אנציקלופדיה תלמודית:מתוך (מתוך שהותרה לצורך וכו')

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - ההיתר לעשות מלאכה ביום-טוב* אף שלא לצורך אוכל-נפש*, מתוך שהותרה לצורך אוכל נפש.

פתיחה

ערך זה עוסק בהיתר עשיית מלאכות ביום טוב אף שלא לצורך אוכל נפש, מתוך שהותרו ביום טוב לצורך אוכל נפש. על המלאכות שבכלל ההיתר עי' להלן: המלאכות שהותרו. על ההיתר לעשות מלאכה ביום טוב לצורך אוכל נפש, ע"ע יום טוב: במלאכה לצורך אוכל נפש, וע' מלאכת אוכל נפש. על העושה מלאכה ביום טוב באופן שהדבר שבו נעשית המלאכה ראוי לאורחים, שנחלקו אמוראים אם לוקה עליה או שאינו לוקה לפי שאומרים "הואיל" ואילו יבואו אורחים יהא הדבר ראוי להם, ועל מה שכתבו ראשונים שדין "הואיל" אינו ענין לדין "מתוך", ועל החולקים עליהם, ע"ע הואיל: במלאכה מיום טוב לחול[1].

ההיתר וגדרו

ההיתר

המלאכות שהותרו ביום טוב לצורך אוכל נפש[2] – או חלקן[3] - אם אומרים בהן "מתוך שהותרו לצורך אוכל נפש הותרו אף שלא לצורך" ומותר לעשותן אף שלא לצורך אוכל נפש, נחלקו תנאים: בית שמאי סוברים שאין אומרים "מתוך"[4], ויש אומרים, שאף רבי עקיבא סובר כן[5]. בדעת בית הלל שהתירו להוציא את הקטן ואת הלולב ואת ספר תורה לרשות הרבים ביום טוב[6], אמרו בגמרא שהם סוברים שאומרים "מתוך", ולפיכך מתוך שהותרה מלאכת הוצאה לצורך אוכל נפש הותרה אף שלא לצורך[7], ויש אומרים שאף רבי עקיבא סובר כן[8]. ויש מן הראשונים סוברים בדעת אמוראים שלא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר, ולדברי הכל אין אומרים "מתוך"[9], ומבארים אותה שהתירו בית הלל הוצאת קטן ולולב וספר תורה ביום טוב, באופנים אחרים[10]. להלכה, כתבו ראשונים, שאומרים "מתוך"[11]. על מלאכות שלא הותרו אלא במכשירי אוכל נפש, אם אומרים בהן מתוך להתיר לעשותן אף שלא לצורך, עי' להלן: המלאכות המותרות[12].

גדרו

בגדר היתר "מתוך", מצינו כמה שיטות: א) יש שכתבו שגדרו הוא, שהמלאכות שרגילות לעשותן לצורך אוכל נפש – כגון שוחט*, מבעיר*, ומבשל*[13] - לא לצורך אוכל נפש בלבד הותרו אלא אף שלא לצורך הותרו[14]. מהם שכתבו כן לסוברים שהמלאכות שהותרו משום "מתוך" הותרו אף שלא לצורך כלל[15], וביארו, שמלאכות אלו אינן בכלל איסור מלאכה ביום טוב, ומה שהוזכר בכתוב: אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם[16], היינו לסימן שמלאכות אלו הצריכות לאכילה, לא נאסרו ביום טוב כלל[17]. ומהם שכתבו כן לסוברים שהמלאכות שהותרו משום מתוך לא הותרו אלא אם יש צורך קצת בעשייתן[18], וביארו, שמלאכות שהתירתן תורה לצורך אוכל נפש, הותרו אף לשאר צרכים[19]. לשיטה זו, יש שכתבו שמקור היתר "מתוך", הוא ממשמעות לשון הכתוב, שאילו היה הכתוב נוקט הלשון "אך אוכל נפש יעשה לכם", היה משמע שצורך אוכל נפש מתיר עשיית מלאכה, אולם מכיון שנקט הכתוב הלשון: אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם[20], משמע שבא הכתוב ללמד שהמלאכות שרגילות לעשותן לצורך אוכל נפש, הותרו אף שלא לצורך[21]. ויש שכתבו שההיתר הוא מטעם הואיל-ואשתרי-אשתרי*, שמלאכת אוכל נפש כיון שהיתרה ביום טוב הוא בגדר "הותרה", ולא בגדר "דחויה" לסוברים כן[22], אומרים בה הואיל-ואשתרי-אשתרי, והותרה אף שלא לצורך[23]. ב) ויש שכתבו שגדרו הוא, שהיתר מלאכת אוכל נפש יש בכללו עשיית מלאכה אף לשאר צרכי האדם, ולא לצורך אכילה דוקא[24], ולדעתם אין "מתוך" מתיר אלא עשיית מלאכה שיש בה צורך האדם[25]. ומהם שהוסיפו, שפירוש "מתוך" היינו, מתוך אותו מקרא שלמדים היתר למלאכה הנעשית לצורך אוכל נפש למדים היתר אף למלאכה הנעשית לשאר צרכי האדם שאף היא בכלל אוכל נפש[26]. ג) ויש שכתבו שגדרו הוא, שכשם שהתירה התורה מלאכת אוכל נפש, כך התירה תורה מלאכות הנעשות לשאר צרכי האדם[27], ולדעתם אין "מתוך" מתיר אלא עשיית מלאכה שיש בה צורך האדם[28]. וביארו, שמדרשת הכתוב: לכם, לכל צרכיכם[29] - שממנה למדו שמלאכה במכשירי אוכל נפש מותרת ביום טוב, לדעת ר' יהודה הסובר כן[30] - למדים כן[31], ולדעתם לא הותרה עשיית מלאכה משום "מתוך" אלא לדעת ר' יהודה שדרש: לכם, לכל צרכיכם, אבל לדעת חכמים החולקים על דרשה זו[32] – וסוברים שמלאכה במכשירי אוכל נפש לא הותרה ביום טוב[33] - לא הותרה עשיית מלאכה משום "מתוך"[34]. ד) ויש שכתבו בגדר "מתוך", ששני דברים נאמרו בו, האחד, שמלאכה שהותרה לצורך אוכל נפש הוקלש איסורה ואין לוקים עליה בשום פנים, ואף אם היא נעשית שלא לצורך כלל[35], והשני, שבכלל היתר מלאכת אוכל נפש הותרו אף שאר צרכי האדם, ולמדים כן מדרשת הכתוב: לכם לכל צרכיכם[36], ולדעתם היתר זה של שאר צרכי האדם אינו אלא לדעת ר' יהודה שדרש: לכם לכל צרכיכם, אבל לדעת חכמים לא הותרו שאר צרכי האדם משום "מתוך"[37].

שלא לצורך

המלאכות שהותרו משום "מתוך"[38], אם הותרו אף באופן שאין לאדם שום צורך בעשייתם, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים שמן התורה הותרו אף באופן שאין לאדם שום צורך בעשיית המלאכה[39] – כגון המוציא* אבנים[40], שאין בהוצאה זו צורך כלל[41] – ונחלקו ראשונים ואחרונים לדעה זו: יש סוברים שאף על פי שמן התורה הותרו מלאכות משום מתוך אף כשאין בעשייתם שום צורך[42], מכל מקום אסורות מדרבנן[43], שכיון שעיקר המלאכה אסורה מן התורה, אסרו חכמים לעשותה שלא לצורך כלל[44]. ויש סוברים שאף מדברי חכמים מותרת עשיית מלאכה שאין בה צורך כלל[45]. ב) ויש סוברים שלא הותרו מלאכות משום "מתוך" אלא באופן שיש לאדם צורך מסויים בעשייתן[46], ולדעתם, עשיית מלאכה שלא לצורך אסורה מן התורה, ולוקים על עשייתה[47]. שלדעתם, אותה שאמרו "מתוך שהותרה לצורך הותרה אף שלא לצורך"[48], היינו, מתוך שהותרה מלאכה לצורך אוכל נפש, הותרה אף שלא לצורך אוכל נפש, הואיל ויש בה קצת צורך[49]. ג) ויש סוברים, שעשיית מלאכות ביום טוב שלא לצורך, אסורה - מן התורה[50] – ומכל מקום אין לוקים עליה, משום "מתוך"[51], שכיון שהותרה עשיית המלאכות לצורך אוכל נפש, הוקלש איסורן, ואין לוקים עליהן[52]. ד) ויש מחלקים בין המלאכות, וסוברים שמלאכות הוצאה והבערה – שנאמר בהן בכתוב "ביום השבת"[53] - הותרה עשייתן משום "מתוך" אף שלא לצורך כלל, אבל שאר מלאכות הנעשות באוכל נפש – לסוברים שאף מלאכות אלו הותרו משום "מתוך"[54] – אין עשייתן מותרת משום "מתוך" אלא כשעושה אותן לצורך מסויים[55]. ה) ויש מחלקים בין האופנים שבהם נעשית המלאכה, וסוברים שמלאכה הנעשית באותו אופן שהותרה לצורך אוכל נפש – כגון שחיטה, שהותרה לצורך אוכל נפש[56] – הותרה עשייתה אף שלא לצורך כלל, אבל מלאכה הנעשית באופן אחר מהאופן שבו היא נעשית לצורך אוכל נפש – כגון חבורה, שלא מצינו שעשיית חבורה הותרה לצורך אוכל נפש, אלא שמלאכת שוחט* הותרה לצורך אוכל נפש, וחבורה בכלל שחיטה היא, לסוברים כן[57] – לא הותרה עשייתה משום "מתוך" אלא כשעושה אותן לצורך מסויים[58].

