אנציקלופדיה תלמודית:מעין

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - מעין הכשר לטבילה* של טהרה וקדושה, ול"מים חיים" הנצרכים לטבילת זב* ולמי-חטאת* ולטהרת-מצורע*[1].

מהותו וגדרו

מעין הוא מים הנובעים מן הארץ[2], בידי שמים[3], שאינו מפעל אדם, אלא מפעל הטבע[4]. ולא רק המים שבעין המבוע במקום נביעת המעין דינם כמעין, אלא אף המים הזוחלים מן המעין - על הארץ[5] - כגון נהרות ונחלים הנמשכים ממנו, דינם כמעין[6]. נהרות שאינם באים מנביעה אלא ממי גשמים והפשרת שלגים, אין דינם כמעין[7].

מעין שווה למקוה* לענין שכשר הוא לטבילת אדם וכלים[8], ולהשקה של מים טמאים כדי לטהרם[9], ושונה הוא ממקוה בכמה דינים: א) הוא חשוב "מים חיים", ולפיכך הוא כשר לטבילת זב* ולמי-חטאת* ולמים הנצרכים בטהרת-מצורע*, בהם נאמר שיהיו מים חיים[10], מה שאין כן מקוה שאינו חשוב "מים חיים"[11]. על מעינות שאינם חשובים מים חיים עי' להלן[12]. ב) הוא כשר בזוחלין*, מה שאין כן מקוה[13]. על כך שיש מעיינות שאינם כשרים בזוחלין, עי' להלן[14]. ג) הוא כשר אפילו אם יש בו כל שהוא מים[15], מה שאין כן מקוה שצריך שיהיו בו ארבעים סאה מים[16]. על כך שיש סוברים שלטבילת אדם אף מעין צריך ארבעים סאה, עי' להלן[17]. ד) הוא אינו נפסל בשינוי מראה[18] - אלא שמכל מקום אינו חשוב מים חיים אם נשתנה מראהו[19] - מה שאין כן מקוה[20]. ה) שלשה לוגין מים שנפלו למעין שאין בו ארבעים סאה אינם פוסלים אותו, לסוברים כן[21], מה שאין כן מקוה[22].

בנפסק חיבורו למקור המעין

מים שנמשכים ממעין ונפסק חיבורם למקור המעין, ועדיין נמשכת זחילתם, נחלקו ראשונים: יש שכתבו שדינם כמעין, שכיון שהם עדיין חיים וזוחלים מכח נביעת המעין - כדרך מעין שהוא זוחל תמיד[23] - הרי הם כמעין[24], ויש שכתבו שכיון שנפסק חיבורם למקור המעין אין דינם כמעין[25].

בנקוו מימיו ונפסק חיבורם

מעין שנמשך לתוך בריכה ריקה ונקווה שם ונפסק חיבורו למקור המעין, יש מן הראשונים שצידדו שדינו כמעין[26], וחלקו עליו ראשונים ואחרונים וכתבו שאין דינו כמעין[27]. וכתבו אחרונים שאף לסוברים שדינו כמעין, מכל מקום אין דינו כמעין להיחשב "מים חיים", שמשנפסק חיבורו למקור המעין פסק חיותו[28].

בנמשך לבריכה מליאה ונפסק חיבורו

מעין שנמשך לתוך בריכה שמלאה מי גשמים ואינו נמשך ויוצא חוצה לה, שדין מעין יש לבריכה לסוברים כן[29], אם נפסק חיבור המעין לבריכה פסק ממנה דין מעין אף לסוברים שמעין שנקווה בבריכה שהיתה ריקה ונפסק חיבורו יש לו דין מעין[30].

בנוטף או מקלח

מים שנוטפים ממעין, כגון מעין שמימיו נופלים משיפולי הר טיפה טיפה, וחוזרות הטיפות ומתקבצות וממשיכות בזחילתם, וכן מים המקלחים ממעין ואינם זוחלים על גבי הארץ, כגון שנופלים משיפולי הר בקילוח, וחוזרים וממשיכים בזחילתם, נחלקו ראשונים אם דינם כמעין: א) יש סוברים שהנוטפים ממעין אין דינם כמעין[31] - ואפילו לסוברים שמים שזוחלים ממעין ונפסק חיבורם מהמעין דינם כמעין[32], שהזוחלים נפסק חיבורם כשהם בארץ, אבל הנוטפים נפסק חיבורם כשהם באויר[33] - ואפילו אם הטיפות יורדות במרוצה תיכף זו אחר זו[34], אבל המקלחים ממעין דינם כמעין[35]. ב) ויש שמחלקים בין דינם כמעין להיות שיעורם בכל שהוא ושיהיו כשרים כשהם זוחלין, לבין דינם כמעין להיחשב כ"מים חיים", מהם סוברים שהנוטפים דינם כמעין לענין ששיעורם בכל שהוא ושיהיו כשרים בזוחלין, ואין דינם כמעין להיחשב מים חיים - שהואיל ונעקרו מן הארץ שהוא מקום חיותם, אינם חשובים "חיים"[36] - אבל המקלחים דינם כמעין אף להיחשב מים חיים[37], ומהם סוברים שאף המקלחים אין דינם כמעין להיחשב מים חיים[38].

בחזר והזחילו

מים שהיו נוטפים ממעין ועשאם זוחלים, כגון שסמך למקום המנטף טבלה של חרס - שהוא דבר שאינו מקבל טומאה[39], שאם היה דבר המקבל טומאה חשוב הוייתו על ידי דבר המקבל טומאה, ופסול[40] - ועל ידי כך אין המים נוטפים אלא זוחלים ויורדים על הטבלה, חזר דינם להיות כמעין[41], ויש סוברים שהואיל והמעין מחמת עצמו היה מנטף ולא זוחל, לא חזר דינם להיות כמעין[42].

בנמשך לתוך בריכה ריקה

מעין שנמשך לתוך בריכה ריקה ונקוה בה ולא נפסק חיבורה למקור המעין, נחלקו ראשונים אם דינה כמעין - לסוברים שמעין שנמשך לתוך בריכה ריקה ונפסק חיבורו למקור המעין אין דינה כמעין[43] - יש סוברים שהואיל והוא אינו נמשך ויוצא ממנה אין דינה כמעין, ואם לאחר מכן המשיך המעין ויצא ממנה דינה כמעין לענין שהיא כשרה בכל שהוא ובזוחלין, ואין דינה כמעין להיחשב "מים חיים" עד שידע שיצאו ממנה המים שנקוו בבריכה קודם שחזר לצאת מתוכה[44], ויש סוברים שאף אם אין המעין יוצא ונמשך ממנה דינה כמעין[45], ואף לענין שחשובה מים חיים[46].

בנפסק חיבורה וחזרה ונתחברה

מעין שנמשך לתוך בריכה ריקה ונקוה שם שדינה כמעין, לסוברים כן[47], ונפסק חיבור המעין לבריכה, שפסק ממנה דין מעין לסוברים כן[48], ואחר כך חזר והמשיך את המעין לתוכה, חזר לה דין מעין לענין שהיא כשרה בזוחלין ובכל שהוא, ופסק ממנה דין מעין להיחשב מים חיים עד שידע שיצאו ממנה המים שנקוו בבריכה קודם שנפסק החיבור, שכשנפסק חיבור המעין לבריכה פסק חיות המים, וחיות זו אינה חוזרת על ידי שחזר והמשיך את המעין לתוכם[49].

בנמשך לתוך בריכה מליאה

מעין שנמשך לתוך בריכה שמליאה מי גשמים, נחלקו ראשונים אם דין הבריכה כמעין: א) יש סוברים שאם הוא לא נמשך ויוצא חוצה לה אין דינה כמעין, ואם הוא נמשך ויוצא חוצה לה יש לה דין מעין לענין שכשרה בזוחלין ובכל שהוא, ואין לה דין מעין לענין שמימיה יחשבו מים חיים, עד שידע שיצאו ממנה מי הגשמים והמים שנקוו בבריכה קודם שחזר לצאת מתוכה[50]. ב) ויש סוברים, שאף אם הוא לא נמשך ויוצא חוצה לה יש לה דין מעין לענין שכשרה בזוחלין ובכל שהוא, ואין לה דין מעין לענין שמימיה יחשבו מים חיים[51], עד שידע שיצאו מי הגשמים[52]. ג) ויש סוברים, שבין אם הוא נמשך ויוצא ובין אין הוא נמשך ויוצא יש לה דין מעין לענין שכשרה בכל שהוא, ואין לה דין מעין לענין שתהיה כשרה בזוחלין שהרי רובה מי גשמים - וכשם שנהר פסול בזוחלין כשיש בו רוב מי גשמים[53] - וכל שכן שאין היא חשובה מעין לענין שמימיה יחשבו מים חיים, עד שידע שיצאו מי הגשמים[54].

בנפסק חיבורה וחזרה ונתחברה

מעין שנמשך לתוך בריכה שמליאה מי גשמים, שאין דינה כמעין לענין שתהיה כשרה בזוחלין, לסוברים כן[55], אם נפסק חיבור המעין לבריכה וחזר ונתחבר, כתבו אחרונים, שלסוברים שמעין שנמשך לתוך בריכה ריקה ונפסק חיבורו למקור המעין אין דינו כמעין[56], כדי שיהיה לה דין מעין ותהיה כשרה בזוחלין ולמים חיים צריך שיצאו ממנה מי הגשמים ומי המעין שנכנסו בה עד שחזר ונתחבר, ולסוברים שמעין שנמשך לתוך בריכה ריקה ונפסק חיבורו למקור המעין דינו כמעין וכשר בזוחלין[57], כדי שתהיה כשרה בזוחלין די שיצאו מי הגשמים, ואין צריך שיצאו מי המעין שנכנסו בה עד שחזר ונתחבר, אבל כדי שתיחשב מים חיים אין די שיצאו מי הגשמים, אלא צריך שיצאו אף מי המעין שנכנסו בה עד שחזר המעין ונתחבר[58].

גל שנתלש

גל שנתלש מהים, נחלקו אם דינו כמעין לסוברים שים דינו כמעין[59]: א) יש סוברים שדינו כמעין[60], לפי שמעין שנפסק חיבורו למקור המעין ועדיין הוא זוחל דינו כמעין - לסוברים כן[61] - ואף גל שנתלש כל עוד לא נח מזחילתו דינו כמעין, או שאף אם מעין שנפסק חיבורו למקור המעין אין דינו כמעין[62], גל שנתלש מהים דינו כמעין, שגל נתלש מעצמו וחיותו רב ועוד שנתלש ישירות מהים ועוד שדרכו להיתלש וזו דרך זחילתו[63]. ומשום שדין הגל כמעין אמרו שגל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם או על הכלים, טהורים[64], שאף שהוא זוחל, מככיון שדינו כמעין הוא כשר[65]. ב) ויש סוברים שכיון שנתלש הגל מהים אין דינו כמעין[66], ואותה שאמרו שגל שנתלש ונפל על האדם או על הכלים, טהורים, ביאורו אחרונים לפי דעה זו בכמה אופנים: א) שהגל מטהר רק אחר שכבר נח באשבורן[67]. ב) שכיון שהוא מונח על הארץ - אף על פי שהוא יתפשט מיד לכאן ולכאן[68] - חשוב הוא כבאשבורן, ואף קודם שהוא נח בתוך אשבורן[69]. ג) שאף בעודו באויר אין הגל חשוב כזוחל, שכיון שמימיו מחוברים יחד חיבור גמור, מה לי אם הם באשבורן בקרקע או באויר[70]. ד) שאף על פי שהגל זוחל כשר הוא במקוה, שזוחלין אינו פוסל מקוה כשהזחילה היא מחמת כוח הטבעי, אלא כשהזחילה היא מחמת מקרה, כגון שהקרקע אינה שוה וכדומה, אבל זחילה שהיא בכוח טבעי כגון זחילת מעין, כשרה אף במקוה, ולפיכך זחילת הגל שהיא זחילה טבעית, שכן דרכם של גלי הים להתלש ולזחול, כשרה אף במקוה[71].

באר

באר שנחפרה בידי אדם ומגיעה למי תהום, כתבו ראשונים שאף על פי שבני אדם הם שגילו את המים, מכל מקום דינה כמעין[72], ומה שאמרו שמעין אין בו תפיסת ידי אדם[73], לא אמרו כן אלא על הויית המים, ולא על חפירה בקרקע כדי לגלות את המים[74]. ויש סוברים שאין לבאר דין מעין[75], כיון שהחפירה לגלוי המים נעשית בידי אדם[76].

במימיה מי מעין שחלחלו לתוכה

באר שמימיה באים מחלחול של מעין או נהר או ים, נחלקו אם דינה כמעין: א) יש סוברים, שאם הם מחלחלים ממקור המעין דינה כמעין, ואם הם מחלחלים מנהר או ים אין דינה כמעין, שאף על פי שלנהר הנמשך ממעין יש דין מעין[77], וכן לים יש דין מעין, לסוברים כן[78], מכל מקום הואיל ואין הם מעין עצמו - ועוד שאין הם חשובים מים חיים, לסוברים כן[79] מה שאין כן מעין[80] - אין מים המחלחלים מהם חשובים כמעין[81]. ב) ויש שמחלקים בין באר שמימיה באים מחלחול של מעין או נהר או ים הרחוקים ממנה, שאז דינה כמעין, לבין באר שמימיה באים מחלחול של מעין או נהר או ים שאינם רחוקים ממנה, שאז אין דינה כמעין[82], ונחלקו בטעם הדבר: יש מפרשים שכשהיא רחוקה כיון שהמים עברו דרך עובי האדמה וחזרו לקלח מתוך גידיה הרי הם כמים נובעים, ואם היא קרובה שהמים לא באו מתוך גידי האדמה, אין הם חשובים כמים נובעים[83], ויש מפרשים שכשהיא רחוקה המים מחלחלים ומתחברים ללחות ורטיבות הקרקע העולה מהתהום, ומלחלחים את גידי האדמה, והמעינות עצמם חוזרים ועולים, והם רוב המים שעולים בבאר[84], או שהואיל ובגידי האדמה נשארים מעט מי תהום, אף למים שמחלחלים עליהם יש דין מעין[85], שמעין אפילו כל שהוא שריבו עליו מים כשר בכל שהוא[86], אבל אם היא קרובה שהמים לא באים לגידי האדמה, אין היא מתחברת למי תהום, ואין דינה כמעין[87]. ג) ויש סוברים שהן אם מחלחלים מנהר או ים או מעין דינם כמעין, שהרי מי מעין הם[88].

