אנציקלופדיה תלמודית:מתן דמים

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - נתינת דם החטאות-הפנימיות* על המזבח-החיצון*.

גדרו

מתן דמים נבדל מן הזריקה* והשפיכה וההזאה* שנאמרו בקרבנות, שהשפיכה והזריקה הן בכלי והרבה בפעם אחת, וההזאה - מלבד הזאה של חטאת-העוף*, שהיא מגוף העוף[1] - היא באצבע, טיפין טיפין, בכח מרחוק, ומתן דמים, אף על פי שהוא גם באצבע, טיפין טיפין, אינו אלא בנחת ומקרוב[2]. שינה מתן קרנות, פסול[3], שאם שינה ונתן בכלי ולא באצבע, פסול[4].

החייבים במתן דמים

אין קרבן טעון מתנה באצבע אלא חטאת בלבד[5], שנאמר: ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנֹת מזבח העֹלה[6]. מהם החטאות-הפנימיות*, שדמם טעון הזאה בפנים, בהיכל, על הפרוכת ועל מזבח הזהב, או אף בקודש הקדשים[7], הטעונות הזאה*, ועל כך ע"ע הזאה (א). והחטאות-החיצוניות*, והן כל החטאות סתם, בין של יחיד בין של ציבור, שדמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרבנות מזבח-החיצון*[8].

מקום נתינת הדם

החטאות הטעונות מתן דמים[9], טעונות מתן דמים על מזבח-החיצון*[10], שנאמר: ונתן על קרנֹת מזבח העֹלה[11] - החיצון[12] - ולא על קרנות מזבח הפנימי[13].

החטאות הטעונות מתן דמים[14], טעונות ארבע מתנות על ארבע קרנות המזבח-החיצון*[15]. ובמקום המתנה, נחלקו תנאים:

א) לדעת רבי בברייתא - וסתם משנה[16], וסתם תוספתא[17], ור' מאיר בתוספתא[18], וסתם ברייתא[19] - נותן הדם מחוט הסיקרא[20] ולמעלה[21], שנאמר: וההראל - מזבח[22], והוא נקרא 'הר אל', כלומר: במת אל, לפי שהיו עובדים מקדם לאלהים אחרים על ההרים הגבוהים[23] - ארבע אמות[24], וודאי אין הכוונה שגובהו או רוחבו של המזבח הוא ארבע אמות[25], ואף הקרנות אינן תופסות ארבע אמות במזבח, שאף על פי שכל אחת היא אמה על אמה[26], אינן אוכלות במזבח אלא שתי אמות מן המזבח למערב ושתים מן הדרום, היינו שתים על שתים[27], אלא על כרחך פירוש הכתוב: שרשות הקרנות תוספת למטעה מהן ארבע אמות, דהיינו עד החוט, שכולו נקרא כאן "קרן"[28].

ב) ולדעת ר' אלעזר בר' שמעון בברייתא - וחכמים בתוספתא[29] - דמי החטאת אינם ניתנים אלא על גוף הקרן[30], שכל עצמה ועיקר מצותה אינו אלא שם[31], שהרי כתוב "קרן"[32], ולדעתו בכל מקום שנותן בקרן די[33]. ויש הסובר שאף לדעתו, מכל מקום מצוה לתת בחודו של קרן[34].

לדעת הסוברים שנותנים הדם מחוט הסיקרא ולמעלה[35], נחלקו אמוראים: יש הסוברים שנותן כנגד חודה של קרן[36], ולא יותר מזה[37], שכפי שקרן היא אמה על אמה[38], אף כל שתחתיו כנגדו הוא קרן[39], וזהו ששנינו: מחטא - מתן דמים של חטאת קרוי חיטוי[40], לשון הכתוב: הכהן המחטא אֹתָהּ[41] - ויורד כנגד חודה של קרן[42]. ויש הסוברים שמצוה לתת המתנה כנגד חודה של קרן[43], ואם נתן סמוך לקרן כאמה אחת מכאן או מכאן, כיפר[44], שכיון שהכתוב לא הקפיד על קרנות ממש, אינו צריך אלא ליתן בחודה של זוית[45], וכן שנינו בתוספתא: נתן על הקרן מכאן ומכאן, כשר[46], שאם נתן אמה מזה ואמה מזה, כשר[47].

