אנציקלופדיה תלמודית:סותר

הגדרת הערך - אחת מל"ט אבות-מלאכות* האסורות בשבת וביום טוב.

מקורה

הסותר הוא אחד מל"ט אבות-מלאכות* שנאסרה עשייתם בשבת^[1], שמצינו שהיתה סתירה במלאכת המשכן - ומלאכות האסורות בשבת נלמדו ממלאכת המשכן^[2] - שהיו מפרקים את המשכן קודם מסעם ממקום למקום^[3]. יש מן האחרונים שכתבו שהסתירה היתה בין בקרשים עצמם, שפירקו אותם, ובין בקרקע המשכן ששוב לא היתה קרקע המשכן, והמלאכה היא אף משום סתירת הקרקע^[4], וכעין זה יש שכתבו שהקרשים היו נתונים בתוך האדנים, והאדנים עצמם היו קבועים במישור על הקרקע וחשובים כקרקע, ומלאכת הסתירה היתה משום הוצאת הקרשים מהקרקע^[5]. ובירושלמי אמרו שהאדנים כקרקע הן^[6].

לסוברים שמלאכות שבת נלמדות רק מהמלאכות שהיו נצרכות לשם הקמת המשכן^[7], יש שכתבו שכיון שמלאכת סותר אין חייבים עליה אלא כשנעשית על מנת לבנות, והיינו שהיא צורך הבנין^[8], הרי שאין צריך מקור מיוחד ללמד שאסורה, אלא כיון שחייב על מלאכת בונה, מסברא חייב על מלאכת סותר^[9].

הדברים ששייכת בהם סתירה

סתירה, כתבו ראשונים ואחרונים שכל שחייבים עליו משום בונה, הסותר דבר זה חייב משום סותר^[10], וכגון סתירת שיער קלוע, שכשם שיש איסור בקליעה משום בונה, יש איסור בסתירת הקליעה^[11], וכן אמרו בתלמוד שאם יש בנין בכלים יש סתירה בכלים, ואם אין סתירה בכלים אין בנין בכלים^[12], ויש מן האחרונים שכתבו שאף בחיתוך גבינה - שהמגבן גבינה חייב משום בונה, לסוברים כן^[13] - יש בו משום סותר^[14]. בטעם שהותר חיתוך גבינה לדעתם, עי' להלן.

ויש מן האחרונים שכתבו שדוקא סתירה שמבטלת את שם הדבר שהיה עליו בעודו בנוי, וחוזר להיות כמו קודם מעשה הבניה, חשובה סתירה, וחותך גבינה אינו חייב משום סותר משום שאינו מבטל ממנה את שם הגבינה^[15], ונשאר הדבר כמו בתחילה רק שהוא בחלקים קטנים^[16], ודוקא אם היה מחזיר את הגבינה למצב הקודם שהיתה חלב ונוזל, אז היה שייך לומר שיש כאן סתירה^[17].

ויש מן האחרונים שכתבו שאין סתירה אלא בדבר שמצד עצמו חשוב "בנין", ויש דברים שאמנם יצירתם חשובה פעולת בונה, אך אחר שנוצרו אינם חשובים כבנין, ולכן לדעתם אין בחיתוך גבינה משום סותר, אף שעשייתה אסורה משום בונה, שאחרי שנוצרה אינה חשובה "בנין"^[18], וכעין זה יש שכתבו, שכל חיבור בין גופים נפרדים שעושה אותם כגוף אחד לצורך שימוש, והפרדתם אינה לצורך שימוש, הרי ההפרדה היא בכלל סתירה^[19].

על טעמים נוספים לכך שאין בחיתוך גבינה משום סותר, עי' להלן.

שיעור המלאכה

שיעור המלאכה להתחייב עליה הוא בכל שהוא^[20].

