אנציקלופדיה תלמודית:נר שבת ויום טוב

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך: המצוה להדליק נר לשבת וליום טוב.

המצוה ומעלתה

מעלתה ועונשה

מצוה להדליק נר שבת[1], שאין לך שמקדש את השבת ומרוממה, אלא הדלקת הנר בלבד[2], ויש בהדלקת נר שבת משום כבוד שבת[3], ועונג שבת[4], ושלום בית[5]. במעלתה ושכרה אמרו במדרש: אמר הקב"ה אם אתם זהירים בנר שבת, אף אני מאיר לכם, שנאמר: והיה לך ה' לאור עולם[6]. במדרש אמרו: ויברך אלוקים את יום השביעי[7], רבי אלעזר אומר ברכו בנר, ובי היה המעשה, פעם אחת הדלקתי את הנר בלילי שבת ובאתי ומצאתי אותו במוצאי שבת דלוק, ולא חסר כלום[8]. וכתבו ראשונים שנר של שבת אינו כבה מהרה כשם שכבה בחול[9]. עוד אמרו חכמים: שני מלאכי השרת מלוים לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו, ואם לאו, מלאך רע אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו[10]. אמר רב הונא הרגיל בנר - שבת[11], יפה[12] - שכרו שיהיו לו בנים תלמידי חכמים[13], שנאמר: כי נר מצוה ותורה אור[14], על ידי נר מצוה, בא אור תורה[15]. ומצות הדלקת הנר היא אחת משלוש מצוות שנשים שאינן זהירות בהן, מתות בשעה לידתן[16].

קדמותה

מצות הדלקת נר שבת קבלה היא לישראל מימי משה רבינו[17]. מן האחרונים יש שכתבו שמצוה זו מוחזקת בידינו מאמותינו הקדושות והלאה[18]. ויש מי שכתב שבוודאי נהגו כן כל הנשים הצדקניות שנהגו על פי תורת שם ועבר, ואולי עוד לפני זה משעה שכבתה האשה נרו של עולם[19].

מקורה

הדלקת נר שבת, כתבו ראשונים שחיובה מדרבנן[20], ויש שמנו אותה בכלל שבע מצוות מדרבנן[21]. ומהם שכתבו שהדלקת נר שבת היא מדברי נביאים, שציוו לכבד את השבת, והדלקת נר נאה היא עיקר הכבוד[22]. ויש מן הראשונים מי שחולק וסובר שהדלקת נר שבת היא מהתורה[23], ואף שלדבריו דרשוה מהכתוב בנביאים: וכבדתו מעשות דרכיך[24] - והדלקת הנר היא עיקר הכיבוד[25] - הלכה-למשה-מסיני* היא ("גמרא גמירי לה"), ובא ישעיה והסמיכה לפסוק[26].

חובתה

הדלקת נר שבת היא חובה[27], ומכים את הנמנע מלקיימה עד שתצא נפשו, כדי לקיימה[28]. ויש מן האחרונים מי שסובר שנחלקו בדבר אמוראים, שלדעת רב ורבא - וי"ג: רבה[29] - הדלקת נר בשבת היא חובה, ולדעת אביי אינה חובה[30]. ומהם שכתבו שאף לדעת אביי יש בדבר מצוה, אלא שאין מחוייבים לחזר אחריה, אך בזמן כעס, מענישים את הנמנע מלקיימה[31].

עונג שבת וכבוד שבת

הדלקת נר שבת יש סוברים שהיא בכלל עונג שבת[32], והיא ראש לכל עונג[33], שאין זה עונג לשבת בחושך[34], והיושב בחשיכה נחשב כמת, שנאמר: במחשכים הושיבני כמתי עולם[35], ועוד שהאוכל בחושך אינו אוכל לשובע, וחושש שיפול זבוב או שאר דבר איסור במאכלו, ואינו רואהו[36]. ויש חולקים וסוברים שאין בהדלקת הנר משום עונג שבת[37]. ויש סוברים שהדלקת נר שבת היא בכלל כבוד שבת[38], שנאמר: באורים כבדו ה'[39], וכבוד מלך להאיר לפניו[40], והיא עיקר הכבוד[41], שיהא לאדם נר בסעודתו, שאין סעודה חשובה אלא במקום אור[42]. ויש גורסים אף בנוסח הברכה: להדליק נר לכבוד שבת[43]. ונאמר על השמן שמדליקים בו נרות: אשר בי יכבדו אלהים ואנשים[44]. ואף הטעם שאמרו בהדלקת נר שבת משום שלום בית[45], יש מהראשונים שכתבו שלא חשו לשלום בית אלא בשבת, מפני כבוד השבת[46], שאף זה מכבוד היום שלא תהא קטטה בביתו של אדם[47]. וכן אותה שאמרו: ר' שמעון בן אלעזר אומר, יום הכיפורים שחל להיות בשבת, אף במקום שאמרו שלא להדליק - היינו מקום שכשחל יום הכיפורים בחול נהגו שלא להדליק[48] - מדליקים, מפני כבוד השבת[49], יש מהאחרונים שפירשו, שאף על פי שבשבת זו אין בה אכילה ושתייה, ואין בהדלקת הנר משום עונג בסעודה, מכל מקום מדליקים מפני כבוד השבת[50]. אלא שיש מהם מצדדים שחכמים החולקים על ר' שמעון בן אלעזר ואומרים שאין מדליקים ביום הכפורים שחל בשבת[51], טעמם לפי שאין הדלקת הנר אלא משום עונג שבת, שיהא לו אור בסעודתו[52]. ויש מצדדים שאין נר שבת משום כבוד אלא משום עונג[53], ולא הזכירוהו בכלל כבוד שבת אלא כשאר ההכנות לעונג שבת, שההכנה לשבת מבעוד יום יש בה גם משום כבוד[54]. מן האחרונים יש סוברים שהדלקת נר שבת במקום האכילה היא בכלל עונג שבת, ובשאר החדרים היא בכלל כבוד שבת[55]. ויש סוברים להפך, שהדלקת הנר במקום האכילה היא בכלל כבוד שבת, ובשאר החדרים היא בכלל עונג שבת, שלא יכשל בהליכתו[56]. ויש מחלקים בין עני לשאר בני אדם, שעני שבלילי החול אינו מדליק נר, הדלקת נר שבת לגביו היא עונג שבת, שלדבריהם עונג שבת הוא מה שנוסף בשבת על המצוי ביום חול, אבל שאר בני אדם שגם בימות החול מדליקים נר, הדלקת נר שבת לגביהם היא כבוד השבת, שטורחים להכין את הנר מבעוד יום[57].

שלום בית

הדלקת נר שבת יש בה גם משום שלום בית[58]. אמרו חכמים: ותזנח משלום נפשי, זו הדלקת נר בשבת[59], שבמקום שאין נר אין שלום, שהולך ונכשל באפילה[60], ובני ביתו מצטערים לישב בחושך[61], ובמקום שיש נר יש שלום, שהנר מעורר השמחה[62]. וכן אמרו: מנין שצריך הדלקת נר בשבת? שנאמר: וידעת כי שלום אהלך[63], ואין שלום אלא באור, שנאמר: וירא אלהים את האור כי טוב[64]. ויש שדרשו כן ממה שנאמר: ויברך אלהים את יום השביעי[65], במה ברכו? אלא ממה שאנו רואים בקללות שקלל איוב את יומו שקיללו בחשיכה, שנאמר: הלילה ההוא יקחהו אופל וגו' יקו לאור ואין[66], מכלל שהברכה שבירך הקב"ה את השבת היא אורה, שהיא שלום הבית[67]. ומטעם זה אמרו חכמים שמי שהוא עני ואין לו כדי לקנות שמן לנר שבת ולנר חנוכה, נר שבת עדיף, משום שלום ביתו[68]. וכן מי שהוא עני ואין לו כדי לקנות נר שבת ויין לקידוש היום, נר שבת עדיף, משום שלום ביתו[69].

גדר המצוה

בגדר מצות נר שבת, יש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהמצוה אינה בהדלקה, אלא שיהיה נר דלוק[70]. ויש חולקים וסוברים שאין המצוה שיהיה נר דלוק, אלא המצוה היא בהדלקה[71], שכן אמרו בתלמוד לגבי נר חנוכה שהדלקה עושה מצוה[72], והוא הדין לנר שבת[73]. ויש חולקים וסוברים שבנר שבת אין הדלקה עושה מצוה[74]. ויש שכתבו שההדלקה אינה עיקר המצוה, אלא רק התחלה והכנה למצוה, ועיקר המצוה הוא ההנאה והתשמיש לאור הנר[75]. ויש חולקים וסוברים שהדלקת הנר בערב שבת היא גמר המצוה, שבכלל כבוד שבת הוא לתקן ענייני הבית לקראת שבת, והדלקת הנר היא העיקר במצוה זו[76].

נר שהודלק על ידי גוי או חש"ו

נר שהודלק על ידי מי שאינו חייב במצות נר שבת, כגון על ידי גוי או חרש שוטה וקטן, יש מהאחרונים שכתבו שיוצאים בו ידי חובת המצוה, שלדבריהם מצות נר שבת היא שיהיה נר דלוק, והרי יש נר דלוק[77]. ויש חולקים וסוברים שאין יוצאים ידי חובת מצות נר שבת בהדלקה של מי שאינו חייב במצוה, שלדבריהם אין המצוה שיהיה נר דלוק, אלא ההדלקה היא המצוה[78].

נר שהיה מודלק ועומד

נר שהיה מודלק ועומד, נחלקו ראשונים אם צריך לכבותו ולחזור ולהדליקו: יש סוברים שאין צריך לכבותו ולחזור ולהדליקו לכבוד שבת[79], שעיקר המצוה שיהיה נר דלוק בשבת, והרי ישנו נר דלוק[80]. ויש שהסתפקו בדבר[81]. ויש סוברים שצריך לכבותו, ולחזור להדליקו לשם נר שבת[82], או משום שהמצוה איננה שיהיה נר דלוק בשבת, אלא להדליק נר לכבוד שבת[83], או כדי שיהא נראה וניכר שנר זה מודלק לצורך שבת[84], וכן נהגו הנשים בצרפת[85], וכן הלכה[86]. ונחלקו אחרונים בדעתם: יש סוברים שאפילו הודלק לכבוד שבת, כל שהודלק קודם זמן ההדלקה[87], יש לכבותו ולחזור ולהדליקו[88], שיהיה ניכר שהדלקת הנר היא לכבוד שבת[89]. ויש חולקים וסוברים שכל שהודלק לכבוד שבת אין צריך לכבותו ולהדליקו, אפילו הודלק קודם זמן ההדלקה, אבל אם הדליק הנר לענין אחר, צריך לחזור ולהדליקו לכבוד שבת[90]. ומהם שכתבו שזהו דוקא בנר שהודלק לאחר פלג המנחה, אבל נר שהודלק קודם פלג המנחה אפילו הודלק לכבוד שבת, צריך לכבותו ולחזור ולהדליקו[91].

הנאה מאור הנר

נר שבת, יש להנות מאורו[92], והמדליק מבעוד יום בבית ואוכל בחצר, אם אין הנרות ארוכים שדולקים עד הלילה - שאז הוא נהנה מהם בחזרתו לבית[93] - ברכתו לבטלה[94], שהרי ביום לא נהנה מן האור, שאור הנר אינו ניכר ביום, ובחזרתו לבית בלילה כבר כבו הנרות[95]. ואם בשעה שהדליק הנר היה קצת חושך בבית, והשתמש לאור הנר - לצורך הסעודה[96] - די בזה[97]. וכן אם אוכל בבית, אפילו אוכל מבעוד יום והנרות כבים עד הלילה, די בזה[98], שאף שעדיין יום, יש לו הנאה ושמחה מן הנרות בשעת האכילה[99], או שכבוד שבת הוא להיות אור בשעת הסעודה[100]. ויש אחרונים חולקים על עיקר הדבר וסוברים שאף כשאינו נהנה מהנר כלל, יכול לברך עליו, שיש בהדלקתו כבוד שבת, ולדבריהם מטעם זה סומא חייב בהדלקת נר שבת ומברך על ההדלקה, שאף שאינו נהנה מהנר, יש בהדלקתו כבוד שבת[101].

משך זמן דליקת הנר

נר שבת, צריך להיות דולק עד סוף זמן האכילה[102], ולפחות ידלוק בשעת קידוש ותחילת הסעודה[103]. ואם הוא אוכל מבעוד יום, מצוה מן המובחר שהנר ידלוק עד הלילה[104]. ויש סוברים שמן הדין הנר צריך לדלוק כל זמן שבני הבית נעורים, שלא ישארו בליל שבת בחושך ויבואו לידי מכשול[105]. ויש סוברים שלכתחילה צריך הנר לדלוק כל הלילה[106], כי דבר שמצותו בלילה, מצותו כל הלילה[107]. ויש שכתבו שאין זה אלא אלא מצוה יתירה מן המובחר[108].

הדליק נר שבת, וכבה הנר, יש לחזור ולהדליקו[109], שעיקר המצוה שהנר יהיה דלוק בלילה ולא ישב בחושך[110].

הדלקת הנר, אם היא נחשבת כקבלת שבת, ע"ע קבלת שבת.

ביום טוב

הדלקת נר יום טוב, יש סוברים שאינה חובה[111], או משום שדווקא בשבת שיש מצות עונג שבת תקנו להדליק נר, אבל ביום טוב, שאין מצות עונג אלא רק מצות שמחה[112], לא תקנו להדליק נר[113], או משום שדווקא בשבת שאסור להדליק נר משחשיכה, תקנו להדליק נר מבעוד יום, אבל ביום טוב, שרשאי להדליק נר בכל עת שירצה, לא תקנו[114]. ויש חולקים וסוברים שהדלקת נר יום טוב היא חובה[115], שכשם שחייב אדם להדליק נר בשבת כך הוא חייב ביום טוב[116].

טעם ההדלקה ביום טוב

הדלקת נר יום טוב, יש שכתבו שהיא משום עונג יום טוב, שכשם שמצוה לענג את השבת, כך מצוה לענג ימים טובים[117]. ויש שכתבו שהיא משום כבוד יום טוב, שכשם שמצוה לכבד את השבת כך מצוה לכבד ימים טובים[118]. ויש שכתבו שהיא משום שמחת יום טוב[119]. ויש שכתבו שהיא משום שלום בית[120]. ויש שכתבו שהיא כדי שניתן יהיה להשתמש בנר בעת הצורך[121].

לשאול על הפתחים כדי לקיימה

מי שהוא עני שאין לו מה שיאכל, כתבו ראשונים ששואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שנר שבת יש בו עונג שבת[122], ושלום בית[123]. ואף שאמרו חכמים עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות[124], כתבו אחרונים שלא אמרו כן אלא לגבי דבר שאינו מעיקר סעודת שבת, אבל נר שבת הוא מעיקר סעודת שבת, שכשאוכל סעודת הלילה בלא נר אין לו עונג ממנה כל כך[125]. ויש שכתבו שלא אמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות אלא ביחס לעונג שבת, אבל בנר שבת יש גם עונג שבת וגם שלום בית[126].

בנר שאין מדליקים במקום הסעודה

נר שמדליקים אותו שלא במקום הסעודה, לסוברים שחובה להדליקו[127], יש סוברים שאין לשאול על הפתחים עבור לקיחתו, שלא אמרו כן אלא לגבי נר שבמקום הסעודה, שיש בהדלקתו גם עונג סעודת הלילה[128]. ויש חולקים וסוברים שיש לשאול על הפתחים אף עבור לקיחת נר שמדליקים אותו שלא במקום הסעודה[129].

למכור בגדו עבור נר שבת

למכור בגדו, כדי לקנות נר שבת, יש אחרונים סוברים שחייב[130]. ויש חולקים וסוברים שאינו חייב[131], שאם ימכור כסותו יגרע שלום ביתו[132].

ערב שבת עם חשיכה, יאמר אדם לבני ביתו: הדליקו את הנר[133], כדי שלא ישכחו[134]. ויאמר זאת בנחת[135], כדי שיתקבלו דבריו[136].

הדלקת נר חול קודם ההדלקה

יש מקומות שנהגו להדליק נר לפני זמן הדלקת נרות, ולקרוא אותו נר של חול, ולאחר מכן להדליק נר שבת[137]. בטעם המנהג יש שכתבו שבהדלקה באופן זה, שניכר הדבר שהנר מודלק לכבוד שבת, יש לברך על ההדלקה, גם לדעת הסוברים שעל נר שבת רגיל אין לברך[138]. ויש שכתבו שהטעם הוא שכשיגיע זמן ההדלקה, יהיה נר מוכן להדליק ממנו, ולא יצטרכו לחזר אחר נר להדליק ממנו, ואולי לא ימצאו ובין כך יהיה ספק חשיכה ולא יהיה ניתן להדליק[139]. ואין מנהג זה נהוג בינינו[140].

הכנות להדלקה

נוהגות הנשים לרחוץ את עצמן וללבוש בגדי שבת קודם הדלקת הנר, ואשרי להן[141]. וטוב לתת צדקה לפני ההדלקה[142]. ויש שנהגו ליתן הצדקה לקופת ר' מאיר בעל הנס להחזקת הישוב בארץ הקודש, שיש ענין לזכור את ירושלים קודם קבלת שבת[143].

תפילה על הבנים

בשעת הדלקת הנר תתפלל האשה שיהיו לה בנים בעלי תורה[144], שכן אמרו שהרגיל בנר שבת שכרו שיהיו לו בנים תלמידי חכמים[145], ובשעת המצוה התפילה מקובלת[146].

טוב שיהיה לאשה נר מיוחד להדליק בו תמיד כל הנרות של שבת[147].

זהירות מביזוי המצוה

נוהגים לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הנרות, משום ביזוי מצוה[148]. וכן אין להניח דבר מטונף בפני הנרות, משום ביזוי מצוה[149].

החייבים בה

אנשים ונשים בחיובה

מצות נר שבת, אחד אנשים ואחד נשים חייבים בה[150].

זכות האשה בה

מצות הדלקת נר שבת היא אחת משלש המצות שנמסרו לנשים[151]. בטעם הדבר אמרו בירושלמי: אדם הראשון נרו של עולם היה שנאמר: נר ה' נשמת אדם[152], וגרמה לו חוה מיתה, לפיכך מסרו מצות הנר לאשה[153]. ומוזהרות הנשים במצוה זו יותר - שאפילו אם ירצה הבעל להדליק בעצמו, שמצוה-בו-יותר-מבשלוחו*[154], האשה קודמת[155] - מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית[156], או משום שזהו תקון לה שכבתה נרו של עולם[157]. ומכל מקום טוב שהאיש יתקן הנרות[158], כדי שגם הוא יסייע במצוה[159], וגם ידליק בשאר חדרים שאין האשה מדלקת שם[160]. ויש שכתבו שהאיש ידליק נר, ובנר זה תדליק האשה הנרות[161].

חיוב בני הבית בהדלקה

אין כל אחד ואחד מבני הבית צריך להדליק נר שבת בפני עצמו - ואפילו הידור אין בזה[162] - אלא כל בני הבית יוצאים בנר אחד, שכן המצוה היא נר איש וביתו[163]. ויש שנהגו, שכל בת מדליקה נר בפני עצמה ומברכת עליו, ואפילו כשהיא אצל אמה[164], מפני שהנשים נצטוו במצוה זו ביותר[165], ויכולה הבת להתכוון שאינה רוצה לצאת בהדלקת אמה[166], או משום שיש בהדלקה זו תוספת שמחה[167]. ויש חולקים וסוברים שאין לבת רווקה הסמוכה על שולחן הוריה להדליק ולברך על נר כשהיא אצל אמה, שכבר נפטרה בברכת האם[168].

עיקר חיובה בבעל ואשה

מצות נר שבת, יש סוברים שהיא מוטלת על הבעל, שעיקר הטלת שלום בבית מוטל עליו, שהוא בעל הבית[169], ומה שהאשה מדליקה[170], זהו משום שהיא שליחה של הבעל[171]. ויש חולקים וסוברים שהמצוה מוטלת הן על הבעל והן על האשה, והדלקת האשה אינה מדין שליחות, אלא משום שגם היא חייבת במצוה[172]. ויש מחלקים בין הדלקה משום שלום בית[173], שחיובה הוא רק על בעל הבית, שהוא זה שמחויב ליזהר שלא יכשלו בביתו באפילה, להדלקה במקום האכילה שהיא משום עונג שבת[174], שמוטלת על כל אחד ואחד[175].

יציאת הבעל בהדלקת אשתו

אשה שמדליקה נר שבת, שמוציאה גם את בעלה[176], יש מן האחרונים שסוברים שזהו מדין שליחות[177]. ויש סוברים שאשה מוציאה את בעלה אף בלא דין שליחות[178]. מהם שכתבו שמצות הדלקת נר שבת היא כמו מצות מזוזה, שהמצוה היא על הבית, שיהיה בו נר דלוק לכבוד שבת, וכל הנמצאים בבית יוצאים ידי חובת המצוה, אף אם המדליק אינו מכוון להוציאם[179]. ומהם שכתבו שהרי זה כאילו הבעל מצווה את אשתו להדליק, ונחשב הדבר שהוא מדליק את הנר על ידי גרמא, ולדבריהם אפשר לקיים מצות נר שבת אף על ידי גרמא, או שמצות נר שבת היא להשתדל שיהיה אור בבית, ואם יודע שיהיה אור בבית זה בשבת, אין צריך לעשות עוד יותר[180].

אדם המדליק נר שבת עבור חברו שהדלקתו מועילה להוציא את חברו[181], כתבו אחרונים שאין זה מדין שליחות, כיון שממונו הוא[182]. ויש שנראה מדבריהם שזהו מדין שליחות[183].

הברכה

ברכת המצוות

ברכת-המצוות* על הדלקת נר שבת, לא הוזכרה בפרוש בתלמוד[184], ונחלקו בה גאונים וראשונים: יש סוברים שמברכים ברכת המצוות על הדלקת נר שבת[185], כשאר מצוות שמדברי סופרים שמברכים עליהם[186]. ויש סוברים שאין מברכים[187], או משום שאמרו בתלמוד שהדלקת נר שבת היא חובה, ומצאנו שאין מברכים על דבר שנאמר בו שהוא חובה[188], או משום שלדבריהם אין עיקר המצוה בהדלקה, שאם היה הנר מודלק ועומד, מקיימים בו המצוה, ואין צורך לכבות את הנר ולחזור ולהדליקו או להדליק נר אחר[189], או משום שאין מברכים על מצוה שאין עשייתה גמר מלאכת המצוה[190], ואין גמר מצוות נר שבת בהדלקה[191], שאינה אלא כדי להאיר בלילה[192]. ויש חולקים וסוברים שהדלקת הנר היא גמר מצותה[193], שתיכף כשמדליקים רואים איך להשתמש בבית, כגון לישא הכלים על השלחן וכיוצא[194], או שמיד כשמדליקים הנר יש בו משום שלום בית[195]. ויש שנראה מדבריהם, שאף לדעה שאין מברכים על הדלקת נר שבת, אם ניכר הדבר שהנר מודלק לכבוד שבת, כגון שלפני זמן ההדלקה מדליקים נר לשם יום חול, ולאחר מכן מדליקים נר לכבוד שבת, מברכים על הדלקתו[196], ולדבריהם זהו הטעם למנהג שנהגו בכמה מקומות, להדליק נר לפני זמן הדלקת נרות, ולקרוא אותו נר של חול, ולאחר מכן להדליק נר שבת[197]. להלכה, מברכים על הדלקת נר שבת[198].

ברכת המצוות בהדלקת נר יום טוב

ברכת-המצוות* על הדלקת נר יום טוב, יש סוברים שאין צריך לברך[199], שכל זמן שירצה הוא מדליק[200]. ויש חולקים וסוברים שצריך לברך[201], שכשם שמצוה לכבד את השבת ולענגה כך מצוה לכבד ולענג ימים טובים, והדלקת הנר היא מכלל הכבוד והעונג[202], או משום שמצוה היא להאיר את הבית משום שלום בית לשמחת יום טוב[203]. להלכה, יש לברך על הדלקת נר יום טוב[204]. ויש מבני תימן שנהגו שלא לברך[205].

נוסח הברכה

נוסח הברכה, לסוברים שמברכים על הדלקת נר שבת ויום טוב[206], יש סוברים שהוא: אשר קדשנו במצוותיו וציונו להדליק נר לכבוד שבת, וביום טוב: לכבוד יום טוב[207]. ויש סוברים שהנוסח הוא: להדליק נר של שבת, וביום טוב: נר של יום טוב[208], וכן הלכה[209]. ויש מוסיפים תיבת קודש, ואומרים נר של שבת קודש[210].

נוסח הברכה במדליק כמה נרות

המדליק כמה נרות[211], נחלקו אחרונים אם יברך בלשון יחיד או בלשון רבים: יש סוברים שיברך בלשון רבים: להדליק נרות של שבת[212]. ויש סוברים שיברך בלשון יחיד[213], כי עיקר החיוב הוא נר אחד[214]. ויש סוברים שיכול לברך בין בלשון יחיד בין בלשון רבים[215].

ברכה על הנר שבמקום האכילה

בית שיש בו כמה חדרים, שצריך להדליק בו נר בכל חדר וחדר לסוברים כן[216], כתבו אחרונים שאין לברך על כל נר שבכל חדר וחדר[217], אלא מברך על הנר שבמקום האכילה[218], שהוא עיקר המצוה[219], ובברכה זו נכללים כל הנרות שבכל החדרים[220]. ואפילו האשה היא זו שמדליקה את הנר שבמקום האכילה, והבעל מדליק את הנרות שבשאר החדרים, אין הבעל צריך לברך, שהאשה מברכת בשבילו[221]. ויש אחרונים חולקים וסוברים שאף אם האשה הדליקה את הנר שבמקום האכילה וברכה על הדלקתו, האיש שמדליק בשאר החדרים, צריך לברך[222].

זמן הברכה

ברכת-המצוות* על הנר אם מברכים אותה קודם ההדלקה, או לאחר מכן, נחלקו בדבר: יש ראשונים סוברים שמברכים קודם ההדלקה[223], ככל המצוות שמברך עליהם עובר לעשייתן[224]. ויש סוברים שמברכים ברכת הנר לאחר ההדלקה[225], שלדבריהם ברכת הנר היא כקבלת שבת[226], ואסור להדליק הנר לאחריה, וכדי שהברכה תהיה עובר לעשייתה, נוהגות הנשים לפרוש ידיהן נגד הנרות שלא להנות מן האור, ומברכות, ולאחר מכן מסלקות ידיהן, ונהנות מהאור, וזה נקרא עובר לעשייתן[227], וכן מנהג אשכנז[228]. ויש חולקים וסוברים שאין זה נחשב עובר לעשייתן, שאין הנאת הראיה עיקר המצוה, אלא ההדלקה, ועוד שבשעת התחלת ההדלקה כבר ראתה הנר ונהנתה ממנו[229]. ויש מחלקים בין איש לאשה, שלדבריהם אשה המדליקה נרות מקבלת שבת בהדלקתה, לפיכך היא מברכת לאחר ההדלקה, שאם תברך קודם לכן לא תוכל כבר להדליק, אבל איש, שאינו מקבל שבת בהדלקה, מברך ואחר כך מדליק[230]. ויש חולקים וסוברים שאף איש המדליק נרות, מברך לאחר ההדלקה[231], או משום שלא חלקו חכמים בדבר[232], או משום שלדבריהם גם איש המדליק נרות, מקבל שבת בהדלקה[233]. ויש שהכריעו שהאיש ידליק נר אחד ויברך, ואחר כך ידליק שאר הנרות[234].

זמן הברכה כשאינה מקבלת שבת בהדלקה

אשה המתנה בשעת הדלקת נרות שאינה מקבלת עליה שבת, לסוברים שיש בידה לעשות כן[235], יש סוברים שתברך ואחר כך תדליק[236]. ויש חולקים וסוברים שאף באופן זה, תברך אחר ההדלקה, שלא חילקו בדבר[237].

ביום טוב

ברכת הנר ביום טוב, יש שכתבו שאף לסוברים שבשבת מדליקים ואחר כך מברכים[238], ביום טוב, מברכים ואחר כך מדליקים, שאף אם ברכת הנר היא כקבלת יום טוב, הדלקת הנר מותרת ביום טוב[239]. ויש חולקים וסוברים שאף ביום טוב מדליקים ואחר כך מברכים[240], שלא חלקו חכמים בין יום טוב לשבת[241], או משום שכיון שהדלקת הנר מותרת ביום טוב, כל זמן שהנר דולק והמצוה מתקיימת, נחשב הדבר כעובר לעשייתן[242].

ברכה על הדלקת גוי

אשה שלא הדליקה נר שבת קודם בין השמשות, יש סוברים שתאמר לגוי - בבין השמשות[243] - שידליק נר עבורה והיא תברך[244]. בטעם הדבר כתבו אחרונים שההדלקה אינה עיקר המצוה, אלא ההנאה והתשמיש לאור הנר, והרי היא נהנת מן הנר[245]. ואף שגוי שעושה מצוה עבור ישראל, אין הישראל מברך עליה[246], זהו במצוה שעשיית הגוי היא גמר המצוה, כגון במילה ובטבילת כלים, אבל בנר שבת שההדלקה אינה גמר המצוה, אלא ההנאה לאור הנר, יכול הישראל לברך על עשיית הגוי[247]. ויש שכתבו שאין מעשה הדלקה עיקר המצוה, אלא שיהא נר דלוק בבית, לפיכך יכול הישראל לברך על מעשה הגוי[248]. ויש חולקים וסוברים שאין לברך על הדלקת גוי[249], שאין שליחות לגוי[250], נמצא שאין האשה מדליקה, ואינה יכולה לברך[251].

ברכה על נר דלוק

אשה שצריכה לעשות מלאכה לאחר הדלקת הנר, ואינה יכולה לברך על הדלקתו, לסוברים שבברכה היא מקבלת שבת[252], יש סוברים שתדליק הנר בלא ברכה, ולאחר מכן, בחשיכה, תפרוש ידה על הנר ותברך[253], קודם שתהנה לאורו[254], שכיון שאינה יכולה לברך בשעת ההדלקה, הרי זה כמצוה שאי אפשר לברך עליה בשעת עשייתה, שמותר לברך עליה לאחר מכן[255], או שכיון שאינה נהנת מן האור עד לאחר הברכה, נחשבת הברכה כנאמרת עובר לעשייתן[256], או משום שכל זמן שהנר דולק, הרי זה כאילו הנר דלוק מכוח ההדלקה הראשונה, שלהלכה דנים אשו משום חציו[257], נמצא שגם לאחר ההדלקה, ההדלקה היא מכוחה[258], או משום שכל מצוה שנמשכת איזה זמן מברכים עליה כל זמן שנמשכת[259], וכיון שעיקר ההדלקה היא כדי שלא יהיה חושך בבית, כל שהנר מאיר הרי המצוה נמשכת[260]. ויש חולקים וסוברים שאין לברך על הנר בחשיכה כשהוא דלוק ועומד[261], שההדלקה היא מצוה, ואין לברך שלא בשעת ההדלקה[262], ועוד שכיון שבשעה שהודלק הנר, המדליק לא קיבל עליו שבת, אין זה נר שבת, ואין לברך עליו[263], ועוד שאין זה זמן הדלקה ושמא תראה חסרון בנרות ותטה ותתקן[264], ועוד שנוסח הברכה: להדליק נר של שבת, משמעו להבא, והיא כבר הדליקה, ולברך בנוסח אחר אי אפשר[265]. ויש מחלקים בין זמן שמותר להדליק בו נרות, שיכולה לברך אף שלא בשעת ההדלקה, לזמן שכבר אסור להדליק בו נרות, שאינה יכולה לברך שלא בשעת ההדלקה[266], שאיך תברך ועתה אסור להדליק[267].