בדברים שאפשר לעשותם מערב יום טוב

מלאכה מן המלאכות שהותרו ביום טוב משום "מתוך"[59], כתבו ראשונים שאף באופן שהיה האדם יכול לעשותה מערב יום טוב – כגון עשיית חבורה בבעילת-מצוה*[60], באופן שהיה יכול לכנוס את האשה קודם יום טוב[61] - מותרת משום "מתוך"[62]. ויש מן הראשונים שכתבו, שבאופן שהיה האדם יכול לעשות את המלאכה מערב יום טוב, אין המלאכה מותרת משום "מתוך"[63], שמלאכה שהותרה משום "מתוך", אינה עדיפה ממלאכה הנעשית במכשירי-אוכל-נפש*, שלא הותרה אלא כשאי אפשר לעשותה מערב יום טוב[64], לדעתם, שהיתר "מתוך" נלמד מדרשת הכתוב: לכם, לכל צרכיכם[65], שממנה למדו היתר עשיית מלאכה במכשירי אוכל נפש[66].

הצורך המתיר

הצורך

הצורך, שמחמתו מותרת עשיית מלאכה משום "מתוך" – לסוברים שאין מותרת משום "מתוך" אלא עשיית מלאכה לצורך מסויים[67] - נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים שלא הותרה עשיית מלאכה אלא לצורך מצוה[68], והטעם, שמלאכת אוכל נפש שהותרה ביום טוב[69], משום שמחת יום טוב הוא שהותרה[70], שהיא מצות היום – לסוברים כן[71] - ומשום "מתוך" הותרו אף מלאכות הנעשות לשאר צרכי מצוה, שאינם מצות היום[72]. ולדעתם עשיית מלאכה לשאר צרכים לא הותרה משום "מתוך"[73]. ב) ויש סוברים שהותרה עשיית מלאכה, לדברים שיש בהם צורך יום טוב קצת[74], היינו לצורך מצוה[75], או לצורך דבר הגורם לאדם שמחה[76]. ג) ויש סוברים שהותרה מלאכה לכל צורך האדם ביום טוב, ואפילו צורך כל שהוא, כגון המוציא* אבנים מחמת שהוא צריך למקומם, ולא נאסרה אלא מלאכה שאין לאדם שום צורך לעשותה ביום טוב[77]. ד) ויש מחלקים בין הצורך שמחמתו מותרת עשיית מלאכה משום "מתוך", מן התורה, לבין הצורך שמחמתו מותרת עשיית מלאכה אף מדברי חכמים, וסוברים שדברים שהאדם צריך להם ביום טוב לדברים המותרים, מותרת עשיית מלאכה בהם אף מדברי חכמים, אבל דבר שאין בו צורך להדיוט ויש בו צורך לגבוה – כגון שחיטת עולת נדבה, שאין בה אלא אכילת גבוה[78] - וכן דבר שיש בו צורך לדברים האסורים – כגון בישול גיד-הנשה*, שהאדם רוצה לאוכלו ביום טוב[79] - מותרת עשיית מלאכה בהם מן התורה, ואסורה מדברי חכמים[80].

הסרת דאגה וצער

הסרת דאגה וצער, חשובה אף היא צורך יום טוב[81], ולסוברים שמשום "מתוך" הותרה מלאכה לדברים שיש בהם צורך יום טוב קצת[82], אף מלאכה הנעשית להסרת דאגה וצער, מותרת משום מתוך[83].

הנאות הגוף

מלאכה הנעשית שלא לצורך אכילה ממש אלא לצורך שאר הנאות הגוף – כגון חבורה הנעשית בבעילת-מצוה*, לסוברים שאסור לעשותה בשבת[84], וכגון הבערת מדורה להתחמם כנגדה[85] – כתבו ראשונים ואחרונים בדעת תנאים ואמוראים, שהיא מותרת ביום טוב משום "מתוך"[86], לדעתם, שמלאכה הנעשית לדברים שיש בהם צורך יום טוב הותרה משום "מתוך"[87]. ויש מן הראשונים סוברים בדעת תנאים, שהנאות הגוף, יש מהן שהן חשובות אוכל-נפש, ומלאכה הנעשית לצורכן מותרת משום מלאכת-אוכל-נפש, ואין צריך להתירה משום "מתוך"[88], ומכל מקום אף לדעתם, הנאות הגוף שאינן חשובות אוכל נפש, הותרו משום "מתוך"[89]. ויש מן הראשונים חולקים על כל זה, וסוברים שמלאכה הנעשית לצורך הנאת הגוף לא הותרה משום "מתוך"[90], שלדעתם לא הותרה משום "מתוך", אלא מלאכה הנעשית לצורך מצוה[91], ולדעתם, אותה שהתירו ביום טוב חבורה הנעשית בבעילת-מצוה – אף לסוברים שאסור לעשותה בשבת[92] - משום "מתוך"[93], לא התירו אלא משום צורך מצוה[94].

דברים שאינם שוים לכל נפש

המלאכות שהותרו משום "מתוך", אם הותרו אף כשהן נעשות לצורך שאינו שוה לכל נפש[95], נחלקו ראשונים, ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים שלא הותרו[96] - כשם שלא הותרה מלאכת-אוכל-נפש* בדבר שאינו שוה לכל נפש[97] - ואפילו לסוברים שמשום "מתוך" הותרו אף מלאכות הנעשות שלא לצורך כלל[98], מכל מקום לא הותרו כשהן נעשות לצורך דבר שאינו שוה לכל נפש[99], והטעם, שהכתוב שממנו למדו להתיר עשיית מלאכה ביום טוב[100], מיעט בפירוש מלאכה שאינה שוה לכל נפש, שנאמר: אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם[101], ודרשו חכמים שלא הותרה מלאכה ביום טוב אלא בדבר השוה לכל נפש[102]. ויש שכתבו טעם נוסף, לסוברים שלא הותרה משום "מתוך" אלא מלאכה הנעשית לצורך יום טוב קצת[103], שאין חשוב צורך אלא דבר שהוא מעין הצורך שמחמתו הותרה מלאכת אוכל נפש, ולפיכך דבר שאינו שוה לכל נפש, שאינו חשוב צורך לענין היתר מלאכת אוכל נפש[104], אינו חשוב צורך אף לענין "מתוך"[105]. ב) ויש סוברים, שהמלאכות שהותרו משום "מתוך" הותרו אף כשהן נעשות לצורך דבר שאינו שוה לכל נפש[106], שלדעתם אף מלאכה הנעשית שלא לצורך כלל הותרה משום "מתוך"[107], ומלאכה הנעשית שלא לצורך אוכל נפש אינה גרועה ממלאכה הנעשית שלא לצורך כלל[108]. ג) ויש מצדדים לחלק בין מלאכת הוצאה לשאר מלאכות, ולדעתם מלאכת הוצאה הותרה משום "מתוך" אף בדבר שאינו שוה לכל נפש, שהוצאה מלאכה גרועה היא[109], והקלו בה ביום טוב - לסוברים כן[110] - אבל שאר מלאכות לא הותרו משום "מתוך" אלא בדבר השוה לכל נפש[111].

לצורך נכרי ובהמה

מלאכות הנעשות לצורך נכרים או לצורך בהמה – שאסורה עשיית מלאכת אוכל נפש לצורכם, לסוברים כן[112] - נחלקו ראשונים ואחרונים אם אומרים בהן "מתוך": א) יש סוברים שאין אומרים בהן "מתוך"[113], ולדעתם, לוקים על עשיית מלאכה לצורך נכרים או לצורך בהמה[114]. מהם שביארו, שלא הותרו משום "מתוך" אלא מלאכות שיש בהן צורך ליום טוב, לסוברים כן[115], ומלאכה הנעשית לצורך נכרי או לצורך בהמה חשוב שאין בה צורך יום טוב כלל[116]. ומהם שביארו, שכלל הוא שכל מלאכה הנעשית לצורך מי שמיעטו הכתוב מהיתר מלאכת אוכל נפש, אין אומרים בה "מתוך", ולפיכך מלאכות הנעשות לצורך נכרים, שנתמעטו מהיתר מלאכת אוכל נפש מדרשת הכתוב: "לכם" ולא לנכרים[117] – ומלאכות הנעשות לצורך בהמה, שנתמעטו מדרשת הכתוב: לכם ולא לכלבים, לסוברים כן[118] – אין אומרים בהן "מתוך"[119], ומהם שכתבו כן, אפילו לדעת הסוברים שאומרים "מתוך" אף במלאכות הנעשות שלא לצורך כלל[120], שלדעתם גזרת הכתוב היא, שמלאכות הנעשות לצורך מי שנתמעטו מהיתר "מלאכת אוכל נפש", גרועות הן ממלאכה הנעשית שלא לצורך כלל, ואין אומרים בהן "מתוך"[121]. ב) ויש סוברים שמלאכות הנעשות לצורך נכרים או לצורך בהמה אומרים בהן "מתוך"[122], לפי שחשוב שיש בהן צורך יום טוב[123], או לפי שאומרים "מתוך" להתיר אף עשיית מלאכות שאין בהן צורך כלל, לסוברים כן[124], ולפיכך לדעתם אין לוקים על עשיית מלאכה לצורך נכרים ולצורך בהמה ביום טוב[125]. ומכל מקום אסורה עשייתן ביום טוב[126], לפי שמדרשת הכתוב: "לכם" ולא לנכרים, ומדרשת הכתוב: "לכם" ולא לכלבים - לסוברים כן - למדים אסור-עשה* בעשיית מלאכה לצורך נכרים ולצורך בהמה[127] – לסוברים כן – וגזרת הכתוב היא, שאף על פי שמשום מתוך הותרו אף מלאכות הנעשות שלא לצורך כלל – לסוברים כן – לא הותרו מלאכות הנעשות לצורך נכרים או לצורך בהמה[128]. ויש מן הראשונים שכתבו שלסוברים שמשום "מתוך" הותרה אף עשיית מלאכה שלא לצורך כלל, הותרה אף עשיית מלאכה לצורך נכרי ולצורך בהמה[129], לדעתם שלא הותרו משום "מתוך" אלא מלאכת הוצאה והבערה בלבד[130].