סתירה דרך אכילה

סתירה בדרך אכילה, יש מן האחרונים שכתבו שאין שמה סתירה אלא אכילה^[21], שהרי אף כאשר מניח המאכל בפיו מוכרחו לחתכו וללועסו והרי זה סותר הבנין בפיו, ומה לי סותר בידיו ומניח בתוך פיו או סותר בפיו, ולדעתם זה הטעם שהותר חיתוך גבינה בשבת - ואף על פי שהחיתוך חשוב סותר, לדעתם^[22] - משום שהוא דרך אכילה, ולדעה זו לא הותר חיתוך גבינה אלא סמוך לאכילה^[23]. ויש מן האחרונים שכתבו שחיתוך גבינה מותר אפילו כשאינו סמוך לאכילה^[24].

ביום טוב

מלאכת סותר, יש מן האחרונים שכתבו שנאמר לגביה הכלל של "מתוך שהותרה שלצורך אוכל נפש הותרה שלא לצורך אוכל נפש" שמתוך שהותרה לצורך אוכל נפש בחיתוך גבינה, הותרה אף שלא לצורך^[25].

בנין שנבנה לצורך סתירתו

בנין שכל בנייתו היתה לצורך סתירתו, יש מן האחרונים שכתבו שאין חייבים על סתירתו, שמצד מלאכת סותר אין כאן שהוא בנין לשעה, ואיך נחייבו משום סותר בנין זה שכל החיוב על בנייתו היה מטעם שצריך לסתירתו, ולדעתם זה הטעם שהמחתך גבינה אינו חייב משום סותר, שהרי גיבון הגבינה - שאסור משום בונה - אינו אלא משום שצריך לחתכה ולאכלה^[26].

על מנת לבנות

הסותר אינו חייב אלא כשסותר על מנת לבנות^[27]. בטעם שצריך שיהיה על מנת לבנות, נחלקו: יש מן הראשונים שכתבו שאלמלא כן, הרי זה מקלקל* ופטור^[28], ואף שבמשכן היה רק על מנת לבנות, מכל מקום אף בלא על מנת לבנות חשובה מלאכה ופטור רק משום מקלקל^[29]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שלסוברים שמלאכה-שאינה-צריכה-לגופה* חייבים עליה, הצורך בעל מנת לבנות הוא, שאם לא כן, הרי זה מקלקל*, ופטור, ואילו לסוברים שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטורים עליה, הצורך בעל מנת לבנות הוא משום שכך היה במשכן^[30].

ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שבסתירה שלא על מנת לבנות, אינה חשובה מלאכת סתירה כלל^[31], מהם שכתבו שזה הטעם לאותה שכתבו ראשונים ששבירת חבית לאכול ממנה גרוגרות מותרת, משום שהוא מקלקל^[32], ואף על פי שמקלקל בשבת אסור מדרבנן^[33], שכיון שאפילו אם יתקן בסתירה זו, לא יעבור איסור תורה, לכן מותר לכתחילה כשמקלקל^[34].

על התיקון הנצרך בבנין השני - שב"על מנת לבנות" - שיש סוברים שצריך שיהיה גדול יותר מהבנין הנסתר, ע"ע מקלקל.

לבנות במקומו

סותר, שכדי לחייבו צריך שיהיה על מנת לבנות^[35], לדעת עולא נחלקו בזה תנא קמא ור' יוסי, שלדעת תנא קמא המחייב מכבה את הנר אף כשחס על הנר או על השמן, סובר שכל סותר על מנת לבנות אף שלא במקומו, חייב, ולדעת ר' יוסי שפוטר במכבה שחס על הנר והשמן ומחייב רק בחס על הפתילה, רק סותר על מנת לבנות במקומו חייב משום סותר, שכך היה במשכן^[36].

ולדעת ר' יוחנן, אף לר' יוסי אין צריך שיהיה על מנת לבנות במקומו דוקא, ופירש באופן אחר את טעמו שהמכבה את הנר משום שחס על השמן והנר פטור^[37]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף לדעת ר' יוחנן צריך שיהיה על מנת לבנות במקומו דוקא^[38].

