אנציקלופדיה תלמודית:סריס

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - מי שנולד כשאינו ראוי להוליד, או שנסתרס לאחר שנולד.

מהותו

סריס אדם וסריס חמה

שני מיני סריסים הם: א) סריס אדם[1], שנסתרס לאחר שנולד[2], שהוא חתוך בידי אדם[3], או שנסתרס מאליו על ידי חולי, או שהוכה באותם האיברים, כו שנשכו כלב או חיה ונסתרס בזה[4]; ב) וסריס חמה[5], ממעי אמו[6], שנולד סריס[7], ולא ראה שעה אחת בכשרותו[8]. וסריס שם משותף לסריס אדם וסריס חמה, ומושאל - בכתוב, אף - לעבד[9] ומשרת[10], או לשר[11], אף על פי שאינו סריס[12], ובמשנה מושאל אף לצמח שאין לו זרעים[13].

בטעם השם "סריס חמה" אמרו בירושלמי שלא ראתה אותו החמה בכושר אפילו שעה אחת[14]. וכן כתבו ראשונים שהוא סריס משעת צאתו לאויר העולם[15], ולא ראה חמה - מעולם[16] - אלא כשהוא סריס[17]. ויש מהגאונים מפרשים הטעם שנקרא סריס חמה, שנולד חסר חום[18]. ויש מהראשונים מפרשים הטעם שנקרא סריס חמה, להיפך, שנסתרס ממעי אמו על ידי קדחת[19], שאבד ממנו כח ההולדה בסיבת חום, שנתחממה אמו בהיות מעוברת, ובסיבות החום ההוא נשחף הולד ובטל ממנו כח תאוותו[20]. ויש מהראשונים הסוברים כי שני מיני סריס חמה הם: סריס חמה וסריס צינה[21].

התואר "סריס חמה" הוא מהשמות המשותפים ומתחלפים[22], ובא לעיתים כשם נרדף לסריס בידי שמים[23], וכינוי לכל שלא נסתרס על ידי פועל אדם, אלא על ידי חולי[24], ואפילו לאחר לידה[25], וכפי שאמרו: אין לך אישה שלא נעשה בעלה סריס חמה שעה אחת קודם למיתתו[26]. אף התואר "סריס אדם" הוא מהשמות המשותפים, ובא לעיתים ככינוי לסריסות שאירע על ידי חולי פרטי המתחדש באותם איברי הזרע על ידי מכה ושחין[27], שאף על פי שאינו דומה לסריס שעל ידי מעשה אדם, מכל מקום מתדמה הוא במה שבא על ידי מקרה ופגע אחד לכל אחר שנולד, ובאותו מקום, דומה לסריס העשוי בידי אדם[28].

סריס שנתפשט חולי בכל הגוף, נקרא בדברי חז"ל: שחוף[29].

עובר שנסתרס במעי אמו, כגון שהושיט אדם ידו למעי אישה וסירס עובר שבמעיה, סריס אדם הוא וקרוי אף סריס חמה, שהרי הוא לקוי ממעי אמו[30].

סריס אדם

בתורה נמנו שני סוגי סריסים האסורים לבוא בקהל: כרות שפכה ופצוע דכא[31], וביארו בתלמוד דהיינו בידי אדם[32]. וכן כתבו גאונים שסריסי אדם יש בהם שני מינים: א) יש בהם חתוכים שלא נשאר להם שרביט - אבר הזכרות - ולא אשכים, והם כרותים; ב) ויש בהם עקורים, והם אלה שעקרו מהם את אשכיהם, ונשאר להם שרביט, ואלו בועלים, אך אינם מוציאים זרע פורה במה שהם מזריעים בו[33].

סריס אדם, משעה שיהיה בן שלוש עשרה שנה ויום אחד נקרא גדול, שאין זה מביא סימן לעולם[34].

על גדרי ודיני פצוע דכא וכרות שפכה, ע"ע פצוע דכא; כרות שפכה.

סריס חמה

סריס חמה, אמרו בתלמוד שנעשה סריס במעי אמו, משום שאפתה אמו לחם בתנור בצהרים[35], שמחממתה חום התנור וחום הצהרים[36], ושתתה שיכר מזוג[37], ויש מפרשים: שיכר חזק[38].

סריס חמה, כתבו גאונים שבועל אך אינו מוציא זרע פורה במה שהוא מזריע בו[39]. ויש מהראשונים שכתבו שסריס חמה האיבר שלו מדולדל כמו איבר המתים[40]. ויש שכתבו שקצת סריסי חמה אפשר להם המשגל אף על פי שאינם מולידים[41]. ויש מהראשונים סוברים - לדעתם ששני מיני סריס חמה הם: סריס חמה וסריס צינה[42] - שסריס צינה צריך חימום גדול ואינו יכול להזדקק לזכר כי אם לנקבה, שהיא חמה יותר[43].

סימני סריס חמה

איזהו סריס חמה, כל ששהה עשרים שנה - לדעת בית הלל ור' אליעזר[44], וסתם תוספתא וברייתא[45] וכן הלכה[46]. ושמונה עשרה, לדעת בית שמאי[47] - ולא הביא שתי שערות, אף על פי שהביא לאחר מיכן, הרי הוא כסריס לכל דבר[48]. הגיע לזמן הזה, ולא הביא שתי שערות, אם נראו בו סימני סריסות, הרי זה סריס ודינו דין הגדול לכל דבר[49].

מספר רב של סימנים נמנו בידי תנאים לסריס חמה, ואינם חלוקים ביניהם, אלא כל אחד בא להוסיף על חבירו[50]: א) שאין לו זקן[51]. ב) שערו לקוי[52], דהיינו דק[53] ורך[54] ביותר[55], כשיער הנשים[56]. ג) בשרו מחליק[57], כבשר הנשים, שהוא חלק[58] יותר מבשר האנשים[59], שדרך בשר איש להיות שעיר[60]. ד) אין מימי רגליו מעלים רתיחה[61], כמין קצף על פני מים[62], שכשמטיל מים בגומא אינו מעלה קצף[63]. ה) כשמטיל מים אינו עושה כיפה[64], שאין קילוח השתן הולך למרחוק[65], ועושה כיפה כשמטיל מים כלפי מעלה[66], אלא יורדים מייד[67]. ו) שכבת זרעו דוחה[68], ניגר כמים, ואינו עבה כלובן ביצה[69]. ז) אין מימי רגליו מחמיצים[70], דהיינו מסריחים[71], כששוהים בכלי[72]. ח) רוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל[73], דהיינו חמימות, כעין עשן[74], כשיוצא מהמרחץ[75]. ט) קולו לקוי[76], דהיינו דק וכעין צפצוף[77], עד שאינו ניכר בין קולו לשל אישה[78].