שמיעת הברכה

בני הבית שיוצאים בהדלקת בעלת הבית[268], אינם צריכים להיות נוכחים בשעת ההדלקה ולשמוע הברכה[269]. אבל כמה בעלי בתים שדרים בשבת בחדר אחד, ומדליקים על כל אחד בביתו, שיש סוברים שרק אחד מדליק ומברך[270], כתבו אחרונים שיכוין להוציאם ידי חובתם בברכה, והם יכוונו לצאת ויענו אמן[271].

מקום ההדלקה

הדלקה במקום הסעודה

נר שבת, יש סוברים שיש להדליקו במקום הסעודה[272], שעונג שבת - ושלום בית[273] - הוא לסעוד במקום הנר[274]. ויש שכתבו שכבוד שבת הוא[275], שאין סעודה חשובה אלא במקום אור[276]. ומהם שכתבו, שאם הדליק הנר שלא במקום הסעודה, לא יצא ידי חובתו, והברכה שברך על הנר היא ברכה לבטלה[277]. וכתבו אחרונים שאף אם מדליק נרות נוספים, נר זה שבמקום הסעודה הוא עיקר מצות הדלקת נרות[278], שעיקרה בשביל האכילה[279]. ויש חולקים וסוברים שאין חובה להדליק נר שבת דוקא במקום הסעודה[280], שלדבריהם עיקר הדלקת הנר היא משום שלום בית, ואין הבדל לענין זה בין מקום הסעודה, לשאר המקומות שבבית[281].

כשיש אור בסעודה

כשיש אור במקום הסעודה, כגון שאוכל מבעוד יום בחצר, כתבו ראשונים שאינו צריך להדליק נר במקום הסעודה, שהרי יש אור בסעודה, אבל בבית צריך להדליק[282], שלא יכשל בעץ או באבן[283]. ויש חולקים וסוברים שאם מדליק הנר בבית ואוכל בחצר, אפילו יש אור בחצר, לא יצא ידי חובת מצות הדלקת הנר, והברכה שברך על הנר היא ברכה לבטלה, שאין הנר אלא בשביל הסעודה[284]. ויש מן האחרונים מי שכתב בדעת ראשונים, שכשאוכל מבעוד יום בחצר אינו חייב להדליק נר שבת כלל, שלדבריו החובה להדליק נר שבת היא רק משום הסעודה, וכשאוכל מבעוד יום אינו זקוק לנר[285].

על קידוש, אם חייבים לעשות אותו דווקא לאור הנר, ע"ע קידוש.

על סעודת שבת, אם מצד דיני הסעודה, חובה לסעוד אותה דווקא באור, ע"ע שבת.

בית שדר בו ואינו אוכל בו

בית שאדם דר בו, אבל אינו אוכל בו, יש סוברים שאין חובה להדליק בו נר שבת[286], ואין לברך על נר שמדליקים בו[287], שהדלקת נר שבת היא בשביל האכילה[288]. ויש חולקים וסוברים שחובה להדליק בו, ואפשר לברך על הדלקה זו[289], שעל ידי הדלקה זו יש שלום בית שלא יכשלו הדרים בו בעץ ובאבן[290]. ויש שכתבו שנחלקו בדבר תנאים, שלדעת חכמים, שאין מדליקים נר ביום הכיפורים שחל להיות בשבת[291], חובת ההדלקה היא משום האכילה, ואין חובה להדליק נר בבית שאין אוכלים בו, ולדעת רבי שמעון בן אלעזר שאף במקום שאין מדליקים נר ביום הכיפורים, ביום הכיפורים שחל בשבת מדליקים, מפני כבוד השבת[292], חובה להדליק נר בבית שאין אוכלים בו, שהדלקת נר שבת אינה משום האכילה, אלא כדי שלא יכשל בעץ ובאבן[293].

בית שיש בו כמה חדרים

בית שיש בו כמה חדרים, יש סוברים שבנוסף לנר שמדליקים בברכה במקום האכילה[294], צריך גם להדליק נר בכל חדר וחדר שהולך בו[295], משום שלום בית, שלא יכשל בעץ או באבן[296], ואין צריך לברך על הדלקה זו[297], שבברכה שמברכים במקום האכילה נכללים כל הנרות שבכל החדרים[298]. אבל חדר שאין משתמשים בו כלל בשבת, אינו חייב להדליק בו נר[299]. ויש חולקים וסוברים שדי בנר שהודלק במקום האכילה, ואין צריך להדליק נר בכל חדר וחדר שמשתמש בו, ואף אם ירצה להדליק, לא יברך עליו[300], שעיקר הדלקת נר שבת הוא לצורך האכילה[301].

הדלקה בכל חדר ביום טוב

נר יום טוב, אף לסוברים שבשבת צריך להדליק נר בכל חדר וחדר שהולך בו[302], כתבו אחרונים שביום טוב אינו חייב, כיון שביום טוב הנר מותר בטלטול, ויכול להעבירו מחדר לחדר[303].

הדלקת הנר בעודו בידו

לא ידליק נר שבת בעודו בידו, כי נראה הדבר שמדליק הנר לצרכו, ולא לכבוד שבת, אלא יניחנו תחילה ואחר כך ידליקנו[304].

הדלקה במקום שיש בו נר

להדליק נר שבת בברכה, במקום שכבר הדליקו בו נר שבת, יש מן הראשונים שהסתפקו אם אפשר לעשות כן, שהואיל והדלקת הנר היא משום שלום בית[305], וכבר יש שלום בבית זה על ידי נר שהודלק, שוב אין להדליק באותו מקום[306]. ונהגו להדליק בברכה אף במקום שכבר הדליקו בו נר שבת, שכל אחד מדליק על שלום ביתו ומברך[307]. וכתבו ראשונים בטעם המנהג, שאף שיש שם כבר אור מרובה, כל נר נוסף מוסיף אור בכל זוית וזוית, ותוספת האור מוסיפה הנאה ושמחה ומביאה לשלום בית[308]. להלכה, יש סוברים שאין להדליק נר שבת בברכה במקום שכבר הדליקו בו נר שבת, שיש ליזהר בספק ברכות[309]. ויש שכתבו שאין נוהגים כן, אלא כמה מדליקים באותו מקום וכל אחד מברך על הנר שלו[310]. וכתבו אחרונים, שאף לדעה זו, לא ידליקו כמה אנשים במנורה אחת שיש לה הרבה פיות[311], שבאופן זה רק מעט אור מתוסף[312], אלא ידליקו כל אחד במנורה בפני עצמה בזוית אחת, כדי שיהיו מאירים כל הזויות[313]. ויש חולקים וסוברים שיכולים כמה אנשים להדליק אפילו באותה מנורה, שאף באופן זה כל נר מוסיף אור בכל החדר[314].

הדלקה שלא במקום האכילה כשיש במקום נר

הדלקת הנר, במקום שכבר הדליקו בו נר שבת, כתבו אחרונים שהיא מותרת - לסוברים כן[315] - דוקא במקום האכילה, שתוספת האור מוסיפה שמחה, אבל במקום שאין אוכלים בו, שההדלקה היא רק כדי שלא יכשל אדם בעץ או באבן, די לזה בנר אחד, ואי אפשר להדליק ולברך במקום שכבר הדליקו בו נר שבת[316].

הדלקה במקום שאור החשמל מאיר

במקום שאור החשמל מאיר, יש סוברים שאין להדליק ולברך על נר שבת[317]. ואפילו לסוברים שאפשר להדליק נר שבת במקום שכבר דולק בו נר שבת[318], זהו משום שהנר השני מוסיף אורה ושמחה[319], אבל במקום שאור החשמל מאיר, אין שום תוספת אורה מחמת הנר, וכאילו לא הדליק נר כלל, והמדליק ומברך במקום זה, ברכתו לבטלה[320]. ויש חולקים וסוברים שאפשר להדליק ולברך על נר שבת, אף במקום שאור החשמל מאיר[321], או משום שלדבריהם יש בזה תוספת אורה[322], או משום שבהדלקת הנר יש משום כבוד שבת, מה שאין כן באור החשמל שדלוק ועומד מבעוד יום[323], או משום שכבר הונהג להדליק נרות לכבוד בהזדמנויות שונות, כגון בסעודת מצוה וכדומה, ויש בכך כבוד לשבת שמדליקים נרות לכבודה, כמו בשביל אדם חשוב שמגיע[324], או משום שיש לחוש שתארע הפסקת חשמל, ואף שאין זה מצוי כלל, כיון שעל כל פנים ישנה אפשרות כזו, חייבים להדליק נר[325], או משום שכיון שכל הנשים הנשואות מקפידות מאוד על מצוה זו, ומדליקות נרות אף במקום שאין בזה תוספת אורה, נעשה הדבר כמנהג חשוב להוסיף נרות לשם מצוה, ומברכים עליו, כמו שמברכים על הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת[326].

העברת נר דלוק למקום אחר

נר שבת, יש ראשונים סוברים שאין להדליקו במקום אחד, ולהניחו לאחר מכן במקום אחר[327]. בטעם הדבר נחלקו אחרונים: יש סוברים שזהו משום שהדלקה עושה מצוה[328], ולדבריהם לא אמרו כן אלא כשהדליקו במקום שאין משתמשים בו, ואין חייבים בו בהדלקת הנר, שנמצא שבשעת ההדלקה לא קיים המצוה, אבל אם הדליקו בבית במקום שמשתמשים בו, מותר לטלטלו אחר כך ולהניחו במקום אחר, שכל הבית הוא מקומו[329]. ויש סוברים שזהו כדי שיהא ניכר ונראה שמדליק לכבוד שבת ולא לצורך אחר[330], וכתבו אחרונים שלדבריהם אפילו הדליקו במקום שמשתמשים בו, לא יטלטלו למקום אחר שמשתמשים בו[331]. הדליק הנר במקום שאין משתמשים בו, וטלטלו לאחר מכן למקום שמשתמשים בו, צריך לכבותו ולחזור ולהדליקו במקום שמשתמשים בו[332]. ולכתחילה ידליק ויברך על הנר כשהוא כבר על השולחן שאוכלים עליו, שהברכה תהא על הנר שמונח במקום שהוא עיקר המצוה[333]. ויש חולקים על עיקר הדבר וסוברים שמותר להדליק נר שבת במקום אחד, ולהניחו אחר כך במקום אחר, שלא אמרו שאין לעשות כן אלא בנר חנוכה, שההדלקה היא לפרסם הנס, וכשמדליקו ומניחו במקום אחר יסברו שהנר הודלק לצרכו, אבל בנר שבת אף אם יסברו כן אין חשש[334]. להלכה, אין להדליק נר שבת במקום אחד ולהניחו במקום אחר[335].

נר שבת, אמרו בזוהר שיהיה בדרום, דוגמת בית המקדש שהשולחן בצפון והמנורה בדרום[336].

שבת שיום הכיפורים חל בה, שאין אוכלים בה, אם מדליקים בה נר שבת, ע"ע יום הכפורים[337].

זמן ההדלקה

לא יקדים להדליק נר שבת[338], כיון שלא ניכר שהוא של שבת[339], או משום שבהדלקה מוקדמת נראה הנר כנר שאין בו תועלת ("שרגא בטיהרא")[340]. בשיעור ההקדמה, כתבו ראשונים שלא יקדים להדליק בעוד היום גדול[341], וכתבו אחרונים שהיינו הרבה קודם זמן תוספת-שבת*[342]. ויש שנראה מדבריהם שזהו לפני פלג המנחה[343]. ויש שנראה מדבריהם שכל שאינו סמוך ממש לזמן תוספת שבת, הוא בכלל ההקדמה האסורה[344]. ויש שכתבו שלא יקדים להדליק יותר מדי לפני השקיעה, אלא ידליקנו קודם שקיעת החמה מעט[345]. ויש שכתבו שלפני השקיעה הוא עדיין בכלל ההקדמה האסורה, אלא ידליקנו מיד לאחר השקיעה[346]. ויש ראשונים חולקים על עיקר הדבר וסוברים שמותר להקדים ולהדליק נר שבת[347].

הקדים והדליק

הקדים והדליק נר שבת, יש אחרונים סוברים שלא יצא ידי חובה[348], וצריך לכבותו ולחזור ולהדליקו בברכה[349]. ויש חולקים וסוברים שבדיעבד יצא ידי חובה, ואינו צריך לכבותו ולחזור להדליקו[350]. מהם שכתבו שאפילו הדליק קודם פלג המנחה[351]. ומהם שכתבו שדוקא לאחר פלג המנחה, אבל קודם פלג המנחה אף בדיעבד לא יצא[352].

להקדים להדליק כשמקבל שבת

נר שבת, לסוברים שלא יקדים להדליקו[353], כתבו ראשונים שזהו כשאינו מקבל שבת, אבל כשמקבל שבת באותה שעה יכול להקדים[354], ובלבד שיהיה זה מפלג המנחה ואילך[355], שקודם לכן אין קבלתו קבלה[356]. ויש חולקים וסוברים שאם מקבל עליו שבת יכול להדליקו אפילו קודם פלג המנחה[357].

איחור ההדלקה

נר שבת, לא יאחר להדליקו[358], שנאמר: לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם[359], מלמד שעמוד הענן בא קודם שישקע עמוד האש, ועמוד האש בא קודם שישקע עמוד הענן, אף בנר שבת עד שלא תכבה שמשו של יום תזרח נרו של לילה[360], ואין דרשה זו ראיה לדבר, אלא זכר לדבר[361]. בטעם הדבר כתבו ראשונים ואחרונים שלא יהא נראה כמדליק בשבת[362], או שלא יטעה להדליק בחשיכה ממש[363], או שמא בין כך ובין כך יאחר הזמן[364], או שכשמאחר להדליק לא ניכר שהוא לכבוד שבת, שהרי לעולם יש להדליק נר לצורך הלילה, אבל כשמקדים קצת בשעה שאין צריך לנר, ניכר שמדליקו לכבוד שבת[365].

שיעור האיחור

שיעור האיחור האסור כתבו ראשונים שהוא אחר שקיעת החמה[366]. ויש סוברים שמיד לאחר שקיעת החמה אין זה בכלל האיחור האסור, והאיסור הוא לאחר מאוד אחרי השקיעה[367]. ויש סוברים שהאיחור האסור הוא להדליק בצמצום בסוף הזמן המותר[368]. ויש שכתבו שהאיחור האסור הוא להדליק בזמן תוספת שבת[369].

זמן ההדלקה הראוי בזמן הזה

בשיעור זמן ההדלקה הראוי בזמן הזה נחלקו הדעות והמנהגים: יש שנהגו להדליק עשר דקות לפני השקיעה[370]. ויש שנהגו להדליק חמש עשרה דקות לפני השקיעה[371]. ויש סוברים שראוי להדליק כעשרים דקות לפני השקיעה[372]. ויש שנהגו עשרים וחמש דקות לפני השקיעה[373]. ויש שנהגו שלושים דקות לפני השקיעה[374]. ויש שנהגו ארבעים דקות לפני השקיעה[375].

זמן הדלקת נר יום טוב

נר יום טוב, יש סוברים שיש להדליקו מבעוד יום[376], או משום שאין לאחר המצוה[377], או כדי שיכנסו ליום טוב באורה ושמחה ויקבלוהו בכבוד ובעונג[378], או משום שכל מלאכה שאפשר לעשותה מערב יום טוב, אסור לכתחילה לעשותה ביום טוב[379], או כדי שיהא הכל מוכן בחזרת האדם מבית הכנסת[380], או משום שכשמאחר להדליק לא ניכר שהוא לכבוד יום טוב, שהרי לעולם יש להדליק נר לצורך הלילה, אבל כשמקדים קצת בשעה שאין צריך לנר, ניכר שמדליקו לכבוד יום טוב[381]. ויש סוברים שאין צורך להדליק נר יום טוב מבעוד יום[382], וכן נהגו רבים שלא לדקדק בכך, ומדליקים בלילה ממש[383].

המצוה למי שאינו בביתו

אורח שמדליקים עליו בביתו

אורח שמדליקים עליו בביתו - ואין לו חדר מיוחד[384] - אינו צריך להדליק נר שבת, וגם אינו צריך להשתתף עם בעל הבית בפרוטה[385], שידי חובת המצוה להדליק נר שבת יוצא בהדלקה שאשתו מדלקת עליו בביתו, ומשום שלום בית גם אינו צריך להדליק, שכיון שהחדר אינו מיוחד לו, הרי יש שם כבר אור מהדלקת בעל הבית[386].

אורח שאין מדליקים עליו בביתו

אורח שאין מדליקים עליו בביתו - ואין לו חדר מיוחד[387] - צריך להשתתף בפרוטה עם בעל הבית בנר שלו[388], או שבעל הבית יקנה לו חלק בנר[389], שעל ידי שיש לו חלק בנר מקיים המצוה המוטלת עליו להדליק נר שבת[390]. ויש סוברים שאף בלא להשתתף יוצא הוא ידי חובת המצוה, שמצות נר שבת דומה למצות מזוזה, שבמזוזה אחת יוצאים כל הדרים בבית, וצריך להשתתף בפרוטה כדי לקיים את המצוה בממונו[391].

אורח שסמוך על שלחן בעל הבית

אורח שאין מדליקים עליו בביתו, ואין לו חדר מיוחד, שהוא צריך להשתתף בפרוטה עם בעל הבית בנר שלו[392], כתבו אחרונים שאם הוא סמוך על שלחן בעל הבית, נעשה כאחד מבני ביתו, ואינו צריך להשתתף עם בעל הבית, כדי לצאת בנר שלו[393].

אורח שאין לו חדר וסמוך על שלחן בעה"ב

אורח שאין לו חדר מיוחד, והוא סמוך על שולחנו של בעל הבית, כתבו אחרונים שאף אם ירצה להדליק ולברך בעצמו באחד החדרים אינו רשאי, שהוא בכלל בני ביתו של בעל הבית ונפטר בנרו, וחיוב ההדלקה באותו מקום אינו מוטל עליו אלא על בעל הבית[394]. ואפילו אם בעל הבית יעשה אותו שליח להדליק, אין לו לברך, שכיון שבברכה שברך בעל הבית נפטרו כל החדרים, גם שלוחו אינו יכול לברך[395]. ויש חולקים וסוברים שאורח יכול להדליק ולברך באחד החדרים, שאף שעיקר חיוב ההדלקה מוטל על בעל הבית, אף האורח מצווה שיהיה שם נר דולק מדין ערבות, ואף שבעל הבית נפטר בברכה אחת לכל החדרים, האורח צריך לברך על מצוה שעושה, וכן פשט המנהג[396]. וכתבו אחרונים שאף לדעה זו אין האורח יכול להדליק ולברך במקום שכבר הדליקו בו נר, שבמקום שיש בו כבר נר אין יותר חיוב על בעל הבית להדליק שם נר נוסף[397], ולכן בת הסמוכה על שולחן אמה, לא תדליק ותברך במקום שכבר הדליקה אמה[398]. ויש חולקים וסוברים שאורח יכול להדליק ולברך באחד החדרים, ואפילו במקום שכבר הדליקו בו, לסוברים שמברכים אף על תוספת אורה[399], או משום שלדבריהם חובת ההדלקה אינה מוטלת דוקא על בעל הבית, אלא על כל המשתמשים בבית[400], או משום שיכול האורח להתכוון שלא לצאת בהדלקת בעל הבית[401]. וכן נהגו - נשים נשואות[402] - להדליק ולברך - במקום האכילה[403] - כשהן אורחות, אף כשיש נר באותו מקום[404].

אורח שיש לו חדר מיוחד

אורח שיש לו חדר מיוחד, צריך להדליק נר שבת בחדרו ולברך עליו[405] - ואפילו החדר מיוחד רק ללון שם[406] - משום שלום בית שלא יכשל בעץ או באבן[407]. ואפילו הוא נשוי, ואשתו מדלקת עליו בביתו, צריך להדליק משום שלום בית[408]. וכתבו אחרונים שכשאשתו מדליקה עליו בביתו אינו צריך לברך, שאשתו מברכת בשבילו[409]. ויש חולקים וסוברים שצריך לברך[410], ואינו נפטר בברכת אשתו כיון שנמצא במקום אחר[411].

כמה בעלי בתים שאוכלים יחד

כמה בעלי בתים שאוכלים במקום אחד, שאי אפשר שכל אחד ידליק ויברך, לסוברים שאין להדליק נר שבת במקום שכבר הדליקו בו נר שבת[412], ידליקו כולם, ואחד יברך[413], ויתכוון להוציא את כולם בברכות, ויתכוונו הם לצאת בברכותיו[414]. ואם הם נשואים ומדליקים עליהם בביתם, יש סוברים שאף באופן זה ידליקו כולם, ואחד מהם יברך ויוציא את כולם[415]. ויש חולקים וסוברים, שדי שאחד ידליק, והשאר ישתתפו עמו בפרוטה[416].

הנר

נר יפה

יהיה זהיר לעשות נר יפה[417], משום הידור מצוה[418], שכן אמר רב הונא הרגיל בנר - שבת[419], יפה[420] - שכרו שיהיו לו בנים תלמידי חכמים[421], שנאמר: כי נר מצוה ותורה אור[422], על ידי נר מצוה, בא אור תורה[423].

פתילות שהאור מסכסכת בהן

פתילות שהאור מסכסכת בהן - היינו, שהלהבה אינה זקופה ונחה במקום אחד אלא דועכת וקופצת[424], ויש מפרשים שהלהבה אינה נכנסת לתוך הפתילה אלא סביב מבחוץ[425] - כגון: פתילת האידן ופתילת המדבר, אין מדליקים בהן נר לשבת[426]. בטעם הדבר כתבו ראשונים שחוששים שמא יטה את הנר[427], כדי שיתקרב השמן שבתוכו אל הפתילה וידלק יפה, ונמצא מבעיר בשבת[428], ויש אומרים שנמצא מבשל בשבת[429]. ויש חולקים על טעם זה וסוברים שאין חוששים שמא יטה נר שהאור שלו מסכסכת בפתילה, שאף אם יטהו לא ידלק הנר יפה[430]. ויש שכתבו שכיון שהאור מסכסכת בפתילה אור הנר הוא חלוש וחשוך, ויש לחוש שמא יניחנו ויצא, והדלקת נר בשבת היא חובה[431], או שיש לחוש שיכבה הנר או שיחלש ולא יהיה שלום בית[432], או שמתוך שהנר יכבה יש לחשוש שיחזור וידליקנו[433]. בירושלמי אמר ר' יוחנן שאין מדליקים בפתילות שאין האור נאחז בהם יפה, משום שיש לחוש שיוציא את הפתילה[434] לתקן אותה[435], ונמצא שהוא מתקן כלי[436], וכן משום שבפתילות אלו לא הוצת האור ברוב הדלק[437] - היינו שאין האש נאחזת ברוב הפתילה היוצאת מן השמן[438] - וכיון שמברך 'להדליק'[439], צריך להדליקה היטב[440].

שמנים שאינם נמשכים אחר הפתילה

שמנים שאין נמשכים אחר הפתילה, כגון זפת ושעוה, אין מדליקים בהם נר לשבת[441]. בטעם הדבר כתבו ראשונים שחוששים שמא יטה את הנר[442], ונמצא מבעיר בשבת[443], ויש אומרים שנמצא מבשל בשבת[444]. ויש חולקים וסוברים שאין טעם האיסור מחשש שמא יטה[445], אלא שיש לחוש שיכבה הנר - או שיחלש[446] - ולא יהיה שלום בית[447]. ויש מן הראשונים שכתבו שכיון שאין השמן נמשך אחר הפתילה אור הנר יהיה חלוש וחשוך, ויש לחוש שמא יניחנו ויצא, והדלקת נר בשבת היא חובה[448].

שמנים ופתילות שאמרו חכמים שאין מדליקים בהם[449], יש מן הראשונים סוברים שלא אמרו כן אלא בנר שבודקים לאורו כוסות וקערות, שלשם כך צריך אורה יתירה, ויש לחוש שמא יטה, אבל נר שעושים לאורו שמושים אחרים, מדליקים אותו אף בשמנים ופתילות שאמרו חכמים שאין מדליקים בהם, שאין לחוש בו שמא יטה[450]. ומהם שכתבו שהוא הדין לנר שאוכלים לאורו, שאף אכילה צריכה אורה יתירה[451]. ויש חולקים וסוברים שאין מדליקים שום נר בשמנים שאמרו חכמים שאין מדליקים בהם, בין נר שאוכלים לאורו בין נר שעושים לאורו שמושים אחרים[452], שאף בשימושים אחרים יש חשש שמא יטה[453], וכן הלכה[454].

שמן שאינו נמשך שנתן בו שמן שנמשך

שמן שאינו נמשך אחר הפתילה, שנתן בו שמן - שנמשך אחר הפתילה ומדליקים בו[455] - אין מדליקים בו[456]. ונחלקו ראשונים בטעם הדבר: יש סוברים שאף על ידי התערובת, אין השמן הפסול נמשך אחר הפתילה[457]. ויש סוברים שעל ידי התערובת נמשך השמן אחר הפתילה, אלא שגוזרים שמא ידליק בשמן הפסול שלא על ידי תערובת[458], או שמא לא יערב מספיק שמן כשר שימשוך השמן הפסול[459]. היה השמן הכשר רוב, יש סוברים שמדליקים בו[460], או משום שהולכים אחר הרוב[461], או משום שלדבריהם טעם האיסור בתערובת הוא משום שאינו נמשך, וכשנותן הרבה שמן, השמן נמשך אחר הפתילה[462]. ויש סוברים שאין מדליקים בו[463], או משום שלדבריהם כל שיש אפילו מעט משמן פסול, אינו נמשך אחר הפתילה[464], או משום שלדבריהם אף באופן זה יש לגזור שמא ידליק בשמן זה שלא על ידי תערובת[465]. היתה כוונתו להגביה השמן הכשר במה שמערב בו מן השמן הפסול, כמו שמגביהים השמן במים, כתבו ראשונים שמותר לערב ולהדליק, שאין דעתו להדליק אלא בשמן המותר בלבד[466].

הדליק נר שבת בשמן שאינו נמשך

המדליק נר שבת בשמן שאינו נמשך אחר הפתילה, כתבו אחרונים שאינו מקיים המצוה, שכיון שנר שבת עשוי להשתמש לאורו[467], ונר זה אסור להשתמש לאורו[468], אין כאן נר שבת, ועוד שכיון שעבר על דברי חכמים שגזרו שלא להדליק בשמן זה שמא יטה ויעבור על איסור חמור, הרי זו מצוה-הבאה-בעברה*[469].

כרך פתילה שמדליקים בה על פתילה שאין מדליקים בה

פתילה שמדליקים בה, אם כרכה על גבי דבר שאין מדליקים בו[470], אין מדליקין בה[471], גזרה שמא ידליק באותו דבר לבד[472], או משום שאין הנר דולק יפה מחמת הדבר שאין מדליקים בו, ויש לחוש שמא יטה את הנר[473]. במה דברים אמורים, כשכרכה כדי להדליק, אבל כרכה כדי להקפות - היינו לסמוך הפתילה[474], ויש מפרשים לעבות ראש הפתילה להרבות אורה[475], ויש חולקים שלהרבות אורה אינו להקפות[476] - מותר, שכן נהגו בבית רבן גמליאל שהיו כורכים פתילה על גבי אגוז[477]. ונחלקו בדבר ראשונים: יש סוברים שההתר בכריכה כדי להקפות הוא רק באופן שאינו מדליק את הדבר שאין מדליקים בו[478], כגון שמניחו תחת ראש הפתילה כדי שתצוף ולא תטבע בשמן[479]. ויש חולקים וסוברים שאפילו מדליק את הדבר שאין מדליקים בו, כל שכוונתו להקפות מותר[480], או משום שכיון שכל כוונתו להקפות, אין לגזור בזה שמא ידליק בדבר שאין מדליקים בו לבד[481], או משום שכיון שדי לו באור הפתילה הכשרה לבדה, אין חוששים שמא יטה[482], וכן הלכה[483]. ומהם שכתבו שלא די שאין כוונתו להדליק, אלא צריך גם הוכחה ניכרת שאין כוונתו להדליק[484]. ויש חולקים וסוברים שדי בכוונתו ואין צריך הוכחה שאין כוונתו להדליק[485].

פתילה שמדליקים בה, אם כרכה על גבי דבר שאינו דולק בפני עצמו, מותר להדליק בה, שכיון שאין אותו דבר דולק בפני עצמו, אין לגזור שמא ידליק באותו דבר לבד[486]. ויש חולקים וסוברים שאין מדליקים בה[487], או משום שלדבריהם חכמים לא חלקו בגזרתם בין פתילה הראויה להדלקה לפתילה שאינה ראויה[488], או משום שאף באופן זה יש לחוש שהנר לא ידלוק יפה ויטה את הנר כדי שידלוק יפה[489].

פתילות ושמנים שאין מדליקים בהם, יש מן הראשונים מי שכתב שאינם אסורים אלא כל אחד לבדו, אבל אם כרך שמן פסול עם פתילה פסולה, מדליקים בהם, שהשמן נמשך אחר הפתילה, מאחר שהוא דבוק בה, וגם הפתילה אינה מסכסכת כיון שהשמן דבוק בה[490]. ויש חולקים וסוברים שאין מדליקים בשמן פסול ובפתילה פסולה אף שכרכם זה בזה[491].