במימיה מי גשמים שחלחלו לתוכה

באר שמימיה באים מחלחול של מי גשמים בעומק האדמה, נחלקו אחרונים: א) יש סוברים שאין דינה חלוק מכינוס של מי גשמים שעל פני האדמה, ואין דינה כמעין[89], וכתבו שהסימן להבחין אם הם מי מעיין או מי גשמים הוא, שאם המים בוקעים דרך נביעה מלמטה למעלה או שהם מעלים כעין גלים או שהם נובעים תמיד ממקום אחד באופן שוה ותמידי, או שהם יוצאים מבין סלעים, הרי הם מי מעיין, אבל אם הם באים מן הצד דרך המשכה וטפטוף אין לסמוך להקל עד שיתברר לו שהם מי מעין[90]. ב) ויש סוברים שאם מי הגשמים חלחלו בעובי הארץ ונמשכו לתוך מחילות וגידים וחזרו ונבעו במקום אחר, חוזרת חיותם ודינם כמעין, אבל אם רק חלחלו ולחלחו את האדמה ונתמצו לבאר דרך דפנותיה וכדומה, אין דינה כמעין[91].

על החופר אצל מעין ונתמלאו החפירות מים מהמעין, שנחלקו ראשונים אם הן כשירות בזוחלין, ע"ע זוחלין[92].

על מעין שמכזב שנחלקו אם חוששים שמא אינו מעין אלא מי גשמים והפשרת שלגים, ושלפיכך פסול בזוחלין וצריך שיהיו בו ארבעים סאה, עיין לקמן[93].

הימים

הימים*, נחלקו תנאים אם דינם כמעין: א) ר' מאיר אומר, אין דינם כמעין אלא כמקוה, שנאמר: ולמקוה המים קרא ימים[94], ולא רק לים הגדול קרא הכתוב מקוה אלא לכל הימים, שהרי אמר ימים בלשון רבים[95], ואף על פי שהימים דומים למעין שהרי כל הנהרות זוחלים עליהם[96], ועוד שכל שעה הולכים ושבים מכאן לכאן[97], מכל מקום גזירת הכתוב היא שאין דינם כמעין אלא כמקוה[98], ואפילו אם הם נובעים כמעין[99]. ב) ר' יהודה אומר, שים הגדול - האוקיינוס[100] - בלבד דינו כמקוה, שרק עליו נאמר ולמקוה המים קרא ימים - שנקוו לתוכו כל מי בראשית[101] - ולא נאמר ימים בלשון רבים אלא משום שיש בו מיני ימים הרבה - שכל הנחלים הולכים אל הים[102], וכל הימים נזחלים בו[103] - אבל שאר הימים ידינם כמעין[104]. ג) ר' יוסי אומר - והלכה כמותו[105] - כל הימים דינם כמעין לענין שהם מטהרים בזוחלים, ואין דינם כמעין להיחשב כמים חיים[106], שמסתבר להעמיד את גזירת הכתוב שהימים הם כמקוה, לענין שאין הם חשובים כמים חיים - שכן הימים אינם נובעים[107] - ולא לענין לפוסלם בזוחלין, שכן הימים הולכים ושבים מכאן לכאן כזוחלין[108], ודרך להיות נחלים זוחלים עליהם[109], ומסתבר שיהיה דינם כשאר נהרות לטהר בזוחלין[110], ונחלקו ראשונים בדעת ר' יוסי, יש סוברים, שאף על ים הגדול אמר ר' יוסי שמטהר בזוחלין[111], ויש סוברים שאף הוא סובר שים הגדול דינו כמקוה, ולא נחלק על ר' יהודה אלא בשאר ימים אם הם חשובים כמים חיים[112]. ויש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שלדעת כל התנאים הימים דינם כמעין לענין שכשרים הם לטבילה בזוחלין, ולא נחלקו אלא אם הם כשרים למים חיים, שר' מאיר סובר שכל הימים פסולים למים חיים, ור' יהודה סובר שים הגדול פסול למים חיים, אבל שאר הימים כשרים למים חיים, ור' יוסי סובר שים הגדול פסול למים חיים, ושאר ימים, מעיקר הדין חשובים הם כמים חיים, ומשום כך כשהם באשבורן הם כשרים למים חיים, אבל אם הם זוחלין גזרו שיהיו פסולים למים חיים, שזוחלין דומים לנהרות, וכיון שנהרות פסולים לדברים הצריכים מים חיים, לסוברים כן[113], גזרו שאף זוחלין של שאר ימים יהיו פסולים לדברים הצריכים מים חיים[114].

בזוחלין ובאשבורן

מעין כשר בזוחלין*[115] - שלא כמקוה* שאינו כשר אלא באשבורן[116] - וכן אמרו בתורת כהנים המעין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן[117] - מקום שבו נחים המים במקום אחד[118] - ושאמרו מעין מטהר בזוחלין, כתבו ראשונים שפירושו אף בזוחלין וכל שכן שמטהר באשבורן[119], ויש מן הראשונים שכתב, שמעין שהוא באשבורן כשר לטבילות שכשרות אף במקוה, ואינו כשר לדברים הצריכים "מים חיים", שכשאינו זוחל אין הוא בכלל "מים חיים"[120], ויש מן הראשונים שכתב, שמעין שהוא באשבורן אינו כשר כלל[121].

הוייתו על ידי דבר המקבל טומאה

מעין שהוייתו היא על ידי דבר הראוי לקבל טומאה ("דבר המקבל טומאה") פסול[122], וכן דרשו מהכתוב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור[123], הוייתם על ידי טהרה תהא[124]. ומשום כך מים שנוטפים ממעין, שהדין הוא שאין דינם כמעין[125], ורוצה להסמיך דבר למקום המנטף כדי שהמים יזחלו עליו ולא יהיו נוטפים, אין יכול לעשות כן על ידי דבר המקבל טומאה, שאם כן הוייתו היא על ידי דבר המקבל טומאה ופסול[126]. ונחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים שהוא פסול לכל דיני מעין[127], ויש סוברים שאינו פסול אלא מלהיחשב מים חיים, אבל לענין שיהיה כשר בזוחלין ובכל שהוא דינו כמעין[128]. על הוייתו על ידי דבר המקבל טומאה מדרבנן שנחלקו אם הוא פסול, ועוד על דיני הוייתו על ידי דבר המקבל טומאה, ע"ע מקוה.

שיעורו

שיעור מעין אמרו שהוא בכל שהוא[129] - ובתנאי שכל גוף הדבר הנטבל עולה בו בבת אחת[130] - ונחלקו ראשונים, יש סוברים שהיינו לענין טבילת כלים מטומאתם, אבל לטבילת אדם צריך שיהיו ארבעים סאה[131], ויש סוברים שאף לטבילת אדם די בכל שהוא[132].

כל שהוא שאמרו, נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שאפילו הוא פחות מרביעית[133], ויש סוברים שאינו כשר אלא אם כן יש בו רביעית[134].

ארבעים סאה שצריך במעין לטבילת אדם, לסוברים כן[135], נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם בגדרו: א) יש סוברים שהוא שיעור שצריך לטבילת אדם, אבל לעצם המעין יש כח טהרה לטהר אדם אף אם אין בו ארבעים סאה, ומשום כך מקוה שיש בו ארבעים סאה מים שאובים שהשיקו למעין כל שהוא כשר לטבילת אדם, לסוברים כן[136]. ב) ויש סוברים שהוא שיעור בעצם המעין שאם אין בו ארבעים סאה אין בו כח טהרה לטהר אדם, ומשום כך מקוה שיש בו ארבעים סאה מים שאובים שהשיקו למעין כל שהוא אינו כשר לטבילת אדם, לסוברים כן[137], שבהשקה השאובים מקבלים כח טהרה מהמעין, וכיון שלמעין אין כח טהרה לטהר אדם, אף לשאובים שהושקו בו אין כח לטהר אדם[138].

על טבילת כלים הלקוחים מהגוי במעין אם צריך שיהיה בו ארבעים סאה או שדי בכלל שהוא, ע"ע טבילת כליים[139].

על השקה של מקוה שיש בו ארבעים סאה מים שאובים למעין שאין בו ארבעים סאה, שנחלקו אם מועילה היא להכשיר את המקוה לטבילת אדם, ע"ע השקה[140].

מעין זוחל שאין בו מקום מסויים בו יש ארבעים סאה, אלא שכשתצרף את כל המים שמתחילתו עד סופו יש בהם ארבעים סאה, דינו כמעין שיש בו ארבעים סאה וכשר לטבילת אדם אף לסוברים שלטבילת אדם אף מעין צריך ארבעים סאה[141].

בגל שנתלש

גל שנתלש מהים ויש בו ארבעים סאה שאמרו שאם נפל על האדם או על הכלים, טהורים[142] - שאף על פי שהוא זוחל הוא כשר משום שדינו כמעין, לסוברים כן[143] - יש סוברים שאף אם אין בו ארבעים סאה הוא מטהר, שהרי מעין כשר בכל שהוא אף לטבילת אדם, לסוברים כן[144], ומה שאמרו שיש בו ארבעים סאה היינו משום שצריך שכל גוף האדם יתכסה במעין ושיעור זה של ארבעים סאה הוא שיעור שיתכסה בו אפילו גוף היותר גדול[145], ויש סוברים שאינו מטהר אלא אם כן יש בו ארבעים סאה, שמעין שמטהר בכל שהוא היינו דוקא כשהוא מחובר למעין עצמו, אבל גל שנתלש שאינו מחובר למעין, אף על פי שדינו כמעין ומשום כך מטהר בזוחלין, צריך שיהיה בו ארבעים סאה[146].

בנתערבו בו מים אחרים

נהר שנתרבו בו מי גשמים

נהר שנתרבו בו מי גשמים, נחלקו אמוראים אם דינו כמעין: שמואל סובר שדינו כמעין אף אם מי הנהר גדלו יותר מפי שנים ממה שהיו קודם שירדו גשמים[147] - ואפילו גדלו עשר ידות ממה שהיו בתחילה[148] - לפי שאף בימי הגשמים רוב גדילת הנהר אינו מהגשמים אלא ממי המעיינות, שבזמן שרב וחום מבוע הנהר ומקורו מתיבש, וכשיורדים גשמים ואויר העולם מתלחלח ונעשה רטוב גם מי התהומות מקבלים שפע מלחלוחית האויר ומוציאים מים בשפע, וכן אמרו אין לך כל טפח וטפח שיורד מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים[149], ונמצא שאף כשיורדים גשמים מי המעיינות שבנהר רבים על מי הגשמים[150], ורב סובר שאם נתרבה הנהר יותר מפי שנים ממה שהיה אין דינו כמעין, שכשיורדים גשמים אין רוב ריבוי הנהר ממי התהום אלא ממי גשמים[151], וכן דעת אביו של שמואל, ומשום כך בימי ניסן שהוא זמן גשמים והפשרת שלגים - וכן מניסן עד תשרי שהוא זמן הפשרת שלגים, וכל שכן בימי הגשמים עצמם[152] - לא היה אביו של שמואל מניח לבנותיו לטבול בנהרות - שכיון שאין דינם כמעין פסולים הם בזוחלין*[153] - אלא היה עושה להם מקואות[154], ואף שמואל נחלק על דברי עצמו, שאמר שמואל אין הנהרות מטהרים כשהם זוחלין אלא בימי תשרי[155] שאינו עת גשמים או הפשרת שלגים ואין לחוש שרוב מי הנהר הם מי גשמים או הפשרת שלגים[156] - וכן בשאר השנה אם יודע שהנהר לא נתרבה על מה שהוא בתשרי, כשר בזוחלין[157] - ויש סוברים, ששמואל לא נחלק על דברי עצמו, אלא שסבר שאף על פי שאף בימי הגשמים רוב ריבוי הנהרות הוא ממי המעיינות, מכל מקום החמירו חכמים שלא לטבול בהם באותה העת, שהרואים אינם יודעים מציאות זו, ויבואו לטבול אף במי גשמים הזוחלים מגובהו של הר, שאינם באים ממעינות כלל[158]. להלכה נחלקו ראשונים: א) יש שפסקו כרב[159], שהלכה כרב באיסורים[160], ועוד שאף אביו של שמואל ושמואל עצמו באחת מהמימרות סוברים כרב[161]. ב) ויש שפסקו שמותר לטבול בנהרות אף בימות הגשמים, וכפי שאמר שמואל שאף בימי הגשמים רוב מי הנהרות הם ממי תהום, לפי שיש ברייתא שמסייעת לדבריו[162], לפיכך הלכה כשמואל[163]. ג) ויש שפסקו שאף על פי שהלכה כשמואל שאף בימי הגשמים רוב ריבוי מי הנהר הוא ממי התהום, מכל מקום אסור לטבול בנהרות, שלדעתם אין מימרותיו של שמואל סותרות זו את זו, שאף על פי שאמר שבימי הגשמים רוב ריבוי הנהרות הוא ממי המעיינות, מכל מקום מתקנת חכמים אין טובלים בנהרות כשהם מתרבים בימי הגשמים, שתיקנו כן לפי שהרואים אינם יודעים שרוב הריבוי הוא ממי מעיינות, ויחשבו שהוא ממי גשמים, ויבואו לטבול אף במי גשמים הזוחלים מגובהו של הר, שאינם באים ממעינות כלל[164].