אף על פי שסריס חמה לקוי ממעי אמו[79], ויש סימנים שאין יכולים להיודע משנולד, מכל מקום כיון שניכר מיד שאין עושה כיפה ושאר סימנים ניכרים כל אחד כשהוא בזמנו, הוכיח הראשון על האחרים שממעי אמו הוא לקוי אלא שלא היו ראוין להיות ניכרים סמוך ללידתו[80].

במה דברים אמורים שעל ידי הסימנים נידון כסריס, כשהיו בו הסימנים אחר שהוא בן עשרים שנה, אבל קודם לכן, אפילו יש בו סימני סריס ולא הביא שתי שערות אינו נידון כסריס, אלא תולים הדבר במה שהוא קטן[81].

בסימנים הללו העושים סריס חמה נחלקו אמוראים: לדעת רב הונא אינו סריס עד שיהו בו כל הסימנים הללו[82]. ולדעת ר' יוחנן אפילו באחד מהן דיו להחשיבו כסריס[83], וכן הלכה[84]. ונחלקו ראשונים: יש מפרשים ופוסקים להלכה שלדעה זו די באחד מסימני הסריס להחשיבו כסריס[85]. ויש מפרשים שלדעת ר' יוחנן צריך כל הסימנים להחשיבו כסריס, אלא שאם היה לו זקן, אינו סריס[86].

בתלמוד אמרו שהכל מודים שאם הביא שתי שערות אינו סריס עד שיהיו בו כל סימני סריסות[87],

אבל אם יש בו כל הסימנים חשוב סריס אף על פי שיש לו שתי שערות בזקן, אבל אם יש לו שתי שערות במקום אחר בכל הגוף מוציאים אותו מחזקת סריס, לפי שבמקום הזקן רגיל להיות שם שיער[88], ולא נחלקו רב הונא ור' יוחנן, אלא בשלא הביא שתי שערות[89]. ונחלקו ראשונים: יש מפרשים שאם לא הביא שתי שערות למטה והביא שתי שערות בזקן, אף על פי שנולד לו אחד מסימני סריס, אינו סריס, אלא הרי הוא בקטנותו עד שיוולדו לו כל סימני סריס[90]. ויש מפרשים שאפילו נולדו בו כל סימני סריסות, אבל לא הביא שתי שערות בזקן, הרי הוא קטן[91]. ויש מפרשים שאם הביא שתי שערות אין די בזה להוציאו מידי ספק סריס, אלא אם כן נתמלא כל זקנו[92].

עברו רוב שנותיו[93], דהיינו שהוא בן חמש ושלשים שנה ויום אחד[94], אם לא הביא שתי שערות למטה[95], גדול הוא וודאי סריס[96]. לא נראו בו הסימנים, ועדיין לא עברו רוב שנותיו, הרי הוא ספק סריס[97].

בן עשרים שנה שאמרו, נחלקו בו ראשונים: יש הסוברים דהיינו בן עשרים שנה פחות שלושים יום[98], שלדעתם כך הדין באילונית*[99]. ויש מהראשונים סוברים דהיינו שנכנס שלושים יום בשנת עשרים[100], שהוא בן י"ט ושלושים יום[101], שלדעתם כך הדין באילונית[102].

יש מהראשונים ואחרונים הסוברים שאין לדון עכשיו דין סריס ודאי - שאף אם נראו בו סימני סריס ואין לו שתי שערות[103] - יש לחוש שמא היו לו שערות ונשרו או שהיו לו גומות, ואין אנו בקיאים בזה[104].

אנדרוגינוס וטומטום

אנדרוגינוס*, כתבו ראשונים שאינו ראוי להוליד מתחילת ברייתו[105]. ויש מהראשונים שכתבו אחרונים בדעתם שיכול להוליד מן אישה[106]. ויש מהאחרונים שביארו שלדעתם הדבר תלוי במחלוקת תנאים במהות אנדרוגינוס, שלסוברים שהוא זכר ודאי, ראוי להוליד, ולסוברים שהוא ספק, אינו ראוי להוליד[107].

טומטום*, אם חוששים בו שהוא סריס לצד שהוא זכר, נחלקו תנאים, ועל כך ע"ע טומטום[108].

ביאתו בקהל

פצוע דכא וכרות שפכה אסורים לבוא בקהל, ועל כך ע"ע פצוע דכא; כרות שפכה. פסול זה היינו כשלא היה בידי שמים, כגון שכרתו אדם או היכהו קוץ וכיוצא בדברים אלו[109], אבל פצוע דכא בידי שמים כשר לבוא בקהל[110], והוא הדין לכרות שפכה בידי שמים[111]. אם משום שנאמר: לא יבא פצוע דכא[112], ונאמר: לא יבא ממזר[113], מה ממזר בידי אדם, אף פצוע דכא בידי אדם[114]. או משום שנאמר: פצוע[115], שמשמע ששלם נולד והיתה לו שעת הכושר ואחרי כן נפצע[116], ולא הפצוע[117], שאז משמע הפצוע מעיקרו[118], דהיינו ממעי אמו[119].

בטעם שסריס בידי שמים כשר לבוא בקהל, כתבו ראשונים ואחרונים שאיסור פצוע דכא וכרות שפכה לבוא בקהל הוא כדי להרחיק ממנו לבלתי הפסיד כלי הזרע בשום צד[120], שלא יבואו לעשות כן בידי אדם[121], אבל לא מטעם שאינו מוליד[122].

בירושלמי, מלבד דעה זו המכשירה סריס בידי שמים[123], יש ברייתא החולקת וסוברת שפצוע דכא בין בידי אדם בין בידי שמים פסול[124]. אם משום שנאמר: לא יבא פצוע דכא[125], לעולם[126]. או משום שנאמר: לא יבא פצוע דכא[127], ונאמר: לא יבא ממזר[128], מה ממזר בידי שמים - שיצירתו של ממזר בידי שמים[129] - אף פצוע דכא בידי שמים[130].