להלכה פסקו ראשונים שמחטא ויורד כנגד חודה של קרן, ואם נתן סמוך לקרן כאמה אחת מכאן או מכאן, כיפר[48], שההלכה כרבי, משום שהלכה כרבי מחבירו[49], ועוד, שכן אמוראים נחלקו לפי דעתו[50], וההלכה כסובר שמלכתחילה יש ליתן על חודה של קרן, ובדיעבד די שיתן בקרן זוית, שכיון שלר' אלעזר בר' שמעון אין צורך - לסוברים כן[51] - בחודה של קרן, מוטב לומר שרבי מכשיר באמה אילך ואמה אילך, כדי שלא להגדיל מחלוקתם ביותר[52]. ועוד, כיון שנחלקו אמוראים בדבר, אין אנו יכולים לפסול באמה אילך ואמה אילך[53]. או שההלכה שצריך ליתן על חודה של קרן, שכן לדעתם הכל מודים בכך[54].

שינה ונתן הדם בחצי המזבח התחתון, פסול[55]. וכן אם נתן הדם מן הקרן ולפנים, פסול[56], שמבפנים אינו מקום הקרנות[57]. ואף על פי כן נתכפרו הבעלים בו כיון שהגיע דם למזבח, אף על פי שהגיע שלא למקומו הרי הוא כמו שהגיע למקומו לכפר[58].

היד והאצבע

מתן דמים אינו אלא ביד ימין[59], שנאמר: ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנֹת מזבח העֹלה[60], ודרשו: באצבעו ולקח, מלמד שלא תהא קבלה אלא בימין; באצבעו ונתן, מלמד שלא תהא נתינה אלא בימין[61], שהטילו הכתוב לאצבע בין קבלה לזריקה, לדורשו לפניו ולאחריו, לומר לך שלא יהיו אלא בימין, שכל מקום שנאמר אצבע אינו אלא ימין[62].

האצבע בה טובל במזרק לצורך מתן דמים היא אצבעו הימנית[63], המיומנת[64], דהיינו הסמוכה לאגודל[65],

שהיא הרגילה למלאכה, ולא שאר אצבעות מוכנות להושיט ולטבול[66]. ומסייע לה במתן הדמים בשתי אצבעות נוספות[67]: חומר בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה[68]. ונחלקו ראשונים: יש מפרשים שמושך את הדם שבאצבע כלפי מטה, שיפול כולו למזבח[69]. ויש מפרשים שסומך באצבעו הגדולה מכאן ובגודל מכאן[70], שלדעתם חומר הוא "צובר", מלשון חֳמָרִם חֳמָרִם[71], כלומר שמעמיד הדם שיהיה צבור ולא יתפשט באצבע[72], ומפרשים "ובאצבעו קטנה", דהיינו בערך האגודל[73]. או שהם גורסים: חומר בגודלו מלמעלה ובאצבעו גדולה מלמטה[74]. וכן שנינו בתוספתא: נותן גדולה מכאן וגדולה מכאן[75].

צורת הנתינה

חטאות הציבור והיחיד, כיצד סדר מתן דמים שלהם[76], כשלוקח הכהן הדם במזרק, מוליכו אצל המזבח[77], עולה בכבש, ופונה לימינו[78], ומהלך על הסובב[79], ובא לו לקרן דרומית מזרחית[80], וטובל באצבעו הימנית המיומנת שבימין מן הדם שבמזרק[81], וצריך שיהיה בדם שיעור טבילה מתחילתו[82], שנאמר - לגבי הזאה* - בַּדם[83], עד שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרו[84], ולא יספג אצבעו מדם[85], שיקנח בשולי הכלי או בדופנותיו[86], שנאמר: וטבל[87], ולא מספג[88]. ומוציא אצבעו הימנית ומסייע לה עם שתי אצבעות נוספות[89], וחוטף - מושך במהרה עד שלא יתנגב[90] - ויורד[91] כנגד חודה של קרן[92] - לסוברים כן[93], וכן הלכה[94] - עד שיכלה כל הדם שבאצבעו[95], וכשגומר הנתינה על הקרן מקנח אצבעו בשפת המזרק[96], ושיירי הדם שבאצבעו ניתנים ליסוד[97], ששירי הדם שבאצבעו פסולים ליתן מהן על קרן אחרת[98], שנאמר - בהזאה - והזה מן הדם שבע פעמים[99], והמילים "מן הדם" מיותרות[100], שלא היה צריך לכתוב אלא "והזה שבע פעמים"[101], ובא למעט שירים שבאצבע[102]. וכן הוא עושה בכל קרן וקרן[103], טובל אצבעו נותן דמים ומקנח[104], בקרן השניה הסמוכה לה שהיא מזרחית צפונית, ואחר כך בקרן שלישית הסמוכה לה שהיא צפונית מערבית, ואחר כך בקרן רביעית הסמוכה לה שהיא מערבית דרומית[105], ושיירי הדם היה שופך על היסוד, ועל כך ע"ע שפיכת שירים.

