי"א ה"ט (עי"ש: אלנוארגי, ועי' הע' המהדיר מהד' פריימאן ציון 6, שהוא מין כישוף) וב"י יו"ד קעט, ובכס"מ ע"ז שם הט"ו, בפי' ראשון, בד' הרמב"ם ע"ז שם ה"ט, ושמש"כ שם הט"ו, שאוחז את העינים פטור, הוא דוקא כשהתרו בו משום מכשף ולא התרו בו משום מעונן, (ועי' ציונים 117, 135, 143, שי"מ בע"א), וכ"ה בערול"נ סנהדרין סז א, בד' פהמ"ש להרמב"ם סנהדרין פ"ז מי"א, שאוחז את העינים של מכשף חיב מלקות, והיינו מטעם מעונן (ועי' ציון 117, שי"מ בע"א), ועי' שו"ת הרדב"ז ללשונות הרמב"ם ע"ז שם, בד' הרמב"ם שם: אי נמי דכולא בחד גוונא הוא, וכעי"ז בקר"ס ע"ז שם אזהרה מז, וצ"ב בכונתם אם הוא כשעשה מעשה כשפים; עי' סמ"ג לאוין נג (וכ"ה ביראה"ש סי' שלה ו ובסמ"ק מ' קלו ובהגמ"י ע"ז שם אות ה), שהשוה בין אחיזת עינים של מעונן לאחיזת עינים של מכשף, ע"ע אחיזת עינים ציון 20, ורמ"א ומהרש"ל שבשו"ת רמ"א סי' סז (הובא בגי' השו"ע יו"ד שם טו), וב"ח יו"ד שם אות ב, בדעתו; חרדים ל"ת פ"ד אות נג.
  113. ↑ רבנו הלל שם ושם; מיוחס לר"ש משאנץ שם; עי' סמ"ג שם (וכ"ה ביראה"ש שם ובסמ"ק שם ובהגמ"י שם), ומהרש"ל שם וב"ח שם, בדעתו; ר"י הנגיד שם ומהרש"ל שם, בד' הרמב"ם שם ה"ט, וכ"כ בצל החכמה ח"ד סי' יג, בד' ב"י וכס"מ שם, בד' הרמב"ם שם.
  114. ↑ חרדים שם.
  115. ↑ שו"ת ר"י הנגיד שם, בפי' שני, והג' מהר"ם פאדווה לרמב"ם שם ושו"ת רמ"א שם, ולח"מ ע"ז שם וב"ח יו"ד סי' קעט אות ב ומרכה"מ (חעלמא) ע"ז שם ומעין החכמה דף נו ב, בד' הרמב"ם ע"ז שם ה"ט, ועי' שו"ת הרדב"ז שם, שי"ל, שמש"כ הרמב"ם בסהמ"צ שבציון 112, טס"ה, או שבחיבורו חזר בו; החינוך מ' רנ.
  116. ↑ ציון 7 ואילך.
  117. ↑ הג' מהר"ם פאדווה שם ושו"ת רמ"א שם ולח"מ שם וב"ח שם ומרכה"מ שם ומעין החכמה שם, בד' הרמב"ם שם, שחייב את האוחז את העינים מלקות (עי' ציון 70), ובהט"ו פטר האוחז את העינים ממלקות, כיון שהוא בכלל מכשף, שהוא לאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד ואין לוקים עליו, ע"ע לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין ציון 25 (ועי' ציונים 112, 135, 143, שי"מ בע"א), ועי' ב"ח שם, שאף ד' הרמב"ם בפהמ"ש שם, שחייב מלקות באחיזת עינים של כישוף, טס"ה, או שכונתו שהיה בו מלקות אם לא היה ניתן לאזהרת מיתת בי"ד (וכ"ה ברדב"ז דלהלן), ועי' תוי"ט סנהדרין שם ופרשת הכסף לרמב"ם שם, שלוקה היינו מכת מרדות, ועי' ציון 112, שי"מ בע"א; החינוך שם.
  118. ↑ ר"י הנגיד שם, בפי' שני.
  119. ↑ רדב"ז שם, וכעי"ז במצודת דוד (לרדב"ז) סי' סא. וצ"ב אם כונתו כבציון 122.
  120. ↑ שו"ת ר"י הנגיד לרמב"ם ע"ז פי"א ה"ט, בפי' ראשון.