מחמת חולי

חלה מחמת גופו ונסתרס, נחלקו בו ראשונים:

א) יש סוברים שמי שאירע בו חולי ונסתרס פסול לבוא בקהל[131]. אלא שיש מהאחרונים הסוברים שלדעה זו, שאין הדברים אמורים אלא בחולי וליקוי שנפל בכל ההולדה וששיחתם וקלקלם עד שנעשה על ידו כמין פצוע וכרות[132], אבל כשחלה בחולי שכל כל הגוף וחולשתו ומתוך כך נסתרס כשר לבוא בקהל[133]. ויש מהאחרונים המצדדים שלדעה זו אינו פסול לבוא בקהל אלא כשמחמת החולי עולה הכורת על איבר הזכרות, אבל כל שהוא קיים כשר לבוא בקהל[134].

ב) ויש סוברים שמי שנסתרס על ידי חולי כשר לבוא בקהל[135], שמי שחלה מחמת גופו ובטלו ממנו אברים אלו או שנולד בהם שחין והמסה אותן או כרתן הרי זה כשר לבוא בקהל, שכל אלו בידי שמים[136]. ובטעם הדבר כתבו אחרונים שהטעם שאיסור פצוע דכא וכרות שפכה לבוא בקהל הוא כדי שלא יבואו לעשות כן בידי אדם, אבל לא מטעם שאינו מוליד[137], ולכן כשהוא על ידי חולי כשר לבוא בקהל[138]. אלא שיש מהאחרונים הסובר שלדעה זו אינו כשר לבוא בקהל אלא דוקא ביוצא כך מבטן אמו ובא לעולם עם מכה חולי ושחין שנולד בו במעי אמו ועל ידי כך נתקלקל ונעשה פצוע או כרות, שאז נקרא בידי שמים, שמעצמו בא בעודו בבטן ולא חלו בה ידי אדם, והוא דומה לשאר סריס חמה, אף על פי שזה משונה במקריו[139].

אף להלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שמי שנתסרס מחמת חולי הגוף פסול לבוא בקהל[140]. ויש פוסקים שהוא כשר לבוא בקהל[141].

מחמת רעמים וברד

נסתרס על ידי רעמים וברד - ושאגת אריה[142] - כשר לבוא בקהל[143], אף לסוברים שהמסתרס על ידי חולי פסול לבוא בקהל[144], שכאן נסתרס מחמת פחד ובהלה וחרדה שנפלה עליו ולא קמה רוח באיש ואינו בא לידי קישוי, ונעדר כח המוליד מפני חלישות מזגו שלקה בטבעו וסר כוחו וגבורתו, אבל לא ניזוק באיברו[145], ויש לו תקנה[146], מה שאין כן הסריס על ידי חולי, שאין לו רפואה[147]. ויש מהראשונים סוברים שמי שנסתרס על ידי רעמים וברד פסול לבוא בקהל[148], ויש מהם הסוברים הטעם, שפצוע דכא בידי שמים הכשר, היינו כשנולד ממעי אימו פצוע דכא ולא היתה לו שעת הכושר[149].

אף לדעת הסוברים שנסתרס על ידי רעמים וברד כשר לבוא בקהל[150], אם הוכה באבני ברד שנפלו מן השמים וירדו על גב איש ופגעו באותם איברים והפסידום ועשאוהו כעין פצוע דכא וכרות שפכה שבידי אדם, דינו כסריס בידי אדם, ופסול לבוא בקהל, שהרי אין לו רפואה[151].

מחמת כוס עיקרין

השותה כוס של עיקרין ונסתרס מחמת זה, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שאסור לבוא בקהל[152]. ויש סוברים שמותר לבוא בקהל[153]. ויש מהם מצדדים שכך הדין אף לסוברים שמי שנסתרס על ידי חולי אסור לבוא בקהל[154], שלדעתם כשמחמת חולי אינו עולה הכורת על איבר הזכרות, הכל מודים שכשר לבוא בקהל[155].

על כך שאדם אסור לשתות כוס של עיקרין, כדי שיסתרס, ע"ע סירוס.

נישואים לסריס

האשה* רשאית להינשא לסריס[156], שאין האישה מצווה - לסוברים כן, וכן הלכה[157] - על פריה ורביה[158].

שאר דיניו

אכילת חזה ושוק

אף על פי שסריס חמה מאכיל את אשתו בתרומה[159], וכל המאכיל בתרומה מאכיל בחזה-ושוק*[160], יש מהאחרונים סוברים שנחלקו בירושלמי בדבר, שלדעת הברייתא ור' שמעון בן לקיש מאכילה בחזה ושוק[161]. ולדעת ר' יוחנן אינו מאכילה בחזה ושוק[162].

אכילת תרומה

סריס חמה כהן שנשא בת ישראל, מאכילה בתרומה[163], שהוא ואשתו ועבדיו אוכלים בתרומה[164], מאחר שביאתו בהיתר, שכל שהוא בידי שמים כשר לבוא בקהל[165], אף על פי שאינו מוליד[166]. ואין אנו אומרים שהכתוב ויליד ביתו הם יאכלו[167], מלמד שהראוי להוליד יאכיל[168], שאינו מוליד אינו מאכיל[169]. אבל סריס אדם פוסל מלהאכיל בתרומה[170], שכן פצוע דכא כהן שקידש בת כהן -לסוברים שהמשתמרת לביאה פסולה אסורה לאכול בתרומה[171], וכן הלכה[172] - אינה אוכלת בתרומה[173].

ביאה על העריות

לסוברים שסריס חמה האיבר שלו מדולדל כמו איבר המתים[174] כתבו ראשונים שאם בא ביאה* אסורה, אף על פי שהכניס את האיבר בידו אינו חייב לא כרת* ולא מלקות* - לסוברים, שכן הדין במשמש מת בעריות[175], וכן הלכה[176] - שאין זו ביאה[177], אבל פוסל הוא מן התרומה[178], ובית דין מכים את שניהם מכת-מרדות*[179].

בן סורר ומורה

אין הסריס - סריס חמה[180] - נידון בבן-סורר-ומורה*, לפי שאין בן סורר ומורה נידון אלא בחתימת זקן התחתון[181] - משיביא שתי שעות עד שיקיף בשערות כל הגיד[182] - וזה אין בו הקפת זקן[183]. ואף סריס אדם אינו נעשה בן סורר ומורה, שאינו נעשה בן סורר ומורה אלא הראוי להיות אב[184], והסריס אינו מוליד, אם כן אינו נידון כבן סורר ומורה[185].