על מחלוקת התנאים והאמוראים במקום נתינת הדם על גבי המזבח, עי' לעיל[106]. על מחלוקת הראשונים באלו אצבעות מסייע לאצבעו הימנית, ומהו הסיוע, עי' לעיל[107].

הנתינה המעכבת

אף על פי שלכתחילה צריך ליתן ארבע מתנות על ארבע קרנות המזבח-החיצון*[108], מכל מקום אין נתינת כל הארבע מעכבת[109], ובמספר המתנות שאם לא נתן, לא כיפר, נחלקו תנאים:

א) לדעת בית שמאי, אם לא נתן שתי מתנות לא כיפר[110], שכן שלוש פרשיות נאמרו בחטאות-החיצוניות* - שהן הטעונות מתן דמים[111] - בויקרא[112], אחת בשעיר-נשיא*[113], ושתים בחטאת* יחיד, אחת בכשבה[114] ואחת בשעירה[115], בשעיר של נשיא כתוב "קרנֹת" חסר[116], ובשעיר של יחיד כתוב "קרנֹת" חסר[117], ובכבשה של יחיד כתוב "קרנות" מלא[118], ובית שמאי סוברים "יש אם למקרא"[119], והם הולכים אחר הקריאה[120], הרי כאן שש - כפי המקרא "קרנות" שלוש פעמים, ומיעוט "קרנות" שתים - ואין במזבח אלא ארבע והשתים יתירות לא נאמרו אלא ששנה עליה הכתוב לעכב[121],

ארבע למצוה ושתים לעכב[122], ארבע נאמרו למצוה, שמצוה בארבע מתנות, ושתים נשנו מהן לעכב[123].

ב) ולדעת בית הלל - וסתם ברייתא[124] - אם נתן מתנה אחת כיפר[125], שנאמר: ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך[126], שפיכת הדם על המזבח היא העיקר[127]. ועוד, שאף הכתובים "קרנֹת" "קרנֹת" "קרנות"[128], יש לדרוש כן, אם משום שלדעת בית הלל יש אם למסורת[129], הלכך הרי ארבע, שלוש למצוה - לכתחילה ליתן[130] - ואחת לעכב[131], שאין לומר שכולם נאמרו למצוה ואין כאן אחת לעכב, שלא מצינו כפרה בלא מתן דמים[132]. או משום שלדעת בית הלל יש אם למקרא ויש אם למסורת - שבמקום שהמסורת והמקרא מכחישים זה את זה דורשים את שניהם -

שדורשים המקרא - שמשמע שש[133] - ודורשים המסורת - שמשמע ארבע[134] - ולפיכך מוסיפים אחד על המסורת ומורידים אחד מן המקרא[135], הרי אלו חמש מתנות, ארבע למצוה ואחת לעכב[136].

בתוספתא שנינו שמתן אפילו אחת מהמתנות מעכב[137].

להלכה פסקו ראשונים שבחטאת, מתנה אחת היא העיקר, ושאר הארבע מתנות אינן אלא למצוה[138].

היתר באכילה ופיגול

החטאות הטעונות מתן דמים[139], בשרם שאינו עולה על גבי המזבח, אינו מותר באכילה לזכרי כהונה, אלא לאחר מתן דמים[140] והקטרת האמורים*[141], והקטרת אימורים עצמה, אינה מותרת אלא לאחר מתן דמים[142], ולפיכך, לדעת בית שמאי הסוברים שתי מתנות מעכבות[143], שתי מתנות שבחטאת מתירות הבשר בהקטרת אימורים ובאכילה[144]. ולדעת בית הלל הסוברים - וכן הלכה[145] - מתנה אחת מעכבת[146], מתנה אחת שבחטאת מתירות[147], ושאר שלוש המתנות אינם מתירות[148], שהבשר כבר הותר[149].

