אנציקלופדיה תלמודית:נקובה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - נקב באבר של בעל חיים, שאוסר אותו משום טרפה*.

מהותה וגדרה

מהותה

נקובה היא אחת משמונה מיני הטרפות שנאמרו למשה מסיני[1], וענינה הוא שבהמה – וכן חיה ועוף[2] – שנעשה בה נקב באברים מסוימים, היא נעשית טרפה[3].

על מהות טרפה* ודיניה ע"ע טרפה (בעלי חיים).

גודל הנקב

כל נקב שנאמר בטרפות, כתבו ראשונים ששיעורו במשהו[4], עי' על כך בע' כל-שהוא[5].

עומק הנקב

נקב באבר שיש בו חלל, אינו פוסל אלא כשהנקב מגיע לבית חללו[6]. ונקב באבר שאין לו חלל, כגון קרום המח, פוסל כל שהוא מפולש[7].

ניטל

כל אבר שכשניקב כל שהוא טרפה, אף כשניטל כולו טרפה[8], עי' על כך בע' חסורה[9].

נקב שנעשה תוך כדי השחיטה

על נקב שנעשה תוך כדי השחיטה*, כגון שנעשה אחר שנשחט סימן אחד וקודם שנשחט הסימן השני, ע"ע טרפה (בעלי חיים)[10] וע' שחיטה.

תליה שהנקב נעשה אחר השחיטה

בא זאב ונטל את בני-מעיים* לאחר השחיטה, והחזירם כשהם נקובים, אין חוששים שמא במקום נקב ניקב, כלומר שהיה שם נקב קודם לכן, בחיי הבהמה, והיא טרפה, אלא תולים שהנקב נעשה אחר השחיטה על ידי הזאב, והבהמה כשרה[11]. על פרטי הדין ע"ע בני מעיים, וע"ע חזקה (דמעיקרא)[12].

על מחלוקת הראשונים בריאה*, אם תולים בה בנקיבת הזאב, ע"ע ריאה.

ריאה שנמצאה נקובה במקום שיד הטבח ממשמשת, נחלקו אמוראים אם תולים שהנקב נעשה אחר השחיטה על ידי הטבח, ומכשירים, או שחוששים שהנקב היה בה מחיים, ומטריפים[13], על פרטי המחלוקת ע"ע ריאה; וכן תולעת שיצאה מן הריאה וניקבה אותה, ואין ידוע אם מחיים ניקבה או לאחר שחיטה, נחלקו אמוראים אם תולים שהנקב נעשה לאחר שחיטה, או שחוששים שהוא נעשה מחיים[14], עי' על כך בע' ריאה.

הקפה

מקיפים בבני-מעיים*[15], כלומר שאם נמצאו בני מעיים נקובים, ואין ידוע אם ניקבו קודם שחיטה או אחר שחיטה, נוקבים נקב אחר בצדו, אם הנקבים דומים זה לזה הבהמה כשרה, לפי שודאי אף הראשון נעשה אחר שחיטה, ואם הנקבים אינם דומים, חוששים שהראשון נעשה קודם שחיטה, וטרפה[16]. על פרטי הדין ע"ע בני מעיים[17].

וכן מקיפים בריאה[18], על פרטי הדין ע"ע ריאה.

בכבד ובלב ובטחול ובקורקבן, נחלקו ראשונים אם מקיפים, עי' על כך בע' בני מעיים[19].

יש גאונים שכתבו שהיום, מאחר ואיננו בקיאים בהקפה, אין מקיפים כלל[20]. ויש חולקים וסוברים שאף היום סומכים על הקפה[21], עי' על כך בע' ריאה.

העומד להנקב

על בהמה שיש בגופה מקום שסופו להנקב, שהיא נחשבת נקובה כבר מעתה, והיא טרפה[22], עי' להלן[23], וע"ע טרפה (בעלי חיים)[24].

נקב שנסתם על ידי חֵלב

נקב שהבהמה נעשית בו טרפה, שנסתם על ידי חֵלֶב*, כשהוא חלב טהור – כלומר שהוא מהחלבים המותרים באכילה[25] - הסתימה מועילה, והבהמה אינה טרפה[26], לפי שחלב טהור הוא אדוק מאד[27]. וכשהוא חלב טמא, נחלקו אמוראים: רב ורב פפא אמרו שאינו סותם[28], לפי שאינו מהודק[29], כלומר אינו מחובר יפה בבשר[30], וכן הלכה[31], ורב ששת ורבא אמרו שאף חלב טמא סותם[32].

על החלבים השונים שבגוף הבהמה, שיש מהם שטהורים, ומועילים לסתום את הנקב, ויש מהם שטמאים, ואינם מועילים לסתום את הנקב, ע"ע חלב (בצירה)[33].

אף חלב טהור, יש ראשונים שכתבו שאינו סותם אלא כשהוא גדל עם אותו אבר שניקב, אבל כשבא מאבר אחר אינו סותם, לפי שאינו אדוק כל כך במקום הנקב[34]. ויש חולקים וסוברים שחלב טהור, אף כשבא מאבר אחר, סותם[35].

על חלב שעל החלחולת, שהוא עשוי ככובע, שאף על פי שהוא טהור, אינו מועיל לסתום נקב שבה[36], ע"ע דקין[37].

על טרפש הלב, שהוא חלב הלב העשוי ככובע שאף על פי שהוא טהור, אינו מועיל לסתום נקב שבלב[38], ע"ע לב[39].

חֵלב חיה* - שהוא מותר באכילה[40] – שכנגדו בבהמה אסור באכילה, הסתפק רבי זירא הוא מועיל לסתום את הנקב, ואביי פשט שאינו מועיל, לפי שהחלב הזה, בין בבהמה ובין בחיה, אינו מהודק[41].

נקב שנסתם על ידי אבר סמוך

על חלחולת שניקבה במקום שהיא דבוקה בירכים, שהירכים מעמידות אותה, ולפיכך אינה טרפה[42], ע"ע דקין[43].

על בני מעיים שניקבו וליחה – היינו הגלד האדוק בהם מבפנים – סותמתם, אם הסתימה מועילה להכשיר[44], ע"ע דקין[45].

על "הדרא דכנתא" – המעיים המלופפים בעיגולים זו לפנים מזו – שניקבו במקום שהם דחוקים זה לזה, שהדופן שלצד הנקב סותמת אותה[46], ע"ע דקין[47].

על ריאה שניקבה ודופן סותמתה, שאם הוא במקום שהריאה והדופן גדלים שם יחד וסמוכים זה לזה, הסתימה מועילה[48], ע"ע סירכא.

מרה שניקבה וכבד סותמתה, כשרה[49], עי' על כך בע' מרה.

נקב שנסתם על ידי קרום

קרום שעלה מחמת מכה בריאה, אינו קרום[50], כלומר אינו מועיל לסתום נקב שבריאה[51], לפי שסופו להסתר[52], עי' על כך בע' ריאה.

קרום שעלה מחמת מכה בושט אינו קרום[53], עי' על כך בע' ושט[54].

בהמה שהלעיטוה דבר שנוקב את בני המעים

על בהמה שהלעיטוה דבר שנוקב בני מעיה, אם חוששים שהיא נעשית טרפה, ע"ע דקין[55].