לצורך גבוה

מלאכות הנעשות לצורך גבוה – כגון שחיטת עולת נדבה[131] – אם אומרים בהן "מתוך", נחלקו אמוראים וראשונים בדעתם: א) יש סוברים שאומרים בהן "מתוך"[132], לפי שיש בהן צורך שמחת יום טוב[133], ששמחה היא לאדם שלא יהא שולחנו מלא ושלחן רבו ריקן[134], ולפיכך, לדעתם, אין לוקים עליהן[135]. ומכל מקום אסורה עשייתן ביום טוב[136], לפי שמדרשת הכתוב: "לכם" ולא לגבוה[137], למדים אסור-עשה* בעשיית מלאכה לצורך גבוה[138]. ב) ויש סוברים שמלאכות הנעשות לצורך גבוה אין אומרים בהן "מתוך"[139], ולדעתם לוקים על עשיית מלאכה לצורך גבוה[140], שלדעתם כלל הוא, שמלאכה הנעשית לצורך שמיעטו הכתוב מהיתר מלאכת אוכל נפש, אין אומרים בה "מתוך", ולפיכך מלאכות הנעשות לצורך גבוה, שנתמעטו מהיתר מלאכת אוכל נפש מדרשת הכתוב: "לכם" ולא לגבוה, אין אומרים בהן מתוך[141], ומהם שכתבו כן, אפילו לדעת הסוברים שאומרים "מתוך" אף במלאכות הנעשות שלא לצורך כלל[142], שלדעתם גזרת הכתוב היא, שמלאכה הנעשית לצורך שמיעטו הכתוב מהיתר "מלאכת אוכל נפש", גרועה היא ממלאכה הנעשית שלא לצורך כלל[143].

לצורך חול

מלאכות הנעשות לצורך חול, אם אומרים בהן "מתוך", נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שאין אומרים בהן "מתוך"[144]. מהם שכתבו כן, לדעתם שאין אומרים "מתוך" אלא במלאכות שיש צורך יום טוב בעשייתן[145]. ומהם שכתבו כן אפילו לסוברים שמשום "מתוך" הותרו אף מלאכות הנעשות שלא לצורך כלל[146], וביארו, שמכל מקום אין להתיר משום "מתוך" אלא באופן שהתירה תורה באוכל נפש עצמו, ובאוכל נפש עצמו לא התירה תורה אלא אוכל נפש של אותו היום[147], ויש שביארו שגזרת הכתוב היא, שאף על פי שהותרה מלאכה שלא לצורך כלל, לא הותרה מלאכה לצורך מחר, שנתמעטה מן הכתוב: והיה ביום השישי והכינו[148], ודרשו: חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב, ואין יום טוב מכין לשבת[149], ואף עשיית מלאכה מיום טוב לחול בכלל הנלמד מהכתוב[150], ויש שביארו, שמלאכה הנעשית לצורך חול חשובה "מלאכת עבודה", ומלאכת עבודה אסורה ביום טוב, ואין אומרים "מתוך" להתירה[151]. ב) ויש סוברים שאומרים "מתוך" אף במלאכות הנעשות לצורך חול[152], שלדעתם אף מלאכה הנעשית שלא לצורך כלל אומרים בה מתוך[153], ומלאכה הנעשית לצורך חול אינה גרועה ממלאכה הנעשית שלא לצורך כלל[154].

לצורך מכשירי אוכל נפש

עשיית מלאכה מהמלאכות שהותרו משום "מתוך", במכשירי-אוכל-נפש* - כגון חימום מים לצורך הדחת קדרות בהם ביום טוב, שאין החימום חשוב אלא מכשירי אוכל נפש[155] – אם הותרה ביום טוב משום "מתוך" - לדעת התנאים הסוברים שלא הותרה מלאכה במכשירי אוכל נפש[156], וכן באופנים שלא הותרה מלאכה במכשירי אוכל נפש לדברי הכל[157] – נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים שלא הותרה[158], והטעם, שלא הותרה ביום טוב אלא מלאכה הנעשית בגוף הדבר הנצרך לאדם, אבל מלאכה הנעשית בדבר שאינו אלא מכשיר לדבר הנצרך לאדם, לא הותרה[159]. ומהם שכתבו, שלסוברים שמשום "מתוך" הותרו אף מלאכות הנעשות שלא לצורך כלל[160], הותרו מלאכות אלו אף כשהן נעשות במכשירי אוכל נפש, שמלאכה הנעשית במכשירים אינה גרועה ממלאכה הנעשית שלא לצורך כלל[161]. ויש מן האחרונים שכתבו בטעם הדבר שמלאכה הנעשית במכשירי אוכל נפש לא הותרה משום "מתוך", שמלאכה הנעשית במכשירי אוכל נפש, למדים מן הכתוב שאסורה ביום טוב – לסוברים כן[162] – ודבר שאיסורו נלמד מן הכתוב בפירוש, אין להתירו משום "מתוך"[163]. ב) ויש סוברים שהותרה[164], שלדעתם אפילו לסוברים שלא הותרו משום "מתוך" אלא מלאכות הנעשות לצורך יום טוב קצת[165], סוף סוף מלאכה הנעשית במכשירי אוכל נפש, אף היא נעשית לצורך קצת[166]. ג) ויש מחלקים בין מלאכת הוצאה לשאר מלאכות, שהוצאה שהיא מלאכה גרועה – לסוברים כן[167] - הותרה אף במכשירי אוכל נפש משום "מתוך", אבל שאר מלאכות לא הותרו במכשירי אוכל נפש משום "מתוך"[168].

לצורך מכשירי שאר הנאות האדם

עשיית מלאכה מהמלאכות שהותרו משום "מתוך", במכשירי דבר שאינו אוכל נפש ואינו אלא צורך שאר הנאות האדם – כגון כיבוי הנר לצורך תשמיש המטה, שהתשמיש אינו חשוב צורך אוכל נפש אלא צורך שאר הנאות הגוף[169], וכיבוי הנר אינו אלא מכשירי התשמיש[170] - יש מן האחרונים מצדדים בדעת ראשונים, שלא הותרה משום "מתוך" אפילו לסוברים שמלאכה במכשירי אוכל נפש הותרה משום "מתוך"[171], שלדעתם מלאכה במכשירי אוכל נפש, כיון שהיא נעשית לתיקון אוכל נפש חשובה אף היא שיש בה צורך יום טוב קצת, ולפיכך הותרה משום מתוך[172], אבל מלאכה במכשירי צרכי שאר הנאות האדם, אינה חשובה צורך ואין להתירה משום "מתוך"[173], ומכל מקום מצדדים לומר, שמלאכת הוצאה הותרה משום "מתוך" אף כשהיא נעשית במכשירי דבר שאינו אלא צורך שאר הנאות האדם, שהוצאה מלאכה גרועה היא – לסוברים כן[174] - ואומרים בה "מתוך" להתירה אף כשאין בה אלא צורך כזה[175]. אבל מדברי שאר אחרונים נראה שאין חילוק בדבר, ולסוברים שמלאכה במכשירי אוכל נפש הותרה משום "מתוך", אף מלאכה במכשירי צרכי שאר הנאות האדם הותרה משום "מתוך"[176]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף לסוברים שאין אומרים "מתוך" להתיר מלאכה במכשירי אוכל נפש[177], מכל מקום לדעת התנאים הסוברים שמלאכה הנעשית במכשירי אוכל נפש מותרת ביום טוב[178], הותרה אף מלאכה הנעשית במכשירי שאר צרכי האדם משום "מתוך"[179], שמתוך שהותרה מלאכה במכשירי אוכל נפש הותרה אף מלאכה במכשירי שאר הנאות האדם[180].