במחשבת פגול*, לדעת בית שמאי הסוברים שבחטאות הטעונות מתן דמים[150], שתי מתנות מעכבות[151], אם פיגל יחד בשתי המתנות הראשונות, פיגל[152]. ולדעת בית הלל הסוברים - וכן הלכה[153] - מתנה אחת מעכבת[154], אם פיגל במתנה הראשונה, הרי זה פיגול[155], ואם נתן הראשונה בשתיקה והשלוש במחשבת פסול, לא פיגל, וכשר[156]. וכן הלכה[157].

מתו הבעלים לפני השלמת המתנות

חטאת שנתן ממנו מתנה אחת ומתו הבעלים, ישלים ארבע מתנות לאחר המיתה[158], ששלוש מתנות באות לאחר מיתה[159], שאם נתן מתנה ראשונה, כבר כיפר בראשונה - לסוברים כן[160], וכן הלכה[161] - ואין שֵׁם חטאת גמורה על הדם עוד לפסול משום חטאת שמתו בעליה[162], ואין דינה כחטאת שמתו בעליה קודם מתן דמים, שהיא פסולה[163].

שקעה החמה קודם שנתן כל המתנות

מתן דמים, אינו ניתן אלא ביום[164]. נתן מתנה אחת ביום, ולא הספיק לתת שאר המתנות עד ששקעה החמה, לא יתן השלוש בלילה[165], ששלוש מתנות שבחטאות אינן באות בלילה[166], ואף על פי שאינם מעכבים - שמתנה אחת בלבד היא שמעכבת, לסוברים כן[167], וכן הלכה[168] - ואינה זריקה גמורה, מכל מקום דם נפסל בשקיעת-החמה*, ואין מעלים לגבי מזבח לכתחילה[169].

נתן אחת בפנים והשאר בחוץ ולהיפך

נתן מתנה אחת בפנים, והשלים שאר המתנות בחוץ, חייב משום מעלה בחוץ[170], ששלוש מתנות שבחטאות, המעלה מהן בחוץ, חייב[171], שהרי ראויים לפנים בתורת זריקה גמורה[172].

נתן מתנה אחת בחוץ - על המזבח-החיצון* - והכניס השאר להיכל*, לא נפסל משום חטאת שנכנס דמה לפנים[173] - מפני ששלוש המתנות האחרות של החטאת, אינן מעכבות את הכפרה, לסוברים כן[174], וכן הלכה[175] - ונאמר - בפסול חטאת שנכנס דמה להיכל[176] - לכפר בקדש[177], בראוי לכפרה הכתוב מדבר[178].

כיבוס

ניתז מדם החטאת על הבגד לאחר שנתן במתנה אחת, טעון כיבוס[179], ושלוש המתנות האחרונות טעונות כיבוס, כתחילתן[180] - ואף על פי שמתנה אחת בלבד היא שמעכבת, לסוברים כן[181], וכן הלכה[182] - שנאמר: ואשר יִזה מדמה וגו'[183], כאילו ניתז קודם לכן[184], שכל הראוי לקרן טעון כיבוס[185].

קיבל בארבע כוסות

קיבל דם החטאת בארבע כוסות, ונתן מתנה אחת מכל אחד, כולם נעשו שירים לישפך ליסוד[186], אף - לסוברים שמתנה אחת בלבד מעכבת[187], וכן הלכה[188] - השלוש כוסות שירים שלהם כמו הראשונים[189], שנאמר: ואת כל דמה ישפֹּך[190].