ברכת המזון

סריס אדם וסריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה חייבים בברכת-המזון*[186], אף על פי שצריך להזכיר ברית בברכת המזון[187], ומי שלא הזכיר ברית בברכת המזון - לסוברים כן[188], וכן הלכה[189] - לא יצא ידי חובתו[190], ובפרשת מילה כתוב: והקִמֹתי את בריתי וגו' ובין זרעך אחריך וגו' להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך[191], ודרשו על זה: בזמן שזרעך אחריך שכינה שורה אין זרעך אחריך על מי שורה על העצים ועל האבנים[192], הייתי חושב שהואיל והברית לא נכרתה עליהם, לא יתחייבו בברכת המזון[193].

סריס אדם וסריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה מוציאים את הרבים ידי חובתםבברכת המזון[194], אף על פי שאינם בכלל הברית[195], משום ערבות[196], שערב הוא בעבורם - בעבור שאר ישראל - ועליו הוא להצילם מן העוון ולפטור אותם מן המצוות[197]. ויש הגורסים שסריס אדם וסריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה אין מוציאים את הרבים ידי חובתםבברכת המזון[198].

גר

גוי* שנכרת לו כל הגיד ובא להתגייר, אין מילתו מעכבתו מלהתגייר[199], ואין צריך להטיף ממנו דם ברית[200], הואיל ואין לו גובהה של עטרה, אלא נכנס תחת כנפי השכינה כאשה*[201], בטבילה* בלבד[202].

השחתת זקן והקפת הראש

סריס מותר בהשחתת-זקן* ובהקפת-הראש*[203], שדינו כאשה*, שאינה בלאו של השחתת זקן[204] והקפת הראש[205]. ויש הסוברים שסריס חמה, אף על פי שאין לו זקן[206], אסור בהקפת הראש[207].

השחתת זרע

סריס, אם הוא מצווה על השחתת-זרע*, נחלקו אחרונים: יש סוברים שהוא מצווה על השחתת זרע, שאינה תלויה בעיבור[208]. ויש סוברים שמי שאינו ראוי להוליד איננו מוזהר מן התורה לבלתי השחית זרעו[209]. ויש המסתפקים בדבר[210].

זיבה

סריס אדם וסריס חמה מתטמאים בזיבה[211], ככל האנשים[212], שהרי הם כשאר בני ישראל[213], והם מתטמאים כשאר הבריאים[214].

חודשי הבחנה

אשת סריס שנתגרשה או שנתאלמנה, חייבת להמתין שלושת חודשי הבחנה*[215], בין אם הוא סריס אדם[216], ובין אם הוא סריס חמה[217].

חציו עבד וחציו בן חורין

סריס שחציו עבד וחציו בן חורין, אין כופים את רבו להוציאו לחירות[218], שלא אמרו שכופים את רבו ועושה אותו בן חורין, אלא משום ביטול פריה ורביה[219].

יבום

אשת סריס שמת, פטורה מן החליצה ומן היבום, ועל כך ומחלוקת התנאים, אם היינו סריס חמה או סריס אדם, ע"ע יבם; יבמה[220]. ושם[221], שאף אם היה היבם סריס, פטורה מן החליצה ומן היבום.

לדון

סריס אדם הרי הוא בעל מום ופסול לדין[222], שאינו נסמך[223], ואם נסמך ונסתרס אחר כך פסול לדון דיני נפשות וקנסות וכשר לדון דיני ממונות[224]. וכן סריס - חמה[225] - כשר לדון דיני ממונות[226] ואין כשר לדון דיני נפשות[227], ודבר זה מעכב[228], ואין מושיבים אותו בסנהדרין[229]. הטעם שסריס אינו דן בדיני נפשות, מפני שיש בו אכזריות[230], שאינו יודע בטיב רחמי האב על הבנים, לפיכך אינו מרחם על בני אדם[231], ואנו משתדלים בדיני נפשות להצלה ולרדיפת זכות[232].

המסית*, מפני שנאמר בו: ולא תחמֹל ולא תכסה עליו[233], ואין אנו משתדלים בהצלתו כלל, ומתוך כך יצא מכלל דיני נפשות בכמה דברים[234], מושיבים בדינו את הסריס[235], כדי שלא ירחם עליו[236], ויתחייב המסית[237].

להעיד

הסריס כשר להעיד[238], שאם הגיע לעשרים שנה ולא הביא שתי שערות, ונולדו בו סימן מסימני סריס[239], הרי זה גדול, ויעיד[240], ואם לא נולדו לו סימני סריס - הרי הוא ספק קטן*, לפיכך - לא יעיד עד רוב שנותיו[241].

מדורות הגויים

מדורות-הגויים* שבארץ-ישראל* הטמאים[242], עד שייבדקו[243], שמא קברו בהם נפלים[244], כל ששהו בהם גוים ארבעים יום, כדי שתתעבר אישה ותפיל נפל שמטמא[245], אפילו סריס עושה מדורו טמא[246]. אם משום שאפילו גר בו גוי לבדו עושה מדורו טמא[247] - לסוברים כן[248] - והיא גזירה שאיש עושה מדורו טמא, משום מדור שתהיה בו אישה[249]. או שסריס עושה מדורו טמא, היינו כשאשתו עימו[250], ומדורו טמא, משום שאשתו מזנה ותולה בו[251], אבל אם אין אשתו עימו אין מדורו טמא[252].

מקח וממכר

מי שהוא בן עשרים ונראו בו סימני סריס[253], או שהביא שתי שערות[254], יצא מכלל קטן*, וממכרו ממכר[255], לא נראו בו סימני סריס, אין ממכרו ממכר עד שיגיע לרוב שנותיו[256].

מקרא מגילה

סריס אדם וסריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה חייבים במקרא-מגילה*[257], ומוציאים את הרבים ידי חובתם[258]. ואף על פי שכתוב: משפחה ומשפחה[259], ואנו למדים להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה[260], והייתי חושב שדוקא אותן משפחות שכשרים ומיוחסים המשיאים לכהונה מוציאים הרבים ידי חובתם, אבל הפסולים לכהונה אינם מוציאים את הרבים ידי חובתם, אין הדבר כן[261], שנאמר: כל הנלוים[262], "כל" לרבות סריסים[263].