המלאכות המותרות

המלאכות

המלאכות שהותרו משום "מתוך", נחלקו בהן ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים שכל מלאכה שרגילות לעשותה לצורך אוכל נפש[181], ויש בה תיקון למאכל עצמו[182] – כגון שחיטה, ואפייה, ובישול[183] ולישה[184] – אומרים בה "מתוך"[185], ואף מלאכת הוצאה[186], שאין עיקרה לצורך אוכל נפש דוקא[187], ואין בה תיקון למאכל עצמו[188], אומרים בה "מתוך"[189], לפי שמכל מקום היא נעשית במאכל עצמו[190], ואף מלאכת הבערה[191], שאין בה תיקון למאכל עצמו[192] - שההבערה אינה מתקנת אלא את העצים, והעצים מתקנים את המאכל[193] - אומרים בה מתוך[194], לפי שמן הכתוב: לא תבערו אש וגו' ביום השבת[195], שממנו דרשו: ביום השבת אין אתה מבעיר אבל ביום טוב אתה מבעיר[196], למדים שאומרים "מתוך" במלאכת הבערה[197]. ולדעתם, מלאכות שרגילות לעשותן שלא לצורך אכילה - כגון כיבוי, ובנין, וכיוצא[198] – אפילו לסוברים שמותר לעשותן לצורך אוכל נפש[199], אין אומרים בהן "מתוך"[200]. ב) ויש סוברים שכל מלאכה שהותרה לצורך אוכל נפש, אף על פי שאין רגילות לעשותה לאוכל נפש - כגון הבונה*[201], שהותרה לצורך אוכל נפש בעשיית גבינה, לסוברים כן[202] – אומרים בה מתוך[203]. ג) ויש סוברים שאין אומרים מתוך אלא במלאכות הוצאה והבערה[204]. וביארו הטעם שאומרים מתוך במלאכות אלו, לפי שהוצאה מלאכה גרועה היא[205] – לסוברים כן[206] - והבערה, למדים מן הכתוב שהותרה ביום טוב משום "מתוך"[207].

במלאכות שנאסרו מדברי חכמים

מלאכות שאסור מדרבנן לעשותן ביום טוב אף לצורך אוכל נפש – כגון הקוצר*, והמעמר*, והטוחן*, וכיוצא[208], לסוברים שאינן אסורות אלא מדרבנן[209], וכגון הבונה*[210], לסוברים שאסורה מדרבנן[211] - אם מן התורה אומרים בהן "מתוך" להתיר לעשותן אף שלא לצורך, נחלקו אחרונים: יש סוברים שמן התורה אומרים בהן מתוך[212]. ויש סוברים שאין אומרים בהן מתוך[213], ונראה מדבריהם שטעם הדבר הוא, שהמלאכות האסורות מדרבנן חשובות שנאסרו מן התורה משום לא-תסור* כיון שאסורות מדרבנן[214].

במלאכות שלא הותרו אלא במכשירי אוכל נפש

מלאכות שלא הותרה עשייתן ביום טוב אלא לצורך מכשירי-אוכל-נפש* - לסוברים שמלאכה בהם מותרת ביום טוב[215] - ולא לצורך אוכל נפש - לפי שאינן נעשות לצורך אוכל נפש עצמו בשום פנים[216] - אם אומרים בהן "מתוך", להתיר לעשותם אף שלא לצורך, נחלקו אחרונים: יש סוברים שאין אומרים בהן מתוך[217], שלדעתם לא הותרו משום "מתוך" אלא מלאכות שלא חילק הכתוב בהיתרן ביום טוב, והיינו המלאכות הנעשות לצורך אוכל נפש, שהותרו אף על פי שאפשר היה לעשותן מערב יום טוב - לסוברים כן[218] - אבל מלאכות הנעשות לצורך מכשירי אוכל נפש, שחילק הכתוב בהיתרן, שהרי לא הותרה עשייתן אלא כשאי אפשר לעשותן מערב יום טוב[219], אין אומרים בהן "מתוך"[220], ומהם מוסיפים לבאר, שמלאכה הנעשית לצורך מכשירי אוכל נפש לא הותרה כשאפשר היה לעשותה מערב יום טוב, לפי שאין ההיתר במכשירי אוכל נפש בגדר "הותרה" אלא בגדר "דחויה" – לסוברים כן[221] - ואין אומרים "מתוך" אלא במלאכה שהותרה עשייתה בגדר "הותרה"[222]. ויש סוברים שאף מלאכות שלא הותרו אלא לצורך מכשירי אוכל נפש, אומרים בהן "מתוך" ומותר לעשותן אף שלא לצורך[223].

מתולדה לאב

מלאכה שלא הותרה לצורך אוכל נפש אלא תולדתה בלבד[224] - כגון מלאכת בונה, שלא מצינו שהותר בנין לצורך אוכל נפש אלא בעשיית גבינה, שהיא תולדת בונה, לסוברים כן[225] – אם הותר אף אב המלאכה משום מתוך, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים שאף אב המלאכה הותר משום "מתוך"[226]. ויש סוברים שלא הותר אב המלאכה משום "מתוך"[227], לפי שהאבות חשובים מן התולדות[228], ויש לומר שדווקא התולדה שאינה חשובה כל כך, הותרה, ולפיכך אין האב נגרר אחריה[229].