  121. ↑ ת' רה"ג שבתשוה"ג החדשות סי' קטו; הג' מהר"ם פאדווה לרמב"ם שם וב"ח יו"ד סי' קעט אות ב ומרכה"מ (חעלמא) ע"ז שם ומעין החכמה דף נו ב, ע"פ סהמ"צ להרמב"ם ל"ת לב (וכ"ה בהחינוך מ' רנ), ועי' ציון 112, ועי' שו"ת הרדב"ז ללשונות הרמב"ם ע"ז שם, בפי' ראשון, שי"ל שמש"כ בסהמ"צ שם שהוא מין כישוף, טס"ה, ועי' בצל החכמה ח"ד סי' יג בד' סהמ"צ שם, שאין הכונה ממש מין כישוף, אלא שדומה לו.
  122. ↑ רה"ג שם.
  123. ↑ לח"מ ע"ז שם. ועי' ספרי דבי רב פסקא קעא, שתמה.
  124. ↑ רה"ג שם; שו"ת ר"י הנגיד שם, בפי' שני, והג' מהר"ם פאדווה שם ושו"ת רמ"א סי' סז (הובא בגי' השו"ע יו"ד שם טו) ולח"מ שם וב"ח שם וש"ך יו"ד שם ס"ק יז ומרכה"מ שם ומעין החכמה שם, בד' הרמב"ם ע"ז שם ה"ט, ועי' ציון 129; החינוך מ' רנ; חרדים ל"ת פ"ד אות נג. ועי' רדב"ז וקר"ס שבציון 112, שיש להסתפק בכונתם.
  125. ↑ ראשונים ואחרונים דלהלן.
  126. ↑ עי' ציון 117. הג' מהר"ם פאדווה שם ולח"מ שם וב"ח שם ומרכה"מ שם ומעין החכמה שם בד' הרמב"ם שם. וכ"מ בשו"ת רמ"א שם, בד' הרמב"ם שם.
  127. ↑ ר"י הנגיד שם. וכ"מ ברה"ג שם.
  128. ↑ חרדים שם.
  129. ↑ עי' ציון 113. עי' רבנו הלל לתו"כ פ"ו אות ב ולספרי דברים פיסקא קעא; עי' מיוחס לר"ש משאנץ לתו"כ שם; עי' ר"י הנגיד שם, בפי' ראשון, בד' הרמב"ם שם, וכ"כ בצל החכמה ח"ד סי' יג, בד' ב"י יו"ד שם וכס"מ ע"ז שם הט"ו, בד' הרמב"ם שם, ועי' ציון 124; עי' שו"ת הרדב"ז ללשונות הרמב"ם ע"ז פי"א ה"ט, בפי' ראשון, ובמצודת דוד סי' סא; מהרש"ל שבשו"ת רמ"א שם וב"ח שם, בד' סמ"ג לאוין נג (וכ"ה ביראה"ש סי' שלה ובסמ"ק מ' קלו ובהגמ"י ע"ז שם אות ה), שהשוו בין אחיזת עינים של מעונן לאחיזת עינים של מכשף, ע"ע אחיזת עינים ציון 20, ועי' מהרש"ל שם, שלדעתו אף הרמב"ם שם אינו חולק (ועי' סהמ"צ להרמב"ם ל"ת מ' לב: והוא מין מן הכישוף, ועי' ציון 121), וכ"ה בעמודי שלמה לסמ"ג שם, ועי' שו"ת רמ"א שם וב"ח שם, שדחו.
  130. ↑ אג"מ יו"ד ח"ד סי' יג.
  131. ↑ ר"י הנגיד שם.
  132. ↑ תפא"י סנהדרין פ"ז יכין אות קב.
  133. ↑ ציון 19.
  134. ↑ ציון 77.
  135. ↑ מהרי"ק שורש עו וכס"מ ע"ז פי"א הט"ו, בפי' שני, ור"ד עראמה לרמב"ם ע"ז שם ה"ט, בד' הרמב"ם ע"ז שם, שאוחז עינים חיב מלקות משום מעונן (עי' ציון 70), ובהט"ו כ' שאוחז עינים שהוא מין ממיני הכישוף, פטור ממלקות.
  136. ↑ ציון 15.
  137. ↑ עי' ציון 53. מהרי"ק שם; ר"ד עראמה שם.
  138. ↑ עי' סנהדרין סז ב.
  139. ↑ מהרי"ק שם; כס"מ שם; ר"ד עראמה שם.