להדליק נר בשמן שאינו נמשך אחר הפתילה, או בפתילה שהאור מסכסכת בה, כשיש עמו נר שדולק משמנים ופתילות שמדליקים בהם, יש סוברים שמותר[492], או משום שהנר שאין מדליקים בו הוא כמסייע בלבד, שאין בו ממש, ואין חשש שיטהו[493], או משום שיש סוברים שהטעם שאין מדליקים באותם שמנים ופתילות, משום שחוששים שמא אור הנר יהיה חלוש וחשוך ויניחנו ויצא[494], וכשיש נר אחר שדולק יפה אין חשש שיצא[495]. ומהם סוברים שאפילו יש נר אחד כשר בבית, יכול להדליק בשאר חדרים נר משמנים ופתילות פסולים, שעל ידי הנר הכשר יזכור ולא יטה שאר הנרות[496]. ויש חולקים על עיקר הדבר וסוברים שאין מדליקים נר בשמנים או בפתילות פסולים, אפילו כשיש עמו נר כשר[497].

שמן שאין אורו צלול

שמן שנמשך אחר הפתילה, אך אין אורו צלול, יש מן האחרונים סוברים שנחלקו בו תנאים: לדעת ר' יוחנן בן נורי שאמר שמדליקים בכל השמנים מלבד בשמנים שמנו חכמים[498], מדליקים בו, ולדעת ר' טרפון שאמר שאין מדליקים אלא בשמן זית בלבד[499], אין מדליקים בו, שכיון שאין אורו צלול יש לחוש שמא יטה הנר[500].

פתילות ושמנים שאין מדליקים בהם במקדש

פתילות ושמנים שנמשכים אחר הפתילה אבל אין מדליקים בהם במנורת המקדש[501], יש מן האחרונים סוברים שנחלקו בהם תנאים: לדעת ר' טרפון שאמר שאין מדליקים אלא בשמן זית בלבד[502], אין מדליקים בהם נר שבת, ולדבריהם אותה שאמרו במשנה שכל היוצא מן העץ אין מדליקים בו אלא פשתן[503], דעת ר' טרפון היא, וחומרה יתירה היא משום כבוד שבת, ולדעת חכמים שמדליקים בשמנים ופתילות נוספים ולא רק בשמן זית ובפשתן[504], מדליקים נר שבת אף בפתילות ושמנים שאין מדליקים בהם במנורת המקדש[505].

שמן שריפה

שמן של תרומה שנטמאה ("שמן-שריפה"*), יש סוברים שאין מדליקים בו נר לשבת[506]. בטעם הדבר אמר רבה שהואיל ומצוה עליו לבערו[507], גזרו שלא להדליק בו שמא יטה את הנר[508], כדי שיבער מהר[509]. ויש חולקים על טעם זה וסוברים שאין חוששים שמא יטה[510], שכיון שמותר לו להנות מהנר, דבר רחוק הוא שיטהו כדי למהר שריפתו[511], או משום שאדם בודל מנר זה בשבת[512]. ויש סוברים שהטעם הוא משום שאסור לשרוף קדשים ביום טוב[513], וגזרו בכל שבת משום יום טוב שחל להיות בערב שבת[514]. ויש סוברים שהטעם הוא משום שלדבריהם אסור לשרוף תרומה טמאה בשבת, אף שההדלקה נעשית ביום חול[515]. ויש חולקים על עיקר הדבר וסוברים ששמן של תרומה שנטמאה, מדליקים בו נר לשבת[516], שאין חוששים שמא יטה[517], ולאיסור שריפת קדשים בשבת אין חוששים, כיון שההדלקה נעשית בערב שבת[518].

שמן שריפה בנר יום טוב

שמן של תרומה שנטמאה ("שמן-שריפה"*), יש סוברים שאין מדליקים בו נר ליום טוב[519], או משום שגוזרים ביום טוב משום שבת[520], או משום גזרה שמא יטה או יוסיף עליו מאותו שמן עצמו[521], ויכשל באיסור שריפת קדשים ביום טוב[522]. ויש חולקים וסוברים שמדליקים בו נר ליום טוב[523], ולאיסור שריפת קדשים ביום טוב אין חוששים, כיון שההדלקה נעשית בערב יום טוב[524]. על הדלקת שמן שריפה ביום טוב עצמו, ע"ע שמן שריפה.

פתילות ושמנים שאין מדליקים בהם נר לשבת - מחשש שמא יטה[525] - מדליקים בהם נר יום טוב[526], שאין לחשוש שמא יטה באיסור, שהטיה מותרת ביום טוב[527]. ויש מן האחרונים מי שחולק וסובר שאין מדליקים בהם נר יום טוב, שיש לחוש שמא יכבה הנר, ויפשע ולא ידליקנו שוב[528].

נר שבת, יש סוברים שהוא צריך להיות שייך למי שהודלק עבורו[529]. ויש חולקים וסוברים שאין צריך שהנר יהיה בבעלות מי שהודלק עבורו, ויוצאים ידי חובה אף בנר של אדם אחר, שעיקרו של נר שבת להאיר את הבית שלא יכשלו בעץ או באבן, ואין הבדל לענין זה אם הנר הוא שלו או של אחר[530].

שמן זית

נר שבת מצוה מן המובחר להדליקו בשמן זית[531], לפי שנמשך אחר הפתילה יותר משאר שמנים[532], והנזהר בזה מאריך ימים[533], ובמקום שמצוי שמן זית צריך ליזהר בו שעל ידי זה יזכה לבנים המאירים בתורה שנמשלה לשמן זית, ונוחים בהלכה כתלמידי חכמים שבארץ ישראל שנמשלו לזית[534], וכן המנהג בארץ ישראל משנים קדמוניות להדליק בשמן זית[535]. וכתבו אחרונים שבזמננו שישנם נרות שדולקים יפה יותר משמן זית, עדיף להדליק בהם[536].

שמנים שריחם רע

שמנים שריחם רע, נחלקו בהם תנאים, וראשונים ואחרונים בדעתם: א) בדעת ר' ישמעאל, שאמר שאין מדליקים נר שבת בעטרן - פסולת של זפת[537] - מפני כבוד השבת[538], אמר רבא ששמנים שריחם רע, אין להדליק בהם נר שבת, שיש לחוש בהם שמא מחמת ריחם הרע יניחום בני הבית ויצאו, והדלקת נר בשבת - במקום הסעודה[539] - היא חובה[540]. ואף בדעת חכמים, הסוברים שמדליקים נר שבת בעטרן[541], יש מן הראשונים שנראה מדבריהם ששמנים שריחם רע ויש לחוש בהם שמא יניחום בני הבית ויצאו, אין להדליק בהם נר שבת, ולא אמרו שמדליקים נר שבת בעטרן אלא משום שמדליקים בו כל השנה, לפיכך אין חוששים בו שמא יניחוהו בני הבית ויצאו[542]. ב) ויש מן האחרונים סוברים בדעת חכמים שאמרו שמדליקים נר שבת בעטרן[543], שמדליקים בשמנים שריחם רע[544], או משום שאין חוששים שיצא אדם מביתו מחמת ריח רע[545], או משום שאפילו יצא, אין בדבר חשש, שאין חובה לשבת אצל הנרות[546]. אין לו שמן כי אם שמן שריחו רע, ידליק בו אף לדעת הסוברים שאין להדליק בשמן שריחו רע, שאין ספק שמא יניחנו ויצא, מוציא מידי ודאי[547]. להלכה, אין מדליקים בשמן שריחו רע, שיש לחוש שמא מחמת ריחו הרע יניחוהו ויצאו[548].

שמן שריחו רע במקצת

שמן שריחו רע במקצת, כתבו ראשונים שאף לדעת ר' ישמעאל שאין מדליקים בשמן שריחו רע[549], בשמן שריחו רע במקצת - כגון נפט[550] - מדליקים[551], שאין חשש שיניחנו ויצא[552]. ויש חולקים וסוברים שלדעת ר' ישמעאל אין מדליקים בנפט, כיון שריחו רע[553]. להלכה, מדליקים בנפט[554].

שמן שריחו טוב

שמן שריחו טוב, לדעת רבה אין מדליקים בו, שמא מתוך שריחו נודף יסתפק ממנו - לסוך בו ידיו[555], ויעבור על איסור מכבה[556] - ומטעם זה אין מדליקים בצרי[557]. עבר והדליק בשמן שריחו טוב, אין משתמשים בו, שלא יסתפק ממנו[558].

שמן שהוא עף

שמן שהוא עף - שהשלהבת שלו קופצת למרחוק[559] - אין מדליקים בו[560], שהוא נדבק בכותלי הבית ומדליק את הבית[561], ובאין לידי סכנה[562], או שיש לחשוש שמא יהיה בהול על ממונו ויבא לכבות[563], או שיש לחוש שמא יברח ויצא[564].

כריכת שני נרות יחד

לכרוך שני נרות ולהדליקם, יש סוברים שמותר[565], ואף שהם כמדורה, מכל מקום יש בזה עונג שבת[566]. ומהם שכתבו שכך ראוי לעשות[567], שלדבריהם שני נרות של שבת הם כנגד זכור ושמור[568], וזכור ושמור נאמרו בדבור אחד[569], או משום ששני נרות של שבת הם כנגד איש ואשה[570], וכריכתם יחד מרמזת על חבור איש ואשה, שעונת תלמידי חכמים בליל שבת[571], או משום ששני נרות של שבת הם כנגד שתי נשמות שיש לאדם בשבת[572], וכריכתם יחד רומזת ששתי הנשמות כרוכות יחד בגוף האדם[573]. ויש חולקים וסוברים שאין לקלוע שני נרות יחד[574], שכששני הנרות כרוכים יחד, לא ניכר שהם שני נרות ושהם מכוונים כנגד שני עניינים[575], או משום שהרי זה כמדורה[576].

מדורה

מדורה, יש סוברים שיוצאים בה ידי חובת נר שבת[577], שלענין שלום בית - ועונג שבת[578] - מדורה מועילה כנר[579]. ויש חולקים וסוברים שאין יוצאים במדורה ידי חובת נר שבת[580], שאי אפשר להתקרב אל המדורה להנות מאורה, כפי שאפשר בנר[581], או משום שבמדורה אינו ניכר שהדליקה לצורך שבת[582], או משום שצריך דוקא נר[583], או משום שהדלקת נר שבת היא גם משום עונג שבת, ואין עונג לאכול ולשתות לאור מדורה[584]. ויש שהסתפקו בדבר[585].

נר שעוה

נר של שעוה, יש מן האחרונים מי שכתב שאינו נקרא נר, ואין להדליק בו, שנר הוא כלי שיש בו שמן ופתילה, מה שאין כן בנר של שעוה, שכורכים השעוה סביב הפתילה[586]. ויש חולקים וסוברים שאפשר להדליק אף בנר של שעוה[587].

נר שבת, יש מהאחרונים שכתבו שצריך שיהיה בו שמן ופתילה[588], ומהם שכתבו שמטעם זה אין להדליק בנר חשמל שאין בו שמן ופתילה[589].

נר חשמל, אם אפשר לקיים בו מצות הדלקת נר שבת, ע"ע חשמל[590].

מספר הנרות

הדלקת נר שבת, מן הדין די בנר אחד[591]. ויש שנהגו להדליק שני נרות[592]. בטעם הדבר כתבו ראשונים שנר אחד הוא כנגד זכור, ונר שני כנגד שמור[593], או משום שנר אחד הוא כדי לאכול לאורו, ולא ניכר שהודלק לכבוד שבת, ובהדלקת הנר השני, ניכר שהדלקת הנר היא לכבוד שבת[594], או משום שכל ענייני שבת כפולים, שני כבשים, לחם משנה ועוד, לפיכך גם מדליקים שני נרות[595], או משום שנר אחד הוא כנגד זכור ושמור, ונר אחד כנגד שלום בית[596], או משום שנר אחד כנגד האיש ונר אחד כנגד האשה[597], שמנין האיברים שבאיש ובאשה יחד עולה בגימטריה לפעמיים נר[598], או משום שפעמיים נר עולה בגמטריה ת"ק, ואמרו חכמים שפסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק מאור עיניו של אדם[599], ונתינת העיניים בנרות בשעת הקידוש מחזירה אותו[600], או משום שיש לאדם בשבת שתי נשמות, והנשמה נקראת נר שנאמר: נר ה' נשמת אדם[601]. ויש נוהגים להדליק שלוש נרות, שבהדלקת שני נרות, יש לדעתם חשש משום זוגות*[602]. ויש נוהגים שלא לפחות מארבע נרות[603]. ויש מדליקים שבעה נרות[604], כנגד מנורת המקדש[605], או כנגד שבעת ימי השבוע[606], או כנגד שבע הספירות[607]. ויש שנהגו להדליק כמנין העולים לספר תורה באותו יום[608], בשבת שבעה נרות, ביום טוב חמשה נרות, וביום כיפור ששה נרות, וסמך לזה ממה שנאמר: כי נר מצוה ותורה אור[609], תלה הכתוב הנר בתורה[610]. ויש מדליקים עשר נרות[611], כנגד עשרת הדברות[612], או כנגד עשר הספירות[613], או כנגד עשר מנורות שעשה שלמה[614]. ויש נוהגים להדליק שלושים ושש נרות, כנגד שלושים ושש שעות ששימש אור שנברא ביום הראשון קודם שנגנז[615]. ויש נוהגים שבכל לידת ילד, מוסיפים נר אחד[616], שכן אמרו שהזהיר במצות נר שבת, יהיו לו בנים וחתנים תלמידי חכמים[617], לכן כשנולד ילד, מרבים בנרות שעל ידי זה יזכו לבנים וחתנים תלמידי חכמים[618]. ויש סוברים שמצוה להרבות בנרות[619], כדי להרבות בכבוד שבת[620], ולהוציא מלבם של צדוקים שאומרים שאסור להשהות נר דולק בשבת[621]. ויש סוברים שאין להוסיף על ב' נרות[622], שמפסיד הכוונה של זכור ושמור[623], ואם מדליק נר נוסף, ירחיקנו כדי ששני הנרות יהיו ניכרים[624]. ויש חולקים וסוברים שאפשר להוסיף ולהדליק יותר משני נרות[625], שיכולים להוסיף על דבר המכוון[626], וכן נהגו[627].

המדליק - נר של שבת[628] - צריך שידליק רוב היוצא[629] מראש הפתילה חוץ לנר[630], שלא יכבה הנר ולא יוכל להדליקו[631], או כדי שלא יכבה ויבוא להטות בשבת[632], או כדי שיהא הלהב עולה יפה מיד כשיסלק ידו, כמו שהיה הענין בהדלקת המנורה[633], או משום שאם ידליק רק ראש הפתילה ויסלק ידו ממנה, חשוב כאלו דלקה מאליה ואינו מקיים מצוה בהדלקה[634].

נר שבת ומצוות אחרות

קדימות נר שבת לנר חנוכה

מי שאין ידו משגת לקנות נר שבת ונר חנוכה, נר שבת קודם, משום שלום בית[635], שאין שלום בבית בלא נר[636], שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו, גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר: דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום[637].

נר שבת וקידוש היום

מי שאין ידו משגת לנר שבת ולקידוש היום, נר שבת קודם, משום שלום בית[638], שבני הבית מצטערים לשבת בחושך[639], ואין שלום בבית בלא נר[640]. ואף שחובת קידוש היום היא מהתורה, קידוש על היין הוא מדרבנן[641], וגם אפשר לקדש על הפת[642]. בזמן הזה, שאף בלא נר, הבית מואר מאור החשמל, כתבו אחרונים שקידוש היום קודם[643].

נר שמדליקים אותו שלא במקום הסעודה, לסוברים שחובה להדליקו[644], יש סוברים שאין הוא קודם לקידוש היום[645]. ויש סוברים שאף הוא קודם לקידוש היום[646], שאף לגבי נר זה שייך הטעם של שלום בית, שלא יתקע באבן[647].

מי שאין לו כדי צורכו, יש סוברים שפת לסעודת שבת קודמת לנר שבת[648], שעל ידי הפת יוכל לקיים את עיקר סעודת שבת[649], וגם את מצות קידוש[650], אבל שאר מאכלים אינם קודמים לנר שבת[651], ששאר מאכלים יש בהם רק משום עונג שבת, ובנר יש גם משום כבוד שבת וגם משום עונג שבת[652], וגם משום שלום בית[653]. ויש חולקים וסוברים שנר שבת קודם אף לפת לסעודת שבת[654], כיון שבהדלקת הנר יש גם משום עונג שבת וגם משום שלום בית[655].

נר שבת ולחם משנה, יש סוברים שלחם משנה קודם[656]. ויש סוברים שנר שבת קודם[657]. ויש שהסתפקו איזה מהם קודם[658].

קנס לשוכח להדליק

שכחה להדליק נר שבת

אשה ששכחה ולא הדליקה נר שבת, כתבו ראשונים שתהא זהירה כל ימיה להוסיף ולהדליק יותר ממה שהיתה רגילה[659], וכן הלכה[660]. בטעם הדבר כתבו אחרונים שזהו קנס[661], שתהא זהירה ולא תשכח עוד, שאם תשכח עוד תצטרך להוסיף נר נוסף[662]. ויש שכתבו שזהו משום כפרה[663]. ונחלקו אחרונים בדבר: יש סוברים שדי שתוסיף משהו בהדלקה, כגון שתדליק נר גדול יותר או תתן מעט יותר שמן בנר, ואינה צריכה להדליק נר נוסף[664]. ויש סוברים שצריכה להדליק נר נוסף[665]. וכתבו אחרונים שדבר זה הוא חומרה רחוקה, ואדרבה, כל המוסיף על הנרות גורע, ומפסיד הכוונה של זכור ושמור[666], אבל הנשים נוהגות כן, וסומכות על הסוברים שיכולים להוסיף על דבר המכוון[667]. ויש מהאחרונים שכתבו, שטוב יותר משתוסיף בהדלקתה, שתספיק לאשה עניה שמן כדי הדלקת הנר[668], ואין המנהג כן[669].

לא הדליקה מחמת אונס

לא הדליקה מחמת אונס, יש סוברים שאינה צריכה להוסיף[670], שלא אמרו שצריכה להוסיף אלא כדי שתהיה זהירה מכאן ואילך, ובנאנסה, הרי היא זהירה ורק האונס גרם לה שלא תדליק[671]. ויש חולקים וסוברים שאף כשלא הדליקה באונס צריכה להוסיף[672].

חיסרה נר ממה שרגילה

חיסרה נר אחד ממספר הנרות שהיתה רגילה להדליק, יש אחרונים סוברים שאינה צריכה להוסיף[673], שאין ההוספה אלא מצד המנהג[674], ונהגו כן רק כשלא הדליקה כלל, ואין להוסיף על מה שנהגו[675]. ויש אחרונים חולקים וסוברים שאף בזה צריכה להוסיף, כדי שתהא זהירה ולא תשכח[676]. ויש שכתבו בדעתם, שלא אמרו כן אלא בשכחה אחד משני הנרות המכוונים כנגד זכור ושמור[677], אבל אם דרכה להוסיף ולהדליק יותר משני נרות, ושכחה אחד הנוספים, אינה צריכה להוסיף ולהדליק יותר ממה שהיתה רגילה[678]. ויש חולקים וסוברים שאין הבדל בין שכחה להדליק אחד משני הנרות, לשכחה להדליק אחד מהנרות הנוספים[679].

שכחה להדליק והיה אור חשמל

היה אור החשמל דולק, ושכחה להדליק נר שבת, יש סוברים שאינה צריכה להוסיף ולהדליק יותר ממה שהיתה רגילה, שכיון שיש אור ויש שלום בית, אין לקונסה, אף שלא קיימה מצות הדלקת הנר[680]. ויש חולקים וסוברים שצריכה להוסיף, כיון שלא קיימה מצות הדלקת הנר[681].