קוץ שהגיע לחלל הגוף

בהמה שהכה בה קוץ – והוא הדין חץ או רומח וכיוצא בהם[56] - ונכנס לחלל הגוף, חוששים שניקב אחד מן האיברים שנקובתם במשהו, לפיכך היא טרפה[57]. ונחלקו גאונים וראשונים אם ניתן להכשירה על ידי בדיקה: יש סוברים שאפשר, ואם בדק בכל האברים הנפסלים בנקב, ולא מצא נקב, כשרה[58], ויש חולקים וסוברים שאי אפשר להכשיר על ידי בדיקה, לפי שיש לחוש שיש נקב שאי אפשר להבחין בו[59].

בהמה שנכנס לחלל גופה קנה, שאינו דק, לדברי הכל מועילה בדיקה להכשירה, לפי שאין חוששים שנעשה בה נקב דק, שלא יהיה ניכר בבדיקה[60].

לא הגיע הקוץ לחלל גוף הבהמה, אפילו טמון כולו בבשר, כגון בירך שהוא עבה, כשרה[61].

נקב הקוץ לפנינו בדפני הבהמה ונתחב בלב במקום שאינו עושה אותה טרפה, ונשחטה הבהמה, ונמצא הקץ עדיין תחוב לפנינו מן הדופן אל הלב, כתבו ראשונים שהבהמה כשרה, לפי שנראים הדברים שלא ניקב אלא שם, ולא במקום אחר[62].

דרוסה בכלל נקובה

על דרוסה*, שיש סוברים שהיא בכלל נקובה, ע"ע דרוסה[63].

הטרפות שבכללה

האברים שנפסלים בנקיבה

במשנה הוזכרו עשרה אברים של בהמה וחיה שנקב פוסל בהם, ואלו הם: א) הושט*, ב) קרום של מח*, ג) הלב*, ד) הריאה*, ה) הקבה*, ו) המרה*, ז) הדקין*, ח) הכרס* הפנימית, ט) המסס*, י) בית-הכוסות*[64]. על מהות כל אחד מן האברים עי' בערכו. על דיני נקובה בכל אחד מהם עי' להלן.

וכתבו ראשונים שיש בבהמה ובחיה אחד עשר איברים שנפסלים בנקב, והוסיפו על העשרה הנזכרים את קנה הכבד*[65], עי' עליו בע' כבד[66] ועי' להלן[67].

בגמרא ובראשונים מצינו אברים נוספים של בהמה וחיה שנפסלים בנקב, ואלו הם: הטחול*, לסוברים כן[68], והקנה* למטה במקום שאינו ראוי לשחיטה[69].

בעוף הוזכר במשנה שאף הקורקבן* נפסל בנקב[70], וכן הגולגולת*, בעופות מסוימים[71], ובגמרא אמרו שאף הזפק*, נקב במקום מסוים שבו פוסל[72], על פרטי ודיני נקובה באברים הללו עי' להלן.

בכל אחד מהאברים יש כמה אופנים של טרפות שהן בכלל נקובה, ובסך הכל מנו ראשונים ואחרונים תחת סוג נקובה בבהמה וחיה עשרים ושש טרפות[73], ואלו הן:

ניקב קרום של מח

א) ניקב קרום של מח*, הרי זו טרפה[74], אלא שנחלקו באיזה קרום מדובר, ששני קרומים יש במח, קרום עליון, המחובר לגולגולת מבפנים, וקרום תחתון, שהמח מונח בתוכו[75], ונחלקו לשונות בגמרא בדעת רב ושמואל, אם טרפה דוקא כשניקב הקרום התחתון הסמוך למח, או אפילו כשניקב הקרום העליון לבדו[76]. על פרטי הדין, ושיטות שונות בבאור המחלוקת, ועל מחלוקת הראשונים להלכה, ע"ע מח[77].

מה נחשב מח לענין נקיבת הקרום, אמרו בגמרא שכל מה שבקדרה, היינו בגולגולת, נידון כמח, אבל משהתחיל למשוך, היינו לצאת מן הגולגולת ולהיעשות חוט – שחוט-השדרה* יוצא מן המח[78] – נדון כחוט השדרה[79] שאינו נפסל בנקב[80], ואמרו בגמרא סימן לדבר, שכמין שני פולים יש שמונחים על פי הקדרה, היינו במקום חבור הצואר והגולגולת, מן הפולים ולפנים כלפנים, כלומר שהוא נחשב מח, ומן הפולים ולחוץ כלחוץ, כלומר אינו מח אלא חוט[81], והמח שכנגד הפולים עצמם, אמרו בגמרא שמסתבר שהוא כלפנים[82]. על פרטים נוספים ע"ע מח[83].

עוף שהכתו – היינו שנשכה בשיניה[84] - חולדה על ראשו במקום שעושה אותו טרפה – והוא הדין כשגולגלתו ניקבה באופן אחר[85] - הוא טרפה[86], לפי שחוששים לנקיבת הקרום[87], אלא שיש חילוק בזה בין מיני העופות, שבעוף המים, מאחר והקרום שלו רך, כשנשברה העצם חוששים לעולם לנקיבת הקרום, ולעולם הוא טרפה[88], אבל עוף שאינו של מים שנקבה גולגלתו, לא תמיד הוא טרפה, שיתכן שלא ניקב הקרום, אלא בודקים, שמכניס ידו לפה העוף, ודוחק ראשו כלפי חיך העוף, שבכך המוח נדחק למעלה, אם המח מבצבץ ועולה דרך נקב המכה, טרפה, שודאי ניקב הקרום, ואם לאו כשרה[89], ונחלקו תנאים ואמוראים אם בודקים דוקא ביד, אבל לא במסמר או במחט, שמא ינקבו הם את הקרום, או שבודקים אף במסמר או במחט[90]. וכן יש אמוראים שבדקו בשמש[91], אם נראה נקב, שהאור יפה לבדיקה[92], ויש שבדקו במים[93], שהוציאו כל המח דרך פי העוף, ומלאו את הקרום מים, ואם יצאו המים דרך המכה בידוע שניקב הקרום[94].

על פרטי דין עוף שניקבה גלגלתו ע"ע גלגלת[95].

נתמסמס המח עצמו

ב) נתמסמס המח*, שהיא טרפה[96], יש ראשונים ואחרונים שכתבו שהוא בכלל נקובה, לפי שסוף קרום המח לינקב[97]. על פרטי הדין, ועל הסוברים שאינו מטעם נקובה אלא מטעמים אחרים, ע"ע מח[98].

ניקב הושט

ג) נקובת הושט*, הרי זו טרפה[99], בין בבהמה ובין בעוף[100], ושני עורות יש לו לושט, חיצון אדום ופנימי לבן, ניקב זה בלא זה, כשר[101]. ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה, מר זוטרא בשם רב פפא אמר כשר, ורב אשי אמר פסול, ויש שאמרו אף בשם רב פפא שפסול[102], וכן הלכה[103].