  140. ↑ מהרי"ק שם.
  141. ↑ עי' כס"מ שם וב"ח יו"ד קעט אות ב, שתמהו מה המקור לחלק בכך; עי' אחרונים שבציונים 112, 117, 143, שפי' ד' הרמב"ם שם ושם, בע"א.
  142. ↑ ציון 18.
  143. ↑ ט"ז יו"ד סי' קעט ס"ק י, בד' הרמב"ם ע"ז פי"א ה"ט, שאוחז עינים חיב מלקות משום מעונן (עי' ציון 70), ובהט"ו כ' שאוחז עינים שהוא מין ממיני הכישוף, פטור ממלקות.
  144. ↑ עי' אחרונים שבציונים 112, 117, 135, שפי' ד' הרמב"ם שם ושם, בע"א.
  145. ↑ עי' ציון 124 ואילך.
  146. ↑ בצל החכמה ח"ד סי' יג.
  147. ↑ עי' עי' ציון 124 ואילך. ועי' אג"מ יו"ד ח"ד סי' יג ובצל החכמה ח"ד סי' יג, שלסוברים שאחיזת עינים שאינה בדרך של כישוף אינה בכלל מעונן, עי' ציון 129, פשוט שכשידוע שמדובר באחיזת עינים מכח קלות היד, מותר, וכ"מ בשו"ת הרדב"ז ללשונות הרמב"ם ע"ז פי"א ה"ט.
  148. ↑ עי' מעין החכמה דף נו ב; חכ"א כפ"ט ס"ו; קצוש"ע סי' קסו ס"ד; משנ"ח סי' מז ביבין שמועה ס"ק ג; יביע אומר ח"ה יו"ד סי' יד, וביחוה דעת ח"ג סי' סח.
  149. ↑ חכ"א שם; קצוש"ע שם; יביע אומר שם.
  150. ↑ משנ"ח שם.
  151. ↑ יד הקטנה לרמב"ם ע"ז פי"א ה"ט, במנחת עני ס"ק לג.
  152. ↑ אג"מ שם; דברי יציב יו"ד סי' נז; תשובות והנהגות ח"א סי' תנה, בשם חזו"א. ועי' סהמ"צ להרמב"ם ל"ת לב: והוא עם זה גונב דעת הבריות.
  153. ↑ עי' ציון 52.
  154. ↑ דברי יציב שם.
  155. ↑ יבין דעת לש"ך יו"ד סי' קעט ס"ק יז.
  156. ↑ ציון 146.
  157. ↑ עי' ציון 9.
  158. ↑ עי' ציון 8.
  159. ↑ עי' להלן; רמב"ם ע"ז פי"א ה"ח.
  160. ↑ רש"י סנהדרין סה ב ד"ה המחשב; יד רמ"ה סנהדרין שם.
  161. ↑ רש"י שם.
  162. ↑ תוספתא שבת פ"ח; ברייתא סנהדרין שם. וכעי"ז בטור יו"ד קעט.
  163. ↑ רש"י שם; יד רמ"ה שם.
  164. ↑ רש"י שם.
  165. ↑ רש"י שם ד"ה לימודי; רבנו הלל לספרי דברים פיסקא קעא; יד רמ"ה שם. וכעי"ז בפרי"ד סנהדרין שם.
  166. ↑ תו"כ קדושים פ"ו אות ב; ספרי שם, אלא שלגי' רוב הדפוסים וכל כתה"י, הובאה דוגמא זו על ד' חכמים שבציון 9, ועי' רבנו הלל וספרי דברי רב והג' הגר"א וזרע אברהם ומאיר עין ועמק הנצי"ב לספרי שם, שטס"ה, ועי' ציון 17; תוספתא שם; ברייתא שם.
  167. ↑ יד רמ"ה שם. ועי' רש"י שם ד"ה עקרי ורבנו הלל שם, שפי' בע"א, ועי' יד רמ"ה שם, שהקשה, שלפי' אין זה בכלל חישוב עתים ושעות.
  168. ↑ עי' מיוחס לר"ש משאנץ לתו"כ שם, בפי' ראשון; פרי"ד שם.
  169. ↑ מיוחס לר"ש משאנץ שם, בפי' שני.
  170. ↑ מנ"ב ומנח"י וחזו"י לתוספתא שם.
