אנציקלופדיה תלמודית:נותן טעם בר נותן טעם (נ"ט בר נ"ט)

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - טעם של אוכלים ומשקים הבלוע שנתן טעם בדבר אחר אם חשוב טעם כעיקר.

מהותו וגדרו

נ"ט בר נ"ט, שנדון אם חשוב טעם כעיקר, כתבו ראשונים שנאמר בדבר התר[1], כגון בשר או חלב או קדשי-מזבח* בתוך זמן אכילתם או חמץ* קודם זמן איסורו[2], שיש לו להאסר, כגון נ"ט בר נ"ט של בשר, שנבלע בחלב ונעשה בשר-בחלב*[3] או להפך[4], או נ"ט בר נ"ט של קדשי-מזבח*, כשעובר זמן אכילתם ונעשים נותר*[5], או חמץ כשמגיע זמן איסורו[6], ויש מן הראשונים סוברים שנדון נ"ט בר נ"ט נאמר אף בדבר איסור[7].

מאכל שבלע טעם מדבר שהיה בלוע בו טעם מאכל, כגון דג רותח שהונח בקערה צוננת בשרית או חלבית או דג צונן שהונח בקערה רותחת בשרית או חלבית, ובלע הדג מן הטעם הבלוע בקערה[8], הטעם הבלוע בו חשוב נ"ט בר נ"ט[9]. על אופני הבליעה, עי' להלן[10]. מאכל שבלע טעם מעיקר בשר או חלב, אפילו ממעט שמנונית הדבוקה בקדרה או בתנור, כתבו ראשונים שאינו נ"ט בר נ"ט, שהוא טעם חשוב[11]. וכן כלי שבלע טעם מדבר שהיה בלוע בו טעם מאכל, הטעם הבלוע חשוב נ"ט בר נ"ט[12].

מהותו

הטעם שדברו בו חכמים שחשוב נ"ט בר נ"ט, כגון טעם בשר בדגים שבלעו מקערה הבלועה מבשר, נחלקו בו ראשונים: יש מן הראשונים שכתבו שהטעם השני עצמו, אינו טעם חשוב, לסוברים כן[13]. ויש מן הראשונים שכתבו שהטעם השני עצמו הוא טעם חשוב, אלא שאין בכוחו לתת טעם בדבר אחר[14].

בנרגש טעמו

נ"ט בר נ"ט, שבאכילת הדבר שבלוע בו, נרגש טעמו, כתבו ראשונים ואחרונים שחשוב נ"ט בר נ"ט[15]. ויש מן האחרונים שכתבו שטעם הנרגש, חשוב טעם גמור, ונ"ט בר נ"ט אינו אלא שמן הסתם אינו נרגש[16].

גדר ההתר

גדר התר נ"ט בר נ"ט, לסוברים כן[17], נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש שכתבו שאינו טעם חשוב לחול עליו שם איסור[18], לפי שהוא טעם קלוש[19], ואינו חשוב שנמצא כלל[20], ולטעם זה אף איסורים שאין להם שיעור ואסורים אפילו במשהו, כגון חמץ בפסח לסוברים כן[21], יש בהם התר נ"ט בר נ"ט[22]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שהוא בטל[23], שאינו אלא משהו[24], ולטעם זה איסורים שאין להם שיעור ואסורים במשהו, אין בהם התר נ"ט בר נ"ט[25]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהטעם השלישי אינו חשוב טעם כלל, והטעם השני בטל, ואינו חשוב לאסור משום טעם כעיקר, לפי שאין בכוחו לאסור טעם שלישי[26]. ויש מן האחרונים שכתבו שהוא טעם פגום[27].

בסיבת קלישות הטעם, לסוברים כן[28], כתבו אחרונים שנחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש מן הראשונים שנראה בדבריהם שהטעם ביציאתו מן הבולע הראשון חשוב טעם, אלא שהבולע השני מקלישו[29]. ויש מן הראשונים והאחרונים שנראה בדבריהם שיציאת טעם מטעם אחר, הוא קלוש, שאינו יוצא כולו[30].

טעם שני באיסור

נ"ט בר נ"ט של בשר א חלב בלוע במין השני, כגון חלב שבלע טעם מכלי שבלוע בו בשר, שטעם הבשר שבכלי הוא נ"ט ראשון, ובחלב הוא נ"ט שני, אין בו התר נ"ט בר נ"ט, לפי שנתהוה לנבנ באיסור, שבכלל לא תבשל גדי בחלב אמו[31] שנאמר באיסור בשר בחלב נכלל כל ששם גדי עליו וטעם הבלוע בכלי חשוב גדי לפי שטעם כעיקר ואף עליו נאמר לא תבשל בחלב אמו.

אופני הבליעה

הנבלע בכלי ראשון

נ"ט בר נ"ט הנבלע על ידי חום שאינו בישול או צליה[32], כשהמבליע או הבולע, צונן, כגון דגים רותחים – מיד לאחר שסילקם מהאש[33] - המונחים בקערה צוננת הבלועה מבשר, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שהבלוע חשוב נ"ט בר נ"ט[34]. וכן דגים צוננים המונחים בקערה רותחת הבלועה מבשר, שבולעים הדגים טעם מן הטעם שבקדירה[35], יש מן הראשונים שכתבו שהבלוע חשוב נ"ט בר נ"ט[36]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שבאחד מהם צונן, באופן שהבליעה אינה אלא כדי קליפה[37], אינה חשובה נ"ט בר נ"ט, לפי שבליעה שאינה מתפשטת בכל הבולע היא בליעה חשובה[38]. היו שניהם, המבליע והבולע, רותחים, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שהבלוע הוא טעם חשוב[39], לפי שלדעתם בליעה על ידי צליה הוא טעם חשוב, ואינו נדון כנ"ט בר נ"ט[40], ובשניהם רותחים חשוב בליעה על ידי צליה[41]. ויש מן האחרונים שכתבו שחשוב נ"ט בר נ"ט[42], ואף לסוברים שבאחד מהם צונן, היא בליעה חשובה[43], בשניהם חמים היא נ"ט בר נ"ט, לפי שהבליעה מתפשטת בכל הבולע[44].

על ידי צליה

נ"ט בר נ"ט הנבלע על ידי צליה, כגון שנצלו ביצים בקדרה הבלועה מבשר, יש מן הראשונים שכתבו שהוא טעם חשוב, ואסור לאכלם עם חלב[45], שבליעה על ידי צליה, בליעה מרובה היא, שכח האש מבליע כל טעם הבשר שבקדרה בביצים[46]. ויש מן הראשונים שכתבו שהוא ככל נ"ט בר נ"ט[47].

כלים או אוכלים בנגיעתם זה בזה בבישול

בליעת כלים או אוכלים בנגיעתם זה בזה בבישול, יש מן הראשונים שכתבו שלדעת הסוברים שעל ידי צליה הוא טעם חשוב[48], חוששים לטעם חשוב, לפי שנגיעתם זה בזה בשעת הבישול היא כצליה[49]. ויש מן הראשונים שכתבו שהרי הוא נ"ט בר נ"ט, שאינו חשוב כצליה לפי שנתפשט הטעם בכל מי הבישול שבקדרה[50]. היו הכלים הנוגעים זה בזה אחד חלבי ואחד בשרי, עי' להלן[51].

על ידי בישול

נ"ט בר נ"ט הנבלע על ידי בישול, כגון שנתבשלו ביצים בקדרה הבלועה מבשר, יש מן הראשונים שכתבו שהוא נ"ט בר נ"ט[52]. בדעת הסוברים שעל ידי צליה הוא טעם חשוב[53], יש מן הראשונים שכתבו שעל ידי בישול אינו טעם חשוב[54], לפי שהטעם מתפשט במים[55], או לפי שהוא נ"ט בר נ"ט בר נ"ט[56], דהיינו בקדרה ובמים ובתבשיל[57]. ויש מן הראשונים שכתבו שהוא טעם חשוב, ואסור לאכלם עם בשר[58], לפי שבליעה על ידי בישול, בליעה מרובה היא, שנבלע כל טעם הבשר שבקדרה בביצים[59], שלדעתם אין חילוק בין שני נ"ט לשלושה נ"ט[60]. ויש מן האחרונים שכתבו בטעם שאין בבישול ג' נ"ט, לפי שבשעת הבישול מתפשט הטעם בשווה במים ובתבשיל שבתוכו[61] או לפי שמאוכל לאוכל אינו חשוב נ"ט בר נ"ט[62].

בליעה מממש דרך מים

בליעה מממש דרך מים, כגון בישול של תבשיל עם בשר או חלב במים, אינו חשוב נ"ט בר נ"ט, דהיינו מהבשר או החלב למים ומהמים לתבשיל[63], אפילו לסוברים שהמים שבדרך בישול הוא נ"ט נוסף[64], לפי שהבשר או החלב עצמם נימוחים במים, וחשוב גוף הדבר ולא טעם[65].

פליטת טעמי בשר וחלב ביחד במים

פליטת טעמי בשר וחלב במים, כגון כלים חלביים ובשריים בני יומם[66], שהודחו ביחד במים, יש מן הראשונים שכתבו שאין בהם התר נ"ט בר נ"ט, לפי שהמים נאסרו מטעם הבשר והחלב שנפלטו בהם[67], לפי שנעשו איסור בשעה שלא היה אלא נ"ט אחד[68] או לפי שעל ידי בישול אינו חשוב במים נ"ט בר נ"ט[69]. ויש מן הראשונים סוברים שיש בהם התר נ"ט בר נ"ט[70], לפי שאין בשר שבמים אוסר עד שיתערב עם החלב ויתנו טעם זה בזה[71], או לפי שאין הכלים פולטים אלא בסבת המים, ולכך כל שזה או זה פולט כבר חזרה אותה פליטה בתוך המים לנ"ט בר נ"ט[72]. ויש מן הראשונים שכתבו שאף לסוברים שבליעה שעל ידי בישול הוא טעם חשוב[73], מכל מקום אינו חשוב טעם אלא לאסור בנתערב בממשות, אבל במתערב בטעם שני אינו חשוב לאסור[74].