שכחה להדליק נר יום טוב

שכחה להדליק נר יום טוב, יש מהאחרונים סוברים שאין חילוק בין שבת ליום טוב, וצריכה להוסיף ולהדליק יותר ממה שהיתה רגילה[682]. ויש חולקים וסוברים שדוקא בשבת קנסוה, שאם לא תדליק בזמן, שוב אינה יכולה להדליק, אבל ביום טוב, שגם אם לא תדליק בזמן, ישנה שהות להדליק כל זמן משך הסעודה, לא שכיח שתשכח היא וכל בני ביתה כל הזמן מלהדליק, ובדבר שאינו שכיח לא גזרו בו חכמים[683].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' להלן.
  2. ↑ גנזי שכטר ח"א עמ' ו.
  3. ↑ עי' ציון 40 ואילך.
  4. ↑ עי' ציון 34 ואילך.
  5. ↑ עי' ציון 60 ואילך.
  6. ↑ ישעיה ס יט. תנחומא (בובר) נח ס"א.
  7. ↑ בראשית ב ג.
  8. ↑ ב"ר פי"א ב.
  9. ↑ מחז"ו סי' קנה.
  10. ↑ ריבר"י ברייתא שבת קיט ב.
  11. ↑ ר' פרחיה (בשיטת הקדמונים) שבת כג ב; טור שם; לבוש שם. ועי' רש"י שם ד"ה בנים: על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה, ועי' ר"ח שם ורא"ש שם פ"ב סי' יג ומאירי שם ושפ"א שם, שפי' לענין נר חנוכה (ועי' הגהות הגר"א לרא"ש שם, שהוסיף: ושבת), וכ"ה בעין יעקב שם, ועי"ש להלן בגמ': חזא דהוה רגיל בשרגי טובא וכו', ועי' ר"ח ור' פרחיה ומאירי שם, שפי' לענין נר חנוכה ונר שבת.
  12. ↑ סמ"ג עשין ל, ואפשר שגרס כן בגמ'; טור שם, ועי' ב"ח שם שהכריח כן. ועי' ר' פרחיה שם: שמדליקו בשעתו, ונותן בו שמן הרבה כדי הראוי לו, ועי' פתח עינים שם שמדליק הרבה יותר מהחיוב.
  13. ↑ שבת כג ב ורש"י שם ד"ה בנים.
  14. ↑ משלי ו כג.
  15. ↑ רש"י שם.
  16. ↑ משנה שבת לא ב.
  17. ↑ לקח טוב שמות לה ג.
  18. ↑ פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פל"ה סי' ג; א"א (בוטשאטש) סי' רסג ד"ה במקום. ועי' מדרש אגדה (בובר) פכ"ד סי' סז: וכשם שהיתה שרה זהירה בשלשה מצות שהאשה חייבת בהם, נדה וחלה והדלקת הנר, כך היתה רבקה זהירה, ועי' ב"ר פ"ס טז.
  19. ↑ עלי תמר שבת פ"ב ה"ו ד"ה במדרש לקח.
  20. ↑ עי' שאילתות שאילתא סד; רמב"ם ברכות פי"א ה"ג ושבת פ"ה ה"א; סמ"ג עשין ל; מאירי שבת כה ב; תפא"י עוקצין פ"ג יכין אות צד; פמ"ג או"ח סי' תרעא משב"ז ס"ק א. ועי' רי"פ פערלא לרס"ג עשין נט-ס ד"ה ואמנם יש.
  21. ↑ שער ספר כתר תורה (ויטאל).
  22. ↑ סמ"ג שם.
  23. ↑ יראים סי' תכט; עי' א"ר סי' תרע"א ס"ק ב. ועי' תועפות ראם ליראים שם ס"ק ב, שהביא ראיה מתנחומא ר"פ נח: על שלש עבירות נשים מתות וכו' על שאינן זהירות בנדה בחלה ובהדלקת הנר, ושלש מצות הללו מן התורה הן, ועי' רי"פ פערלא לרס"ג עשין נט-ס ד"ה ואמנם יש, שהלשון מן התורה לאו דוקא הוא.
  24. ↑ ישעיה נח יג.
  25. ↑ פרי צדיק קונטרס שביתת השבת אות ה ד"ה ובספר, בד' היראים שם. ועי' ציון 40.
  26. ↑ יראים שם.
  27. ↑ עי' רמב"ם ברכות פי"א ה"ג שבת פ"ה ה"א ושביתת עשור פ"ג ה"י וכס"מ שבת שם וסמ"ג עשין ל, בפי' רב ורבא שבת כה ב, וכ"מ ברי"ו תא"ו ני"ב ח"ב ועי' ציון 116; תוס' שבת כה ב ד"ה הדלקת וס' המנהיג הל' שבת עמ' קמו, ועי"ש ושם שהביאו ראיה ממשנה שבציון 35, ועי' תוס' הרא"ש שם בפי' הב' שפי' המשנה בע"א, וכ"ה בפנ"י שם ברש"ש שם לא ב ובשפ"א שם כה ב. ועי' ראבי"ה סי' קצט: קיבלוה עליהם כל ישראל מחמת מצוה כחובה. ועי' ראש יוסף שם כד ב ד"ה ר' ישמעאל, שלדעת חכמים במשנה שם כד ב, הדלקת נר בשבת אינה חובה אלא מצוה (עי' רמב"ם ברכות פי"א ה"ב ושבת פ"ה ה"א).
  28. ↑ ע"ע כפיה: במצוות עשה, ושם: במצוות שמדרבנן. חת"ס שבת כה ב ד"ה הדלקת.
  29. ↑ עי' הגהות הב"ח שם.
  30. ↑ פנ"י שם, ועי' קהלות יעקב שבת סי' כ בד', שאף לדעת אביי, בודאי יש בהדלקת הנר מצוה ככל שאר ההכנות הנעשות לכבוד שבת, אלא שאין בזה מצוה מיוחדת בפני עצמה, ורשאי להמנע מעונג זה כדרך שמונע עצמו מאיזה מאכל, כשהוא מצטער באכילתו, ועי' ציון 31; חת"ס שם ד"ה הדלקת.
  31. ↑ חת"ס שם. ועי' ציון 30.
  32. ↑ תנחומא ר"פ נח; רמב"ם שבת פ"ה ה"א; ר"ת בתוס' שבת כה ב ד"ה חובה; רשב"א שם; עי' הגה"מ שבת פ"ה אות כ בשם מהר"ם; רא"ש שבת פ"ב סי' יח; ר' פרחיה (בשיטת הקדמונים) שבת כ א; פסיקתא זוטרתא שמות טז ח; מאירי שם כה ב; עי' שבה"ל סי' נט; כלבו סי' נח ד"ה כשם; ספר הבתים ח"ג על רמב"ם שבת פ"ו; חי' הר"ן שם; שו"ע או"ח רסג ב; לבוש שם ס"א; פמ"ג או"ח סי' רסד משב"ז ס"ק א; שו"ע הגר"ז או"ח סי' רסג ס"א וס"ב וסי' רעג סי"ב; פרי צדיק קונטרס שביתת השבת אות ה ד"ה ובספר, בד' רש"י שבת שם ד"ה חובה, ועי' ציונים 36, 376, 404. ועי' ציון 88.
  33. ↑ מאירי שם.
  34. ↑ תנחומא שם; לבוש או"ח סי' רסג ס"א: עונג שבת הוא כשהבית מלא אורה.
  35. ↑ איכה ג ו. ר' פרחיה שם.
  36. ↑ פסיקתא זוטרתא שם; שבה"ל שם.
  37. ↑ ערוה"ש או"ח סי' רסג ס"א, בד' רש"י שבת כה ב ד"ה חובה, ועי' ציון 32.
  38. ↑ עי' ילקו"ש ר"פ בהעלותך: נרותיה הן כבודה; עי' שאילתות שאי' סג וקכב; סדור קדמון בס' מספרות הגאונים (אסף) עמ' 80; עי' רש"י שם כה ב ד"ה חובה; רמב"ם שבת פ"ל ה"ה; עי' ראבי"ה סי' תשיב ואו"ז ח"ב הל' ער"ש סוס"י יא והגה"מ שבת פ"ה אות א, בשם ירושלמי ברכות פ"ט, ולפנינו אינו; יראים סי' תכט; סמ"ג עשין ל; עי' ס' העתים סי' קנו; כלבו שם; ספר הבתים שם; עי' נמו"י שם; מ"מ שבת פ"ה ה"א; צדה לדרך מאמר ד כלל א פי"ד; עי' ב"י שם בסוף הסימן בשם מהר"י אבוהב בשם ארחות חיים; עי' טוש"ע או"ח רסג ד; שו"ת הרדב"ז ח"ו סי' ב אלפים רט; עי' לבוש שם ס"י; פמ"ג או"ח סי' רסד משב"ז ס"ק א; עי' שו"ע הגר"ז שם סי' רסג ס"ו ויד, ועוד. ועי' חדושי הגר"ח על הש"ס שבת כג ב מהגרי"ז, שחיוב ההדלקה מצד עונג שבת שייך רק בשבת, אבל החיוב שמצד כבוד שבת שייך מבעוד יום, שבכלל הכבוד שמתקן צרכיו מבעוד יום. ועי' ציון 404.
  39. ↑ ישעיה כד טו.
  40. ↑ פרי צדיק קונ' שביתת שבת אות ה ד"ה ומיהו. ועי' שו"ת בית הלוי לוח הסימנים סי' יא שבעצם הדלקת הנר יש כבוד, אפילו אינו נהנה מהנר כלל, ועי' ציון 91 ואילך.
  41. ↑ סמ"ג שם. ועי' ציון 25.
  42. ↑ רש"י ונ"י שם, ע"פ יומא עד ב: אינו דומה מי שרואה ואוכל וכו'; פירושי סידור התפילה לרוקח אות פז (עמ' תצ). ועי' ציון 48 שי"ח וסוברים שאין חובה להדליק הנר במקום הסעודה.
  43. ↑ עי' ציון 190, ועי' ציון 191 שי"ח.
  44. ↑ שופטים ט ט. מספרות הגאונים שם.
  45. ↑ עי' ציון 57 ואילך.
  46. ↑ מרדכי שבת סי' רעג; ציונים לתורה כלל לח (מז ב).
  47. ↑ פרי צדיק שם ד"ה וזהו.
  48. ↑ ע"ע יום הכפורים, ציון 1543 ואילך.
  49. ↑ ברייתא פסחים נג ב.
  50. ↑ סדר משנה שביתת עשור פ"ג ה"י; פרי צדיק שם ד"ה ומיהו.
  51. ↑ עי' פסחים שם, וע"ע הנ"ל.
  52. ↑ סדר משנה שם. ובשביתת שבת כ' שאף לחכמים הוא משום כבוד, אלא שנדחה מפני המנהג שלא להדליק ביוה"כ, ועי' מש"כ בטעם רשב"א וחכמים בציונים לתורה כלל לח דף מז.
  53. ↑ ציונים לתורה כלל לח (מז ב) בד' רשב"א בברייתא פסחים נג ב; פרי צדיק שם ד"ה ולפי זה.
  54. ↑ פרי צדיק שם.
  55. ↑ תוספת שבת סי' רסג ס"ק א בד' הרמב"ם שם ושם, ועי' ציון 55, ועי' תורת חיים (סופר) שם ס"ק ה וערוה"ש שם ס"ב, שתמהו עליו; שו"ת בית הלוי ח"א סי' יא בד' רבא שבת כה ב.
  56. ↑ ערוה"ש שם בד' הרמב"ם שם ושם, ועי' ציון 54.
  57. ↑ מחזיק ברכה או"ח סי' רסג ס"ק א בד' הרמב"ם שם ושם.
  58. ↑ שבת כג ב ורש"י שם ד"ה נר וכה ב ורש"י שם ד"ה הדלקת, וגמ' שם לד א ויראים סי' תכט ורא"ש שם סי' כא וריטב"א שם. ועי' לבוש או"ח סי' רסג ס"א וערוה"ש שם ס"ב, שזהו מכלל עונג שבת (עי' ציון 32).
  59. ↑ שבת שם ורש"י כג ב ד"ה שלום. ועי' גי' ר"ח שם כה ב ושפ"א שם.
  60. ↑ רש"י שם, ועי' הגהות הב"ח שם: אוכל באפילה, וכ"ה באו"ז הל' ערב שבת סי' ז וסי' יא; מרדכי שבת סי' רצד; שו"ע הגר"ז שם ס"א.
  61. ↑ רש"י שבת כג ב ד"ה שלום; ר"ן שם (י א).
  62. ↑ פרישה שם ס"ק ב בשם הב"י (עי' ב"י שם בסוף הסימן).
  63. ↑ איוב ה כד. ר"ח שבת לד א וסידור רש"י סי' תעג וריבב"ן שם ור' פרחיה (בשיטת הקדמונים) שם ורא"ש שם פ"ב סי' כא ותוס' הרא"ש שם ומהרש"ל שם, ע"פ גמ' שם.
  64. ↑ בראשית א ד. ר"ח שם. ועי' ר' פרחיה שם: ואין שלום אלא מאור, דכתיב כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו כג), וכתיב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג יז).
  65. ↑ בראשית ב ג.
  66. ↑ איוב ג ו-ט.
  67. ↑ ס' חסידים (מרגליות) סי' אלף קמז.
  68. ↑ שבת כג ב ורש"י שם ד"ה נר.
  69. ↑ עי' שבת שם.
  70. ↑ עי' פנ"י שבת כג א ד"ה ועוד; שו"ת משפטי עוזיאל ח"א או"ח סי' ז ושו"ת הר צבי או"ח ח"א סי' יח ד"ה ולענין וסי' קמ ד"ה ובעיקר, בד' הרמב"ם שבת פ"ה ה"א והשו"ע או"ח רסג ב, ועי' הר צבי שם סי' קמ ד"ה ובזה, שעיקר המצוה היא ההשתדלות שיהא נר דלוק בבית, ונ' שכוונתו לחובה המעשית, אך גדר המצוה הוא שיהיה נר דלוק. ועי' הגהות רע"א לשו"ע או"ח סי' רסג ס"ד שמ' שכ"ה היא דעת י"מ בתוס' שבת כה ב ד"ה חובה.
  71. ↑ עי' ראבי"ה סי' קצט; עי' מג"א סי' רסג ס"ק כג; שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' מ; א"ר או"ח סי' תרעה ס"ק א בד' המרדכי שבת סי' רעג ושכן מוכח מהשו"ע או"ח רסג י; פמ"ג או"ח סי' תרעה משב"ז ס"ק א; ברכ"י שם ס"ק א בד' האגודה שבת פ"ב סי' לו ושו"ת מהר"י ווייל סי' קצג (עמ' רעט); עי' בהגר"א לשו"ע או"ח סי' רסג ס"י בד' הרמ"א שם (ומקורו במרדכי שבת סי' רעג); עי' רע"א לשו"ע או"ח סי' רסג ס"ד ומשפטי עוזיאל שם, בד' ר"ת בתוס' שבת כה ב ד"ה חובה; שו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' ה. ועי' ציון 234.
  72. ↑ ע"ע חנכה: ההדלקה.
  73. ↑ עי' ראבי"ה שם, ועי"ש ושבות יעקב וא"ר ופמ"ג וברכ"י ודברי מלכיאל שם, שהביאו ראיה מגמ' שבת כג א שהוכיחה שהדלקה עושה מצוה בנר חנוכה מכך שמברכים: להדליק, וכ"ה נוסח הברכה גם בנר שבת (עי' ציון 190 ואילך), ועי' פנ"י והר צבי דלהלן שדחו הראיה; עי' מג"א שם; שבות יעקב שם; א"ר שם בד' המרדכי שם ושכן מוכח מהשו"ע או"ח רסג י; פמ"ג או"ח סי' תרעה משב"ז ס"ק א; ברכ"י שם ס"ק א בד' האגודה שם ושו"ת מהר"י ווייל שם; עי' בהגר"א לשו"ע או"ח סי' רסג ס"י בד' הרמ"א שם (ומקורו במרדכי שבת שם); דברי מלכיאל שם. ועי' ציון 504. ועי' שש"כ פמ"ג הערה כג שהסתפק אם אפשר לצאת יד"ח נר שבת ע"י הסרת כיסוי מאפיל מעל נר דלוק.
  74. ↑ עי' אחרונים שבציון 69; ט"ז או"ח סי' תרעה ס"ק א; א"ר שם בשם יש"ש; דברי מנחם הגה"ט סי' תרעה בשם הר"ב מטראני בד' הטור או"ח סי' רסג; שו"ת הר צבי או"ח ח"א סי' קמ ד"ה ואמרתי.
  75. ↑ שו"ע הרב או"ח סי' רסג סי"א וקו"א שם ס"ק ג; עי' בית האוצר כלל סו, ועי"ש שפקפק קצת בזה. ועי' ציונים 210, 228, 239, 243.
  76. ↑ פרי צדיק קונ' שביתת שבת אות ה ד"ה ולפ"ז, ועי' ציון 18.
  77. ↑ שו"ת משפטי עוזיאל ח"א או"ח סי' ז. ועי' הר צבי או"ח ח"א סי' קמ שם שמ' שיוצאים בהדלקת גוי רק כשמדליק על פי דבורו והשתדלותו של הישראל. ועי' ציון 69.
  78. ↑ עי' ראבי"ה סי' קצט; עי' שו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' ה ד"ה ולכאורה. ועי' ציונים 70, 234.
  79. ↑ רבינו משולם בס' הישר לר"ת תשובות סי' מז אות ו ובאו"ז הל' ער"ש סי' יא; י"מ בתוס' שבת כה ב ד"ה חובה ובמרדכי שם סי' רצד; פנ"י שבת כג א ד"ה ועוד, ועי"ש שיכול לברך על נר זה, ומ' שמקיים המצוה בנר זה, ולא רק מסלק החיוב, ועי' ציון 196 ואילך; משפטי עוזיאל ח"א סי' ז בד' הרמב"ם שבת פ"ה ה"א.
  80. ↑ עי' רע"א לשו"ע או"ח רסג ס"ד בבאור דעה זו; משפטי עוזיאל שם.
  81. ↑ ר"ת באו"ז שם, ועי' ציון 51.
  82. ↑ עי' ר"ת בס' הישר תשובות סי' מח אות ז (הובא בתוס' שבת כה ב ד"ה חובה ובמרדכי שם סי' רצד ובס' האגודה שבת פ"ב אות מה ובמושב זקנים ויקרא כד ב), ועי' ציון 53; תועפות ראם ליראה"ש סי' תכט אות ב בד' היראים שם. ועי' מושב זקנים ויקרא כד ב ופירושים ופסקים לרבינו אביגדור פסק רלג, שמחלקים בין נר שבת שצריך לחזור ולהדליק, לנר של יום טוב שאין צריך לחזור ולהדליק. ועי' שו"ת הר צבי או"ח ח"א סי' קמ ד"ה והנה, שאין חיוב לכבות ולהדליק הנר, שהמצוה היא שיהיה אור, והרי יש אור, אלא שעל ידי הכיבוי הוא מכניס עצמו לחיוב מצוה, וחלה עליו חובת הדלקה, ושוב מחוייב בברכה, ומר"ת בתוס' שבת כה ב ד"ה חובה ובמרדכי שם סי' רצד ובס' האגודה שבת פ"ב אות מה, מ' שחייב לכבות.
  83. ↑ עי' רע"א שם.
  84. ↑ עי' עטרת צבי או"ח סי' רסג ס"ק ו; תועפות ראם שם; משפטי עוזיאל שם ד"ה והרמב"ם, ועי"ש שזהו אפילו אם המצוה שיהיה נר דלוק, דבעינן נר שניכר שהודלק לכבוד שבת; החשמל לאור ההלכה פ"ג סי' ו.
  85. ↑ עי' ר"ת שם ואו"ז שם.
  86. ↑ רמ"א בשו"ע או"ח סי' רסג ס"ד; לבוש שם ס"ה.
  87. ↑ עי' ציון 150 ואילך.
  88. ↑ דה"ח זמן הדלקת הנר וקבלת שבת אות ג (עמ' 174), ועי"ש שיש לברך על הדלקה זו, ועי' משמרת שלום (פרלוב) סי' כו אות ו ד"ה והנה בעל וקצות השלחן סי' עד ס"ק כח בד' שו"ע הרב דלהלן, שאין לברך; עי' שו"ע הרב שם ס"ו; קצות השלחן שם סי"א.
  89. ↑ שו"ע הרב שם.
  90. ↑ עי' עולת שבת שם ס"ק ב; הגהות רע"א לשו"ע שם. ועי' באה"ל לשו"ע שם ד"ה מבעוד, שבנר שהודלק לצורך שבת שאין צריך לכבותו ולהדליקו, אם יחמיר לכבות הנר כדעה שבציון 87, יעשה בזה ברכתו הראשונה ברכה לבטלה.
  91. ↑ עולת שבת שם, ועי' דה"ח שם אות ד, שאפילו קיבל שבת בשעה שהדליק הנר, אין זה כלום. ועי' משמרת שלום שם שמסתימת דברי רע"א שם משמע שאפילו הודלק קודם פלג המנחה, כל שהודלק לכבוד שבת אין צריך לכבותו.
  92. ↑ עי' לבוש או"ח סי' רסג ס"י; עי' עולת שבת שם ס"ק ה; עי' של"ה שבת נר מצוה אות כה; עי' שו"ע הרב או"ח סי' רסג סט"ו, ועי' שו"ת מהרי"ל סי' נג ומג"א שם ס"ק טו וס"ק כא ובגדי ישע על מג"א שם ושו"ע הרב שם סי"א, שמ' שדי בכך שמשהו יהנה מהנר הנאת אכילה, אף שאינו המדליק עצמו, ועי' עו"ש שם ס"ק ד שתמה על זה. ועי' ראשונים ואחרונים דלהלן.
  93. ↑ שו"ע הרב שם סט"ו; עי' לבושי שרד על שו"ע שם.
  94. ↑ עי' האגודה שבת פ"ב אות מה; שו"ת מהרי"ל סי' נג; שו"ע שם ס"ט.
  95. ↑ עי' האגודה שם; עי' לבוש שם.
  96. ↑ דה"ח זמן הדלקת הנר וקבלת שבת אות יג (עמ' 174), ועי' שעה"צ שם ס"ק מה ששאר האחרונים סתמו בזה.
  97. ↑ מהרי"ל שם; מג"א שם ס"ק יז: ואפשר; מטה משה דיני שבת סי' תכא; א"ר שם ס"ק כא; תוספת שבת שם ס"ק כב; דה"ח שם; שו"ע הרב שם.
  98. ↑ מג"א שם ס"ק טז; א"ר שם ס"ק כ; דה"ח שם; עי' שו"ע הרב שם; ערוה"ש שם ס"ד. ועי' מ"ב שם ס"ק מ, שכשאוכל מבעוד יום, מצוה מן המובחר לעשות נרות ארוכים שיהיו דולקים עד הלילה.
  99. ↑ א"ר שם; דה"ח שם; מ"ב שם ס"ק מ. ועי' לבושי שרד על מג"א שם: דכיון דאוכל שם נהנה מהאור מיד כשהשמש באה, ומ' שצריכים לדלוק לפחות עד השקיעה.
  100. ↑ ערוה"ש שם.
  101. ↑ עי' שו"ת בית הלוי לוח הסימנים סי' יא; עי' תורת חיים (סופר) או"ח שם ס"ק יז. וע"ע סומא שיש סוברים שסומא מברך על הדלקת נר שבת מטעם אחר, ושיש חולקים וסוברים שאינו מברך.
  102. ↑ עי' שו"ת הלכות קטנות ח"א סי' רמז: לפחות, ועי' ציון 105 שלכתחילה ידלוק יותר; דה"ח זמן הדלקת הנר וקבלת שבת אות יג (עמ' 174); קצוש"ע סי' עה ס"ב.
  103. ↑ שש"כ ח"ב פמ"ג סי"ז, ע"פ מ"ב סי' רעג ס"ק לב.
  104. ↑ עי' תוספת שבת סי' רסג ס"ק כא; דה"ח שם בד' מג"א שם ס"ק טז, ועי' ציון 104; שו"ע הרב או"ח שם סי"ג. ועי' ד"מ שם ס"ק א. ועי' ערוה"ש או"ח סי' רעג ס"י שמ' שאין זה למצוה מן המובחר אלא מן הדין.
  105. ↑ עי' מחצה"ש ס"ק טז בד' מג"א שם, ועי' ציון 103; קצות השלחן סי' עד בדי השלחן ס"ק ו; עי' שו"ת רב פעלים ח"ד או"ח סוס"י ל.
  106. ↑ ר' פרחיה (בשיטת הקדמונים) שבת כ א; תורת חיים (סופר) או"ח סי' רסג ס"ק ו, ועי"ש שאין העולם נוהגים כן; עי' כף החיים או"ח סי' רסג ס"ק לא בד' שו"ת הלכות קטנות ח"א סי' רמז.
  107. ↑ עי' כף החיים שם בד' הלק"ט שם.
  108. ↑ עי' שו"ת מחנה חיים ח"ג או"ח סי' יט; שו"ת רב פעלים שם בד' שו"ת הלכות קטנות שם, ועי"ש הטעם שאין צריך לחוש לשלום בית אם יתעורר בלילה.
  109. ↑ עי' שפת אמת שבת כד א ד"ה ולכאורה לענין נר יו"ט; ברכת הבית שער מה סכ"ד ושערי בינה אות ל; חובת הדר (בלוי) מצות הדלקת נר שבת הערה י. ועי' ברכת הבית וחובת הדר שם, מתי צריך לחזור ולברך.
  110. ↑ ברכת הבית שם.
  111. ↑ עי' אבודרהם מעריב של שבת בשם ה"ר גרשון ב"ר שלמה; שו"ת פעולת צדיק ח"ג סי' רע בד' הרמב"ם שהשמיט דין זה, שלא הוזכר בבבלי, ועי' ציון 113; כוכבי יצחק ח"א סי' ד אות ב בד' הגה"מ שבת פ"ה אות א, ועי"ש בד' שמכל מקום נהגו להדליק; כוכבי יצחק שם בד' בה"ג יראים וטור שהשמיטו דין הדלקת נר יו"ט.
  112. ↑ ע"ע ענג שבת ויו"ט, ועי"ש שי"ח.
  113. ↑ אבודרהם שם, ועי' כוכבי יצחק שם שדן בדבריו.
  114. ↑ פעולת צדיק שם, ועי' ציון 191.
  115. ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציונים 181, 184; עי' כלבו סי' נח ד"ה כשם; שו"ע הרב או"ח סי' תקיד סכ"ד; עי' שפ"א שבת כד א ד"ה ולכאורה; תורת חיים (סופר) או"ח סי' רסג אות יח ומנחת שמואל (וייס) סי' ל אות ב, בד' הרמב"ם הל' יו"ט פ"ו הט"ז, ועי' ציון 110; עי' ערוה"ש שם סי' תקיד סי"ז; עי' מ"ב שם ס"ק מח ובאה"ל סי' רסד ס"א ד"ה לנר.
  116. ↑ שו"ע הרב שם; תורת חיים שם. ועי' ציון 180 ואילך.
  117. ↑ ארחות חיים ח"א הל' יו"ט אות א; כלבו סי' נח ד"ה כשם; תורת חיים (סופר) סי' רסג אות יח; ערוה"ש סי' תקיד סי"ז. ועי' שו"ע הרב או"ח סי' תקיד סכ"ד ומ"ב שם ס"ק מח: שכשם שחייב אדם להדליק נר בשבת כך הוא חייב ביו"ט.
  118. ↑ ארחות חיים שם; כלבו שם; תורת חיים שם.
  119. ↑ לבוש או"ח סי' תקיד סי"א: משום שלום בית לשמחת יום טוב; ערוה"ש שם; כוכבי יצחק ח"א סי' ד אות ב בד' הרא"ש ביצה פ"ב סי' כב.
  120. ↑ פנ"י שבת כג א ד"ה ועוד מדקא, ועי' לבוש שבציון 182.
  121. ↑ שפ"א שבת כד א ד"ה ולכאורה.
  122. ↑ רמב"ם שבת פ"ה ה"א; שו"ע או"ח רסג ב. ועי' ציון 32 ואילך. ועי' מ"ב שם ס"ק י, שזהו לצורך נר אחד בלבד (עי' ציון 292).
  123. ↑ שו"ת הלק"ט ח"ב סי' קפא, ועי"ש שאלמלא טעם זה, לא היה צריך לשאול על הפתחים, ועי' מג"א ושו"ע הרב שבציון 379, של"מ כן.
  124. ↑ שבת קיח א; רמב"ם שבת פ"ל ה"ז; טוש"ע או"ח רמב א.
  125. ↑ עי' מג"א שם ס"ק ה; שו"ע הרב שם ס"ב. ועי' ציון 116 ואילך.
  126. ↑ עי' ציונים 32, 57. הלק"ט שם. ועי' תורת חיים (סופר) שם ס"ק ז.
  127. ↑ עי' ציון 133.
  128. ↑ קצות השלחן סי' עד בדי השלחן ס"ק ז שכ"מ מהאחרונים שבציון 379. ועי' ציונים 122, 397.
  129. ↑ תורת שבת סי' רסג סוס"ק ג. וכ"מ מאו"ש שבת פ"ה ה"א ומתורת חיים (סופר) שם ס"ק ז.
  130. ↑ מחצה"ש סי' רסג ס"ק ה; תורת חיים (סופר) שם ס"ק ז למסקנה; תהלה לדוד (אורטנברג) סי' כה אות ב; באה"ל שם ס"ב ד"ה על הפתחים בד' פמ"ג שם א"א ס"ק ה.
  131. ↑ שאילת יעקב (פראגר) סוס"י קכד; שו"ת שפת הים (וולפסון) ח"א או"ח סי' ח בד' רע"א.
  132. ↑ שאילת יעקב שם.
  133. ↑ משנה שבת לד א; עי' רמב"ם שבת פ"ה ה"ג: להזהירם ולבדוק אותם על כך; טוש"ע או"ח רס ב. ועי' שפ"א שבת שם שבערב יו"ט אין צריך לומר, שגם ביו"ט אפשר להדליק הנר.
  134. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' ר"י ממגדיבורג בשיטת הקדמונים שבת שם. ועי' דברי ירמיהו על הרמב"ם שם, שיאמר כן גם כדי שהאשה תדליק הנר בשליחותו (עי' ציון 285 ואילך).
  135. ↑ רבב"ח גיטין ו ב ורב אשי שם ז א. ועי' טוש"ע שם שלא כתבו שאמירה זו צריכה להיות בנחת, ונ' שסמכו על מש"כ קודם לכן, שישאל בנחת: עשרתם? ערבתם? והרמב"ם השמיט, ועי' מעשה רקח שם. ועי' מראית העין שם שהדיבור יהיה בנחת, אבל הפנים יראו כמו פני האדון לא בשחוק וקלות ראש.
  136. ↑ רבב"ח שם. ועי' מהרש"א בח"א שם ז א, שלדעת רב אשי יאמר כן בנחת גם משום שדבורו של אדם צריך להיות בנחת עם הבריות.
  137. ↑ ב"י או"ח סי' רסג בשם מהר"י אבוהב בשם ארחות חיים.
  138. ↑ עי' ציון 173. מהר"י אבוהב שם.
  139. ↑ ב"י שם. ועי' דרישה שם שלטעם זה אינו מיושב למה הקפידו לקרוא לנר הראשון, נר של חול.
  140. ↑ ד"מ שם ס"ק ט.
  141. ↑ קצוש"ע סי' עה ס"ו; מ"ב סי' רסב ס"ק יא.
  142. ↑ קצוש"ע שם ס"ב. ועי' כף החיים או"ח סי' רסג ס"ק לד שעל דרך הסוד טוב לתת ג' פרוטות לצדקה.
  143. ↑ קצות השלחן סי' עד בדי השלחן ס"ק יט.
  144. ↑ עי' קטע מהלכות נידה המיוחס לרמב"ן (נדפס בסוף חי' הרמב"ן לנדה מהד' הרשלר עמ' ש); עי' סוף הגהמ"י שבסוף ספר זרעים ד"ה והנה; רבנו בחיי שמות יט ג (הובא בשל"ה שבת נר מצוה אות כו ובמג"א סי' רסג ס"ק יא); מ"ב שם ס"ק ב.
  145. ↑ עי' ציון 13. עי' רמב"ן שם; עי' רבנו בחיי שם.
  146. ↑ רבנו בחיי שם; בגדי ישע למג"א שם. ועי' מחצה"ש שם.
  147. ↑ א"ר או"ח סי' רסג ס"ק א בשם פענח רזא (מובא בבאה"ל סי' רסג ס"א סוד"ה שתי), ולפנינו אינו.
  148. ↑ עי' הרוקח סי' מה; רמ"א בשו"ע רעה יב.