הערות שוליים

  1. ↑ ציון 2 ואילך.
  2. ↑ ע"ע יום טוב: במלאכה לצורך אוכל נפש, וע' מלאכת אוכל נפש.
  3. ↑ עי' להלן: המלאכות שהותרו.
  4. ↑ עי' משנה ביצה יב א, וגמ' שם בביאורה.
  5. ↑ עי' פסחים ה ב: ש"מ מדרבי עקיבא וכו' לא אמרינן מתוך, ועי' תוס' ביצה יב א שלר"ע אין אומרים מתוך. ועי' ראשונים שבציון 8.
  6. ↑ משנה ביצה שם.
  7. ↑ רב יצחק בר אבדימי בביצה שם.
  8. ↑ עי' ערכי תנאים ואמוראים ע' רב יצחק בר אבדימי ומהר"ם חלאווה פסחים ו ב ד"ה א"ר יהודא, שר"ע סובר כב"ה, ומפרשים ד' הגמ' פסחים שבציון 5 בע"א. ועי' תוס' ביצה שבציון הנ"ל.
  9. ↑ שו"ת הרי"ד סי' פב ושטמ"ק ביצה יב א, בד' רבה ור"ח פסחים מו ב שנחלקו אם אומרים "הואיל" (ע"ע), שלדברי שניהם אין אומרים "מתוך", ועי' שטמ"ק שם, שבזה מיושבת קושיית תוס' ביצה יב א ד"ה ה"ג על רש"י שם. אמנם מדברי התוס' שם שהקשו מרבה ור"ח על רש"י, מ' שסברו שאף לדעת רבה ור"ח אומרים "מתוך".
  10. ↑ עי' שו"ת הרי"ד שם ושטמ"ק שם, שהיתר הוצאת קטן ולולב וס"ת הוא משום שאין איסור הוצאה ביו"ט (לסוברים כן, ע"ע יום טוב: בהוצאה והבערה, מחלוקת אמוראים בזה).
  11. ↑ רי"ף ביצה יב א (ו א); רמב"ם יו"ט פ"א ה"ד; עי' תורת האדם לרמב"ן שער הסוף ענין ההוצאה; רא"ש ביצה פ"א סי' יח; טור או"ח סי' תצה; שו"ע או"ח תקיח א.
  12. ↑ ציון 217 ואילך.
  13. ↑ עי' אחרונים דלהלן.
  14. ↑ עי' שטמ"ק כתובות ז א בשם שיטה ישנה; עי' מגיני שלמה ביצה יב א; ראש יוסף ביצה יב א. וכעי"ז בנשמ"א כלל פ סק"א.
  15. ↑ עי' ציון 39.
  16. ↑ שמות יב טז. וע"ע יום טוב ציון 407, שמן הכתוב הזה למדים היתר במלאכה הנעשית לצורך אוכל נפש.
  17. ↑ שטמ"ק שם בשם שיטה ישנה; מגיני שלמה שם, לדעה זו, ועי' ציון 19.
  18. ↑ עי' ציון 46.
  19. ↑ מגיני שלמה שם, לדעה זו, ועי' ציון 17; ראש יוסף שם.
  20. ↑ עי' לעיל.
  21. ↑ מגיני שלמה שם.
  22. ↑ ע"ע יום טוב ציון 487 ואילך. ושם ציון 484 ואילך, שי"ח וסוברים שאינה אלא דחויה.
  23. ↑ מלאכת יו"ט אות ה, בד' הראב"ד בפי' למס' תמיד פ"א (נד' במהד' וילנא דף לב א), שא"א הואיל-ואשתרי-אשתרי (ע"ע), אלא במלאכה שהותרה בגדר "הותרה", וע"ע הנ"ל.
  24. ↑ עי' יראה"ש סי' שד, ומלאכת יו"ט אות ט וקה"י ביצה סי' יז, בדעתו, וכעי"ז בתוע"ר ליראה"ש שם או' יח-יט; עי' החינוך מ' רצח, ומלאכת יו"ט י וקה"י שם, בדעתו, וכעי"ז בתוע"ר שם. ועי' מנ"ח שם (מהד' מ"י אות ח) שתמה על החינוך שלא מצא בשום מקום מי שפירש כן ענין "מתוך", ועי' מלאכת יו"ט שם ותוע"ר שם וקה"י שם, שדעת החינוך כהיראה"ש.
  25. ↑ עי' ציון 46. עי' יראה"ש שם; עי' החינוך שם.
  26. ↑ עי' יראה"ש שם, ומלאכת יו"ט אות ט וקה"י שם, בדעתו.
  27. ↑ עי' שטמ"ק שם בשם הראב"ד.
  28. ↑ עי' לעיל. עי' שטמ"ק שם בשם הראב"ד.
  29. ↑ מגילה ז ב וביצה כח ב.
  30. ↑ ע"ע מכשירי אוכל נפש.
  31. ↑ שטמ"ק שם בשם הראב"ד.
  32. ↑ עי' מגילה שם וביצה שם.
  33. ↑ ע"ע הנ"ל.
  34. ↑ עי' שטמ"ק שם בשם הראב"ד. ועי' ציון 63, שלד' הראב"ד לא הותרו מלאכות משום "מתוך" אלא באופן שא"א לעשותם מעריו"ט, כשם שמכשירי אוכל נפש לא הותרו אלא באופן זה (ע"ע הנ"ל), ועי' ציון 62, שי"ח.
  35. ↑ עי' ציון 51.
  36. ↑ עי' לעיל. תשו' הרי"ד שבאו"ז ח"א סי' תשנד (נד' גם בשו"ת הרי"ד סי' פב).
  37. ↑ עי' לעיל. עי' תשו' הרי"ד שם.
  38. ↑ עי' להלן: המלאכות שהותרו.
  39. ↑ עי' רש"י ביצה יב א ד"ה אלא מדלא, ועי' תוס' שם ד"ה ה"ג ואו"ז ח"ב הל' יו"ט סי' שלח ורשב"א ביצה שם ומגיני שלמה ביצה שם, בדעתו, ועי' פנ"י שבציון 46; שו"ת הרי"ד סי' כא, וכ"ה בפסקי ריא"ז דלהלן ובשבה"ל סי' רמב, משמו; פסקי ריא"ז ביצה פ"א ה"ד (אות ו); עי' ר"ן ביצה יב א (ו א) שכן נוטים דברי הרי"ף שם; מ"מ יו"ט פ"א ה"ד בד' הרמב"ם שם, ושכ"ה ד' הרי"ף שם, ועי' העמ"ש שבציון 55; ב"י או"ח תקיח: הכי נקטינן, ועי' שו"ע או"ח תקיח א, ובי' הגר"א שם וביאור הלכה שם, בדעתו; בי' הגר"א שם בד' הרי"ף שם והרמב"ם שם.
  40. ↑ עי' ראשונים הנ"ל.
  41. ↑ ר"ן שם.
  42. ↑ עי' לעיל.
  43. ↑ תוס' ביצה שם ואו"ז שם, בד' רש"י, ועי' ביאור הלכה סי' תקיח ס"א ד"ה מתוך, שכ"מ ברש"י שם ב ד"ה הבערה; פסקי ריא"ז שם; ב"י שם, שכן משמע (ועי' ביאור הלכה שם שבי' כוונתו, שכ"מ מדברי שאר הפוסקים, שלא כהר"ן שבציון 39). וכ"מ בשיטה כת"י (לר"א לפפא) בשם הר"ן, שהובא בשעה"מ יו"ט פ"א ה"ד, ועי' ר"ן שבציון 45, וצ"ב.
  44. ↑ תוס' שם.
  45. ↑ עי' ר"ן ביצה שם, וב"י שם בדעתו (ועי' שיטה כת"י לר"ן שבציון 43, וצ"ב); עי' מ"מ שם בד' הרמב"ם שם, ומאמר מרדכי סי' תקיח ס"ק א וביאור הלכה שם, בדעתו.
  46. ↑ עי' להלן: הצורך המתיר, על הצרכים שמחמתם מותרת המלאכה משום "מתוך". תוס' שם; ר"ח ביצה יב א, הובא בתוס' שם וברשב"א ביצה שם וברא"ש ביצה פ"א סי' יח; העיטור עשרת הדברות הל' יו"ט מחלוקת ט; בעה"מ ביצה יב א (ו א); או"ז שם, בשם ריב"א; סמ"ג עשין לט; רמב"ן בתוה"א שער הסוף, סוף ענין ההוצאה; רא"ה ביצה יב א; רשב"א שם; ריטב"א פסחים ה ב; מאירי ביצה יב א; מהר"ם חלאווה פסחים ו א ד"ה א"ר יהודה; שטמ"ק ביצה יב א בשם רבינו שמשון; פנ"י ביצה יב א בד' רש"י שם, ועי' ציון 39.
  47. ↑ תוס' שם; עי' העיטור שם; בעה"מ שם; עי' רא"ה שם; רשב"א שם; מאירי שם; שטמ"ק שם בשם רבנו שמשון.
  48. ↑ עי' ציון 4 ואילך.
  49. ↑ תוס' שם.
  50. ↑ עי' רי"ד דלהלן.
  51. ↑ תשו' הרי"ד שבאו"ז ח"א סי' תשנד (נד' גם בשו"ת הרי"ד סי' פב). ועי' ציון 36.
  52. ↑ תשו' הרי"ד שם.
  53. ↑ העמ"ש דלהלן.
  54. ↑ עי' להלן: המלאכות שהותרו.
  55. ↑ העמ"ש שאי' נ אות א, בד' הרמב"ם יו"ט פ"א ה"ד, וכעי"ז במרומי שדה פסחים ה ב, ועי' מ"מ שבציון 39.
  56. ↑ ע"ע מלאכת יום טוב. שטמ"ק דלהלן.
  57. ↑ ע"ע שוחט. שטמ"ק דלהלן.
  58. ↑ שטמ"ק כתובות ז א, בשם רבינו יצ"ו.
  59. ↑ עי' ציון 185 ואילך.
  60. ↑ ע"ע בעילת מצוה ציון 37 ואילך.
  61. ↑ עי' ראב"ד ושטמ"ק דלהלן.
  62. ↑ שטמ"ק כתובות ז א בשם רבינו; מלאכת יו"ט אות מג, בד' רש"י פסחים ו א ד"ה כופה והר"ן פסחים שם (ב ב) ורבינו יחיאל שבטור או"ח תמו.
  63. ↑ ראב"ד בשטמ"ק שם; אילנא דחייא (חי' הרג"ת) לאו"ח סי' תמו ענף כו שריג ג, בד' השואל בשו"ת הרשב"א ח"א סי' עא (ועי' מלאכת יו"ט אות מא, שמפקפק שאפשר שאי"ז דעתו); מלאכת יו"ט שם, בד' הרמב"ם חמץ ומצה פ"ג ה"ח.