יש הסוברים שאין חידוש בכך שסריס מוציא הרבים ידי חובתם במקרא מגילה, אלא שאגב שנשנה חיובם של כהנים ולוים במקרא מגילה, נשנו אף הם[264], שלא תחשוב שדוקא כהנים לוים וישראלים הם המתחייבים[265].

סוטה

אשת סריס שותה את המים המאררים[266], אף על פי שנאמר: מבלעדי אישך[267], אין לחשוב שהוא דוקא כשהוא בן אישות[268], אלא היא שותה, שקדמה שכיבת בעל לבועל, שאף על פי שסריס אינו בן זריעה, בן שכיבה הוא[269], שלא נאמר "מבלעדי אישך", אלא משום שהכתוב דיבר בהווה[270].

אשת סריס זו השותה, נחלקו בה ראשונים: א) יש מפרשים דהיינו סריס אדם[271], וכגון שנסתרס לאחר שנשאה, שקדמה שכיבת בעל לבועל[272], שאם נסתרס קודם שנשאה היה אסור לבוא עליה ולא קדמה שכיבת בעל[273], שכך משמע לשון הכתוב: וַיתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך[274], שבשעת סתירה, שאנו חוששים שמא נתן בה איש אחר שכבתו, צריך שייקרא בו "אישך", אבל אם אחר כך נאסרה לו, אין אנו חוששים[275]. ב) ויש מפרשים שאשת סריס השותה, היינו סריס חמה, שמותר לבוא בקהל הואיל ובידי שמים הוא[276], אבל - אשת - סריס אדם, הואיל ונאסר לבוא בקהל, שנאמר: לא יבא פצוע דכא[277], אינה שותה[278]. ג) ויש מפרשים שאשת סריס השותה, היינו בין סריס חמה בין סריס אדם, כל שמותרת לבעלה[279], שאף סריס אדם יש אישה המותרת לו, כגון גיורת ומשוחררת[280].

סמיכה

חכם*, אם היה סריס אדם, אין סומכים אותו כיון שהוא בעל מום ופסול לדין[281], ואם היה סריס חמה, כיון שחכם אינו נסמך אף לדברים יחידים, אם אינו ראוי לכל הדברים[282], וסריס חמה אינו ראוי לדון דיני ממונות[283], אין סומכים אותו[284].

עגלה ערופה

הרוג שנמצא נופל בארץ ולא נודע מי היכהו, שמביאים עליו עגלת בקר[285], ועורפים אותה בנחל-איתן*[286], אפילו סריס[287], שאף על פי שאינו פרה ורבה[288], מכל מקום נגזל הוא בחיים[289], שהיה ראוי לעשות בהם הרבה מצוות[290].

פריה ורביה

מצות פריה-ורביה* המתקיימת - לסוברים כן, וכן הלכה[291] - כשנולד לאדם זכר ונקבה[292], היה הבן סריס, לא קיים המצוה[293], שהרי אינו ראוי לקיום הישוב[294], שעדיין כשימותו אלו יהיה העולם בתוהו בראה[295], ואנו צריכים שיהיה לשבת יצרה[296]. ויש סוברים הטעם, שנאמר: פרו ורבו[297], ואם הכתוב לא היה מקפיד אלא שיהיו לו בנים, ואפילו סריסים, אם כן היה לו לומר "הולידו בנים", או בלשון אחר, אלא ודאי בא לומר שיוליד דבר שיהיה ראוי לפרות ולרבות[298]. ואפילו הוליד בן ואחר כך נסתרס אינו יוצא ידי חובתו[299], שמה לי אם נולדו כך מן הבטן או נתקלקלו אחר כך[300], כיון שאינם ראויים לקיים זרע, אינם נחשבים בנים[301].

היו הבנים ראויים לפרות ולרבות, ומתו הבנים והנכדים סריסים, נחלקו אחרונים: יש סוברים שקיים הזקן פריה ורביה[302], שאף שאחר כך יכלו הדורות ממנו, מכל מקום כיון שיש לו זרע ממנו די בכך[303]. ויש סוברים שאם מתו הבנים והנכדים סריסים חייב הזקן בפריה ורביה[304], שבני בנים הרי הם כבנים[305], ואינם עדיפים מבנים[306].

נולדו לו בן ובת, ונישאת הבת לסריס, קיים האב פריה ורביה[307].

הניח זרע סריס, אף על פי שאין אביהם מקיים בהם מצות פריה-ורביה*, פוטרים הם מן היבום, ועל כך ע"ע יבם; יבמה[308].

קידושין

סריס אדם שקידש - אף על פי שאינו ראוי לבוא בקהל[309] - קידושיו קדושין*[310], שקידושין תופסים בחייבי לאוין[311], ואין צריך לומר סריס חמה שהוא כשר לבוא בקהל[312], שקידושיו קידושין[313], ואפילו לא הכירה בו האישה שהוא סריס[314]. ויש מהאחרונים הסובר שאין קידושיו קידושין, אלא אם הכירה בו שהוא סריס, או שהוא סריס היכול לבעול, אבל אם היה סריס שאינו יכול לבעול ולא הכירה בו, אין הקידושין תופסים[315].

שליח ציבור

סריס, אם יכול לשמש כשליח-צבור* - קבוע[316] -נחלקו הדעות: יש סוברים שאינו יכול לשמש כשליח ציבור[317], אף אם יש לו שתי שערות[318], אם נראו בו סימני סריסות[319], שאין זה כבוד ציבור[320], שהרי לעולם לא יגיע למידת השלימות שאמרו - חכמים[321] - על השליח ציבור[322], ועוד, שאין בו רחמים[323], אבל אם אין לו זקן, והוא בן עשרים, מותר לשמש כשליח ציבור אף על פי שנראה כסריס[324]. ויש סוברים שסריס מותר לשמש כשליח ציבור[325], אם הוא בן עשרים[326], שאף מי שאין לו זקן רשאי לשמש - אם ניכר בו שהגיע לכלל שנים שראוי להתמלאות זקנו[327] - כשליח ציבור[328].