בישול באקראי ודבר מועט

בליעה באקראי, ודבר מועט, כגון התוחב כף בשרית או חלבית לקדרה הבלועה מן המין השני, יש מן האחרונים שכתבו שאף לסוברים שעל ידי בישול הוא טעם חשוב[75], באקראי, ודבר מועט אין נבלע טעם חשוב[76], שאינו בישול גמור[77]. ויש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שעל ידי בישול הוא טעם חשוב או שלכתחילה הוא כטעם חשוב[78] אף בתחיבת כף הוא טעם חשוב[79].

בשעת בישול

טעם הנבלע בשעת בישול בדופן קדרה מבחוץ וממנה לתבשיל שבה, יש מן האחרונים שכתבו שחשוב נ"ט בר נ"ט[80]. ויש מן האחרונים שכתבו שאינו חשוב נ"ט בר נ"ט בתבשיל, דהיינו מהאוכל לקדרה ומהקדרה לתבשיל, שבשעת בישול מתפשט הטעם בשוה בקדרה ובתבשיל[81].

על ידי חיתוך בסכין דבר רותח

נ"ט בר נ"ט הנבלע על ידי חיתוך בסכין דבר רותח, יש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שבליעה על ידי חיתוך בסכין דבר חריף היא טעם חשוב[82], אף חיתוך בסכין דבר רותח הוא טעם חשוב[83]. ויש מן האחרונים שכתבו שחשוב נ"ט בר נ"ט[84].

על ידי מליחה

טעם היוצא על ידי מליחה ונבלע בכלי, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחשוב נ"ט בר נ"ט, לפי שעל ידי המליחה יוצא טעם קלוש, וכשנבלע בקדרה נעשה נ"ט בר נ"ט[85].

על ידי כבישה

נ"ט בר נ"ט הנבלע על ידי כבישה[86], לסוברים שנ"ט בר נ"ט שנבלע על ידי צליה או בישול, חוששים לכתחילה שהוא טעם חשוב[87], יש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שכבישה ובליעה באות כאחת[88], אסור, לפי שכבישה היא כצליה או בישול לענין החשבת הבליעה כטעם חשוב[89]. ויש מן האחרונים שנסתפקו בדבר[90].

אוכל לאוכל

טעם הנבלע באוכל וממנו לאוכל אחר, יש מן הראשונים שכתבו שאינו חשוב נ"ט בר נ"ט[91], לפי שאוכל אינו מקלקל כל כך את טעם האוכל הבלוע בו[92]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחשוב נ"ט בר נ"ט[93].

אוכל לכלי

טעם הנבלע באוכל וממנו לכלי, יש מן האחרונים שכתבו שאינו חשוב נ"ט בר נ"ט, לפי שטעם מן הממש הבלוע באוכל, אינו חשוב טעם אלא כממש[94]. ויש מן האחרונים שכתבו שחשוב נ"ט בר נ"ט[95], לפי שאף הבלוע באוכל חשוב טעם, אלא שאינו מתקלקל כל כך[96], ולפיכך כשנבלע לאחר מכן בכלי, נגמר קלקולו, וחשוב נ"ט בר נ"ט[97].

בטעם שווה

נ"ט שנפלט לדבר השווה לו בטעמו, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחשוב נ"ט בר נ"ט[98], ומהם כתבו שאפילו לסוברים שנ"ט בר נ"ט מוקלש טעמו על ידי הבולע[99], חשוב נ"ט בר נ"ט, לפי שהיה לו להתקלקל אלא שהבולע מחזקו, לפיכך נקרא על שם הבולע[100]. ויש מן האחרונים שכתבו שאינו חשוב נ"ט בר נ"ט[101].

טעם ראשון על ידי תערובת

דבר המעורב במאכל, שנתן טעם במאכל אחר, יש מן הראשונים שנראה בדבריהם שחשוב נ"ט בר נ"ט[102]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאינו נ"ט בר נ"ט אלא הוא טעם חשוב[103], לפי שאינו נבלע ונדבק בדבר שנתערב בו, אלא שבכל חלק וחלק יש משהו בעין ממנו[104].

טעם שני על ידי תערובת

טעם הנפלט למים ולאחר מכן ערבו המים במאכל אחר, יש מן האחרונים שכתבו שחשוב ג' נ"ט[105]. מים שנתבשלו במחבת ולאחר מכן נילושו בעיסה, כתבו ראשונים ואחרונים שאף לסוברים שעל ידי צליה הוא טעם חשוב[106], מותר לאכול אותה העיסה עם המין השני, שחשוב ג' נ"ט במחבת במים ובעיסה[107]. ויש מן האחרונים שכתבו שאסור לאכול עם המין השני, שאינו חשוב ג' נ"ט[108]. מים שנתבשלו במחבת, ללוש בעיסה המעורבת במין השני, כתבו אחרונים שלסוברים שעל ידי צליה הוא טעם חשוב[109], אסור, שהמים חשובים צלוים במחבת ולערבם בעיסה במין השני הוא כטעם ראשון[110].

נ"ט בר נ"ט בר נ"ט

נ"ט בר נ"ט בר נ"ט, יש מן הראשונים שכתבו שאף לסוברים שעל ידי צליה נבלע טעם חשוב[111], בנ"ט נוסף, שהם ג' נ"ט, אינו טעם חשוב[112]. ויש מן הראשונים שנראה בדבריהם שבג' נ"ט שבתוכם ב' אוכלים, כגון בישול אוכל במים בקדרה, הוא טעם חשוב, וג' נ"ט שבתוכם שני כלים, כגון הגעלת כלי במים בכלי אחר, אינו טעם חשוב[113]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שעל ידי בישול אף ג' נ"ט הוא טעם חשוב[114].

על נ"ט בר נ"ט בחיתוך בסכין דבר חריף, אם חשוב נ"ט בר נ"ט, ועל נ"ט בר נ"ט של דבר-חריף*, או הנבלע בדבר חריף, או הנעשה חריף, ע"ע דבר חריף[115].

על כלי הצריך ליבון שהגעילוהו, אם הטעם הנשאר בו הוא כנ"ט בר נ"ט, ע"ע הגעלה[116].

המותר והאסור

דבר המותר

נ"ט בר נ"ט, כגון דגים שבלעו טעם מקערה בשרית, רב אמר שחשוב טעם בשר, ואסור לאכלם בכותח. ושמואל אמר שאינו חשוב טעם בשר, ומותר לאכלם בכותח[117], יש מן הראשונים סוברים בדעתו שמותר בחלב ממש[118]. ויש מן הראשונים סוברים בדעתו שבחלב עצמו אסור, ואינו מותר אלא בדבר שיש בו טעם חלב[119]. בטעמו של שמואל שמותר, כתבו ראשונים ואחרונים לפי שטעם-כעיקר* אינו אסור אלא מדברי חכמים, לסוברים כן[120], וחכמים גזרו בנותן טעם עצמו, אבל בנ"ט בר נ"ט שהוא שני, לא החמירו לחשבו איסור[121], או אף לסוברים שטעם כעיקר אסור מן התורה[122], לפי שלומדים מכלי מדין[123], שהיה טעם ראשון, ואין ללמוד לטעם שני[124]. הלכה כשמואל[125].

על ידי צליה

נ"ט בר נ"ט שנבלע על ידי צליה, יש שפסקו שמותר[126]. ויש שפסקו שאסור[127]. ויש שחששו לאסור לכתחילה, ובדיעבד מותר[128].

על ידי בישול

נ"ט בר נ"ט שנבלע באוכלים על ידי בישול, יש מן הראשונים והאחרונים שפסקו שמותר[129]. ויש שפסקו שאסור[130]. ויש שחששו לאסור לכתחילה[131], לפי שאפשר לאוכלו בלא המין השני, ודומה לדבר-שיש-לו-מתירים*[132], ובדיעבד, מותר[133]. ולדעתם, יש מן האחרונים שנסתפקו במבשל מים בכלי בשרי או חלבי ולש המים בעיסה, שלכתחילה אין לאכול הפת עם המין השני, לפי שיכול לאוכלו בלעדיו[134]. על נ"ט בר נ"ט שנבלע בכלים על ידי בישול, עי' להלן[135]. באיסור דרבנן, כגון בעוף בחלב לסוברים כן[136], כתבו אחרונים בדעת ראשונים שאסור[137]. לדעת הסוברים שלכתחילה חוששים לאיסור בבישול, באיסור דרבנן כתבו אחרונים שמותר לכתחילה[138].

בבישול ולא נרגש טעמו

נ"ט בר נ"ט הנבלע על ידי בישול, לסוברים שהוא טעם חשוב, כתבו אחרונים שאפילו לא נרגש טעמו, אסור, לפי שהוא כדבר-שיש-לו-מתירין*, שיכול לאכלו בלא בשר או חלב[139].

לאכול לכתחילה

נ"ט בר נ"ט של בשר או חלב אם מותר לאכול לכתחילה עם המין השני, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שמותר[140]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים ואחרונים שלכתחילה אסור, ובדיעבד מותר[141]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעתם שבנבלע בכלי סתמי, חשוב לכתחילה, ואסור לאכלו עם המין השני, ובנבלע באוכל, חשוב בדיעבד, ומותר לאוכלו עם המין השני[142].