נהר שפוקע ממנו דין מעין מחמת ריבוי גשמים, לסוברים כן[165], נחלקו ראשונים אם כל דיני מעין פוקעים ממנו, ועוד נחלקו, אם הוא פוקע אף במקום שהנהר היה מהלך קודם ירידת הגשמים: א) יש סוברים שפוקע ממנו כל דיני מעין, אלא שהם פוקעים רק במקום שהנהר לא היה מהלך בתחילה, אבל במקום שהיה מהלך בתחילה דינו כמעין[166]. ב) ויש סוברים שפוקע ממנו דין מעין לענין שפסול בזוחלין, אבל לא פוקע ממנו דין מעין לענין שהוא כשר בכל שהוא, ולדעתם אף במקום שהיה מהלך בתחילה פוקע ממנו דין מעין - לענין שפסול בזוחלין - כיון שרוב המים שבנהר אינם מי מעיינות[167]. ג) ויש מחלקים בין ריבה בגומת המעין לריבה במשך הנהר, שאם ריבה בגומת המעין לא פקע ממנו דין מעין כלל, ואם ריבה במשך הנהר פקע ממנו כל דיני מעין[168].

נהר שנתוספו בו מי גשמים והם מיעוט לעומת המים שהיו בנהר תחילה, ומחמת התוספת נמשך הנהר אף למקום שלא היה מהלך בתחילה, נחלקו ראשונים אם לסוברים שרוב ריבוי הנהרות בימי הגשמים אינו ממעינות[169] דינו כמעין אף במקום שלא היה מהלך בתחילה: יש סוברים שכיון שמי המעין הם הרוב דינו כמעין וכשר בכל שהוא ובזוחלין[170], ויש סוברים שהואיל והליכתו למקום שלא היה הולך בתחילה אינו על ידי המעינות אלא על ידי הגשמים אין דינו כמעין[171].

מעין שהיו מימיו מועטים וריבו עליו מים שאובים, נחלקו ראשונים בדינו: יש סוברים שדינו כמעין לטהר בכל שהוא ואין דינו כמעין לטהר בזוחלין[172], ויש סוברים שבמקום שהיו מים קודם ריבו השאובים דינו כמעין אפילו לטהר בזוחלין, ובמקום שלא היו מים קודם שריבו שאובין אין דינו כמעין אף לענין שיהיה כשר בכל שהוא[173].

במקלח לכלי

בתוך כלי

מעין שמימיו מקלחים לתוך כלי ונמשכים ויוצאים ממנו, הרי הוא פסול בתוך הכלי[174] - על דינו לאחר שיצא מהכלי, עי' להלן[175] - ונחלקו ראשונים אם הפסול הוא מעיקר הדין או מתקנת חכמים, ואם הוא פסול בכל האופנים: א) יש סוברים שהוא כשר מעיקר הדין, שאף על פי שהמים שאובים בתוך הכלי, מכל מקום כיון שהם מחוברים למעין הם כשרים[176], מדין השקה* שמכשירה את השאובים[177], או שכיון שהם מחוברים למקור המעין אין הם חשובים כשאובים אף כשהם בתוך כלי, ואף בלא דין השקה הם כשרים[178] - וכן אמרו מטבילים כלי בתוך כלי שרוחב פיו כשפופרת הנוד הואיל והמים שבתוכו מחוברים למעין או למקוה[179], וכן אמרו ששידה ותיבה שבים שיש בהם נקב כשפופרת הנוד מטבילים בתוכם הואיל והמים שבתוכם מחוברים לים[180] - אלא שתיקנו חכמים שהוא פסול[181], ונחלקו ראשונים בטעם שתקנו כן, ובאלו אופנים תקנו: יש שכתבו שטעם התקנה היא שלפעמים קובעים כלי בקרקע במקום מוצא המים, ואין שם חיבור למעין בשיעור של שפופרת הנוד - כגון שנקב מוצא המעין הוא צר ואין בו כשפופרת הנוד[182], ויש מפרשים שרוחב פי הכלי אינו כשפופרת הנוד[183] - שהוא השיעור הנצרך להשקה[184], ואם יתירו כשיש חיבור של שפופרת הנוד יבואו להתיר אף באופן שאין חיבור של שפופרת הנוד, ולדעתם התקנה היא רק בכלי שקבוע בקרקע, אבל בכלי שאינו קבוע בקרקע, שאין מקום לחשש זה - שהרי התקנה היתה משום כלי שקובעים בקרקע - הרי הוא כשר, ולפיכך מטבילים כלי בתוך כלי[185], ויש שכתבו שהטעם שתקנו כן, שהואיל והכלי אינו מונח בתוך המעין, אין הוא בטל למעין, וחששו שמא יבואו להטביל אף בתוך כלי שאינו מחובר למעין או מקוה, אבל כשמטבילים כלי בתוך כלי שהכלי נמצא בתוך המעין או מקוה, וכן שידה ותיבה שבים שהים מקיף אותם מכל הצדדים, בטלים הם למעין או למקוה או לים, ואין מקום לחשש זה[186]. ב) ויש מחלקים בין אם יש במים שבין תחילת המעין עד הכלי ארבעים סאה לאין בהם ארבעים סאה, שאם יש בהם ארבעים סאה דינו כמעין וכשר, ואם אין בהם ארבעים סאה אין דינו כמעין לענין טבילת אדם, שלטבילת אדם אין מעין כשר בפחות מארבעים סאה, לסוברים כן[187], ונמצא שהוא מחובר למעין שאינו כשר לטבילת אדם[188], אבל לטבילת כלים, הואיל ואין צריך בה ארבעים סאה[189] הוא חשוב כמעין וכשר[190], ויש סוברים שאם אין במים שבין המעין לכלי ארבעים סאה אף לטבילת כלים הוא פסול[191]. ג) ויש סוברים שאף אם אין ארבעים סאה בין תחילת המעין לכלי יש דין מעין על המים שבכלי, וכיון שכן אין מימיו חשובים כשאובים - ומשום כך המים שנמשכים ויוצאים ממנו כשרים אף לטבילת אדם, לדעתם[192] - אלא שבכלי עצמו אי אפשר לטבול מן התורה, מדין מיוחד שאין מטהרים אלא מים שבקרקע, בדומה למעין שהוא בקרקע[193], ומכל מקום אם יש ארבעים סאה במים שבין תחילת המעין לכלי, טובלים בו, שההשקה למעין שיש בו ארבעים סאה מועילה להכשירו אף מפסול טבילה בתוך כלי[194]. ד) ויש סוברים שהוא פסול מעיקר הדין - ואפילו יש בין המעין לכלי ארבעים סאה - שמים שאובים בתוך כלי אין חיבורם למעין מכשיר אותם שיטהרו אחרים, שאף על פי שהשקה* מטהרת מים שבכלי[195], היינו דוקא לטהר מים טמאים שבכלי, אבל להיותם כשרים לטהר אחרים, כלומר שיהיה להם דין מעין או מקוה, אין השקה מועילה להם, אבל כשמטביל כלי בתוך כלי, כיון שהכלי החיצון נמצא כולו בתוך מים, המים שבתוכו אינם חשובים כמצויים בתוך הכלי אלא כחלק מהמעין או המקוה[196].

דין המים היוצאים מהכלי

מים הנמשכים ויוצאים מכלי שמי מעין מקלחים לתוכו, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם אם הם כשרים: א) יש סוברים שהם פסולים[197], אלא שנחלקו אם הם פסולים מעיקר הדין או מתקנת חכמים: יש סוברים שהם כשרים מעיקר הדין ופסולים מתקנת חכמים[198], או משום שהטעם שתיקנו שתוך הכלי פסול הוא משום שפעמים קובעים כלי במקום שאין חיבור של שפופרת הנוד ואם יתירו כשיש שפופרת הנוד יתירו אף כשאין שפופרת הנוד[199], והתקנה היא אף על המים הנמשכים ויוצאים מהכלי, שאף בהם שייכת התקנה שכן אם יבואו מכלי שאינו מחובר למעין בשיעור של שפופרת הנוד אין להם דין מעין[200], או משום שהטעם שתיקנו שתוך הכלי פסול הוא מחשש שמא יטבלו בכלי שאינו מחובר למעין[201], ואף על פי שחשש זה לא שייך במים היוצאים מהכלי, מכל מקום כיון שתוך הכלי פסול, נמצא שהוא מפסיק בין המעין למים שנמשכים ויוצאים מהכלי, ולפיכך אף הם פסולים[202]. ויש סוברים שהם פסולים מעיקר הדין, שכיון שנכנסו לכלי דינם כשאובים, ואין השקה מכשירה אותם מפסול זה, שאין השקה מועילה במים שבכלי אלא לטהר אותם אם הם טמאים, אבל לטהר אותם כדי לטהר אחרים, כלומר לבטל מהם פסול שאובים ויהיה להם דין מעין או מקוה, אין השקה מועילה להם, וכיון שהם שאובים כשהיו בכלי, הרי הם פסולים אף אחרי שיצאו מהכלי[203]. ב) ויש סוברים שהם כשרים[204], שלדעתם הואיל והמים שבכלי מחוברים למעין אין הם חשובים שאובים בכלי, ומה שאין טובלים בתוך הכלי הוא דין מיוחד שאין מטהרים אלא מים שבקרקע, בדומה למעין[205], אבל משיצאו מהכלי טובלים בהם[206].

בעבר על כלים שאין להם בית קיבול

מעין שעבר - כולו[207] - על גבי כלים שאין להם בית קיבול, כגון על גבי שולחן וספסל וכיוצא בהם - או שעבר על כלים נקובים[208] - ר' יהודה אומר הרי הוא כמו שהיה - לטהר בכל שהוא ובזוחלים[209], ולהיחשב כמים חיים[210] - ור' יוסי אומר שפקע ממנו דין מעין, ודינו כמקוה[211] - לטהר בארבעים סאה דוקא, ובאשבורן[212] - הלכה כר' יוסי[213]. ונחלקו ראשונים ואחרונים באלו כלים אמר ר' יוסי שפסול, ומה טעמו: יש סוברים שתקנת חכמים היא בכל כלים שאין להם בית קיבול, כדרך שתיקנו במעין שנכנס לכלי שיש לו בית קיבול ונמשך ויצא ממנו, שלא לטבול בו, מחשש שמא יטבול בתוך כלי שאינו מחובר למעין - לסוברים שמחשש זה תיקנו[214] - כך תיקנו כשעבר על גבי כלי שאין לו בית קיבול[215], ולא פסלוהו לגמרי להיחשב כמים שאובים כשם שתיקנו בנכנס ויצא מכלי שיש לו בית קיבול, אלא תיקנו שירד מדרגת מעין לדרגת מקוה[216]. ויש סוברים שלא אמר ר' יוסי שאין דינו כמעין אלא כשעברו על גבי כלים המקבלים טומאה, כגון שעבר על ספסל שמקבל טומאת מדרס, וכיון שעבר המעין על כלים שמקבלים טומאה חשוב הדבר כהוייתו על ידי דבר המקבל טומאה, ולפיכך דינו כמקוה ולא כמעין, שלדעתם הוייתו על ידי דבר המקבל טומאה שפסול אינו אמור במקוה אלא במעין בלבד[217].

בעבר על אחורי כלים

מעין שעבר על גבי אחורי כלים שיש להם בית קיבול, כגון על גבי כלי שהפוך על פיו, נחלקו אחרונים בדעת ראשונים אם לדעת ר' יוסי - שאמר שבעבר על גבי כלים שאין להם בית קיבול פקע ממנו דין מעין - פקע ממנו דין מעין והרי הוא כמקוה: א) יש סוברים, שכשם שמעין שעבר על גבי כלים פקע ממנו דין מעין, כך בעבר על גבי אחורי כלים שיש להם בית קיבול פקע ממנו דין מעין[218]. ב) ויש סוברים שלא פקע ממנו דין מעין, שהואיל ודינו של ר' יוסי הוא תקנת חכמים שחששו שמא יטבול בכלי, לסוברים כן[219], כשהכלי הפוך על פיו לא קיים חשש זה שניכר ששינו להניחם כך שלא יהיו מונחים כדרכם ויהיה אסור לטבול בהם[220]. ג) ויש מחלקים: שבעוד המעין על גבי הכלים עצמם לא פקע ממנו דין מעין, שהטובל רואה ששינו להניחם שלא כדרך, אבל משעבר מעל גבי הכלים שהטובל שם אינו מבחין שהכלים מונחים שלא כדרך, תיקנו שיפקע מהם דין מעין, כשם שתיקנו בעבר על כלים שאין להם בית קיבול[221].

הפוסלים אותו

שלשה לוגים שאובים

שלשה לוגים מים שאובים* שנפלו למעין שאין בו ארבעים סאה אינם פוסלים אותו לטבילת כלים מטומאתם, או לטבילת אדם לסוברים שאף לטבילת אדם מעין כשר בכל שהוא[222], שכיון שהוא כשר בכל שהוא, הרי הוא כמקוה שלם - שיש בו ארבעים סאה - וכשם שמקוה שלם אינו נפסל בשלשה לוגים מים שאובים שנפלו לתוכו[223], כך הוא אינו נפסל בשלשה לוגים מים שאובים שנפלו לתוכו[224]. לסוברים שמעין שאין בו ארבעים סאה אינו כשר לטבילת אדם[225] נחלקו ראשונים אם שלשה לוגים מים שאובים פוסלים אותו לענין טבילת אדם: יש סוברים שהם פוסלים אותו[226], שלענין טבילת אדם מעין שאין בו ארבעים סאה הוא כמקוה חסר - שאין בו ארבעים סאה - וכשם שמקוה חסר נפסל בשלשה לוגים מים שאובים שנפלו לתוכו[227], כך הוא נפסל[228], ויש סוברים שלא פסלוהו[229], ושונה הוא ממקוה חסר, שמקוה חסר אין בו תורת טהרה כלל, שפסול הוא אף לטבילת כלים, אבל מעין כל שהוא יש בו תורת טהרה, שכשר הוא לטבילת כלים[230], או משום שכשם שמעין כל שהוא כשר לטבילת כלים, כך מטהר הוא מים טמאים בהשקה, וכשם שהוא מטהר מים טמאים, כך מכשיר הוא את השאובים שנפלו בתוכו להיות כשרים אף לטבילת אדם[231], או משום שארבעים סאה שצריכים במעין לטבילת אדם אינו שיעור במעין, שעצם המעין יש בו כח לטהר אדם אף אם אין בו ארבעים סאה, ומה שצריך שיהיה בו ארבעים סאה הוא שיעור בטבילת אדם[232], ונמצא שעצם המעין אף אם אין בו ארבעים סאה הרי הוא כמקוה שלם אף לענין טבילת אדם, ולפיכך אינו נפסל בשלשה לוגים מים שנפלו בתוכו[233]. ויש מן הראשונים שסובר שמי מעין אפילו נקוו במקוה ואין להם דין מעין כלל - לסוברים כן[234] - אינם נפסלים כלל בשלשה שאובים[235].