תקיעת שופר

סריס אדם וסריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה חייבים בתקיעת-שופר*[329], ומוציאים את הרבים ידי חובתם[330], שאף על פי שיש בגופם שינוי הנראה לעין שאסורים לבוא בקהל, איננו אומרים שהם מאוסים ואינם מוציאים את הרבים ידי חובתם, משום הקריבהו-נא-לפחתך*[331].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' ר"ע במשנה יבמות עט ב.
  2. ↑ רש"י שם ד"ה סריס אדם; ר"א מן ההר שם; רע"ב יבמות פ"ח מ"ד.
  3. ↑ ס' הערוך ע' סרס א'; עי' מאירי שם.
  4. ↑ מאירי שם.
  5. ↑ עי' ר"ע במשנה שם.
  6. ↑ רש"י שם ד"ה סריס חמה; ר"א מן ההר שם; רע"ב שם.
  7. ↑ מאירי שם.
  8. ↑ רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן בגמ' שם עט ב - פ א.
  9. ↑ פי' ר"א בן הרמב"ם בראשית לט א.
  10. ↑ עי' אסתר א י: שבעת הסריסים, לפי רשב"ם שם וראב"ע (מהד' ויוסף אברהם) שם, ועי' רלב"ג שם, בפי' הא', ור"מ עראמה שם, שפי' שהם סריסים ממש, ועי' בציון הבא, שי"מ בע"א.
  11. ↑ עי' בראשית לז לו: סריס פרעה, לפי אונקלוס ותיוב"ע שם: רבא דפרעה, ות"י ות' ניאופיטי שם: שליטא דפרעה, ועי' רב בסוטה יג ב ובר"ר פפ"ו סי' ג ופי' רב שמואל בן חפני גאון שם, שפי' בע"א; עי' בראשית מ ז: סריסי פרעה, לפי אונקלוס ותיוב"ע שם: רברבי פרעה, ות' ניאופיטי שם: שליטוי דפרעה, וגליון ת' ניאופיטי שם: שליטה דפרעה; מל"א כב ט: סריס אחד, לפי מצודת ציון שם, ועי' ת"י שם, שפי' בע"א; ירמיהו לח ז: איש סריס, לפי ת"י שם: גבר רב (והובא ברש"י ורד"ק שם) ומצודות שם; אסתר א י: שבעת הסריסים, לפי רלב"ג שם, בפי' הב', ומצודת ציון מל"א שם, ועי' בציון הקודם, שי"מ בע"א.
  12. ↑ פי' ר"א בן הרמב"ם בראשית לט א. ועי' ישעיהו לט ז, וסנהדרין צג ב וירו' שבת פ"ו ה"ט.
  13. ↑ שביעית פ"ב מ"ט: הבצלים הסריסים, לפי ירו' שביעית פ"ב ה"ו: אילין בצלייא וכו' דלא עבדון זרע (והובא בס' הערוך ע' בצל ותוס' ר"ה יד א ד"ה בצלים ותוס' רא"ש שם), וס' הערוך שם, בפי' הא', ורע"ב שם. ועי' ר"ח ר"ה יד ב ורש"י שם ד"ה בצלים הסריסים וס' הערוך שם, בפי' הב', ומאירי שם, שפי' בע"א.
  14. ↑ ר' חייה בשם ר' יוחנן בירו' יבמות פ"ח ה"ה: ראתו.
  15. ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם יבמות עט ב; מאירי שם.
  16. ↑ פהמ"ש לרמב"ם שם.
  17. ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם שם; עי' ר"א מן ההר שם, בשמו; רע"ב שם.
  18. ↑ פי' רב שמואל בן חפני גאון בראשית לט א.
  19. ↑ עי' ס' הערוך ע' סרס א'; ר"א מן ההר שם, בשם אית דמפרשי, ודחה; כ"מ מר"א מן ההר שם פ א, בד' רש"י שם ד"ה שלא ראה.
  20. ↑ שו"ת ריב"ש סי' תיט, ע"פ גמ' שבציון35 ואילך.
  21. ↑ עי' הדר זקנים בראשית לט יז, בשם אבן עזרא; עי' דעת זקנים מבעה"ת שם, בשם ר' אברהם; עי' ר"ח פלטיאל שם, בתי' הד'.
  22. ↑ אגרת בקורת ליעב"ץ (ו ב בד' ז'יטומיר).
  23. ↑ עי' אגרת בקורת שם.
  24. ↑ רש"י סוטה כו א ד"ה קא משמע לן, לפי שו"ת חת"ס אה"ע ח"א סי' יד; עי' מאירי שם כד א.
  25. ↑ עי' מאירי שם.
  26. ↑ עי' רבא ביבמות עט ב. אגרת בקורת שם.
  27. ↑ עי' אגרת בקורת שם (ז א בד' ז'יטומיר): נראה, שכ"ה ברש"י (יבמות עה א ד"ה סריס חמה ס"ד).
  28. ↑ אגרת בקורת שם.
  29. ↑ אגרת בקורת ליעב"ץ (ז א בד' ז'יטומיר), שכ"ה בגמ' (שמואל שבציון178).
  30. ↑ ירו' יבמות פ"ח ה"ה, ופ"מ שם. וע"ע יבם; יבמה ציון 454 ואילך.
  31. ↑ עי' דברים כג ב.
  32. ↑ עי' ברייתא וגמ' וירו' שבציונים110,112 ואילך; עי' ראשונים שבציון111. ועי' ציון131 ואילך, בחלה ונסתרס, שנחלקו ראשונים או כשר לבוא בקהל.
  33. ↑ פי' רב שמואל בן חפני גאון בראשית לט א.
  34. ↑ רמב"ם אישות פ"ב הי"ד; טור אה"ע סי' קעב, בשמו.
  35. ↑ יבמות פ א, ורש"י ד"ה דאפיה אימיה.
  36. ↑ רש"י שם ד"ה בטיהרא; עי' ר"א מן ההר שם, בשמו.