להבליע לכתחילה על מנת לאכול

להבליע נ"ט בר נ"ט של חלב או בשר, על מנת לאוכלו עם המין השני, כתבו ראשונים ואחרונים שאף לסוברים שאחר שבלע מותר לאוכלו בכותח לכתחילה[143], להבליע לכתחילה, אסור[144], שאסור לגרום התר נ"ט בר נ"ט[145]. ולדעתם, עבר והבליע נ"ט בר נ"ט על מנת לאוכלו עם המין השני, יש מן האחרונים שכתבו שאסור לאוכלו עמו[146], לפי שלדעתם התר נ"ט בר נ"ט הוא מטעם ביטול[147], והמבליע על מנת לאכול נ"ט בר נ"ט הרי הוא כמבטל איסור לכתחילה, שאסור[148]. ויש מן האחרונים שכתבו שמותר לאוכלו עמו, לפי שלדעתם האיסור להבליע נ"ט בר נ"ט לכתחילה, אינו אלא הרחקה מדברי חכמים, והעובר עליה לא קנסוהו[149]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאף להבליע לכתחילה מותר[150]. להבליע נ"ט בר נ"ט של חלב או בשר על מנת להניח בכלי של המין השני, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שמותר[151]. ויש מן האחרונים שכתבו שאסור[152]. ויש מן האחרונים שכתבו שלכתחילה אסור ובדיעבד, כגון בשעת הדחק, מותר[153].

להבליע לכתחילה בכלי

להבליע נ"ט בר נ"ט לכתחילה בכלי, כגון הגעלה* של כלי בשרי להתירו בחלב ולהפך כשהוא בן יומו[154], ואין ששים נגדו במים[155], שפולט טעמו וחוזר ובולעו, יש מן הראשונים שכתבו שאסור, שאף לכלי אין לגרום התר נ"ט בר נ"ט[156].

לכתחילה בכלי חמץ

להבליע נ"ט בר נ"ט של חמץ לכתחילה בכלי, כגון הגעלה של כלי חמץ* קודם זמן איסורו[157], בן יומו[158], ואין ששים במים כנגדו[159], שכתבו ראשונים שמותר[160], לפי שלדעתם טעם החמץ הנבלע בכלי אחר שנפלט ממנו הוא נ"ט בר נ"ט של התר[161], ואף על פי שאין עושים נ"ט בר נ"ט לכתחילה, בהגעלת חמץ מותר, לפי שהוא לפי שעה[162]. ויש מן האחרונים שכתבו שבנבלע בשני כלים ואוכל, כגון בהגעלה, שהטעם שבכלי נבלע במים ומהם חזרה לכלי, מותר לכתחילה[163]. ויש מן האחרונים שכתבו שבאופן שאין תקנה אחרת, כגון הגעלת כלי חמץ ביורה כשרה, מותר להבליע, שחשוב כדיעבד, ובאופן שיש תקנה בהגעלה, כגון שמגעיל כלי חמץ ביורה הבלועה מחמץ, אין להבליע לכתחילה החמץ הבלוע בה בכלי החמץ, אלא יש להגעילה בפני עצמה קודם הגעלת כלי החמץ שבה, לפי שחשוב לכתחילה[164].

להניחו בכלי של המין השני

נ"ט בר נ"ט שנבלע על ידי צליה או בישול, לסוברים שהוא טעם חשוב[165], יש מן האחרונים שכתבו שמותר להניחו בכלי של המין השני[166]. ויש מן הראשונים שנראה בדבריהם ומן האחרונים שכתבו שאסור אף להניחו בכלי של המין השני[167], ולדעתם, בהניחו בדיעבד, מותר[168]. ולסוברים שחוששים לכתחילה שהוא טעם חשוב[169], מותר להניחו בכלי של המין השני[170], שלענין זה סומכים שחשוב נ"ט בר נ"ט[171].

להבליע לכתחילה על מנת להניח בכלי

להבליע לכתחילה נ"ט בר נ"ט של בשר או חלב על מנת לתת לכלי של המין השני, כתבו אחרונים שמותר[172]. ולסוברים שבבישול או צליה חוששים לכתחילה שהוא טעם חשוב[173], יש מן האחרונים שכתבו שלהבליע בבישול או צליה על מנת להניחו בכלי של המין האחר, מותר[174]. ויש מן האחרונים שכתבו שאסור[175].

טעם שני של בשר או חלב בגוף המין השני

טעם שני של בשר או חלב שנבלע בגוף המין השני, כתבו ראשונים שאין בו התר נ"ט בר נ"ט, לפי שטעם שני עצמו נאסר, ולדעתם הוא טעם חשוב[176], או לפי שהוא טעם שני באיסור[177]. ויש מן הראשונים סוברים שטעם שני הנבלע על ידי בישול, הוא טעם חשוב, וטעם שני הנבלע על ידי כלי-ראשון*, חשוב נ"ט בר נ"ט[178], ויש מן האחרונים שכתבו בדעתם שחלוקה בליעת כלי מבליעת מאכל, שטעם שני הנבלע ממאכל, חשוב נ"ט בר נ"ט, לפי שלמאכל יש טעם ופליטה מצד עצמו וטעם הבשר או החלב, קלוש, וטעם שני הנבלע מכלי, הוא טעם חשוב, לפי שלכלי אין טעם ופליטה מצד עצמו[179].

טעם שני של בשר או חלב בטעם שני של המין השני על ידי נגיעה

טעם שני של בשר שנבלע בטעם שני של חלב על ידי נגיעה, כגון כלים של בשר ושל חלב שהודחו ביחד ברותחים ובולעים זה מזה בנגיעתם זה בזה, יש מן הראשונים שכתבו שחשוב נ"ט בר נ"ט של איסור[180], לפי שקלישות הטעם נעשית על ידי הבולע השני[181], וכיון שהוא האוסר, חשוב נ"ט בר נ"ט של איסור[182], והיינו לפי שרק אחר שנבלע מוקלש טעמו, ואחר שנבלע כבר נאסר[183], ויש מן האחרונים שכתבו בטעמם לפי שסוברים שטעם שני חשוב טעם ורק טעם שלישי אינו חשוב טעם[184]. ויש מן הראשונים שכתבו שאף בשעה שנעשה טעם שני, אין הטעם היוצא מן הקדרה חשוב לאסרה[185]. ויש מן הראשונים שנראה בדבריהם שנ"ט בר נ"ט הנבלע בנ"ט בר נ"ט, אין בו איסור משום בשר-בחלב*[186]. היה אחד מן הכלים שאינו בן יומו[187], והודחו ביחד, יש מן הראשונים שכתבו שלסוברים שבליעה על ידי צליה הוא טעם חשוב[188], אסורים, לפי שבנגיעתם אחד בחברו בולעים בלא מים כצליה[189]. ויש מן הראשונים סוברים שחשוב נ"ט בר נ"ט[190], לפי שרוב הטעם מתפשט במים[191].

טעם שני של בשר בטעם שני של חלב על ידי בישול במים

טעם שני של בשר הנבלע בטעם שני של חלב על ידי בישול במים, כגון הגעלת כלי בשרי עם כלי חלבי ביחד, יש מן הראשונים שכתבו שאסורים אף בדיעבד, שנותנים טעם זה בזה[192]. ויש מן האחרונים שפסקו שמותרים[193], שהוא נ"ט בר נ"ט של התר[194], ולדעתם, לכתחילה לא יגעיל[195], גזירה משום כלי איסור, שאין בהם התר נ"ט בר נ"ט[196], או לפי שיש לחוש לסוברים שנאסרים[197], או לפי שאין עושים נ"ט בר נ"ט לכתחילה[198].

נ"ט בר נ"ט של בשר ושל חלב בכלי אחד

נ"ט בר נ"ט של בשר ושל חלב בכלי אחד, כגון קדרה סתמית שבשלו בה מים ותחבו כף חלבית לתוכה ולאחר מכן בשלו בה מים אחרים ותחבו כף בשרית לתוכה, יש מן הראשונים סוברים שאסור להשתמש בה חלב או בשר ומותרת לשאר דברים[199], שלדעתם לכתחילה אין לאכול נ"ט בר נ"ט שנבלע על ידי בישול עם המין השני[200], לפי שחוששים לכתחילה לסוברים שעל ידי בישול הוא בליעה חשובה[201], ולהשתמש בה בבשר או חלב הוא לכתחילה, לפי שאפשר להשתמש בה לשאר דברים[202]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת הראשונים שהקדרה מותרת[203], שלדעתם אחר שעשה נ"ט בר נ"ט מותר באכילה[204], ואף לסוברים שעל ידי בישול הוא טעם חשוב[205], בכלי מכלי דרך מים מותר, לפי שהוא ג' נ"ט[206].

קביעת שימוש בכלי

נ"ט בר נ"ט של בשר או חלב שנבלע בכלי סתמי, יש לקבוע את שימוש הכלי לפי המין שנבלע בו[207]. נבלעו נ"ט בר נ"ט של חלב ושל בשר זה אחר זה, יש לקבוע את השימוש לפי האחרון שנבלע בה, לפי שיותר נשאר בה טעם האחרון[208].

שטעמו פגום

נ"ט בר נ"ט של בשר או חלב שטעמו פגום[209], שנבלע על ידי צליה או בישול, לסוברים שהוא טעם חשוב[210], אסור לכתחילה לאוכלו עם המין השני, לפי שנותן-טעם-לפגם* אסור באכילה לכתחילה[211]. ולסוברים שחוששים לכתחילה שהוא טעם חשוב[212], מותר לכתחילה לאוכלו עם המין השני[213], לפי שיש כאן שני צדדים להיתר, נותן טעם לפגם ושלושה נ"ט בנ"ט[214].

