אנציקלופדיה תלמודית:נשיא

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך: מי שהוא ראש שררה על כל ישראל, בין שיהיה מלך* ותהיה השררה בממשלת מלכות, ובין שיהיה נשיא, שהוא ראש בית-דין-הגדול* ותהיה השררה ממשלת תורה.

מהותו

נשיא האמור בתורה לענין אזהרת קללתו[1], היינו כל נשיא בעם, בין שהוא מלך*, ובין שהוא ראש בית-דין-הגדול*[2]. ונשיא האמור בתורה לענין שעיר-נשיא*[3], שנחלקו ראשונים אם הוא מלך בלבד, או אף ראש בית דין הגדול[4].


מינויו ותפקידו

בבית-דין-הגדול*, הנקרא סנהדרי גדולה[5], הגדול בחכמה שבכולם מושיבים אותו ראש עליהם[6] והוא ראש הישיבה[7], דהיינו ראש הסנהדרין[8], ראש ישיבה של שבעים ואחד[9], והוא שקוראים אותו החכמים "נשיא" בכל מקום, והוא העומד תחת משה רבינו[10], ותמיד היו ממנים הגדול שבדור לנשיא, כמו שבני בתירא ירדו מנשיאותם ומינו את הלל נשיא, לפי שהיה גדול מהם[11].

כשממנים נשיא בישראל להנהיגם ולהדריכם, אין ממנים אותו אלא שלם, מזומן להשיב על כל מה שנשאל עליו, שנאמר: מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו[12], למי נאה למלל גבורות ה' למי שיכול להשמיע כל תהילתו[13], וכל שאינו כן, הרי פתחון פה לחכמי הדור לפקפק בנשיאותו[14]. ומכל מקום ראוי להם שלא לחזור להקיפו בדברים שנודע להם שאינו רגיל בהם כדי לביישו[15], ואם עשו כן וניצל מידם, אף הוא יש לו רשות להוציאם מבית המדרש ולהענישם שלא לומר שמועה משמם[16].

יש מהאחרונים שכתבו שיש שהנשיא ממונה, מפני שהוא מזרע דוד מהזכרים, ולא מצד חכמתו[17]. וכן יש מהאחרונים שכתבו שלאחר פטירתו של ר' יהודה נשיאה בן רבן גמליאל בנו של רבי, נתחלקה נזר התורה והנשיאות לשתים, ויש מצאצאיו שהיו נשיאים, אך לא עמדו בראש הסנהדרין[18].

על צורת ישיבת החכמים בבית-הדין-הגדול*, ביחס לישיבת הנשיא, ע"ע בית דין הגדול[19]. על הסוברים שהטעם שצורת ישיבת בית הדין הגדול היתה כחצי גורן עגולה, כדי שיהיה הנשיא עם אב-בית-דין* רואים את כולם, ע"ע הנ"ל[20]. על מינוי מלך*, ע"ע, ושם, כל הפרטים.

זמן הנשיאות

צירוף של אב בית דין עם נשיא אנו מוצאים בעיקר בסנהדרין שבזמן בית שני, ונקראו זוגות: יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי וכו', הראשונים שהוזכרו בזוגות היו נשיאים, ושניים להם אב בי"ד[21]. וכן לאחר שחרב הבית מצינו נשיאים[22], ודנו בחיוב נשיא בשעיר-נשיא*[23] - לאחר שייבנה בית-המקדש* - אולם הזכירו בגמרא נשיא ואב בי"ד ביחד גם בזמן קדום: שאול זה נשיא, יהונתן זה אב בי"ד[24].

עד שנפטר רבי - רבי יהודה הנשיא[25] - היו נוהגים בבבל בריש-גלותא*, ולא בראשי ישיבה ונשיאים[26], משנפטר רבי, החלו קוראים אף בבבל: נשיא[27], לריש גלותא[28], לפי שראשי גליות שבבבל במקום מלכים הם עומדים[29]. וכתבו ראשונים ואחרונים שאין לנו נשיא נזכר בתלמוד[30], לענין דיני נשיא[31], כי אם על מלך וראש ישיבה של ארץ ישראל[32], בין שהיה מזרע דוד, בין שלא היה מזרע דוד[33], שהיה בזמן שהסמיכה* נוהגת[34] - ויש מהראשונים סובר שאף צריך שלא יתמנה מחמת ממון אך מרוב חכמתו ואין בדורו גדול ממנו בתורה[35] - וכן ראש הגולה בבבל, שמיוחס לזרע דוד והסכימו אנשי מקומו שהם בני בבל עליו להיותו ראש גולה[36].

על השעיר שחייב הנשיא להביא על חטאתו, ע"ע שעיר נשיא, ושם, כל הפרטים.

כפייה על ידו

הנשיא שבארץ-ישראל* בימי הלל ובני בניו לא יכל לכוף[37], שכן שנינו: לא יסור שבט מיהודה[38], זה ראש גולה שבבבל[39], שרודה את ישראל במקל, ומחֹקק מבין רגליו[40], אלו בני בניו של הלל שמלמדים תורה לישראל ברבים[41].

על נזיפת נשיא, שהיא שלושים יום, ע"ע נזיפה. על תענית-צבור*, שנותנים בו אפר מקלה בראש הנשיא, ע"ע.

כבודו בחייו

החייבים

כל ישראל חייבים בכבוד הנשיא[42], בחייו[43] ובמותו[44]. וביארו ראשונים הטעם, מאחר שהממונה לראש סיבה אל התועלת, שהוא גדול להדריכנו בדרכי הדת, ראוי הדבר וכשר שלא נקל בכבודו, כדי שלא נבוא מתוך כך לחלוק עליו[45].

עמידה מפניו

הרואה את הנשיא עובר - והוא עומד ברשות הרבים[46] - עומד מלוא עיניו, ואינו יושב עד שישב במקומו[47], או עד שיתכסה מעיניו[48], כדין רבו[49], שנאמר: והיה כצאת משה אל האהל יקומו כל העם ונצבו וגו' והביטו אחרי משה עד בואו האהלה[50], ולא ישבו עד שנתכסה מהם[51], ומשה נשיא היה[52], ועמדו בפניו ברשות הרבים[53], שנאמר: ונצבו איש פתח אהלו[54]. כשיושבים בבית המדרש[55], כשהנשיא נכנס כל העם עומדים ואין יושבים עד שאומר להם שבו[56], שהרי הוא נגיד ומצוה עליהם[57]. ויש מהראשונים הסובר שאין חילוק בין רשות הרבים לבית המדרש, ולעולם אין צורך לעמוד בפני הנשיא עד שאומר שבו, ולא נהגה התקנה לעשות כן אלא בדור מסויים[58].

הכל חייבים לעמוד מפני נשיא, חוץ מאבל - שצריך לשבת על הארץ[59] - וחולה[60], המוטל על ערש דוי[61], אם מפני שטרודים בצערם[62], או משום שאין קימה אלא במקום שיש בה הידור[63].

בגדיו

הנשיא ראוי לו ללבוש בגדים נאים[64], משום: מלך ביפיו תחזינה עיניך[65]. כיצד, לא יצא בלבוש התחתון[66], אלא בלבוש עליון[67]. לא יצא בבגד פשתן[68], או בגד מלוכך ומאוס[69], אלא בגלימה היפה שלו[70]. לא יצא בכתונת של פשתן[71], בלא לבוש על גביו[72], שאין ראוי לאדם חשוב לצאת בו, שהיא עשויה לזיעה[73], אלא בכתונת של צמר[74], העשוי לכבוד[75]. ומעשה בנשיא שיצא בבגדים שאינם נאים, ומיחו בו חכמים[76].

ביחס לאב בית דין

הנשיא מורה הוראה אפילו בפני אב-בית-דין* - הגדול שבסנהדרין מלבד הנשיא[77] - ואין אב בית דין מורה הוראה בפני נשיא[78]. שאע"פ שאב בית דין היה מתמנה עם הנשיא[79], צריך היה לחלוק כבוד לנשיא ואינו מורה הוראות בפניו[80].

נידויו אחרים

מנודה לנשיא מנודה לכל ישראל[81],שאם נידה הנשיא על שביזה תלמידי חכמים[82], או שייראה לו שהוא מעיז ומתריס וגורם תקלה[83], או שנידה לכבודו[84], שהתריס כנגדו[85], כל ישראל חייבים לנהוג בו נדוי*[86], ואפילו לא הסכימו עימו אחרים[87]. מנודה לכל ישראל אינו מנודה לנשיא[88], שאין הנשיא חייב לנהוג בו נידוי[89], אם אינו מסכים לנידוי[90], כל שנידוהו על שביזה תלמידי חכמים[91], או שייראה לבית-דין* או לקהל שהוא מעיז ומתריס וגורם תקלה[92], או לכבודם[93], שהתריס כנגדם[94]. אבל מי שנתנדה על שארי דברים שחייב עליהם נידוי[95], שהם איסור או עבירה, מנודה לכל[96], ואפילו נידהו קטן שבישראל הוא מנודה לכל ישראל, ואפילו הנשיא חייב לנהוג בו נידוי עד שיחזור בתשובה מהדבר שנתנדה בשבילו ואז יתירו לו[97]. דין זה כתבו ראשונים שאינו אלא בנשיא המיוחד והמוחזק בפרנס הדור[98].

התרתו נידוי אחרים

מי שנידוהו ואינו יודע מי נידהו, ילך אצל נשיא ויתיר לו נדויו[99], שאין אחרים יכולין להתירו אלא הנשיא[100]. ודוקא כשאינו יודע מי הוא המנדה, אז הנשיא מתיר, שהולכים בספק* אחר הרוב*, ורובם של ישראל אינם שקולים כנשיא, אבל כשהמנדה ידוע והוא חשוב, ירא כל אדם - ואף הנשיא - מלשקול עצמו כנגדו, שאם הוא שווה לו בחכמה, שמא אינו שוה לו ביראת חטא ולא למנין שנים, ועל כל אלה צריך לדקדק כשירצה אחד להתיר מה שאסר חברו[101].

בברייתא שבירושלמי שנינו: מת אחד ממנדיו, אין מתירים לו[102]. ואמרו על זה בירושלמי, שאין הדברים אמורים אלא בשאין שם נשיא, אבל אם יש שם נשיא, הנשיא מתיר[103], ומכל מקום אין לו לנשיא להתיר למת נידויו, כשלא חזר בו המנודה[104], אלא כשחזר ונכנע המנודה[105], שכשלא חזר בו המנודה מעבירה שנידוהו עליו, אין ביכולת הנשיא להתירו[106].

נידויו והלקאתו

נשיא שסרח אין מנדים אותו בפרהסיא לעולם[107], אלא אם כן עשה כירבעם בן נבט וחביריו[108]. אבל כשחטא שאר חטאות - שחייבים עליהם מלקות[109] - מלקים אותו[110] בצנעה, שנאמר: וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה[111], אף על פי שכשל כסהו כלילה[112], ואומרים לו: הכבד ושב בביתך[113], ואינו חוזר לשררותו[114].