בטעם שצריך שיהיה על מנת לבנות במקומו דוקא, יש שכתבו שכאשר בונה במקומו ניכר מתוך מעשיו שהסתירה היתה על מנת לבנות, והרי זה דומה למי שמפנה את המקום כדי שיוכל לבנות שם, אך כאשר אינו בונה במקומו, אף שמשתמש בחלקי הבנין שסתר במקום אחר, במקום שסתר אין ניכר הבנין אלא רק הקלקול שבסתירה, ועל מחשבתו לבנות במקום אחר אין מחייבים, שאין מחייבים על מחשבה אלא כשניכרת מתוך מעשיו^[39]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שגדר מלאכת סתירה הוא שהיא חלק ממלאכת בונה, והיינו שאין המלאכה חשובה מצד עצם מעשה הסתירה אלא מצד שהיא חלק ממעשה בנין, וכמו בפותח חלון שחייב משום בונה ואף שאינו בונה ואינו מוסיף בבנין, אלא סותר, מכל מקום חשוב בנין שהוא חלק ממלאכת הבנין, ולכן לדעתם אף כשסותר לשם תיקון אחר או אפילו כשרוצה לבנות באותם עצים ואבנים במקום אחר, אינו חייב משום סותר^[40]. ויש שכתבו שכל ענין מלאכת סותר אינו התיקון בחלקי הבית להיות ראויים לבנין אחר, אלא הוא עשיית ההיעדר של הבנין הנסתר, ורק כשרוצה לבנות במקומו רוצה את היעדר הבית במקום זה כיון שצריך למקום זה, ולפי זה צידדו לומר שגם בסותר על מנת לזרוע במקום זה או לעשות בו שאר תשמישים, גם כן ייחשב כסותר על מנת לבנות^[41].

להלכה, נחלקו אחרונים בדעת ראשונים: יש שכתבו שאינו חייב אלא על מנת לבנות במקומו^[42]. ויש שכתבו שסותר על מנת לבנות חייב, אפילו שלא במקומו^[43].

זמן העבירה בסותר על מנת לבנות

הסותר, שאינו חייב אלא כשסותר על מנת לבנות, יש מן האחרונים שכתבו שכל שאומר בשעה שסותר שכוונתו לבנות אחרי הסתירה, אומרים שמסתמא יקיים מחשבתו ועובר כבר בעת הסתירה, ולדעתם אף אם יחזור בו ולא יבנה, הוכלים אחר מחשבתו הראשונה כדי לחייבו, וכן מטעם זה אינה חשובה התראת ספק - היינו שקודם שסותר, ספק הוא אם יבנה - שכיון שמחשבתו לבנות, הולכים אחר מחשבתו הראשונה^[44]. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם שאין החיוב על הסתירה חל אלא רק כאשר בנה לבסוף^[45].

האיסור בסותר שלא ע"מ לבנות

הסותר שלא על מנת לבנות, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שיש בו איסור תורה, ודומה לאיסור חצי-שיעור* שאסור מן התורה, לסוברים כן^[46]. אבל מדברי ראשונים ואחרונים נראה שאינו אסור אלא מדרבנן^[47].

שאין בה קלקול

סתירה שאין בה קלקול, ואינה דרך השחתה, ויש בה תועלת מצד עצמה, אך אינה על מנת לבנות, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שחייב משום סותר^[48], כגון שסותר על מנת להוציא דבר הנתון בתוך בנין^[49], שהצורך בעל מנת לבנות אינו אלא כדי שלא יהיה בגדר של מקלקל, וכל שאין בסתירה קלקול, חייב^[50], וכל שאינו בדרך השחתה כי אם לאיזה צורך כעל מנת לבנות הוא דומה^[51].

ויש מן הראשונים שכתבו שאינה אסורה אלא מדרבנן, כיון שאינה על מנת לבנות^[52], שכל שאינו על מנת לבנות אינו מלאכת סותר כלל^[53].

ויש מן האחרונים שצידדו לומר שלסוברים שצריך שיהיה על מנת לבנותו במקומו, משום שכך היה במשכן, אזי אפילו אינו דרך השחתה, אינו חייב^[54].

ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים לחלק, שכאשר הסתירה עצמה היא תיקון, אף על פי שאינו על מנת לבנות, חייב משום סותר, אבל כאשר אין בסתירה תיקון ואינה אלא כדי לבנות בנין אחר, אינו חייב אלא כשסותר על מנת לבנות במקומו^[55].

אינו עוסק בסתירה

כאשר עושה מעשה סתירה, אלא שאינו עוסק בסתירה, כגון ששובר כלי כדי לקחת מאכל המונח בתוכו, יש מן האחרונים שכתבו שלא חל עליו שם סותר ואינו חייב, ולדעתם זה הטעם שמותר לשבות חבית כדי לאכול ממנו גרוגרות^[56], ואף לסוברים שיש סתירה בכלים^[57], משום שאינו עוסק בסתירה אלא בהוצאת המאכל^[58].

כשהתיקון בדבר הניטל

הסותר בנין, באופן שיש תיקון בסתירה, שחייב עליה אף על פי שאינה על מנת לבנות^[59], יש מן האחרונים שכתבו שהתיקון צריך להיות דוקא בבנין הנסתר ולא בדבר הניטל ממנו, ולכן לדעתם המפרק דלתות וחלונות ממחובר שחייב משום סותר^[60], היינו דוקא שהתיקון הוא בבית, אבל אם מפרקם משום שצריך להשתמש בהם, שאז התיקון הוא בהם, פטור^[61].

סתירה שאינה ניכרת

הסותר דבר, באופן שאין הסתירה ניכרת בדבר הנסתר, כגון שנוטל צרור מהכותל, או שנתחכך בכותל ונדבק עליו מהסיד שעל הכותל - שהמסייד כותל חייב משום בונה^[62], וממילא הנוטל סיד צריך להיות סותר^[63] - יש מן האחרונים שכתבו שאין בו משום סותר^[64]. וכן יש שכתבו שאין לחוש לסותר בשחיקת הסולייה של הנעליים בעת ההליכה, או לשחיקת המטאטא על ידי כיבוד הבית, שאלו סתירה שאינה ניכרת^[65].

ויש מן האחרונים שכתבו שאסור ליטול צרור מן הכותל, ואפילו הוא עבה^[66]. ויש מן האחרונים שהוסיפו שאף לקלוף טיט וחומר שעל הכותל אסור^[67], ומטעם זה יש שכתבו שיש להיזהר שלא לשפשף ידיו בכותל שיש עליו סיד, וכן שלא להטיל מי רגלים על כותל שאי אפשר שלא יפול קצת מהטיח, וכן שלא להתחכך בכותל שמעביר הסיד, שאסור משום סותר^[68].

כשאין הסתירה גורמת שיבנה

סותר על מנת לבנות, שחייב, יש מן האחרונים שכתבו שהוא אף כאשר אין הסתירה גורמת שיבנה^[69].

שריפה

כילוי על ידי שריפה, יש מן האחרונים שכתבו שאין בה משום סותר, ולדעתם זה הטעם לאותה שאמר רב יהודה בשם רב שמסיקים בכלים ביום טוב^[70], ואין בכך משום סותר^[71]. אבל מדברי ראשונים ואחרונים נראה שאף בשריפה יש משום סותר, ובטעם שהותרה הסקה בכלים ביום טוב, פירשו באופנים אחרים^[72].

כשעובר בסתירה על איסור נוסף

הסותר שלא על מנת לבנות, שפטור בשבת^[73], אלא שעבר בסתירה זו על איסור אחר, כגון הסותר אבן מאבני מזבח, יש מן האחרונים שכתבו שאין אומרים שמתוך ("מגו") שעובר על איסור "לא תעשון כן לה' אלהיכם"^[74], עובר על איסור מלאכה בשבת, שלגבי שבת צריך שתהיה "מלאכה", ואינה חשובה מלאכת סותר אלא כשהוא על מנת לבנות, אבל באיסור "לא תעשון" אין צריך מלאכה אלא די במעשה^[75].