להבליע לכתחילה נ"ט בר נ"ט שטעמו פגום

להבליע נ"ט בר נ"ט של בשר או חלב פגום במאכל על מנת לאוכלו עם המין השני, כתבו אחרונים שאסור[215].

נתערב על ידי בישול בטעם פגום שבמאכל

נ"ט בר נ"ט של בשר או חלב שנתערב על ידי בישול עם טעם פגום[216] של המין השני במאכל, כגון קדירה של בשר או חלב בת יומה[217], שבשלו בה ירק, ותחבו בה כף שאינה בת יומה[218] של המין השני, יש מן האחרונים שפסקו שאסור לאוכלו עם המין שאינו כמין הנ"ט בר נ"ט[219], שלדעתם, לכתחילה, על ידי בישול הוא טעם חשוב[220]. לענין לאוכלו עם המין שאינו כמין הפגום, ע"ע נותן-טעם-לפגם*. היה המאכל שנתבשלו בו מים, נאסרים לגמרי משום תערובת בשר בחלב[221], לפי שמים אינם חשובים כלל, ולאסרם לגמרי חשוב לכתחילה[222].

נתערב על ידי בישול בטעם פגום שבכלי

נ"ט בר נ"ט של בשר או חלב שנתערב על ידי בישול עם טעם פגום[223] של המין השני בכלי, כגון קדירה של בשר או חלב בת יומה[224], שבשלו בה ירקות או מים, ותחבו בה כף שאינה בת יומה[225] של המין השני, יש מן האחרונים שפסקו שהכלי שאינו בן יומו אסור לגמרי, שבלועה מבשר-בחלב*[226], שעל ידי בישול חשוב טעם[227]. ויש מן האחרונים שפסקו שמותר[228], שבדיעבד אף על ידי בישול חשוב נ"ט בר נ"ט[229]. ויש מן האחרונים שפסקו שמעיקר הדין הכלי מותר, אלא שנהגו לאסרו[230]. ובדעתם יש מן האחרונים שכתבו שבמקום שהתבשיל הוא מים שנאסרים[231], הכלי שאינו בן יומו, מותר[232], ובמקום שהתבשיל אינו נאסר[233], הכלי שהוא אינו בו יומו, אסור להשתמש בו כמין עצמו שאינו כמין הנ"ט בר נ"ט, משום מראית עין, לפי שהמאכל נאכל כמין הנ"ט בר נ"ט[234]. לענין שימוש בו כמין הנ"ט בר נ"ט שלא כמין שאינו בן יומו, ע"ע נותן טעם לפגם.

אכילת בשר או חלב לאחריו

האוכל נ"ט בר נ"ט של בשר, מותר לאכול אחריו חלב מיד, ללא קינוח והדחה[235].

דבר איסור

נ"ט בר נ"ט של דבר איסור, כגון דגים שבלעו טעם נבלה*, כתבו ראשונים ואחרונים שאסור[236], שאיסור שבו לא פרח[237], ויש מן האחרונים שכתבו לפי שאף על פי שאינו טעם האיסור, על כל פנים יוצא-מן-הטמא* הוא[238]. ובדעתם נחלקו ראשונים ואחרונים, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאיסורו מן התורה[239], ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאיסורו מדברי חכמים[240]. ויש מן הראשונים סוברים שמותר[241], לפי שטעם-כעיקר* אינו אסור אלא מדברי חכמים, לסוברים כן[242], וחכמים גזרו בנותן טעם עצמו, אבל בנ"ט בר נ"ט שהוא שני, לא החמירו לחשבו איסור[243], או אפילו לסוברים שטעם כעיקר אסור מן התורה[244], לפי שלומדים מכלי מדין[245], וטעם אחד נלמד, ונ"ט בר נ"ט לא נלמד[246], או לפי שבטל בהתר. ומהם כתבו שאיסורו מטעם אחר[247].

נ"ט ראשון באיסור ושני בהתר

טעם של איסור שנתן טעם באחר והותר, כגון שנבלע טעם איסור בכלי ונעשה פגום[248], ונבלע באחר, יש מן האחרונים שכתבו שחשוב נ"ט בר נ"ט של התר, שכיון שנעשה התר פקע איסורו ושוב אינו חל איסור על נ"ט בר נ"ט[249]. ויש מן האחרונים שכתבו שאינו חשוב נ"ט בר נ"ט של התר[250].

נ"ט של התר שקבל טעם מאיסור ונתן טעם בהתר, כגון כף שבלעה טעם מאיסור ונתנה טעם לפגם[251], בתבשיל שנתן טעם לפגם בקדרה, יש מן האחרונים שכתבו שאף לסוברים שעל ידי בישול מותר בג' נ"ט[252], אף שהטעם הראשון הוא איסור – שיש הסוברים שאין באיסור התר נ"ט בר נ"ט[253] - חשוב כג' נ"ט בהתר, שמכל מקום הטעם השלישי הוא התר[254]. ויש מן האחרונים סוברים שחשוב כנ"ט בר נ"ט של איסור, ואינן מותר אלא אם ג' הטעמים הם התר[255], לפי שכל שאינם ג' נ"ט, הטעם עדיין חשוב טעם איסור ואין בו התר נ"ט בר נ"ט[256].

התר שחוזר לאיסורו

נ"ט בר נ"ט של התר שחוזר לאיסורו, כגון שנבלע טעם פגום[257] בכלי, וממנו לכלי אחר, ובשלו בכלי השני תבשיל שהטעם מושבח בו, יש מן האחרונים סוברים שיש בו התר נ"ט בר נ"ט[258], לפי שלדעתם נ"ט בר נ"ט של איסור חשוב נ"ט בר נ"ט, אלא שאין בו התר מטעם אחר[259], ובנ"ט בר נ"ט שחוזר לאיסורו אין בו הטעם האחר לאוסרו[260], או לפי שכבר נעשה נ"ט בר נ"ט של התר, ואיסור אינו יכול לחול עליו[261]. ויש מן האחרונים שכתבו שחשוב של איסור, לפי שלדעתם נ"ט בר נ"ט של איסור אין בו התר כלל משום נ"ט בר נ"ט[262], וכל שנאסר אין בו התר[263].

סכנה

נ"ט בר נ"ט של בשר או דגים, אף לסוברים שבבליעת כלים יש חשש סכנה לאוכלו עם המין השני[264], בנ"ט בר נ"ט אין בו משום סכנה[265].

על הגעלת כלים מבליעת איסור בני יומם או שאינם בני יומם, שהיא כבליעת נ"ט בר נ"ט של התר, ע"ע הגעלה[266]. על הגעלת כלי חמץ אם חשובים נ"ט בר נ"ט של איסור או של התר ע"ע הנ"ל[267].

נ"ט בר נ"ט בר נ"ט על ידי בישול לכתחילה

נ"ט בר נ"ט בר נ"ט הנבלע על ידי בישול צדדו אחרונים שאף לסוברים שעל ידי בישול חוששים לכתחילה שהיא בליעה חשובה[268], בג' נ"ט מותר לכתחילה[269].

להבליע לכתחילה נ"ט בר נ"ט בר נ"ט

להבליע לכתחילה נ"ט בר נ"ט בר נ"ט, כתבו אחרונים שמותר[270].

על חתיכה-נעשית-נבילה*, שבתערובת השניה נעשה האיסור שבה נ"ט בר נ"ט, אם אוסרתה, ע"ע[271]. על בליעה שבכלי הצריך ליבון שהגעילוהו, שהיא כנ"ט בר נ"ט, ע"ע הגעלה[272] וע' בשר-בחלב[273]. על בליעה כדי קליפה, שיש מן האחרונים שכתבו שהוא טעם קלוש יותר מנ"ט בר נ"ט, ע"ע נטילת מקום.