בטעם הדבר שאינו חוזר לשררותו, נחלקו אחרונים בדעת הירושלמי: יש מפרשים שחוששים שמא כשיחזור לנשיאותו ינקום מהדיינים ויהרגם[115], ולכן נשיא אם מורידים אותו מגדולתו שוב אין מחזירים אותו, אבל מי שאין בידו להמית, מחזירים אותו לגדולתו אחר שכבר קיבל עונשו[116].

ויש מפרשים הטעם, משום שמוטב שאותם המחזירים אותו יהרגוהו, שלא יאריך ימים כיון שהיה מעולה וחטא במזיד בענין שנתחייב מלקות[117]. ויש מפרשים הטעם שאם יחזירוהו כאילו הורגים אותו הוא, מפני שבני אדם יזלזלו אותו, הלכך לא יחזירוהו[118]. ולטעמים הללו אף נשיא שאין בידו להמית, אין מחזירים אותו לגדולתו[119]. וכתבו אחרונים שכן ההלכה[120].

נשיא שלקה שאינו חוזר לשררותו, גם אינו חוזר להיות כאחד משאר הסנהדרין, שמעלין-בקודש-ואין-מורידין*[121].

המתתו

נשיא החייב מיתה, כתבו אחרונים שאין מורידים אותו מגדולתו, וממיתים אותו כך[122], שהרי הטעם שנשיא שלקה מורידים אותו מגדולתו, שמא ינקום נקמתו מהדיינים ויהרגם - לסוברים כן[123] - וכיוון שמת, שוב לא ינקום נקם מהם[124].

על נשיא של שבט שחטא באחד מן הדברים שחייבים עליו מיתת בית-דין*[125], שיש מן האמוראים שאמר שנידון בבית דין של שבעים ואחד, ונחלקו ראשונים אם הלכה כן, ע"ע בית דין הגדול[126].

סמיכה

בראשונה כל אחד ואחד ממנה - סומך[127] - את תלמידיו[128], שהנסמך סומך[129], אכן חכמים חלקו כבוד להלל הזקן והתקינו שלא יהא אדם נסמך אלא ברשות הנשיא, ושלא יהא הנשיא סומך אלא אם כן היה אב-בית-דין* עימו, ושלא יהיה אב בית דין סומך אלא אם כן היה הנשיא עימו[130], אבל שאר הנסמכים יש לכל אחד מהם לסמוך ברשות הנשיא[131].

קידוש החודש

בקדוש-החֹדש* יש רשות לנשיא לקדש את החודש, נגד דעת האב-בית-דין*[132].

עיבור השנה

אין מעברים את השנה אלא אם כן ירצה נשיא[133], שאין עיקר עיבור השנים תלוי בחשבון, שבכל י"ט שנה יהיו ז' מעוברות, אלא החשבון תלוי בדברים המסורים לבית דין לעיין ולראות שיהא הפסח בא בזמן האביב ועצרת בזמן פירות האילן ושיהא חג הסוכות בא בתקופה חדשה, הרי שאין השנים קבועים כסדר הזה אלא מפני הסימנים הללו ופעמים שאירע דבר שלא לעבר כסדר הזה, כגון שאירעה שנת רעבון בשלישית או בשישית וכיוצא בהן, והוצרכו לפשוט בשלישית ולעבר ברביעית, ופעמים שאירע דבר שצריכין לעבר שלא כסדר הזה על דברים אחרים כגון מפני הדרכים והגשרים וכיוצא בהן, ואלמלא לא היו שם מדברים הללו לא היו מעברים כלל בשביל חשבון זה, והואיל והדבר תלוי במחשבת הסנהדרין לעשות כפי הנראה להם מן הסימנים הללו, לפיכך היו צריכין לימלך בנשיא שהיה גדול שבהם[134].

היה הנשיא בדרך רחוקה - ולא היה בבית הועד, וראו הסנהדרין שאותה שנה צריכה עיבור[135] - אין מעברים אותה אלא על תנאי אם ירצה הנשיא[136], בא ורצה הרי זו מעוברת - ואין צריך מעמד אחר[137] - לא רצה אינה מעוברת[138]. ומכל מקום כתבו ראשונים שאם נכנס חודש העיבור עד שלא בא, מלמדים אותו שירצה, הואיל ויצא עליו שם אדר, ואין צריך לומר אם עבר חודש העיבור, שהרי לא קבעו בו מועד[139].

אין מעברים את השנה אלא במזומנים לה[140], שהזמינם הנשיא[141] מן הסנהדרין[142] - בית-דין-הגדול*[143] - מאתמול[144], מבערב[145] או אפילו בשחרית ביום הקודם[146] - ויש מהראשונים שלא הזכיר שצריך להיות מבערב[147] - להשכים למחר בעליה המיוחדת לישיבת בית דין[148] לעבר שנים[149], להתבונן אם צריכה עיבור אם לאו ולגמור הענין על פי הסכמתם[150]. וטעם ההזמנה כדי שיעיינו קודם בינם לבין עצמם ולא יטעו או ישגו[151].

ונחלקו ראשונים: יש סוברים שהנשיא מזמן כל המומחים, וכל המשכימים המקדימים ונכנסים בעלייה מן המזומנים והעולה אח"כ הוא העולה שלא ברשות[152], או שיזמין שבעה דרך כלל ויזמינו הם עצמם כפי מה שיראה ביניהם[153]. ויש סוברים שהנשיא אינו מזמן אלא שבעה מוזמנים[154].

מי מזמן המוזמנים, נחלקו ראשונים: יש סוברים שצריך הנשיא עצמו להזמין אותם[155], ולא היה מזמן אותם במעמד אחד, כדי שלא יתביישו אותם שלא היו מוזמנים, אלא כל אחד ואחד היה מזמן לבד[156]. ויש סוברים שיכול לצוות לאחר להזמינם[157].

על מספר המוזמנים לעלייה לדון בעיבור השנה, ע"ע עבור השנה.

מחילה

נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול[158], ואע"פ כן מצוה לכבדו ולקום מפניו קצת[159]. ודוקא בכבודו ביכולתו למחול, בדבר שאין לו בזיון - כגון לעמוד מפניו[160] וכיוצא בזה[161] - אבל לא בדבר של בזיון[162].

יש מהאחרונים המצדד שנשיא שמחל על כבודו כבודו מחול, רק אם אינו מזרע דוד מהזכרים, אלא שמינוהו לנשיא מצד חכמתו[163].

על כך שנשיא אינו יכול למחול על קללתו, עי' להלן: אזהרת קללתו[164].

תקנת האסורים הנאה מהעיר

שנים שנאסרה הנאתם זה על זה ואסורים בדבר של אותה העיר[165], תקנתם שכותבים חלקם לנשיא[166], ואחר כך יוכל כל אחד מהם להשתמש בהם, שבממון של נשיא הם משתמשים ואין אחד מהם נהנה משל חבירו[167]. אחד כותב לנשיא ואחד כותב להדיוט[168], שיכול לכתוב חלקו לנשיא או לאחד משאר העם[169], לא דיברו - חכמים - בנשיא, אלא בהווה[170], שאין אדם סומך להקנות לאדם אחר, שמתיירא שמא יאסרנו עליו, ולפיכך נהגו לכתוב לנשיא שאין דרכו לאסור הנאתו על הבריות[171]. ר' יהודה אומר: אין אנשי גליל צריכים לכתוב, שכבר כתבו אבותיהם על ידיהם[172], שאנשי גליל קנטרנים - כעסנים[173] - היו, והיו נודרים - בכעסם[174] - הנאה זה מזה, עמדו אבותיהם וכתבו חלקיהם לנשיא[175], שאם בניהם אחריהם ידרו הנאה זה מזה לא יהיו אסורים בדבר של אותה העיר, שממון נשיא הוא[176].

הכותב חלקו לנשיא, נחלקו בו תנאים: לדעת ר' יהודה הכותב לנשיא אין צריך לזכות[177], שמייד שכתב לו שטר מתנה קנה, אף על פי שלא זכה אדם בשבילו, משום שיפה כח הנשיא[178], שמפני כבודו של נשיא תיקנו שיקנה בלא קנין בדבר זה[179]. וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה צריכים לזכות[180]. וכן הלכה[181].

על בכור-בהמה-טהורה* שנפל בו מום, שאין שוחטים אותו אלא על פי מומחה, שנתן לו הנשיא רשות ואמר לו התר בכורות במומם, ע"ע בכור בהמה טהורה[182]. ושם[183], שנחלקו תנאים אם במום מובהק צריך מומחה שנתן לו הנשיא רשות, או לא.

כבודו במיתתו

היטמאות לו במותו

נשיא שמת, הכל חייבים ליטמא לו[184], אפילו כהנים[185] - האסורים להיטמא למתים[186] - וכל שכן נזירים[187] - האסורים להיטמא למתים[188] - ואפילו יש לנשיא בעיר קרובים וקוברים[189], מפני שעשאוהו כמת-מצוה* לכל[190], מפני שהכל חייבים בכבודו[191], ואין כבוד הנשיא ביורשים וקרובים, אלא בכל אדם, שיתעסקו בו הכל כקרובים ויטמאו לו[192]. ויש מהאחרונים הסוברים שמחלוקת אמוראים היא בירושלמי, שלר' מנא הטעם הוא משום כבוד הנשיא[193], ולכן אין נטמאים לקרוביו לאחר מותו. ולר' נסא הטעם הוא שעשאוהו כמת מצוה, ולא משום כבודו, ולכן נטמאים לקרוביו, אף לאחר מותו[194].

ויש מהראשונים סוברים שלא אמרו שנשיא שמת כהנים נטמאים לו, אלא בטומאת בית-הפרס*, שהיא דרבנן[195], אבל טומאה דאורייתא לא[196].

ויש מהאחרונים סוברים שמחלוקת אמוראים היא בירושלמי, שלדעת רוב האמוראים כהנים נטמאים לנשיא במותו[197], ולדעת ר' מנא אם בחייו של נשיא אינו נטמא לו, שאם עומד במקום טומאה אסור לילך אצלו לכבוד, אע"פ שאז הוא עיקר כבודו, כל שכן כשמת הנשיא, שלא נחוש לכבודו להיטמא לו[198].

יש מהאחרונים המצדד שכל שחל על ישראל חיוב מצוה, שאם ייטמאו לנשיא ייבטלו ממנה, אין נטמאים לו[199].

ישראל שלא עלה להיטמא לאחות הנשיא שנפטרה בחייו לכבודו, יש מהראשונים סוברים שבירושלמי נחלקו בו אמוראים[200]: שלדעת ר' חנינא דין שהוא שלא ייטמא לנשיא במותו, שאם בחייו שהוא רואהו והיינו הכבוד האמיתי אינו נטמא לכבודו, כשימות הנשיא עצמו, שאינו רואהו ואין כבוד וביזוי למת, לא כל שכן[201]. ולדעת ר' נסא אף ישראל כזה מחוייב להיטמא לנשיא במותו, שעשו אותם כמת מצוה, וכל אדם חייב בקבורתו, ואפילו כהנים[202].