ניקב תורבץ הושט, שהוא מקום דיבוק הושט ללחי[104], נחלקו אמוראים: רב אמר שנפסל בנקב משהו – וכן הלכה[105] - ושמואל אמר שאינו נפסל אלא ברובו[106], עי' על כך בע' ושט[107].

על נקב בושט שנסתם על ידי קרום עי' לעיל[108].

על גדר פסול נקובה בושט, אם הוא בגדר נבלה או בגדר טרפה, ודין ושט שניקב בשעת שחיטה, ופרטים נוספים בדין נקובת הושט, והדין כשנמצא קוץ בושט, ודין בדיקת הושט מנקבים, ע"ע ושט.

נהפך הושט במראיו

ד) שני העורות שבושט שנתחלפו, שתחת שיהיה החיצון אדום והפנימי לבן, היה החיצון לבן והפנימי אדום, שהיא טרפה[109], כתבו ראשונים שהיא בכלל נקובה[110], שמאחר ושניהם נטולים ממקום שהם ראוים להיות, אין לך נקובה גדולה מזו[111], או משום שכיון שנתחלפו, ודאי מחמת קלקול הוא, שנתקלקלו, ועתידים הם לינקב[112]. על פרטי הדינים בנתחלפו העורות ע"ע ושט.

ניקב הלב לבית חללו

ה) ניקב הלב* לבית חללו, הרי זו טרפה[113], אבל אם ניקב שלא לבית חללו, אינה טרפה[114]. על פרטי דיני נקובת הלב ע"ע לב[115].

ניקב קנה הלב

ו) ניקב קנה הלב*, נחלקו אמוראים: רב אומר שאפילו כשניקב במשהו טרפה, כלב עצמו[116], וכן הלכה[117], ושמואל אמר שדוקא כשניקב ברובו טרפה[118]. ומהו קנה הלב, אמר רבה בר יצחק בשם רב שהוא החלב שעל גבי דפנות הריאה[119], שהוא קנה שומן שיורד בין שתי ערוגות הריאה, ודבוק בשדרה, ומחובר לחלל הלב[120], ואמר אמימר בשם רב נחמן שהוא אחד משלשה קנים שבבהמה, שאחד מהם פורש ללב, ואחד פורש לריאה, ואחד פורש לכבד, ובאותו שפורש ללב נחלקו רב ושמואל[121]. על מקומו המדויק של קנה הלב, ועל פרטי דיני נקובת קנה הלב, ע"ע לב[122].

ניקבה המרה

ז) ניקבה המרה*, בסתם משנה אמרו שהיא טרפה[123], וכן אמר רבי יוסי בר' יהודה בברייתא[124], ואמר רבי יצחק בר' יוסף בשם רבי יוחנן שכן הלכה[125], וכן פסקו ראשונים ואחרונים[126], ולדעה זו מה שמצינו באיוב שלאחר שנשפכה מררתו עדיין היה קיים[127], נס היה, ואין למדים ממנו, לפי שאין מזכירים מעשה ניסים[128]. ותנא קמא בברייתא חולק וסובר שאינה טרפה[129], שכן מצינו באיוב שאמר: ישפוך לארץ מררתי[130], ועדיין היה קיים[131].

על מרה שניקבה וכבד סותמתה עי' לעיל[132].

על גרעין שנמצא במרה, אם חוששים בה משום נקובה, ע"ע מרה.

ניקבו קני הכבד

ח) קנה הכבד* - שהוא אחד משלשה קנים שיש בבהמה, שאחד מהם פורש ללב, אחד פורש לריאה, ואחד פורש לכבד[133] - נחלקו אמוראים אם הוא נפסל בנקיבה: אמימר בשם רב נחמן אמר שדינו ככבד, שאינו נפסל בנקיבה[134], ויש שפסקו כן להלכה[135]. ומר בר חייא אמר שהוא כריאה, שנפסלת בנקיבה[136], ויש שפסקו כן להלכה[137]. על פרטי הדין ע"ע כבד.

על בהמה שניקב בה טרפש הכבד, ע"ע חצר הכבד[138].

ניקבה הקיבה

ט) ניקבה הקבה*, הרי זו טרפה[139]. על פרטי הדין ע"ע קבה.

ניקב הכרס

י) הכרס* הפנימית שניקבה, הרי זו טרפה[140]. אלא שנחלקו תנאים ואמוראים מהי הכרס הפנימית[141], על כך, ועל כל דיני כרס שניקבה, ע"ע כרס[142].

ניקב המסס

יא) המסס* שניקב לחוץ, הרי זו טרפה[143], ניקב לבית הכוסות הסמוך אליו, אינה טרפה[144]. על המסס שניקב מצד אחד, ולא נקב מפולש מעבר לעבר, שנחלקו בו ראשונים, ועל שאר דיני המסס שניקב, ע"ע המסס.

ניקב בית הכוסות

יב) בית-הכוסות* שניקב לחוץ, הרי זו טרפה[145], ניקב להמסס הסמוך אליו, אינה טרפה[146].

על מחט שנמצאה בעובי בית הכוסות, אם היא פוסלת משום נקב, ע"ע בית הכוסות.

ניקבו הדקין

יג) ניקבו הדקין*, הרי זו טרפה[147], בין בבהמה ובין בעוף[148]. על פרטי הדינים, וחילוקים שונים במקום הנקב, ואם סתימה מועילה, ע"ע דקין.

על חלחולת שניקבה במקום שהיא דבוקה בירכים, שהירכים מעמידות אותה, עי' לעיל[149].

יצאו מעיה לחוץ ונהפכו

יד) יצאו הדקים לחוץ, והיפך בהם, שהיא טרפה[150], בין בבהמה ובין בעוף[151], יש ראשונים שכתבו שהוא בכלל נקובה, לפי שסופו לינקב ולירקב[152]. על פרטי הדין, ועל הסוברים שמטעם אחר היא טרפה, ולא משום נקובה, ע"ע דקין[153].

ניקב הטחול

טו) ניקב הטחול*, אמר רב עוירא בשם רבא שהיא טרפה[154], ואמר רב נחוניא בשם מורי ההוראה בטרפות שבארץ ישראל שאין הלכה כרבי עוירא לגמרי, אלא שחילוק יש בדבר, שהטחול ראשו האחד עבה והשני דק, וכשניקב בחלק הדק אינו טרפה, אבל כשניקב בחלק העבה, טרפה[155], ועוד אמר בשמם שאם לא ניקב הטחול לגמרי, היינו שהמחט לא יצאה לחוץ, אלא נשאר מעט הגנה בעובי דופנו כשיעור עובי דינר, אינה טרפה[156].

על פרטי דיני נקיבת הטחול ע"ע טחול[157]; על הדין בטחול העוף שניקב ע"ע טחול[158].

ניקב הקנה למטה מן החזה

טז) אף על פי שנקב בקנה אינו מטריף[159], ניקב הקנה למטה מן החזה – היינו במקום שאינו ראוי לשחיטה בקנה למטה[160] - נידון כריאה, שנקב פוסל בה[161]. על פרטי הדין ע"ע גרגרת[162].