הערות שוליים

  1. ↑ ראשונים שבציון 232.
  2. ↑ ע"ע חמץ: בערב פסח.
  3. ↑ עי' חולין קיא ב.
  4. ↑ פמ"ג סי' צה משב"ז ס"ק א, עי"ש, שאף חלב שהוא צלול, בליעה ממנו חשובה נ"ט בר נ"ט.
  5. ↑ עי' זבחים צז א ותוס' שם צו א וחולין קיב א ושו"ת הרשב"א סי' תקטז ביאורה. ועי' ציון 13.
  6. ↑ ע"ע הנ"ל. עי' סה"ת סי' נה; עי' סמ"ק מ' קצח; ריטב"א שם קיב א. ועי' ציון 263.
  7. ↑ ראשונים שבציון 237.
  8. ↑ ע"ע כלי ראשון כלי שני: בליעתם ופליטתם.
  9. ↑ חולין קיא ב, ועי' להלן.
  10. ↑ אופני הבליעה.
  11. ↑ רש"י שם ד"ה נותן טעם בר וקיב א ד"ה קישות; עי' רמב"ם מאכ"א פ"ט הכ"ג; תוס' שם קיא ב; ר"י מלוניל שם; רמב"ן שם; רשב"א שם; מאירי שם; ריטב"א שם; ר"ן שם (מא א); נימוק"י שם; טוש"ע יו"ד צה א.
  12. ↑ תוס' ע"ז עו א וחולין קח א; סמ"ק מ' קצח; סה"ת סי' נה; רשב"א חולין שם; מרדכי פסחים רמז תקעו; רא"ש פסחים פ"ב סי' ז וע"ז פ"ה סי' לו הובא באו"ה הארוך שער נח סי' נג.
  13. ↑ עי' ציון 5. תוס' חולין קיא ב זבחים צו א; י"א ברמב"ן חולין שם בד' רש"י שם קטז ב ד"ה הרי זו; רשב"א שו"ת ח"א תקטז ותוה"ב ב"ג ש"ד (פו א); רא"ש שם פ"ח סי' כט; עי' שו"ת רע"א סי' רז; עי' יד יהודה סי' צד ס"ק יט ד"ה עי' היטב, בד' רש"י הנ"ל.
  14. ↑ עי' סה"ת סי' נט; עי' או"ז סי' תסז, ועי' ציון 26; רמב"ן שם קיא ב; עי' רשב"א שם; עי' ריטב"א שם ור"ן שם (מ ב), ועי' ציון 26; גינת ורדים סי' סה; שו"ת פרי תבואה סי' כב בביאור תוס' חולין קיב א תי' א, ועי' ציון 181. ועי' רמב"ן שם, שאף הטעם השני שחשוב טעם, כגון טעם הבשר הבלוע בדגים, אינו נאסר מהחלב, לפי שאין איסור בב"ח אלא אם שניהם נאסרים, ואם אין הבשר אוסר את החלב, אף החלב אינו אוסר את הבשר. ועי' יד יהודה סי' צד ס"ק יט ד"ה לעיל כתבתי, (ועי"ש צה ד) שאף שטעם שני הוא טעם חשוב, אין איסור אף מדרבנן לאוכלו עם חלב, שלא אסרו אכילה, אלא באופן שאם יבשלו, יבא לאיסור דאוריתא. ועי' חזו"א יו"ד סי' טו ס"ק יא, שאף לסוברים שטעם שני עצמו אינו טעם חשוב להאסר, עי' ציון 13, מה שאינו אוסר את החלב הוא לפי שמודים לסוברים, שאין בו כח לתת טעם במקום אחר, או לפי שטעם השלישי הוא קלוש ואינו יכול לאסור או לפי שכל שאין הבשר נאסר, אין החלב נאסר. ועי' ציון 173.
  15. ↑ עי' העיטור הכשר בשר ש"א (יז ב); עי' ריטב"א חולין קיא ב ד"ה ומיהו לפום וד"ה דגים שעלו; עי' ר"ן שם (מא א); פר"ח סי' צה ס"ק ג; גינת ורדים סי' סה; יד יהודה סי' צד ס"ק יט ד"ה אבל הרשב"א (עח ד).
  16. ↑ יש"ש חולין פ"ח סי' סא.
  17. ↑ עי' ציון 115.
  18. ↑ רש"י חולין קטז ב ד"ה הרי זו; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקטז; עי' ריטב"א שם קיב א; עי' ר"ן שם (מא א); ט"ז יו"ד סי' צה ס"ק א.
  19. ↑ שו"ת הרשב"א שם.
  20. ↑ עי' מלחמות פסחים צט ב (יט א); ריטב"א חולין קיב א ור"ן שם (מא א) וגינת ורדים כלל סה בביאורם. ועי' ציון 15.
  21. ↑ ע"ע בטול אסורים ציון 165 ואילך, וע' הגעלה ציון 407 שחשוב התר קודם הפסח, וע' חוזר ונעור ציון 152 ואילך, שמשהו שנבלע קודם הפסח, נאסר בפסח במשהו.
  22. ↑ ריטב"א שם ור"ן שם וגינת ורדים שם בביאורם.
  23. ↑ עי' בעה"מ פסחים שם; עי' ר"ן חולין (לב ב); עי' יש"ש חולין פ"ח סי' סא; גינת ורדים שם וראש יוסף שם קיא ב בד' סה"ת סי' עה והגהות הסמ"ק מ' ריג דיני בב"ח ס"ק ו ואו"ה הארוך כלל לד סי' ז, ועי' ציון 243; עי' ראשונים שבציון 26. ועי' ציון 16. ועי' ל' הרא"ש שם פ"ח סי' כט: שבליעה מטעם אחר על ידי נגיעה, שהיא כקליפה, היא מועטת. ועי' יד יהודה סי' צד ס"ק יט (פ א), בד' הסוברים שנ"ט בר נ"ט מותר אף באיסורים אלא שאסור מטעם אחר, עי' ציונים 237 ו243.
  24. ↑ גינת ורדים שם בד' הריטב"א שבציון 26 צד ב.
  25. ↑ גינת ורדים שם וראש יוסף שם בד' סה"ת סי' עה ואו"ה הארוך שער לד סי' ז.
  26. ↑ עי' ריטב"א שם קיב א וגינת ורדים שם וראש יוסף שם בביאורו וריטב"א שם ואו"ז סי' תסז ויד יהודה סי' צד ס"ק יט ד"ה לעיל כתבתי (עט ב-ג) בביאורו.
  27. ↑ שו"ת פני אריה סי' מט הובא בפ"ת יו"ד סי' צה ס"ק א, בד' הסוברים שמאוכל לטוכל אינו חשוב נ"ט בר נ"ט, עי' ציון 90 ואילך, ועי"ש, שדחאם.
  28. ↑ עי' ציון 18 ואילך.
  29. ↑ עי' תוס' ע"ז עו א ד"ה מכאן ורא"ש שם פ"ה סי' לו ויד יהודה יו"ד סי' צד ס"ק יט ד"ה דהנה (עז ד) בביאורם. ועי' ציונים 104, 178 ואילך.
  30. ↑ עי' רמב"ן חולין קיא ב ויד יהודה שם (עח א) וד"ה אך לכאו' בביאורו וד"ה אך מ"ש בד' הפמ"ג שבציון 93 וד"ה (עט ב) לעיל כתבתי.
  31. ↑
  32. ↑ ע"ע כלי ראשון כלי שני: בליעתם ופליטתם.
  33. ↑ עי' רא"ש חולין פ"ח סי' כט ומעיו"ט שם ס"ק ר; טור יו"ד צה.
  34. ↑ שם קיא ב לדעת הטור וב"י בביאורו ורמ"א שם ב.
  35. ↑ ע"ע הנ"ל שם.
  36. ↑ רא"ש שם; טור ורמ"א שם.
  37. ↑ ע"ע נטילת מקום.
  38. ↑ ב"ח שם ס"א בד' רי"ו נט"ו האות הכח שדגים שעלו בקערה, צריכים קליפה.
  39. ↑ עי' מרדכי חולין פ"ח סי' תשח ואו"ה הארוך שער לד סי' א בביאורו; ב"י יו"ד סי' צה בשם מצאתי כתוב הובא בט"ז שם ס"ק ג.
  40. ↑ עי' ציון 44.
  41. ↑ ב"י שם בדעת מ"כ הובא בש"ך שם ס"ק ו; תו"ח כלל נז ס"א לדעת האו"ה הנ"ל.
  42. ↑ עי' ב"ח שם, לסוברים שאף על ידי בישול הבליעה חשובה נ"ט בר נ"ט, עי' ציון 51 ואילך; תו"ח שם; ערוה"ש שם ס"א.
  43. ↑ עי' ציון 37.
  44. ↑ ב"ח שם.
  45. ↑ ריב"ן בשם רש"י הובא בתוס' חולין קיא ב ובתרומה הל' או"ה סי' ס ובמרדכי שם רמז תשח וברא"ש שם פ"ח סי' כט, ועי"ש סי' ל, ובנימוק"י שם (בשיטת הקדמונים); סמ"ג לאוין קמ-קמא; רמב"ן שם ורשב"א שם ותוה"ב ב"ג ש"ד (פו א) בשם יש מי שפרשו וריטב"א שם בשם י"א, ועי' ציון 54; מרדכי פסחים רמז תקסב ועי' ע"ז רמז תתלו; טור יו"ד צה בשם סה"ת והרא"ש; עי' ב"י שם בשם מ"כ; יש"ש שם פ"ח סי' סג. ועי' ציונים 39 ואילך 185 ואילך 86 ואילך. ועי' חוו"ד שם ס"ק ד, שהוא באופן שאף בליעת הבשר היתה על ידי צליה, ועי' פרישה שם ס"ק ה, שאף בנתבשל הבשר בקדרה, כיון שנמחה חשוב שבלע מגוף הבשר.
  46. ↑ רשב"א שם ושם; רא"ש שם; ריבב"ן שם (בשיטת הקדמונים); נימוק"י שם.