שלשה לוגים מים שנפלו למעין שאין בו ארבעים סאה שלא פסלהו לסוברים כן[236], כתבו ראשונים, שאף יכולים להשלים לשיעור ארבעים סאה, ואפילו מעין כל שהוא יכול להשלימו לארבעים סאה על ידי שאובים ויהיה כשר לטבילת אדם[237].

לסוברים ששלשה לוגים מים שאובים אינם פוסלים מעין שאין בו ארבעים סאה[238], צדדו ראשונים, שאף אם קדמו השאובים למעין, כגון מקוה מים שאובים שהמשיכו עליו מי מעין, לא פסלוהו[239], ומכל מקום יש שכתבו שטוב ליזהר לכתחילה שלא לטבול בו[240].

בשינוי מראה

מעין אינו נפסל בשינוי מראה[241], שדוקא מקוה שנאמר בו מקוה מים[242], ודרשו ולא מקוה שאר משקים[243] - כלומר שאין בו אף משקים אחרים המשנים את מראהו[244] - נפסל בשינוי מראה[245], אבל מעין שלא נאמר בו מעין מים, אלא מעין סתם[246], אינו נפסל בשינוי מראה[247]. אף לסוברים שפסול שינוי מראה במקוה תקנה דרבנן היא, שחששו שהרואה אותו טובל במקוה שנשתנה מראהו יחשוב שטובל במי פירות, ויבא לטבול במי פירות עצמם[248], מעין אינו נפסל בשינוי מראה, לפי שאין בו מקום לחשש זה, שאף אם נשתנה מראהו ניכר שהוא מעין הואיל והוא בתוקף תולדתו במקומו, ועוד שאין עושים שאר משקים במקום המעין[249]. ויש שכתבו שאף מעין נפסל בשינוי מראה[250]. על כך שאף על פי שמעין אינו נפסל בשינוי מראה לסוברים כן, מכל מקום אין הוא נחשב מים חיים, ופסול לדברים הצריכים מים חיים, עי' להלן[251].

במעין שפסול בזוחלין

מעין שיש לו דין מעין לענין שכשר בכל שהוא, ואין לו דין מעין לענין שיהיה כשר בזוחלין[252], כתבו אחרונים שדינו כמעין לענין שאינו נפסל בשינוי מראה[253].

במימיו מלוחים מרים או חמים

מעין שמימיו מלוחים או מרים או חמים, או זולת זה מן הטעמים הרעים, כשר בכל שהוא ובזוחלין[254], ואפילו אין הכלב יכול לשתות ממנו[255], ויש שכתבו בדעת ראשונים שאם אין הכלב יכול לשתות ממנו הרי הוא פסול[256]. על כך שהוא פסול למקום שצריך מים חיים, עי' לקמן[257].

מים חיים

מים חיים האמורים אצל טבילת טהרה של זב*: ורחץ בשרו במים חיים[258], ובמי-חטאת*: ונתן עליו מים חיים אל כלי[259], ובטהרת-מצורע*: ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים[260], אינם כשרים אלא במים הבאים ממעין[261], וכן אמרו בספרי: מים חיים, במי מעיין הכתוב מדבר, אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר יש, שנאמר: ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים[262]. אולם יש מעינות שאף פי שיש להם דין מעין לענין שהם כשרים לטבילה בזוחלין ובכל שהוא, מכל מקום אין להם דין מעין להיחשב מים חיים, וכדלהלן.

מעינות מכזבים

מעינות מכזבים, כלומר שפוסקים לפרקים מלנבוע, פסולים למים חיים[263], שאין הם בכלל מים חיים[264], שלשון מים חיים מורה על מים שנובעים בקביעות ולא פוסקים[265], כמו החי שאינו פוסק מתנועתו[266], אבל לענין שיהיו כשרים בזוחלין ובכל שהוא, דינם כמעין וכשרים[267], ויש מן הראשונים שסוברים, שהטעם שמעינות מכזבים פסולים למים חיים אינו משום שאינם בכלל מים חיים, אלא משום שחששו שמא אין הם מעינות אלא מי גשמים, ולדעתם מעינות מכזבים פסולים אף בזוחלין ובכל שהוא[268].

אלו הם המכזבים, הפוסקים מלנבוע פעם אחת בשבע שנים, אבל אם פוסקים רק פעם אחת ביותר משבע שנים כשרים[269], יש אחרונים שסוברים שלדעת רבי יהודה שמעינות המכזבים מחמת פולמסיות ובשנות בצורת פסולים[270], אף מעין המכזב פעם אחת ביותר משבע שנים, ואפילו פעם ביובל, הרי הוא בכלל מעיינות המכזבים ופסולים[271], ויש סוברים שאף ר' יהודה סובר שאינו חשוב מכזב אם מכזב פעם אחת ביותר משבע שנים[272].

מעין היוצא בשנה אחת מצד אחד ובשנה אחרת בצד אחר, כשר[273], וכן אם היו מי מימיו רבים בימות הגשמים ומעטים בימות החמה, אין הוא בכלל מעיינות המכזבים, וכשר[274].

מעינות המכזבים מחמת פולמסיות - בזמן מלחמה[275] שחיילי הגייסות שותים ומקלקלים את המעינות[276] - או שמכזבים בשנות בצורת, נחלקו בהם תנאים: תנא קמא אומר שהם כשרים[277], שרק הפוסקים בטבע אינם מים חיים, אבל הנחסרים על ידי כח שחוץ להם בכלל מים חיים הם[278], ור' יהודה אומר שאף הם אינם בכלל מים חיים ופסולים[279].

מעיין היוצא בתחילה, ר' יהודה אומר צריך להמתין שבע שנים ולבדוק שאינו מכזב, וחכמים אומרים שכשר מיד ואינו צריך לבדוק שמא יכזב[280], הלכה כחכמים[281].

מלוחים וחמים

מעין שהיו מימיו מוכים - נפסדים[282] - היינו שהיו מלוחים או פושרים[283] - חמים[284] - או מרים וכיוצא בו[285], אף על פי שהוא כשר בכל שהוא ובזוחלין[286], מכל מקום פסול הוא למים חיים[287], יש ראשונים שסוברים משום שמימיו אינם בכלל "חיים"[288], שכן אין הם כעיקר בריאתם[289], ערבים מתוקים[290], ובריאים לשותה אותם[291], ויש שכתבו בטעם שפושרים אינם חיים, שמשנתבשלו איבדו את חיותם, כמו שכתוב אצל בשר מבושל: ולא יקח ממך בשר מבשל כי אם חי[292]. ויש ראשונים שכתבו שהטעם שמוכים פסולים אינו משום שאינם חיים, אלא משום שיש להם שם לווי ואין הם בכלל סתם מים האמור בכתוב[293].

שמלוחים מעיקר בריאתם

מים שמלוחים מעיקר בריאתם, יש שכתבו שהם חשובים מים חיים, ושמשום כך הימים אף על פי שהם מלוחים, דינם כמים חיים, לסוברים כן[294], ולא אמרו שמלוחים פסולים אלא כשהם מלוחים מחמת הארץ שעוברים עליה וכדומה[295], ויש שנראה מדבריהם שאף המלוחים מעיקר בריאתם אינם חשובים מים חיים[296].

שניתן לתקן מליחותם

מים מלוחים שניתן לתקן את מליחותם, נחלקו אם הם פסולים למים חיים: יש שכתבו שאינם פסולים, ושמשום כך הימים אף על פי שהם מלוחים, דינם כמים חיים, לסוברים כן[297], שכן ניתן למתקם על ידי כלי חרס חדש שיסתמו את פיו וישקעוהו בתוך הים, והמים שנבלעים בתוכו, כדרך שכלי חרס חדש בולע דרך דופניו, יהיו מתוקים, וכן כל כיוצא בזה[298], ויש סוברים שאינם כשרים[299], שאם לא כן אין לך מים מלוחים שפסולים, שהרי כל מים מלוחים ניתנים לתקן את מליחותם[300].

נתחממו או נמלחו מחוץ למעין

מים שהיו צוננים במעין ונתחממו מחוץ למעין, בצלוחית וכדומה, נפסלו למים חיים[301], וכן מים שהיו ערבים ומתוקים ונעשו מלוחים מחוץ למעין כתבו אחרונים שנפסלו למים חיים[302].

מעין שהתחמם וחזר ונצטנן הסתפקו אחרונים אם פסול למים חיים, אולם מים שנצטננו מחוץ למעין, או שנתחממו ונצטננו מחוץ למעין, כתבו אחרונים שפשוט הוא שאינו חוזר להכשירו[303].

שנעשתה בהם מלאכה

מים שנעשתה בהם מלאכה, פסולים למים חיים[304], שאינם חשובים חיים[305], שהמלאכה פוגמת בהם והרי הם כשופכים, וכיון שאיבדו את חשיבותם נתמעטו מ"חיים", שחיים ענינו קיימים בחשיבותם[306].

שינוי מראה

שינוי מראה, אף על פי שאינו פוסל במעין[307], מכל מקום פוסל הוא את המים מלהיחשב מים חיים[308], שחיים משמע בריאים וטובים[309], וכל שנשתנה מראם יש בהם קלקול ואינם בכלל חיים[310].

בשינוי מראה שאינו פוסל במקוה

שינוי מראה פוסל במים חיים אפילו אם נשתנה המראה על יד דבר שאינו פוסל מקוה בשינוי מראה[311], כגון שהושחרו המים מחמת עשן[312], או ממי צבע או הדחת כלים[313], ומכל מקום אם נשתנה מראה המים על ידי עצמם ולא על ידי שנתערב בהם דבר אין הם נפסלים למים חיים[314].

מי בִּיצה

מי בִּיצים - לשון בִּיצה[315] - שפסולים למי חטאת[316] - אף על פי שהם מים שנובעים ממעין[317] - יש ראשונים שכתבו שהוא משום שאינם חשובים מים חיים, שהעפר והטיט שמעורב בהם מעכב את זרימתם ואין חיותם חיות גמור[318], ויש סוברים שהם בכלל מים חיים, ואינם פסולים אלא למי חטאת, ומטעם אחר[319].

בנתעכרו המים מאבק וחול

באר שנפלו לתוכה חרסית - שברי כלי חרס[320], ויש מפרשים מין עפר שעושים ממנו כלי חרס[321] - או אדמה - והעלו אבק וחול מקרקעית הבאר והעכירו את מימיה[322] - ימתין עד שיהיו צלולים ויהיו כשרים, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר אין צריך להמתין[323], שאין זה דומה למי בִּיצים, שבמי בִּיצים העפר והטיט מעורבים בהם בעצם טבעם[324].

מעין כשר שנתערב בו פסול

מעין שפסול למים חיים שנתערב במעין שכשר למים חיים, פוסל את הכשר, ומשום כך נהר הירדן והירמוך פסולים למים חיים, שמעינות פסולים מעורבים בהם[325]. וכתבו אחרונים שאפילו אם אין רוב המים שבתערובת מהפסול פוסל הוא את הכשר[326], ויש סוברים שרק אם רוב המים הם מהפסול[327]. אכן אף לסוברים שהוא פוסל אפילו אם המעין הפסול הוא מיעוט, אין זה אלא כשמעין פסול התערב בכשר, שמעין הוא דבר חשוב ואינו בטל אף אם הוא מיעוט, אבל מי גשמים או מים שאובים שנתערבו במעין אינם פוסלים אותו אם הם המיעוט, שכיון שהם המיעוט הרי הם נזרעים ומתחברים למעין והם עצמם נעשים מי חיים[328].

מעינות כשרים שנתערבו אלו באלו, נחלקו תנאים: תנא קמא סובר שהם כשרים, ורבי יהודה סובר שהם פסולים[329], גזירה שמא ישתמשו במעין שנתערב בו פסולים וכשרים[330], הלכה כתנא קמא[331].

נהר שנמשך לתוך מים פסולים אינו נפסל משום מי תערובת אלא ממקום שהוא מתחבר למים הפסולים[332].

נהר שנתרחב מריבוי מי גשמים, לסוברים שבמקום שהיה מהלך בתחילה הוא כשר בזוחלין אף אם רוב המים הם מי גשמים[333], הסתפקו אחרונים אם אף למים חיים הוא כשר במקום שהיה מהלך בתחילה, שאף על פי שהמים שבמקום שלא היה מהלך בתחילה נוגעים במים שבמקום שהיה מהלך תחילה, מכל מקום הואיל והם עומדים בפני עצמם אין הם חשובים כמעורבים בכשרים, או אפשר שכיון שבנהר יש מים כשרים ומים פסולים מימיו אף המים שבמקום שהיה מהלך תחילה חשובים כמי תערובת, ופסולים[334].

על אופנים נוספים בהם יש דין מעין לענין שכשר בזוחלין ובכל שהוא ואין דין מעין להיחשב מים חיים, עי' לעיל[335].