  149. ↑ כף החיים שם ס"ק מב, ועי"ש שה"ה שאסור לעשות צרכיו בפני הנרות. ועי' שש"כ פמ"ג הערה ריח בשם רש"ז אויערבך שלאחר השבת מותר לזרוק לאשפה את השעוה המטפטת מן הנר, שאין בנר כל קדושה, ועי"ש סמ"ד שיש מחמירים בדבר.
  150. ↑ רמב"ם שבת פ"ה ה"א. שו"ע רסג ב.
  151. ↑ ירושלמי שבת פ"ב ה"ו; ב"ר סופי"ז ותנחומא ר"פ נח. ועי' משנה שבת לא ב על שלש עברות וכו'.
  152. ↑ משלי כ כז.
  153. ↑ ירושלמי שבת פ"ב ה"ו (הובא בטור או"ח רסג); ב"ר ותנחומא שם.
  154. ↑ ע"ע מצוה בו יותר מבשלוחו.
  155. ↑ ב"ח או"ח סי' רסג; מחזיק ברכה שם ס"ק ב, ועי"ש שאם קדם הבעל והדליק, יש לאשתו תרעומת עליו, ועי"ש וסידור בית יעקב (יעב"ץ) דיני ער"ש עמ' 136 אות כט ודף רכז דלת ו אות יג, אם צריך לשלם לה עשרה זהובים כדין חוטף מצוה (ע"ע ברכות: שכר ברכה); עי' דברי ירמיהו שבת פ"ה ה"ג. ועי' פמ"ג שם א"א ס"ק ו, שאם מדליקים הרבה נרות, יכול הבעל להדליק חלק מהנרות, וכעי"ז בשו"ת תורה לשמה סי' עח. ועי' שו"ע הרב שם סי"א, שכשיש פקפוק הלכתי בהדלקת האשה, טוב יותר שהבעל ידליק. ועי' עלי תמר ברכות פ"ט ה"ג שבשאלוניקי נהגו הרבה, ובעיקר ת"ח, שהדליקו בעצמם ולא הנשים, ואולי נהגו כן כדי שלא להזכיר הפגם של האשה שהיא כבתה נרו של עולם, וחלקו כבוד לנשים לא להזכיר מזה.
  156. ↑ עי' רש"י שבת לב א ד"ה הריני נוטל; עי' רמב"ם שבת פ"ה ה"ג; עי' רע"ב שבת פ"ב מ"ו; שו"ע או"ח רסג ג. ועי' עו"ש שם ס"ק א, שהביא ראיה שאשה מדליקה נרות ממשנה שבת לד א.
  157. ↑ מטה משה דיני שבת סי' תטו; מחזיק ברכה שם ס"ק ב; שו"ע הגר"ז שם ס"ה. ועי' טעם נוסף בא"א מבוטשאטש שם ד"ה הנשים, וכוונתו צ"ב.
  158. ↑ מג"א שם ס"ק ז בשם כוונות האר"י; שו"ע הגר"ז שם.
  159. ↑ קצוש"ע סי' עה ס"ה.
  160. ↑ שו"ע הגר"ז שם. ועי' ב"ח שם שנוהגים שהאיש מדליק עוד נר בבית הכנסת, כדי שגם האיש יקיים מצות הדלקה, ועי' א"ר ס"ק ה שלא יברך על נר זה.
  161. ↑ עי' תוספת שבת סי' רסג ס"ק ז וליקוטי מהרי"ח, בד' מהרש"ל שבת קיט א.
  162. ↑ שו"ע הרב או"ח סי' רסג קו"א אות ה.
  163. ↑ שו"ע הרב שם סט"ו וקו"א שם; עי' ערוה"ש שם ס"ה. ועי' ציון 277 ואילך, על מי מוטל חיוב זה, ועי' שפ"א שבציון 456.
  164. ↑ ערוה"ש שם ס"ז, ועי"ש שטוב שכל אחת תברך בחדר בפני עצמו; שערי הלכה ומנהג או"ח ח"א סי' קלח, ועי"ש שיש לנהוג כן מגיל שלוש, ושבת שאינה נשואה תדליק רק נר אחד (עי' ציון 292 ואילך). ועי' קונט' נרות שבת קודש (לוין) עמ' 28 מקומות שנהגו כן.
  165. ↑ עי' ציון 255. ערוה"ש שם.
  166. ↑ עי' שש"כ ח"ב פמ"ג הערה נ, ועי"ש שעדיף שהבת תדליק לפני אִמָה; נרות שבת קודש שם עמ' 27. ועי' ציונים 204, 466.
  167. ↑ שש"כ שם. ועי' ציון 150.
  168. ↑ שו"ת יחוה דעת ח"ב סי' לב. ועי' ציון 200.
  169. ↑ שו"ע הגר"ז או"ח סי' רסג קו"א ס"ק ב, ועי"ש שכתב טעם נוסף: שהיא בכלל בני ביתו, וכוונתו צ"ב; ר"ש בן הלוי בס' דברי חנוך ושאול בן הלוי דף עג א; ציץ אליעזר חי"א סי' כא אות ו, ועי"ש שכ"מ בלבוש שם ס"ג, ושהשליחות כאן היא יותר חזקה משליחות רגילה, כי אשתו כגופו.
  170. ↑ עי' ציון 259.
  171. ↑ שו"ע הרב שם; ר"ש בן הלוי שם. ועי' ר"ח הענדיל בס' דברי חנוך ושאול בן הלוי סי' ח שתמה על זה מהדין המבואר בציון 259.
  172. ↑ דברי ירמיהו שבת פ"ה ה"ג; שו"ת שם אריה סי' טו; שו"ת רב פעלים ח"ב או"ח סי' נ; ר"ח הענדיל שם, ועי"ש שהחיוב הוא על כל המשתמשים בבית.
  173. ↑ עי' ציון 57.
  174. ↑ עי' ציון 32 ואילך.
  175. ↑ ר"ח הענדיל שם סוף דף עב ב בד' המג"א שם ס"ק כא.
  176. ↑ לבוש או"ח סי' רסג ס"ג.
  177. ↑ שו"ע הגר"ז או"ח סי' רסג קו"א ס"ק ב; דברי חנוך ושאול בן הלוי דף עא ב השמטה לסי' ח; ציץ אליעזר חי"א סי' כא אות ו. ועי' דברי ירמיהו שבת פ"ה ה"ג שראוי שהבעל ימנה אשתו שליחה להדלקת הנר.
  178. ↑ פמ"ג או"ח סי' תרעט א"א ס"ק א; עי' שפ"א שבת כא ב ד"ה ת"ר; עי' החשמל לאור ההלכה פ"ג סי' ו.
  179. ↑ שפ"א שם. ועי' ריטב"א פסחים ז ב.
  180. ↑ החשמל לאור ההלכה שם.
  181. ↑ עי' ציון 209.
  182. ↑ פמ"ג או"ח סי' תרעט א"א ס"ק א.
  183. ↑ עי' שו"ע הגר"ז או"ח סי' רסג קונטרס אחרון ס"ק ב לענין אשה המוציאה בעלה.
  184. ↑ תשוה"ג מוסאפיה (ליק) סי' פב.
  185. ↑ תשוה"ג שם; תשו' רב נטרוניא גאון (אופק) או"ח סי' סו, וכ"ה בבה"ג מהד' הילדסהיימר הל' חנוכה עמ' 168 בשמו (ובבה"ג מהד' מ"י, אינו); סדר רב עמרם גאון תחילת סדר שבתות; סידור רס"ג עמ' קט: ורובינו מברכים עליו; ספר הפרדס לרש"י ליקוטים (ורשה) עמ' 122 וסידור רש"י סי' תעג; מחז"ו סי' קב; עי' ספר העתים הל' ערבי שבתות אות יג; ר"ת בס' הישר תשובות סי' מה אות ד וסי' מח אות ו (הובא בתוס' שבת כה ב ד"ה חובה ובראבי"ה סי' קצט ועוד), ועי"ש שכ"כ בד' בה"ג הל' חנוכה (מהדו' מ"י עמ' קנח); מרדכי שבת סי' רצג ושם סי' רצד בשם ר"י (ועי' פרי צדיק קונט' שביתת השבת ד"ה וכפי הנראה, שצ"ל: ר"ת); רמב"ם שבת פ"ה ה"א; עי' ראבי"ה שם וסי' תשיב ואו"ז ח"ב הל' ער"ש סוס"י יא ומרדכי שם והגה"מ שבת פ"ה אות א, בשם ירושלמי ברכות פ"ט, ולפנינו אינו; עי' או"ז שם הל' יו"ט סי' שסא; המנהיג הל' שבת עמ' קמו בשם רב אחא משבחא; אורחות חיים ח"א דין הדלקת הנר בע"ש אות א בשם יש חכמים; שבלי הלקט סי' נט; מאירי שבת כה ב בשם הגאונים; טור או"ח סי' רסג. ועי' ערוה"ש שם ס"ב, שתקנו ברכה על הדלקת נר שבת, כיון שיש בה גם כבוד שבת וגם עונג שבת (עי' ציון 32 ואילך), ועוד שיש סוברים שהדלקת נר שבת היא קבלת שבת לאשה המדלקת (ע"ע קבלת שבת), לכן תקנו ברכה על זה.
  186. ↑ ע"ע ברכת המצוות ציון 14 ואילך. עי' תשוה"ג שם; רמב"ם שם; מאירי שם.
  187. ↑ רבינו משולם בס' הישר שם סי' מז אות ו בשם הר"ר אליהו ובאו"ז הל' ער"ש סי' יא ובמרדכי שבת סי' רצד; י"א בתוס' שבת שם; יש מרבותינו בראבי"ה סי' קצט; י"מ במרדכי שם; י"א ברשב"א בתוס' הרא"ש ובחי' הר"ן שם; שו"ת מהר"ח או"ז סי' קטו בד' רבינו שמשון; אורחות חיים שם בשם יש חכמים; י"א בנמו"י שבת שם. ועי' ברכ"י או"ח סי' תרעה אות ג והעמק שאלה שאילתא קכב אות ג, שיישבו הראיה מהירושלמי שבציון 171. ועי' שו"ת בית הלוי ח"א סי' יא, שיש לברך על הדלקה שיש בה כבוד שבת, אף אם אין בה עונג שבת, ואין לברך על הדלקה שיש בה עונג שבת, כשאין בה קיום של חובת כבוד שבת. ועי' עלי תמר ברכות פ"ט ה"ג שבשאלונקי נהגו הרבה שלא לברך על הדלקת נר של שבת.
  188. ↑ י"א בתוס' שם; רבינו משולם באו"ז שם. ועי' ס' הישר סי' מה שם וראבי"ה שם וסמ"ק מצוה רעט ואורחות חיים שם, שדחו טעם זה.
  189. ↑ עי' ציון 52. עי' י"א בתוס' שם; רבינו משולם בס' הישר סי' מז ובאו"ז שם.
  190. ↑ ע"ע ברכת המצוות ציון 24 ואילך.
  191. ↑ יש מרבותינו בראבי"ה שם; רבינו משולם בס' הישר ובאו"ז ובמרדכי שם.
  192. ↑ רבינו משולם בס' הישר שם, ועי' מרדכי שם: אלא בשעת האכילה.
  193. ↑ ר"ת בס' הישר שם סי' מח; ר"י במרדכי שם.
  194. ↑ ר"י במרדכי שם.
  195. ↑ ר"ת בס' הישר שם.
  196. ↑ עי' ב"י או"ח סי' רסג בשם מהר"י אבוהב.
  197. ↑ עי' ציון 185 ואילך, ועי"ש טעמים נוספים.
  198. ↑ שו"ע שם ה.
  199. ↑ מושב זקנים ויקרא כד ב בשם רבותינו שבצרפת; פירושים ופסקים לרבינו אביגדור פסק רלג; תוס' חכמי אנגליה פסחים נג ב; אבודרהם מעריב של שבת: לא נהגו לברך; המנהיג הל' שבת עמ' קמז בד' רב אחא; ארחות חיים ח"א דין הדלקת הנר בע"ש אות א והל' יו"ט אות א, בשם י"א; שו"ת פעולת צדיק ח"ג סי' רע, וסותר למש"כ בתכלאל עץ חיים (תשע"ב) עמ' 848, ועי"ש בהגהות ענף חיים, ועי' הגהות והערות שם ובקובץ סיני גליון פה עמ' נח איזה מהמקורות מאוחר יותר.
  200. ↑ אורחות חיים שם ושם (ועי' ציון 188), ועי' כוכבי יצחק ח"א סי' ד אות ב שבאר דבריו, ועי' אורחות חיים שם טעם נוסף: לפי שאין בה הדין ביו"ט, וכוונתו צ"ב. ועי' מושב זקנים שם ותוס' חכמי אנגליה שם ופירושים ופסקים שם: דביו"ט שיכולים להדליק אין לברך דאין צריך שלום בית.
  201. ↑ עי' ראבי"ה סי' קצט וסי' תשיב ואו"ז ח"ב הל' ער"ש סוס"י יא ומרדכי שם והגה"מ שבת פ"ה אות א, בשם ירושלמי ברכות פ"ט, ולפנינו אינו; מושב זקנים שם ופירושים ופסקים שם: נהגו האשכנזים; או"ז ח"ב סי' שסא; האגודה יומא פ"ח ד"ה בערב יוה"כ; הרוקח סוס"י שב; אבודרהם שם בשם בעל משמרת המועדות; ארחות חיים שם ושם; כלבו סי' נח ד"ה כשם; הגהות אשרי ביצה פ"ד סי' ז; לקט יושר ח"א עמ' מט.
  202. ↑ ארחות חיים הל' יו"ט שם; כלבו שם; ערוה"ש שם: עונג ושמחה.
  203. ↑ לבוש או"ח סי' תקיד סי"א.
  204. ↑ שו"ע או"ח רסג ה ותקיד יא; לבוש שם; שו"ע הרב או"ח סי' תקיד סכ"ד; תורת חיים (סופר) סי' רסג אות יח, ועי"ש שאף לסוברים שבשבת אין צריך לברך (עי' ציון 173), ביו"ט צריך לברך; עי' ערוה"ש שם סי' תקיד סי"ז.
  205. ↑ עי' סיני שם עמ' נט.
  206. ↑ עי' ציון 171.
  207. ↑ ראבי"ה סי' תשיב ואו"ז הל' ער"ש שם והגה"מ שבת פ"ה אות א, בשם ירושלמי ברכות פ"ט, ולפנינו אינו; עי' ספר המנהגים לר"א טירנא תחילת מנהגי ליל הסדר, ועי"ש מנהג של שבת: ומברכים להדליק נרות או לכבוד שבת (ועי' בשינויי נוסחאות שבמהדורת מכון י-ם עמ' יז); לקט יושר ח"א עמ' מט.
  208. ↑ עי' סדר רב עמרם גאון תחילת סדר שבתות; עי' בה"ג מהד' הילדסהיימר הל' חנוכה עמ' 168 בשם רב נטרוניא גאון (ובבה"ג מהד' מ"י, אינו); עי' סידור רס"ג עמ' קט: להדליק נר השבת; עי' סידור רש"י סי' תעג; עי' מחז"ו סי' קב; עי' רמב"ם שבת פ"ה ה"א; עי' קטע מהלכות נידה המיוחס לרמב"ן (נדפס בסוף חי' הרמב"ן לנדה מהד' הרשלר עמ' ש); עי' ספר העתים הל' ערבי שבתות אות יג; ראבי"ה סי' תשיב ואו"ז ח"ב הל' ער"ש סוס"י יא, בשם ירושלמי ביצה פ"ד, ולפנינו אינו; עי' או"ז שם הל' יו"ט סי' שסא; עי' שבלי הלקט סי' נט; עי' הגהות אשרי ביצה פ"ד סי' ז, ועי' לקט יושר שם שלא דק בנוסח הברכה. ועי' ראבי"ה סי' קצט בשם ירושלמי ברכות פ"ט, וסותר לראבי"ה שבציון הבא, ואפשר שבסימן קצט לא דק בנוסח הברכה.
  209. ↑ עי' שו"ע שם ה.
  210. ↑ עי' סידור תורה אור עמ' 21; אגרות קודש (שניאורסון) ח"ו עמ' אגרת א'תרמג עמ' קכד, ועי"ש שאין זה מעיקר הנוסח ולכן במקום שיש חשש הפסק, כגון ביו"ט שחל להיות בשבת, משמיטים תיבת קודש. ועי' שו"ת רבבות אפרים ח"ג סי' קמו שהאריך בזה.
  211. ↑ עי' ציון 345.
  212. ↑ עי' א"ר או"ח סי' רסג ס"ק י.
  213. ↑ פמ"ג שם א"א ס"ק יא; מאמר מרדכי שם ס"ק א; מ"ב שם ס"ק כב.
  214. ↑ עי' ציון 292. פמ"ג שם; מ"ב שם.
  215. ↑ א"ר שם בד' ספר המנהגים לר"א טירנא מנהג של שבת, ועי' בשינויי נוסחאות שבספר המנהגים מהדורת מכון י-ם (עמ' יז), ועי"ש תחילת מנהגי ליל הסדר: מדליקין ב' נרות ומברכין להדליק נרות לכבוד יום טוב.
  216. ↑ עי' ציון 139.
  217. ↑ מג"א סי' רסג ס"ק יד בד' השו"ע שם ס"ו, וס"ק כא; שו"ע הרב שם ס"ט; ערוה"ש שם ס"ה.
  218. ↑ לבוש שם ס"י; שו"ע הרב שם סי"ד; מ"ב שם ס"ק מה בד' הרמ"א שם (ומקורו באו"ז הל' ער"ש סי' יא); ערוה"ש שם ס"ד. ועי' א"ר שם ס"ק י בשם זקנו הרא"ש, שכשאין האשה יכולה להדיק הנר שבמקום הסעודה, כגון שהולכת למקוה, תדליק ותברך על הנר שבמקוה. ועי' או"ז הל' ער"ש סי' יא: ומנהג כשר הוא להדליק תחילה כל נרות שבבית ואח"כ נרות שעל גבי השולחן, כי אותו נר הוא הבא לכבוד שבת.
  219. ↑ לבוש שם: שזהו עיקר שלום בית; שו"ע הרב שם; מ"ב שם. ועי' ציון 122.
  220. ↑ עי' שו"ע הרב שם ס"ט; ערוה"ש שם ס"ה. ועי' שו"ת בית הלוי ח"א סי' יא שאם ברך על נר שלא במקום האכילה, אין לשוב ולברך על הנר שבמקום האכילה, אף שיש בהדלקתו תוספת קיום של עונג שבת (עי' ציון 54).
  221. ↑ עי' שו"ע הרב שם. ועי' שו"ת שם אריה סי' טו, שאם הבעל רוצה שלא לצאת בברכת אשתו רשאי להדליק ולברך, ואפילו שניהם מדליקים באותו חדר, ועי' שו"ת רב פעלים ח"ב או"ח סי' נ שרשאי לעשות כן רק אם מדליק בחדר אחר ומקדים להדליק לפני האשה (וסותר לדבריו בשו"ת תורה לשמה שבציון הבא), ועי' א"א (בוטשאטש) שם, שהסתפק בזה, ועי' שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' כד שמצדד לומר שאין לברך על הנרות שבשאר חדרים, שאין חייבים בהם מעיקר הדין (עי' ציון 139). ועי' ציונים 274, 466.
  222. ↑ שו"ת תורה לשמה סי' עח. ועי' דברי חנוך ושאול בן הלוי סי' ח.
  223. ↑ רמב"ם שבת פ"ה ה"א; ראבי"ה סי' קצט; מרדכי שבת סי' רצג; שבלי הלקט סי' נט בשם הגאונים ובשם אחיו ר' בנימין; עי' ס' הפרדס לר"א ממונתשון שער תשיעי פי"ג; לקט יושר או"ח עמ' נ בשם הגאון מוהר"י; עי' שו"ת מהר"י מברונא סי' פד; מאמר מרדכי סי' רס"ג ס"ק ד ושו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' קיט, בד' השו"ע שם ס"ה, ועי' ציון 208; סידור בית יעקב ליעב"ץ דיני ער"ש אות לא (דף קלו ב); שו"ת יביע אומר ח"ב או"ח סי' טז וח"ו או"ח סי' מח אות יא ושו"ת יחוה דעת ח"ב סי' לג, ועי"ש שהאריך בזה.
  224. ↑ ע"ע ברכת המצוות: עובר לעשייתן. עי' ראבי"ה שם; עי' מרדכי שם; שבלי הלקט שם.
  225. ↑ ס' הנייר דיני הטמנה והדלקה עמ' כה בהגהה בשם ר"י; חי' דינין והלכות למהר"י ווייל אות כט (בתוך שו"ת מהר"י ווייל); רמ"א בשו"ע או"ח רסג ה בשם יש מי שאומר; יוסף אומץ (האן) סי' תקפה; מחזיק ברכה שם ס"ק ד; שו"ע הרב שם; קצוש"ע סי' עה ס"ד; שו"ת שואל ונשאל בד' השו"ע שם, ועי' ציון 206.
  226. ↑ ע"ע קבלת שבת, ועי"ש שי"ס שקבלת שבת תלויה בהדלקה ולא בברכה, ועי"ש שי"ס שקבלת שבת אינה תלויה לא בברכה ולא בהדלקה.
  227. ↑ מהר"י ווייל שם; רמ"א בשו"ע שם; יוסף אומץ שם; שו"ע הרב שם; קצוש"ע שם. ועי' שו"ת פאר עץ חיים ח"ב תשובה יד (דף טו ב ואילך), שכתב טעם אחר. ועי' יוסף אומץ שם וערוה"ש שם סי"ג, שאף לסוברים שאפשר לכוין שלא לקבל שבת בהדלקת נרות (ע"ע קבלת שבת), הנשים אינן מורגלות בכך ודעתן קצרה מלהבין זאת. ועי' ערוה"ש שם וקצוש"ע סי' עה ס"ד, שהנשים מכסות עיניהן, ועי' בהגהות מנוחה שלמה לס' מנוחה נכונה דף יט ס"ק יח, שיש לכסות הנרות ולא העינים.
  228. ↑ רמ"א בשו"ע שם.
  229. ↑ פאר עץ חיים שם.
  230. ↑ יוסף אומץ שם; אשל אברהם (בוטשאטש) שם ס"ה, ועי"ש שגם המג"א שבציון 224 מודה לזה, שנשים וגברים כל אחד הוא כעם בפני עצמו; ערוה"ש או"ח סי' רסג סי"ג.
  231. ↑ הקדמת בן הדרישה ליו"ד ד"ה הביטו; סידור דה"ח זמן הדלקת נרות וער"ש אות ז (עמ' 174); שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' קיט בד' הרמ"א בשו"ע שם.
  232. ↑ דה"ח שם; מהר"ם שיק שם. ועי' ציון 224.
  233. ↑ עי' הקדמת בן הדרישה שם.
  234. ↑ ישועות חכמה סי' עה חוסן ישועות ס"ק א, ועי"ש שזהו כדי לקיים קצת דברי דה"ח שבציון 215, ועי' שש"כ ח"ב פמ"ג הערה קנג שתמה מה הועיל בתקנתו, שהרי סוף סוף הוא מדליק חלק מהנרות לאחר הברכה.
  235. ↑ ע"ע קבלת שבת.
  236. ↑ חיי אדם ח"ב כלל ה סי"א וקצוש"ע סי' עה ס"ד: תוכל לברך קודם ההדלקה; שו"ת תורת יקותיאל מהדו"ק או"ח סוס"י סא; באה"ל או"ח סי' רסג ס"ה ד"ה אחר בד' רע"א.
  237. ↑ שו"ת מהר"ם שיק סי' קיט; מנחת שבת (בורשטין) סי' עה ס"ק כג בד' דה"ח שבציון 214.
  238. ↑ עי' ציון 208.
  239. ↑ יוסף אומץ (האן) סי' תקפה; הקדמת בן הדרישה ליו"ד ד"ה הביטו, בשם אמו; עולת שבת או"ח סי' רסג ס"ק ב; מחזיק ברכה או"ח סי' רסג ס"ק ד; דגול מרבבה על מג"א שם ס"ק יב; אשל אברהם (בוטשאטש) שם ד"ה כשידליק; נשמת אדם ח"ב כלל ה ס"א; מטה אפרים סי' תרכה סל"ג, ועי"ש שאין למחות בנוהגים כדעה שבציון 223, ועי"ש סל"ד שכשיו"ט חל בליל שבת, תדליק ואח"כ תברך; שו"ת תורת יקותיאל מהדו"ק או"ח סוס"י סא; ערוה"ש או"ח סי' רסג סי"ג; שו"ת שואל ונשאל ח"ב או"ח סי' נח.
  240. ↑ מג"א שם; סידור דה"ח זמן הדלקת נרות וער"ש אות ז (עמ' 174); שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' גיט בד' הרמ"א בשו"ע שם ס"ה; קצוש"ע סי' עה ס"ד. ועי' מטה אפרים שם ואלף למטה שם ס"ק נ, שמ' שאף לדעה זו, נשים הנוהגות להדליק הנר לאחר ביאתם מבית הכנסת, צריכות לברך קודם ההדלקה, שהדלקה זו שונה מהדלקת נר שבת בזמנה, ולא שייך לגביה הטעם שבציון 224.
  241. ↑ מג"א שם; דה"ח שם; מהר"ם שיק שם; קצוש"ע שם. ועי' הגהות רע"א לשו"ע שם ס"ה ודגול מרבבה שם והגהות חת"ס שם וחי' חת"ס שבת כד ב ד"ה אין וישועות יעקב שם ס"ק ב ואשל אברהם (בוטשאטש) שם ונשמת אדם שם, שדחו טעם זה. ועי' ציון 215.
  242. ↑ ישועות יעקב או"ח סי' רסג ס"ק ב.
  243. ↑ שו"ע הרב או"ח סי' רסג סי"א, ע"ע בין השמשות ציון 131 ואילך. ועי' הלכות ומנהגי מהר"ש דלהלן שמ' שמתיר אף לאחר בין השמשות, וע"ע אמירה לנכרי שבות ציון 38 ואילך.
  244. ↑ הגהות מנהגים לספר המנהגים לר"א טירנא מנהג של שבת אות כו והלכות ומנהגי מהר"ש עמ' ריד סי"ד, בשם מהר"ם; מג"א או"ח סי' רסג ס"ק יא ומחצית השקל שם, ועי"ש שלכתחילה אין לסמוך על זה; שו"ע הרב שם, ועי"ש שלכתחילה אין לסמוך על זה, ועי"ש קו"א ס"ק ג למסקנה, שתברך על הדלקת הנר, ועי"ש לעיל שיישב הנוסח: להדליק נר של שבת, ועי' שו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' ה ד"ה ובשו"ע, שאין לחדש נוסח ברכה שלא נזכר בש"ס ובפוסקים, ועי' ציון 248; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"א סוס"י פט.
  245. ↑ שו"ע הרב שם וקו"א שם, ועי"ש שהקשה על זה מנוסח הברכה: להדליק נר של שבת, שמשמע שהמצוה היא להדליק, ועי"ש שיישב בב' אופנים.
  246. ↑ ט"ז יו"ד סי' קכ ס"ק יז.
  247. ↑ שו"ע הרב שם.
  248. ↑ עי' אמרי בינה (אוירבך) ח"א דיני פסח סי' טו ד"ה ובאמת; שו"ת הר צבי או"ח ח"א סי' קמ, ועי"ש שקיום המצוה הוא בהשתדלות שיהא נר דלוק ויהא אור מאיר בבית, ולכן אף שהגוי מדליק, מכל מקום כיון שהוא על פי דבורה והשתדלותה, מקיימת המצוה בזה ויכולה לברך על זה. ועי' ציון 254 שי"ח.
  249. ↑ רע"א על מג"א שם; סידור דה"ח זמן הדלקת הנר וער"ש אות ח (עמ' 174); שו"ת דברי מלכיאל שם; חזון עובדיה שבת ח"א עמ' קפט. ועי' ציון 351.
  250. ↑ ע"ע גוי: בשליחות.
  251. ↑ רע"א שם, ועי' שו"ת מנחת שלמה תניינא (ב - ג) סימן נח ד"ה והנה ראיתי, שדברי רע"א אמורים לענין הברכה, אך המצוה, אפשר שהיא מתקיימת אף בהדלקת גוי, ועי' שו"ת הר צבי או"ח ח"א סי' קמ ד"ה ובזה, שמ' שלדעת רע"א אף המצוה אינה מתקיימת.
  252. ↑ ע"ע קבלת שבת, ועי"ש שי"ח.
  253. ↑ הגהות מנהגים לספר המנהגים לר"א טירנא מנהג של שבת אות כו והלכות ומנהגי מהר"ש עמ' ריד סי"ד, בשם מהר"ם ומהרי"ו; מג"א או"ח סי' רסג ס"ק יא, ועי"ש ושם שלכתחילה אין לנהוג כן, ורק אם שכחה לברך, תעשה כן, ועי' שש"כ ח"ב פמ"ד ס"ו הדין בזה ביו"ט; שו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' קיב; שו"ת לבושי מרדכי מהד' רביעאי סי' יט. וכ"מ מפנ"י שבת כג א ד"ה ועוד. ועי' שו"ע הרב שם קו"א ס"ק ג שהביא ראיה לזה מתוס' שבת כה ב ד"ה חובה ורא"ש שם פ"ב סי' יח ור"ן שם (יא ב), ועי' שו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' ה ד"ה ובשו"ע, שדחה דבריו. ועי' אשל אברהם (בוטשאטש) שם ד"ה כשידליק. ועי' שש"כ שם הערה כד שאפילו אחרי הסעודה אפשר עוד לברך.
  254. ↑ שו"ע הרב שם סי"א.
  255. ↑ שו"ע הרב קו"א שם; שו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' ה ד"ה ואף, ועי"ש שלפי טעם זה אם הדליקה קודם זמן המצוה אינה יכולה לברך לאחר מכן, ועי' ציון 241.
  256. ↑ שו"ע הרב שם. ועי' ציון 210.
  257. ↑ ע"ע אש ציון 7 ואילך.
  258. ↑ שו"ת דברי מלכיאל שם, ועי"ש שלפי טעם זה, אפילו הדליקה הנר לפני תחילת זמן המצוה, יכולה לברך לאחר מכן, ועי' ציון 238.
  259. ↑ ע"ע ברכת המצוות ציון 175 ואילך.
  260. ↑ מאמר מרדכי שם ס"ק ג בבאור דעה זו, ועי"ש שיש לגמגם בזה; התעוררות תשובה שם; דברי מלכיאל שם; עי' לבושי מרדכי שם.
  261. ↑ הגהות מנהגים לספר המנהגים לר"א טירנא מנהג של שבת אות כו (הובא במג"א שם); שו"ת מהר"י מברונא סי' פד; בגדי ישע על שו"ע שם, ועי"ש שאם תרצה תדליק ותתנה שאינה מקבלת שבת (ע"ע קבלת שבת).
  262. ↑ שו"ת משפטי עוזיאל ח"א או"ח סי' ז ד"ה מכאן. ונ' שזו כוונת הגהות מנהגים שם: לא שייך ברכה בדלוקה ועומדת, ועי' מחצה"ש בציון 246 שפי' בע"א.
  263. ↑ מחצה"ש על מג"א שם, בבאור הגהות מנהגים שהובא במג"א שם, ועי' ציונים 245, 248.
  264. ↑ מהר"י מברונא שם, וצ"ב אם מש"כ שאין זה זמן הדלקה זהו טעם בפני עצמו, או שלכן יש חשש שתטה, ומהאחרונים שבציון 249 משמע שזהו טעם בפני עצמו. ועי' ציון 250.
  265. ↑ מהר"י מברונא שם; שו"ת הר צבי שו"ת הר צבי או"ח ח"א סי' יח בד' הגהות מנהגים שבמג"א שם, ועי' ציונים 245-246. ועי' ציון 227.
  266. ↑ עי' א"ר שם ס"ק י; עי' פמ"ג שם א"א ס"ק יא, ועי' שו"ת מגידות סי' י שהסתפק שמא תוכל לברך אף בזמן שאסור להדליק, ועי' הגהות מגד יהודה שם ס"ק ד; עי' ישועות יעקב שם ס"ק ב. ועי' מאמר מרדכי שם שתמה על חילוק זה.
  267. ↑ פמ"ג שם. ועי' ציון 247.
  268. ↑ עי' ציון 271.
  269. ↑ עי' שו"ע הרב או"ח סי' רסג סוף ס"ו; תורת שבת (ווייל) שם ס"ק ז; עי' קצות השלחן סי' עד בדי השלחן ס"ק כב; ציץ אליעזר חי"א סוס"י כא, ועי"ש שיש מקומות שנהגו שהבעל עומד לצד אשתו בשעה שמדליקה נרות, ועונה אמן על ברכתה; שש"כ ח"ב פמ"ה ס"ב.