ניקבה הריאה

יז) הריאה* שניקבה, הרי זו טרפה[163]. ורבי שמעון אומר שאינה טרפה עד שתינקב לבית הסמפונות[164], כלומר לסימפון גדול[165]. ונחלקו אמוראים אם הלכה כרבי שמעון או כתנא קמא[166], עי' על כך בע' ריאה.

על הדין כשניקב רק קרום אחד מקרומי הריאה, והדין בריאה שנמצאה בה מחט, והדין בנקב שאפשר לתלות שנעשה אחר השחיטה, ודין בדיקת הריאה, ע"ע ריאה.

על קנה הריאה, שנחלקו בו אמוראים אם דינו כריאה, שנפסלת בנקב משהו, או שדינו ככבד, שאינו נפסל[167], ע"ע ריאה.

ניקב סמפון מסמפוני הריאה

יח) ריאה שניקב הסמפון שלה, הרי זו טרפה[168], ודוקא כשניקב לחברו[169], היינו שניקב אצל דופן חברו, שהיא קשה, ועומדת כנגד הנקב ואינה סותמתו, אבל ניקב אחר הפיצול, ברחוק, בשר הריאה המקיף את הסמפון, שהוא רך, נכנס לנקב ומגין עליו, ולפיכך אינה טרפה[170]. על פרטי הדין ע"ע ריאה[171].

נאטם מקום מהריאה

יט) ריאה שיש בה מקום אטום, שאין הרוח נכנסת בו, שיש אופנים שהיא טרפה[172], יש ראשונים שכתבו שהיא משום שהמקום האטום נחשב נקוב, והיא בכלל נקובה[173], עי' על כך בע' ריאה.

נימוק סמפון מסמפוני הריאה

כ) ריאה שנשפכה כקיתון, שדינה שכשנימוק אפילו אחד מן הסמפונות שלה, היא טרפה[174], כתבו אחרונים שהוא בגדר נקובה[175].

נמצאה בריאה ליחה סרוחה

כא) ריאה שנמצאה בה ליחה סרוחה, יש ראשונים סוברים שהיא טרפה[176], וכתבו ראשונים ואחרונים בדעתם שהוא בגדר נקובה[177], לפי שדבר זה בא מחולי המפסיד, והריאה עתידה להנקב, וכל העומד להנקב כנקוב הוא[178]. עי' על כך בע' ריאה.

נמצאו בריאה מים סרוחים

כב) מים סרוחים שנמצאו בריאה, יש ראשונים סוברים שהיא טרפה[179], וכתבו ראשונים ואחרונים בדעתם שהוא בגדר נקובה[180], לפי שדבר זה בא מחולי המפסיד, והריאה עתידה להנקב, וכל העומד להנקב כנקוב הוא[181]. עי' על כך בע' ריאה.

נמצאו בריאה מים עכורים

כג) מים עכורים שנמצאו בריאה, יש ראשונים סוברים שהיא טרפה[182], וכתבו ראשונים ואחרונים בדעתם שהוא בגדר נקובה[183], לפי שדבר זה בא מחולי המפסיד, והריאה עתידה להנקב, וכל העומד להנקב כנקוב הוא[184]. עי' על כך בע' ריאה.

נתמסמסה הריאה

כד) ריאה שנתמסמסה, אפילו היא נראית שלמה, שהדין הוא שאם כשתולים אותה היא מתפרקת ונופלת חתיכות חתיכות, היא טרפה[185], יש אחרונים שכתבו שהיא בגדר נקובה[186]. על שיטות אחרות, ועל פרטי ודיני ריאה שנתמסמסה, ע"ע ריאה.

נשתנה מראה הריאה

כה) ריאה שנשתנה מראיה למראה פוסל – שחמש מראות אסורות יש בריאה: שחור, ירוק ככשות, ירוק ככרכום, ירוק כחלמון ביצה ודומה לבשר[187] – שהיא טרפה[188], כתבו ראשונים שהיא בגדר נקובה, לפי שכל לקות סופה להנקב[189], והעומד להנקב כנקוב הוא[190].

נסרכה אונה לאונה שלא כסדרן

כו) ריאה שיש בה סירכא* בין אונה לאונה שלא כסדרן, כלומר בין שתי אונות של הריאה שאינן סמוכות זו לזו, היא טרפה[191], מטעם נקובה[192]. בטעם שהסירכא חשובה נקב יש ראשונים שכתבו שהסירכא מוכיחה שיש נקב תחתיה, שהסירכא לעולם נעשית מחמת נקב שנוצר תחתיה[193], ויש שכתבו שאף על פי שאין נקב תחת הסירכא, מאחר והיא עתידה להתפרק, וכשתתפרק תינקב הריאה, כבר מעתה הריאה חשובה נקובה[194]. על פרטי ודיני הסירכות, וסוגי היסרכות, והטעם שהסירכא עצמה אינה מועילה לסתום את הנקב, ועל דין סירכא מאונא לאונא כסדרן, ע"ע סירכא.

על בדיקת-ריאה* מסירכות ע"ע בדיקת ריאה.

טריפות נוספות בריאה

בריאה יש כמה טריפות נוספות שיש ראשונים שסוברים שהם בכלל נקובה, כגון ריאה שיבשה[195], או שנעשתה קשה כעץ או קלה כעץ[196], או שנמצאת נפוחה כמו עיקר חריות של דקל[197], או שיש בה שתי בועות סמוכות זו לזו[198], על פרטי הדינים ע"ע ריאה.

חוט השדרה

חוט-השדרה* שניקב, רבי יעקב אמר שהיא טרפה, ורבי חלק וסבר שאינה טרפה עד שייפסק רובו[199], וכן הלכה[200]. על פרטי הדין ע"ע חוט השדרה[201].

בעוף

כל שטרפה בבהמה משום נקובה, אף בעוף היא טרפה[202], עי' על כך בע' טרפה (בעלי חיים)[203].

יתר העוף על בהמה, שעוף שהכתו חולדה על ראשו במקום שעושה אותו טרפה, פעמים שהוא טרפה[204], עי' על כך לעיל[205].

אברי העיכול של עוף שונים משל בהמה, שהעוף אין לו כרס* והמסס* ובית-הכוסות* כבהמה, ויש לו כנגדם זפק* וקורקבן*[206], עי' ערכיהם. ניקב הקורקבן טרפה[207], ודוקא כשניקב גם הכיס שלו – היינו קליפתו הפנימית[208], ששני כיסים יש בקורקבן, החיצון אדום כמו בשר, והפנימי לבן כמו עור[209] - אבל אם ניקבו זה בלא זה, כשר[210]. ניקבו זה שלא כנגד זה, נחלקו אמוראים אם הוא כשר[211], ולהלכה כשר[212]. על פרטי הדין ע"ע קורקבן.

ניקב הזפק* אינה טרפה[213], אבל ניקב גגו של זפק, ממקום שהוא מתחיל להימשך לצד הושט להיות מיצר והולך, טרפה, לפי שגגו של זפק נידון כוושט, שנפסל בנקב משהו[214]. על פרטי הדין ע"ע זפק.

עוף – ויש סוברים אף בהמה[215] - שנפל לאור ונחמרו בני מעיו, שלפעמים הוא נעשה טרפה על ידי כן[216] - עי' על כך בע' מראות - הטריפה היא בגדר נקובה[217], שהמעים עומדים להינקב, ולפיכך כבר מעתה דינם כנקובים[218].