הערות שוליים

  1. ↑ על הטבילות לטהרה ולקדושה ע"ע טבילה ציון 1 ואילך.
  2. ↑ פיהמ"ש לרמב"ם מקואות פ"א מ"ז.
  3. ↑ תו"כ שמיני פרשה ט.
  4. ↑ פהמ"ש להרמב"ם שם פ"ב מ"ז.
  5. ↑ עי' פיהמ"ש לרמב"ם עדויות פ"ז מ"ג; עי' בעלי הנפש להראב"ד שער המים סי' א. על דין מים הנוטפים או מקלחים ממעין, אם דינם כמעין, עי' להלן ציון 31 ואילך, ועי' ציון 33 שאע"פ שמעין שנפסק חיבורו למקור המעין דינו כמעין, לסוברים כן (עי' ציון 24), מ"מ אם נפסק בעודו באויר אין דינו כמעין.
  6. ↑ עי' מקואות פ"ה מ"ה; רמב"ם מקואות פ"ט הי"ג; עי' טור יו"ד רא; עי' שו"ע שם יג.
  7. ↑ עי' מקואות פ"ה מ"ה לפי פי' ר"ש רא"ש ורע"ב שם, ועי' פיהמ"ש לרמב"ם שפי' בע"א; עי' נדרים מ א. על נהרות שמעורבים בהם מי גשמים אם דינם כמעין, עי' ציון 147 ואילך.
  8. ↑ עי' מקואות פ"א מ"ז; עי' רמב"ם מקואות פ"א ה"ה.
  9. ↑ עי' תו"כ שמיני פרשה ט, וע' השקה ציונים 7, 8.
  10. ↑ עי' ציון 258 ואילך. עי' ציון 261.
  11. ↑ עי' מקואות פ"א מ"ז וח; עי' רמב"ם מקואות פ"ט ה"ח. ועי' ציון 261.
  12. ↑ ציון 264 ואילך. ועי' ציון 335.
  13. ↑ תו"כ שמיני פרשה ט; מקואות פ"א מ"ח; רמב"ם מקואות פ"ט ה"ח; טוש"ע יו"ד רא ב. ועי' ציון 115 ואילך, וע' זוחלין וע' מקוה.
  14. ↑ ציונים 54, 167, 172.
  15. ↑ עי' ציון 129 ואילך.
  16. ↑ ע"ע מקוה.
  17. ↑ ציון 131.
  18. ↑ עי' ציון 241.
  19. ↑ עי' ציון 308.
  20. ↑ ע"ע הנ"ל.
  21. ↑ עי' ציון 224 ואילך.
  22. ↑ ע"ע מקוה וע' שאובים.
  23. ↑ שו"ת מהרי"ק סי' קנו.
  24. ↑ עי' מאירי מקואות פ"ה סוף ד"ה העבירו, ופרישה יו"ד רא בסוגריים שבסוף ס"ק כא, ועי' ט"ז שם ס"ק כג; שו"ת מהרי"ק סי' קטו וסי' קנו; ביאור הגר"א על התוספתא מקואות פ"א וביו"ד סי' רא ס"ק צב, בביאור דברי התוספתא שם; עי' חזו"א ליקוטים להל' מקואות סי' ו ס"ק א. ועי' מהרי"ק שבציון 26 שצידד שאף אם אין הם ממשיכים לזחול דינם כמעין.
  25. ↑ ש"ך שם ס"ק ל, ועי"ש שכ' שכן ד' הראב"ד והרשב"א.
  26. ↑ שו"ת מהרי"ק סי' קנו בסוף דבריו, בד' הסוברים שמקוה שזוחל בנקב שבאמצעיתו אף המים שלמטה מהנקב חשובים זוחלין (ע"ע זוחלין ציונים 27, 28), ועי' שם בתחילת דבריו שכ' שאינו חשוב כמעין, וכ"כ בסי' קטו; עי' ב"י יו"ד שם עמ' רמט (מהדו' מ"י) שהסתפק בדין זה בד' הרמב"ם מקואות פ"ט ה"ט ור"ש מקואות פ"ה מ"א ורא"ש הלכות מקואות סי' ט וטור יו"ד סי' רא, שפי' את דברי המשנה מקואות פ"ה מ"א שמעין שהעבירו ע"ג בריכה והפסיקו הרי הוא כמקוה, בהעבירו ע"ג בריכה מלאה, ומשמע שבהעבירו ע"ג בריכה ריקנית דינה כמעין, ועי' שו"ת חת"ס יו"ד רט ד"ה הדרן, שהוכיח מפיהמ"ש לרמב"ם מקואות פ"ו מ"ג שסובר כמהרי"ק.
  27. ↑ בעלי הנפש להראב"ד שער המים סי' ב הל' יט (מהדו' בוקוולד), ועי' מהרי"ק שם בדעתו; תשובות המיוחסות לרמב"ן סי' רלא; רשב"א בתו"ה שער המים שער יא (לט ב); עי' מאירי מקואות שם; עי' שו"ת ריב"ש סוף סי' רצב בשם תוספתא מקואות פ"א ה"ז, הובא בדרכי משה שם ס"ק יד; ש"ך יו"ד סי' רא ס"ק ל; חזו"א מקואות ליקוטים סי' ו ס"ק א.
  28. ↑ לחם ושמלה שמלה ס"ק לה.
  29. ↑ עי' ציון 51 ואילך.
  30. ↑ עי' ציון 26. עי' ב"י יו"ד סי' רא עמ' רמח (מהדו' מ"י) בד' ר"ש מקואות פ"ט מ"א ורא"ש הל' מקואות סי' ט וטור שם.
  31. ↑ פיהמ"ש לרמב"ם מקואות פ"ה מ"ה בפי' דברי המשנה שם "הנוטפים כמקוה", וכ"כ בפיהמ"ש עדויות פ"ז מ"ג, ועי' ר"ש ופי' הרא"ש ורע"ב מקואות שם, שפי' דברי המשנה בע"א, ועי' ציונים 37, 38; רמב"ם מקואות פ"ט הי"ג; טוש"ע יו"ד רא יג.
  32. ↑ עי' ציון 24.
  33. ↑ שו"ת מהרי"ק סי' קנו. ועי' אבי עזרי מהדו"ת מקואות פ"ט ה"ו ד"ה גם.
  34. ↑ רמב"ם שם. ועי' חיבור לטהרה סי' א ס"ק יט, שכ' בד' הטוש"ע שם שאם יורדות במרוצה דינן כמעין, ועי' גידולי טהרה גבא ס"ק כד.
  35. ↑ טוש"ע שם, וכן נראה ממש"כ הרמב"ם שם שאפי' אם הטפות יורדות במרוצה אין דינם כמעין, משמע שאם הם מקלחים דינם כמעין. ועי' פיהמ"ש לרמב"ם עדויות שם מ"ד.
  36. ↑ בעלי הנפש דלהלן; עי' ר"ש נגעים פי"ד מ"א.
  37. ↑ בעלי הנפש להראב"ד שער המים סי' א אות ב (מהדו' בוקוולד) בפי' כוונת המשנה שם, ועי ציון 31.
  38. ↑ תשובות ופסקים לראב"ד סי' כב בפי' כוונת המשנה שם, ועי ציון 31.
  39. ↑ ע"ע טמאת כלים ציון 86 ואילך, שכלי חרס אינו מקבל טומאה אלא מאוירו.
  40. ↑ עי' ציון 122.
  41. ↑ פיהמ"ש לרמב"ם מקואות פ"ה מ"ה בביאור דברי המשנה שם, ועי' ר"ש שפי' דברי המשנה בע"א, ועי' פי' הרא"ש שם שפירוש הרמב"ם הוא הפי' נכון, וכ"כ בהל' מקואות סי' יא; רמב"ם מקואות פ"ט הי"ד; שו"ע יו"ד רא יד.
  42. ↑ חיבור לטהרה כלל א ס"ק כ בד' הר"ש מקואות פ"ה מ"ג, ובד' הטור שהעתיק את דינו של הרמב"ם שנוטפים ממעין פסולים (ציון 31) ולא העתיק את הדין שנוטפים שעשאם זוחלים כשר.
  43. ↑ עי' ציון 27.
  44. ↑ פיהמ"ש לרמב"ם מקואות פ"ה מ"א בביאור דברי המשנה שם, וב"י יו"ד רא עמ' רמט אופן ב בביאור דברי הרמב"ם מקואות פ"ט ה"ט.
  45. ↑ עי' ר"ש שם שפי' דברי המשנה שם ש"חזר הפסיקו" שאין מי המבריכה מחוברים במעין, ומשמע שרק משום כך אין דינה כמעין; ב"י שם בד' הרא"ש הל' מקואות סי' ט ואופן א' בד' הרמב"ם שם, שהמשנה שם מדברת בבריכה שהיתה מלאה מי גשמים, משמע שבריקה דינה כמעין; עי' ראשונים שבציון 26 שסוברים שמעין שנקוה בבריכה דינו כמעין אפי' בנפסק חיבורו למעין, וכ"ש כשלא נפסק חיבורו.
  46. ↑ עי' פרישה יו"ד סי' רא ס"ק כא בד' הטור שם.
  47. ↑ עי' ציון 45.
  48. ↑ עי' ציון 27.
  49. ↑ פרישה יו"ד סי' רא ס"ק כא בד' הטור שם.
  50. ↑ כס"מ מקואות פ"ט ה"ט וב"י יו"ד סי' רא עמ' רמט ב (מהדו' מ"י) אופן א בד' הרמב"ם שם. על הטעם שדינה כמעין אע"פ שרוב המים הם מי גשמים, ובנהר אין דינה כמעין כשרובו מי גשמים (עי' ציון 151 ואילך), עי' פרישה יו"ד סי' רא ס"ק כא.
  51. ↑ ב"י שם עמ' רמח (מהדו' מ"י) בד' ר"ש מקואות פ"ה מ"א ורא"ש הל' מקואות סי' ט וטור שם; שו"ע שם י.
  52. ↑ ב"י שם.
  53. ↑ עי' ציון 150 ואילך.
  54. ↑ לחם ושמלה שם שמלה ס"ק לה בד' הר"ש והרא"ש הנ"ל.
  55. ↑ עי' ציון 54.
  56. ↑ עי' ציון 27.
  57. ↑ עי' ציון 26.
  58. ↑ לחם ושמלה סי' רא לחם ס"ק לה.
  59. ↑ עי' ציון 102 ואילך.
  60. ↑ שו"ת מהרי"ק סי' קטו; דרישה יו"ד סי' רא ס"ק ה; עי' תוס' יו"ט מקואות פ"ה מ"ו; כס"מ מקואות פ"ט הי"ז וב"י יו"ד סי' רא עמ' רלח (מהדו' מ"י) בד' הרמב"ם שם; ט"ז שם ס"ק ו; ש"ך שם ס"ק כ.
  61. ↑ עי' ציון 24.
  62. ↑ עי' ציון 25.
  63. ↑ ש"ך שם. ועי' לב אריה חולין לא ב, שדברי הש"ך הם דוחק גדול ועצום.
  64. ↑ מקואות פ"ה מ"ו; רמב"ם מקואות פ"ט הי"ז; טוש"ע רא ה. על הטעם שצריך שיהיה בגל ארבעים סאה אע"פ שדינו כמעין לד' זו, עי' ציון 146.
  65. ↑ חסדי דוד דלהלן בד' ר"ש ורא"ש.
  66. ↑ האשכול (רצב"א) סי' נ עמ' 120 פי' א; תוספות חדשים מקואות שם אות ו וחסדי דוד על התוספתא מקואות פ"ד סוף ד"ה אמנם, ולב אריה חולין לא ב ומי השילוח סי' ב ס"ק כ ולחם ושמלה שם שמלה ס"ק כב וחידושי הרז"ה סי' כט ד"ה ובזה יש, וחבור לטהרה פ"א סוף ס"ק לה והגהות חשק שלמה מקואות פ"ה מ"ו ומקוה טהרה ס"ק כב ד"ה ועפי"ז, וקה"י טהרות סי' נט אות א, בד' הרמב"ם שם הי"ח.
  67. ↑ לב אריה שם; לחם ושמלה שם; חי' הרז"ה שם; חבור לטהרה שם; חשק שלמה שם; מקוה טהרה שם; קה"י שם.
  68. ↑ חסדי דוד שם.
  69. ↑ חסדי דוד שם; מי השלוח שם.
  70. ↑ תוספות חדשים שם; בית דוד (קורינאלדי) מקואות שם.
  71. ↑ חי' רבי ראובן מקואות סי' ה. וכעין סברא זו כתבו חי' ר"ח הלוי מקואות פ"ט ה"ו וחדרי דעה סי' רא ס"ה.
  72. ↑ מהרי"ק שורש נו, הובא בב"י יו"ד סי' רא עמ' רכז (מהדו' מ"י), וכ' שכן נראה בשו"ת המיוחסות לרמב"ן סי' רלא ובתרומת הדשן סי' רנ; ש"ך שם ס"ק א; שו"ת גדולי טהרה סי' ב. ועי' שו"ת גידולי טהרה שם, שאף אם נקב הנביעה קטן מאוד, דין הבאר כמעין, ועי"ש שלד' הר"ש שהמרחיב את מקום זחילת מעין אין אותו מקום כשר בזוחלין (ע"ע זוחלין ציון 131), אף כאן אין הוא כשר בזוחלין. ועי' ספרי במדבר חקת פיסקא קכח וציון 262.
  73. ↑ תו"כ שמיני פרשה ט, ועי' ציונים 3, 4.
  74. ↑ מהרי"ק שם.
  75. ↑ עי' ראבי"ה סוף סי' תתקפט; ה"ר שלמה חזן שהובא בשו"ת מהרי"ק שם.
  76. ↑ ה"ר שלמה חזן שם.
  77. ↑ עי' ציון 6.
  78. ↑ עי' ציון 104 ואילך.
  79. ↑ עי' ציון 106 ואילך לענין ימים, ועי' רמב"ם פרה אדומה פ"ו ה"י לענין נהרות.
  80. ↑ עי' ציון 261 ואילך. עי' כס"מ דלהלן.
  81. ↑ עי' כס"מ מקואות פ"ט ה"ג תירוץ ג; משכנות יעקב יו"ד סוף סי' מה, ושכן מפורש בתוספתא מקואות פ"א. ועי' עצי ברושים סי' מה ד"ה וגם, שחלק על סברא זו, שמה לי אם מי הבאר מגיעים מגומת המעין, או מנהר, מ"מ כיון שלנהר יש דין מעין הרי הוא כמגיע ממעין, ועי"ש שפי' דברי התוספתא בע"א.