  270. ↑ עי' ציון 481.
  271. ↑ חיי אדם ח"ב כלל ה ס"י; קצוש"ע סי' עה ס"ט; מ"ב שם ס"ק ל. ועי' קצות השלחן סי' עד בדי השלחן ס"ק כב שתמה על זה, ועי' שש"כ פמ"ה הערה לא שאין זה מן הדין אלא למצוה בעלמא.
  272. ↑ עי' רש"י שבת כה ב ד"ה חובה ותוס' שם ד"ה חובה והמנהיג הל' שבת עמ' קמו, בפי' רב ורבא (וי"ג: רבה) שם, ועי' ציון 27; ר"י ממגדיבורג (בשיטת הקדמונים) שם; עי' שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג; שו"ע הרב או"ח סי' רסג ס"א וסי"ד, ועי"ש ס"י וסי"ד שבמקום שכמה בעלי בתים אוכלים יחד, ואחד מהם הדליק במקום הסעודה (עי' ציון 148 ואילך), יכולים השאר להדליק שלא במקום הסעודה; עי' אחרונים שבציון 128. ועי' העיטור ש"ג הל' מילה (מט א). ועי' שו"ע או"ח רעג ז ומ"ב שם ס"ק לב. ועי' כף החיים סי' רסג ס"ק סח וקצות השלחן סי' עד בדי השלחן ס"ק יד ומעשה רב ס"ק קיג, אם צריך להניח הנר ממש על השלחן.
  273. ↑ המנהיג שם. ועי' דברות משה שבת סימן כו הערה מב שחולק.
  274. ↑ תוס' שם; המנהיג שם, ועי"ש ורש"י דלהלן ומהר"י ווייל שם, שהביאו ראיה מיומא עה ב. ועי' ציון 379.
  275. ↑ עי' רש"י שבת כה ב ד"ה חובה; עי' מהר"י ווייל שם.
  276. ↑ רש"י שם.
  277. ↑ ב"ח או"ח סוס"י רעג בד' רש"י ותוס' שם; אחרונים שבציון 128.
  278. ↑ מחצית השקל סי' רס"ג ס"ק יג; שו"ע הרב שם ושם; קצוש"ע סי' עה ס"ד, ועי"ש שלכן כשמדליקה נרות נוספים, תדליק באחרונה את הנרות שעל השולחן, כדי שהברכה תהיה סמוכה לנרות אלו (עי' ציון 208); העמק שאלה שאילתא קכב אות ג בד' השאילתות שם ורבנו משולם שבציון 173. ועי' ציונים 128, 132, 145, 202, 382, 397. ועי' שו"ת בית הלוי ח"א סי' יא שמ' שעיקר המצוה אינה ההדלקה שבמקום הסעודה.
  279. ↑ העמק שאלה שם. ועי' מג"א סי' רסג ס"ק ה, שאכילה לאור הנר היא מעיקר סעודת שבת.
  280. ↑ עי' תוס' שם בדעת אביי שם; עי' רא"ש פסחים פ"י סי' ה, ועי' תוס' הרא"ש שבת שם; רי"ו תא"ו ני"ב ח"א; עי' טור או"ח סוס"י רעג; עי' פנ"י שם; עי' שנות אליהו שבת פ"ב מ"ב בד' חכמים במשנה שם ושכן פסק הרוקח (הל' שבת סי' נב) וכ"מ בראש יוסף שבת כה ב ד"ה והלכתא, ועי' ר"י מלוניל שבת כד ב ורש"ש שם כא א, שפי' דעת חכמים בע"א. ועי' הגהמ"י שבת פ"ה ה"א בשם מהר"ם וס' הרוקח הל' שבת סי' נב, שאפשר להדליק הנר בבית ולאכול בחצר, ועי' מרדכי שבת סי' רצד והגהות ר"פ לתשב"ץ קטן סי' ג והגהות בגדי ישע למרדכי פסחים סי' תריא אות כח, שהעמידו דבריהם כשאוכל מבעוד יום ויש אור בסעודה, ועי' ציון 126.
  281. ↑ פנ"י שם.
  282. ↑ עי' מרדכי שבת סי' רצד בשם מהר"ם; עי' הגהות רבינו פרץ לתשב"ץ קטן סי' ג בד' המהר"ם ור"ש משפירא שם; כלבו תחילת סי' לא ד"ה והר"ם כתב.
  283. ↑ כלבו שם.
  284. ↑ ב"ח או"ח סי' רסג ד"ה כתב באגודה ושכנה"ג שם סי' רעג ס"ק ה, בד' האגודה שבת פ"ה אות מה, ועי' א"ר שם סי' רסג ס"ק יט שתמה שבאגודה מבואר להיפך, ואפשר שלפני הב"ח ושכנה"ג לא היו דברי האגודה, רק מה שהביא ממנו הב"י או"ח סוס"י רסג; נחלת צבי או"ח סי' רסג ס"ק ט בד' תוס' שבת כה ב ד"ה חובה. ועי' ציון 122.
  285. ↑ הגהות בני בנימין לרמב"ם שבת פ"ה ה"א בד' רש"י שבציון 119. ועי' כלבו שם, בשם הר"ד ב"ר לוי, שאפילו אינו אוכל כלל צריך להדליק נר שבת. ועי' ציון 130 ואילך.
  286. ↑ העמק שאלה שאילתא קכב אות ג בד' השאילתות שם. ועי' ציון 129.
  287. ↑ שו"ת מהרי"ל סי' קמד בד' הסמ"ג; העמק שאלה שם.
  288. ↑ מהרי"ל שם; העמק שאלה שם. ועי' ציון 122.
  289. ↑ שו"ת מהרי"ל סי' קמד; עי' שו"ע או"ח רסג ו (ומקורו במרדכי שבת סי' רצד בשם מהר"ם) ומג"א שם ס"ק יג וא"ר שם ס"ק טו ולבושי שרד על מג"א שם, בד', וכ"מ בבהגר"א שם; עי' מג"א שם ס"ק כא; שו"ע הרב שם ס"ט; ערוה"ש שם ס"ג וס"ה בד' רש"י שבת כה ב ד"ה הדלקת ור"י במרדכי שם סי' רצד. ועי' ציון 139.
  290. ↑ מהרי"ל שם; מג"א שם; שו"ע הרב שם.
  291. ↑ ע"ע יום הכיפורים ציון 1573.
  292. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 1571.
  293. ↑ העמק שאלה שם, וכ"מ במהרי"ל ובמג"א שם, ועי' ציונים לתורה כלל לח (מז ב) ופרי צדיק קונ' שביתת שבת אות ה ד"ה ומיהו, שפי' דעת חכמים בע"א, וע"ע הנ"ל ציון 1578 ואילך, שי"ס שאף לדעת ר' שמעון בן אלעזר, שמדליקים ביום הכיפורים שחל בשבת, זהו מצד המנהג, אבל מן הדין אין מדליקים, כי אין בהדלקה זו תועלת לאכילה.
  294. ↑ עי' ציון 201145.
  295. ↑ עי' ס' הפרדס לר"א ממונתשון שער תשיעי פי"ג; עי' מג"א או"ח סי' רסג ס"ק א, וס"ק יד בד' השו"ע שם (ומקורו במרדכי שבת סי' רצד בשם מהר"ם, ועי' ציון 144); שו"ע הרב שם ס"א וס"ט, ועי"ש סט"ו שמ' שחיוב זה מוטל על בעל הבית או על מי שהחדר מיוחד לו, ועי' דברי חנוך ושאול בן הלוי סי' ח שהחיוב הוא על כל המשתמשים בחדר, ועי"ש בהשמטות סוף דף עב ב בד' המג"א שם ס"ק כא; ערוה"ש שם ס"ה; עי' באה"ל שם ס"ו. ועי' או"ז הל' ער"ש סי' יא ומטה משה דיני שבת סי' תיט. ועי' שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' כד שדין זה אינו מעיקר התקנה אלא דרך דקדוק מצוה וחומרא, ועי' שו"ת רב פעלים ח"ב או"ח סי' נ ד"ה והנה ודאי ושו"ת אז נדברו ח"ה סי' ו שחיוב זה הוא מן הדין. ועי' קצות השלחן סי' עד בדי השלחן ס"ק א שהסתפק אם יש להדליק בחדר אפל שמשתמש בו ביום, או שלא חייבו חז"ל רק לצורך השימוש בליל שבת שזהו דבר השכיח, אבל לא לצורך יום השבת, שזהו דבר שלא שכיח שלא גזרו בו חכמים.
  296. ↑ עי' מג"א ס"ק יד; שו"ע הרב שם ס"א; ערוה"ש שם ס"ה; עי' באה"ל שם ס"ו.
  297. ↑ הפרדס שם, ועי"ש שמי שיש לו כמה בתים, אם לא התכוון מתחילה לפטור את כולם בברכה, אין הברכה פוטרת כל הבתים; מג"א שם בד' השו"ע שם, וס"ק כא; שו"ע הרב שם ס"ט; ערוה"ש שם. ועי' א"א (בוטשאטש) שם, שהסתפק אם אפשר לברך על הנרות שבשאר החדרים, כאשר מדליק אותם לפני הנר שבמקום האכילה, ואינו שומע הברכה שמברכים על הנר שבמקום האכילה.
  298. ↑ עי' שו"ע הרב שם; ערוה"ש שם. ועי' או"ז שם שמנהג כשר הוא להדליק תחילה כל נרות שבבית ואח"כ נרות שע"ג השלחן כי אותו נר הוא הבא לכבוד שבת. ועי' באה"ל שם, שגם אם האשה היא זו שברכה על הנר שבמקום האכילה, והבעל הוא זה שמדליק את הנרות בשאר חדרי הבית, הרי זה כאילו הוא ברך וממילא נפטרו כל החדרים שהוא מדליק בברכה.
  299. ↑ שו"ע הרב שם סי"ד.
  300. ↑ א"ר שם ס"ק טו, בד' מרדכי שבת סי' רצד (וכ"ה בשו"ע שם, ועי' ציון 139) ותשב"ץ קטן סי' ו וכלבו סי' לא, בשם מהר"ם; העמק שאלה שאילתא קכב אות ג בד' השאילתות שם.
  301. ↑ העמק שאלה שם. ועי' ציון 122.
  302. ↑ עי' ציון 276.
  303. ↑ רש"ז אויערבך בשש"כ פמ"ד הערה א.
  304. ↑ הלכות ומנהגי מהר"ש עמ' קי אות שסט (הובא במלבושי יו"ט או"ח סי' רסג ס"ק ב ובא"ר שם ס"ק יד) בשם תוספתא שבת (ועי"ש בהערת המהדיר), ושכן הוא בנר חנוכה (ע"ע חנכה ציון 602). ועי' מג"א סי' רסג ס"ק כג, ועי' ראבי"ה סי' קצט שמ' שחולק, ועי"ש בהערת המהדיר.
  305. ↑ עי' ציון 57.
  306. ↑ פסקי הלכה של ר"ח או"ז (דרשות מהר"ח) עניני שבת עמ' 71 (הובא בב"י או"ח סי' רסג בשם או"ז). ועי' ערוה"ש או"ח סי' רסג ס"ו, שכשהם מדליקים בבת אחת, יכולים כולם להדליק ולברך, ורק כשאחד כבר הדליק ואח"כ בא אחר להדליק, הסתפק ר"ח או"ז, אולי יש בזה ברכה לבטלה, שכבר אי אפשר לקיים המצוה במקום זה, ועי' של"ה שבת נר מצוה אות כה וחובת הדר שבציונים 478, 480, שמ' שחולקים.
  307. ↑ פסקי הלכה של ר"ח או"ז שם.
  308. ↑ שו"ת מהרי"ל סי' נג. ועי' מג"א שם ס"ק ט שאשה סומא, אף שרשאית להדליק ולברך (ע"ע סומא), לא תדליק ותברך במקום שכבר הדליקו בו, שאין לה שמחה מתוספת האור.
  309. ↑ שו"ע או"ח רסג ח, ועי' ציון 152; של"ה שם, ועי"ש שכדי שלא להכנס למחלוקת, רצוי שיעמדו כולם יחד, ואחד יברך והשאר יענו אמן, וכ"ה בעו"ש שם ס"ק ד; ברכ"י שם שיורי ברכה ס"ק ג.
  310. ↑ רמ"א בשו"ע שם ומ"ב שם ס"ק לז; לבוש שם ס"ט; ערוה"ש שם ס"ו. ועי' ברכ"י שם ושכ"כ מהרי"ל וואלי שזהו רק כשהמאוחרים גורמים לתוספת אורה, אך אם גם בלא המאוחרים היו הראשונים מדליקים את אותם נרות שכעת מדליקים המאוחרים, אין למאוחרים לברך, שאינם גורמים תוספת אורה. ועי' א"א (בוטשאטש) שם ד"ה במקום, שבמקום שנהגו כן, אף השו"ע שבציון 151 מודה שמותר לברך, ואין לחשוש לברכה לבטלה. ועי' ציון 481.
  311. ↑ של"ה שם (הובא במג"א שם ס"ק טו), ועי' ברכ"י שם שדחק בדרך אפשר לפרש דברי השל"ה באופן מסוים, ומסתימת השל"ה וכל הפוסקים שהביאוהו ל"מ כן; שו"ע הרב שם ס"י.
  312. ↑ ערוה"ש שם.
  313. ↑ של"ה שם.
  314. ↑ א"ר שם ס"ק יח בשם זקנו הגאון מהר"ש; ברכ"י שם לד' מהרי"ל שם; עי' א"א (בוטשאטש) שם ד"ה במקום. ועי' פמ"ג שם א"א ס"ק טו (הובא במ"ב שם ס"ק לז), שיש להקל כדעה זו בנשים עניות שאין להם כי אם מנורה אחת.
  315. ↑ עי' ציון 149.
  316. ↑ קצות השלחן סי' עד בדי השלחן ס"ק כב; שו"ת דברי יציב או"ח סי' קיט. ועי' שו"ת פנים מאירות ח"א סי' סט ודה"ח זמן הדלקת נרות וער"ש אות יג (עמ' 175).
  317. ↑ רש"א יודלביץ קובץ נועם כרך כ עמ' קא.
  318. ↑ עי' ציון 149.
  319. ↑ עי' ציון 150.
  320. ↑ רש"א יודלביץ שם.
  321. ↑ אגרות משה או"ח ח"ה סי' כ אות ל; שו"ת דברי יציב או"ח סי' קכ אות ה; תשובות והנהגות ח"ב סי' קנז אות ו; שו"ת תפלה למשה ח"א סי' ז, ועי"ש שהאריך בזה.
  322. ↑ דברי יציב שם; תפלה למשה שם. ועי' ציון 158 שעל תוספת אורה אפשר לברך רק כשמדליק הנר במקום האכילה, ועי' ציון 151 שיש סוברים שאין לברך על תוספת אורה.
  323. ↑ דברי יציב שם; תשובות והנהגות שם; תפלה למשה שם.
  324. ↑ דברי יציב שם. ועי' שש"כ פמ"ג הערה קעא בשם רש"ז אויערבך.
  325. ↑ אגרות משה שם, ועי"ש שאף שמתחילה לא היו מתקנים להדליק נר מחמת חשש רחוק שתהיה הפסקת חשמל, אך לאחר שתקנו, החיוב עומד בעינו כל עוד יש טעם בתקנה אף שהוא רחוק.
  326. ↑ ע"ע חנכה ציון 393 ואילך. רש"ז אויערבך שם: אפשר.
  327. ↑ רי"י במרדכי שבת סי' רעג כדין נר חנוכה (ע"ע חנכה ציון 620 ואילך), הובא בד"מ או"ח סי' רסג ס"ק ה; האגודה שבת פ"ב אות לו; שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג; ב"ח או"ח סי' תרעה אות א בד' הרמב"ם חנוכה פ"ד ה"ט. ועי' הלכות ומנהגי מהר"ש סי' שסט (הובא בא"ר סי' רסג ס"ק יד) ופמ"ג שם סי' רסג א"א ס"ק יב, ולבושי שרד שם ס"ק כא בד' המג"א שם, ודה"ח סי' נ אות טז, שה"ה שאין להדליק הנר בעודו בידו, אלא יניחנו במקומו ואח"כ ידליקנו, ועי' מסגרת השלחן סי' עה אות כה שיש מן האחרונים שנראה מדבריהם שאין קפידא בזה, ועי' א"א (בוטשאטש) שם ס"י שביו"ט מותר, ועי' הלכות ומנהגי מהר"ש שם שאף ביו"ט אסור.
  328. ↑ ע"ע חנכה ציון 560 ואילך וציון 629 ואילך. מג"א שם ס"ק כג בד' רי"י במרדכי שם; עי' בהגר"א שם. ועי' ציון 72, ועי' ציון 73 שי"ח.
  329. ↑ מג"א שם בד' רי"י במרדכי שם, הובא במ"ב שם. ועי' שלחן הטהור שם ס"י שפסק כדעה זו.
  330. ↑ מהר"י ווייל שם; לבוש שם.
  331. ↑ עי' מג"א שם; מ"ב שם, ועי"ש שלכתחילה יש להחמיר כדעה זו, ובמקום הצורך יש להקל כדעה שבציון 472. ועי' מג"א ולבושי שרד שם, שאם עמד הנר שעה מועטת על מקומו, רשאי אחר כך להניחו במקום אחר, שבזה יש כבר היכר שהודלק לכבוד שבת (ועי' שו"ע הרב שם סי"ד, ועי' רש"ז אויערבך בשש"כ פמ"ג הערה קצז שבאר דבריו), וכן מותר ליטלו ממקומו ולהניחו במנורה העשויה לכבוד שבת, שבאופן זה ניכר שעושה כן לכבוד שבת. ועי' שו"ת קנין תורה בהלכה ח"ד סי' כו שבימינו שמשתמשים באור החשמל, ואין משתמשים בנרות כדי להאיר, ממילא ניכר שהנר מודלק לכבוד שבת, ואפשר להדליקו במקום שמשתמש בו ולהניחו במקום אחר.
  332. ↑ עי' שו"ע הרב שם סי"ד, ועי"ש שברכתו הראשונה לבטלה, ומ' שחוזר ומברך, ועי' תורת חיים (סופר) או"ח שם ס"ק לח ושו"ת ערוגת הבשם (גרינולד) או"ח ח"א סי' ס, שאין זה לעיכובא; מ"ב שם ס"ק מח, ועי' שעה"צ שם ס"ק נד שיש ללמוד כן מנר חנוכה (ע"ע חנכה ציון 626 ואילך).
  333. ↑ עי' ציון 116. מהר"י ווייל שם; שו"ע הרב שם סי"ד.
  334. ↑ ב"ח שם לד' הטור שם; תורת חיים (סופר) שם סוס"ק ח בד' שכנה"ג שם הגה"ט אות י.
  335. ↑ רמ"א בשו"ע שם ס"י; לבוש שם; חיי אדם ח"ב כלל ה סי"ד; שו"ע הרב שם; קצו"ע סי' עה ס"ח.
  336. ↑ ע"ע היכל ציון 242. תקו"ז תקון כד ותקון מז (הובא בכה"ח או"ח סי' רסב ס"ק א ורסג ס"ק כ).
  337. ↑ ציון 1571 ואילך.
  338. ↑ ברייתא שבת כג ב ורש"י שם ד"ה שלא; טוש"ע רסג ד. ועי' שו"ת ארץ צבי ח"א סי' קיג ד"ה ולפ"ז, בד' הרמ"א שם ס"י והמג"א שם ס"ק כ, שבשעת הדחק מותר להקדים (וכ"מ בשו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' לה אות ח), ועי' שו"ת נצח יוסף ח"א סי' כה ד"ה הנה בכאן, שברמ"א שם מדובר בהדלקה הסמוכה לשקיעה, ולפי דבריו אין ראיה מהרמ"א והמג"א שם שבשעת הדחק מותר להקדים. ועי' ערך ש"י או"ח שם ס"י ושו"ת ארץ צבי ח"א סי' ס ד"ה וגם, בד' בה"ג (הל' חנוכה), שכל שאינו מקבל שבת בסמוך להדלקה, הרי זה בכלל לא יקדים, וכעי"ז בתהלה לדוד (אורטנברג) או"ח שם אות ד בד' שו"ע הרב שם ס"ז, ועי' או"ז שבציון הבא, ועי' ציון 427. ועי' קצות השלחן סי' עד בדי השלחן ס"ק כח, שדין זה נאמר לגבי הנר שבמקום הסעודה שמברכים עליו (עי' ציונים 122, 201), אבל את שאר הנרות שבבית (עי' ציון 139) אפשר להקדים ולהדליק.
  339. ↑ רש"י שם ד"ה שלא; או"ז ח"ב הל' ער"ש סי' יא: כדי שיהא נראה שנר זה לכבוד שבת ולקבלת שבת, ועי' ערך ש"י שבציון הקודם; ר"ן שם; טוש"ע שם ס"ד. ועי' של"ה שבת נר מצוה אות כב שכשניכר שהוא של שבת, כגון לאחר שהתפללו הקהל מנחה, ואז הכל מוכנים לקבלת שבת, ונראה שמדליק לכבוד שבת, מותר להקדים, וכעי"ז בשו"ת מנחת יצחק ח"ט סי' כ ובשו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' לה אות ח, שבמקום שכל בני העיר מקדימים ומדליקים, מותר, שבאופן זה ניכר שההדלקה היא לכבוד שבת, ועי' שו"ת ארץ צבי ח"א סי' קיג ד"ה ועי' בשל"ה, בד' השל"ה שם, שכשניכר שהוא של שבת, יכול להדליק אפילו קודם פלג המנחה, ועי' ציון 425.
  340. ↑ מאירי שם.
  341. ↑ רש"י שם ד"ה לאקדומי; ר"ן שם (י ב); טוש"ע שם.
  342. ↑ ערוה"ש שם ס"י; מ"ב שם ס"ק טו ובאה"ל שם ד"ה בעוד, ועי"ש וע' תוספת שבת שנחלקו בזמנה של תוספת שבת, ועי' מ"ב שם וערוה"ש סי' רסא ס"ח שחצי שעה לפני השקיעה, אינה בכלל ההקדמה האסורה. ועי' דה"ח זמן הדלקת הנר וקבלת שבת אותיות ב-ג (עמ' 174) שכתב זמן אחר, ועי' תהלה לדוד או"ח סי' רסג אות ד שדחה דבריו. ועי' חי' מהרי"ט שבת שם ד"ה דביתהו בפי' הב', שמ' שכל שאינו סמוך ממש לזמן תוספת שבת, הוא בכלל ההקדמה האסורה.
  343. ↑ תהלה לדוד שם אות ד ושו"ת ציץ אליעזר חי"א סי' כא אות א, בד' הרמ"א שם ס"י, ועי' שו"ת נצח יוסף ח"א סי' כה ד"ה הנה בכאן, שברמ"א שם מדובר בהדלקה הסמוכה לשקיעה; ציץ אליעזר שם בד' שלחן עצי שטים דיני ער"ש סי' ה ס"ד. ועי' סידור בית יעקב ליעב"ץ דיני ער"ש אות כח (דף קלו ב), וכוונתו צ"ב. ועי' פנ"י ברכות כז א ד"ה לולי וד"ה בתוס'. ועי' באה"ל שם ס"ד ד"ה לא יקדים, שחולק.
  344. ↑ עי' חי' מהרי"ט שבת שם ד"ה דביתהו בפי' הב'.
  345. ↑ ר"ח שם; ראבי"ה סי' קצט; מאירי שם, ועי"ש שקודם לכן נדמה כשרגא בטיהרא (עי' ציון 413).
  346. ↑ ריטב"א שם, וע"ע בין השמשות ציון 29 שלדעת הריטב"א אחר השקיעה הוא עדיין יום גמור.
  347. ↑ י"מ במאירי שם, והגמ' שם לענין נר חנוכה; פרי יצחק ח"ב סי' ח ד"ה ובזה ניחא ואבן האזל חנוכה פ"ד ה"ה, בד' הרמב"ם שם, ועי' מ"מ שם; פרי יצחק שם בד' בה"ג הל' חנוכה.
  348. ↑ שו"ע הרב או"ח סי' רסג ס"ו; דה"ח זמן הדלקת הנר וקבלת שבת אות ג (עמ' 174); סידור בית יעקב ליעב"ץ דיני ער"ש אות כח (דף קלו ב).
  349. ↑ דה"ח שם.
  350. ↑ עי' עו"ש סי' רסג ס"ק ב; הגהות רע"א על שו"ע או"ח רסג ד; מ"ב שם ס"ק כ ובאה"ל שם ד"ה מבעוד; פרי יצחק ח"ב סי' ח ד"ה ומכל הנ"ל; שו"ת ארץ צבי ח"א סי' קיג בד' הרמ"א בשו"ע שם. ועי' ציון 78 שי"ס שאף נר שמודלק ועומד יוצאים בו יד"ח.
  351. ↑ ארץ צבי שם. ועי' ערוה"ש שם סי"ט.
  352. ↑ עי' עו"ש שם בד' הרמ"א בשו"ע שם; באה"ל שם ד"ה מבעוד.
  353. ↑ עי' ציון 416.
  354. ↑ תוס' ברכות כז א ד"ה דרב: שמקבל עליו שבת מיד, וכ"ה בשו"ע דלהלן, ועי' שו"ע הרב או"ח סי' רסג קו"א ס"ק ב שמיד לאו דווקא, והשיעור הוא כדי לצלות דג קטן וזהו פחות מרבע שעה, ועי' קצות השלחן סי' עד בדי השלחן ס"ק יז ושו"ת ארץ צבי ח"א סי' קיג בהערה ושו"ת ציץ אליעזר חי"א סי' כא אות ד מהו שיעור הזמן המדויק, ועי' שו"ע הרב שם שמשמע שהקבלה אינה צריכה להיות ע"י ההדלקה, וכ"מ בטוש"ע שם רסז ב; תר"י שם (יח ב); מרדכי שם סי' צ; רא"ש ברכות פ"ד סי' ו ותוספות הרא"ש שם, ועי' רא"ש שם שקודם פלג המנחה אי אפשר לקבל שבת, וע"ע תוספת שבת שי"ח; שו"ע שם רסג ד. ועי' שו"ע הרב שם סי"א וקו"א ס"ק ב, שאפשר שהאשה תדליק והבעל יקבל שבת.
  355. ↑ רא"ש שם; שו"ע שם.
  356. ↑ ע"ע תוספת שבת, ועי"ש שי"ח. מ"ב שם ס"ק יח. ועי' שו"ת ארץ צבי ח"א סי' קיג ד"ה ועי' בשל"ה, שכתב טעם אחר.
  357. ↑ תורת שבת (ווייל) שם ס"ק ו, ועי"ש שהביא ראיה מתר"י ברכות (יח ב), ועי' הגהות ד"ת על תר"י שם שהסתפק בד' תר"י אם הכוונה גם קודם פלג המנחה; ארץ צבי שם בהערה בד' סידור אדמו"ר הזקן סדר הכנסת שבת. ועי' פנ"י ברכות כז א על תוד"ה דרב. ועי' ציון 416.
  358. ↑ ברייתא שבת כג ב ורש"י שם ד"ה שלא; טוש"ע רסג ד; פרי יצחק ח"א סי' ו ד"ה מיהו ופי' הר אפרים למכילתא בשלח מס' דויהי סוף הפתיחתא, בפי' המכילתא שם. הרמב"ם השמיט, ועי' פרי יצחק שם.
  359. ↑ שמות יג כב.
  360. ↑ רב יוסף שבת שם ומאירי שם.
  361. ↑ מאירי שם.
  362. ↑ או"ז ח"ב הל' ער"ש סי' יא.
  363. ↑ עטרת צבי שם; ערוה"ש שם ס"י. ועי' חי' מהרי"ט שבת שם ד"ה דביתהו.
  364. ↑ מ"ב שם.
  365. ↑ פרי יצחק שם ד"ה ולפ"ז, ועי"ש ד"ה ואחרי.
  366. ↑ עי' ראבי"ה סי' קצט; מאירי שבת כג ב, וע"ע בין השמשות ציון 29 שלדעת המאירי אחר שקיעת החמה זהו עדיין יום גמור; ר"י מלוניל שם (י ב); חי' מהרי"ט שבת שם ד"ה דביתהו בפי' הא', ועי"ש שאחר שקיעת החמה הוא יום גמור; פרי יצחק ח"א סי' ו, ועי"ש שזהו אפילו לסוברים שאחר שקיעת החמה הוא עדיין יום גמור (ע"ע הנ"ל שם).
  367. ↑ ריטב"א שם, וע"ע הנ"ל שם שלדעת הריטב"א אחר שקיעת החמה זהו עדיין יום גמור.
  368. ↑ עי' חי' מהרי"ט שבת שם ד"ה דביתהו בפי' הב', ועי"ש ששאר מלאכות מותרות באותה שעה, אבל בהדלקת הנר החמירו יותר; עטרת צבי שם ס"ק ה; מ"ב שם ס"ק טז; ערוה"ש שם ס"י (ועי' ערוה"ש שם סי' רסא ס"ח שכניסת השבת היא בשקיעת החמה).
  369. ↑ ר"ן שם (י ב), ועי"ש שהחידוש בזה שאף הדלקת הנר שהיא מלאכה של קודש לצורך שבת והיא תחילת השביתה (ע"ע תוספת שבת, ועי"ש שי"ח) אסורה בזמן תוספת שבת.
  370. ↑ אג"מ או"ח ח"ב סי' ו; עי' שו"ת יביע אומר ח"ה סי' כא. ועי' שו"ת מהרש"ג או"ח סי' לח שקבע בלוחותיו זמן הדלקת נרות שש שבע דקות לפני השקיעה. ועי' ס' בין השמשות (טוקצינסקי) ריש פ"ו שבפחות מחמש עשרה דקות אין אף קהילה שמקילה.
  371. ↑ בין השמשות שם שכן נהגו בארצות הצפון. ועי' הזמנים בהלכה ח"ב עמ' תרב מקורות נוספים למנהג זה.
  372. ↑ מ"ב סי' רסא ס"ק כג, ועי"ש הטעם שבזה יוצא ידי שיטת כל הראשונים, ועי"ש שעדיף יותר להדליק חצי שעה קודם השקיעה; כף החיים שם ס"ק כג; קצות השלחן סי' עד סי"ב; אג"מ או"ח ח"א סי' צו, וח"ב סי' ו: שמונה עשרה דקות.
  373. ↑ עיר הקודש והמקדש ח"ג פכ"ה אות ד סעיף א.
  374. ↑ ערוה"ש או"ח סי' רסא ס"ח וס"ט; בין השמשות שם שכן הוא ברוב תפוצות ישראל. ועי' הזמנים בהלכה שם עמ' תקצח מקורות נוספים למנהג זה.
  375. ↑ קצות השלחן שם שכן המנהג בא"י; עיר הקודש והמקדש שם שכ"ה מנהג ירושלים והעיירות העתיקות, ועי"ש הטעם למנהג זה. ועי' שו"ת יביע אומר שם, שאין יסוד למנהג זה, ועי' שו"ת אז נדברו ח"ב סי' ג שחולק.
  376. ↑ הקדמת בן הדרישה ליו"ד ד"ה הטעות השני בשם אמו; עי' של"ה פסחים נר מצוה אות סה; פמ"ג סי' רס משב"ז ס"ק ג; חת"ס שבת כד ב; עי' מטה אפרים סי' תרכה סל"ג; מנחת שמואל (ווייס) סי' ל אות ב בד' הרמב"ם שבת פ"ל ה"ה ויו"ט פ"ו הט"ז; פרי יצחק ח"א סי' ו ד"ה גרסינן וד"ה ועכ"פ לפי; נימוקי או"ח ריש סי' תקכט, ועי"ש שכן גם נהג אביו. וכ"מ מספר המנהגים לר"י טירנא ריש הל' ליל הסדר. ועי' באה"ט או"ח סוס"י תקג. ועי' משנת יעבץ או"ח סי' לד שהאריך בזה, ועי"ש בסוף הסימן שמחלק בין א"י שיש להדליק מבעוד יום, לחו"ל שיש להדליק משחשיכה, ועי' שש"כ ח"ב פמ"ד הערה ד שהקשה על דבריו.
  377. ↑ אלף למטה שם אות נא, ועי"ש הדין בחג סוכות.
  378. ↑ נימוקי או"ח שם. ועי' אלף למטה שם.
  379. ↑ הקדמת בן הדרישה שם בשם אמו, ועי' אלף למטה שם ומנחת שמואל (ווייס) סי' ל אות ב, שדחו טעם זה.
  380. ↑ הקדמת בן הדרישה שם בשם אמו.
