אנציקלופדיה תלמודית:סקריקון

הגדרת הערך - דיני בעלות של קרקע שנתן ישראל לאנס גוי כדי שלא יהרגו.

מהותו

סקריקון, היינו גוי שעומד על ישראל לרוצחו ונותן לו הישראל קרקע בפדיון נפשו ואומר לו שא קרקע זו ואל תמיתיני^[1], ותיבת סקריקון לשון נוטריקון "שא קרקע והניחני"^[2]. הערך שלפנינו עוסק בדיני הבעלות של הקרקע.

כשהקרקע אצל הסקריקון

סקריקון שנתן לו ישראל קרקע כדי שלא יהרגנו, בשעת מלחמה שהיו הורגים ישראל – בזמן שהיו הורגים מי שלא הורג ישראל, או בזמן שהיו נותנים ארבעה זוזים לכל ההורג ישראל^[3] - קנה הסקריקון הקרקע^[4], שאגב אונסיה הקנה לו בלב שלם^[5], הואיל והפקירה המלכות את ישראל להריגה ואינם מקווים לשוב עוד לנחלתם^[6], והלכה שהמוכר מחמת אונסו קנה הלוקח^[7]. ושלא בשעת מלחמה בזמן שהיו הורגים מי שהורג ישראל, לא קנה הסקריקון^[8], שלא גמר בלבו להקנות אלא אומר בלבו שהסקריקון יקח את הקרקע ואחר כך יתבע אותו בדין^[9], והלכה שהנותן מחמת אונסו ולא נתן הלוקח דמים לא קנה^[10].

על החילוק בדין סקריקון בין יהודה לגליל, ע"ע יהודה^[11].

בלוקח מהסקריקון

סקריקון – שלא בשעת מלחמה^[12] - שמכר קרקע שלקח לישראל אחר, למשנה ראשונה מקחו בטל^[13], שקרקע אינה נגזלת, והרי היא גזולה ביד הסקריקון^[14]. ואפילו לקח אחר כך הלוקח גם מבעל הבית^[15], משום שיכול הבעל הבית לומר שעשה כן מחמת יראה מהסקריקון או מפני שהשני נוח לי והראשון קשה ממנו^[16]. ונחלקו אמוראים באיזה אופן מקחו בטל: רב אמר שדוקא אם אמר בעל הבית ללוקח לך חזק וקני^[17], מכיון שאין שם אלא דיבור בעלמא יש לומר שלא אמר לו כך אלא בשביל שהשני נוח לו יותר^[18], אבל אם כתב בעל הבית שטר ללוקח, קנה^[19], שכל כך לא היה עושה אם לא שמכר לו מכירה גמורה מדעתו^[20]. ושמואל אמר שאפילו כתב לו שטר מקחו בטל, אך אם כתב לו "אחריות", קנה^[21]. ופירשו ראשונים בדעתם, שכולם סוברים שבמקום שנתן בעל הבית אחריות ללוקח, קנה, ודעת רב "אחריות טעות סופר", וסתם שטר יש בו אחריות, ודעת שמואל "אחריות לאו טעות סופר", וסתם שטר אין בו אחריות^[22]. ויש מן הראשונים שפירשו שאפילו לסוברים שאחריות טעות סופר, אין אומרים שגומר ומקנה אלא בכותב מפורש אחריות, שכל כך לא היה לו לפרש אלא אם כן גמר ומקנה^[23]. הלכה כשמואל^[24], שהלכה כשמואל בדינים^[25].

לקח מסקריקון ואחר כך לקח מבעל הבית שלא קנה, היינו דוקא כשלא נתן הלוקח מעות, אבל אם נתן מעות, לסוברים וכן הלכה שהמוכר מחמת אונסו קנה הלוקח^[26], קנה^[27].

לקח מבעל הבית תחילה

לקח מבעל הבית ואחר כך מן הסקריקון מקחו קיים^[28], כי כשהקנה לו תחילה בכל לב הקנה לו^[29].