  82. ↑ שו"ת גינת ורדים יו"ד כלל ד סי' ג; שו"ת צ"צ יו"ד סי' קסז. על השיעור בו חשובה הבאר כרחוקה לענין דין זה, עי' גינת ורדים שם ד"ה ועדין, וצ"צ שם ד"ה ומ"ש.
  83. ↑ צ"צ שם.
  84. ↑ גינת ורדים שם ד"ה נמצינו, ע"פ טעם ראשון שבב"י יו"ד סי' רא עמ' רפב (מהדו' מ"י) בביאור דברי שו"ת הרא"ש כלל לא סי' יא.
  85. ↑ גינת ורדים שם ע"פ טעם שני שבב"י שם בביאור ד' הרא"ש שם.
  86. ↑ מקואות פ"א מ"ז.
  87. ↑ גינת ורדים שם.
  88. ↑ עי' תשובת מהר"ם חביב בשו"ת גינת ורדים שם סי' ד.
  89. ↑ עי' שו"ת מהרי"ט ח"ב יו"ד סוף סי' יח, ועי' גלות עליות שבציון 91; עי' שו"ת גינת ורדים יו"ד כלל ד סי' ג ד וה; שו"ת משכנות יעקב סוף סי' מה; שו"ת גידולי טהרה סי' ב; שו"ת צמח צדק יו"ד סי' קסה בד' הראשונים שבציון 132. ועי"ש שכתבו שכן מפורש בתוספתא מקואות פ"א; עי' חזו"א פרה סי' יג ס"ק יד. ועי' גידולי טהרה שם (ד"ה ומה שחקר), שהסימנים להבחין שהם מי מעיין ולא מי גשמים, שאם הם בוקעים דרך נביעה מלמטה למעלה ולא דרך צדדים, ומעלים כעין גלים, או שנובעים תמיד ממקום אחד נביעה שוה ותמידית, או שיוצאים מבין הסלעים, מי מעיין הם בלי ספק, ואם באים הם מן הצד דרך המשכה וטפטוף אין לסמוך להקל ולומר שהם מי מעיין.
  90. ↑ גידולי טהרה שם.
  91. ↑ גלות עליות פ"א מ"ז פסקא ד אות ה ואילך, ועי"ש שם אות ח שפי' כן אף בד' מהרי"ט הנ"ל; עי' שו"ת צמח צדק שם בד' תוס' נזיר לח ב ד"ה בר; עי' שו"ת צ"צ שם סי' קסז; עי' שו"ת עין יצחק ח"א יו"ד סי' כ אות יג בשם חכם אחד; זכרון יחזקאל (רבינוביץ) מערכה א פ"ג סי' ב. ועי' אחרונים הנ"ל היאך פי' דברי תוספתא הנ"ל.
  92. ↑ ציון 131. ועי"ש בשם גלות עליות שדעת רוב הראשונים שהן כשרות בזוחלין, ועי' חזו"א מקואות קמא סי' ו ס"ק ב וד.
  93. ↑ ציונים 267, 268.
  94. ↑ בראשית א י.
  95. ↑ פרה פ"ח מ"ח ומקואות פ"ה מ"ד.
  96. ↑ עי' רש"י שבת קט א ד"ה רבי יוסי.
  97. ↑ עי' תוס' שם ד"ה רבי יוסי.
  98. ↑ עי' רש"י ותוס' שם, ומשנה אחרונה פרה שם.
  99. ↑ משנה אחרונה פרה שם. ועי' תוס' שם שהימים אינם נובעים, ועי' פי' הרא"ש נדרים מ א, שהימים ממעיינות הם באים, ועי' תפא"י מקואות שם יכין אות לה.
  100. ↑ פיהמ"ש לרמב"ם ופי' הרא"ש פרה שם. ועי' תפא"י פרה שם בועז אות ד שלא באו הראשונים הנ"ל למעט ים הגדול שבמערב א"י וים פרס וים המזרחי וים הצפוני וכדומה, שהרי הם מעורים לאוקינוס, אלא בא למעט ים כנרת וים המלח וים הכספי וכדומה, שאינם מעורים באוקיינוס, ועי' תפא"י מקואות שם אות לד ותורת רפאל הל' שבת סי' לט, וע"ע ים ציונים 29, 30.
  101. ↑ פי' הרא"ש שם.
  102. ↑ רש"י שבת שם ד"ה ולא נאמר. ועי' רש"י בראשית שם ופי' הרא"ש פרה שם, שפי' שיש בו מיני ימים הרבה היינו משום שאינו דומה טעם דג העולה מעכו לטעם דג העולה באספמיא, ועי' לבוש יו"ד סי' רא ס"ה, ועי' מזרחי בראשית שם.
  103. ↑ מאירי מקואות שם.
  104. ↑ פרה ומקואות שם.
  105. ↑ פיהמ"ש לרמב"ם והרע"ב פרה שם; רא"ש הל' מקואות סי יג.
  106. ↑ פרה ומקואות שם.
  107. ↑ ריב"א בתוס' שבת שם ד"ה ר' יוסי.
  108. ↑ ריב"א שם.
  109. ↑ עי' רש"י שם ד"ה ר' יוסי; פי' הרא"ש פרה שם.
  110. ↑ עי' רש"י שם; ריב"א שם.
  111. ↑ רש"י שם; ר"ש ורע"ב פרה שם.
  112. ↑ פיהמ"ש להרמב"ם פרה שם.
  113. ↑ עי' רמב"ם פרה אדומה פ"ו ה"י.
  114. ↑ כס"מ מקואות פ"ט הי"ב וב"י יו"ד סי' רא בד' רמב"ם מקואות שם ופרה פ"ו ה"י ויא. ועי' מאירי מקואות שם ומשנה אחרונה פרה שם ולחם ושמלה שמלה ס"ק כ שכ' לפרש את דברי הרמב"ם בע"א.
  115. ↑ תו"כ שמיני פרשה ט; מקואות פ"א מ"ח; רמב"ם מקואות פ"ט ה"ח; טוש"ע רא ב.
  116. ↑ ע"ע זוחלין וע' מקוה.
  117. ↑ תו"כ שם.
  118. ↑ עי' מקואות פ"א מ"ז וח ורש"י שבת סה ב ד"ה וסבר וקט א ד"ה כל.
  119. ↑ תוס' בכורות נה ב ד"ה שמא, בשם ר"ת, ועי' גם בתוס' שבת סה ב ד"ה שמא; יראים השלם עריות סי' כו (כ א); חי' רמב"ן רשב"א מאירי ריטב"א ור"ן שבת שם; או"ז ח"א סי' שלז ותשפ; מרדכי שבועות סי' תשמה; סמ"ג מ"ע רמ; שו"ת המיוחסות לרמב"ן סי' רכח; תוס' רא"ש שבת שם בשם ר"ת, ושכן דעת בה"ג סי' מא (עמ' תמב), וכדברי בה"ג שהביא התוס' רא"ש הנ"ל כ' שאילתות דרב אחאי פרשת אחרי מות שאילתא צו; רא"ש נדרים מ א; מאירי שם; ר"ן שבת שם (כט ב) ד"ה והוי; שו"ת מהרי"ק סי' נו, לגבי בארות; עי' שו"ע יו"ד רא ב, וש"ך ס"ק ז.
  120. ↑ עי' ר"ש משאנץ עדויות פ"ז מ"ד.
  121. ↑ שטמ"ק ביצה יז ב בשם רא"ה, ועי' ריטב"א מכות ד א בשם הרא"ה. ועי' שו"ת שו"מ מהדו"ג ח"ב סי' כז ושו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' לג שטס"ה בשטמ"ק והמלה "אלא" מיותרת, ועי' לחו"ש סי' רא ס"ק שמלה ס"ק ו, שסובר שאינו ט"ס. ועי' חקר הלכה אות מ הל' מקואות אות יח, שכ' שאין דברי הרא"ה אמורים אלא במעין שאין בו ארבעים סאה, אבל אם יש בו ארבעים סאה לא גרע ממקוה ומטהר אף באשבורן.
  122. ↑ עי' זבחים דלהלן; רמב"ם מקואות פ"ט הי"ד; שו"ע יו"ד רא יד. ועי' טור יו"ד שם לגבי הוייה של מקוה ע"י דבר המקבל טומאה.
  123. ↑ ויקרא יא לו.
  124. ↑ רבי יוחנן משום רבי יוסי בר אבא זבחים כה ב.
  125. ↑ עי' ציון 31 ואילך.
  126. ↑ רמב"ם בפיהמ"ש מקואות פ"ה מ"ה ובהל' מקואות פ"ט מי"ד בביאור דברי המשנה שם.
  127. ↑ ע"ע מקוה שד' רוב הראשונים שהוייתו ע"י דבר המקבל טומאה פוסל במקוה, ולדעתם כ"ש שהוא פוסל מעין; שו"ת חת"ס יו"ד סי' קצט בד' יראים השלם סי' כו הובא במרדכי שבועות סי' תשמו; לחם ושמלה שבציון 128 וחידושי ר"ח הלוי מקואות פ"ט ה"ט ד"ה אכן, בד' הרמב"ם, ועי' ציון 128 שיש שפי' דברי הרמב"ם בע"א.
  128. ↑ חת"ס שם בד' הרמב"ם מקואות פ"ט הי"ד, וכ"כ מנחת פתים על שו"ע רא יד בדעת שו"ת הרא"ש כלל לא סי ז בד' הרמב"ם, ועי' לחם ושמלה שמלה סי' רא ס"ק לט שגם מדברי ב"י יו"ד סי' קצח וסי' רא נראה שפי' כן בדברי הרמב"ם, ועי' ציון 127 שיש שפי' דברי הרמב"ם בע"א.
  129. ↑ עי' מקואות פ"א מ"ז ופ"ה מ"א
  130. ↑ בעלי הנפש לראב"ד סי' ג אות כה (מהדו' בוקוולד); שו"ת הרשב"א ח"ד סי' שיח ובתורת הבית דלהלן; רא"ש הל' מקואות סי' א; ר"ן שבועות (ה ב) ד"ה אי.
  131. ↑ תוס' נזיר לח ב ד"ה בר; ספר הישר לר"ת תשובות סי' נז; שו"ת הרשב"א ח"ד סי' שיח בשם ר"ת ור"ש; שו"ת הרשב"א שם ובח"ג סי' רכח ובתורת הבית שער הטבילה שער ז, ובשער המים שער יא חזר בו וכ' שאף באדם די בכל שהוא; רשב"א ביצה יז ב בשם תוס'; ריטב"א מכות ד א בשם תוס'; רא"ש ב"ק פ"ז סי' ג והל' מקואות סוף סי' א; עי' שו"ת הר"ן סי' סו, שראוי להחמיר; שו"ע יו"ד רא א. ועי' תורת הבית שם ובשו"ת הר"ן שם, שנראה מדבריהם שהמצריכים ארבעים סאה לטבילת אדם, סוברים שהוא מדאורייתא. ועי' שערי יושר שער ג פכ"ז שדין ארבעים סאה שצריך במעין אינו כדין ארבעים סאה שצריך במקוה, שמקוה שאין בו ארבעים סאה חסר בכח הטהרה שבו, אבל מעין שאין בו ארבעים סאה אין חסר בכח הטהרה שבו, ומה שצריך ארבעים סאה הוא דין בשיעור הטבילה, ושמשום כך יכול לרבות מים שאובים על מעין כל שהוא להשלימו לארבעים סאה ויהיה כשר לטבילת אדם, לסוברים כן (עי' ציון 237).
  132. ↑ עי' רמב"ם מקואות פ"ט ה"ו, ושו"ת הרשב"א שם ורא"ש שם וטור וב"י יו"ד שם עמ' רכז (מהדו' מ"י) בדעתו; בעלי הנפש לראב"ד שער המים סי' ג אות כה (מהדו' בוקוולד); תורת הבית שער המים שער יא (לט ב).
  133. ↑ תוס' נזיר שם, ועי' תוס' פסחים יז ב ד"ה אלא; תשובות הרי"ד סי' סב; מרדכי שבועות סי' תשמה בשם רבנו שמחה,
  134. ↑ ר"ש משאנץ עדיות פ"ז מ"ג; עי' יראים השלם עריות סי' כו, ותועפות ראם שם אות לג; מרדכי שם סי' תשמד, ועי' מרדכי שם סי' תשמו הביא בשם הרא"ם שהסתפק בדבר; רי"ו תא"ו נכ"ו ח"ה. ועי' חיבור לטהרה כלל א ס"ק א, שמחלוקת זו תלויה במחלוקת הראשונים אם אף במעין צריך ארבעים סאה לטבילת אדם (עי ציונים 131, 132).
  135. ↑ עי' לעיל.
  136. ↑ ע"ע השקה ציון 175. שערי יושר ש"ג פכ"ז בד' הרא"ש ב"ק פ"ז סי' ג.
  137. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 176.
  138. ↑ שערי יושר שם בד' הרא"ש מקואות סי' א ובד' הטור סי' רא שסוברים שלטבילת אדם צריך ארבעים סאה אף במעין, עי' ציון 131, ואע"פ כן סוברים שג' לוגים מים אינם פוסלים מעין שאין בו ארבעים סאה לטבילת אדם, עי' ציון 229.
  139. ↑ ציון 468 ואילך.
  140. ↑ ציון 173 ואילך.
  141. ↑ ב"י יו"ד רא עמ' רכז (מהדו' מ"י).
  142. ↑ מקואות פ"ה מ"ו; רמב"ם מקואות פ"ט הי"ז; טוש"ע יו"ד רא ה.
  143. ↑ עי' ציון 160.
  144. ↑ עי' ציון 132.
  145. ↑ ט"ז שם ס"ק ו.
  146. ↑ האשכול (רצב"א) סי' נ עמ' 120 פי' ב; ש"ך שם ס"ק כ; מי השילוח סי' ב ס"ק כ.
  147. ↑ נדרים מ א וש"נ.
  148. ↑ שו"ת הרא"ש כלל לא ס' יא.
  149. ↑ תענית כה ב.