  64. ↑ ע"ע מכשירי אוכל נפש. ראב"ד שם.
  65. ↑ עי' ציון 31.
  66. ↑ ע"ע הנ"ל. מלאכת יו"ט אות טו, בד' הראב"ד שם.
  67. ↑ עי' ציון 46.
  68. ↑ או"ז ח"ב הל' יו"ט סי' שלח, בשם ר"ח וריב"א ור"ת.
  69. ↑ ע"ע יום טוב: במלאכה לצורך אוכל נפש, וע"ע מלאכת אוכל נפש.
  70. ↑ ע"ע יום טוב ציון 471.
  71. ↑ ע"ע יום טוב ציון 476 ואילך, שכ"ה ד' ר' יהושע, ועי"ש ציון 472 ואילך, שר' אליעזר חולק, וע"ע שמחת-יום-טוב.
  72. ↑ או"ז שם.
  73. ↑ עי' או"ז שם.
  74. ↑ תוס' ביצה יב א ד"ה ה"ג; רשב"א ביצה יב א; רא"ש ביצה פ"א סי' יח.
  75. ↑ תוס' שם.
  76. ↑ תוס' שם; רשב"א שם; רא"ש שם.
  77. ↑ עי' פנ"י ביצה יב א בד' רש"י שם, לשיטתו שבציון 46, שאף לד' רש"י לא הותרה משום "מתוך" מלאכה שאין בה צורך כלל.
  78. ↑ עי' תני תנא קמיה ר' יצחק בר אבדימי ביצה יב א. בעה"מ ורשב"א דלהלן.
  79. ↑ עי' תני תנא קמיה ר' יוחנן ביצה שם. בעה"מ ורשב"א דלהלן.
  80. ↑ בעה"מ ביצה יב א (ו א); רשב"א ביצה שם.
  81. ↑ עי' להלן.
  82. ↑ עי' ציון 74.
  83. ↑ משנ"ב סי' תקיח ס"ק ג; מלאכת יו"ט אות פו, בביאור ד' תוס' ביצה יב א ד"ה ה"ג. ועי"ש במשנ"ב שמ', שהיתר "מתוך" לצורך הסרת דאגה וצער, הוא פשוט יותר מהיתר "מתוך" לצורך שמחת יו"ט שמפורש בראשונים שבציונים 74, 76.
  84. ↑ ע"ע בעילת מצוה: בשבת. עי' גמ' כתובות דלהלן, ותוה"א וריטב"א דלהלן בביאורה.
  85. ↑ עי' ראשונים דלהלן בדעת ב"ה במשנה דלהלן.
  86. ↑ עי' תוה"א (לרמב"ן) שער הסוף ענין ההוצאה סוד"ה ויש אומרים וריטב"א שבת לט ב, שמש"א בגמ' כתובות ז א, שבעילת-מצוה (ע"ע) מותרת ביו"ט משום "מתוך", היינו לפי שהנאת הגוף מותרת משום "מתוך", ועי' ציון 94; עי' ר"י מלוניל ביצה כא ב (יא א) ופסקי רי"ד ביצה שם ותוה"א שם ובן הרמב"ן ביצה כא ב ומאירי ביצה שם וריטב"א שבת שם ור"ן ביצה כא ב (יא א), בדעת ב"ה במשנה ביצה כא ב, שמותר להבעיר מדורה להתחמם כנגדה, ולחמם מים לרחיצת רגליו, שטעמם הוא שהנאת הגוף מותרת משום "מתוך", ועי' ציון 88.
  87. ↑ עי' ציון 74. עי' מ"ב סי' תקיא ס"ק א, בד' הראשונים שבציון הקודם.
  88. ↑ ע"ע אוכל נפש ציון 6 ואילך, שיש מן הראשונים סוברים כן בדעת ב"ה במשנה ביצה שם, ועי' להלן.
  89. ↑ עי' שטמ"ק ביצה שם ושעה"מ יו"ט פ"א ה"ד, שבהכרח לדעה זו לא כל הנאות הגוף חשובות אוכל נפש, שהרי לא התירו חבורה הנעשית בבעילת-מצוה אלא משום "מתוך" (עי' ציון 86). ועי' שטמ"ק שם, שדוקא הבערת מדורה וכיוצא, חשובה אוכל נפש, לפי שהיא דומה לאוכל נפש יותר מן הבעילה, ועי' שעה"מ שם, שהנאת הגוף הבאה מחמת המלאכה (כגון הבערת מדורה, שהנאת האדם באה מן ההבערה) חשובה אוכל נפש, אבל הנאה הבאה שלא מחמת המלאכה (כגון חבורה הנעשית בבעילת מצוה, שאין האדם נהנה מן החבורה אלא מן הבעילה) אינה חשובה אוכל נפש, ולא הותרה אלא משום "מתוך".
  90. ↑ עי' או"ז ח"ב הל' יו"ט סי' שלח, בשם ר"ח וריב"א ור"ת. וצ"ל לדעה זו, שב"ה שהתירו הבערת מדורה להתחמם כנגדה (עי' ציון 86), לא התירוה משום "מתוך" (עי' ציון הנ"ל), אלא משום שחשובה מלאכת אוכל נפש (עי' ציון 88).
  91. ↑ עי' ציון 61. עי' או"ז שם.
  92. ↑ עי' לעיל.
  93. ↑ עי' גמ' כתובות שבציון 86.
  94. ↑ עי' או"ז שם.
  95. ↑ ע"ע אוכל נפש ציון 13 ואילך, על גדרו.
  96. ↑ תוה"א (לרמב"ן) שער הסוף ענין ההוצאה סוד"ה ויש אומרים, ע"פ גמ' כתובות ז א; צל"ח ביצה יב ב ד"ה ב"ש; נשמ"א כלל צה ס"ק ב; מ"ב סי' תקיא ס"ק א.
  97. ↑ ע"ע הנ"ל, שם. רמב"ן שם.
  98. ↑ עי' ציון 39.
  99. ↑ עי' צל"ח שם; נשמ"א שם.
  100. ↑ ע"ע יום טוב ציון 405 ואילך.
  101. ↑ שמות יב טז.
  102. ↑ ע"ע אוכל נפש ציון 13. צל"ח שם.
  103. ↑ עי' ציון 74.
  104. ↑ עי' לעיל.
  105. ↑ שולחן שלמה (רש"ז אויערבך) יו"ט א סי' תצז ס"ק א ד"ה ואין לומר.
  106. ↑ בינה לעיתים (ר"י אייבשיץ) יו"ט פ"ד ה"ו ושו"ת בגדי כהונה או"ח סי' ו, בד' הראשונים הסוברים שאף מלאכה הנעשית שלא לצורך כלל הותרה משום "מתוך". וכן מצדד מו"ה עקיבא שהובא בנשמ"א שם.
  107. ↑ עי' לעיל.
  108. ↑ עי' בינה לעיתים שם; בגדי כהונה שם, ע"פ רא"ש ביצה פ"א סי' יח (ועי' ק"נ לרא"ש שם אות ל). ועי' בינה לעיתים שם ובגדי כהונה שם, שיישבו הגמ' בכתובות שם לשיטתם.
  109. ↑ ע"ע מוציא.
  110. ↑ ע"ע יום טוב: בהוצאה והבערה, ושם שי"ח.
  111. ↑ עי' שש"כ פ"כ הע' ג, בשם רש"ז אויערבך, ע"פ חת"ס או"ח סי' קמז; עי' תשובות והנהגות ח"ג סי' קנא, ע"פ חת"ס הנ"ל.
  112. ↑ ע"ע מלאכת אוכל נפש, שאסורה עשיית מלאכה לצורך נכרי ביו"ט; ע"ע הנ"ל מחלוקת תנאים אם אסורה עשיית מלאכה לצורך בהמה ביו"ט.
  113. ↑ תמים דעים סי' קכ (אות ו); מכתם לדוד או"ח סי' יט ד"ה הסוג הב'; תבואת שמש לרמב"ם יו"ט פ"א ה"ד; ביאור הלכה סי' תקיב ס"א ד"ה אין, בד' תוס' כתובות ז א ד"ה מתוך.
  114. ↑ ע"ע מלאכת אוכל נפש. תמים דעים שם, לענין מלאכה לצורך נכרים, ועי"ש שמ' שלסוברים שמלאכה לצורך בהמה אסורה מן התורה, לוקים עליה; מכתם לדוד שם; עי' ביאור הלכה שם בד' תוס' שם. ועי' ציון 125.
  115. ↑ עי' ציונים 46, 74, 77.
  116. ↑ ביאור הלכה שם, בד' תוס' כתובות שם. וכ"כ בפנ"י ביצה יט א לתוס' ד"ה אמר, שצורך נכרים וכלבים אינו חשוב צורך יו"ט, וכ"ה בחי' הגר"ח פסחים ה ב (במכתב לרא"ז מלצר), לענין צורך נכרים, ועי"ש בחי' הגר"ח, שסברא פשוטה היא. ועי' תבואת שמש שם, טעם אחר.
  117. ↑ ע"ע מלאכת אוכל נפש.
  118. ↑ ע"ע מלאכת אוכל נפש, מחלוקת תנאים אם דורשים דרשה זו. עי' תמים דעים שם, שאין דורשים דרשה זו, ומ' שלדורשים דרשה זו, אין אומרים "מתוך" במלאכה הנעשית לצורך בהמה.
  119. ↑ תמים דעים שם.
  120. ↑ עי' ציון 39.
  121. ↑ מכתם לדוד שם, בד' השטמ"ק ביצה יב א בשם מורו. ועי' מכתם לדוד שם, שנתן טעם בדבר, וצ"ב.
  122. ↑ עי' דרך מצותיך למל"מ ח"ג בד' תוס' ביצה יב א ד"ה השוחט, שאין לוקים על מלאכה לצורך נכרים ובהמה, ומ' שהטעם משום "מתוך"; עי' נוב"י קמא או"ח סי' כט ד"ה ואמנם; ביאור הלכה שם, בד' הסוברים שאף מלאכה הנעשית שלא לצורך כלל הותרה משום "מתוך" (עי' ציון 39).
  123. ↑ עי' דרך מצותיך ונוב"י שבציון הקודם, ומ' שהטעם הוא משום שאף צורך נכרים ובהמה חשוב צורך, שדבריהם אמורים בד' תוס' שם, ולד' תוס' לא הותרה משום "מתוך" אלא מלאכה הנעשית לצורך (עי' ציון 46). וכ"כ במגיני שלמה ביצה יב א.