על שמוטת גף* בעוף, שחוששים בה שמא ניקבה הריאה, והיא טרפה[219], ע"ע גף[220] וע' ריאה.

הערות שוליים

  1. ↑ עולא בחולין מג א; רמב"ם שחיטה פ"ה ה"ב; טוש"ע יו"ד כט ט. ועי' ד' רבי ישמעאל שם מב א, שי"ח טרפות נאמרו למשה, ושם שנקובה היא אחת מהן, ושכל האברים הנפסלים בנקיבה, עי' עליהם להלן, נמנים כאחד.
  2. ↑ ע"ע טרפה.
  3. ↑ עי' רמב"ם שחיטה פ"ו ה"א.
  4. ↑ רש"י חולין מב א ד"ה אלו טרפות וד"ה שניקבה; עי' רמב"ם שחיטה פ"ו ה"א.
  5. ↑ ציון 44.
  6. ↑ עי' משנה חולין מב א: ניקב הלב לבית חללו, ותוס' שם ד"ה ניקב ורשב"א שם ד"ה נקובת ובתוה"ב ב"ב ש"ג ד"ה נקובה ור"ן שם (ח ב) ד"ה לבית, שה"ה בשאר האברים הנפסלים משום נקב; עי' רמב"ם שחיטה פ"ו ה"א, ומ"מ וכ"מ שם. ועי' תוה"ב ב"ב ש"ג ד"ה נקובה כיצד, ושו"ע יו"ד מ ב ומט ד ונא א, שזה דוקא כשניקב מחמת חולי, אבל ניקב על ידי קוץ, אפילו כשלא ידוע שנגע באבר, אלא שהקוץ הגיע לחלל גוף הבהמה, היא טרפה, שמא ניקב אחד האברים שנפסלים בנקב, עי' על כך בציון 57.
  7. ↑ ר"ן שם. ועי' ציון 156.
  8. ↑ רמב"ם שחיטה פ"ו ה"כ; תוס' חולין מב א ד"ה ניקב; תוה"ב ב"ב ש"ג ד"ה נקובה.
  9. ↑ ציון 21 ואילך. וע"ש ציון 15 וציון 18.
  10. ↑ ציון 247 ואילך.
  11. ↑ עי' חולין ט א: בעא מיניה רבי אבא מרב הונא וגו', ושם: אמר לו אין חוששים שמא במקום נקב ניקב; רמב"ם שחיטה פ"ו הי"ד; טוש"ע יו"ד נ א. ועי' ד' רבא בחולין שם ב, שנ' שחולק וסובר שחוששים שבמקום נקב ניקב, וע"ע חזקה (דמעיקרא) ציון 139.
  12. ↑ ציון 139.
  13. ↑ חולין מט א.
  14. ↑ חולין מט א, ורש"י שם.
  15. ↑ רב שימי בר חייא בחולין נ א; רמב"ם שחיטה פ"ו הי"ד; טוש"ע יו"ד נ א.
  16. ↑ רש"י שם ד"ה מקיפין.
  17. ↑ ציון 36 ואילך.
  18. ↑ רבי יוחנן ורבי אלעזר בחולין נ א.
  19. ↑ ציון 38 ואילך.
  20. ↑ כלבו סי' קא ד"ה ריאה שנשפכה, בשם ה' דוד ב"ר לוי, שכן הסכימו כל הגאונים; רמ"א בשו"ע יו"ד לו ה.
  21. ↑ עי' ב"י שם, שתלה הדבר במחלוקת הגאונים והראשונים בענין בדיקות בדרוסה ונפולה ושבורה, אם אנו בקיאים בהן היום, ע"ע דרוסה ציון 248 ואילך; עי' רמב"ם שם ושו"ע שם, שהביאו את ההלכה שמקיפים, ולא חילקו בין זמן לזמן.
  22. ↑ עי' רש"י חולין מג א ד"ה לא תיפוק; עי' תוס' שם נו ב ד"ה אבל; עי' רשב"א שם מו ב ד"ה והנכון.
  23. ↑ ציונים 178, 181, 184, 190.
  24. ↑ ציון 204 ואילך.
  25. ↑ ע"ע חלב (בצירה).
  26. ↑ חולין מט ב; רמב"ם שחיטה פ"ו ה"י; טוש"ע יו"ד מו א.
  27. ↑ רש"י שם ד"ה חלב טהור.
  28. ↑ חולין מט ב.
  29. ↑ עי' חולין שם: אהדוקי לא מהדק.
  30. ↑ רש"י שם ד"ה מהדק. וע"ש ד"ה טמא.
  31. ↑ עי' רמב"ם שחיטה פ"ו ה"י; טוש"ע יו"ד מו א.
  32. ↑ חולין מט ב. וע"ש שרבא הכריע כשיטה זו משום שהתורה-חסה-על-ממונם-של-ישראל, ע"ע.
  33. ↑ ועי' חולין מט ב ונ א, שחֵלב מסוים שעל הקיבה שנקרא חלב היֶתֶר (עי' עליו בע' חלב (בצירה) ציון 398 ואילך) שבני א"י סוברים שהוא טהור ובני בבל סוברים שהוא טמא, ע"ע הנ"ל, לדברי הכל הוא סותם, ועי' תוה"ב ב"ב ש"ג ד"ה ניקבה הקיבה, בטעם הדבר, שאף האוסרים לא אסרוהו אלא מגזירת הכתוב, ע"ע הנ"ל, אבל בטבעו הוא דומה לחלב טהור, שהוא אדוק ונצמד, ולפיכך סתימתו מועילה.
  34. ↑ התרומה סי' יז; תוס' חולין מט ב; רשב"א חולין נ א; רמ"א בשו"ע יו"ד מו א.
  35. ↑ ב"י שם בדעת רש"י חולין מט ב ד"ה טרפשא, ובד' רמב"ם שחיטה פ"ו ה"י.
  36. ↑ עי' חולין מט ב; רמב"ם שחיטה פ"ו ה"י; טוש"ע יו"ד מו א.
  37. ↑ ציון 65.
  38. ↑ עי' חולין מט ב; רמב"ם שחיטה פ"ו ה"י; טוש"ע יו"ד מו א.
  39. ↑ ציון 130 ואילך.
  40. ↑ ע"ע חיה וע' חלב.
  41. ↑ חולין מט ב; רמב"ם שחיטה פ"ו ה"י; טוש"ע יו"ד מו א.
  42. ↑ עי' חולין נ א וב.
  43. ↑ ציון 43 ואילך.
  44. ↑ עי' חולין נ א, שרשב"ג אמר שכשרה, ושאין הלכה כמותו.
  45. ↑ ציון 30 ואילך.
  46. ↑ חולין מח ב.
  47. ↑ ציון 37 ואילך.
  48. ↑ חולין מח א.
  49. ↑ ר' יצחק בר' יוסף בשם ר' יוחנן בחולין מג א; רמב"ם שחיטה פ"ו ה"ו; טוש"ע יו"ד מב א.
  50. ↑ רב יוסף בחולין מז ב, הובא ביבמות עו א ובחולין מח א; רמב"ם שחיטה פ"ז ה"ג; טוש"ע יו"ד לו ג.
  51. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  52. ↑ רש"י חולין מו ב ד"ה לית להו ומז ב ד"ה אינו קרום.