  150. ↑ תוס' שבת סה ב ד"ה דאמר, ובכורות נו א ד"ה אין; רמב"ן שבת שם ד"ה הא; ר"ן נדרים שם ד"ה ופליגא. ועי' רבנו ירוחם נכ"ו ח"ה רכו ע"ג, שכ' שאף לד' זו אותם נהרות שגדלים הרבה ממי גשמים צריך להמתין שנים או שלשה ימים שיחזור הנהר לדרכו מאחר שאנו רואים שלפי שעה נתגדל ונתרבה הנהר כל כך מירידת גשמים, ועי' ב"י יו"ד רא עמ' רכח ורלג, שדעת רוב ראשונים שלא כדבריו.
  151. ↑ נדרים שם, וש"נ. ועי' בעלי הנפש שער המים סי' א הלכה ג (מהדו' בוקוולד) שדן מה הדין כשאין רוב מי מעין, אלא מחצה מי מעין ומחצה מי גשמים.
  152. ↑ ר"ן שם ד"ה אבוה.
  153. ↑ ע"ע זוחלין וע' מקוה.
  154. ↑ נדרים שם ב, וש"נ, ור"ן שם.
  155. ↑ נדרים שם, לגבי נהר פרת, ועי' ר"ן שם ד"ה אלא, שה"ה שאר נהרות.
  156. ↑ ר"ן שם.
  157. ↑ ר"ן שם. ועי"ש שאף בתשרי אם יודע שגדל יותר ממה שהוא בדרך כלל בתשרי, הרי הוא פסול בזוחלין, ומשמע מלשונו שפוסל בכל אופן שיודע שנתרבו, וצ"ע מדוע יפסלו אם אינם פי שנים ממה שהיו, ויהיו מי הגשמים רוב.
  158. ↑ רא"ש הל' מקואות בשם הר"ם מרוטנברק, הובא גם בתשב"ץ קטן סי' שפא.
  159. ↑ רמב"ן שבת סה ב ובהלכותיו לנדרים מ ב (יג ב) בשם ר"ח, ושאף הרי"ף שבת שם (כט ב) שהביא רק את דברי אביו של שמואל סובר כמותו; נמוק"י נדרים שם בשם הגאונים; רמב"ן שם ושם.
  160. ↑ ע"ע הלכה ציון 810 ואילך. רמב"ן שם.
  161. ↑ רמב"ן שם ושם.
  162. ↑ בכורות נה ב
  163. ↑ ר"ת בתוס' שבת סה ב ד"ה דאמר, ובכורות נה ב ד"ה אין, ובס' הישר חידושים סי' רמה ב וסי' רנו; יראים השלם עריות סי' כו; הרוקח מקואות סי' שעז (עמ' 116); ס' התרומה סי' נד (עמ' 56).
  164. ↑ רא"ש הל' מקואות שם בשם מהר"ם מרוטנבורג. עי' ציון 158.
  165. ↑ עי' לעיל.
  166. ↑ שו"ת המיוחסות לרמב"ן סי' רלא ור"ן נדרים מ א בשם הראב"ד, ועי' ראב"ד מקואות פ"ט הי"א; המיוחסות לרמב"ן שם. ועי' ריטב"א שבת סה ב שהמים שגבהו בנהר מחמת ריבוי גשמים חשוב כמקום שהיה מהלך בתחילה, וכן נראה מקושית מהרי"ק סי' קטו, למה הוצרך שמואל לעשות מקוואות וכו' יטבילם במקום שהיו המים יכולים להלוך מתחילה, וכן מתירוץ שתי' ב"י יו"ד רא עמ' רלב (מהדו' מ"י) על קושית מהרי"ק הנ"ל.
  167. ↑ עי' ר"ש מקואות פ"ה מ"ג לגבי ריבה שאובין; ב"י יו"ד רא עמ' רנב (מהדו' מ"י) בד' רמב"ם מקואות שם ופי' הרא"ש מקואות פ"ה מ"ג; ריטב"א נדרים מ א בשם ר' פנחס הלוי; מהרי"ק שורש קטו.
  168. ↑ ר"ן שם בד' הרמב"ם, עי' פיהמ"ש לרמב"ם מקואות שם ורמב"ם מקואות שם, ועי' ב"י יו"ד רא עמ' רנב (מהדו' מ"י) שפי' דברי הרמב"ם בע"א.
  169. ↑ עי' ציון 151.
  170. ↑ ראשונים שבציון 166; ר"ן נדרים מא א בד' הרמב"ם מקואות פ"ט הי"א, ועי' דרכי משה שבציון 171; ש"ך יו"ד רא ס"ק יא בד' שו"ע שם ב; ש"ך שם.
  171. ↑ ריטב"א שבת סה ב פי' א, ובנדרים מ א בשם ר' פנחס הלוי; עי' מהרי"ק שורש קטו; דרכי משה שם ס"ק ד בד' הרמב"ם שם, ועי' ר"ן שבציון 170.
  172. ↑ פי' הרא"ש מקואות פ"א מ"ז, וב"ח יו"ד רא אות ה בדעתו.
  173. ↑ בעלי הנפש שער המים סי' ג הלכה א.
  174. ↑ מקואות פ"ה מ"א; רמב"ם מקואות פ"ט ה"ט; טוש"ע י"ד רא ח.
  175. ↑ ציון 197 ואילך.
  176. ↑ ר"ש מקואות פ"ה מ"ב; האשכול (רצב"א) הל' מקואות סי' נז בשם יש מי שאומר; פי' הרא"ש שם. ועי' ריטב"א מכות ג ב בשם יש מחלקים, שסוברים שהוא פסול לטבילת אדם מתקנת חכמים, וכשר לטבילת כלים אף מדרבנן, שהחמירו בטבילת אדם כפי שמצינו שהחמירו בה להצריך מ' סאה, לסוברים כן (עי' ציון 131).
  177. ↑ משכנות יעקב יו"ד סי' מה ד"ה דהנה מה, בד' הר"ש ורא"ש שם.
  178. ↑ משכנות יעקב שם בד' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רכח.
  179. ↑ מקואות פ"ו מ"ב. ר"ש שם. וע"ע השקה ציון 299 ואילך וטבילה ציון 128.
  180. ↑ מקואות פ"ו מ"ה. פי' הרא"ש שם פ"ה מ"א; רשב"א ביצה יז ב ד"ה ושוין (הב').
  181. ↑ ר"ש שם; פי' הרא"ש שם; עי' רשב"א שם, בשם הר' אלחנן; ריטב"א מכות ד א ד"ה והא דקאמר, בשם הר' אלחנן. ועי' גלות עליות שם פסקה ה שכ' שלד' הר' אלחנן הפסול הוא מדאורייתא, וצ"ע.
  182. ↑ גידולי טהרה נחל ס"ק יא; שו"ת רע"א מהדו"ק סי' מ; משנה אחרונה מקואות פ"ה מ"א.
  183. ↑ ט"ז יו"ד סי' קצח ס"ק לא; ש"ך שם ס"ק מו, עי' מחצה"ש שם. ועי' מקוה טהרה (גרינוואלד) ס"ק כז שהק' לפי' זה מה לי אצל מוצא המעין או בהמשכו.
  184. ↑ ע"ע השקה ציון 230א ואילך.
  185. ↑ ר"ש שם מ"ב. ועי' שו"ת רע"א שם, שהטעם שלא גזרו כשאין הכלי מחובר לקרקע, שכשאינו מחובר הוא מונח באופן עראי, וכשמניחו באופן עראי אין חשש שיניחנו במקום שאין במוצא המים כשפופרת הנוד, ועי' במשנה אחרונה שם שפי' בע"א. ועי' גידולי טהרה שם, שלדעה זו גזרו רק כשקבעו את הכלי במשך זרימת מי המעין, אבל אם קבעו אותו סמוך לנהר או למקוה והוא מחובר בשיעור שפופרת הנוד כשר.
  186. ↑ עי' אשכול שם בשם יש מי שאומר; פי' הרא"ש מקואות פ"ה מ"א ובהל' מקואות סי' ט, ועי' רא"ש שבציון 188 שכ' בע"א.
  187. ↑ עי' ציון 131.
  188. ↑ רשב"א ביצה יז ב סוף ד"ה ושוין, בשם תוס', ובשו"ת ח"ג סי' רכח; ריטב"א מכות ד א בשם תוס'; רא"ש ב"ק פ"ז סי' ג, ועי' רא"ש שבציון 186 שכ' בע"א.
  189. ↑ עי' מעון 129 ואילך.
  190. ↑ רא"ש שם. ועי' ר"ש מקואות שם ושו"ת מהר"י בן לב ח"ג סי' ע.
  191. ↑ עי' שו"ת מהר"י בן לב שם בד' שו"ת הרשב"א שם, ועי' לחם ושמלה שמלה ס"ק ל שפי' דברי הרשב"א בע"א.
  192. ↑ עי' ציון 204.
  193. ↑ עי' תו"כ עי' תו"כ שמיני פרש' ט, מה מעין שעיקרו בקרקע כו', וע"ע כלים ציון 803, וע' מקוה.
  194. ↑ משכנות יעקב יו"ד סי' מה ד"ה והנה מה, בד' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רכח. וצ"ע כיון שאין טובלים בתוך כלי מה מועילה השקה כשיש ארבעים סאה מהמעין עד הכלי, ואפשר שכיון שהטעם שהשקה מועילה למים שבכלי הוא משום שרואים כאילו טובל במים שמחוץ לכלי, ע"ע השקה ציון 316, משום כך כשיש במים שמהמעין עד הכלי ארבעים סאה הרי הוא כטובל בהם וכשר, אבל כשאין בהם ארבעים סאה שאף אם יחשב כטובל בהם מ"מ אין בהם שיעור לטבילת אדם, ופסול משום טובל בכלי אפילו אם בכלי עצמו יש ארבעים סאה.
  195. ↑ ע"ע השקה ציון 3.
  196. ↑ תשובות הרי"ד סי' טו סוף ד"ה וראיתי, וד"ה ומה שהקשיתם. ועי' גלות עליות פ"ו ריש מ"ב שכ' כסברה זו שהמים שבכלי אינם חשובים כמצויים בכלי, ועי' ביאור הגר"א יו"ד רא ס"ק לד: "דשאני כלי בתוך כלי שכל הכלי הוא בתוך המים", ואפשר שכוונתו לסברה זו.
  197. ↑ רמב"ם מקואות פ"ט ה"ט ובפיהמ"ש מקואות פ"ה מ"א; פי' הרא"ש ורע"ב מקואות שם; ב"י יו"ד סי' רא בשם הר' יוסף טאיטאסק (פסקי הגאון מהרי"ט סי' ג) בד' ר"ש מקואות שם, ועי' ציון 204 שהב"י חולק בד' הר"ש; ב"ח שם אות טו וש"ך שם ס"ק כז בד' שו"ת הרשב"א שבציון הנ"ל; טוש"ע שם רא ח.
  198. ↑ פי' הרא"ש מקואות שם; הר' יוסף טאיטאסק שם בד' הר"ש.
  199. ↑ עי' ציון 185.
  200. ↑ עי' ר"ש שם, והר' יוסף טאיטאסק שם בדעתו.
  201. ↑ עי' ציון 186.
  202. ↑ פי' הרא"ש שם.
  203. ↑ עי' שו"ת הרי"ד סי' טו ד"ה ומה שהקשיתם.
  204. ↑ ב"י יו"ד סי' רא עמ' רמה ורמו (מהדו' מ"י) ומהריב"ל ח"ג סי' ע ולחם ושמלה שמלה ס"ק ל, בד' שו"ת הרשב"א (ח"ג סי' רכח) ור"ש מקואות שם, ועי' ציון 197 שי"ח על הב"י בד' הר"ש ןהרשב"א.
  205. ↑ עי' תו"כ עי' תו"כ שמיני פרש' ט, מה מעין שעיקרו בקרקע כו', וע"ע כלים ציון 803, וע' מקוה.
  206. ↑ משכנות יעקב יו"ד סי' מה ד"ה דהנה מה, בד' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רכח. ועי"ש שכ' בשם הרשב"א שאם יש במעין ארבעים סאה קודם הכלי, אף בתוך הכלי אפשר לטבול מדין השקה, ועי' ציון 194.
  207. ↑ עי' כס"מ דלהלן.
  208. ↑ עי' ר"ש מקואות פ"ה מ"ב ופי' א במאירי מקואות שם.
  209. ↑ ר"ש ורע"ב שם.
  210. ↑ תפא"י על המשנה דלהלן יכין אות יט.
  211. ↑ מקואות פ"ה מ"ב. ועי' בית הבחירה שם שכ' שרק אם פסק המעין סובר ר' יוסי שפקע ממנו דין מעין, ולא פירשו כן שאר ראשונים ואחרונים, ועי' פרישה יו"ד רא סוף ס"ק כא, וט"ז ס"ק כג וש"ך ס"ק לד.
  212. ↑ עי' ציון 209.
  213. ↑ רמב"ם מקואות פ"ט ה"י; טוש"ע יו"ד שם יב.
  214. ↑ עי' ציון 181.
  215. ↑ פי' הרא"ש שם.
  216. ↑ כס"מ מקואות פ"א הי"א; תוס' יו"ט שם.
  217. ↑ ע"ע מקוה, שנחלקו בכך ראשונים. האשכול (רצב"א) הל' מקואות סוף סי' נז; משנה אחרונה מקואות פ"ה מ"ב; חי' ר"ח הלוי מקואות פ"ה ה"ב; לחם ושמלה שם ס"ק לט. על הטעם שלד' הרא"ש שבציון 215 אינו חשוב הוייתו ע"י דבר המקבל טומאה, עי' תוס' יו"ט שם שצ"ל שהמשנה מדברת באופן שבלא הכלים היו המים עוברים, ומשום כך אינו פסול משום הוייתו ע"י דבר המקבל טומאה, ועי' ט"ז שם ס"ק לו שכ' בע"א..
  218. ↑ עי' פיהמ"ש לרמב"ם ופי' הרא"ש מקואות פ"ה מ"ב ובעלי הנפש שער המים סי' ב שפי' דברי המשנה "העבירו ע"ג כלים", שהעבירו ע"ג אחורי כלים; כס"מ מקואות פ"א הי"א וב"י יו"ד סי' קצח עמ' ר (מהדו' מ"י)תירוץ א; טוש"ע יו"ד רא יב; עי' ראשונים ואחרונים שבציון 217.