היטמאות לקרוביו במותם

בירושלמי אמרו שכשנפטרה אחותו של הנשיא, שלח ר' חנינא לר' מנא להיטמא לה ולא עלה[203]. ונחלקו אחרונים: יש מפרשים שלא נחלקו אלא אחר מיתתו של הנשיא, אבל בחייו הכל מודים שאפילו הכהנים נטמאים לאחותו[204]. ויש מפרשים שהסוברים שאין נטמאים לאחותו, הוא מפני שלדעתם אין נטמאים אפילו לנשיא[205]. ויש מפרשים שלא נחלקו אלא אחר מיתתו של הנשיא, שלדעת ר' מנא אין נטמאים לאחותו, שאם בחייו אין נטמאים לה, במותו לא כל שכן[206], ולדעת ר' חנינא ור' נסא לאחר מותו של הנשיא נטמאים לאחותו במותה, שלאחר מיתת הנשיא עשאוה כמת מצוה, שבחייו די לה כבוד זה שהנשיא מתעסק בה משא"כ במיתתו[207]. ויש מפרשים שהכל מודים שנטמאים אף לקרובי נשיא, ולא נחלקו אלא בקרובות נשיא, שלדעת ר' חנינא - ור' נסא[208] - נטמאים אף להן, ולדעת ר' מנא אם בחייהן אין מיטמאין להן בימי נידת טומאתן, במיתתן לא כל שכן[209].

על נשיא שמת, שהכל אוננים עליו, ע"ע אנינות[210]. על נשיא שמת, שהכל קורעים עליו, ע"ע קריעה[211].

ביטול בתי מדרשות

נשיא שמת, בתי מדרשות כולם בטלים[212], שכל ימי הספדו של נשיא מבטלים תלמוד-תורה* ואין מושיבים ישיבה[213], כדי שיהיה להם פנאי להספידו[214], ויעסקו רק בהספד[215]. ואחר ההספד אין נכנסים לבית המדרש אלא מתחברים שנים שנים ולומדים בבתיהם[216], שהרי אי אפשר להספיד כל היום וכל הלילה שבעה ימים רצופים, שההספד הוא שעות אחדות[217]. ואין מבטלים ישיבתו יתר על שלושים יום[218]. ויש מהראשונים המפרש שבאותו היום של המיתה כל בתי המדרשות בטלים[219].

בביאור "בית המדרשות כולם", נחלקו ראשונים: יש מפרשים כל בתי מדרשות שבכל המקומות שמספידים אותו[220]. ויש מפרשים שכל בתי מדרשות בטלים, כי בכל המקומות - אפילו חוץ לעירו[221] - מספידים אותו כל שבעה[222]. ויש מפרשים שכל בתי מדרשות שסביבותיו בטלים, כל אותם שכולים לבוא ביום להספידו ולחזור ביום לבתיהם[223]. ויש מפרשים שכל בתי מדרשות שסביבו ובממשלתו של הנשיא בטלים[224].

תפילה בבית הכנסת

נשיא שמת, בני הכנסת - בני עירו[225]. ויש מהראשונים המפרש: בני הכנסת שלו[226] - נכנסים לבית-הכנסת* וקוראים שבעה ויוצאים[227]. ונחלקו ראשונים: יש מפרשים שאין מתפללים יחד בבית הכנסת, אלא כל אחד ואחד מתפלל בביתו[228]. ויש מפרשים שמתפללים בבית האבל, ואין מתפללים בבית הכנסת, חוץ מקריאת-התורה* בשני ובחמישי ובשבת שהם צריכים לקרות בבית הכנסת[229]. וכן הלכה[230].

לאחר היציאה מבית הכנסת

ר' יהושע בן קרחה אומר: לא שילכו - לאחר יציאתם מבית הכנסת - ויטיילו בשוק[231], אלא יושבים ודווים[232], וביארו ראשונים שיושבים משפחות משפחות דווים - מראים עצמם עצבים על מיתת הנשיא וביטול בית הכנסת[233]. ויש מפרשים: דואגים[234] - כל היום[235], עד לאחר שבעה[236]. יש מהראשונים שפסקו להלכה כן[237]. ויש מהראשונים שהשמיטו דבריו מההלכה[238].

שריפת מיטתו וכלי תשמישו

נשיא שמת, שורפים מיטתו וכל כלי תשמישו[239], משום כבודו[240], שלא ישתמשו אחרים בכלי תשמישו[241]. ומעשה שמת רבן גמליאל הזקן ושרף עליו אונקלוס הגר בשבעים מנה צורי[242].

על הטעם שאין בשריפה זו משום איסור בל-תשחית*, ע"ע[243].

אזהרת קללתו

המקלל* מלך או נשיא עובר בלאו[244], שנאמר: ונשיא בעמך לא תאֹר[245], היינו כל נשיא בעם, שהוא ראש שררה על כל ישראל, בין שתהיה השררה ההיא בממשלת מלכות[246], שהוא מלך*[247], בין שתהיה ממשלת תורה[248], שהוא ראש סנהדרי גדולה שנקרא נשיא גם כן[249], כי נשיא הסנהדרין הוא במעלה העליונה בשררת התורה[250]. ויש מהאחרונים סוברים הטעם, משום שבשעיר-נשיא* רק המלך בכלל - לסוברים כן[251] - שנאמר: ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו[252], הרי שהיכן שלא כתוב כן, לאו דוקא, אלא הוא הדין לראש הסנהדרין[253]. לאו זה נמנה במנין-המצוות*[254].

על הלימוד מהכתוב שאיסור הקללה הוא אף בכל אדם מישראל, ע"ע מקלל. אם איסור קללה זה הוא בשם וכינוי דוקא, או אף אם קיללו סתם, ע"ע הנ"ל.

טעם המצוה

בטעם האיסור לקלל נשיא כתבו ראשונים, לפי שאי אפשר לישוב בני אדם מבלי שיעשו אחד מביניהם ראש על האחרים לעשות מצותו ולקיים גזרותיו, מפני שדעות בני אדם חלוקים זה מזה ולא יסכימו כולם לעולם לדעת אחת לעשות דבר מכל הדברים, ומתוך כך יצא מביניהם הביטול והאסיפה בפעולות, ועל כן צריכים לקבל דעת אחד מהם אם טוב ואם רע, למען יצלחו ויעסקו בעסקו של עולם, פעם ימצא בעצתו וחפצו תועלת רב ופעם ההיפך, וכל זה טוב מן המחלוקת שגורם ביטול גמור[255], ומאחר שהממונה לראש סיבה אל התועלת, הן שהוא גדול להדריכנו בדרכי הדת או גדול במלכות לשמור איש מרעהו שתקיף ממנו, ראוי הדבר וכשר שלא נקל בכבודו, וגם שלא לקללו, אפילו שלא בפניו, כדי שלא נבוא מתוך כך לחלוק עליו[256].

מלקות

המקלל* מלך או נשיא - בעדים והתראה*[257] - לוקה[258], לבד מה שלוקה משום אזהרת מקלל כל אדם מישראל[259] ומשום אזהרת מקלל דיין בישראל[260], ולכן המקלל נשיא - ראש הסנהדרין[261], שהוא סמוך לדיין, שהרי קללת דיין אינה אלא א"כ הוא סמוך[262] - לוקה שלוש[263]. בן נשיא שקילל את האב, חייב בארבעה דברים, משום נשיא ואב ודיין ומשום כל ישראל[264].

נשיא המקלל עצמו, - והמקלל עצמו עובר בלאו, שנאמר: רק השמר לך ושמֹר נפשך מאד[265] - יש מהאחרונים סוברים שלוקה שלוש, אף משום קללת עצמו[266]. ויש מהאחרונים סוברים שאינו לוקה, שהלאו של נשיא בעמך לא תאֹר[267] הוא דוקא על אחר ולא על עצמו[268].

כשאינו כשר

לא הזהירה תורה אלא על קללת כשרים[269], שנאמר: בעמך[270], בזמן שהם עושים מנהג עמך[271]. עשה תשובה, הרי הוא שוב בכלל עושה מעשה עמך[272], ואפילו אם הוא מדברים שנאמר עליהם: מעֻות לא יוכל לתקֹן[273], כגון הבא על הערוה והוליד ממזר*[274], הואיל ושב, עושה מעשה עמך הוא, ולמרות שעוונו גלוי ונזכר כל זמן שממזר קיים, מיהו מתשובה ואילך בכלל עושה מעשה עמך הוא[275]. וכתבו אחרונים שאפילו לא ידוע לנו אם עשה תשובה, מכל מקום אסור לקללו, שמא הרהר תשובה בליבו[276].

מחילה

אף על פי שיש לו לנשיא למחול על כבודו[277], אינו יכול למחול על קללתו[278], שכיוון שהתורה חייבתו מלקות, חטא למקום ואינו יכול למוחלו[279].

כשאינו כשר למינוי

נשיא שלא נתמנה ע"פ התורה, אלא בחוזק יד, מצדדים אחרונים שאין לו דין נשיא כלל[280], ואפילו אם יש לו דין נשיא, אינו בכלל עושה מעשה עמך[281] אם הוא מושל שלא ע"פ דין התורה[282].

דיני הנשיא בקרבנות

שעיר נשיא

כל המצוות שבתורה שחייבים על זדונם כרת* ועל שגגתם חטאת* - מלבד עבודה-זרה*[283] - הנשיא מביא שעיר[284], שנאמר: אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו אשר לא תעשינה בשגגה וגו' והביא את קרבנו שעיר עזים זכר תמים[285], כתוב כאן: ועשה אחת מכל מצות ה', וכתוב בציבור: ועשו אחת מכל מצות ה'[286], מה ציבור דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת[287], אף נשיא דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת[288].

שעיר זה, אמרו בתלמוד שרבי הסתפק בעצמו אם צריך להביא שעיר[289], כלומר נשיאות שלו, האם היא נשיאות מעולה, שאילו היה בזמן שבית-המקדש* קיים היה מביא שעיר או לא[290], ופשט לו ר' חייא שאינו צריך, משום ריש-גלותא* בבבל[291] שהוא על גביו, וצריך שלא יהיה על גביו אלא ה' אלהיו[292], או משום שראש גולה שבבבל רודה את ישראל במקל, אבל בני בניו של הלל אינם עושים כן, אלא רק מלמדים תורה לישראל ברבים[293]. להלכה נחלקו ראשונים: יש סוברים שרק מלך* בכלל זה[294], שכן שנינו במשנה: איזהו נשיא, זה מלך, שנאמר: ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו[295], שאין על גביו אלא ה' אלהיו[296]. ויש סוברים שאף אם יש לו שררה של תורה על כל ישראל, מביא שעיר זה[297].