  37. ↑ גמ' שם: שיכרא מרקא, לפי רש"י שם ד"ה שיכרא מרקא, בפי' הא' (והובא בר"א מן ההר שם, בשמו).
  38. ↑ גמ' שם, לפי רש"י שם, בשם איכא דאמרי (והובא בר"א מן ההר שם, בשמו).
  39. ↑ עי' פי' רב שמואל בן חפני גאון בראשית לט א.
  40. ↑ עי' רמב"ם איסו"ב פ"א הי"א. ועי' פהמ"ש לרמב"ם סוטה כד א.
  41. ↑ פי' ר"א בן הרמב"ם שם, בשם בן חפני, וסותר לר"ש בן חפני שבציון39, וצ"ב, ועי' הערות מהדיר פי' ר"א בן הרמב"ם שם, ששיער שט"ס היא וצ"ל "סריסי אדם", ועי' הערות מהדיר פי' ר"ש בן חפני שם, שכיוון לאמת, שכ"ה בר"ש בן חפני שבציון33, ועיי"ש שפוטיפר היה סריס אדם, ועי' ר"א בן הרמב"ם שם, בשמו, שפוטיפר היה סריס חמה.
  42. ↑ עי' ציון21.
  43. ↑ עי' הדר זקנים בראשית לט יז, בשם אבן עזרא; דעת זקנים מבעה"ת שם, בשם ר' אברהם; עי' ר"ח פלטיאל שם, בתי' הד'. ועי' הדר זקנים שם, בשם אבן עזרא (ודעת זקנים שם, בשם ר' אברהם, ור"ח פלטיאל שם) שפוטיפר היה סריס צינה ויכל להזדקק לנקבה אך לא לזכר, וסותר לראב"ע שם ו, וצ"ב.
  44. ↑ עי' משנה נדה מז ב.
  45. ↑ עי' תוספ' וברייתא שבציון48.
  46. ↑ רמב"ם אישות פ"ב הי"א.
  47. ↑ עי' משנה שם.
  48. ↑ תוספ' יבמות פ"י; עי' ברייתא יבמות פ ב; עי' רמב"ם שם.
  49. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' טור אה"ע סי' קעב.
  50. ↑ תוס' יבמות פ ב ד"ה עד; תוס' רא"ש שם.
  51. ↑ ת"ק בתוספ' יבמות פ"י וברייתא בגמ' שם; רמב"ם אישות פ"ב הי"ג; עי' טור אה"ע סי' קעב.
  52. ↑ ת"ק בתוספ' שם, לגי' הג' הגר"א שם (ולגירסתנו אינו); רמב"ם שם; טור שם. ועי' מאירי שם א וטור שם, שמוכח שפי' שת"ק או או קאמר.
  53. ↑ מאירי שם א.
  54. ↑ רש"י שם ב ד"ה לקוי; פסקי רי"ד שם; מאירי שם א.
  55. ↑ מאירי שם.
  56. ↑ פסקי רי"ד שם ב.
  57. ↑ ת"ק בתוספ' וברייתא שם; רמב"ם שם; טור שם.
  58. ↑ עי' רש"י שם ד"ה מחליק; פסקי רי"ד שם: חלק ורך; עי' מאירי שם א.
  59. ↑ עי' רש"י שם ב; פסקי רי"ד שם.
  60. ↑ רש"י שם.
  61. ↑ רשב"ג משם ר' יהודה בן יאיר בתוספ' שם, לגירסתנו: רתיחה (ולגי' הג' הגר"א שם: מימיו), ובברייתא שם, לגי' פסקי רי"ד שם (ולגירסתנו: מימיו); רמב"ם שם.
  62. ↑ פסקי רי"ד שם; עי' מאירי שם א.
  63. ↑ טור שם.
  64. ↑ עי' י"א בתוספ' שם; עי' י"א בברייתא שם ב; עי' אביי בגמ' שם א; רמב"ם שם.
  65. ↑ רש"י שם ד"ה כיפה; עי' רש"י שם ב ד"ה כיפה; טור שם.
  66. ↑ עי' רש"י שם א; טור שם.
  67. ↑ טור שם.
  68. ↑ י"א בתוספ' שם; י"א בברייתא שם, לגירסתנו וגי' רש"י שם ד"ה דוחה ופסקי רי"ד שם ורא"ש שם פ"ח סי' ז; רמב"ם שם, לגי' מער"ק שם, בשם נ"א כת"י, ולגירסתנו: דיהה. בגמ' שם, לגי' רי"ף שם (כה ב) ומאירי שם א: דוהה. הטור השמיט, ועי' ק"נ לרא"ש שם סק"ר.
  69. ↑ עי' רש"י שם ב ד"ה דוחה; עי' פסקי רי"ד שם; מאירי שם א.
  70. ↑ י"א בתוספ' וברייתא שם; רמב"ם שם.
  71. ↑ רש"י שם ד"ה מחמיצין; פסקי רי"ד שם.
  72. ↑ רש"י שם; פסקי רי"ד שם; עי' מאירי שם א; עי' טור שם.
  73. ↑ אחרים בתוספ' שם, לגי' הג' הגר"א שם, ולגירסתנו: שטובל בצונן; אחרים בברייתא שם ב; רמב"ם שם; עי' טור שם.
  74. ↑ רש"י שם ד"ה הבל.
  75. ↑ עי' טור שם.
  76. ↑ רשב"א בתוספ' וברייתא שם; טור שם.
  77. ↑ מאירי שם א.
  78. ↑ עי' רשב"א בתוספ' וברייתא שם ב; עי' רמב"ם שם; מאירי שם א; עי' טור שם.
  79. ↑ עי' ציונים5 ואילך,14 ואילך.
  80. ↑ תוס' יבמות פ ב ד"ה עד; עי' תוס' רא"ש שם.
  81. ↑ טור אה"ע סי' קעב.
  82. ↑ עי' יבמות פ ב, לגירסתנו וגי' רי"ף שם (כה ב). לגי' רא"ש שם פ"ח סי' ז: רב יהודה.
  83. ↑ עי' גמ' שם.
  84. ↑ רי"ף שם (כו א); עי' רמב"ם שבציון הבא.
  85. ↑ עי' רמב"ם אישות פ"ב הי"א.
  86. ↑ כ"מ מראב"ד בהשגות שם; עי' תוס' שם ד"ה כי; עי' תוס' רא"ש שם.
  87. ↑ עי' יבמות פ ב.