  47. ↑ תוס' שם בד' רש"י שם ד"ה נ"ט בר נ"ט; עי' ראב"ן סי' רעג ובראבי"ה סי' אלף קטו בדעתו; ראבי"ה שם בשם רש"י בתשובה; או"ז סי' תסז בשם ר"ת ור' יצחק ב"ר שמואל; פסקי הרי"ד שם; רמב"ן שם הובא ברשב"א שם ובתוה"ב שם ובריטב"א שם; או"ה הארוך שער לד סי' ד בשם רש"י וריב"ם.
  48. ↑ עי' ציון 44 ואילך.
  49. ↑ עי' תוס' חולין קיב א תי' א; סה"ת סי' סא צד א; עי' ש"ך יו"ד סי' צד ס"ק ח ופמ"ג שפ"ד שם וש"ך שם סי' צה ס"ק ה.
  50. ↑ סה"ת שם צד ב.
  51. ↑ ציון 177 ואילך.
  52. ↑ תוס' חולין קיא ב בד' רש"י שם ד"ה נ"ט בר נ"ט; עי' רמב"ם מאכ"א פ"ט הכ"ג; ראב"ן סי' רעג הובא בראבי"ה סי' אלף קטו; או"ז סי' תסז בשם ריב"ש; רמב"ן חולין שם הובא ברשב"א ובריטב"א שם; רשב"א שם ותוה"ב ב"ג ש"ד (פו א); מאירי שם; כל בו סי' קו וארחות חיים הל' איסורי מאכלות סי' נד; עי' הגהות הסמ"ק מ' רי"ג דיני ביטול בב"ח ס"ק ו; ר"ן שם (מא א).
  53. ↑ עי' ציון 44 ואילך.
  54. ↑ סה"ת סי' ס סא ועה הובא ברשב"א חולין שם ובריטב"א שם קיב א ובנימוק"י שם (בשיטת הקדמונים); רמב"ן שם קיא ב ורשב"א שם ותוה"ב שם בד' הי"מ; סמ"ג לאוין קמ-קמא; מרדכי חולין שם רמז תשח בשם ר"י; שערי דורא או"ה סי' נז; רא"ש חולין פ"ח סי' כט; טור יו"ד צה בשם י"א.
  55. ↑ רמב"ן שם בד' המחמירים; עי' סה"ת סי' סא צד ב; סמ"ג שם צד ב.
  56. ↑ עי' ציון 110 ואילך.
  57. ↑ סה"ת סי' ס וסא צד א; רשב"א שם ושם; סמ"ג שם צד א; מרדכי שם; שערי דורא שם; רא"ש שם.
  58. ↑ ריב"ן בשם רש"י הובא בתוס' חולין שם ובתרומה הל' או"ה סי' ס ובמרדכי שם רמז תשח וברא"ש שם ובנימוק"י שם (בשיטת הקדמונים) ובאו"ז שם ובאו"ה הארוך שער לד סי' ג; ראבי"ה סי' אלף קטו בשם רש"י הובא במרדכי שם רמז תשי; ר"י מקורביל הובא בהגהות הסמ"ק מ' רי"ג דיני ביטול בב"ח ס"ק א ופמ"ג סי' צד שפ"ד ס"ק טו בביאורו; רשב"א שם בשם איכא מ"ד; ריטב"א שם בשם י"א; או"ה למהרש"ל סי' נז ויש"ש שם פ"ח סי' סג. ועי' ציונים 72 ואילך, 86 ואילך, 162 ואילך.
  59. ↑ רמב"ן שם הובא ברשב"א ובריטב"א שם; נימוק"י שם. ועי' ציון 72 ואילך.
  60. ↑ או"ה שם, ועי' ציון 112, ושם לעיל החולקים בזה.
  61. ↑ עי' ציון 80. בדי השלחן בב"ח סי' צה ס"ק ה.
  62. ↑ עי' ציון 91. בדי השלחן שם, ועי' ציון 111.
  63. ↑ פרישה יו"ד סי' צה ס"ק ה.
  64. ↑ עי' ציון 56 ואילך, ושם, דעת החולקים.
  65. ↑ פרישה שם.
  66. ↑ ע"ע נותן טעם לפגם.
  67. ↑ תוס' חולין קיב א, צד ב; סה"ת סי' סא הובא ברמב"ן שם ורשב"א שם קיא ב ותוה"ב ב"ג ש"ד (פו א) ובמאירי שם ובריטב"א שם קיב א ובנימוק"י שם קיא א; ר"ן שם (מא א); ארחות חיים הל' איסורי מאכלות סי' נד; שערי דורא סי' נז; תרוה"ד פסקים סי' צז; עי' ט"ז יו"ד סי' צד ס"ק ז בד' הרמ"א שם ושם סי' צה ס"ק ח. ועי' ציון 189.
  68. ↑ מאירי שם.
  69. ↑ עי' ציון 57. עי' נימוק"י שם; שו"ת פרי תבואה סי' כב.
  70. ↑ רמב"ן שם קיב א הובא ברשב"א שם קיא ב ותוה"ב ב"ג ש"ד (פו א); רא"ש שם פ"ח סי' כט.
  71. ↑ רמב"ן שם קיב א.
  72. ↑ תוה"ב שם טעם א.
  73. ↑ עי' ציון 57 ואילך.
  74. ↑ תוה"ב שם טעם ב; רא"ש שם.
  75. ↑ עי' ציון 57.
  76. ↑ יש"ש חולין פ"ח סי' סג ואו"ה שלו סי' נז.
  77. ↑ ערוה"ש יו"ד סי' צד סכ"א
  78. ↑ עי' ציון 129 ואילך.
  79. ↑ או"ה הארוך כלל לה סי' ט; עי' ט"ז שם סי' צה ס"ק ה.
  80. ↑ עי' פלתי סי' צה ס"ק ב; עי' פמ"ג שם משב"ז ס"ק ב, בד' הרשב"א שו"ת ח"א סי' תקטז, שקליפת ביצה מנוקבת, ועי' ציון 80; שו"ת בית אפרים יו"ד סי' לז הובא בפ"ת שם ס"ק א; עי' מהרמ"ש חולין קיא ב ושו"ת באר יצחק יו"ד סי' ט בביאורו.
  81. ↑ רע"א חולין קיא ב; חוו"ד שם ביאורים ס"ק א ועי"ש ס"ק ב, בד' הרשב"א הנ"ל וסי' צז ביאורים ס"ק ד; שו"ת באר יצחק שם לצד זה.
  82. ↑ ע"ע דבר חריף ציון 49 ואילך.
  83. ↑ כנה"ג הג' הב"י יו"ד סי' צו ס"ק ה הובא בפ"ת שם סי' צה ס"ק ב; חוו"ד סי' צה ס"ק ד.
  84. ↑ שו"ת פרי תבואה סי' כב בהגהה הובא בפ"ת שם.
  85. ↑ יד יהודה סי' צד ס"ק יט ד"ה ומעתה (עח ב) בד' רש"י חולין קטז ב ד"ה הרי זו.
  86. ↑ ע"ע כבוש: בבליעה ופליטה.
  87. ↑ עי' ציונים 126, 129 ואילך.
  88. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 533.
  89. ↑ פמ"ג יו"ד סי' צו משב"ז סוף ס"ק ט.
  90. ↑ רע"א שו"ע שם סי' צה על הש"ך ס"ק ג.
  91. ↑ סה"ת סי' סא, ועי"ש, שנסתפק בדבר; שערי דורא סי' ס, הובא בפמ"ג סי' צה משב"ז ס"ק א ובשו"ת רע"א ח"א סי' סז ובחוו"ד שם ס"ק א.
  92. ↑ עי' ציון 93 ואילך. יד יהודה סי' צד ס"ק יט ד"ה מיהו עכ"ז.
  93. ↑ עי' פרישה שם ס"ק ה ופמ"ג שם ס"ק ד בדעתו; גינת ורדים כלל סז וראש יוסף חולין קיא ב בד' הי"מ ברמב"ן ור"ן שם; שו"ת פני אריה סי' מח הובא בפ"ת יו"ד סי' צה ס"ק א, ועי"ש, שיש נוסחאות שונות בשערי דורא הנ"ל; יד יהודה שם סי' צד ס"ק יט, בד' רש"י שם קטז ב.
  94. ↑ פמ"ג יו"ד סי' צה משב"ז ס"ק א.
  95. ↑ שו"ת באר יצחק יו"ד סי' ט; יד יהודה סי' צד ס"ק יט ד"ה אך מ"ש.
  96. ↑ עי' ציון 91.
  97. ↑ יד יהודה שם.
  98. ↑ עי' תוס' חולין קיב א ורע"א שם קיא ב ויו"ד סי' צה ס"ב (דפוס וילנא) בביאורם; יד יהודה יו"ד סי' צד ס"ק יט ד"ה אך לכאו'.
  99. ↑ עי' ציון 29.
  100. ↑ יד יהודה שם.
  101. ↑ רע"א יו"ד שם (דפוס ברלין) צד ב; יד יהודה שם בשם יש אחרונים.
  102. ↑ עי' רמב"ן חולין קיא ב הובא ברשב"א שם; עי' הג' אשרי ע"ז פ"ב סי' כד.
  103. ↑ עי' ריטב"א שם; עי' תוס' רא"ש שם; שו"ת פני אריה סי' מח הובא בפ"ת יו"ד סי' צה ס"ק א, ועי"ש, שתלה בסוברים שאין חנ"נ בתערובת לח בלח, ע"ע חנ"נ: התערובת.
  104. ↑ שו"ת פני אריה שם.
  105. ↑ הגר"א או"ח סי' תסז סי"ג; עי' פמ"ג שם סי' תמז א"א ס"ק לב, שמי הגעלה שערבו במאכל חשוב ג' נ"ט. ולדעתם נראה שקלישות נ"ט בר נ"ט הוא משום שהשני מקלישו, שהרי אין כאן יציאת טעם מטעם אחר, עי' ציון 29 ואילך.
  106. ↑ עי' ציון 44 ואילך.
  107. ↑ עי' ציון 110. עי' שערי דורא סי' נח ומבוא שערים שם בביאורו; יש"ש חולין פ"ח סי' סג.
  108. ↑ דרכ"ת שם סוף ס"ק ו בשם יד יהודה, ועי"ש ס"ק ט, שבכלי וודאי חשוב נ"ט ובאוכל חשוב ממש.