  219. ↑ עי' ציון 215.
  220. ↑ כס"מ שם וב"י שם תירוץ ג.
  221. ↑ כס"מ וב"י שם תירוץ ב.
  222. ↑ עי' ציון 132.
  223. ↑ ע"ע מקוה וע' שאובים.
  224. ↑ עי' תרומת הדשן סי' רנח; מהרי"ק שורש נו.
  225. ↑ עי' ציון 131.
  226. ↑ הר' משה ב"ר חסדאי במרדכי שבועות סוף סי' תשמו; מרדכי שם סי' תשמה, ועי' ציון 229; משכנות יעקב יו"ד סי' מה שכן ד' הרבה ראשונים. ועי' רמ"א יו"ד רא מ, שלכתחילה יש להחמיר כד' זו.
  227. ↑ ע"ע מקוה וע' שאובים.
  228. ↑ תרומת הדשן שם; מהרי"ק שם.
  229. ↑ עי' שו"ת המיוחסות לרמב"ן סי' רלא, ומהרי"ק סי' נו בדעתו; מרדכי שבועות סי' תשמו, ועי' ציון 226; שו"ת הרא"ש כלל ל סי' ד, ושו"ת מהרי"ק שם בדעתו; רבנו ירוחם נכ"ו ח"ה (רכה ד) בשם הר' דוד כהן; שו"ע יו"ד שם יא וטו ומ.
  230. ↑ תרומת הדשן שם.
  231. ↑ מהרי"ק שם. ועי' שערי ישר ש"ג ריש פכ"ז שכ' מדעת עצמו טעם זה, ודחה אותו.
  232. ↑ עי' ציון 136. ועי' ציון 138 שי"ח וסוברים שהוא שיעור בעצם המעין.
  233. ↑ עי' שערי יושר ש"ג פכ"ז.
  234. ↑ עי' ציון 27.
  235. ↑ מהרי"ק שם, שמצא כתוב כן בשם או"ז, ובאו"ז שלפנינו לא נמצא.
  236. ↑ עי' לעיל.
  237. ↑ שו"ת הרא"ש כלל לא סוף סי' יא; רבנו ירוחם נכ"ו ח"ה (רכה ד) בשם הר' דוד כהן, הובא בב"י יו"ד רא עמ' רנג (מהדו' מ"י). ונראה שדין זה תלוי בטעם שאין פוסלים אותו, שאם הטעם הוא משום שיש בו תורת טהרה (עי' ציון 230), מ"מ אין זו סיבה שיכשיר את השאובים, אבל אם הטעם הוא משום שהמעין מכשיר את השאובים (עי' ציון 231), אף הם מצטרפים להשלים השיעור, ועי' ציון 131. ועי' רבנו ירוחם שם וש"ך שם ס"ק מא, שנחלקו ראשונים אם אותם מים שנפלו למעין הלכו למקוה חסר, אם יכולים להשלים אותו.
  238. ↑ עי' לעיל.
  239. ↑ שו"ת המיוחסות לרמב"ן סי' רלא; שו"ע יו"ד רא יא; רמ"א שם טו.
  240. ↑ המיוחסות לרמב"ן שם.
  241. ↑ בעלי הנפש להראב"ד שער המים סי' ב הל' טו (מהדו' בוקוולד); טוש"ע יו"ד רא כח.
  242. ↑ ויקרא יא לו.
  243. ↑ תו"כ שמיני פרשה ט.
  244. ↑ קרבן אהרן שם.
  245. ↑ ע"ע מקוה.
  246. ↑ ויקרא שם.
  247. ↑ לבוש יו"ד רא כח.
  248. ↑ ע"ע מקוה. ועי"ש שלדעתם הדרשה שבציון 243 אסמכתא בעלמא היא.
  249. ↑ שו"ת דברי חיים יו"ד ח"ב סי' קב.
  250. ↑ שו"ת משכנות יעקב יו"ד סי' מו ד"ה ולבד.
  251. ↑ עי' ציון 308.
  252. ↑ עי' ציונים 54, 167, 172.
  253. ↑ שירי טהרה פ"ה סוף מ"ג.
  254. ↑ עי' מקואות פ"א מ"ז וח, ופיהמ"ש שם.
  255. ↑ שו"ת גידולי טהרה סי' ב.
  256. ↑ שו"ת מהרשד"ם יו"ד סי' קצח בד' רש"י זבחים כב א ד"ה אפי', ועי' שו"ת גידולי טהרה שם שדחה פירושו בד' רש"י.
  257. ↑ ציון 287.
  258. ↑ ויקרא טו יג. וע"ע זב ציון 511 ואילך.
  259. ↑ במדבר יט יז. וע"ע מי חטאת.
  260. ↑ ויקרא יד ה. וע"ע הזאה ציון 31 ואילך, וע' טהרת מצורע ציון 277.
  261. ↑ מקואות פ"א מ"ח; רמב"ם פרה פ"ו ה"א וטומאת צרעת פי"א ה"א ומקואות פ"א ה"ו ופ"ט ה"ח.
  262. ↑ בראשית כו יט. ספרי במדבר חקת פיסקא קכח.
  263. ↑ פרה פ"ח מ"ט; רמב"ם פרה אדומה פ"ו הי"ב.
  264. ↑ ר"ש נגעים פי"ד מ"א ופרה שם; פי' הרא"ש ורע"ב פרה שם.
  265. ↑ עי' ר"ש נגעים שם.
  266. ↑ מלבי"ם ויקרא מצורע אות יט.
  267. ↑ חזו"א פרה סי' יג ס"ק יד.
  268. ↑ ר"ן נדרים מ ב. ועי' חזו"א שם ס"ק טו, ולחם ושמלה סי' רא לחם ס"ק יג ושמלה ס"ק פב.
  269. ↑ פרה שם; רמב"ם שם.
  270. ↑ עי' ציון 279.
  271. ↑ משנה אחרונה פרה שם.
  272. ↑ תפא"י שם יכין אות נד.
  273. ↑ תוספתא פרה פ"ט.
  274. ↑ תוספתא שם; רמב"ם פרה אדומה פ"ו הי"ב.
  275. ↑ פי' רב האי גאון פרה פ"ח מ"ט.
  276. ↑ עי' ר"ש שם; רע"ב שם. ועי' פיהמ"ש לרמב"ם שם וחזו"א פרה סי' יג ס"ק יד בדעתו, שפי' בע"א.
  277. ↑ פרה שם.
  278. ↑ תפא"י שם אות נג.
  279. ↑ פרה שם.
  280. ↑ תוספתא פרה פ"ט.
  281. ↑ רמב"ם פרה אדומה פ"ו הי"ב.
  282. ↑ עי' פיהמ"ש לרמב"ם (לפי תרגום ר"ע קורח) ורע"ב פרה פ"ח ה"ט. ועי' תוס' יו"ט פרה שם.
  283. ↑ פרה שם.
  284. ↑ פיהמ"ש לרמב"ם פרה שם ובמקוואות פ"א מ"ח; עי' רע"ב מקוואות שם. ושיעור החמימות שפוסלת, עי' ספרי זוטא במדבר יט יז, שדרש מים חיים פרט למבוע החולט, ובזית רענן שם פי' מים רותחים שחולטים בהם, ועי' מאירי מקואות שם, שכ' שפושרין או חמין פסולים, ועי' הלכתא גבירתא פרה שם, שפושרים היינו שאינם ראויים לשתיה לצמא, ולד' בעלי הנפש שבציון 292 נראה שצריך שתהיה היד סולדת בו, ועי' ש"ך יו"ד סי' קפח ס"ק יד, שכל מקום שהוזכר בש"ס פושרים היינו כחמימות הרוק, ועי' מים טהורים פרה שם.
  285. ↑ פיהמ"ש לרמב"ם מקואות שם; רמב"ם מקואות פ"ט ה"ז. ועי' תוס' יו"ט מקואות שם.
  286. ↑ עי' ציון 254.
  287. ↑ פרה שם ומקואות שם
  288. ↑ פיהמ"ש לרמב"ם פרה שם; פי' א בר"ש נגעים פי"ד מ"א; מאירי מקואות פ"א מ"ח; פי' הרא"ש פרה שם; עי' רע"ב מקואות שם.
  289. ↑ עי' חזון נחום פרה שם; חזו"א נגעים סי' יא ס"ק ג.
  290. ↑ עי' משנה אחרונה פרה שם; עי' גלות עליות מקואות שם.
  291. ↑ מים טהורים ומשנה אחרונה פרה שם. ועי הכתב והקבלה במדבר יט יז, כי מלת חיים ישמש על קיום הדבר ובריאותו, עי"ש שהביא כמה פסוקים המורים כן.
  292. ↑ שמואל א ב טו. פי' הראב"ד לתו"כ מצורע פרשה א ובבעלי הנפש שער המים פרק א אות ב.
  293. ↑ ר"ש פרה שם, ופי' ב בנגעים שם. עי' גלות עליות שם שכ' בע"א שאפשר שהפסול הוא מדרבנן מפני חשש מי ים שפסולים במקום שצריך מים חיים, עי' ציון 106, וזה שלא כד' כל הראשונים, הן המובאים בציון 288 והן הר"ש הנ"ל. וע"ע הזאה (ב) ציון 37 וע' מי חטאת.
  294. ↑ עי' ציון 104.
  295. ↑ כס"מ מקואות פ"ט הי"ב; חזון נחום פרה פ"ח מ"ט, ועי' שם ושם שמשום כך לד' ר' יוסי שבציון 106 שימים אינם חשובים מים חיים יש צורך בדרשה ללמד דין זה, שלולי כן היו חשובים מים חיים אף על פי שהם מלוחים.
  296. ↑ עי' כס"מ שבציון 298 ומשנ"א פרה פ"ח מ"ט שתירצו בע"א מדוע מי ים אינם פסולים למים חיים אף על פי שהם מלוחים; עי' חס"ד פרה פ"ט ה"א סוף ד"ה והשתא.
  297. ↑ עי' ציון 104.
  298. ↑ כס"מ פרה אדומה פ"ו הי"ב.
  299. ↑ עי' כס"מ שם תירוץ א ובמקואות פ"ט הי"ב שתירץ בע"א מדוע מי ים אינם פסולים למים חיים משום שהם מלוחים; עי' חס"ד פרה פ"ט ה"א סוף ד"ה והשתא; בועז פרה פ"ח אות ה. ועי' חזו"א פרה סי' יג ס"ק טז.
  300. ↑ בועז שם.
  301. ↑ חזו"א פרה סי' יג ס"ק יד ע"פ תוספתא פרה פ"ט ה"ח הובא בר"ש פרה פ"ט מ"ה.
  302. ↑ חזו"א שם.
  303. ↑ חזו"א פרה סי' יג ס"ק יד.
  304. ↑ עי' סוטה טו ב, ועי' מקדש דוד פרת חטאת סי' נא ס"ק ב ד"ה והנה זה. על גדר המלאכה שנעשית בהם, עי' תוס' סוטה שם ד"ה ומה.
  305. ↑ רש"י שם ד"ה שלא.
  306. ↑ חזו"א נגעים סי' יא ס"ק א.
  307. ↑ עי' ציון 241.
  308. ↑ עי' פרה פ"ח מי"א; עי' רמב"ם פרה אדומה פ"ו הי"ד; ר"ש לתו"כ מצורע פ"א ובעלי הנפש שער המים סי' ב שינוי מהדורות ציון 45 (מהדו' בוקוולד), שכן מפורש בסוטה טו ב.
  309. ↑ עי' ציון 291.
  310. ↑ משנה אחרונה פרה שם.
  311. ↑ עי' ראשונים ואחרונים דלהלן.
  312. ↑ ע"ע מקוה. עי' ר"ש לתו"כ מצורע פ"א; עי' בעלי הנפש שער המים סי' ב שינוי מהדורות שבמהדו' בוקוולד ציון 45, ועי"ש שכן מפורש בתוספתא פרה פ"ט. ועי' חיבור לטהרה פ"ב סעיף לג.
  313. ↑ ע"ע הנ"ל. משנה אחרונה פרה פ"ח מי"א.
  314. ↑ עי' פרה שם; עי' רמב"ם פרה אדומה פ"ו הי"ד.
  315. ↑ רע"ב פרה פ"ח מ"י.
  316. ↑ פרה שם.
  317. ↑ תוס' ב"ב עד ב ד"ה ארבעה.
  318. ↑ עי' תוס' ב"ב שם, פי' א, ועי' תוס' יו"ט פרה שם; עי' מאירי שם. ועי' בועז שם אות ח וחזו"א.
  319. ↑ עי' תוס' שם וסנהדרין ה ב ד"ה פסולין, בשם ר"ת, ור"ש ורע"ב פרה שם, שכ' שפסולים משום שכיון שטיט מעורב פרה סי' יג ס"ק יט ד"ה ור"מ.
  320. ↑ פיהמ"ש לרמב"ם פרה פ"ח מי"א.
  321. ↑ עי' ערוך ערך חרס א.
  322. ↑ פיהמ"ש לרמב"ם שם.
  323. ↑ פרה שם.
  324. ↑ תוס' יו"ט שם. ועי' בועז שם אות ח.
  325. ↑ פרה שם; רמב"ם פרה אדומה פ"ו הי"ג.
  326. ↑ חכמת שלמה או"ח סי' קס ס"א; חזו"א פרה סי' יא ס"ק ט, אופן א, ובסי' יג ס"ק טז.
  327. ↑ חזו"א שם סי' יא ס"ק ט אופן ב.
  328. ↑ חזו"א שם, ושכן מפורש פיהמ"ש לרמב"ם מקואות פ"ה מ"ה ובר"ש פרה פ"ח מ"י ובראב"ד פרה אדומה פ"ו ה"י, שברבו נוטפים כשר למים חיים.
  329. ↑ פרה שם.
  330. ↑ ר"ש ופי' הרא"ש שם.
  331. ↑ רמב"ם שם.
  332. ↑ עי' ר"ש ורע"ב פרה פ"ח מ"י; חזו"א פרה סי' יג ס"ק יח. ועי' רמב"ם פרה אדומה פ"ו ה"י שכ' שכל הנהרות פסולים, ועי' ראב"ד וכס"מ שם, וחזו"א שם.
  333. ↑ עי ציון 166.
  334. ↑ חזו"א פרה סי' יג ס"ק יז ד"ה פ"ח.
  335. ↑ ציונים 28, 36, 44, 106, 120, 128.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:מעין&oldid=160729"