סתירה שאין בה שבירה

סתירה שאין שבירה, כגון שמוציא צירים של דלתות התיבות, יש מן הראשונים שכתבו שאינה אסורה משום סותר, שכיון שאין צריך לשבור שום דבר הרי זו סתירה גרועה^[76], שאף בלי הצירים יש לו שם כלי^[77]. ויש מן הראשונים שכתבו שאף היא אסורה משום סותר^[78].

שאינו ראוי לבנותו

הסותר דבר שאחרי סתירתו שוב אין ראוי לבנותו, יש מן האחרונים שכתבו שאין בזה משום סותר^[79]. אבל מדברי ראשונים ואחרונים נראה שאף בסתירה שאין ראוי לבנותה, יש משום סותר^[80].

סותר מתוך בונה

העושה מעשה שיש בו משום בונה, ותוך כדי המעשה עושה מעשה של סתירה, כגון הפותח פתח בקיר לעשות בו חלון, שעשיית החלון אסורה משום בונה^[81], או שמרחיב נקב בחבית, שעשיית הנקב אסורה משום בונה^[82], יש מן האחרונים שכתבו שאינו חייב עליו משום סותר^[83]. ויש מן האחרונים שכתבו שהסותר כדי לעשות פתח, חייב גם משום סותר וגם משום בונה^[84].

סותר בקרקע

החופר גומא בקרקע על מנת לחזור ולתקן, יש מן האחרונים שכתבו שחייב משום סותר על מנת לבנות, ולדעתם זה הטעם שהחופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה, שלסוברים שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה, הוא אינו פטור אלא משום מקלקל^[85], ואין אומרים שאין כאן שם מלאכה כלל, שכיון שאם היה חופר את הגומא על מנת לבנותה היה חייב משום סותר, לכן כשאינו צריך אלא לעפרה יש שם מלאכה של סותר^[86]. הנוטל צרור מן הארץ, אינו חייב משום סותר^[87].

פיקוח גל

פיקוח גל שנפל, שאסור בשבת^[88], יש שכתבו שאיסורו הוא משום סותר, משום שנצרך להפריד את האבנים או הלבנים המחוברים יחד בטיט, ואף על פי שאינו על מנת לבנות, הצורך בפיקוח הגל - משום מצוה או פיקוח נפש - נותן לו חשיבות מלאכה^[89]. ויש שכתבו שפיקוח הגל איסורו אינו משום סותר^[90].

סותר דבר שאינו מגוף הבנין

הסותר דבר שאינו מגוף הבנין, כגון ששובר דלת של בנין, כגון ששובר דלת התנור שמחובר לקרקע, יש מן הראשונים שכתבו שאין בו איסור תורה של סותר, שאינה אסורה אלא סתירה של גוף הבנין^[91]. ויש מן האחרונים שכתבו שבנוטל חלון מהכותל יש איסור תורה של מלאכת סותר^[92].

סתירה בכלים

סתירה בכלים, נחלקו בה ראשונים בדעת אמוראים:

יש סוברים שבכלי גמור, הסתירה אסורה, ולדעתם אותה שאמרו רבה ורב יוסף שהנותן עירוב במגדל של עץ, לסוברים שהוא כלי מותר לסותרו משום שאין סתירה בכלים^[93] - ואם נתן שם את עירובו אינו חשוב שאינו יכול להגיע לעירוב - היינו דוקא בסתירת החבל, אבל סתירת המגדל כולו, אסורה משום שיש סתירה בכלים^[94], ואותה ששנינו שמותר לשבור חבית לאכול ממנה גרוגרות^[95], לדעתם אינו מותר אלא בחבית גרועה - "מוסתקי" - העשויה משברים המדובקים זה בזה, שאין בשבירתה משום סותר, אבל בכלי מעולה, השבירה אסורה משום סותר^[96].

ויש מן הראשונים שכתבו שסתירה האסורה בכלים אינה אסורה אלא סתירה על מנת לבנות, וכתבו לחלק, שבכלי שעשוי מעץ, כיון שאפשר לתקנו, חשובה שבירתו כסתירה על מנת לבנות, ואסורה, אבל בכלי של חרס, שאין לו תקנה, אין בשבירתו משום סתירה^[97].