  171. ↑ תוספתא שם. ועי' מנ"ב וחזו"י שם, שאין זה דבר נוסף, אלא זהו פירושו של חמה מכוסה, שעקב כך ירדו גשמים, ועי' מנח"י שם, שמ' שאלו שתי דוגמאות נפרדות.
  172. ↑ מנח"י שם.
  173. ↑ רש"י שם ד"ה המחשב; עי' ראב"ע ויקרא יט כו, בפי' שני; מושב זקנים עה"ת שם; הדר זקנים דברים יח י; ראב"ד לתו"כ פ"ו אות ב; סהמ"צ להרמב"ם ל"ת לב; ר"י מלוניל סנהדרין שם (טז ב); מיוחס לר"ש משאנץ לתו"כ שם; יד רמ"ה שם; פרי"ד שם; שע"ת לרבנו יונה ש"ג אות פו; ר"ד בונפיל סנהדרין סה ב (נד' בסנהדרי גדולה ח"א); רבנו בחיי עה"ת שם; קונט' הראיות לריא"ז סנהדרין שם; חי' הר"ן סנהדרין שם; קר"ס ע"ז פי"א אזהרה מז. ועי' ציון 14, שי"ס שזהו המובן הפשוט של מעונן.
  174. ↑ רש"י שם.
  175. ↑ עי' תוס' שבת קנו ב ד"ה כלדאי; עי' ת' הרמב"ן שבשו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' רפג, ועי' ציון 183; ר"ד בונפיל סנהדרין סה ב (נד' בסנהדרי גדולה ח"א); חי' הר"ן סנהדרין שם, ועי' ציון 183; עי' נמוק"י סנהדרין שם (טז ב), שאין זה בכלל מנחש לדעתו, ומ' מדבריו שבאופנים של זמנים אין זה אף בכלל מעונן; עי' רמ"א יו"ד קעט א, ששאלה במנחשים אסורה בק"ו משאלה בחוזים בכוכבים, ואם חוזים בכוכבים הוא בכלל מעונן, אין זה ק"ו; ספרי דבי רב פסקא קעא, בד' שו"ע יו"ד שם ב, שפסק שאין מתחילים בשני ורביעי, עי' ציון 178, ועי' ציון 212; תכלת מרדכי לתוספתא שבת פ"ח, בד' רש"י סנהדרין סה ב ד"ה המחשב, שלא הזכיר אצטגנינות באיסור מעונן.
  176. ↑ ר"ד בונפיל שם.
  177. ↑ נמוק"י שם.
  178. ↑ עי' זוהר פנחס (דף רלד א); שו"ע שם.
  179. ↑ עי' ט"ז יו"ד שם ס"ק א.
  180. ↑ רמב"ן שם; ר"ד בונפיל שם; חי' הר"ן שם. ועי' ציון 212, שי"מ בע"א (וכן יש לפרש בע"א, ע"פ המאירי שבציון 191).
  181. ↑ דברים יח יג.
  182. ↑ וע"ע אצטגנינות ציון 13 ואילך.
  183. ↑ רמב"ם ע"ז פי"א ה"ח, ובסהמ"צ ל"ת לב, והובא בטור יו"ד קעט; יד רמ"ה סנהדרין שם; פרי"ד סנהדרין שם וסו א; סמ"ג לאוין נג; עי' שע"ת לרבנו יונה ש"ג אות פו; עי' רמב"ן דברים יח ט, ועי' ציון 175; עי' רשב"א שבציון 202, שהתיר להימנע מהקזת דם בימים המסוכנים מצד מזל הכוכבים השולטים בהם, רק משום שמכוין לרפואה ותולה בהשגחת ה'; מאירי סנהדרין שם וסח א; שו"ת זכרון יהודה סי' צא; דרשות הר"ן דרוש יא, ועי' ציון 175; צדה לדרך מאמר ב כלל ד פ"ו, בשם גדולים.
  184. ↑ רמב"ם שם הט"ז. ועי' סהמ"צ שם: דבר אין אמיתות לו, ועי' פהמ"ש להרמב"ם ע"ז פ"ד מ"ז: הם דברים בטלים כוזבים שהזהירה מהם התורה כמו שהזהירה מהשקר, ועי' מו"נ ח"ג פל"ז. ועי' תפא"י קידושין פ"ד בועז אות א.
  185. ↑ זכרון יהודה שם. וכעי"ז ברמב"ן עה"ת שם. ועי' ציון 47.