  124. ↑ ביאור הלכה שם, לדעה זו.
  125. ↑ ע"ע מלאכת אוכל נפש. דרך מצותיך שם; עי' נוב"י שם; ביאור הלכה שם, לד' הסוברים שמשום "מתוך" מותרת אף עשיית מלאכה שלא לצורך כלל. ועי' ציון 114.
  126. ↑ עי' ראשונים שבציון 203, שכל המלאכות שהותרו באוכל נפש הותרו משום "מתוך", ובהכרח שלדעתם לא הותרו מלאכות לצורך נכרי ולצורך בהמה משום "מתוך", שהרי למדים מן הכתוב שאסור לעשותם ביום טוב (עי' ציון הבא); עי' תוס' כתובות ז א, לענין מלאכה לצורך נכרים; שטמ"ק ביצה יב א, בשם מורו.
  127. ↑ דרך מצותיך שם; עי' נוב"י שם; ביאור הלכה שם, לד' הסוברים שמשום "מתוך" מותרת אף עשיית מלאכה שלא לצורך כלל.
  128. ↑ עי' שטמ"ק ביצה שם, בשם מורו, וביאור הלכה שם בדעתו.
  129. ↑ מ"מ יו"ט פ"א הי"ג, בד' הרמב"ם שם ה"ד, לענין מלאכה לצורך בהמה, ועי' ביאור הלכה שם, שה"ה לענין מלאכה לצורך בהמה; שטמ"ק כתובות ז א, לענין מלאכה לצורך נכרים, ולכאו' ה"ה לענין מלאכה לצורך בהמה.
  130. ↑ עי' ציון 204. עי' מ"מ שם.
  131. ↑ עי' תוס' דלהלן.
  132. ↑ עי' דברי רבי יצחק בר אבדימי בביצה יב א, שלסוברים שאומרים "מתוך", אין לוקים על שחיטת עולת נדבה, ועי' תוס' שם ד"ה השוחט שכ"ה אף לסוברים שנדרים ונדבות אין קרבים ביו"ט (ע"ע מלאכת יום טוב), ועי' בעה"מ ורשב"א שבציון 80. ועי' בעה"מ ורשב"א ותמים דעים שבציון 135.
  133. ↑ עי' ציונים 74, 76, שי"ס שמלאכה הנעשית לצורך שמחת יום טוב מותרת משום "מתוך".
  134. ↑ תוס' ביצה שם ד"ה ה"ג, וכעי"ז ברשב"א ביצה שם.
  135. ↑ עי' ביצה שם.
  136. ↑ תוס' ביצה שם ד"ה השוחט.
  137. ↑ ע"ע מלאכת אוכל נפש.
  138. ↑ תוס' שם.
  139. ↑ עי' בעה"מ ביצה שם (ה ב) ורשב"א ביצה שם, שלדעת האמוראים הסוברים שנדרים ונדבות אינם קרבים ביום טוב (ע"ע מלאכת יום טוב), לוקים על שחיטת עולת נדבה, אף לסוברים שאומרים ”מתוך", ומ' שלאמוראים אלו אין אומרים "מתוך" במלאכה הנעשית לצורך גבוה; תמים דעים סי' קכ (אות ו), בד' האמוראים הנ"ל. וכ"כ במכתם לדוד או"ח סי' יט ד"ה הסוג הב', בד' האמוראים הנ"ל.
  140. ↑ בעה"מ שם, בד' האמוראים הנ"ל; רשב"א שם, בד' האמוראים הנ"ל; תמים דעים שם, בד' האמוראים הנ"ל.
  141. ↑ תמים דעים שם.
  142. ↑ עי' ציון 39.
  143. ↑ מכתם לדוד שם, בד' השטמ"ק ביצה יב א בשם מורו, ועי' מכתם לדוד שם, שנתן טעם בדבר, וצ"ב.
  144. ↑ תוס' ביצה יב א ד"ה ה"ג; רשב"א ביצה שם; ר"ן ביצה שם (ו א), ושיטה כת"י (לר"א לפפא) בשם הר"ן, שהובא בשעה"מ יו"ט פ"א ה"ד; תלמיד הרמב"ן ביצה שם.
  145. ↑ עי' ציון 74. תוס' שם.
  146. ↑ עי' ציון 39. ר"ן שם, ושיטה כת"י בשם הר"ן שהובא בשעה"מ שם; תלמיד הרמב"ן שם.
  147. ↑ עי' שיטה כת"י בשם הר"ן, שהובא בשעה"מ שם.
  148. ↑ שמות טז ה.
  149. ↑ רבה בביצה ב ב.
  150. ↑ ע"ע מלאכת אוכל נפש. מכתם לדוד או"ח סי' יט, ד"ה הסוג הב'.
  151. ↑ ע"ע יום טוב: איסורו במלאכה. חת"ס ביצה יב א, ועי"ש הטעם שחשובה מלאכת עבודה.
  152. ↑ עי' שטמ"ק ביצה יב א, בשם מורו, שלסוברים שאומרים "מתוך" אף במלאכה הנעשית שלא לצורך כלל (עי' ציון 16), בהכרח שרבה ור"ח שנחלקו על האופה מיו"ט לחול אם לוקה (ע"ע הואיל ציון 2), חולקים על דין "מתוך", ומ' שלסוברים שאומרים "מתוך", אף במלאכה הנעשית לצורך חול אומרים "מתוך".
  153. ↑ עי' לעיל.
  154. ↑ עי' שטמ"ק שם.
  155. ↑ ע"ע מכשירי אוכל נפש. עי' מלאכת יו"ט דלהלן.
  156. ↑ ע"ע הנ"ל, מחלוקת תנאים בזה.
  157. ↑ ע"ע הנ"ל.
  158. ↑ עי' תוס' כתובות ז א ד"ה אמר, תי' ב, והג' רעק"א לשעה"מ יו"ט פ"א ה"ד (מהד' מ"י אות טז) וקהלת יעקב או"ח סי' תקט ס"ז ושו"ע הרב סי' תצה קו"א ס"ק ד, בדעתם; עי' רמב"ן שבת קכד ב, ואבנ"ז או"ח סי' תט ס"ק ז בדעתו, ועי' מלאכת יו"ט שבציון 171; עי' רא"ש ביצה פ"ב סי' יט, תי' ב, ושו"ע הרב שם, בדעתו; עי' ר"ן ביצה יא א (ה א) ויד א (ו ב), ורעק"א שם בדעתו, ועי' רעק"א שם שתמה מד' הר"ן שבציון 164, והניח בצע"ג, ועי' מלאכת יו"ט אות קי, שפי' ד' הר"ן בע"א; שעה"מ יו"ט פ"א ה"ד; עי' שו"ע הרב או"ח סי' תקז סי"ב; עי' אבנ"ז שם ס"ק יא, שכ"ה ד' כל הפוסקים, לבד מהסוברים שמשום מתוך הותרה אף מלאכה הנעשית שלא לצורך כלל (עי' להלן); אבנ"ז שם ס"ק ז, בד' הרשב"א ביצה כב א.
  159. ↑ הג' רעק"א שם; עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' קמה, ומלאכת יו"ט אות צד בדעתו.
  160. ↑ עי' ציון 39.
  161. ↑ הג' רעק"א שם; אבנ"ז שם; מלאכת יו"ט אות צ. ועי' שעה"מ להלן.
  162. ↑ ע"ע מכשירי אוכל נפש, שדעת חכמים שלמדים כן מן הכתוב (שמות טז יב): לבדו, ועי"ש דעת תנאים החולקים.
  163. ↑ שעה"מ שם. ומ' שלדעתו אף לסוברים שמשום "מתוך" הותרו אף מלאכות הנעשות שלא לצורך כלל (עי' לעיל), לא הותרו מלאכות הנעשות במכשירי אוכל נפש, ועי' אחרונים שבציון 161. ועי' מלאכת יו"ט השמטות לאות צו, שתמה על השעה"מ, שאפשר שלא אסר הכתוב מכשירי אוכל נפש אלא במלאכות שלא הותרו משום "מתוך".
  164. ↑ עי' תוס' שבת צה א ד"ה והרודה, והג' רעק"א שם ושו"ע הרב סי' תצה קו"א שם, בדעתם, ועי' רעק"א שם, שכ"מ בתי' א בתוס' כתובות שם; עי' ר"ן ביצה לא ב (יז ב), והג' רעק"א שם ומלאכת יו"ט אות צב, בדעתו, ועי' ציון 158; מגן אבות (ר"מ בנעט) מלאכת לש (י ב); זית רענן או"ח הלכה ז אות ג; עי' באר יצחק או"ח סי' יג ענף ח, ומלאכת יו"ט אות צו בדעתו. ועי' מלאכת יו"ט אות קטו, שמצדד לפרש כן בד' הרמב"ן שבת שם, לשיטתו שבציון 171, שמחלק בין מלאכה במכשירי אוכל נפש לבין מלאכה במכשירי שאר הנאות האדם.
  165. ↑ עי' ציון 74.
  166. ↑ מגן אבות שם; זית רענן שם; מלאכת יו"ט אות צ.
  167. ↑ ע"ע מוציא, ועי"ש כמה טעמים שחשובה מלאכה גרועה, ושם שי"ח וסוברים שאינה מלאכה גרועה.
  168. ↑ חת"ס או"ח סי' קמז, בד' הר"ן ביצה יא א (ה א), ועי' ציון 158.
  169. ↑ עי' ציון 86 ואילך.
  170. ↑ ע"ע מכשירי אוכל נפש. מלאכת יו"ט דלהלן.
  171. ↑ עי' ציון 164. עי' מלאכת יו"ט אות פז ואות קטו וכעי"ז באות קמ, בד' הרמב"ן שבציונים 158, 164.
  172. ↑ עי' ציון 166.
  173. ↑ מלאכת יו"ט אות קטו.
  174. ↑ ע"ע מוציא.
  175. ↑ מלאכת יו"ט שם.