נשיא שבט, כנחשון בן עמינדב[298], אינו בכלל נשיא[299], שנאמר: מכל מצות ה' אלהיו[300], ולהלן הוא אומר - לגבי מלך[301] - למען ילמד ליראה את ה' אלהיו[302], "אלהיו" "אלהיו" לגזרה-שוה*[303], מה להלן מלך שאין על גביו אלא ה' אלהיו, אף נשיא האמור כאן שאין על גביו אלא ה' אלהיו[304], מלך, ולא נשיא שבט[305].

מלך זה המביא שעיר נשיא - ונשיא, לסוברים כן[306] - אין בו חילוק בין שהוא מבית דוד בין שיהיה משאר שבטי ישראל[307], ואפילו היה כפוף תחת האומות[308].

מלכי ישראל ומלכי בית דוד, אלו מביאים לעצמם ואלו מביאים לעצמם[309], שאינם כפופים זה לזה[310], וכל שהיו מלכים רבים מישראל ואין אחד מהן עובד את חבירו, כל אחד ואחד מהן מביא שעיר עזים על שגגתו[311].

בירושלמי אמרו שמלך ישראל ומלך יהודה שניהם שוים, שנאמר: ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יֹשבים איש על כסאו מלֻבשים בגדים בגֹרן[312], וכי בגורן היו יושבים, אלא כבגורן[313], שהם שוים כאותם היושבים כגורן והם סנהדרין, שהם יושבים כחצי גורן עגולים וכולם היו שווים זה לזה[314]. ואמרו על זה בירושלמי שאין הדברים אמורים אלא עד יהוא בן נמשי[315], דהיינו עד דורות של יהוא שמלכו אחריו מזרעו, לאותם מלכי ישראל בלבד יש להם דין מלך ומתכפרים בשעיר[316], מכאן ואילך, בליסטייא היו נוטלים אותה[317], שהיו הורגים זה את זה וקם תחתיו, ולא היה להם דין מלך[318]. ואע"פ שגם יהוא הרג את יורם ומלך תחתיו[319], נאמר - בנבואה על יהוא בידי יונה[320] - בני רבִעים ישבו לך על כסא ישראל[321], שעל פי הדיבור הרג את יורם[322]. וכתבו אחרונים שהבבלי חלוק וסובר שכל זמן שאינם כפופים זה לזה מביאים שעיר, ואף לאחר יהוא[323], ושכן הלכה[324].

על שאר פרטי הדינים בשעיר זה, ע"ע שעיר נשיא. ושם, על מלך שחטא ואח"כ נתמנה או חטא ואח"כ עבר מנשיאותו. ושם, על קדימת שעיר זה לשעירים אחרים, ואיחורו לשעירה של עבודה-זרה*.

עבודה זרה

על עבודה-זרה* - שחייבים על זדונה כרת*, אם לא בעדים והתראה*, ועל שגגתה חטאת*[325] - היחיד והנשיא מביאים שעירה[326], אם מפני שכתוב בעבודה זרה: ואם נפש וגו'[327], וכולם בכלל נפש אחת הן[328], או מפני שכתוב לאחר מכן: תורה אחת יהיה לכם[329], השוה את כולם לקרבן זה[330]. בטעם הדבר כתבו ראשונים, כי העבירה הזאת תסיר מהנשיא יתרונו על ההדיוט והכבוד הראוי לתת לו[331], שכיוון שנכשל בעבודה זרה, אפילו מלך ישראל הרי הוא כהדיוט גמור על שלא נזהר בה, ודינו כהדיוט[332], ולזה רצה שיהיה קרבן הנשיא שוה לקרבן ההדיוט בשגגת עבודה זרה[333].

על נשיא, שעבר על אחת מחמש חיובי אשמות, שהעובר עליהם חייב אשם* ודאי[334], שמביא אשם ודאי כשאר הדיוטות, ע"ע אשם[335]. על נשיא, שנסתפק אם עבר בשוגג על חטא, שעל ודאו חייבים קרבן חטאת*, שמביא אשם-תלוי* כשאר הדיוטות, ע"ע אשם תלוי[336]. על חיוב נשיא בקרבן-עולה-ויורד*, ע"ע.