הערות שוליים

  1. ע"ע הזאה: בחטאת העוף.
  2. עי' מלבי"ם אילת השחר פ"מ סי' שעח ו-ויקרא א ה סי' מ וסי' מב ושם ד ו סי' רכ. וע"ע זריקה ציון 9 ואילך, החילוק בין זריקה ושפיכה. ושם, ציון 11 ואילך, שי"ס שזריקה אינה בכלי. ועי' רב פפא בזבחים לח ב, שמתן דמים הוא באצבע, בכל ד' מתנות.
  3. תוספ' זבחים פ"ו; רמב"ם פסוה"מ פ"ב ה"ח: קרבנות בחטאת.
  4. תוספ' שבציון הקודם, לפי חס"ד לתוספ' שם, במסקנה; רמב"ם שבציון הקודם, לפי מרה"מ (חעלמא) שם.
  5. רש"י שמות כט טז; עי' רש"י פסחים פט א ד"ה פסח בשפיכה; עי' רמב"ם מעה"ק פ"ה ה"ט.
  6. ויקרא ד כה, בשעיר נשיא (וכעי"ז שם ל, בחטאת יחיד של שעיר, ושם לד, בחטאת יחיד של כבשה). עי' רש"י פסחים שם.
  7. ע"ע חטאות הפנימיות ציון 4 ואילך.
  8. עי' משנה זבחים נב ב; עי' תוספ' זבחים פ"ו; עי' ברייתא שם נג א; עי' רמב"ם שם ה"ז.
  9. עי' ציון 8.
  10. עי' תו"כ ויקרא דבורא דחובה פ"ט; עי' רמב"ם מעה"ק פ"ה ה"ז.
  11. ויקרא ד כה, בשעיר נשיא, ושם ל, בחטאת יחיד של שעיר, ושם לד, בחטאת יחיד של כבשה.
  12. רשב"ם שם ד כה.
  13. תו"כ שם; עי' רשב"ם שם.
  14. עי' ציון 8.
  15. עי' משנה זבחים נב ב; עי' רב פפא בזבחים לח ב; עי' רמב"ם מעה"ק פ"ה ה"ז.
  16. עי' קינים פ"א מ"א.
  17. תוספ' זבחים פ"ו: כנגד חודה של קרן, לפי מנ"ב שם.
  18. עי' תוספ' שם.
  19. עי' ברייתא שבציון 42, לפי רש"י שבציון 33 (ולקר"א שבציון 34, אין ראיה).
  20. ע"ע מזבח החיצון ציון 581 ואילך.
  21. ברייתא זבחים נג א.
  22. ת"י יחזקאל מג טו; רש"י זבחים שם ד"ה וההראל; רד"ק שם יד; ר"מ בן שמעון שם טו.
  23. רד"ק שם יד.
  24. יחזקאל שם טו. ר' אבהו בגמ' שם, בד' רבי.
  25. עי' גמ' שם, בד' רבי, ורש"י ד"ה ארבע אמות.
  26. ע"ע מזבח החיצון ציון 718 ואילך.
  27. עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה מקום קרנות וד"ה ומקום קרנות.
  28. עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה אלא.
  29. עי' תוספ' זבחים פ"ו.
  30. עי' ברייתא זבחים נג א, לפי הגמ' שם.
  31. רש"י שם ד"ה היא עצמה.
  32. עי' ויקרא ד כה ול ולד. עי' רש"י זבחים שם ד"ה דכ"ע לא פליגי.
  33. רש"י שם ד"ה דכ"ע לא פליגי.
  34. קר"א שם, בד' רמב"ם שבציון 48, שלמסקנת הגמ' אף ראב"ש מודה בזה.
  35. עי' ציון 16 ואילך.
  36. ר' יוחנן ור' אלעזר בזבחים נג א, חד אמר וחד אמר, ועי' גמ' שם, שנח' בד' רבי.
  37. גמ' שם, בד' האמורא שבציון הקודם.
  38. ע"ע מזבח החיצון ציון 718 ואילך.
  39. רש"י שם ד"ה מר סבר.
  40. עי' רש"י שם ד"ה ומחטא.
  41. ויקרא ו יט. רש"י זבחים שם ד"ה מחטא ויורד וד"ה ומחטא.
  42. ברייתא שם.
  43. עי' גמ' שם, בד' האמורא שבציון הבא, כדי שלא יסתור לברייתא שבציון הקודם.