  176. ↑ עי' הג' רעק"א לשעה"מ יו"ט פ"א ה"ד (מהד' מ"י אות טז), שדימה מכשירי שאר צרכים (כגון כיבוי לצורך תשמיש המטה) למכשירי אוכל נפש (כגון ביקוע עצים לבשל בהם) לענין מתוך, ומ' שלדעתו אין חילוק.
  177. ↑ עי' ציון 158.
  178. ↑ ע"ע מכשירי אוכל נפש, מחלוקת תנאים בזה.
  179. ↑ שעה"מ יו"ט פ"א ה"ד; עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' קמה, ומלאכת יו"ט אות צד בדעתו. וכעי"ז מצדד באבנ"ז סי' תי סק"ג.
  180. ↑ עי' שעה"מ שם, וכעי"ז באבנ"ז שם. ועי' מלאכת יו"ט שם ובהשמטות לאות צו, שתמה, ועי"ש בהשמטות, שמצדד לפרש כוונת השעה"מ בע"א, שלסוברים שמכשירי אוכל נפש הותרו ביום טוב, א"כ אין סברא שלא להתיר מכשירי שאר צרכים משום "מתוך", שהשעה"מ לשיטתו שבציון 163, שהטעם שאין אומרים "מתוך" להתיר מכשירים, הוא לפי שמיעט הכתוב בפירוש מכשירים, ולסוברים שמכשירים מותרים, א"כ לא מיעטם הכתוב, ואפשר לומר "מתוך" אף במכשירי שאר צרכי האדם.
  181. ↑ עי' בית הבחירה ומאירי דלהלן: כל הדברים שהם נעשים תמיד לצורך אכילה, ועי' צל"ח ומחצה"ש ומ"ב דלהלן, ועי' שמחת יו"ט דלהלן: מלאכה שרובה נעשית לצורך אוכל נפש.
  182. ↑ עי' מחה"ש ושו"ע הרב דלהלן.
  183. ↑ עי' בית הבחירה ומאירי ומ"מ ומ"ב דלהלן.
  184. ↑ עי' מ"מ דלהלן. ובמאירי דלהלן, וכן במ"ב דלהלן, לא הוזכרה לישה, ועי' חוט שני (קרליץ) יו"ט פ"ה סוס"ק א, שאפשר שלד' המ"ב לא הותרו משום "מתוך" אלא הוצאה והבערה ואפיה ושחיטה ובישול, אבל עי' שעה"צ סי' תצה ס"ק יח, שמ' שאף שאר מלאכות השייכות באוכל נפש הותרו משום "מתוך".
  185. ↑ עי' בית הבחירה ביצה יב א, וכעי"ז במאירי ביצה שם; עי' מ"מ יו"ט פ"א ה"ד, בד' הרמב"ם שם, ועי' פנ"י ביצה יב א וצל"ח ביצה שם לתוס' ד"ה השוחט ובי' הגר"א או"ח סי' תצה ס"א ומחצה"ש סי' תקיח (בהקדמה), בדעת המ"מ; שמחת יו"ט ביצה יב א ד"ה ומה שהקשה; עי' מג"א ר"ס תקיח, ושו"ע הרב או"ח סי' תצה קו"א סוס"ק ד, בדעתו. ועי' מ"ב סי' תקיח ס"ק א ושעה"צ שם ס"ק א, שכ"ה דעת שאר פוסקים.
  186. ↑ ע"ע מוציא.
  187. ↑ עי' צל"ח שם.
  188. ↑ עי' מחצה"ש שם.
  189. ↑ עי' מ"מ שם, בד' הרמב"ם שם, ועי' ב"י או"ח סי' תצה, שהוא ע"פ משנה וגמ' ביצה יב א.
  190. ↑ עי' מ"מ שם, ומחצה"ש שם בדעתו.
  191. ↑ ע"ע מבעיר.
  192. ↑ מחצה"ש שם.
  193. ↑ עי' מחצה"ש שם.
  194. ↑ עי' מ"מ שם, בד' הרמב"ם שם, ועי' ב"י שם שהוא ע"פ גמ' ביצה שם.
  195. ↑ שמות לה ג.
  196. ↑ מכילתא שמות שם; ברייתא בירושלמי ביצה פ"ה סוה"ב. וע"ע יום טוב: בהוצאה ובהבערה.
  197. ↑ מ"מ שם. ועי' פר"ח או"ח סי תצה ס"א, שביאר הטעם שאין למדים מן הכתוב שהבערה הותרה לגמרי ולא למדו אלא שהותרה משום "מתוך", לסוברים שלא הותרה משום "מתוך" אלא מלאכה הנעשית לצורך קצת (עי' ציון 74), שמשום "תפסת מועט תפסת", אין למדים מן הכתוב היתר אלא בהבערה הנעשית לצורך קצת, והיינו משום "מתוך", וע"ע הנ"ל ציון 374.
  198. ↑ עי' שמחת יו"ט שם.
  199. ↑ ע"ע מלאכת אוכל נפש, מחלוקת ראשונים ואחרונים בדעת תנאים, אם הותרה מלאכת אוכל נפש במלאכות שאין עיקרן לאוכל נפש.
  200. ↑ שמחת יו"ט שם.
  201. ↑ תוס' דלהלן.
  202. ↑ ע"ע מלאכת יום טוב.
  203. ↑ עי' תוס' שבת צה א ד"ה והרודה, וב"ח או"ח סי' תצה ופר"ח או"ח שם, בדעתם. ועי' תוס' שבת שם, שמ"מ מדרבנן אסור לאדם לבנות ביתו שנפל ביו"ט, משום עבדין-דחול (ע"ע).
  204. ↑ עי' בית הבחירה שם: מגדולי המחברים לא כללו בדין זה שחיטה ובישול ואפיה; עי' ר"נ בן הרמב"ן ביצה יב א: כד' הרמב"ם שבהוצאה דוקא אמרי' מתוך (וצ"ב למה השמיט הבערה שהוזכרה אף היא ברמב"ם); שו"ת המבי"ט ח"ג סי' קכד ופר"ח שם ובינה לעתים (ר"י אייבשיץ) יו"ט פ"א ה"ד ופמ"ג פתיחה להל' יו"ט ח"א פ"א אותיות ז-ח וראש יוסף ביצה יב א ומלאכת יו"ט אות עד, בד' הרמב"ם שם והמ"מ שם, ועי' ציון 185; חמד משה סי תצה ס"ק א, בד' הרמב"ם שם (ועי"ש שד' המ"מ לא כן).
  205. ↑ ע"ע מוציא. מבי"ט שם; פר"ח שם.
  206. ↑ ע"ע הנ"ל, ושם טעמים נוספים שהוצאה חשובה מלאכה גרועה.
  207. ↑ עי' לעיל. מ"מ שם.
  208. ↑ עי' שעה"מ וחמד משה ונשמ"א ואבנ"ז דלהלן.
  209. ↑ ע"ע מלאכת אוכל נפש, מחלוקת ראשונים אם אסורות מן התורה או מדרבנן.
  210. ↑ עי' בית יצחק וחזון נחום דלהלן.
  211. ↑ ע"ע מלאכת יום טוב, מחלוקת ראשונים.
  212. ↑ עי' שעה"מ יו"ט פ"א סוה"ד; עי' חמד משה סי' תצה ס"ק ב; עי' נשמ"א כלל פ ס"ק א; עי' אבנ"ז או"ח סי' שצו ס"ק ו.
  213. ↑ שו"ת בית יצחק או"ח סי' פו ס"ק יז ושו"ת חזון נחום או"ח סי' לד, ע"פ פמ"ג פתיחה להל' יו"ט ח"א פ"א או' יט.
  214. ↑ עי' בית יצחק וחזון נחום שם, שהטעם הוא ע"פ פמ"ג הנ"ל, ועי"ש בפמ"ג שמצדד, שהדברים שנאסרו מדרבנן אסורים מן התורה משום לא תסור.
  215. ↑ ע"ע מכשירי אוכל נפש, ושם מחלוקת תנאים אם הותרה עשיית מלאכה לצורך מכשירי אוכל נפש.
  216. ↑ עי' אחרונים דלהלן.
  217. ↑ פנ"י ביצה יב א; מלאכת יו"ט אות ג ואילך. ועי' פנ"י שם שהוכיח כן, שאם תאמר שאף במלאכה שלא הותרה אלא למכשירי אוכל נפש אומרים "מתוך", א"כ ביטלת כל מלאכות יו"ט, שכל המלאכות חוץ מזורע (ע"ע) הותרו לצורך מכשירי אוכל נפש, ועי' נשמ"א שבציון 223.
  218. ↑ ע"ע מלאכת אוכל נפש, ושם שי"ח.
  219. ↑ ע"ע מכשירי אוכל נפש.
  220. ↑ פנ"י שם.
  221. ↑ ע"ע מכשירי אוכל נפש, ושם שי"ח.
  222. ↑ מלאכת יו"ט אות ו.
  223. ↑ פמ"ג פתיחה להל' יו"ט ח"א פ"א או' יג; נשמ"א כלל פ סק"א. ועי"ש בנשמ"א, שדחה הוכחת הפנ"י שבציון 217, שכמה וכמה מלאכות לא הותרו לצורך מכשירי אוכל נפש, ושאף שמ"מ יחסרו כמה וכמה מלאכות ממנין ל"ט מלאכות ביו"ט, אין אנו אחראים למנין ל"ט מלאכות ביו"ט.
  224. ↑ ע"ע אבות מלאכות: תולדות וגדרן.
  225. ↑ ע"ע מלאכת יום טוב מחלוקת ראשונים אם המגבן חשוב תולדת בונה (הובאה בשו"מ דלהלן). עי' ראשונים ואחרונים דלהלן.
  226. ↑ עי' תוס' שבת צה א ד"ה והרודה.
  227. ↑ חת"ס ביצה יב א ונשמ"א כלל פ ס"ק א ושו"מ תליתאה ח"ב סי' קפח ובאר יצחק או"ח סי' יג ענף ה ואבנ"ז או"ח סי' תיב ס"ק ד ואג"ט טוחן ס"ק ה אות טו, בד' הרמב"ם שבת פ"י הי"ג ויו"ט פ"א ה"ב.
  228. ↑ ע"ע אבות ותולדות ציון 18 ואילך.
  229. ↑ באר יצחק שם, וכעי"ז באבנ"ז שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:מתוך_(מתוך_שהותרה_לצורך_וכו%27)&oldid=159778"