  109. ↑ עי' ציון 44 ואילך.
  110. ↑ יש"ש שם ואו"ה שלו שם.
  111. ↑ עי' ציון 44.
  112. ↑ סה"ת סי' ס וסא צד א; רשב"א שם ושם; סמ"ג שם צד א; מרדכי שם; שערי דורא שם; רא"ש שם. וע"ע הגעלה ציון 92 ואילך.
  113. ↑ רא"ש פסחים פ"ב סי' ז וע"ז פ"ה סי' לו.
  114. ↑ או"ה הארוך כלל לד סי' ק ג בד' המרדכי חולין רמז תשי בשם ראבי"ה ובשם ריב"ן חתנו של רש"י שאמר משמו של רש"י והאו"ז ח"א הל' בב"ח סי' תסז , ועי"ש, שכן משמע בד' הרא"ש, ועי' ציונים 53, 56 וצ"ע. ועי' ציון 59.
  115. ↑ ציונים 49 ואילך, 100 ואילך, 109 ואילך, 115 ואילך.
  116. ↑ בבליעת התר.
  117. ↑ חולין קיא ב ורש"י שם ד"ה נ"ט בר נ"ט.
  118. ↑ סה"ת סי' נט; רמב"ן שם; מאירי שם. ועי' רמב"ם מאכ"א פ"ט הכ"ג וטוש"ע יו"ד סי' צה, שלא חילקו.
  119. ↑ מאירי שם בשם יש מי שאומר.
  120. ↑ ע"ע טעם כעיקר ציון 101 ואילך.
  121. ↑ ר"י מלוניל חולין קיא ב.
  122. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 79 ואילך.
  123. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 33 ואילך.
  124. ↑ גינת ורדים כלל סה. וכן לסוברים שלומדים טעם כעיקר ממשרת, ע"ע הנ"ל ציון 18 ואילך, י"ל שהוא טעם ראשון ואין ללמוד טעם שני.
  125. ↑ חולין שם; רמב"ם מאכ"א פ"ט הכ"ג; טוש"ע יו"ד צה א.
  126. ↑ עי' ראב"ן סי' רעג ובראבי"ה סי' אלף קטו בדעתו; ראבי"ה שם בשם רש"י בתשובה; רמב"ן חולין קיא ב; רשב"א שם ותוה"ב ב"ג ש"ד (פו א); שו"ע יו"ד צה א.
  127. ↑ ריב"ן בשם רש"י הובא בתוס' חולין קיא ב ובתרומה הל' או"ה סי' ס ובמרדכי שם רמז תשח וברא"ש שם פ"ח סי' כט ובנימוק"י שם (בשיטת הקדמונים); או"ז סי תסז, שיש לחוש; סמ"ג לאוין קמ-קמא; ריטב"א שם, שבעל נפש יחוש; רא"ש שם פ"ח סי' ל; יש"ש שם ואו"ה שלו סי' נז.
  128. ↑ או"ה הארוך שער לד סי' ה; רמ"א שם ס"ב ותו"ח כלל נז ס"ב,ג; מנח"י שם. ועי' ציונים 166 ואילך 209 ואילך.
  129. ↑ ראב"ן סי' רעג; רמב"ן חולין קיא ב; רשב"א שם ותוה"ב ב"ג ש"ד (פו א); מאירי שם; הג"א בשם מא"ז חולין פ"ח סי' כט וריקאנטי סי' ריב בשם ר"י ב"ר שמואל בשם ר"ת; שו"ע יו"ד צה א.
  130. ↑ ריב"ן בשם רש"י הובא בתוס' חולין קיא ב ובתרומה הל' או"ה סי' ס ובמרדכי שם רמז תשח וברא"ש שם פ"ח סי' כט ובנימוק"י שם (בשיטת הקדמונים) ובאו"ז סי' תסז ובאו"ה הארוך שער לד סי' ג; או"ז סי תסז שיש לחוש, הובא באו"ה הארוך שם סי' ה; ר"י מקורביל בהגהות הסמ"ק שם ופמ"ג שם בביאורו; ריטב"א שם, שבעל נפש יחוש; או"ה הארוך כלל לה סי' ד ה בשם מהר"ש; או"ה למהרש"ל סי' נז, ועי"ש, שהעולם נהגו להחמיר וחלילה להקל בפניהם. ועי' ציון 222.
  131. ↑ או"ה הארוך שם סי' ה ועי' כלל נח סי' נג; רמ"א שם ס"ב; ב"ח שם ס"א. ועי' ציונים 166 ואילך 206 ואילך 224 ואילך.
  132. ↑ או"ה שם.
  133. ↑ או"ה שם; רמ"א שם ותו"ח כלל נז ס"ב, ג; מנח"י שם.
  134. ↑ הגהות או"ה שם.
  135. ↑ ציון 196 ואילך.
  136. ↑ ע"ע בשר בחלב ציון 153 ואילך.
  137. ↑ פלתי שם ס"ק ב, ועי' שערי דעה דלהלן.
  138. ↑ שערי דעה שם ס"ק ב הובא בדרכ"ת שם ס"ק יז.
  139. ↑ מטה יהונתן סי' צה ס"ב.
  140. ↑ עי' סה"ת סי' סא; עי' מרדכי חולין רמז תשט; עי' או"ה שער לד סי' ב; דרכ"מ יו"ד סי' צה ס"ק ב ועי' רמ"א שם ס"ב; ש"ך סי' צד ס"ק טו וסי' צה ס"ק ג בד' הרמ"א שם; פר"ח שם סי' צה ס"ק א; עי' פמ"ג שם משב"ז ס"ק ד.
  141. ↑ ט"ז שם סי' צד בדף האחרון בד' הסמ"ק שבהגהות הסמ"ק מ' ריג דיני ביטול בב"ח ס"ק א ובד' ההגהות שם, ועי"ש שהשו"ע שם ה, החמיר בזה לכתחילה; עי' בי"מ שם סי' צה על הפר"ח שם.
  142. ↑ ערוה"ש שם סי"ח בד' השו"ע שם.
  143. ↑ עי' ציון 138.
  144. ↑ הגהות הסמ"ק מ' קצח ס"ק ג וריג דיני ביטול בב"ח ס"ק ח הובא בהגמ"י (קושטא) מאכ"א פ"ט הכ"ג ובב"י יו"ד סי' צה ותו"ח כלל נז ס"ג,ד; רי"ו נט"ו סכ"ח (קלז ד); או"ה הארוך שער לד סי' א בשם המרדכי וס"ב בשם סמ"ג, ובסמ"ג שלפנינו אינו; עי' ב"ח או"ח סי' תנב ס"ד; ט"ז יו"ד שם ס"ק ג; ש"ך שם ס"ק ג.
  145. ↑ הג' הסמ"ק שם; או"ה שם.
  146. ↑ מנחת כהן ח"א פר' יב (מו ב) הובא בפמ"ג שם משב"ז ס"ק ד.
  147. ↑ עי' ציון 23.
  148. ↑ ע"ע אין מבטלין אסור לכתחילה: עבר ובטל לכתחילה. פמ"ג שם.
  149. ↑ פר"ח שם ס"ק א.
  150. ↑ ב"י שם בד' סה"ת מפתחות הסימנים סי' סא, ועי' דרכ"מ שם ס"ק וב"ח שם וט"ז שם, שתמהו שדברי סה"ת נאמרו בדיעבד, ועי' דרישה שם ס"ק א.
  151. ↑ ב"י שם בד' סה"ת מפתחות הסימנים סי' סא ודרישה שם ס"ק א בביאורו; פר"ח שם ס"ק ז הובא בפמ"ג שם משב"ז ס"ק ד.
  152. ↑ פמ"ג שם ס"ק ד ה ו.
  153. ↑ חכמ"א שער איסור והתר כלל מח.
  154. ↑ ע"ע נותן טעם לפגם.
  155. ↑ ע"ע בטול בששים והגעלה ציון 92 ואילך.
  156. ↑ עי' ציון 142. הגהות הסמ"ק מ' קצח ס"ק ג.
  157. ↑ ע"ע בעור חמץ: זמנו.
  158. ↑ ע"ע נותן טעם לפגם.
  159. ↑ ע"ע בטול בששים.
  160. ↑ ע"ע הגעלה ציון 407.
  161. ↑ תוס' ע"ז עו א וחולין קח ב; סה"ת סי' נה; סמ"ק מ' קצח; רשב"א חולין שם ותוה"ב ב"ד ש"ד (לג ב) בשם ר"י; מרדכי פסחים רמז תקעו; ר"ן שם ל ב (ח ב) וחולין קח ב (מד א) בשם ר"י; רא"ש פסחים פ"ב סי' ז וע"ז פ"ה סי' לו. וע"ע הנ"ל ציון 92 ואילך.
  162. ↑ הגהות הסמ"ק שם ס"ק ג.
  163. ↑ עי' ציון 111. פמ"ג יו"ד סי' צה שפ"ד ס"ק ט.
  164. ↑ ב"ח או"ח סי' תנב ס"ד.
  165. ↑ עי' ציונים 44, 57.
  166. ↑ הגהות או"ה הארוך שער לד סי' ג, לדעה זו פמ"ג יו"ד סי' צה משב"ז ס"ק ה בד' הרא"ש שבציון הנ"ל.
  167. ↑ עי' מרדכי ע"ז רמז תתלו; או"ה למהרש"ל סי' נז.
  168. ↑ פמ"ג שם שפ"ד ס"ק ד.
  169. ↑ עי' ציונים 126, 129 ואילך.
  170. ↑ רמ"א יו"ד צה ב ותו"ח כלל נז ס"ד.
  171. ↑ ט"ז שם ס"ק ד.
  172. ↑ ב"ח יו"ד סי' צה ס"ד.
  173. ↑ עי' ציונים 126, 129 ואילך.
  174. ↑ פר"ח שם ס"ק ז הובא בפמ"ג שם משב"ז ס"ק ד; פמ"ג שם ס"ק ה בשם הב"י שם בדה"ב.
  175. ↑ פמ"ג שם בשם רי"ו ןעי"ש ס"ק ד, ושפ"ד ס"ק ג,ט בד' הש"ך שם. ועי' ציון 195.
  176. ↑ עי' ציון 14. רשב"א שם; ר"ן שם.
  177. ↑ עי' ראשונים שבציון 177.