  381. ↑ פרי יצחק שם ד"ה ולפ"ז.
  382. ↑ עי' יוסף אומץ (האן) סי' תתכה, ועי"ש שאשתו נהגה להדליק מבעוד יום; מנחת שמואל סי' ל סוף אות ב, ועי"ש שעדיף להדליק משחשיכה, כדי שאפשר יהיה לברך גם לדעה שבציון 178. ועי' בעה"מ שבת כג ב (י ב) ומאירי שם ד"ה כבר ביארנו וחי' הר"ן שם , שמ' שנר יו"ט מדליקים לאחר חשכה, אך אפשר שסוברים כדעה שבציון 110 שאין חובה להדליק נר ביו"ט, וכוונתם לנר שדרך להדליקו ביו"ט שלא לשהות בחושך.
  383. ↑ הגהת בן הדרישה שם; מטה אפרים שם; הגהות מוהרי"ש נתנזון לשו"ע או"ח סי' רסג בילקוט מפרשים לשו"ע מהד' מכון י-ם, ועי"ש שנשתרבב המנהג מסוכות שמברכות בשעת ההדלקה גם לישב בסוכה; פרי יצחק שם ד"ה גרסינן; מנחת שמואל שם.
  384. ↑ ב"י ושו"ע או"ח רסג ז.
  385. ↑ עי' ראבי"ה סי' קצט; עי' שו"ע שם. ועי' ערוה"ש שם ס"ה שתמה שלא נהגו כן. ועי' ציון 453.
  386. ↑ עי' ערוה"ש שם; עי' באה"ל שם ס"ו ד"ה בחורים. ועי' שש"כ פמ"ה הערה יב, שאשתו לאו דוקא, וה"ה לבן הסמוך על שולחן אביו ואמו שיוצא בהדלקת אמו, ועי' שו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' קנז ד"ה ונתבונן, שחולק, ועי' ערוה"ש שם ס"ה שמחלק בין בן גדול לבן קטן. ועי' ציון 456.
  387. ↑ ב"י ושו"ע או"ח רסג ז.
  388. ↑ ראבי"ה סי' קצט; ב"י ושו"ע שם. ועי' שו"ע הרב שם שאם מדליקים על האורח בביתו, אבל אין מדליקים משלו, דינו כמי שאין מדליקים עליו, וצריך להשתתף עם בעל הבית.
  389. ↑ שו"ע הרב שם ס"ט.
  390. ↑ שו"ע הרב שם ס"ט; עי' ערוה"ש שם ס"ה; עי' באה"ל שם ס"ו ד"ה בחורים.
  391. ↑ עי' שפ"א שבת כא ב ד"ה ת"ר.
  392. ↑ עי' ציון 453.
  393. ↑ תוספת שבת סי' רסג ס"ק יט עפ"י מג"א סי' תרעז ס"ק א; שו"ע הרב או"ח סי' רסג ס"ט; מ"ב שם ס"ק לג.
  394. ↑ שו"ע הרב או"ח סי' רסג סט"ו.
  395. ↑ שו"ע הרב שם.
  396. ↑ שו"ע הרב שם וקו"א ס"ק ה. ועי' ברכת הבית שער מה שערי בינה סוס"ק טז, שכן המנהג אצל נשים, אבל לא אצל אנשים, וכעי"ז בנזר ישראל (אוירבך) סי' מה ח"א ליקוטי רימ"א ס"ק לה[שם הוסיף שהמנהג כן רק אצל נשים נשואות].
  397. ↑ תהלה לדוד (אורטנברג) שם ס"ק ז; קצות השלחן סי' עד בדי השלחן ס"ק כד.
  398. ↑ קצות השלחן שם.
  399. ↑ עי' ציון 149 ואילך, ועי' ציון 151 שי"ח. דברי חנוך ושאול בן הלוי סי' ח; עי' שו"ת באר משה ח"ח סי' סז אות ד.
  400. ↑ דברי חנוך ושאול בן הלוי סי' ח, וצ"ב איך יוכל להדליק במקום שיש בו כבר נר, שאין חיוב בתוספת אורה.
  401. ↑ באר משה שם. ועי' שו"ת שם אריה סי' טו, שיכול הבעל להתכוון שלא לצאת בהדלקת אשתו (ועי' ציונים 204, 274). ומשו"ע הרב שם משמע שלא ניתן לכוון שלא לצאת בהדלקת בעל הבית.
  402. ↑ שש"כ ח"ב פמ"ה ס"ו והערה לב.
  403. ↑ שש"כ שם.
  404. ↑ תהלה לדוד וקצות השלחן שם, ועי"ש ושם שהניחו המנהג בצ"ע; מנחת שבת על קיצור שלחן ערוך סי' עה ס"ק כט. ועי' ציון 151 שיש סוברים שאין להדליק ולברך במקום שיש כבר נר דולק.
  405. ↑ עי' מרדכי שבת סי' רצד; תשב"ץ קטן סי' ו; עי' שו"ת מהרי"ל סי' קמד; שו"ע או"ח רסג ו.
  406. ↑ מרדכי שם; מהרי"ל שם (הובא במג"א שם ס"ק יג).
  407. ↑ מרדכי שם; תשב"ץ קטן שם; עי' מהרי"ל שם.
  408. ↑ עי' תשב"ץ קטן שם; עו"ש שם אות ג; תוספת שבת שם ס"ק טז; חיי אדם הל' שבת כלל ה ס"י; עי' דה"ח זמן הדלקת הנר וקבלת שבת אות יד (עמ' 175); ערוה"ש שם ס"ה; עי' באה"ל שם ד"ה בחורים.
  409. ↑ דה"ח שם.
  410. ↑ עו"ש שם; תוספת שבת שם; פמ"ג שם א"א ס"ק יג; חיי אדם שם; שו"ע הרב שם ס"ט; באה"ל שם.
  411. ↑ עי' שו"ע הרב שם; ערוה"ש שם; באה"ל שם.
  412. ↑ עי' ציון 151.
  413. ↑ חובת הדר (בלוי) מצות הדלקת נר שבת הערה מח בד' שו"ע או"ח רסג ח. ועי' חובת הדר שם, שבמקרה זה, אי אפשר שאחד ידליק והשאר ישתתפו בפרוטה (עי' ציון 453), שלא אמרו כן אלא באורח שהוא נגרר אחר בעל הבית ונפטר בנרו, אבל לא בכמה בעלי בית, שחובת ההדלקה חלה על על כל אחד ואחד מהם.
  414. ↑ חובת הדר שם בד' עולת שבת שם ס"ק ד.
  415. ↑ חובת הדר שם בד' א"ר שם ס"ק טז, ועי' ציון 481, ועי' חובת הדר שם, שאין זה דומה לדין המבואר להלן ציון 450, שלא אמרו כן אלא באורח אצל בעל הבית, שהאורח נגרר אחר בעל הבית ונפטר בנרו, אבל כאן כולם חייבים במידה שווה, ואין אחד טפל לחברו.
  416. ↑ חיי אדם ח"ב כלל ה ס"ב; קצוש"ע סי' עה ס"ט; מ"ב שם ס"ק ל בד' א"ר שם, ועי' ציון 480. ועי' חיי אדם וקצוש"ע ומ"ב שם, שהמדליק יכוון להוציאם בברכות, והם יתכוונו לצאת, ועי' קצות השלחן סי' עד בדי השלחן ס"ק כב שתמה על זה, ועי' שש"כ פמ"ה הערה לא שאין זה מן הדין אלא למצוה בעלמא. ועי' קצות השלחן שם, שבמקרה זה אין להדליק ולברך אף לדעה שמותר לברך על תוספת אורה (עי' ציון 149), שלא אמרו כן אלא במי שאשתו עמו, שאם לא יברכו באותו מקום, יבטלו מברכה לגמרי, מה שאין כן כאן שהאשה מדליקה ומברכת בבית.
  417. ↑ טוש"ע או"ח רסג א.
  418. ↑ מ"ב שם ס"ק א.
  419. ↑ ר' פרחיה (בשיטת הקדמונים) שבת כג ב; טור שם; לבוש שם. ועי' רש"י שם ד"ה בנים: על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה, ועי' ר"ח שם ורא"ש שם פ"ב סי' יג ומאירי שם ושפ"א שם, שפי' לענין נר חנוכה (ועי' הגהות הגר"א לרא"ש שם, שהוסיף: ושבת), וכ"ה בעין יעקב שם, ועי"ש להלן בגמ': חזא דהוה רגיל בשרגי טובא וכו', ועי' ר"ח ור' פרחיה ומאירי שם, שפי' לענין נר חנוכה ונר שבת.
  420. ↑ סמ"ג עשין ל, ואפשר שגרס כן בגמ'; טור שם, ועי' ב"ח שם שהכריח כן. ועי' ר' פרחיה שם: שמדליקו בשעתו, ונותן בו שמן הרבה כדי הראוי לו, ועי' פתח עינים שם שמדליק הרבה יותר מהחיוב.
  421. ↑ שבת כג ב ורש"י שם ד"ה בנים.
  422. ↑ משלי ו כג.
  423. ↑ רש"י שם.
  424. ↑ רש"י שבת כא א ד"ה מסכסכת בפי' הא'; פסקי רי"ד שם; עי' ריבב"ן (בשיטת הקדמונים) שם; מאירי שם כ ב.
  425. ↑ רש"י שם כא א ד"ה מסכסכת בפי' הב'; רע"ב שבת פ"ב מ"א.
  426. ↑ משנה שבת כ ב ורבה שם כא א; רמב"ם שבת פ"ה ה"ה וה"ח.
  427. ↑ רש"י שבת כא א ד"ה ומותר; רמב"ם שם; ראבי"ה סוס"י תתקעא; הרוקח סימן צ; רע"ב שבת פ"ב מ"א בפי' הא'; תפא"י שם יכין אות ח בפי' הא'. ועי' ר"י מלוניל כ ב (ח ב): צריך שיתקנם משעה לשעה, וכעי"ז במאירי שם, וצ"ב אם כוונתם כדעה שבציון זה, או כדעה שבציון 472. ועי' מחצה"ש סי' רסד ס"ק א, שאפילו יש אחר עמו שאומר לו תן דעתך שלא אטה (עי' שו"ע או"ח רעה ג), אסור.
  428. ↑ רע"ב שבת פ"ב מ"א; שו"ע הרב או"ח סי' רסד ס"א; מ"ב שם ס"ק א.
  429. ↑ עי' תוס' הרא"ש יבמות ו ב ד"ה לא, בשם ר"מ.
  430. ↑ מהר"ם שיק שם כ ב בד' הירו' שם פ"ב ה"א. ועי' ציון 482.
  431. ↑ פיהמ"ש לרמב"ם שבת פ"ב מ"א: מצוה (ועי' תוי"ט שבת פ"ב מ"א שצ"ל: חובה, ועי' ציון 27); רע"ב שם בפי' הב'; תפא"י שם בפי' הב'. ועי' רש"ש שם שתמה למה יצא ממקום שהאור בו חלש למקום חשוך לגמרי. ועי' ראש יוסף שם, כמה נפק"מ לדינא בין הטעם שבציון זה לטעם שבציון 464.
  432. ↑ רש"ש שם; עי' פני שלמה שם ד"ה דהנה; עי' הערות הרי"ש אלישיב שם בד' רש"י שם ד"ה שאין: שכיון שהאור מסכסכת בהם אורן מפריע לראיה, ואין בזה כבוד שבת ושלום בית. ועי' רשב"א שם. ועי' מהר"ם שיק שבת כ ב שלטעם זה, כשאין פתילות אחרות, ידליק בפתילות שאין מדליקים בהם, שאין החשש שמא יכבה, מוציא מידי הודאי, ועי"ש שמל' המשנה שם כ ב ומהמג"א סי' רסד ס"ק א, ל"מ כן.
  433. ↑ שפ"א שם, ועי"ש שאף קודם שיכבה יש לחוש שידליקנו כדי שיבער יפה.
  434. ↑ שבת פ"ב ה"א. ועי' קה"ע ופ"מ שם שלמסקנת הירו' נדחה טעם זה.
  435. ↑ פ"מ שם; פי' תולדות יצחק לירו' שם.
  436. ↑ פי' אור יעקב לירו' שם, ועי"ש שעובר גם על כיבוי והבערה.
  437. ↑ ירושלמי שם. ועי' מרה"פ לירו' שם נפק"מ לדינא בין טעם זה לטעם שבציון 464.
  438. ↑ פי' ר"ח קנייבסקי לירו' שם.
  439. ↑ עי' ציון 190 ואילך.
  440. ↑ פי' מתא דירושלים לירו' שם, ועי' ר"ח קנייבסקי שם שפי' בע"א. ועי' ר"ש קלוגר בקובץ נר מערבי חי"א עמ' יא, שלמסקנת הירו' כשלא הוצת האור בראש הדלק אין זו הדלקה כלל, ולא קיים המצוה.
  441. ↑ משנה שבת כ ב ורבה שם כא א; רמב"ם שבת פ"ה ה"ח; טוש"ע או"ח רסד ג. ועי' בגדי ישע על מג"א שם ס"ק ב שאפילו אין לו שמן אחר, לא ידליק בשמן שאינו נמשך אחר הפתילה שמא יטה, ועי' פמ"ג שם משב"ז ס"ק א שלטעם שבציון 486, כשאין לו שמן אחר ידליק בשמן שאינו נמשך אחר הפתילה, ועי' ציון 557. ועי' ט"ז או"ח סי' תרעג ס"ק ד, שאפילו יש אחר עמו שאומר לו תן דעתך שלא אטה (עי' שו"ע או"ח רעה ג), אסור.
  442. ↑ רש"י שם כ א ד"ה שאין וד"ה ומותר; רמב"ם שם; עי' תוס' שם ד"ה מפני ושם כג ב ד"ה גזרה, ועי"ש ורא"ש פ"ב סי' ב שאין זה רק חשש, אלא אם ידליק בשמן שאינו נמשך אחר הפתילה ודאי יטה; ראבי"ה סוס"י תתקעא; ר' פרחיה (בשיטת הקדמונים) שם כא א: או יוסיף עליו שמן מותר; רשב"א שם כג ב ושו"ת הרשב"א ח"א סי' קעא; פסקי רי"ד שם כא א; הרוקח סי' צ, ועי"ש סי' מה, וצ"ב; כלבו סי' לו; רי"ו תא"ו ני"ב ח"א; מאירי שם כ ב; רע"ב שבת פ"ב מ"א בפי' הא'; תפא"י שם יכין אות ח בפי' הא'.
  443. ↑ ר' פרחיה שם; רע"ב שבת פ"ב מ"א; עי' שו"ע הרב או"ח סי' רסד ס"א.
  444. ↑ עי' תוס' הרא"ש יבמות ו ב ד"ה לא, בשם ר"מ.
  445. ↑ תוספות ישנים שבת כא א בשם ריב"ן. ועי' ציון 467.
  446. ↑ רש"ש שם.
  447. ↑ תוספות ישנים שם בשם ריב"ן, ועי' מהר"ם בנעט שם ושפ"א שם, שהריב"ן מודה לטעם שבציון 479; רש"ש שם.
  448. ↑ פיהמ"ש לרמב"ם שבת פ"ב מ"א: מצוה (ועי' תוי"ט שבת פ"ב מ"א שצ"ל: חובה, ועי' ציון 27), ועי' תוס' רע"א ובית הלוי עה"ת חנוכה ד"ה ועוד יותר נראה, שתמהו על טעם זה, ועי' בית הלוי שאפשר שט"ס נפל בדברי הרמב"ם; רע"ב שם בפי' הב'; תפא"י שם בפי' הב'. ועי' רש"ש שם כא א שתמה למה יצא ממקום שהאור בו חלש למקום חשוך לגמרי.
  449. ↑ עי' ציונים 417, 432.
  450. ↑ ראבי"ה סי' תתקעא.
  451. ↑ ראבי"ה שם בבאור מנהג אבותיו, ועי"ש: לא ברירא לי לאיסור, ומיהו המנהג כשר ותורה הוא.
  452. ↑ עי' סה"ת סי' רכח; עי' סמ"ג לאוין סי' סה ד"ה פסקו; עי' מרדכי שבת סי' רסג; עי' הגמ"י שבת פ"ה אות ט בשם כל רבותינו בצרפת; עי' רי"ו תא"ו ני"ב ח"ב; עי' פסקי ר' מנדל קלויזנר (בשיטת הקדמונים) שבת כ ב.
  453. ↑ רי"ו שם.
  454. ↑ עי' טוש"ע או"ח רסד א לענין פתילות.
  455. ↑ עי' רש"י שבת כא א ד"ה שמן. ועי' ריטב"א שם, שנתן בו שמן כשר בשיעור שיגרום לשמן הפסול להמשך אחר הפתילה, ועי' ציון 489.
  456. ↑ רבה שבת שם; רמב"ם שבת פ"ה ה"ט; טוש"ע או"ח רסד ד.
  457. ↑ ר"ח שם, ועי"ש שלאחר שהשמן הכשר נגמר, השמן הפסול שנשאר אינו נמשך, ועי' חפץ ה' שם שהקשה על פי' זה, ועי' שפ"א שם ד"ה לפי שאין, שאפשר שלפי ר"ח למסקנת הגמ' רבה חוזר בו מטעם זה, ועי' ר' פרחיה וספר העתים ומ"מ דלהלן של"מ כן; רמב"ם שבת, ועי' מ"מ שם; ר' פרחיה (בשיטת הקדמונים) שם; ספר העתים סי' י; מאירי שם בשם גדולי המחברים, ועי"ש שטעם זה, והטעם שבציון 489 תלויים בשתי גרסאות בגמ'; ר"ן שם (ט א) בפי' הב'; חידושי הלכות על מסכת שבת לגר"א שם בד' הרי"ף שם ח ב. ועי' ריטב"א קדושין ו ב ד"ה ה"ג ובהערת המהדיר שם.
  458. ↑ רש"י שבת שם ד"ה לפי; עי' תוס' שם ד"ה שמחת; ר"י מלוניל שם (ח ב), ועי"ש וראב"ן שו"ת שבסוף הספר ד"ה והא דאיירינן ופסקי רי"ד שם ותוספות רי"ד שם וריטב"א שם ורא"ש שם פ"ב סי' ב ותוספות הרא"ש שם וט"ז או"ח סי' רסד ס"ק ד וחידושי הרי"ם שבת שם, מדוע אין זו גזרה לגזרה; ראב"ן שם; רשב"א שם; ריטב"א שם; רא"ש שם ותוספות הרא"ש שם; פסקי רי"ד שם; טור שם; ריבב"ן (בשיטת הקדמונים) שם; מאירי שם בפי' הא'; ר"ן שם (ח ב) בפי' הא'; חי' הר"ן (מיוחס לו) שם; מג"א סי' רסד ס"ק י; ט"ז שם ס"ק ג.
  459. ↑ מהר"ם בנעט שם.
  460. ↑ ראבי"ה סי' קצט; ריטב"א שם; פמ"ג שם משב"ז ס"ק ג, בד' הסוברים שהפסול בתערובת הוא מהטעם שבציון 489; ראש יוסף שם בד' הטוש"ע או"ח רסד ד; עי' חידושי הלכות שם בד' הרי"ף שם (ח ב): הרבה שמן. ועי' שפ"א שם.
  461. ↑ פמ"ג שם.
  462. ↑ חידושי הלכות שם.
  463. ↑ פמ"ג שם וראש יוסף שבת שם, בד' הרמב"ם שם, ועי' שעה"צ שם ס"ק יג שפקפק בזה; חידושי הלכות שם בד' רש"י שם: הרבה שמן; מהר"ם בנעט שם בד' רש"י שם.
  464. ↑ פמ"ג שם.
  465. ↑ חידושי הלכות שם.
  466. ↑ ר' פרחיה שם ע"פ פי' בגמ' שם.
  467. ↑ עי' ציון 57 ואילך.
  468. ↑ עי' ציון .
  469. ↑ חידושי הרי"ם שבת כא א, ועי"ש שפקפק בטעם הראשון, כיון שאסור השמוש הוא רק להתקרב לנר להשתמש לאורו, אך אינו מחוייב לצאת מביתו, נמצא שנהנה בנר זה, שאינו יושב בחושך.
  470. ↑ עי' ציון 463.
  471. ↑ ברייתא שבת כא א; עי' רמב"ם שבת פ"ה ה"ו; עי' טוש"ע או"ח רסד ב. ועי' תוספות הרא"ש כ ב וכלבו סימן לו שה"ה אם כרך דבר שאין מדליקים בו על גבי דבר שמדליקים בו, ועי' רא"ש שם פ"ב סי' א שה"ה אם כרך דבר שאין מדליקים בו בין שני דברים שמדליקים בהם.
  472. ↑ ר"י בתוס' שם כא א ד"ה שמחת, ועי"ש ורשב"א שם ותוס' הרא"ש שם, שפתילה שרביע ממנה עשוי מחומר שמדליקים בו ושלשה רבעים מחומר שאין מדליקים בו, דינה כפתילה שאין מדליקים בה מעיקר הדין, ועי' באה"ל רסד ב ד"ה ואם, שרביע לאו דווקא, והכוונה למיעוט, ושבאופן זה אסור אפילו כדי להקפות (עי' ציון 509); רשב"א שם; ריטב"א שם; רא"ש שם פ"ב סי' ב ותוספות הרא"ש שם; טור שם; לבוש שם; עי' חי' מהרי"ט שם; ט"ז שם ס"ק ב.
  473. ↑ לח"מ ומרכה"מ וקרית מלך רב שבת שם ומהר"ם שיק שבת כא א ותוספת שבת סי' רסד ס"ק ז, בד' הרמב"ם שם; ברכת דוד על ט"ז שם ס"ק ב בילקוט מפרשים לשו"ע (מהד' פרידמן).
  474. ↑ רש"י שם ד"ה לא; רמב"ם שם: להקשות הפתילה; סמ"ג לאוין סי' סה ד"ה בפרק במה; פסקי רי"ד שם בפי' הב'; ריבב"ן שם בפי' הב'; י"מ במאירי שם; מ"מ שם בד' הרי"ף שם (ט א) לפי גירסתו ברי"ף, ועי' ציון 514; שו"ע שם; לבוש שם.
  475. ↑ ר"ח שם; רי"ף שם (ט א) לפי הגי' שלפנינו, ועי' שו"ת מהר"ם אלשקר סי' קז וקרבן אשה שבת פ"ה ה"ו שתמהו מה בין זה לכוונה להדליק שהיא אסורה, ועי' שו"ת מהר"ם אלשקר שדחה גי' זו, ועי' ציון 513, ועי' שבה"ל ענין שבת סי' סב בשם סה"ת, שמ' שמשתמש בדבר שאין מדליקים בו כדי לעבות הפתילה הכשרה, שהיא תוסיף בשלהבתה, ועי' קרבן אשה שם שפי' בע"א; הערוך ערך קף; פסקי רי"ד שם בפי' הא'; ריבב"ן שם בפי' הא', ועי"ש שמ' שזהו דוקא כשיש בפתילה הכשרה שיעור כדי להדליק, וכ"מ בפסקי רי"ד דלהלן ובתוספת שבת שם ס"ק ז; כלבו שם; מאירי שם, ועי"ש שאם נתנו על פני כלו ניכר הדבר שנתנו כדי להדליק, ואם נתנו בראשו בלבד, אינו אלא להקפות. ועי' פמ"ג שם משב"ז ס"ק ב, שלדעה זו קפא משמעותו רוב אורה כפי שהוא בפסחים נ א.
  476. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' סמ"ג שם; שו"ת מהר"ם אלשקר סי' קז; ט"ז שם בד' רש"י שם; ב"י וט"ז שם בד' הרי"ף שם לפי גי' המ"מ שם ברי"ף; עי' שו"ע שם; עי' לבוש שם.
  477. ↑ ברייתא שם למסקנה. ועי' דרישה שם ס"ק ג אפשר: שלדעת רש"י שם האיסור הוא רק כשמדליק הדבר הפסול בפני עצמו והכשר בפני עצמו, אבל אם היו כרוכים יחד, מותר, ועי' מאמר מרדכי שם ס"ק ב ד"ה אך מצאתי שתמה עליו.
  478. ↑ עי' רי"ו תא"ו ני"ב ח"ב, וריטב"א שם, וב"י שם בד' הרא"ש שם, וב"ח שם, וברכ"י שם ס"ק א, ומאמר מרדכי שם ס"ק ב ד"ה ואשר בד' המ"מ שם, בד' רש"י שם, ועי' ציון 520, ועי' מאמר מרדכי שם שזהו בשעת ההדלקה, אך אם לאחר מכן נדלק הדבר שאין מדליקים בו, לית לן בה.
  479. ↑ רי"ו שם.
  480. ↑ ריטב"א שם בשם רבו ותלמידיו; עי' שבה"ל שם בשם סה"ת; עי' הגהות ר"פ לסמ"ק מ' רעט; רא"ש שם פ"ב סי' ב ותוספות הרא"ש שם וטור שם ורי"ו שם, בד' הרי"ף שם, ועי' ב"י שם בד' הרי"ף שם שלפ"ז אין לאסור אלא כשכוונתו להדליק בדבר הפסול בפני עצמו, ועי' קרבן אשה שבת פ"ה ה"ו שתמה עליו, ועי' בית ארזים שם ס"ק כב שבאר כוונתו; מרדכי שם סי' רסד; נמוק"י שם; עי' טור שם וט"ז שם ס"ק ב ופמ"ג שם ומרה"מ (חעלמא), בד' הרמב"ם שם; ב"י שם ופרישה שם ס"ק ד ונחלת צבי שם ס"ק ב, בד' המ"מ שם שכ"ד רש"י שם, ועי' ציון 517, ועי' א"ר שם ס"ק ד ופמ"ג שם משב"ז ס"ק ב, שפי' המ"מ בע"א, ועי' ב"י שם שמש"כ רש"י: לא היו מדליקים, כוונתו שלא היתה כוונתם להדליק.
  481. ↑ עי' ריטב"א שם; רא"ש שם ותוספות הרא"ש שם; טור שם; נמוק"י שם; לבוש שם. ועי' ציון 514.
  482. ↑ מרה"מ שם; עי' תוספת שבת שם ס"ק ז. וכ"מ במג"א שם ס"ק ה, ועי' מחצה"ש שם וברכ"י שם ס"ק ב ובאה"ל שם ד"ה ואם, שהטו כוונתו לדעה שבציון 513.
  483. ↑ עי' שו"ע שם ומג"א שם.
  484. ↑ ט"ז שם, ופמ"ג שם משב"ז ס"ק ב בד' הב"י שם, וקרבן אשה שם, בד' רש"י שם, ועי' ציון 525. ועי' עטרת צבי שם ס"ק ב בד' רש"י שם, שלא יכרכהו באופן שנראה שכוונתו להדליק.
  485. ↑ ט"ז שם וקרבן אשה שם, בד' הרי"ף שם; ברכת דוד שם בד' רש"י שם, ועי' ציון 524.
  486. ↑ רשב"א שבת כא א; רי"ו תא"ו ני"ב ח"ב; שו"ע הרב או"ח רסד ס"ד; חיי אדם ח"ב כלל ה סט"ז.
  487. ↑ נמוק"י שם; תוספת שבת שם ס"ק ח בד' הרמב"ם שבת פ"ה ה"ו. ואם כרכה להקפות מותר כדלעיל ציון 509.
  488. ↑ נמוק"י שם.
  489. ↑ תוספת שבת שם.
  490. ↑ רי"ו תא"ו ני"ב ח"א ד"ה החלק הב'.
  491. ↑ רי"ו שם בשם רוב הפוסקים.
  492. ↑ ראבי"ה סי' תתקעא בשם אביו ובשם רשב"ט (מובא בהגמ"י שבת פ"ה אות י); תוספת שבת או"ח סי' רסד ס"ק ו ובגדי ישע שם על מג"א שם ס"ק ב, בד' המג"א שם ס"ק ד, ועי' פמ"ג שם א"א ס"ק ד וציון 531; פמ"ג או"ח סי' רסד א"א ס"ק ב ובית ארזים שם ס"ק טז, בד' מהר"א (ובבית ארזים: מהר"ם) בתוס' ישנים שבת כא א ד"ה מפני ומהר"ם במרדכי שם סי' רסג ובהגהות מרדכי שם סי' תנב (וכ"ה ברמ"א או"ח רסד א).
  493. ↑ ראבי"ה שם. ועי' מחצה"ש שם ס"ק ד.
  494. ↑ עי' ציונים 469, 486.
  495. ↑ פמ"ג שם משב"ז ס"ק א.
  496. ↑ מהר"א בתוס' ישנים שם ומהר"ם במרדכי ובהגהות מרדכי שם (וכ"ה ברמ"א שם, ועי' בגדי ישע שם על מג"א שם ס"ק ב), ע"פ בתי ארזים שם.
  497. ↑ עי' פמ"ג שם א"א ס"ק ד בד' הלבוש שם א; מחצה"ש שם ס"ק ד ולבושי שרד שם ס"ק ה, בד' המג"א שם ס"ק ד, ועי' פמ"ג שם א"א ס"ק ד, ועי' ציון 529.
  498. ↑ עי' משנה שבת כ ב. ברייתא שבת כו א.
  499. ↑ משנה שבת כד ב וברייתא שם כו א.
  500. ↑ חי' מהר"ל שבת שם. ועי' תפארת ישראל שם פ"ב מ"ב יכין אות כה. ועי' פני שלמה שבציון 493 וברכת אברהם (ארלנגר) שבת שם, שפי' דברי ר"ט בע"א. ועי' תנחומא ריש פרשת בהעלותך שלדעת ר"ט מדליקים רק בשמן זית משום שחבב הקב"ה שמן זית יותר מכל השמנים בנר ובהדלקה.
  501. ↑ ע"ע מנרה.
  502. ↑ משנה שבת כד ב וברייתא שם כו א.
  503. ↑ משנה שבת כז ב.
  504. ↑ עי' משנה שבת כ ב.
  505. ↑ פני שלמה שם כז ב בד' רש"י שם ד"ה אין. ועי' מהר"ל שבציון 488 וברכת אברהם (ארלנגר) שבת כו א, שפי' דעת ר"ט בע"א. ועי' תנחומא ריש פרשת בהעלותך שלדעת ר"ט מדליקים רק בשמן זית משום שחבב הקב"ה שמן זית יותר מכל השמנים בנר ובהדלקה.
  506. ↑ רבה שבת כג ב בפי' המשנה שם כ ב; רב חסדא בירו' שם פ"ב ה"א בפי' המשנה שם; תוספות רי"ד שם ופסקי הרי"ד שם כד א ופסקי ריא"ז שם פ"ב הלכה א אות ז, בד' רב חסדא שם כג ב, בפי' המשנה שם כ ב, ועי' ציון 561.
  507. ↑ ע"ע שמן שריפה.
  508. ↑ גמ' שם.
  509. ↑ רש"י שם כג ב ד"ה שמא.
  510. ↑ רב חסדא שם.
  511. ↑ רשב"א שם ד"ה הא.
  512. ↑ ר"י מלוניל שם (י ב); חי' הר"ן (מיוחס לו) שם.
  513. ↑ ע"ע הנ"ל.
  514. ↑ פסקי רי"ד ופסקי ריא"ז שם, בד' רב חסדא שם; רידב"ז בירו' שבת שם בד' רב אחא בשם רב חסדא: ולכאורה, ועי' ציון 553.
  515. ↑ רב חסדא בירו' שם, ועי' צל"ח שם ד"ה אמנם שהבבלי חולק על זה; רשב"א שם ד"ה הא בתי' הב' בד' אביי, ועי' רמב"ן שם שחולק. ועי' פנ"י שם ד"ה מיהו לענ"ד.
  516. ↑ ר"ח שם ופהמ"ש לרמב"ם פ"ב מ"א ותוס' שם כד א ד"ה תניא ורשב"א שם כג ב ור"י מלוניל שם (י ב) וריטב"א שם ועי' רא"ש שם פ"ב סוס"י יג ומאירי שם כ ב וכג ב ועי' ר"ן שם (י ב) וחי' הר"ן (מיוחס לו) שם ופנ"י שם ד"ה רב חסדא, ומרכה"מ (חעלמא) שבת פ"ה ה"ח ואו"ש שם הי"א בד' הרמב"ם שם, בד' רב חסדא שם; קה"ע ופ"מ בירו' שם, בד' רב אחא בשם רב חסדא שם, ועי' ציון 551.
  517. ↑ רב חסדא שם לפי' הראשונים שבציון הקודם.
  518. ↑ רשב"א שם; ר"י מלוניל שם; עי' ריטב"א שם; מאירי שם; חי' הר"ן (מיוחס לו) שם; פ"מ שם ד"ה רב אחא.
  519. ↑ רבה שבת כג ב; עי' ר"י מלוניל שם (י ב) וחי' הר"ן שם (מיוחס לו), בשיטת רב חסדא שם, ועי' ציון 560.
  520. ↑ עי' ציון 545. רבה שבת כג ב, ועי' רש"י שם ד"ה ביו"ט, שביו"ט אין חשש הטיה; חי' הר"ן שם בד' אביי שם.
  521. ↑ ר"י מלוניל שם וחי' הר"ן שם (מיוחס לו), בשיטת רב חסדא שם.
  522. ↑ חי' הר"ן שם (מיוחס לו).
  523. ↑ ריטב"א שם וצל"ח שם ד"ה אלא מעתה, בד' רב חסדא, ועי' ציון 556; קה"ע שם ד"ה ומשנה.
  524. ↑ צל"ח שם; ריטב"א שם, ועי' ציון 555.
  525. ↑ מנחת בכורים לתוספתא שבת פ"ב ד"ה כל אלו.