  53. ↑ רבה בחולין מג א.
  54. ↑ ציון 71 ואילך.
  55. ↑ ציון 77 ואילך.
  56. ↑ רמב"ם דלהלן.
  57. ↑ רב נחמן בחולין נג ב, ורש"י שם בבאור דבריו; רמב"ם שחיטה פי"א ה"ד; טוש"ע יו"ד נא א. ועי' ציון 6.
  58. ↑ רשב"א חולין שם ד"ה אמר רב נחמן, ורא"ש שם פ"ג סי' מב, בשם בה"ג; רמב"ם שחיטה פי"א ה"ד.
  59. ↑ רש"י חולין נג ב ד"ה בקוץ; עי' ראב"ד שחיטה פ"ו הי"ג.
  60. ↑ רא"ש חולין פ"ג סי' מב; טוש"ע שם ב.
  61. ↑ רא"ש חולין פ"ג סי' כז; טוש"ע יו"ד נא ג. וע"ש ושם שאפ' הצד העבה של הקוץ כלפי פנים כשרה, ואין חוששים שבא מן הדקים ונקב ונכנס לירך דרך חודו, אלא תולים לומר שמאחר ודרך הבהמה להתחכך בכתלים, חדר הקוץ ודחק דרך חלקו העבה מבחוץ.
  62. ↑ עי' תוה"ב ב"ב ש"ג ד"ה ניקב הלב, בשם רבותינו הצרפתים, וב"י יו"ד נא ד"ה כתב הרשב"א, בבאור דבריו, ועי' דרכ"מ שם אות ב ושו"ע שם א.
  63. ↑ ציון 8 ואילך.
  64. ↑ משנה חולין מב א. וע"ש מג א, שרבא בר חייא אמר ששמונה טרפות יש בנקובה, ולא מנה את המרה לפי שיש בה מחלוקת תנאים, עי' ציון 123 ואילך, ועי' רש"י שם ד"ה שמונה, ע"פ גמ' שם מב ב, שהמסס ובית הכוסות נמנים כאחד.
  65. ↑ רמב"ם שחיטה פ"ו ה"א. וע"ש שיחד עם הלב מנה את הקנה שלו, עי' ציון 116 ואילך, ויחד עם הריאה מנה את הקנה שלה, עי' ציון 167, וע"ש שבמקום ושט כתב תרבץ הושט, ע"ע ושט ציון 41 ואילך.
  66. ↑ ציון 9.
  67. ↑ ציון 134 ואילך.
  68. ↑ רב עוירא בחולין מב ב ונה א. ועי' ציון 154.
  69. ↑ עי' ציון 161 ואילך.
  70. ↑ משנה חולין נו א.
  71. ↑ עי' משנה וגמ' שם.
  72. ↑ חולין נו ב.
  73. ↑ עי' רמב"ם שחיטה פ"י ה"ט, וכ"מ שם. ועי' תוה"ב ב"ב ש"ג ד"ה נקובה כיצד, שיש תשעה עשר טרפיות בנקובה, שהחסיר ממניינו של הרמב"ם אחד עשר טרפיות, והוסיף ארבע אחרות, ואלו הן שהחסיר (עי' להלן על כל אחת מהן): א) נתמסמס המח, ב) נהפך הושט במראיו, ג) יצאו המעים לחוץ ונהפכו, ד) נאטם מקום מהריאה, ה) נימוק סמפון מספוני הריאה, ו) נמצאה ליחה סרוחה בריאה, ז) נמצאו בריאה מים סרוחים, ח) נמצאו בה מים עכורים, ט) נתמסמסה הריאה, י) נשתנו מראי הריאה, יא) נסרכה אונה לאונה שלא כסדרן. ואלו שהוסיף על מנין הרמב"ם: א) נקובת הושט, (שהרמב"ם לא הזכיר שם אלא נקובת תרבץ הושט), ב) נקובת קנה הריאה, ג) ניקב הקורקבן בעוף, ד) גג הזפק בעוף שניקב. על כל אחת מהטרפות שהוזכרו עי' להלן.
  74. ↑ משנה חולין מב א; רמב"ם שחיטה פ"ו ה"ג ופ"י ה"ט; טוש"ע יו"ד לא א.
  75. ↑ חולין מה א, ורש"י שם ד"ה קרמא.
  76. ↑ חולין מה א.
  77. ↑ ציון 139 ואילך.
  78. ↑ רש"י חולין מה א ד"ה כל מה. וע"ע חוט השדרה.
  79. ↑ ר' שמעון בן פזי בשם ריב"ל בשם בר קפרא בחולין מה א, ורש"י שם ד"ה כל מה; רמב"ם שחיטה פ"ו ה"ג.
  80. ↑ רש"י שם ד"ה נידון כחוט. ועי' ציון 199, מחלוקת תנאים בדבר.
  81. ↑ רבי יצחק בר נחמני בשם רבי יהושע בן לוי בחולין מה א וב, ורש"י שם ב ד"ה על פי; רמב"ם שם.
  82. ↑ עי' חולין מה ב: פולין עצמן איני יודע ומסתברא כלפנים.
  83. ↑ ציונים 12 ואילך, 200 ואילך.
  84. ↑ רש"י חולין נו א ד"ה הכתה.
  85. ↑ רמב"ם דלהלן.
  86. ↑ משנה חולין נו א; רמב"ם שחיטה פ"י הי"א.
  87. ↑ רש"י חולין שם ד"ה הכתה. ועי' להלן.
  88. ↑ גמ' חולין שם בבאור משנה שם, ורש"י שם ד"ה הכתה וד"ה וקרומו; רמב"ם שחיטה פ"י ה"ז; טוש"ע יו"ד ל ב.
  89. ↑ חולין נו א, ורש"י שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם. ועי' רמ"א בשו"ע שם, שאנו לא בקיאים בבדיקה, ומטריפים תמיד.
  90. ↑ חולין שם, ורש"י שם. ועי' רמב"ם שם וטוש"ע שם, שלא הזכירו אלא בדיקה ביד.
  91. ↑ חולין שם.
  92. ↑ רש"י שם.
  93. ↑ חולין שם.
  94. ↑ רש"י שם ב ד"ה במיא, פי' א. וע"ש פי' אחר.
  95. ↑ ציון 95 ואילך.
  96. ↑ עי' חולין מה ב, וע"ע מח ציון 42 ואילך.
  97. ↑ תוה"ב הארוך ב"ב ש"ג ד"ה ניקב קרום המוח; כ"מ שחיטה פ"י ה"ט בד' רמב"ם שם.
  98. ↑ ציון 45 ואילך.
  99. ↑ משנה חולין מב א; עי' רמב"ם שחיטה פ"ג הי"ט; טוש"ע יו"ד לג ג.
  100. ↑ עי' משנה חולין שם, לענין בהמה, ומשנה שם נו א, לענין עוף.
  101. ↑ רבא בחולין מג א; רמב"ם שם כ; טוש"ע שם ד.
  102. ↑ חולין שם.