  186. ↑ דרשות הר"ן שם. וכעי"ז בפרי"ד שם. ועי' ציון 48.
  187. ↑ מאירי שם.
  188. ↑ עי' ציון 183.
  189. ↑ עי' ציון 187. מאירי סנהדרין סח א.
  190. ↑ שבת קכט ב.
  191. ↑ מאירי שם. ועי' מושב זקנים ויקרא יט כו.
  192. ↑ עי' שא"ר שבציון 183 ואילך, שנתנו טעמים אחרים לאיסור לחשב עתים וזמנים באצטגנינות; עי' רשב"א שבציון 202, שנתן טעם אחר להיתר להימנע מהקזת דם בימים מסוימים.
  193. ↑ עי' רש"י סנהדרין סה ב ד"ה המחשב, ותכלת מרדכי לתוספתא שבת פ"ח, בדעתו; עי' ת' הרמב"ן שבשו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' רפג; עי' ר"ד בונפיל סנהדרין סה ב (נד' בסנהדרי גדולה ח"א); עי' סמ"ק מ' קלו; עי' חי' הר"ן סנהדרין שם; בארות המים לרמב"ם ע"ז פי"א ה"ח, בפי' ראשון, בד' הרמב"ם שם ה"ד, שהשמיט את ד' הברייתא סנהדרין סו א: האומר אל תתחיל בי שחרית מגדרי מנחש, לפי שלדעתו הוא כלול במעונן, וערול"נ סנהדרין סו א, בד' הרמב"ם שם ה"ח וה"ט, שחזר פעם שניה על איסור נתינת עתים שהוא בכלל מעונן, ועי' ציון 199. וכ"מ בשא"ר שבציון 175, שהמחשב עתים וזמנים באצטגנינות אינו עובר על איסור מעונן, וממילא המחשב שלא באצטגנינות עובר על איסור מעונן.
  194. ↑ בארות המים שם וערול"נ שם, בד' הרמב"ם שם.
  195. ↑ ויקרא יט כו.
  196. ↑ דברים יח י.
  197. ↑ ערול"נ שם. ועי' ציון 62. ועי' ציון 22.
  198. ↑ רמב"ן שם; ר"ד בונפיל שם; חי' הר"ן שם. ועי' ציון 175 ואילך.
  199. ↑ בארות המים שם, בפי' שני, בד' הרמב"ם שם, ושהוא היותר מחוור, וכ"מ בסהמ"צ להרמב"ם ל"ת לב: שהזהירנו מעשות המעשים בבחירה ממשפטי הכוכבים, ועי' ציון 193. וכ"מ במאירי וברמב"ן ובר"ן שבציון 183, שהזכירו באיסור מעונן רק את האופן של נתינת זמנים לפי הסתכלות בכוכבים, ועי' שא"ר שבציון הנ"ל, שהביאו בנוסף לכך נתינת זמנים כללית, וצ"ב בכונתם אם היא באופן של הסתכלות בכוכבים דוקא או אף באופנים אחרים. ועי' נחלת שבעה שבציון 219.
  200. ↑ שו"ת הרשב"א ח"א סי' תיג.
  201. ↑ שבת קכט ב.
  202. ↑ רשב"א שם. ועי' מאירי שבציון 191, שפי' בע"א.
  203. ↑ כתובות ה א. וע"ע נשואין.
  204. ↑ רשב"א שם.
  205. ↑ סמ"ג לאוין נג; סמ"ק מ' קלו; עי' ר"ד בונפיל סנהדרין סה ב (נד' בסנהדרי גדולה); עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תיג.
  206. ↑ עי' חי' הר"ן סנהדרין שם; משנ"ח סי' מז ביבין שמועה אות ב.
  207. ↑ הנותן אמרי שפר (לראנ"ח) כי תצא (דף צב ב), בד' תוס' תענית כט ב ד"ה אמר; שרשי הים לרמב"ם ע"ז פי"א ה"ח.
  208. ↑ ע"ע אב (חודש) ציון 20.
  209. ↑ ע"ע אדר ציון 29.
  210. ↑ הנותן אמרי שפר שם.
  211. ↑ עי' ציון 178.
  212. ↑ שרשי הים שם. ועי' ציון 180, שי"מ בע"א (וכן יש לפרש בע"א, ע"פ המאירי שבציון 191).
  213. ↑ עי' רשב"א שבציון 200 ואילך.
  214. ↑ סמ"ק מ' קלו. וע"ע מנחש.