  44. עי' ר' יוחנן ור' אלעזר בגמ' שם, חד אמר וחד אמר, ועי' גמ' שם, שנח' בד' רבי, לפי גמ' שם, כדי שלא יסתור לברייתא שבציון 42.
  45. עי' רש"י שם ד"ה ומר סבר.
  46. תוספ' זבחים פ"ו.
  47. עי' מנ"ב לתוספ' שם.
  48. רמב"ם מעה"ק פ"ה ה"ז.
  49. ע"ע הלכה: כרבי מחברו.
  50. ע"ע הנ"ל: מתוך סוגיות התלמוד ציון 139 ואילך. כס"מ שם, בד' הרמב"ם.
  51. עי' ציון 33.
  52. עי' כס"מ שם, בד' הרמב"ם.
  53. כס"מ שם, בד' הרמב"ם.
  54. קר"א זבחים נג א, בד' רמב"ם שם, לשיטתו שבציון 34.
  55. עי' קינים פ"א מ"א; עי' רמב"ם פסוה"מ פ"ב ה"י.
  56. תוספ' זבחים פ"ו; רמב"ם שם ה"ט.
  57. חס"ד לתוספ' שם.
  58. רמב"ם שם ה"י.
  59. עי' תו"כ ויקרא דבורא דחובה פ"ט; כ"מ מברייתא זבחים נג א.
  60. ויקרא ד כה, בשעיר נשיא, ושם לד, בחטאת יחיד של כבשה (וכעי"ז שם ל, בחטאת יחיד של שעיר).
  61. עי' תו"כ שם; ברייתא זבחים כד א: באצבע.
  62. רש"י שם ד"ה באצבעו ולקח. וע"ע ימין ציון 62 ואילך וע' קבלה, שי"ח בקבלת הדם ומכשירים בשמאל.
  63. עי' תוספ' זבחים פ"ו; עי' ברייתא זבחים נג א.
  64. תוספ' שם; ברייתא שם.
  65. עי' רש"י שם ד"ה המיומנת שבימין; עי' רמב"ם מעה"ק פ"ה ה"ז.
  66. רש"י שם, בפי' הברייתא שם: המיומנת, ועי' חס"ד לתוספ' שם, שמיומנת היינו מל' המיומן שבאחיו.
  67. עי' ברייתא שבציון הבא; עי' תוספ' שבציון 75.
  68. ברייתא שם, לגירסתנו (וכעי"ז לגי' רש"י שם ד"ה וחומר), וגי' רמב"ם מעה"ק פ"ה ה"ז, לפי כס"מ שבציון 73, ועי' ציון 74, שי"ג בע"א.
  69. רש"י שם ד"ה וחומר בגודלו. ועי' רש"י שם ד"ה חומר, ע"פ חולין נו א, פי' הל' חומר.
  70. רמב"ם שם.
  71. שמות ח י. עי' כס"מ שם, בד' הרמב"ם.
  72. כס"מ שם, בד' הרמב"ם.
  73. עי' כס"מ שם, בד' הרמב"ם, בפי' הב'.
  74. ברייתא שם, לגי' כס"מ שם, בד' הרמב"ם, בפי' הא', וחס"ד לתוספ' שם והר המוריה שם, בד' הרמב"ם (וכ"מ ממצפה אריה לתוספ' זבחים פ"ו, בד' הרמב"ם), ועי' ציון 68, שי"ג בע"א.
  75. תוספ' שם, לגירסתנו וגי' כ"י וינה, ועי' להלן, שי"ג בע"א. עי' חס"ד שם; עי' הר המוריה שם. בתוספ' שם, לגי' הג' הגר"א שם, כל' הברייתא שבציון 68.
  76. תוספ' זבחים פ"ו; עי' ברייתא זבחים נג א.
  77. רמב"ם מעה"ק פ"ה ה"ז.
  78. עי' משנה שם; עי' תוספ' שם; עי' ברייתא שם; רמב"ם מעה"ק פ"ה ה"י. וע"ע כל פנות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין ציון 66 ואילך.
  79. עי' משנה שם; עי' תוספ' שם; עי' ברייתא שם; רמב"ם שם.
  80. משנה שם; תוספ' שם; ברייתא שם; עי' רמב"ם שם.
  81. עי' תוספ' שם; ברייתא שם.
  82. עי' רש"י זבחים צג ב ד"ה ה"נ; עי' רמב"ם שם ה"ט.
  83. ויקרא ד ו.
  84. ברייתא שם.
  85. עי' רמב"ם שם.
  86. רש"י שם ד"ה מספג.
  87. ויקרא שם.
  88. ברייתא שם.
  89. עי' ציון 67 ואילך, מח' הראשונים באלו אצבעות מסייע, ומהו הסיוע.