  103. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  104. ↑ רש"י חולין מג ב ד"ה תורבץ.
  105. ↑ רמב"ם שחיטה פ"ו ה"ב ופ"י ה"ט; טוש"ע יו"ד לג ג.
  106. ↑ חולין מג ב.
  107. ↑ ציון 41 ואילך.
  108. ↑ ציון 54.
  109. ↑ חולין מג א; רמב"ם שחיטה פ"ז הכ"א; טוש"ע יו"ד לג ה.
  110. ↑ ראשונים דלהלן; כ"מ שחיטה פ"י ה"ט בד' רמב"ם שם.
  111. ↑ רש"י חולין שם סוף ד"ה לא תיפוק;
  112. ↑ תוה"ב הארוך ב"ב ש"ג ד"ה נקובת הושט.
  113. ↑ משנה חולין מב א; רמב"ם שחיטה פ"ו ה"ה ופ"י ה"ט; טוש"ע יו"ד מ א.
  114. ↑ משנה שם נד א; רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם ב.
  115. ↑ ציון 59 ואילך.
  116. ↑ חולין מה ב.
  117. ↑ רמב"ם שחיטה פ"ו ה"ה ופ"י ה"ט; טוש"ע יו"ד מ ד.
  118. ↑ חולין מה ב.
  119. ↑ חולין שם.
  120. ↑ רש"י שם ד"ה שעל גבי.
  121. ↑ חולין שם. ועי' רש"י שם ד"ה תלתא קני.
  122. ↑ ציון 177 ואילך.
  123. ↑ משנה חולין מב א.
  124. ↑ חולין מג א.
  125. ↑ חולין שם.
  126. ↑ רמב"ם שחיטה פ"ו ה"ו ופ"י ה"ט; טוש"ע יו"ד מב א.
  127. ↑ עי' להלן.
  128. ↑ חולין שם.
  129. ↑ עי' ברייתא חולין שם, וד' חייא בר רבא שם.
  130. ↑ איוב טז יג.
  131. ↑ רבי יצחק בר' יוסף בשם רבי יוחנן, בחולין שם, שכן השיבו החולקים על ר' יוסי בר' יהודה. ועי' ציון 128.
  132. ↑ ציון 49.
  133. ↑ אמימר בשם רב נחמן בחולין מה ב. ועי' רש"י שם ד"ה תלתא קני.
  134. ↑ ע"ע כבד. חולין מה ב.
  135. ↑ רש"י שם ד"ה מתני.
  136. ↑ עי' ציון 163 ואילך. חולין שם.
  137. ↑ רמב"ם שחיטה פ"ו ה"ח ופ"י ה"ט; שו"ע יו"ד לד י.
  138. ↑ ציון 55 ואילך.
  139. ↑ משנה חולין מב א; עי' רמב"ם שחיטה פ"ו ה"י ופ"י ה"ט; טוש"ע יו"ד מח א.
  140. ↑ משנה חולין מב א; רמב"ם שחיטה פ"ו הי"א ופ"י ה"ט; טוש"ע יו"ד מח ב.
  141. ↑ עי' חולין נ ב.
  142. ↑ ציון 12 ואילך.
  143. ↑ משנה חולין מב א; רמב"ם שחיטה פ"ו הי"א ופ"י ה"ט; טוש"ע יו"ד מח ז.
  144. ↑ משנה שם נד א; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  145. ↑ משנה חולין מב א; רמב"ם שחיטה פ"ו הי"א ופ"י ה"ט; טוש"ע יו"ד מח ז.
  146. ↑ משנה שם נד א; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  147. ↑ משנה חולין מב א; רמב"ם שחיטה פ"ו הי"ג ופ"י ה"ט; טוש"ע יו"ד מו א.
  148. ↑ משנה חולין שם לענין בהמה, ומשנה שם נו א לענין עוף.
  149. ↑ ציון 42.
  150. ↑ עי' ד' רבי שמואל בר רב יצחק בחולין נו ב; רמב"ם שחיטה פ"ו הט"ו ופ"י ה"ט; טוש"ע יו"ד מו ב.
  151. ↑ עי' ד' רבי שמואל בר רב יצחק בחולין שם לענין עוף, ורש"י שם נו א ד"ה ואלו טריפות, שה"ה בבהמה.
  152. ↑ תוס' חולין נו ב ד"ה אבל היפך. ועי' כ"מ שחיטה פ"י ה"ט.
  153. ↑ ציון 94 ואילך.
  154. ↑ חולין מב ב ונה א; עי' רמב"ם שחיטה פ"י ה"ט.
  155. ↑ חולין נה ב; רמב"ם שחיטה פ"ו הי"ט; טוש"ע יו"ד מג ב.
  156. ↑ חולין נה ב, ורש"י שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  157. ↑ ציון 32 ואילך.
  158. ↑ ציון 135 ואילך.
  159. ↑ ע"ע גרגרת ציון 90 ואילך. וע"ש שאם חסרה כאיסר אסורה.
  160. ↑ ע"ע שחיטה. רמב"ם דלהלן.
  161. ↑ ע"ע ריאה ועי' להלן ציון 163. ר' יוחנן ורשב"ל בחולין מה א; רמב"ם שחיטה פ"ז ה"א ופ"י ה"ט; טוש"ע יו"ד לד ח. ועי' רש"י חולין מה ב ד"ה מתני איפכא, שנ' מדבריו שאמוראים בגמ' שם נחלקו בזה, שאמימר בשם רב נחמן סובר שהקנה למטה מן החזה דינו כריאה, שנפסלת בנקב, ומר בר חייא סובר שאינו כריאה, ואינו נפסל בנקב, ועי' תוס' ורשב"א חולין שם.
  162. ↑ ציון 73 ואילך.
  163. ↑ משנה חולין מב א; עי' רמב"ם שחיטה פ"ו ה"א ופ"ז ה"א ופ"י ה"ט; טוש"ע יו"ד לה א.
  164. ↑ משנה חולין שם.
  165. ↑ רבה בר תחליפא בשם ר' ירמיה בר אבא בחולין מט א.
  166. ↑ חולין מט א.
  167. ↑ עי' חולין מה ב.
  168. ↑ רב נחמן בחולין מח ב; עי' רמב"ם שחיטה פ"ז ה"ג ופ"י ה"ט; טוש"ע יו"ד לו ו.
  169. ↑ חולין שם; טוש"ע שם. ועי' רמב"ם שם, ומ"מ ורדב"ז וכ"מ שם בבאור דבריו.
  170. ↑ עי' חולין שם, ורש"י שם ד"ה לחבירו אתמר; טוש"ע שם.
  171. ↑ ציון 189 ואילך.
  172. ↑ עי' ד' רבינא בחולין מז ב, וע"ע ריאה.