  215. ↑ ר"ד בונפיל (נד' בסנהדרי גדולה ח"א) סנהדרין סה ב.
  216. ↑ עי' החינוך מ' רנ; עבודת המלך לרמב"ם ע"ז פי"א ה"ט ומשנ"ח סי' מז בצפנת פענח ס"ק א, בד' הרמב"ם שם, ובסהמ"צ ל"ת לב, ועי' ציון 217.
  217. ↑ ראב"ד לתו"כ קדושים פ"ו אות ב; מיוחס לר"ש משאנץ לתו"כ שם; חס"ד לתוספתא שבת פ"ח, בד' הרמב"ם שם, ועי' ציון 216.
  218. ↑ דברים יח יג. חס"ד שם.
  219. ↑ עי' רמב"ם ע"ז פי"א ה"ט, ושו"ת רדב"ז ח"א סי' תפה ויש"ש חולין פ"ח סי' יג, ובשו"ת מהרש"ל סי' ג, ומשנ"ח סי' מו ביבין שמועה ס"ק א וסי' מז ביבין שמועה ס"ק א, בדעתו, ועי' ציון 227, ועי' משנ"ח סי' מז שם, שי"ל שאף ד' סהמ"צ לרמב"ם ל"ת לב: והעובר על לאו זה ג"כ חייב מלקות, ר"ל שיגיד העתים האלו, לא מי שישאל בעדם, אבל השאלה על זה גם כן אסורה, כונתו כשלא עשה השואל מעשה; מאירי סנהדרין סה ב; החינוך מ' רנ; משנ"ח סי' מו שם, בד' תרוה"ד שבציון 227, שהזכיר רק שאלה במכשפים וקוסמים, ולא במעוננים. ועי' שו"ת נחלת שבעה סי' עו, שאע"פ שהשואל למנחש אינו עובר על איסור ניחוש לדעתו, ע"ע מנחש, השואל למעונן עובר, לפי שאינו ביד כל אדם, אלא ביד האצטגנינים בלבד, לסוברים כן, עי' ציון 199.
  220. ↑ ויקרא יט כו.
  221. ↑ שו"ת רדב"ז שם; משנ"ח שם.
  222. ↑ דברים יח י-יא. וע"ע אוב: שואל אוב וע' ידעוני: השואל ידעוני.
  223. ↑ יש"ש שם, ובשו"ת מהרש"ל שם.
  224. ↑ דברים שם יב. בן ידיד לרמב"ם שם ה"ז.
  225. ↑ עי' ציון 57.
  226. ↑ משנ"ח שם.
  227. ↑ ת' רמב"ן שבשו"ת המיוחסות לרמב"ן סי' רפג, והובא בשו"ת הריב"ש סי' צב; עי' תרוה"ד ח"ב סי' צו, ויש"ש שם, ובשו"ת מהרש"ל שם, בדעתו, ועי' ציון 219; דינא דחיי לאוין נג, ושאף הרמב"ם שבציון 219 כונתו למעונן עצמו, ולא לשואל בו; משנה כסף לרמב"ם שם, בפי' ראשון.
  228. ↑ דברים שם יא. וע"ע אוב: שואל אוב וע' ידעוני: השואל ידעוני.
  229. ↑ שם י.
  230. ↑ דינא דחיי לאוין נג. וכעי"ז ברמב"ן שם ובתרוה"ד שם.
  231. ↑ משנה כסף שם.
  232. ↑ דברים יח יג. עי' רמב"ן שם.
  233. ↑ עי' תרוה"ד שם (ויש"ש שם, ובשו"ת מהרש"ל שם, בדעתו), בד' הרמב"ם שם הט"ז.
  234. ↑ עי' ציון 40 ואילך.
  235. ↑ יש"ש שם, ובשו"ת מהרש"ל שם.
  236. ↑ עי' ציון 219 ואילך.
  237. ↑ יש"ש חולין פ"ח סי' יג, ובשו"ת מהרש"ל סי' ג, ומשנה כסף לרמב"ם ע"ז פי"א ה"ז, בפי' שני, ועבודת המלך לרמב"ם שם ה"ט, בד' הרמב"ם ע"ז שם.
  238. ↑ דברים יח י.
  239. ↑ ויקרא יט כו.
  240. ↑ משנה כסף שם.
  241. ↑ עי' חי' הר"ן סנהדרין סה ב.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:מעונן&oldid=160727"