הערות שוליים

  1. ↑ עי' להלן: אזהרת קללתו.
  2. ↑ עי' ציון 242 ואילך.
  3. ↑ עי' להלן: דיני הנשיא בקרבנות, וע"ע שעיר נשיא.
  4. ↑ עי' ציון 258 ואילך.
  5. ↑ ע"ע בית דין הגדול ציון 3. רמב"ם סנהדרין פ"א ה"ג.
  6. ↑ רמב"ם שם; עי' רא"ש בשם ר"ת שבציון 11.
  7. ↑ רמב"ם שם.
  8. ↑ עי' אגרת רש"ג הוצאת לוין עמ' 74; עי' חינוך שבציון 245.
  9. ↑ רמב"ם קדה"ח פ"ד ה"י. ע"ע בית דין הגדול ציון 8 ואילך, שלד' חכמים יש שם ע"א דיינים, ושם ציון 14, שכן הלכה. וע"ע הנ"ל ציון 13, שלד' ר' יהודה היו שם ע' דיינים.
  10. ↑ עי' רמב"ם שם.
  11. ↑ עי' פסחים סו ב. רא"ש סנהדרין פ"ג סי' מא, בשם ר"ת.
  12. ↑ תהלים קו ב.
  13. ↑ מאירי הוריות יג ב, ע"פ גמ' שם: נימא ליה גלי עוקצים וכו'.
  14. ↑ מאירי שם, ע"פ גמ' שם: נימא ליה גלי עוקצים וכו', וגמ' שם: נעבריה וכו'.
  15. ↑ מאירי שם, ע"פ גמ' שם: שמעינהו ר' יעקב בן קרשי וכו'.
  16. ↑ מאירי שם, ע"פ גמ' שם: אמר להו אי לא גמירנא וכו'.
  17. ↑ עי' רדב"ז שבציון 162.
  18. ↑ עי' תולדות תנאים ואמוראים ע' רבי יהודה נשיאה בן רבן גמליאל בנו של רבי, ע"פ חלה פ"ד ה"ד: ביקש ר"ג בר' להנהיג את הדמאי בסוריא ולא הניח לו ר' הושעיה. ועי' כתובות סב ב וירו' כלאים פ"ט ה"ג ביחוסו של רבי לבית דוד.
  19. ↑ ציון 68 ואילך.
  20. ↑ ציון 80.
  21. ↑ עי' משנה חגיגה טז א-ב.
  22. ↑ עי' ברכות יג א, ועוד: ר' יהודה הנשיא; עי' ירו' ברכות פ"ג ה"א: כד דמך רבי יודא נשיאה בר בריה דרבי יודה נשיאה; עי' אגרת רש"ג הוצאת לוין עמ' 74: ובתר רשב"ג דאקטיל בהרוגי מלכות, הוה רבן יוחנן בן זכאי, והוא הוה בעידן חורבן הבית וכו' ובתריה רבן גמליאל וכו' ואותו רבן גמליאל היה נשיא ביבנה וכו' ובתריה שמעון בנו וכו' ובתריה רבינו הקדוש (עי' ירו' מגילה פ"א הי"א: רבי חמי גזורתי א"ל בדידי לא איסתכלית מן יומוי אלא בדידך ולמה נקרא שמו רבינו הקדוש שלא הביט במילתו מימיו); עי' חינוך מ' ד: שרבי הלל הנשיא בנו של רבי יהודה הנשיא.
  23. ↑ עי' הוריות יא ב.
  24. ↑ מו"ק כו א.
  25. ↑ יבמות מה א.
  26. ↑ אגרת רש"ג הוצאת לוין עמ' 74.
  27. ↑ עי' ירו' תענית פ"ד ה"ב: שמואל ואילין דבית שילא וכו' בשלמיה דנשייא וכו' עאל רב לתמן, ופ"מ שם; עי' אגרת רש"ג שם ועמ' 92 ו93. ועי' קה"ע שם, וצ"ב.
  28. ↑ עי' אגרת רש"ג שם עמ' 117 (בנוסח הספרדי): ונצא בהון וברבנו סעדיה דוד הנשיא וקרייה רבנא סעדיה לאחוהי דדוד הנשיא דמתקרי יאשיה להיות ראש גלות. ועי' אגרת רש"ג שם עמ' 116: ובתריה לא הוה בהון ראוי וסמכיה דוד נשיאה למר רב יום טוב וכו' אע"ג דאורג הוה הואיל ולא הוו תמן רבנן כולי האי.
  29. ↑ תשובות רבנו אברהם בן הרמב"ם סי' ד, ע"פ ברייתא בהוריות יא ב: לא יסור שבט מיהודה זה ראש גולה שבבבל שרודה את ישראל במקל.
  30. ↑ תשובות רבנו אברהם בן הרמב"ם שם; עי' סמ"ק סי' נב: ודין נשיא וכו' אין אנו צריכין עתה; עי' ש"ך יו"ד רמד ס"ק יא, בשמו, והסכים לו; עי' ערה"ש יו"ד סי' רמד סט"ו וסי' שדמ סי"א.
  31. ↑ עי' תשובות רבנו אברהם בן הרמב"ם שם, לענין נידוי נשיא שהכל חייבים לנהוג בו נידוי (עי' ציון 83 ואילך); עי' סמ"ק שם וערה"ש סי' רמד שם, לענין עמידה מפני נשיא (עי' ציון 45 ואילך) וסי' שדמ שם, לענין תפילה בבית הכנסת בימי האבלות על הנשיא (עי' ציון 222 ואילך) והטיול בשוק בימים אלה (עי' ציון 227 ואילך).
  32. ↑ תשובות רבנו אברהם בן הרמב"ם שם.
  33. ↑ תשובות רבנו אברהם בן הרמב"ם שם, בשאלת השואל, ע"פ ברכות כז ב: אלא נוקמיה לראב"ע וכו' והוא עשירי לעזרא.
  34. ↑ עי' תשובות רבנו אברהם בן הרמב"ם שם.
  35. ↑ תשובות רבנו אברהם בן הרמב"ם שם, בשאלת השואל.
  36. ↑ עי' תשובות רבנו אברהם בן הרמב"ם שם, ע"פ פהמ"ש לרמב"ם בכורות כח ב.
  37. ↑ עי' רא"ש סנהדרין פ"ג סי' יא, בשם ר"ת, ע"פ גמ' שם לא ב: אי ציית ציית ואי לא השיאוהו ויראה פנינו בטבריא, וברייתא שבציון 41.
  38. ↑ בראשית מט י.
  39. ↑ ע"ע ריש גלותא.
  40. ↑ בראשית שם.
  41. ↑ ברייתא בהוריות יא ב.
  42. ↑ עי' רמב"ם שבציון 187.
  43. ↑ עי' ציון הבא ואילך.
  44. ↑ עי' להלן: כבודו במותו.
  45. ↑ עי' חינוך מ' עא. ועי' ציון 251 ואילך.
  46. ↑ רא"ש קדושין פ"א סי' נט, ליישב הגמ' שבציון הבא והברייתא שבציון 54, שכאן הוא ברה"ר ושם הוא בבהמ"ד, ועי' ב"י יו"ד סי' רמד וק"נ לרא"ש שם סק"ש, שכן מדויק מל' הברייתא והגמ'; ר"ן שם לג ב (יד ב בדפי הרי"ף) בשם התוס': בשוקא, ליישב הסתירה הנ"ל; בהגר"א שם ס"ק יט: בשוק.
  47. ↑ עי' אמר חזקיה אמר לי ר' חנינא בריה דר' אבהו א"ר אבהו א"ר אבדימי דמן חיפא בגמ' שם; עי' רמב"ם ת"ת פ"ו ה"ו; עי' רא"ש שם פ"א סי' נט; עי' מאירי שם; עי' קצור פסקי רא"ש שם; עי' טוש"ע שם יד; עי' לבוש שם; עי' ערה"ש שם. הרי"ף השמיט.
  48. ↑ רמב"ם שם; מאירי שם; טוש"ע שם; לבוש שם; ערה"ש שם.
  49. ↑ עי' בהגר"א שם ס"ק יז; עי' ערה"ש שם: רבו המובהק. וע"ע כבוד רבו; מורא רבו ציון 332 ואילך.
  50. ↑ שמות לג ח. אמר חזקיה אמר לי ר' חנינא בריה דר' אבהו א"ר אבהו א"ר אבדימי דמן חיפא בגמ' שם, ומהרש"א שם. ועי' גמ' שם, דהיינו לדורש הכתוב לשבח, ובגמ' שם שי"ח ודורשים הכתוב לגנאי. ועי' ירו' שקלים פ"ה ה"ב ותנחומא כי תשא סי' כז ותיוב"ע שם.
  51. ↑ עי' רש"י שמות שם.
  52. ↑ רש"י שם ד"ה שנאמר; עי' לבוש שם.
  53. ↑ רא"ש שם, לשיטתו בציון 45; עי' ר"ן שם, בשם התוס'.
  54. ↑ שמות שם.
  55. ↑ רא"ש שם, ליישב הברייתא שבציון הבא והגמ' שבציון 45, שכאן הוא בבהמ"ד ושם הוא ברה"ר, ועי' ב"י שם וק"נ לרא"ש שם, שכן מדויק מל' הברייתא והגמ'; טוש"ע שם טו; לבוש שם; בהגר"א שם ס"ק יט; ערה"ש שם סט"ז.
  56. ↑ ברייתא בהוריות יג ב; רי"ף קדושין שם (יד א); רמב"ם ת"ת פ"ו ה"ו; רא"ש קדושין שם; מאירי הוריות שם; עי' טוש"ע שם; עי' לבוש שם; עי' ערה"ש שם.
  57. ↑ לבוש שם.
  58. ↑ עי' תוס' טוך קדושין שם ור"ן שם (יד ב בדפי הרי"ף), בשם ר"ת, ע"פ הוריות שם: בימי רשב"ג נישנית משנה זו, ליישב הסתירה בין הברייתא שבציון 54 והגמ' שבציון 45.
  59. ↑ ע"ע אבלות ציון 228 ואילך. עי' שו"ת שבו"י ח"א סי' כו.
  60. ↑ ר' יוחנן במו"ק כז ב; רמב"ם אבל פי"ג ה"ה; עי' רמ"א בד"מ יו"ד סי' שעו סק"ג ובשו"ע שם א.
  61. ↑ ע"ע חולה: גדרו. שבו"י שם.
  62. ↑ לבוש שם.
  63. ↑ שבו"י שם. וע"ע קימה והדור.
  64. ↑ עי' ירו' שבציון הבא ואילך. הרמב"ם השמיט.
  65. ↑ ישעיהו לג יז. עי' ירו' סנהדרין פ"ב ה"ו: ר' חנינה סלק וכו' משום מלך וכו' ר' יוחנן סלק וכו' משום מלך וכו'.
  66. ↑ עי' ירו' שם: ר' חנינה סלק וכו' נפק לגביה לבוש אותניתיה, לפי קה"ע שם, ועי' ציונים 67, 68, שי"מ בע"א.
  67. ↑ עי' ירו' שם: א"ל חזור ולבוש לגין דידך, לפי קה"ע שם, ועי' ציון 69, שי"מ בע"א.
  68. ↑ עי' ירו' שם: לבוש אותניתיה, לפי מוסף הערך ע' אותונית (והובא בפ"מ שם), שכ"ה בל"י, ועי' ציונים 65, 68, שי"מ בע"א.
  69. ↑ עי' ירו' שם, לפי פ"מ שם, ע"פ אונקלוס בראשית יט כח, ועי' ציונים 65, 67, שי"מ בע"א.
  70. ↑ עי' ירו' שם: לגין דידך, לפי פ"מ שם, ועי' ציון 66, שי"מ בע"א.
  71. ↑ עי' ירו' שם: ר' יוחנן סלק וכו' נפק לגביה בחלוקא דכיתנא, וקה"ע שם.
  72. ↑ פ"מ שם.
  73. ↑ קה"ע שם.
  74. ↑ ירו' שם: א"ל חזור ולבוש חלוקך דעמרא.
  75. ↑ קה"ע שם.
  76. ↑ עי' ירו' שם, שר' יודן נשייא יצא לבוש אותניתיה ומיחה בו ר' חנינה, ושוב יצא בחלוקא דכיתנא, ומיחה בו ר' יוחנן.
  77. ↑ ע"ע אב בית דין ציון 1.
  78. ↑ עי' חגיגה טז ב; עי' מאירי שם.
  79. ↑ ע"ע אב בית דין ציון 1.
  80. ↑ מאירי שם.
  81. ↑ ברייתא במו"ק טז א; ירו' מו"ק פ"ג ה"ב: לכל אדם; מס' שמחות פ"ה הט"ו: לכל העם; רמב"ם ת"ת פ"ו הי"ג; טוש"ע יו"ד שלד כא; לבוש שם; ערה"ש שם סי"ט.