  173. ↑ עי' רש"י חולין מג א ד"ה לא תיפוק; רמב"ם שחיטה פ"ז ה"ו, וע"ש פ"י ה"ט וכ"מ שם. וע"ע ריאה, שי"ס בטעם שהיא טרפה, שדרך הריאה לרחף ולהניף על הלב, וכשהיא אטומה אינה יכולה להכניס רוח ולהניף, ושם שי"ס שלפיכך הוא בגדר נקובת הלב.
  174. ↑ רבא בחולין מז ב; רמב"ם שחיטה פ"ז ה"ט; טוש"ע יו"ד לו ז. וע"ע ריאה.
  175. ↑ כ"מ שחיטה פ"י ה"ט, בד' רמב"ם שם.
  176. ↑ עי' רמב"ם שחיטה פ"ז ה"י, ומ"מ וכ"מ שם שמקורו מחולין נה ב: מים זכים כשרים לא אמרן אלא דצילי אבל עכירי טרפה וגו' אבל סריח טרפה, ועי' רשב"א חולין נה ב, ומ"מ וכ"מ שם שכן דעת הרי"ף שם (יז א). וע"ע ריאה, שי"ח וסוברים שאינה טרפה.
  177. ↑ עי' רשב"א חולין שם; כ"מ שחיטה פ"י ה"ט בד' רמב"ם שם.
  178. ↑ עי' ציון 22. עי' רשב"א חולין שם.
  179. ↑ עי' רמב"ם שחיטה פ"ז ה"י, ומ"מ וכ"מ שם שמקורו מחולין נה ב: מים זכים כשרים לא אמרן אלא דצילי אבל עכירי טרפה וגו' אבל סריח טרפה, ועי' רשב"א חולין נה ב, ומ"מ וכ"מ שם שכן דעת הרי"ף שם (יז א). וע"ע ריאה, שי"ח וסוברים שאינה טרפה.
  180. ↑ רשב"א חולין שם; כ"מ שחיטה פ"י ה"ט בד' רמב"ם שם.
  181. ↑ עי' ציון 22. רשב"א חולין שם.
  182. ↑ עי' רמב"ם שחיטה פ"ז ה"י, ומ"מ וכ"מ שם שמקורו מחולין נה ב: מים זכים כשרים לא אמרן אלא דצילי אבל עכירי טרפה וגו' אבל סריח טרפה, ועי' רשב"א חולין נה ב, ומ"מ וכ"מ שם שכן דעת הרי"ף שם (יז א). וע"ע ריאה, שי"ח וסוברים שאינה טרפה.
  183. ↑ רשב"א חולין שם; כ"מ שחיטה פ"י ה"ט בד' רמב"ם שם.
  184. ↑ עי' ציון 22. רשב"א חולין שם.
  185. ↑ רב אשי בחולין נג ב; רמב"ם שחיטה פ"ז הי"ב; טוש"ע יו"ד לו יא. וע"ע ריאה.
  186. ↑ כ"מ שחיטה פ"י ה"ט בד' רמב"ם שם.
  187. ↑ ע"ע מראות וע' ריאה.
  188. ↑ עי' חולין מו ב ומז ב; רמב"ם שחיטה פ"ז הט"ז וי"ז.
  189. ↑ רש"י חולין מג א ד"ה לא תיפוק; כ"מ שחיטה פ"י ה"ט בד' רמב"ם שם.
  190. ↑ עי' ציון 22.
  191. ↑ רבא בחולין מו ב; רמב"ם שחיטה פ"ח ה"ה ופי"א ה"ט; טוש"ע יו"ד לט ד.
  192. ↑ רש"י שם ד"ה לית להו; כ"מ שחיטה פ"י ה"ט בד' רמב"ם שם. ועי' להלן.
  193. ↑ רש"י שם. ועי' תוס' שם מז א דיבור ראשון, שהביא כן בשם כמה גאונים וראשונים.
  194. ↑ תוס' שם. ועי' ציון 22.
  195. ↑ עי' ד' רבא בחולין מו ב, ורמב"ם שחיטה פ"ח ה"ז, וטוש"ע יו"ד לו יג, על האופנים שריאה שיבשה היא טרפה, ועי' תוה"ב ב"ב ש"ג ד"ה ריאה שניקבה וכ"מ שחיטה פ"ח סוף ה"ז ותפא"י חולין פ"ג מ"א, שהיא בגדר נקובה. וע"ע ריאה שי"ח וסוברים שאינה בכלל נקובה.
  196. ↑ עי' חולין מז ב: דמיא לאופתא, ושו"ע ורמ"א יו"ד לו י, שהיא טרפה, ותפא"י חולין פ"ג מ"א, שהיא בכלל נקובה.
  197. ↑ עי' חולין מז ב: דדמיא לאופתא, ושם: דנפיחא, ורמב"ם שחיטה פ"ח ה"ח ומ"מ ורדב"ז שם, שו"ע יו"ד לו יב, שהיא טרפה, ותפא"י חולין פ"ג מ"א שהיא בכלל נקובה. ועי' רמב"ם שם שנ' מדבריו שמטעם אחר היא טרפה, ולא משום נקובה.
  198. ↑ עי' חולין מז א, שהיא טרפה, ועי' רש"י חולין שם ד"ה תרתי, שהבועות הללו נעשו מחמת נקב בריאה, ועי' ר"ן שם (יא א) שי"מ שעל ידי הבועות סוף הריאה להנקב. וע"ע בועא ציון 34 ואילך.
  199. ↑ חולין מה ב.
  200. ↑ עי' רמב"ם שחיטה פ"ח ה"א; טוש"ע יו"ד לב א.
  201. ↑ ציון 16 ואילך.
  202. ↑ עי' ד' לוי בחולין נז א; עי' משנה חולין נו א, ורש"י שם ד"ה ואלו.
  203. ↑ ציון 134 ואילך.
  204. ↑ עי' משנה וגמ' חולין נו א; עי' רמב"ם שחיטה פ"י הי"א.
  205. ↑ ציון 86 ואילך.
  206. ↑ רמב"ם שחיטה פ"ו הי"ז.
  207. ↑ משנה חולין נו א; רמב"ם שחיטה פ"ו הי"ח; טוש"ע יו"ד מט א.
  208. ↑ רש"י חולין מג א ד"ה כיס.
  209. ↑ רמב"ם שם.
  210. ↑ גמ' שם מג א; רמב"ם שם; טוש"ע יו"ד מט א.
  211. ↑ חולין מג א.
  212. ↑ רמב"ם שם וטוש"ע שם.
  213. ↑ משנה חולין נו ב; רמב"ם שחיטה פ"ו הי"ז; טוש"ע יו"ד לג א.
  214. ↑ עי' ציון 99. חולין נו ב, ורש"י שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  215. ↑ ע"ע מראות.
  216. ↑ עי' משנה חולין נו א.
  217. ↑ עי' חולין נו ב: שיעור ירוקתן כשיעור נקובתן, ורשב"א שם ד"ה אר"י; טוש"ע יו"ד נב א. ועי' רמב"ם שחיטה פ"ז ה"ח, שמ' שאינו בכלל נקובה אלא בכלל נטולה, ע"ע.
  218. ↑ עי' ציון 22. רשב"א שם.
  219. ↑ עי' חולין נז א.
  220. ↑ ציון 11 ואילך.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:נקובה&oldid=160686"