  90. חס"ד לתוספ' שם.
  91. תוספ' שם, לגירסתנו וגי' כ"י וינה, ועי' הג' הגר"א שם, שגרס בע"א. ועי' ברייתא שם ורמב"ם שם.
  92. תוספ' שם; ברייתא שם; רמב"ם שם.
  93. עי' ציון 36 ואילך.
  94. עי' ציון 48.
  95. עי' תוספ' שם; עי' ברייתא שם; רמב"ם שם.
  96. רמב"ם שם ה"ח.
  97. עי' חי' הגרי"ז שם.
  98. עי' ר' אלעזר בזבחים צג ב; עי' רבא בגמ' שם; רמב"ם שם.
  99. ויקרא ד ו. רש"י שם ד"ה מן הדם.
  100. עי' גמ' שם; רש"י שם ד"ה שבענין.
  101. רש"י שם.
  102. עי' רבא בגמ' שם.
  103. עי' ברייתא שם; רמב"ם שם ה"ז.
  104. עי' רמב"ם שם ה"ח.
  105. עי' משנה שם; רמב"ם שם ה"י.
  106. ציון 16 ואילך.
  107. ציון 67 ואילך.
  108. עי' ציונים 14 ואילך, 76 ואילך.
  109. עי' ציונים 110 ואילך, 124 ואילך.
  110. עי' משנה זבחים לו ב.
  111. עי' ציון 8.
  112. עי' רש"י סנהדרין ד א ד"ה קרנות קרנת קרנת; רש"י זבחים לז א ד"ה קרנת קרנת קרנות.
  113. ויקרא ד כב-כו.
  114. שם לב-לה.
  115. שם כז-לא. רש"י זבחים שם.
  116. עי' ויקרא ד כה.
  117. עי' שם ל. עי' רב הונא בגמ' שם ושם, בד' ב"ש, ורש"י סנהדרין שם.
  118. עי' רב הונא בסנהדרין שם וזבחים שם, בד' ב"ש, ורש"י סנהדרין שם. בויקרא ד לד, בפ' כבשה של יחיד, לגירסתנו: "קרנת", ועי' שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' רלב ומנחת שי שם. ועי' אור תורה שם ומנחת שי שם, שגי' רש"י בגמ' שם ושם: קרנת קרנת קרנות, הכריחה אותו לפרש שדוקא במקום הג' הוא מלא. ועי' אור תורה שם, שפי' רב הונא בע"א, שלא יסתור לכך שלגירסתנו בויקרא אין "קרנות", ועי' מנחת שי שם.
  119. ע"ע יש אם למסורת; יש אם למקרא ציון 17 ואילך. רש"י זבחים שם.
  120. עי' רש"י סנהדרין שם.
  121. רש"י זבחים שם.
  122. רב הונא בגמ' שם ושם.
  123. רש"י זבחים שם.
  124. עי' ברייתא שם לו ב.
  125. עי' משנה שם.
  126. דברים יב כז. עי' משנה שם, לגי' גמ' סנהדרין שם, לגירסתנו, ועי' משנה זבחים שם, לגירסתנו, וגמ' סנהדרין שם, לגי' מהרש"א שם, שליתא; עי' ברייתא זבחים שם; רמב"ם פסוה"מ פ"ב ה"א. ועי' שטמ"ק שם לז ב אות ג, בשם ת' מהר"פ, שלד' ב"ה הלימוד לחטאוות החיצוניות הוא מהלימוד שבציון 128 ואילך, והלימוד מכתוב זה אינו אלא לשאר הקרבנות.
  127. רמב"ם שם.
  128. עי' ציון 116 ואילך.
  129. רש"י שם ד"ה וב"ה.
  130. רש"י שם.
  131. רב הונא בגמ' שם ושם.
  132. עי' רב הונא בסנהדרין שם, ורש"י שם ד"ה ואימא וד"ה בכדי; רב הונא בזבחים שם, בלשון הא', ורש"י ד"ה ואימא וד"ה בכדי.
  133. רש"י שם ד"ה אהני קרא.
  134. רש"י שם ד"ה ואהני מסורת.
  135. עי' גמ' שם, באבע"א, בד' ב"ה, ורש"י שם.
  136. עי' רש"י שם.
  137. תוספ' זבחים פ"ו, לגירסתנו וגי' כ"י וינה: חיסר מן המתנות אפי' א' פסולה. ועי' חס"ד ומנ"ב שם, שתמהו, ועי' חס"ד שם, במסקנה, שצידד לגרוס: כשרה.