תקנת בית דין

בית דין שלאחר משנה ראשונה ראו שהיו הקרקעות משתקעות ביד הסקריקון, שלא היו קונים מהם לפי שהיו חוששים שיבוא הבעלים ויטלם ללא דמים^[30], התקינו שהלוקח מסקריקון אין הבעלים מוציאים הקרקע מיד הלוקח, אך נותן לבעלים רבע מעות^[31], לפי שהסקריקון שבא לידו הקרקע בחנם דרכו להוזיל ללוקח רבע, ואותו רבע של בעלים היא שמחמת שהיא שלהם מכרה בזול^[32]. ואפילו קנה הלוקח הקרקע בשויו או ביותר משויו, משלם רביע לבעלים, לפי שלא-פלוג-רבנן*^[33]. ויד הבעלים על העליונה רצו נוטלים הרבע במעות, רצו לוקחים אותו בקרקע^[34].

הרבע

הרבע שתיקנו שישלם הלוקח לבעלים^[35], נחלקו אמוראים בשויו: רב אמר שישלם לו שווי רבע מהמעות שהוא שילם לסקריקון או שווי רבע המעות בקרקע שהם חמישית מהקרקע שקנה, שלדעתו הסקריקון מוכר את הקרקע בחמישית פחות משויו^[36], דהינו שוה חמש בארבע^[37]. ושמואל אמר שישלם רבע מהקרקע שהם שליש מהמעות ששילם, שלדעתו הסקריקון מוכר את הקרקע ברבע פחות משויו^[38], דהיינו שוה ארבע בשלוש^[39]. וכן כתבו ראשונים להלכה^[40], שהלכה כשמואל בדינים^[41]. ויש מן הראשונים שכתבו הלכה כרב^[42].

הבעלים קודמים

תקנה נוספת תיקנו בית דין, שאם שיכולים הבעלים לקנות מהסקריקון, הם קודמים לכל אדם^[43]. ואף אם קנה אחר מהסקריקון יכולים הבעלים לשלם ללוקח הדמים ששילם לסקריקון, ולוקחים הקרקע מיד הלוקח^[44], שיכול בעל הבית לומר לא היה לך ליקחנו והייתי משתדל להשיג מעות לקנותו מהסקריקון^[45]. ויש שכתבו שיכולים לסלק דוקא אם היה בידם מעות לקנות מהסקריקון והקדימם הלוקח מוציאים מידו^[46].

תקנת רבי

רבי הושיב בית דין לבטל תקנה הראשונה שהבעלים קודמים לעולם לכל אדם לקנות מהסקריקון, אלא דוקא בתוך י"ב חודש הבעלים קודמים, ואחר כך כל הקודם זוכה^[47]. ויש שפירשו בתקנת רבי, שדוקא בתוך י"ב חודש יכולים הבעלים לשלם לקונה ולסלקו^[48], אך לאחר י"ב חודש אין יכולים לסלק הלוקח, מאחר שראה רבי שהיו נמנעים מילקח השדות מן הסקריקון שהיו חוששים שלעולם יכולים הבעלים לסלקם^[49].

חזקה

הלוקח קרקע מסקריקון, ושהתה הקרקע בידו ג' שנים, וטוען לבעלים ששילם לו הרבע שחייב לו ואבד שטרו, נאמן, כיון שישב בו שני חזקה*^[50].

טוענים ללוקח

לקח אחד מהסקריקון ושהתה בידו ג' שנים ואחר כך מכרה לאחר, או ששהתה ביד לוקח השני ג' שנים, אין לבעלים על לוקח שני כלום, שטוענים ללוקח שהראשון קנאה מהבעלים ונתן להם הרבע^[51]. וכן הדין בשהורישה לוקח ראשון ליורשיו ושהתה בידו או ביד היורשים ג' שנים טוענים ליורש^[52].

מטלטלין

מטלטלין, אמרו בירושלמי שאין בהם דין סקריקון^[53]. בטעם הדבר יש שפירשו מפני תקנת השוק, שלא יקנו מטלטלים מחשש שאנסו סקריקון^[54]. ויש שפירשו לפי שהבעלים מתיאשים מהם^[55]. ויש שפירשו שדוקא בקרקע שאינו מחוסר גוביינא מקנה הישראל בלב שלם ולא במטלטלים^[56].

הערות שוליים