  82. ↑ עי' רמב"ם שם הי"ד; עי' שו"ע שם יז.
  83. ↑ כ"מ מהמאירי שם.
  84. ↑ מאירי מו"ק טז א; עי' ב"ח שם; עי' ערה"ש שם סט"ז.
  85. ↑ עי' מאירי שם; עי' ב"ח שם.
  86. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' שו"ע שם; עי' ערה"ש שם.
  87. ↑ עי' מאירי שם.
  88. ↑ ברייתא במו"ק שם; מס' שמחות שם: מנודה לחכמים; רמב"ם שם הי"ג; טוש"ע שם; לבוש שם; ערה"ש שם.
  89. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' ערה"ש שם.
  90. ↑ עי' מאירי שם.
  91. ↑ רמב"ם שם הי"ד; עי' שו"ע שם. ועי' ב"י שם.
  92. ↑ עי' מאירי שם.
  93. ↑ מאירי שם; ב"ח שם; עי' ערה"ש שם.
  94. ↑ עי' מאירי שם; ב"ח שם.
  95. ↑ ע"ע נדוי.
  96. ↑ עי' תוס' סנהדרין ח א ד"ה מפיקנא; עי' מאירי מו"ק טז א; עי' ב"י שם.
  97. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' שו"ע שם; ערה"ש שם.
  98. ↑ מאירי שם. וצ"ב אם שאר הראשונים מודים לזה.
  99. ↑ עי' ברייתא במו"ק יז א; עי' רמב"ם ת"ת פ"ז ה"י; עי' טור יו"ד סי' שלד.
  100. ↑ טור שם, בשם הראב"ד; ש"ך שם ס"ק מד, בשם טור בשם הראב"ד.
  101. ↑ רא"ש שם פ"ג סי' יא ותוס' רא"ש שם וחי' הר"ן שם, בשם הראב"ד, ליישב מה שלא התיר הנשיא נידוי שפחת רבי וצורבא מרבנן בגמ' שם. ועי' חי' הר"ן שם, תי' ב' בשם הראב"ד, ע"פ הירו' שבציון 103, שעל שלא נתחרט לא התירוהו, ולכאו' אינו חלוק על תי' הא', שהרי ל' הברייתא שבציון הקודם: ואינו יודע מי נידהו.
  102. ↑ ברייתא בירו' מו"ק פ"ג ה"א.
  103. ↑ ריב"ל בירו' שם. וע"ע נדוי שלד' הבבלי מת אחד ממנדיו, באים שלושה אחרים ומתירים לו.
  104. ↑ ירו' שם: מעשה באחד שמת אחד ממנדיו ולא התירו לו וכו' בשלא חזר בו, וראבי"ה מו"ק סי' תתמ ושדה יהושע וקה"ע שם. וכעי"ז במעט שינוי בפ"מ שם. ועי' שדה יהושע שתמה, שהלא אם אינו חוזר בו, אפי' שלושתם קיימים אין מתירים לו (ע"ע נדוי), ונשאר בצ"ע.
  105. ↑ ראבי"ה שם.
  106. ↑ קה"ע שם.
  107. ↑ רמב"ם ת"ת פ"ז ה"א. ועי' כס"מ שם, שהוא ע"פ מו"ק יז א: אמר רב הונא באושא התקינו אב"ד שסרח אין מנדין אותו וכו' ופליגא דר"ל וכו' ת"ח שסרח אינן מנדין אותו בפרהסיא, וירו' סנהדרין פ"ב ה"א והוריות פ"ג ה"א: ר' חנינה כתובא ר' אחא בשם ר"ל כה"ג שחטא וכו' ור"ל אמר נשיא שחטא וכו'.
  108. ↑ רמב"ם שם, ע"פ ר' חייה בריה דר' יצחק עטושיא בירו' מו"ק פ"ג ה"א: שמעתי שאין מנדין זקן אא"כ עשה כירבעם בן נבט וחביריו. ועי' כס"מ ולח"מ שם.
  109. ↑ ע"ע חיבי מלקיות.
  110. ↑ רמב"ם שם, ע"פ ר"ל בירו' סנהדרין שם והוריות שם: נשיא שחטא מלקים אותו בבי"ד של שלושה; עי' רמב"ם סנהדרין פי"ז ה"ט: ראש הישיבה שחטא וכו', ועי' ציון 7.
  111. ↑ הושע ד ה.
  112. ↑ רמב"ם ת"ת שם, ע"פ ר"ל במו"ק שם: ת"ח שסרח וכו'.
  113. ↑ מל"ב יד י. רמב"ם שם, ע"פ רב הונא במו"ק שם: באושא התקינו וכו' (ובכס"מ שם, שר"ל אינו חלוק עליו אלא לגבי נידוי) ור' שמואל בשם ר' אבהו בירו' מו"ק שם: זקן שאירע בו דבר וכו', ור' חגיי בירו' סנהדרין שם: משה אין מחזרין ליה, ורב חגיי בירו' הוריות שם: מוטב דינון מחזרין ליה וכו'.
  114. ↑ רמב"ם סנהדרין שם, ע"פ ירו' סנהדרין שם והוריות שם. ועי' רדב"ז וכס"מ שם ה"ח, שכ"מ גם ממה שהירו' שבע' כהן גדול ציון 175 ואילך מכריח מהכתוב שכה"ג שחטא אין מורידים אותו מגדולתו, משמע שנשיא שחטא, שאין בו כתוב המכריח כן, חוזר לגדולתו.
  115. ↑ ר' חגיי בירו' סנהדרין פ"ב ה"א : משה אין מחזרין ליה די קטל לון, וקה"ע שם (וכעי"ז ברדב"ז סנהדרין פי"ז ה"ח ופ"מ לירו' שם). ועי' פ"מ שם, שזו הגי' האמיתית (והביא ראיות לזה). ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א. ועי' ציון 37 ואילך, שבימי הלל ובני בניו לא היה כח בנשיא אפי' לכוף, וצ"ב מדוע יהיה כח לנשיא להרוג.
  116. ↑ שו"ת חת"ס ח"א סי' מא, ע"פ גי' הפ"מ שבציון הקודם.
  117. ↑ ר' חגיי בירו' הוריות פ"ג ה"א: מוטב דינון מחזרין ליה דו קטלין ליה, לפי כס"מ שם, בפי' הא'. ועי' שו"ת חת"ס שם, שכ' בד' רמב"ם שם ה"ט: ראש הישיבה שחטא, דהיינו אפי' ראש הישיבה, שהיתה לפניו הגי' ככס"מ שם (וצ"ב מהרמב"ם שבציון 7, שהנשיא הוא ראש הישיבה של הסנהדרין, וא"כ אין כוונת הרמב"ם אפי' ראש הישיבה, אלא לנשיא שהוא ראש הישיבה). ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א.
  118. ↑ ר' חגיי בירו' שם, לפי כס"מ שם ה"ח, בפי' הב'.
  119. ↑ עי' שו"ת חת"ס שם.
  120. ↑ שו"ת חת"ס שם, בד' רמב"ם שם ה"ט: ראש הישיבה שחטא, דהיינו אפי' ראש הישיבה, שאין בידו להמית (וצ"ב מהרמב"ם שבציון 7, שהנשיא הוא ראש הישיבה של הסנהדרין, וא"כ אין כוונת הרמב"ם אפי' ראש הישיבה, אלא לנשיא שהוא ראש הישיבה).
  121. ↑ עי' רמב"ם סנהדרין פי"ז ה"ט: ראש הישיבה שחטא, ועי' ציון 7.
  122. ↑ הג' חת"ס לירו' הוריות פ"ג ה"א.
  123. ↑ עי' ציון 114 ואילך.
  124. ↑ עי' הג' חת"ס שם. עיי"ש מה שפי' לפי"ז המדרש המובא בהפלאה (פנים יפות) פ' קרח (ילק"ש קרח רמז תשנב). ועי' הג' חת"ס שם מש"כ לחדש בנשיא שבט ונשיא בית אב שהיו במדבר. ולכאו' אף לטעמים המובאים בציון 116 ואילך, אין מורידים אותו מגדולתו, אלא ממיתים אותו כך.
  125. ↑ ע"ע חיבי מיתות בית דין.
  126. ↑ ציון 99 ואילך. ולכאו' אם נשיא שבט נידון בע"א, ק"ו שנשיא על כל ישראל נידון בע"א, וצ"ב.
  127. ↑ עי' ירו' סנהדרין פ"א ה"ב: תמן קריי למנוייה סמיכותא. וע"ע סמיכה (א).
  128. ↑ ירו' שם.
  129. ↑ מאירי סנהדרין יד א.
  130. ↑ רמב"ם סנהדרין פ"ד ה"ה; מאירי שם: התבאר בתלמוד המערב. ועי' מאירי שם, שמביא אח"כ ירו' שם: חזרו וחלקו כבוד לבית הזה אמרו בי"ד שמינה שלא לדעת הנשיא וכו', ועי' רדב"ז וכס"מ שם, שהוא מקור הרמב"ם, ועי' רדב"ז ולח"מ שם, שיש חילוק ביניהם, ועי' רדב"ז שם, שצידד שהרמב"ם גרס בירו': אב בי"ד. ועי' שי"ק שם שלירו' הוא בזמן ר' שמעון ומש"כ ליישב.
  131. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' מאירי שם. ועי' רדב"ז שם כיצד יצא לרמב"ם די"ז מהירו', וסיים: ועדיין צ"ע אם יצא לרבינו זה הדין מהירו' הזה.
  132. ↑ עי' משנה ר"ה כה א, מעשה ברבן גמליאל ור' יהושע, ועי' ב"ק עד ב: והא ר' יהושע אב בית דין הוה.
  133. ↑ ברייתא סנהדרין יא א; רמב"ם קדה"ח פ"ד ה"י.
  134. ↑ עי' ציונים 6, 11. עי' רמ"ה שם.
  135. ↑ מאירי עדויות פ"ז מ"ז.
  136. ↑ רמב"ם שם הי"ב, ע"פ עדויות שם וברייתא בסנהדרין שם: ומעשה ברבן גמליאל וכו'; עי' מאירי סנהדרין שם ועדויות שם.
  137. ↑ מאירי סנהדרין שם.
  138. ↑ רמב"ם שם, ע"פ עדויות שם וברייתא בסנהדרין שם: וכשבא וכו'; מאירי שם. ועי' רמב"ם שם ה"י שצריך שיהיה הנשיא מן הז', ואם גמרו לעבר בג' צריך להיות הנשיא עימהם, או שירצה, עיי"ש ובע' עבור השנה, ושם, הפרטים.
  139. ↑ מאירי שם.
  140. ↑ ברייתא בסנהדרין י ב; רמב"ם קדה"ח פ"ד ה"ט.
  141. ↑ עי' גמ' שם א; רש"י שם ד"ה במזומנין; רמב"ם שם: ראש בית דין הגדול (עי' ציון 7 ואילך); עי' מאירי שם; עי' חי' הר"ן שם.
  142. ↑ מאירי שם.
  143. ↑ ע"ע בית דין הגדול ציון 3.
  144. ↑ ברייתא שם, לגי' רמ"ה שם.
  145. ↑ רש"י שם; חי' רבינו יונה שם; מאירי שם.
  146. ↑ תה"ד סי' רכא, בד' רש"י שם.
  147. ↑ רמב"ם שם, ולכאו' ולכאו' סובר שיכול לזמנם אף באותו היום.
  148. ↑ רמ"ה שם; מאירי שם.
  149. ↑ רמ"ה שם.
  150. ↑ מאירי שם.
  151. ↑ ביאור חדש מספיק שם; עי' נאוה קודש שם.
  152. ↑ עי' ר"ח סנהדרין יא א. ול"ק קו' הראשונים שבציון הבא.
  153. ↑ רמ"ה שם, בתי' הקושיא שר"ג בברייתא בגמ' שם ידע מי זימן, ומדוע שאל מיהו שעלה שלא ברשות; מאירי שם.
  154. ↑ עי' חי' רבינו יונה שם; כ"מ מחי' הר"ן שם.