  138. עי' רמב"ם פסוה"מ פ"ב ה"א.
  139. עי' ציון 8.
  140. עי' ברייתא ורש"י שבציון 144. וע"ע אכילת קדשים ציון 35 ואילך.
  141. ע"ע הנ"ל ציון 39א ואילך.
  142. עי' רש"י זבחים לח ב ד"ה שתי מתנות.
  143. עי' ציון 110 ואילך.
  144. ראב"י בשם ב"ש בברייתא שם, ורש"י שם.
  145. עי' ציון 138.
  146. עי' ציון 124 ואילך.
  147. ראב"י בשם ב"ה בברייתא שם.
  148. עי' רב פפא בגמ' שם.
  149. עי' רש"י שם ד"ה לא שריא, בפי' רב פפא שבציון הקודם.
  150. עי' ציון 8.
  151. עי' ציון 110 ואילך.
  152. ראב"י בשם ב"ש בברייתא שם, ורש"י ד"ה ומפגלות, משום שאין מפגלים בחצי מתיר (ע"ע פגול).
  153. עי' ציון 138.
  154. עי' ציון 124 ואילך.
  155. עי' ראב"י בשם ב"ה בברייתא שם.
  156. עי' רש"י שם ד"ה ולא מפלגא, בפי' רב פפא בגמ' שם.
  157. עי' רמב"ם פסוה"מ פי"ז ה"א.
  158. עי' רש"י זבחים לח ב ד"ה באות לאחר מיתה, בפי' ר' יוחנן שבציון הבא; רמב"ם פסוה"מ פ"ב ה"ד, ועי' כס"מ שם, שהוא ע"פ ר' יוחנן שבציון הבא.
  159. ר' יוחנן בזבחים לח ב; עי' רב פפא בגמ' שם, ורש"י ד"ה מיתה.
  160. עי' ציון 124 ואילך.
  161. עי' ציון 138.
  162. רש"י שם. וע"ע חטאות המתות: שמתו בעליה.
  163. ע"ע חטאות המתות ציון 104.
  164. עי' ציון הבא ואילך.
  165. עי' רש"י זבחים לח ב ד"ה אמר רבי יוחנן, בפי' ר' יוחנן שבציון הבא; עי' רמב"ם פסוה"מ פ"ב ה"ה, ועי' כס"מ שם, שהוא ע"פ ר' יוחנן שבציון הבא.
  166. ר' יוחנן בגמ' שם; עי' רב פפא בגמ' שם.
  167. עי' ציון 124 ואילך.
  168. עי' ציון 138.
  169. רש"י שם.
  170. עי' רש"י זבחים לח ב ד"ה חוץ, בפי' פפא שבציון הבא; עי' רמב"ם פסוה"מ פ"ב ה"ו, ועי' כס"מ, שהוא ע"פ ר' יוחנן שבציון הבא. ועי' לקוטי הלכות שם (כד א) זבח תודה ד"ה והמעלה. וע"ע העלאת חוץ.
  171. ר' יוחנן בגמ' שם; עי' רב פפא בגמ' שם.
  172. רש"י שם.
  173. רש"י זבחים לח ב ד"ה ולא עיילא, בפי' רב פפא בגמ' שם. הרמב"ם השמיט. וע"ע דם חטאת: הכנסתו לפנים.
  174. עי' ציון 124 ואילך.
  175. עי' ציון 138.
  176. ע"ע הנ"ל: שם.
  177. ויקרא ו כג.
  178. רש"י זבחים שם.
  179. רש"י זבחים לח ב ד"ה חוץ, בפי' רב פפא שבציון הבא; כ"מ מרמב"ם מעה"ק פ"ח ה"ז, לפי לקוטי הלכות שם (כד א) עין משפט אות י.
  180. עי' רב פפא בזבחים לח ב, ע"פ ברייתא שם.
  181. עי' ציון 124 ואילך.
  182. עי' ציון 138.
  183. ויקרא ו כ.
  184. רש"י שם.
  185. רב פפא בגמ' שם, ע"פ ברייתא שם.
  186. רש"י זבחים לח ב ד"ה שירים, בפי' רב פפא שבציון הבא; עי' רמב"ם פסוה"מ פ"ב הכ"א. וע"ע שפיכת שירים.
  187. עי' ציון 124 ואילך.
  188. עי' ציון 138.
  189. רב פפא בגמ' שם, ורש"י שם.
  190. ויקרא ד ל. רמב"ם שם.