  526. ↑ ברייתא שבת כד א לפי' הפמ"ג או"ח סי' רסד א"א ס"ק ט וסי' תקיד משב"ז ס"ק יב ובאה"ל שם ס"א ד"ה לנר, ועי' ציון 541; תוס' שבת כג ב ד"ה גזרה ותוס' הרא"ש שם ד"ה גזירה, ועי"ש ושם שדייקו כן מהמשנה שם כ ב; רמב"ן שם כג ב ד"ה והא; מאירי שם ד"ה כבר. ועי' ירו' שבת פ"ב ה"ב ותוס' רי"ד שם ד"ה גזירה.
  527. ↑ מנחת בכורים שם.
  528. ↑ שפת אמת שם כד א ד"ה ולכאורה, ועי"ש שמפרש הברייתא שבציון 539 לענין נר שאין מקיימים בו מצות נר יו"ט, ועי"ש שלדעת רבה שם כג ב יש לאסור אף בנר שאין מקיימים בו מצות נר יו"ט, שגוזרים ביו"ט משום שבת, ועי"ש שרב חסדא שם חולק.
  529. ↑ שו"ת שמן ראש או"ח סי' כט, והביא ראיה מהדין שבציון 453, ועי' שבט הלוי ח"ג סי' פ שדחה, שזהו רק כשאינו יכול לקיים המצוה בעצמו. ועי' שמן ראש שם, שבנר של הפקר יוצאים ידי חובה, שאם ירצה יוכל לזכות בו. ועי' שו"ע הרב או"ח סי' רסג ס"ט וס"י שצריך שהנר יהיה שלו, וצ"ב אם זה גם כשמדליק בעצמו, או דווקא באופנים המבוארים שם, שמי שיוצא ידי חובה בהדלקת הנר, אינו מדליק את הנר בעצמו. ועי' שבות יצחק נר שבת פ"ח שהאריך בזה.
  530. ↑ שבט הלוי שם.
  531. ↑ ריב"ל שבת כג א עפ"י קצת מפרשים במאירי, ועי"ש שהתוס' (עי' תוס' דלהלן) מפרשים דבריו לענין נר חנוכה, וע"ע חנכה ציון 246; עי' תוס' שם ד"ה מריש; עי' תוס' הרא"ש שם ד"ה מריש; ספר חסידים סי' רעב (מובא בשלחן הטהור סי' רס"ג ס"א); שו"ע או"ח רסד ו; סידור האר"י (ר' שבתי מראשקוב) דף מט ב כוונת הכנת הנר, ועי' אור צדיקים (פופרוש) סי' כח אות יז שעל דרך הסוד יש להדליק בשמן, ולא הזכיר דוקא שמן זית; שו"ע הרב שם סי"ב.
  532. ↑ תוס' שם.
  533. ↑ ספר חסידים שם.
  534. ↑ מחזיק ברכה שם אות ב.
  535. ↑ קצות השלחן סי' עד בדי השלחן ס"ק ד.
  536. ↑ עי' מ"ב שם ס"ק כג: ואולי, ועי' דברות משה דלהלן בדעתו; בית ארזים שם ס"ק ל; דברות משה שבת ח"א סי' כו הערה כג עמ' תסט; שו"ת אז נדברו ח"ג סי' ד.
  537. ↑ שבת כ ב ורש"י ד"ה פסולתא.
  538. ↑ משנה שבת כד ב.
  539. ↑ תוס' שם כו ב ד"ה הדלקת. ועי' ציון 116. ועי' ראש יוסף שבת כא א שבחדר שאין אוכלים בו מותר להדליק בעטרן, וצ"ב ממש"כ שם כ ב שאפילו כשמדליק במקום שאינו אוכל, אין מדליקים בעטרן.
  540. ↑ שבת כה ב. ועי' רמב"ם שבת פ"ה ה"י: שמא יניחנו ויצא וחובה עליו לישב לאור הנר. ועי' ר"י מלוניל שם (יא ב), שהחשש הוא שיאכל בחושך או יתענה. ועי' ערוה"ש או"ח סי' רסד ס"ד. ועי' תוספת שבת שם סוס"ק ו, שלדעה שבציון 529, ה"ה בנר שריחו רע, שאם יש שם נר נוסף כשר, יכול להדליק בו, ועי' ציון 531 שי"ח על עיקר הדבר.
  541. ↑ משנה שם כד ב.
  542. ↑ עי' ר"י מלוניל שם (יא ב).
  543. ↑ עי' ציון 482.
  544. ↑ שנות אליהו משנה שבת פ"ב מ"ב; עי' ראש יוסף שבת כה א ד"ה והלכתא; עי' רש"ש שם כא א.
  545. ↑ רש"ש שם.
  546. ↑ שנות אליהו שם; עי' ראש יוסף שם.
  547. ↑ פמ"ג שם סי' רסד א"א ס"ק ט וראש יוסף שבת כה א ד"ה והוי.
  548. ↑ רמב"ם שם; פסקי ריא"ז שבת פ"ב אות ו; מאירי שבת כד ב; אורחות חיים ח"א פי' משנת במה מדליקין; עי' אהל מועד שער השבת דרך ב נתיב ג; טוש"ע או"ח רסד ג; מ"מ שם בד' הרי"ף שבת כה ב (יא ב), ועי' שפ"א שם שתמה עליו; תפא"י שבת פ"ב מ"ב יכין אות כה. ועי' פהמ"ש לרמב"ם שבת פ"ב מ"ב ואו"ז הל' ער"ש סי' יב בשם ר"ח ורי"ו תא"ו ני"ב ח"ב ורע"ב שם, שלהלכה מדליקים בעטרן, וצ"ב אם דוקא בעטרן מהטעם שבציון 483, או בכל שמן שריחו רע, מהטעמים שבציונים 486, 487. ועי' באה"ל שם ס"א ד"ה לנר, שאף נר של יו"ט אין מדליקים בשמן שריחו רע, ועי' פמ"ג או"ח סי' תקיד משב"ז ס"ק יב שהסתפק בזה.
  549. ↑ עי' ציון 481.
  550. ↑ תוס' וריטב"א ותוס' הרא"ש ובאה"ל דלהלן. ועי' ציון 494 שי"ח.
  551. ↑ עי' תוס' שבת כה ב ד"ה מתוך; עי' ריטב"א שם; עי' תוס' הרא"ש שם; עי' שו"ת שואל ומשיב תניינא ח"ג סי' קיח בד' הרמב"ם שבת פ"ה הט"ז; באה"ל או"ח סי' רסד ס"ג ד"ה בעטרן.
  552. ↑ ריטב"א שם.
  553. ↑ עי' תפא"י שבת פ"ב מ"ב יכין אות כה ובועז אות ד; מהר"ם בנעט שם כד ב, ועי"ש ושפ"א דלהלן שריחו רע יותר מעטרן, ועי' ציון 491; שפ"א שם כה ב.
  554. ↑ טוש"ע או"ח רעה יב, ועי' תפא"י בועז שם בד' הטור שם סי' רסד שאין מדליקים בנפט, ועי' באה"ל שם ס"ג ד"ה בעטרן, שתמה עליו.
  555. ↑ ר"י מלוניל וחי' הר"ן (מיוחס לו) ונמוק"י דלהלן.
  556. ↑ רש"י שבת כה ב ד"ה שמא; עי' פהמ"ש לרמב"ם שבת פ"ב מ"ב; ר"י מלוניל שם כה ב; ריטב"א שם כו א; נמוק"י שם; שו"ע או"ח רסד ג; רע"ב שם.
  557. ↑ שבת כה ב; רמב"ם שבת פ"ה ה"י; טוש"ע שם. ועי' ר"י מלוניל שם כו א (יב א) וחי' הר"ן (מיוחס לו) שם כה ב: ריחו טוב והולך למרחוק. ועי' שבת של מי שם וחי' המהר"ל שם כו א, שרבה מפרש טעמו של רשב"א בבריתא שם כה ב, ועי' רשב"א שם כו א שחולק. ועי' פמ"ג שם א"א ס"ק ט וחי' חת"ס שבת שם, שמטעם זה אפילו יש נר כשר אצלו, אין מדליקים בו. ועי' פמ"ג שם, שאף ביו"ט אסור, כיון שיש סוברים שכיבוי אסור אף לצורך אוכל נפש (ע"ע מלאכת יו"ט). ועי' פמ"ג שם, שכשהנר גבוה ב' קומות, אין חוששים שמא יסתפק ממנו (וט"ס שם: משא"כ יטה, וצ"ל: יסתפק. ועי' ציון ). ועי' שפ"א שבת שם שהסתפק אם לדעת המשנה שם כ ב מדליקים בצרי.
  558. ↑ שפ"א שם כו א.
  559. ↑ עי' פסקי רי"ד שבת כו א; ר"י מלוניל שם (יב א); מאירי שם כד ב. ועי' נמוק"י שם כו א: ניתז למרחוק מן הפתילה ונדבק בכותלי הבית ומדליק את הבית, וכעי"ז בפי' קדמון ממצרים שברמב"ם פרנקל שבת פ"ה ה"י.
  560. ↑ רבה ואביי שבת שם, ועי' גמ' שם לגבי נפט לבן; רמב"ם שבת פ"ה ה"י.
  561. ↑ רש"י שם ד"ה שהוא; ר"י מלוניל שם.
  562. ↑ מאירי שם כד ב; ר"י מלוניל שם כו א, ועי"ש ורשב"א שם שאפילו בחול אסור, ועי' פי' קדמון שם, שדוקא בשבת אסור כיון שאינו יכול לכבות, ועי' נמוק"י שם שמסתפק בזה, ועי' תוס' הרא"ש שם ושבת של מי שם כה ב בד' הרמב"ם שם, שמחלקים בין צורי שאסור רק בשבת, לנפט שאסור גם בחול; נמוק"י שם כו א בד' רש"י שם; פי' קדמון ממצרים שם.
  563. ↑ תוס' שם ד"ה ולימא; פסקי רי"ד שם; תוס' הרא"ש שם; נמוק"י שם.
  564. ↑ פיהמ"ש לרמב"ם שם פ"ב מ"ב. ועי' ציון 481.
  565. ↑ מעשה רקח שבת פ"ג הי"ט; עי' מג"א סי' תרעא ס"ק ד ובאה"ל שם ס"ד, בד' הרמ"א שם והאו"ז הל' חנוכה סי' שכו, ועי' מג"א ובאה"ל שם שאם ע"י שמדבקים אותם יחד הם מתחממים ונופלים, אין להדליק בהם, ועי' ציון 338; אחרונים דלהלן; פמ"ג שם א"א ס"ק ד וסי' רסג א"א ס"ק א, ועי"ש ושם שדוקא כשהם קלועים זה בזה מותר, אבל כשהם סמוכים זה לזה אסור, שזהו כמדורה, ועי' ציון 343 שי"ס שאף בהדלקת מדורה יוצאים ידי חובת הדלקת נר שבת.
  566. ↑ מעשה רקח שם.
  567. ↑ מטה משה עמוד העבודה סי' תיד; של"ה מסכת שבת נר מצוה אות לה; מג"א סי' רסג ס"ק א וסי' תרעא ס"ק ד. ועי' ב"ח או"ח סי' רסג, שכ"כ לגבי נרות של בית הכנסת, ועי' שכנה"ג שם הגה"ט אות ג ועו"ש שם ס"ק א, שאפשר שכוונתו דוקא בנרות של בית כנסת, אבל לא בנרות שמדליקים בבית.
  568. ↑ עי' ציון 294.
  569. ↑ מטה משה שם (מובא במ"ב שם ס"ק ה).
  570. ↑ עי' ציון 298.
  571. ↑ ע"ע עונה. מטה משה שם; של"ה שם.
  572. ↑ עי' ציון 302.
  573. ↑ מטה משה שם.
  574. ↑ שכנה"ג שם ועו"ש שם ובני חיי או"ח סי' רנה אות א ושפ"א שבת כא א, בד' הרמ"א בשו"ע או"ח סי' תרעא ד, ועי' ציון 163; בני חיי שם ושפ"א שם, בד' האו"ז הל' חנוכה סי' שכו; מטה יהודה או"ח סי' רנה ס"ק א; מלאכת שלמה (קמחי) או"ח סי' ג; עי' ברית כהונה מערכת שי"ן אות ב. ועי' מג"א סי' תרעא ס"ק ד בשם שו"ת מהרש"ל סי' פה.
  575. ↑ מטה יהודה שם.
  576. ↑ שכנה"ג שם; עו"ש שם. ועי' ציון 162 ואילך.
  577. ↑ בני חיי או"ח סי' רנה אות א; עי' יצחק ירנן (גאטיניו) שבת פ"ג הי"ט; עי' בית ארזים או"ח סי' רסד סוס"ק טז; החשמל לאור ההלכה סי' ג פ"ו: אפשר.
  578. ↑ יצחק ירנן שם.
  579. ↑ בני חיי שם; עי' החשמל לאור ההלכה שם.
  580. ↑ נר מצוה למהר"ל ח"ב ד"ה ונראה דהגאונים, בד' הגאונים שהובאו ברא"ש שבת פ"ב סי' א; עי' פמ"ג או"ח סי' תרעא א"א ס"ק ד; בני חיי שם ושפ"א שבת כא א וציץ אליעזר ח"כ סי' יט אות ה, בד' הרמ"א בשו"ע או"ח שם ד, ועי' באה"ל שם שפי' הרמ"א בע"א; מעשה רקח שבת פ"ג הי"ט; עי' מלאכת שלמה (קמחי) או"ח סי' ג; שפ"א שם בד' האו"ז הל' חנוכה סי' שכו; אבנ"ז או"ח סי' תקא אות ו.
  581. ↑ נר מצוה שם, ועי"ש טעם נוסף. ועי' החשמל לאור ההלכה שם: שאין דרך העולם להשתמש במדורה במקום נר.
  582. ↑ שפ"א שם.
  583. ↑ אבנ"ז שם.
  584. ↑ משה רקח שם.
  585. ↑ שולחן שלמה (אויערבך) סי' רנה אות ב.
  586. ↑ נר מצוה ד"ה האחד, ואילך.
  587. ↑ עי' שו"ע הרב או"ח סי' רסג ס"א מ"ב שם ס"ק ה, ועוד. ועי' שו"ת אז נדברו ח"ג סי' א שכל הפוסקים לא הזכירו דבר זה אפילו לא בתור חומרא והידור, מלבד העטרת זקנים בסי' תרעג ס"ק א לענין נר חנוכה.
  588. ↑ דבר הלכה (קלצקין) סי' לו, ועי' דבר אליהו (קלצקין) סוס"י סג, ועי"ש ושם שכל דבר גוש נחשב כשמן. ועי' שו"ת בית יצחק יו"ד ח"א סוס"י קכ שנר הוא הדבוק בשמן או בפתילה. ועי' לבושי מרדכי מהדו"ג או"ח סי' נט: צריך להיות דומה לשמן שיש בו שמנונית, ועי"ש מהדו' תרצ"ז סוס"י יט שנסתפק. וע"ע חשמל ציון 293 ואילך, שי"ח וסוברים שאפשר לקיים מצות נר שבת בנר חשמל.
  589. ↑ עי' דבר הלכה ודבר אליהו שם.
  590. ↑ ציון 293 ואילך.
  591. ↑ עי' טוש"ע או"ח רסג א; עי' האגור סי' שנח; שו"ע הרב שם קו"א ס"ק ה; סידור דה"ח זמן הדלקת הנר וער"ש אות ה (עמ' 174); בא"ח שנה ב' פרשת נח ס"א. וכ"מ מגמ' שבת כה ב ומשנה שם לא ב שנקטו לשון יחיד, וכ"ה בראשונים, עי' רי"ף שם (י א) ורמב"ם שבת פ"ה ה"א ועוד.
  592. ↑ עי' ראבי"ה סי' קצט; עי' תשב"ץ קטן סי' ז שכן נהג מהר"ם. ועי' שבה"ל סי' נט בשם הראבי"ה: שאין להדליק פחות משני נרות, וכעי"ז באר"ח הל' הדלקת הנר אות ט ובכלבו סי' לא, וצ"ב אם כוונתם מעיקר הדין, וחולקים על הדעה שבציון 292, או שכוונתם מצד המנהג, ועי' האגור שם שדחה דברי שבה"ל. ועי' האגור שם, שאין העולם מדקדק בזה מלבד המקובלים מארץ אשכנז, ועי' שש"כ ח"ב פמ"ג ס"ב, שהמנהג בזמן הזה שלא לפחות משני נרות. ועי' ציון 272. ועי' פמ"ג סי' תקיד משב"ז ס"ק יב, שאף ביו"ט יש להדליק שני נרות, מחמת הטעם שבציון 613, אף שהטעם שבציון 609 אינו שייך, ועי' כף החיים סי' רסג ס"ק ט שיש נוהגים להדליק ביו"ט ה' נרות כמספר העולים, ועי' שו"ת רבבות אפרים ח"א סי' קפד ד"ה והנה עצם, שיש להדליק ביו"ט כפי שמדליקים בשבת.
  593. ↑ ראבי"ה שם, ע"פ שבת לג ב; שבה"ל שם; תשב"ץ קטן שם; האגור שם; ארחות חיים שם; כלבו שם; ספר המנהגים לר"א טירנא מנהג של שבת; טוש"ע או"ח רסג א. ועי' קובץ מוריה שנה יט גליון ג-ד (ריט-רכ) עמ' קד, מכת"י של ס' התשב"ץ, שכן אמר אליהו הנביא לרבינו נתן ב"ר יצחק. ועי' משיבת נפש לר"י לוריא פרשת בראשית עמ' ב שהאריך בבאור טעם זה, ועי"ש טעם נוסף. ועי' האגור שם שזכור ושמור שנאמרו בדבר אחד, רומזים ליחוד כנסת ישראל בקב"ה, ולכן מדליקים שני נרות. ועי' בא"ח שנה ב' פרשת נח ס"א שכתב טעם ע"פ הסוד.
  594. ↑ ראבי"ה שם.
  595. ↑ כלבו שם בשם ספר המנהגות.
  596. ↑ ערוגת הבושם לר' אברהם ב"ר עזריאל (מק"נ) ח"ג עמ' 121.
  597. ↑ עי' פירושי סידור התפילה לרוקח אות פז (עמ' תצב), ועי"ש בהמשך טעם נוסף קרוב לזה; הגהות מנהגים לספר המנהגים לר"א טירנא מנהג של שבת אות כו; עי' ערוגת הבושם שם.
  598. ↑ הגהות מנהגים שם, וכעי"ז בערוגת הבושם שם. ועי' טעם נוסף בפי' סידור התפילה לרוקח שם ובמנהגים ישנים מדורא עמ' 157.
  599. ↑ ברכות מג ב.
  600. ↑ מהר"ם בשם אביו, מובא מכת"י בהערת המהדיר לערוגת הבושם שם; הגהות מנהגים שם. ועי' מנהגי מהרי"ל הל' שבת אות ב.
  601. ↑ משלי כ כז. מטה משה שם. ועי' כף החיים או"ח סי' רסג ס"ק ד טעם נוסף קרוב לזה.
  602. ↑ ע"ע זוגות. ספר הקנה (קראקא תרנ"ד) דיני שבת וקבלת שבת (עמ' 130); שושן סודות דף עח ב.
  603. ↑ ליקוטי מהרי"ח סדר התנהגות ער"ש ד"ה ועי' בש"ע (יג ב) בשם ס' כנפי יונה.
  604. ↑ של"ה שם תורה אור אות צג (מובא במ"ב או"ח סי' רסג ס"ק ו), ועי"ש שהנרות מצטרפים למנין זה אף כשהם מפוזרים בבית, ואין צורך להניח את כולם על השולחן (מובא במ"ב שם); שכנה"ג הגה"ט או"ח סי' רסג אות ו; חמדת ימים שבת קודש פ"ד אות נג; עי' ברית כהונה מערכת שי"ן אות ב. ועי' באה"ט שם ס"ק ב שכ"כ בשם האר"י. ד שב
  605. ↑ של"ה שם.
  606. ↑ שכנה"ג שם (מובא במ"ב שם).
  607. ↑ בא"ח שנה ב' פרשת נח ס"א.
  608. ↑ ע"ע קריאת התורה.
  609. ↑ משלי ו כג.
  610. ↑ פתח הדביר או"ח שם סוף אות א.
  611. ↑ של"ה שם (מובא במ"ב שם); מאמר מרדכי שם ס"ק ב; יפה ללב ח"ב סי' רסג אות ג.
  612. ↑ מ"ב שם.
  613. ↑ ברכת הבית (איינהורן) שער מה שערי בינה ס"ק ד. עי' מאמר מרדכי שם. ועי' סידור הגאונים והמקובלים ח"ד שער שני ספר שני עמ' כב, שיש שמסדרים עשר הנרות כתבנית עשר הספירות.
  614. ↑ ע"ע כלי המקדש ציון 703. יפה ללב שם.
  615. ↑ אמרי פנחס שער פרשיות ומועדים אות רנט ושער השבת אותיות טז ויז; בני יששכר מאמרי השבתות מאמר ג אות ח ומאמר ו אות כא.
  616. ↑ ליקוטי מהרי"ח סדר התנהגות ער"ש ד"ה ועי' בש"ע (יג ב).
  617. ↑ עי' ציון 13.
  618. ↑ ליקוטי מהרי"ח שם.
  619. ↑ סדר היום סדר קידוש ליל שבת; מעשה רב אות קיב ואות קמ, ועי' ביאורי הרנ"ה למעשה רב שם (נדפס בסידור הגר"א בנגלה ובנסתר דף לו ב) ועמודי שמים דלהלן, שהביאו לזה ראיה משבת כג ב: חזא דהוה רגיל בשרגי טובא; עי' מאמר מרדכי שם ס"ק ב; נוהג כצאן יוסף שבת אות יג (עמ' קנד); סידור עמודי שמים מוסך השבת (שלו ב); חמדת ימים שבת קודש פ"ד אות נד; תורת חיים (סופר) שם סוס"ק ג; קצוש"ע סי' עה ס"ב. ועי' פתח הדביר שם, שיש להרבות בנרות עד שהבית יהיה מואר יפה.
  620. ↑ עי' מאמר מרדכי שם; נוהג כצאן יוסף שם; תורת חיים שם. ועי' ביאורי הגרנ"ה שם שיש בזה תוספת שלום בית (עי' ציון 57).
  621. ↑ הגהות דברי שלמה למעשה רב שם (נדפס במעשה רב מהד' וילנה תרמ"ז) בשם ר"י באריט.
  622. ↑ ראבי"ה שם.
  623. ↑ ד"מ או"ח סי' רסג ס"ק א.
  624. ↑ ראבי"ה שם; מאמר מרדכי שם ס"ק ב; פתח הדביר שם.
  625. ↑ עי' מנהגי מהרי"ל הל' שבת ס"א; עי' רמ"א בשו"ע או"ח שם. וכ"מ מלשון שבה"ל ואר"ח וכלבו שם.
  626. ↑ ד"מ שם, בבאור ד' מהרי"ל שם.
  627. ↑ רמ"א שם.
  628. ↑ רש"י שבת כ ב ד"ה אמר.
  629. ↑ עולא שבת שם.
  630. ↑ רש"י שם; רמב"ם שבת פ"ה ה"ה; טוש"ע או"ח רסד ח.
  631. ↑ עי' תורת שבת (ווייל) שם ס"ק יג, ועי"ש אופנים שונים שאף אם הנר יכבה יהיה מותר לשוב ולהדליקו, ובאותם אופנים דין זה לא נאמר, ועי"ש שאם אין חשש שיכבה הנר, כגון שהבהב את הפתילה קודם לכן שתהא דולקת יפה, אין צריך לזה; ערוה"ש שם סי"ב.
  632. ↑ פסקי רי"ד שם. ועי' א"ר שם ס"ק יד שדין זה הוא גם בנר של שעוה, ומשמע שאין הטעם משום חשש הטיה.
  633. ↑ לבוש שם ס"ח.
  634. ↑ בן איש חי שנה שניה פרשת נח אות טו.
  635. ↑ שבת כג ב ורש"י שם ד"ה נר; טוש"ע או"ח רסג ג; מעשה רקח חנוכה פ"ד הי"ד בד' הרמב"ם שם, ועי' שו"ת משנה שכיר או"ח סי' רטז ושו"ת להורות נתן ח"א סי' יד אות ח, שפי' הרמב"ם בע"א. ועי' מג"א שם ס"ק ט, שנר שבת קודם, היינו נר אחד (עי' ציון 292). ועי' ציון 57.
  636. ↑ טוש"ע שם.
  637. ↑ משלי ג יז. רמב"ם שם לפי' המעשה רקח שם.
  638. ↑ שבת כג ב; טוש"ע או"ח רסג ג. ועי' מאירי שם בשם י"מ: מצד אשתו שהמצוה מסורה לה, ואפשר שכוונתו כרש"ש שם שאם האשה לא תדליק נר שבת, יש חשש שתתקוטט עמו, וזהו שלום ביתו.
  639. ↑ רש"י שם ד"ה שלום; עי' מאירי שם.
  640. ↑ טוש"ע שם.
  641. ↑ ע"ע קדוש, ועי"ש שי"ח. מג"א שם ס"ק ח; שו"ע הרב שם ס"ד.
  642. ↑ ע"ע הנ"ל. חי' הר"ן שבת שם; שו"ע הרב שם. ועי' ציון 400 ואילך, הדין כשאין לו גם פת.
  643. ↑ אג"מ או"ח ח"ה סי' כ אות ל.
  644. ↑ עי' ציון 133.
  645. ↑ עי' רשב"א שבת כג ב; מחצה"ש סי' רסג ס"ק ד; עי' שו"ע הרב שם ס"ד; תהלה לדוד (אורטנברג) שם אות ג; קצות השלחן סי' עד ס"ג. ועי' שאלתות שאילתא קכב. ועי' ציונים 122, 382.
  646. ↑ עי' הל' חנוכה לרבינו המהרז"ך קובץ מוריה שבט תשמ"ו עמ' ז; פמ"ג או"ח סי' רסג א"א ס"ק ד וס"ק ט וראש יוסף שבת כג ב; עי' חי' מהר"ם בנעט שם בד' רש"י שם ד"ה שלום.
  647. ↑ פמ"ג שם ס"ק ט וראש יוסף שם.
  648. ↑ מג"א סי' רסג ס"ק ד; דה"ח זמן הדלקת הנר וקבלת שבת אות יז (עמ' 175), ועי"ש שאף פת לסעודה שלישית קודמת לנר, ועי' תהלה לדוד שם אות א שחולק, ועי' באה"ל שם ס"ב ד"ה אין לו, שדן בזה. ועי' פמ"ג שם א"א ס"ק ד ודה"ח שם שקדימות הפת היא בשיעור של כדי שביעה, ועי' קצות השלחן סי' עט בדי השלחן ס"ק לב שדברי הפמ"ג סותרים לדבריו בסי' רעא א"א ס"ק ג ובסי' רעד משב"ז ס"ק א, ועי' באה"ל שם.
  649. ↑ ק"נ לרא"ש פסחים פ"י סי' יז אות כ; שו"ע הרב או"ח סי' רסג ס"ג; מ"ב שם ס"ק ט.
  650. ↑ ע"ע קידוש. ק"נ שם; מ"ב שם.
  651. ↑ מג"א סי' רסג ס"ק ד; שו"ע הרב שם ס"ג. ועי' פמ"ג שם א"א ס"ק ד ותורת חיים (סופר) שם ס"ק ו ד"ה והמג"א ותהלה לדוד שם אות א, שה"ה לנר שבת שאינו במקום הסעודה (עי' ציון 133), ועי' ציונים 382, 397. ועי' תהלה לדוד שם: ואפשר, שאף הדלקת שתי נרות (עי' ציון 293) קודמת לשאר מאכלים.
  652. ↑ פמ"ג שם א"א ס"ק ד. ועי' ציון 32 ואילך.
  653. ↑ עי' פמ"ג שם; מ"ב שם ס"ק ט.
  654. ↑ עי' מאירי שבת כג ב; עי' מעשה רקח שבת פ"ה ה"א בפי' הא' ומרכה"מ (חעלמא) שם, בד' הרמב"ם שם; ראש יוסף שבת כג ב ד"ה אמר בד' רש"י שם ד"ה שלום.
  655. ↑ מרכה"מ שם. ועי' ראש יוסף שם שדי בטעם של שלום בית להקדים נר שבת לפת.
  656. ↑ דה"ח זמן הדלקת הנר וקבלת שבת אות יז (עמ' 175).
  657. ↑ תהלה לדוד (אורטנברג) סי' רסג אות ב.
  658. ↑ מחצה"ש סי' רסג ס"ק ד.
  659. ↑ מהרי"ל (מנהגים) הל' שבת אות א. ועי' א"ר או"ח סי' רסג ס"ק ט שאם רגילה להדליק יותר מב' נרות, תוסיף על מה שהיא רגילה. ועי' תורת שבת שם ס"ק ב, שאם אחר הדליק בשבילה, אינה צריכה להוסיף. ועי' שש"כ ח"ב פמ"ג הערה לו, שחוזרת בתשובה, אינה צריכה להוסיף מחמת השבתות שלא הדליקה, שלא שייך הטעם שתהא זהירה בכבוד שבת. ועי' פמ"ג שם א"א ס"ק ז, שמ' שדוקא אשה ששכחה, אבל איש ששכח אינו צריך להוסיף, ועי' שש"כ ח"ב פמ"ג הערה לה שהסתפק בזה, ועי' שו"ת שבט הקהתי ח"ה סי' רסו, שאף איש צריך להוסיף. ועי' מקור חיים על שו"ע או"ח שאם שכחה להדליק, אפילו אמרה לגוי להדליק בשבילה (עי' ציון 227 ואילך), צריכה להוסיף (ונראה שסבר כדעה שבציון 232). ועי' פרטי הלכה נוספים בדין זה בספר הליכות השבת (גורדון) עמ' קמה ואילך.
  660. ↑ רמ"א בשו"ע שם א; לבוש שם ס"ג: ונהגו הנשים.
  661. ↑ ערוה"ש שם סי"א; מ"ב שם ס"ק ז. ועי' שו"ת מהר"ם בריסק ח"ב סי' מז שחולק.
  662. ↑ ב"ח שם; עי' מג"א שם ס"ק ג; א"ז שם ס"ק ג. ועי' תוספת שבת ס"ק ג ושו"ע הרב שם ס"א: כדי שיהיה לה היכר וזכרון שתהא זהירה מכאן ולהבא.
  663. ↑ עי' לבוש שם ומנהגות וורמייזא עמ' מט בהגהות אות ב: לתקן עוותה; תורת חיים (סופר) שם ס"ק ד בד' מהרי"ל שם. ועי' מחצה"ש שם ס"ק ג, שאין הטעם לא משום כפרה ולא משום תשלומין, ועי' ציון 364.
  664. ↑ א"ר שם ס"ק ט (מובא במ"ב ס"ק ז), ועי"ש שלענין הלכה יש להקל כן באשה עניה.
  665. ↑ רמ"א שם ועי' ד"מ שם ס"ק א; לבוש שם.
  666. ↑ עי' ציון 294.
  667. ↑ עי' מרדכי ר"ה סי' תשכ ורא"ש שם פ"ד סי' ג. ד"מ או"ח סי' רסג ס"ק א.
  668. ↑ ברכ"י שם ס"ק א בשם ר"ש בעל הגהות שער אריה.
  669. ↑ שע"ת שם ס"ק ג.
  670. ↑ מג"א סי' רסג ס"ק ג; שו"ע הרב שם ס"א; מ"ב שם ס"ק ז.
  671. ↑ מחצה"ש שם ס"ק ג.
  672. ↑ שו"ת משנה הלכות ח"ז סי' לה בד' מהרי"ל (מנהגים) הל' שבת אות א לגי' שם: חלתה. ועי' מחצה"ש שם, שלטעם שבציון355, יש להוסיף נר אף כשלא הדליקה מחמת אונס.
  673. ↑ באה"ל שם ד"ה ששכחה; שו"ת מהר"ם בריסק ח"ב סי' מז; חזון עובדיה שבת ח"א הלכות הדלקת נרות הערה ג. ועי' תורת חיים (סופר) שם ס"ק ד, שכ"מ מכל הפוסקים.
  674. ↑ עי' ציון 359.
  675. ↑ באה"ל שם.
  676. ↑ פמ"ג שם א"א ס"ק ג; דה"ח זמן הדלקת הנר וקבלת שבת אות ה (עמ' 174).
  677. ↑ עי' ציון 293 ואילך.
  678. ↑ שו"ת מור ואהלות (פוסק) אוהל ארץ נוד סי' קפג סוף אות ז (דף פב ב).
  679. ↑ שו"ת קנין תורה בהלכה ח"ו סוס"י ט.
  680. ↑ שו"ת אור לציון ח"ב פי"ח הערה יב; חזון עובדיה שבת ח"א הלכות הדלקת נרות סוף הערה ג. ועי' שו"ת מלמד להועיל ח"א סי' מו וקנין תורה בהלכה ח"ו סי' ט אות ג, שלדעה שבציון 368, בודאי שצריכה להוסיף.
  681. ↑ שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' לג; קנין תורה בהלכה שם.
  682. ↑ שו"ת משנה הלכות ח"ז סי' לה וח"י סי' נג. ועי' שש"כ ח"ב פמ"ג הערה כח, שהסתפק לדעה זו, אם צריכה להוסיף רק בימים טובים או גם בשבתות.
  683. ↑ קנין תורה בהלכה ח"א סי' פז.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:נר_שבת_ויום_טוב&oldid=159898"