  178. ↑ רשב"א חולין קיא ב בשם איכא דדייק; ר"ן שם (מ ב) בשם אחרים. ועי' רשב"א ור"ן שם, שאינו נכון.
  179. ↑ מטה יהונתן סי' צה ס"ב, ושם בד' רש"י חולין קטז א ד"ה הרי זו.
  180. ↑ עי' ציון 232. תוס' חולין קיב א תי' א.
  181. ↑ עי' ציון 29.
  182. ↑ יד יהודה יו"ד סי' צד ס"ק יט ד"ה והנה (עח א).
  183. ↑ עי' אג"ט מלאכת דש ס"ק לז בהערה; בדי השולחן בב"ח סי' צה ס"א ביאורים ד"ה דגים צד ב.
  184. ↑ עי' ציון 14. שו"ת פרי תבואה סי' כב.
  185. ↑ י"א ברמב"ן חולין קיא ב.
  186. ↑ עי' תוה"ב ב"ג ש"ד (פו א); עי' רא"ש חולין פ"ח סי' כט.
  187. ↑ ע"ע הנ"ל.
  188. ↑ עי' ציון 44 ואילך.
  189. ↑ סה"ת סי' סא, צד א.
  190. ↑ סה"ת שם, צד ב.
  191. ↑ סה"ת שם.
  192. ↑ עי' ציון 66. הגהות הסמ"ק מ' רכב ס"ק יב הובא בהגמ"י (קושטא) חו"מ פ"ה הכ"ג. וע"ע הגעלה ציון 97 ואילך.
  193. ↑ עי' שו"ע או"ח תנב א ומג"א שם ס"ק ז.
  194. ↑ עי' ציון 69 ואילך. עי' ש"ך יו"ד סי' צה ס"ק ט ומג"א שם.
  195. ↑ שו"ע או"ח שם.
  196. ↑ עי' ציון 232. מג"א שם.
  197. ↑ עי' ציון 189. פר"ח יו"ד סי' צה ס"ק יא.
  198. ↑ עי' ציון 172. פמ"ג שפ"ד שם.
  199. ↑ ר"י מקורביל הובא בהגהות הסמ"ק מ' ריג ס"ק א; הגהות הסמ"ק שם לביאור הט"ז יו"ד סי' צד בדף האחרון; שו"ע שם ה.
  200. ↑ עי' ציון 139.
  201. ↑ עי' ציונים 57 ו128.
  202. ↑ עי' ט"ז שם וחוו"ד שם ס"ק ז בביאורו.
  203. ↑ הגהות הסמ"ק שם לביאור האו"ה כלל לד סי' ק ט – יא והש"ך שם ס"ק טו.
  204. ↑ עי' ציון 138.
  205. ↑ עי' ציון 57 ואילך.
  206. ↑ עי' ציון 111. הגהות הסמ"ק שם לביאור האו"ה שם והש"ך שם.
  207. ↑ ש"ך סי' צד ס"ק טו לד' האו"ה כלל לד סי' י.
  208. ↑ או"ה שם הובא בש"ך שם.
  209. ↑ ע"ע נותן טעם לפגם.
  210. ↑ עי' ציון 57.
  211. ↑ ע"ע הנ"ל. או"ה למהרש"ל סי' נז.
  212. ↑ עי' ציונים 126, 129 ואילך.
  213. ↑ או"ה הארוך שער לד סי' ו; רמ"א יו"ד צה ב ותו"ח כלל נז ס"ד.
  214. ↑ או"ה שם; חכמ"א כלל מח ס"ב.
  215. ↑ חכמ"א כלל מח ס"ב.
  216. ↑ ע"ע נותן טעם לפגם.
  217. ↑ ע"ע הנ"ל.
  218. ↑ ע"ע הנ"ל.
  219. ↑ או"ה הארוך כלל לה סי' א ג; תו"ח כלל נז סי"ד; רמ"א יו"ד צד ה.
  220. ↑ עי' ציון 129 ואילך.
  221. ↑ עי' ט"ז שם סי' צה ס"ק י.
  222. ↑ או"ה שם סי' יא הובא בתו"ח שם; רמ"א שם ג.
  223. ↑ ע"ע נותן טעם לפגם.
  224. ↑ ע"ע הנ"ל.
  225. ↑ ע"ע הנ"ל.
  226. ↑ או"ה הארוך כלל לה סי' ד בשם מהר"ש הובא בתו"ח כלל נז סי"ד.
  227. ↑ עי' ציון 128. עי' או"ה שם סי' ה לד' המהר"ש.
  228. ↑ או"ה כלל לד סי' ה ט יז וכלל לה סי' א.
  229. ↑ עי' ציון 129 ואילך.
  230. ↑ רמ"א בתו"ח שם וסי"א ויו"ד צד ה.
  231. ↑ עי' ציון 218.
  232. ↑ עי' ציון 111.
  233. ↑ ע"ע נותן טעם לפגם.
  234. ↑ עי' ציון 57. ט"ז שם סי' צה ס"ק ט.
  235. ↑ ע"ע בשר בחלב: גבינה אחר בשר. רי"ו הובא בב"י יו"ד בדה"ב סי' צה.
  236. ↑ עי' תוס' חולין קיב א (קיא ב ד"ה הלכתא) וזבחים צז א; העיטור הכשר בשר ש"א (יז ב); סה"ת סי' ס; רשב"א תוה"ב ב"ג ש"ד (פו א) ושו"ת ח"א סי' תקטז; רא"ה חולין קיא ב; מאירי שם; ריטב"א שם קיב א; עי' רא"ש שם פ"ז סי' לח ופמ"ג או"ח סי' תנב א"א ס"ק יא בביאורו; עי' שערי דורא או"ה סי' נט; ר"ן שם (מא א); ב"י יו"ד סי' צה ועי' שו"ע שם א, ועי' ב"י שם, שדעת כל הפוסקים שווה בזה, וצ"ע; ש"ך שם ס"ק כב; בהגר"א או"ח סי' תנב ס"ק א.
  237. ↑ רשב"א שם ושם.
  238. ↑ יד יהודה יו"ד סי' צד ס"ק יט ד"ה ואבאר לך.
  239. ↑ עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקטז ורא"ש חולין שם ופמ"ג או"ח שם ס"ק יא בדעתם; ר"ן שם וגינת ורדים סי' סה בדעתו.
  240. ↑ עי' תוס' שם ק ב ופמ"ג שם בביאורו; יד יהודה יו"ד סי' צד ס"ק יט ד"ה ומעתה (עח ג), בד' הרא"ש פסחים פ"ב סי' ז, שמתיר הגעלה באינו בן יומו, לפי שהוא נ"ט בר נ"ט דהתירא.
  241. ↑ עי' ר"י מלוניל שם; עי' הרוקח הל' מליחה סי' תיג; מאירי חולין שם בשם יש חוככים; עי' או"ה הארוך כלל לד סי' ז והגהות הסמ"ק מ' ריג דיני ביטול בב"ח ס"ק ו הובא בש"ך סי' צד ס"ק כב וגינת ורדים שם ופמ"ג שפ"ד שם וראש יוסף חולין קיא ב בדעתם; ראש יוסף חולין שם ויד יהודה סי' צד ס"ק יט בד' רש"י שם קיא ב ד"ה קערה ושם קטז ב ד"ה הרי זו, ועי' רש"ש שם ושם, שתמה.
  242. ↑ ע"ע טעם כעיקר ציון 101 ואילך.
  243. ↑ יד יהודה יו"ד סי' צד ס"ק יט ד"ה ובטעם הדבר ע"פ הר"י מלוניל חולין קיא ב.
  244. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 79 ואילך.
  245. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 33 ואילך.
  246. ↑ פמ"ג יו"ד סי' צד שפ"ד ס"ק כב.
  247. ↑ ע"ע חתיכה נעשית נבלה ציון 777 ואילך.
  248. ↑ ע"ע נותן טעם לפגם.
  249. ↑ חוו"ד סי' צו ס"ק ד.
  250. ↑ שו"ת בית אפרים יו"ד סי' לז ד"ה ולענין דינא.
  251. ↑ ע"ע נותן טעם לפגם.
  252. ↑ עי' ציון 53 ואילך.
  253. ↑ עי' ציון 232.
  254. ↑ ט"ז יו"ד סי' קג ס"ק ו.
  255. ↑ עי' רמ"א שם ס"ב ונקוה"כ שם בדעתו.
  256. ↑ יד יהודה סי' צד ס"ק יט ד"ה וכן מסכים (עט א).
  257. ↑ ע"ע נותן טעם לפגם.
  258. ↑ רמ"א יו"ד קג ב; עי' רע"א (החדשות) או"ח סי' תמז על מג"א ס"ק לח ןסי' תנב על מג"א ס"ק ו; עי' חוו"ד סי' צו ס"ק ד.
  259. ↑ עי' ציון 243.
  260. ↑ אג"ט דש ס"ק לז בהגהה, לדעה זו.
  261. ↑ עי' ציון 18 ואילך. יד יהודה סי' צט ס"ק יט ד"ה וכן מסכים (עט א). ועי"ש, שלד' הר"ן, שטעם פגום אינו התר אלא שאינו טועם האיסור, ע"ע נותן טעם לפגם, אינו חשוב נ"ט בר נ"ט של התר, וחוזר ונאסר.
  262. ↑ עי' ציון 233 ואילך.
  263. ↑ אג"ט שם.
  264. ↑ ע"ע דגים: בחשש סכנה.
  265. ↑ ט"ז יו"ד סי' צה ס"ק ג.
  266. ↑ ציון 84 ואילך.
  267. ↑ ציון 92 ואילך.
  268. ↑ עי' ציון 129.
  269. ↑ פמ"ג יו"ד סי' צה שפ"ד ס"ק ב.
  270. ↑ פמ"ג יו"ד סי' צה שפ"ד ס"ק ט בד' הש"ך שם.
  271. ↑ ציון 777 ואילך.
  272. ↑ ציון 392 ואילך: בבליעת התר.
  273. ↑ ציון 327.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:נותן_טעם_בר_נותן_טעם_(נ%22ט_בר_נ%22ט)&oldid=159851"