  155. ↑ עי' חי' רבינו יונה סנהדרין יא א; חי' הר"ן שם, בשם איכא דמקשו.
  156. ↑ חי' רבינו יונה שם, בתי' הקושיא שבציון 152; עי' חי' הר"ן שם, בשם איכא דמקשו, בתי' הקושיא שבציון הנ"ל.
  157. ↑ מאירי שם; חי' הר"ן שם, ליישב הקושיא שבציון 152.
  158. ↑ רב אשי בקדושין לב ב, בלשון הא', שהכל מודים בזה, ובמסקנת הגמ': אמר רב אשי: אפי' למ"ד וכו', דהיינו שהדבר שנוי במחלוקת; רי"ף שם יג ב; עי' רמב"ם סנהדרין פכ"ו ה"ו; טוש"ע יו"ד רמד יד; נמוק"י (בשיטת הקדמונים) שם; לבוש שם; ערה"ש שם סט"ו.
  159. ↑ עי' טוש"ע שם; עי' לבוש שם; עי' ערה"ש שם. ועי' בהגר"א שם ס"ק יח, שהמקור בגמ' שם, לגבי ת"ח: אפ"ה הידור מיעבד ליה בעו, וע"ע קימה והדור.
  160. ↑ שו"ת ריב"ש סי' רכ. ועי' ציון 45 ואילך.
  161. ↑ ריב"ש שם.
  162. ↑ כ"מ מירו' שבציון 75; עי' ריב"ש שם, לגבי רב שמחל על כבודו; עי' באה"ט למהר"י טיקטין שם סק"ח, בשמו, לגבי חכם אב"ד ונשיא; עי' ערה"ש שם, לגבי חכם אב"ד ונשיא.
  163. ↑ רדב"ז סנהדרין פכ"ו ה"ו: ואפשר, וסיים: וצ"ע. ולכאו' הסברא שאם הוא מזרע דוד הזכרים הוא כעין מלך, ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול (ע"ע מלך). ועי' תולדות תנאים ואמוראים ע' ר' יהודה נשיאה (השני) בן ר' גמליאל בן ר"י נשיאה הראשון.
  164. ↑ ציון 270 ואילך.
  165. ↑ ע"ע נדר, ושם הפרטים.
  166. ↑ ת"ק במשנה נדרים מח א, לפי גמ' שם וירו' שם פ"ה ה"ה.
  167. ↑ רע"ב שם פ"ה מ"ה.
  168. ↑ ר' יהודה במשנה שם.
  169. ↑ עי' רמב"ם נדרים פ"ז ה"ג.
  170. ↑ חכמים במשנה שם.
  171. ↑ ר"ן שם ד"ה ולא דברו.
  172. ↑ ר' יהודה במשנה שם.
  173. ↑ מפרש שם ד"ה תניא רבי יהודה.
  174. ↑ רע"ב שם.
  175. ↑ ר' יהודה בברייתא בגמ' שם.
  176. ↑ עי' מפרש שם ד"ה וכתבו; עי' רע"ב שם.
  177. ↑ משנה שם מח א.
  178. ↑ ר"ן שם ד"ה שהכותב לנשיא.
  179. ↑ פי' רא"ש שם; עי' תוי"ט שם, בשמו; עי' רע"ב שם.
  180. ↑ משנה שם.
  181. ↑ רמב"ם נדרים פ"ז ה"ג, לפי רדב"ז שם.
  182. ↑ ציון 219.
  183. ↑ ציון 220 ואילך.
  184. ↑ רמב"ם אבל פ"ג ה"י וטוש"ע יו"ד שעד יא: הכל מטמאים לו; חי' ר"ן כתובות קג ב.
  185. ↑ כתובות שם, לגירסתנו וגי' תוס' שם ד"ה אותו ותוס' רא"ש שם: אותו היום שמת רבי בטלה קדושה (לגי' תוה"א לרמב"ן שער הסוף ענין הכהנים והלכות קטנות לרא"ש הל' טומאה סי' א (וסותר לתוס' רא"ש הנ"ל, וצ"ב, ועי' מעיו"ט שם) והגמ"י שם וחי' ר"ן שם: כהונה, ועי' ריטב"א שם שמביא ב' הגירסאות), לפי תוס' שם ותוס' רא"ש שם, בשם הר"ר חיים כהן, ותוה"א לרמב"ן שם, ותוס' רא"ש שם וריטב"א שם, בשם רבינו ניסים והראב"ד, והגמ"י שם, בשם י"מ, ועי' תוס' ותוס' רא"ש שם, שי"מ בע"א; ירו' ברכות פ"ג ה"א ונזיר פ"ז ה"א, לפי תוה"א לרמב"ן שם והלכות קטנות לרא"ש שם וריטב"א שם, ועי' ציון 192, שי"מ בע"א; רמב"ם שם; עי' טור שם. ועי' ס' כפו"פ פ"ו ותוה"א לרמב"ן שם והלכות קטנות לרא"ש שם וריטב"א שם, ראיה מפסחים ע ב, ועי' שדה יהושע לירו' ברכות שם בדחיית הראיה.
  186. ↑ ע"ע טמאת כהנים; טמאת קרובים: האיסור.
  187. ↑ כס"מ שם, ע"פ ל' הרמב"ם שבציון 181: נראה.
  188. ↑ ע"ע נזיר.
  189. ↑ תוה"א לרמב"ן שם.
  190. ↑ ירו' שם ושם: אמר ר' נסא במיתתן עשו אותן כמת מצוה, לפי תוה"א לרמב"ן שם והגמ"י שם וחרדים לירו' ברכות שם, ועי' ציונים 190, 198, 200, 203, 204, שי"מ בע"א; עי' רמב"ם שם; ריטב"א שם, בשם הירו'; עי' ס' כפו"פ שם. ע"ע הנ"ל ציון 243 ואילך וע' מת מצוה, שמת מצוה אף כהן גדול - האסור להיטמא לקרוביו (ע"ע טמאת כהנים; טמאת קרובים: בכהן גדול) - נטמא לו.
  191. ↑ רמב"ם שם.
  192. ↑ תוה"א לרמב"ן שם.
  193. ↑ ירו' שם ושם, לגירסתנו: כך דמך וכו' אחתיה דר' יהודה נשיאה (ועי' ציון 194, שי"ג בע"א), א"ל (היינו ר' מנא לר' חנינא) אם בחייהן אין מטמאין להן כ"ש במיתתן, לפי שדה יהושע ברכות שם, ועי' ציונים 194, 196, 200, 205, שי"מ בע"א.
  194. ↑ ירו' שם ושם: אמר ר' נסא במיתתן עשו אותן כמת מצוה, לפי שדה יהושע ברכות שם, ועי' ציונים 186, 198, 203, 204, שי"מ בע"א.
  195. ↑ ע"ע בית הפרס ציון 79.
  196. ↑ ירו' שבציון 181, לפי תוס' כתובות קג ב ד"ה אותו, בשם רבי ותוס' רא"ש שם: ולא נראה (אך מסקנת התוס' רא"ש אינה כן), ועי' ציון 181, שי"מ בע"א.
  197. ↑ עי' ירו' ברכות פ"ג ה"א ונזיר פ"ז ה"א: כד דמך ר' יודן נשיאה אכריז ר' ינאי וכו'.
  198. ↑ ירו' שם ושם, לגירסתנו: כך דמך וכו' אחתיה דר' יהודה נשיאה שלח ר' חנינא בתר ר' מנא ולא סליק א"ל אם בחייהון אין מטמאין להון כ"ש במיתתן (ולגי' חרדים ברכות שם: ר' נהוראי אחוה, ופי' שר' נהוראי אף הוא היה נשיא, לאחר אחיו, ועי' ירו' נזיר שם הגי' בשם האחות), לפי חרדים ור"א פולדא ברכות שם, ועי' ציונים 189, 197, 200, 205, שי"מ בע"א.
  199. ↑ מל"מ אבל פ"ג ה"י: ושמא י"ל, ע"פ ירו' (ביצה פ"ב ה"ג ו)חגיגה פ"ב ה"ג: דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר, שאם נטמאו לו הלא צריכים הזאה ג' וז' ואינם יכולים להקריב למחר. ועי' שעה"מ ויצחק ירנן שם, מש"כ לדחות.
  200. ↑ עי' ירו' ברכות פ"ג ה"א ונזיר פ"ז ה"א, לגירסתנו: כך דמך וכו' אחתיה דר' יהודה נשיאה שלח ר' חנינא בתר ר' מנא ולא סליק (ועי' בציון הקודם, שי"ג בע"א), לפי שדה יהושע ברכות שם, בשם תוה"א לרמב"ן (וצ"ב, שאינו שם). ועי' שדה יהושע שם, מש"כ להקשות על פי' זה.
  201. ↑ ירו' שם ושם: א"ל (היינו ר' חנינא לר' מנא) אם בחייהן אין מטמאין להן כ"ש במיתתן, לפי שדה יהושע ברכות שם, בשם תוה"א לרמב"ן (וצ"ב, שאינו שם), ועי' ציונים 189, 194, 200, 205, שי"מ בע"א.
  202. ↑ ירו' שם ושם: אמר ר' נסא במיתתן עשו אותן כמת מצוה, לפי שדה יהושע ברכות שם, בשם תוה"א לרמב"ן, ועי' ציונים 186, 190, 198, 203, 204, שי"מ בע"א (ולכאו' אינו מוכרח שסותר לתוה"א שבציון 186).
  203. ↑ ירו' ברכות פ"ג ה"א ונזיר פ"ז ה"א, לגירסתנו: כך דמך וכו' אחתיה דר' יהודה נשיאה וכו', ועי' ציון 194, שי"ג בע"א.
  204. ↑ ירו' שם ושם, לפי ר"ש סירליאו ברכות שם (ושדה יהושע שם, בשמו), ע"פ ירו' שם ושם: א"ל (היינו ר' חנינא לר' מנא), בחייהן אין מטמאין להן כ"ש במיתתן, ועי' ציונים 189, 194, 196, 205 שי"מ בע"א. ועי' שדה יהושע שם, מש"כ להקשות על פי' זה.
  205. ↑ ר"א פולדא שם, לשיטתו שבציון 194.
  206. ↑ ירו' שם ושם: א"ל (היינו ר' מנא לר' חנינא) אם בחייהן אין מטמאין להן כ"ש במיתתן, לפי קה"ע נזיר שם.
  207. ↑ ירו' שם ושם: שלח ר' חנינא וכו' אמר ר' נסא במיתתן עשו אותן כמת מצוה, לפי קה"ע שם, ועי' ציונים 186, 190, 198, 204, שי"מ בע"א.
  208. ↑ ירו' שם ושם: אמר ר' נסא במיתתן עשו אותן כמת מצוה, לפי פ"מ ברכות שם, ועי' ציונים 186, 190, 198, 203, שי"מ בע"א.
  209. ↑ עי' ירו' שם ושם: בתר ר' מנא ולא סליק וכו' א"ל (היינו ר' מנא לר' חנינא) אם בחייהן אין מטמאין להן כ"ש במיתתן, לפי פ"מ שם, ועי' ציונים 189, 194, 196, 200, שי"מ בע"א.
  210. ↑ ציון 35 ואילך.
  211. ↑ ושם, הפרטים.
  212. ↑ ברייתא במו"ק כב ב; עי' רמב"ם אבל פ"ט הט"ו; עי' טוש"ע יו"ד שדמ יח.
  213. ↑ תוה"א לרמב"ן שם שער האבל ענין שבתות וימים טובים, ע"פ כתובות קג ב: תלתין יומין ספדין ביממא וליליא מכאן ואילך ספדו ביממא וגרסי בליליא.
  214. ↑ לבוש שם.
  215. ↑ ערה"ש שם.
  216. ↑ רא"ש מו"ק פ"ג סי' מה, בשם הראב"ד; רי"ו תא"ו נ"ב ח"ה (כב ב); עי' נמוק"י שם (יד א), בשם הראב"ד; טוש"ע שם; עי' לבוש שם; ערה"ש שם.
  217. ↑ ערה"ש שם.
  218. ↑ רמב"ם אבל פי"ד הכ"ה, ע"פ צוואת רבי בכתובות קג ב.
  219. ↑ עי' שיטה על מו"ק לתלמיד ר"י מפריש שם, לגבי חכם. ולכאו' ה"ה לנשיא.
  220. ↑ תוה"א לרמב"ן שער האבל ענין שבתות וימים טובים; שו"ע יו"ד שדמ יח.