ויש מן הראשונים שכתבו שדבר שיש לו דין "כלי" אין בו סתירה, ואותה שאסרו לשבור מגדל להוציא עירוב^[98], היינו משום שהמגדל הוא אהל, ואינו כלי, ושייך בו בנין וסתירה^[99]. וכעין זה יש מן האחרונים בדעת ראשונים, שאין סתירה בכלים, אבל בכלי גדול שמחזיק מ' סאה, שהוא כאהל, יש בו סתירה^[100].

ויש מן הראשונים שכתבו שדוקא סתירה גמורה אסורה בכלים, אבל סתירה שאינה גמורה, וכגון עשיית פתח בכלי, מותרת^[101].

ויש מן הראשונים שכתבו שאין סתירה בכלים, ולדעתם זה הטעם לאותה ששנינו שמותר לשבור חבית כדי להוציא ממנה גרוגרות^[102], וכן זה הטעם לאותה שאמר רב יהודה בשם רב שמותר להסיק בכלים ביום טוב^[103], ואף על פי שאין לך סתירה גדולה מזו^[104].

ויש מן האחרונים שכתבו שיש סתירה בכלים, כיון שהעושה כלי חייב משום בונה, לסוברים כן^[105], ובכל דבר שיש בו בנין יש בו סתירה, לדעתם, ולכן השובר כלי בענין שחשוב תיקון - כגון ששובר בחמתו - חייב משום סותר^[106], ובטעם שלדעתם מותר לשבור חבית כדי להוציא ממנה גרוגרות, עי' לעיל^[107].

ויש מן הראשונים שמחלקים שכאשר הכלי טפל למאכל שבתוכו, ולדעתם זה הטעם שמותר לשבור חבית על מנת להוציא ממנה הגרוגרות שבה^[108], שהחבית בטילה לגרוגרות^[109], והרי כקליפי אוכלים^[110].

בטעם הסוברים שאין סתירה בכלים, יש מן האחרונים שכתבו שהוא משום שלדעתם אין בעשיית כלי משום בונה^[111].

להלכה, כתבו אחרונים שסתירה גמורה ישנה בכלים, ולכן כל שהוא כלי שלם, יש בו סתירה, אבל בכלי שעשוי משברים המדובקים בזפת, כיון שאינו כלי גמור יכול לשברו, שאין זו סתירה גמורה^[112], אבל בכלי שמחזיק מ' סאה, כיון שהוא חשוב אהל ולא כלי, אזי אפילו סתירה כלשהו אסורה בו, ולכן אפילו עשוי משברים מדובקים, יש בו משום סתירה^[113].

מבטל כלי מהיכנו

מבטל-כלי-מהיכנו*, שיש סוברים שאיסורו הוא משום שדומה לסותר^[114], בטעם שיש בזה משום סותר, אף על פי שאין סתירה בכלים, כתבו ראשונים שמדרבנן יש סתירה בכלים^[115], ויש מן האחרונים שכתבו שהיינו לפי שזה חשוב כקלקול הכלי לגמרי, שיש בכך תורת סתירה אף בכלים, לסוברים כן^[116].

הסקה בכלים

הסקה בכלים ביום טוב, שהתירה רב יהודה בשם רב^[117], בטעם הדבר, ושאין לחוש בזה משום סותר, יש מן הראשונים שכתבו שהוא משום שאין סתירה בכלים^[118]. ויש מן האחרונים שכתבו שאין זה סותר כיון שהסתירה שנעשית על ידי השלכתו לאש, אינה אלא גרמא^[119]. ויש מן האחרונים שכתבו שבכילוי על ידי שריפה אין משום סותר^[120]. ויש מן האחרונים שכתבו שכיון שהותר סותר לצורך אוכל נפש - בחיתוך גבינה, לדעתם - הותרה שלא לצורך, בהסקת כלים^[121]. ויש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שעשיית כלי אסורה משום בונה^[122], מכל מקום אין בהסקה בכלים משום סותר, שאינו סותר על מנת לבנות, ומשום צורך יום טוב מותר לכתחילה^[123].

הערות שוליים