  221. ↑ רי"ו תא"ו נ"ב ח"ה (כב ב).
  222. ↑ רא"ש מו"ק פ"ג סי' מה, בשם הראב"ד, וסותר לראב"ד שבציון הבא, וצ"ב; טור שם; רי"ו שם; לבוש שם; כ"מ מערה"ש שם ס"י.
  223. ↑ תוס' רא"ש שם, בשם הראב"ד, וסותר לראב"ד שבציון הקודם, וצ"ב; מאירי מו"ק כב ב; עי' נמוק"י שם, בשם הראב"ד.
  224. ↑ עי' שיטה על מו"ק לתלמיד ר"י מפריש שם.
  225. ↑ רא"ש מו"ק פ"ג סי' מא, בשם הראב"ד; עי' תוס' רא"ש שם כב ב, בשם הראב"ד; עי' טור יו"ד סי' שדמ.
  226. ↑ עי' שיטה על מו"ק לתלמיד ר"י מפריש שם.
  227. ↑ עי' ברייתא במו"ק כב ב; עי' רמב"ם אבל פ"ט הט"ו; עי' טור יו"ד שדמ.
  228. ↑ רש"י שם כג א ד"ה וקורין שבעה, ורש"י כ"י שם; רי"ו תא"ו נ"ב ח"ה (כב ב), בשמו; עי' שיטה על מו"ק לתלמיד ר"י מפריש שם.
  229. ↑ עי' תוה"א לרמב"ן שער האבל ענין שבתות וימים טובים; רא"ש שם ותוס' רא"ש שם כב ב ורי"ו שם, בשם הראב"ד; עי' נמוק"י שם. עי' רא"ש ותוס' רא"ש ורי"ו שם מדוע נקטה הגמ' שבעה.
  230. ↑ טוש"ע שם יח.
  231. ↑ ריב"ק בברייתא שם כג א; עי' רמב"ם אבל פ"ט הט"ו; עי' שו"ע יו"ד שדמ יח; עי' לבוש שם; עי' ערה"ש שם סי"א.
  232. ↑ ריב"ק בברייתא שם, לגי' הרי"ף שם (יד א): יושבים ודוין, וכעי"ז בשיטה על מו"ק לתלמיד ר"י מפריש שם: יושבין ודוין (ונ' שכן גי' ר"ח שם ורמב"ם שבציון 231. לגירסתנו: יושבים ודומים).
  233. ↑ נמוק"י שם.
  234. ↑ ערה"ש שם.
  235. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם; לבוש שם.
  236. ↑ ערה"ש שם.
  237. ↑ כ"מ מר"ח שם; רי"ף שם; רמב"ם שם; שו"ע שם. ולכאו' סוברים שלא בא לחלוק על ת"ק, אלא לפרש.
  238. ↑ טור שם; מאירי שם. ולכאו' סוברים שבא לחלוק על ת"ק, ובאבל הלכה כדברי המקל (ע"ע הלכה: על פי קולא וחומרא ציון 382 ואילך).
  239. ↑ עי' תוספ' שבת פ"ח (פ"ז במהד' ליברמן) וסנהדרין פ"ד; עי' ברייתא בע"ז יא א; עי' רמב"ם אבל פי"ד הכ"ו; עי' טור יו"ד שמח, בשם התוספ'; עי' רמ"א בשו"ע שם א.
  240. ↑ עי' תוס' שם ד"ה עוקרין; תוס' ב"מ לב ב ד"ה מדברי.
  241. ↑ עי' ש"ך שם סק"א.
  242. ↑ ברייתא בע"ז שם, לפי הגמ' שם. ועי' הגי' בתוספ' שם. וע"ע מלך.
  243. ↑ ציון 78 ואילך. וע"ע דרכי האמורי ציון 32. ועי' ש"ך יו"ד סי' שמח סק"א.
  244. ↑ עי' רמב"ם סנהדרין פכ"ו ה"ו וספה"מ ל"ת שטז; עי' סמ"ג לאוין רט; עי' רמב"ן שמות כב כז; עי' חינוך מ' עא.
  245. ↑ שמות כב כז.
  246. ↑ עי' ספה"מ ל"ת שטז; רמב"ן שמות כב כז; עי' חינוך מ' עא.
  247. ↑ ספה"מ שם; סמ"ג לאוין רט; חינוך שם; עי' רלב"ג שם.
  248. ↑ עי' ספה"מ שם; רמב"ן שם; עי' חינוך שם.
  249. ↑ עי' ציון 5 ואילך. עי' סמ"ג שם; חינוך שם; כ"מ מרלב"ג שם.
  250. ↑ עי' ספה"מ שם; רמב"ן שם; עי' חינוך שם.
  251. ↑ עי' ציון 259.
  252. ↑ ויקרא ד כב.
  253. ↑ כס"מ סנהדרין פכ"ו ה"א, בד' הרמב"ם.
  254. ↑ ספה"מ שם; סמ"ג שם; חינוך שם.
  255. ↑ חינוך מ' עא.
  256. ↑ עי' חינוך שם.
  257. ↑ מצודת דוד לרדב"ז מ' תקנו.
  258. ↑ רמב"ם סנהדרין פכ"ו ה"ו וספה"מ ל"ת שטז; סמ"ג לאוין ריט; חינוך מ' עא.
  259. ↑ ע"ע מקלל.
  260. ↑ ע"ע הנ"ל. עי' רמב"ם שם ה"ב; עי' חינוך מ' עא.
  261. ↑ עי' ציון 8. מנ"ח שם סק"א (סק"ב במהד' מ"י).
  262. ↑ מנ"ח שם. וע"ע סמיכה (א).
  263. ↑ עי' רמב"ם שם (ועי' רדב"ז שם, שהוא ע"פ המכילתא שבציון 260); עי' סמ"ג שם; עי' חינוך שם; עי' מצודת דוד שם. ועי' מנ"ח שם, שמלך (ע"ע) שאינו ראוי לסנהדרין, הרי שאינו נסמך - שאין סומכים אא"כ ראוי לכל הדברים (ע"ע סמיכה (א) ) וא"כ המקללו חייב רק ב'. ועיי"ש שצידד שאם היה סמוך ונתמנה למלך לא פקע מיניה דין סמוך מחמת שאינו ראוי עתה לכל הדברים, ולוקים על קללתו ג'.
  264. ↑ עי' מכילתא משפטים כספא פי"ט; עי' מצודת דוד שם. ועי' סמ"ע סי' כז סק"ה וט"ז שם ס"א, בד' טור שם, שהמקלל דיין אינו לוקה משום קללת כל ישראל, ולפי"ז לכאו' המקלל נשיא לוקה ב', ואם בנו הוא ג'.
  265. ↑ דברים ד ט. ע"ע מקלל.
  266. ↑ מצודת דוד לרדב"ז מ' תקנו.
  267. ↑ שמות כב כז.
  268. ↑ מנ"ח מ' עא סק"ב (סק"ה במהד' מ"י): ונ"ל פשוט.
  269. ↑ עי' מכילתא שבציון הבא; עי' הגמ"י סנהדרין פכ"ו.
  270. ↑ שמות כב כז.
  271. ↑ מכילתא משפטים כספא פי"ט; עי' הגמ"י שם; עי' יבמות כב ב. ועי' ריטב"א ב"מ מח ב, שאף אביי בגמ' שם מודה לזה.
  272. ↑ עי' יבמות שם.
  273. ↑ קהלת א טו. עי' גמ' שם.
  274. ↑ גמ' שם.
  275. ↑ רש"י שם ד"ה השתא מיהת; עי' ר' אברהם מן ההר שם.
  276. ↑ ערל"נ שם, ע"פ קדושין מט ב, בקידושי רשע ע"מ שהוא צדיק גמור.
  277. ↑ עי' ציון 158.
  278. ↑ רמב"ם סנהדרין פכ"ו ה"ו.
  279. ↑ כס"מ שם.
  280. ↑ מנ"ח מ' עא סק"ב (סק"ד במהד' מ"י): ונ"ל פשוט, לגבי מלך שהוא ממשפחת גרים (ע"ע מלך).
  281. ↑ עי' ציון 262 ואילך.
  282. ↑ עי' מנ"ח שם: וגם אפשר.
  283. ↑ עי' ציון 323 ואילך.
  284. ↑ משנה הוריות ט א; עי' רמב"ם שגגות פ"א ה"ד; עי' מאירי שם. וע"ע חיבי כריתות.
  285. ↑ ויקרא ד כב-כג.
  286. ↑ שם יג.
  287. ↑ ע"ע חטאת ציון 26 ואילך.
  288. ↑ עי' הוריות ח א.
  289. ↑ עי' הוריות יא ב.
  290. ↑ רש"י שם ד"ה כגון אני.
  291. ↑ עי' הוריות יא ב, בלשון א'.
  292. ↑ עי' משנה שבציון 294. רש"י שם ד"ה א"ל.
  293. ↑ עי' ציון 37 ואילך. רב ספרא מתני בגמ' שם.
  294. ↑ עי' רש"י הוריות ט א ד"ה נשיא; עי' רמב"ם שגגות פ"א ה"ד ופט"ו ה"ו; עי' סמ"ג עשין ריג; כס"מ סנהדרין פכ"ו ה"א, בד' הרמב"ם.
  295. ↑ ויקרא ד כב. עי' משנה שם י א.
  296. ↑ משנה שם. עי' רמב"ם שגגות פט"ו ה"ו; כס"מ סנהדרין פכ"ו ה"א, בד' הרמב"ם.
  297. ↑ עי' רמב"ן שם, ע"פ הגמ' שבציון 259 ואילך.
  298. ↑ עי' במדבר ב ג.
  299. ↑ עי' תוספ' הוריות פ"ב; עי' תו"כ ויקרא חובה פרשה ה; עי' ברייתא בהוריות יא א; עי' ירו' הוריות פ"ג ה"ב; עי' ילק"ש ויקרא רמז תסט; מאירי שם.
  300. ↑ ויקרא ד כב.
  301. ↑ עי' רש"י הוריות יא ב ד"ה מה להלן.
  302. ↑ דברים יז יט. תו"כ שם; ברייתא שם ב; ירו' שם; ילק"ש שם; עי' פסי"ז ויקרא שם.
  303. ↑ ירו' שם.
  304. ↑ עי' תו"כ שם; עי' ברייתא שם; עי' ירו' שם; עי' ילק"ש שם; עי' פסי"ז שם.
  305. ↑ פסי"ז שם.
  306. ↑ עי' ציונים 259 ואילך, 264.
  307. ↑ עי' ברייתא שבציון 290; רמב"ם שגגות פט"ו ה"ו; מאירי הוריות יא א.
  308. ↑ מאירי שם, ע"פ גמ' שם ב: בעא מיניה רבי וכו'.
  309. ↑ עי' תוספ' הוריות פ"ב; ברייתא בהוריות יא ב.
  310. ↑ גמ' שם: התם לא כייפי אהדדי.
  311. ↑ עי' רמב"ם שגגות פט"ו ה"ו, ע"פ ברייתא שבציון 290 וגמ' שבציון הקודם.
  312. ↑ מל"א כב י. ירו' הוריות פ"ג ה"ב, ופ"מ שם.
  313. ↑ ירו' שם, לפי פ"מ שם.
  314. ↑ פ"מ שם.
  315. ↑ עי' ר' יוסי בי רבי בון בירו' שם.
  316. ↑ פ"מ שם.
  317. ↑ ר' יוסי בי רבי בון בירו' שם.
  318. ↑ פ"מ שם.
  319. ↑ פ"מ שם.
  320. ↑ סע"ר פי"ט; רד"ק מל"ב י ל, בשמו; רש"י ור"י קרא שם.
  321. ↑ מל"ב שם.
  322. ↑ עי' מל"ב ט ז-ח (וצ"ב מדוע הירו' אינו מביא כתוב זה). פ"מ שם.
  323. ↑ מה"פ לירו' שם, ע"פ הגמ' שבציון 306.
  324. ↑ מה"פ שם, בד' רמב"ם שבציון 307.
  325. ↑ ע"ע עבודה זרה.
  326. ↑ עי' משנה הוריות ט א (בד' ונציה); עי' רמב"ם שגגות פ"א ה"ד; עי' מאירי שם.
  327. ↑ במדבר טו כז.
  328. ↑ עי' רש"י שם ז א ד"ה נשיא מוצא וט א (ד' וילנא) ד"ה ובעבודת כוכבים.
  329. ↑ במדבר שם כט.
  330. ↑ רע"ב הוריות פ"ב מ"ו.
  331. ↑ רלב"ג שם כז.
  332. ↑ ר"י בכור שור שם כב.
  333. ↑ רלב"ג שם כז.
  334. ↑ ע"ע אשם ציון 2 ואילך.
  335. ↑ ציון 10 ואילך.
  336. ↑ ציון 32 ואילך.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:נשיא&oldid=159900"