  88. ↑ עי' תוס' שם ד"ה דהביא, בשם ר"י; עי' תוס' מהר"ם מרוטנבורג שם; עי' תור"פ שם; עי' תוס' רא"ש שם; טור אה"ע סי' קעב.
  89. ↑ עי' רי"ף שם (כה ב).
  90. ↑ רמב"ם אישות פ"ב הי"א; תוס' מהר"ם מרוטנבורג שם, בתי' הא', ונ' שדחה; תור"פ שם, בתי' הא', ונ' שדחה.
  91. ↑ ראב"ד בהשגות שם והי"ב.
  92. ↑ עי' תוס' שם, בשם ר"י; עי' תוס' מהר"ם מרוטנבורג שם; עי' תור"פ שם, בתי' הב'; עי' תוס' רא"ש שם; עי' טור שם.
  93. ↑ תני ר' חייא בנדה מז ב.
  94. ↑ רמב"ם אישות פ"ב הי"ב.
  95. ↑ עי' רמב"ם שם.
  96. ↑ תוס' שם ד"ה עד.
  97. ↑ עי' תור"פ יבמות פ ב.
  98. ↑ רמב"ם אישות פ"ב הי"א.
  99. ↑ ע"ע אילונית ציון 15 ואילך. עי' מ"מ שם, בד' הרמב"ם.
  100. ↑ ראב"ד בהשגות שם.
  101. ↑ עי' טור אה"ע סי' קנה.
  102. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 17 ואילך. עי' מ"מ שם, בד' הראב"ד.
  103. ↑ ד"מ הארוך אה"ע סי' קעב, בד' שו"ת ריב"ש סי' תעד.
  104. ↑ ד"מ הארוך שם, בד' שו"ת ריב"ש שם; רמ"א בשו"ע שם ו, בשם י"א, ושכן ראוי להורות.
  105. ↑ רי"ף יבמות יד א (ג ב), לפי מנ"ח מ' א סק"א (סק"ד במהד' מ"י) ומ' רצא סק"א (סד"ק במהד' מ"י); עי' רמב"ם יבום פ"ו ה"ב; עי' תוס' יבמות פב ב ד"ה תנן, לפי נובי"ת אה"ע סי' א, בהג"ה מבן המחבר, בשם חס"ד (וצ"ב מהחס"ד שבציון107), ועי' ציונים106,107, שי"מ בע"א. ועי' ב"י אה"ע סי' קעב, שאפשר (והובא במנ"ח מ' א שם, בשמו, כודאי) שאף הראשונים שבע' אנדרוגינוס ציון 12, הסוברים שלהלכה אנדרוגינוס זכר ודאי, מ"מ מודים שאינו יכול להוליד.
  106. ↑ תוס' שם, לפי נובי"ת שם, בהג"ה מבן המחבר, ומנ"ח שם, ועי' ציונים105,107, שי"מ בע"א.
  107. ↑ חס"ד לתוספ' בכורים פ"ב, ועי' ציונים105,106, שי"מ בע"א.
  108. ↑ ציון 39 ואילך.
  109. ↑ שו"ע אה"ע ה י.
  110. ↑ עי' ברייתא יבמות עה ב; עי' אית תניי תני בירו' יבמות פ"ח ה"ב; עי' רב יהודה אמר שמואל בגמ' שם; עי' שו"ע שם.
  111. ↑ עי' תוס' שם ד"ה שאין; עי' ס' הזכות שם (כד א בדפי הרי"ף); ר"א מן ההר שם; עי' שו"ע שם.
  112. ↑ דברים כג ב.
  113. ↑ שם ג. ברייתא שם; עי' ירו' שם, בד' אית תניי תני שבציון110.
  114. ↑ עי' ברייתא שם; אית תניי תני בירו' שם.
  115. ↑ רבא בגמ' שם.
  116. ↑ פסקי רי"ד שם.
  117. ↑ רבא בגמ' שם.
  118. ↑ רש"י שם ד"ה אי הוה; פסקי רי"ד שם; עי' ריטב"א שם.
  119. ↑ עי' רש"י שם; פסקי רי"ד שם. ועי' יש"ש יבמות פ"ח סי' ט ואגרת בקורת ליעב"ץ (ז ב בד' ז'יטומיר) ועין יצחק ח"א אה"ע סי' יא אות ד-ה.
  120. ↑ חינוך מ' תקנט.
  121. ↑ שו"ת זקן אהרן סי' קנז; שו"ת חק"ל אה"ע סי' ז, בשמו ובשם החינוך (עי' ציון הקודם).
  122. ↑ עי' חינוך שם; שו"ת זקן אהרן שם; שו"ת חק"ל שם, בשמו.
  123. ↑ עי' אית תניי תני בירו' שבציון110.
  124. ↑ אית תניי תני בירו' פ"ח ה"ב.
  125. ↑ דברים כג ב.
  126. ↑ ר' מנא בירו' שם.
  127. ↑ דברים שם
  128. ↑ שם ג. עי' ר' יוסי בי ר' בון בירו' שם.
  129. ↑ ירו' שם, בד' ר' יוסי בי ר' בון שבציון הבא, וקה"ע שם.
  130. ↑ ר' יוסי בי ר' בון בירו' שם.
  131. ↑ רש"י שבציון143, לפי פסקי רי"ד יבמות עה ב ורא"ש שם פ"ח סי' ב (ויש"ש יבמות פ"ח סי' ט, בשמו, ותמה) ורי"ו נא"ו נכ"ג ח"ד (קצט ב) ואגרת בקורת ליעבץ (ה ב בד' ז'יטומיר), ועי' ציון135, שי"מ בע"א; רש"י יבמות כ ב ד"ה סריס אדם, לפי פסקי רי"ד שם עה ב, ועי' ציון הנ"ל, שי"מ בע"א; פסקי רי"ד שם, במסקנה; רא"ש ורי"ו שם, שכ"מ בירו', ועי' ק"נ שם סק"ח ובהגר"א שם ס"ק יח, הראיה מירו' יבמות פ"ח ה"ב: הרי שעלת חטטין וכו', ועי' ציון הנ"ל, שי"מ בע"א, ועי' ס' הזכות שם ובהגר"א שם ס"ק יט; טוש"ע אה"ע ה י, בשם רש"י והרא"ש.
  132. ↑ אגרת בקורת ליעב"ץ (ו א בד' ז'יטומיר), בד' רש"י.
  133. ↑ עי' אגרת בקורת שם, בד' רש"י.
  134. ↑ עי' קרית מלך רב שו"ת סו"ס כו, בד' הרא"ש; עי' ברכ"י אה"ע סי' ה אות ח, בשמו.
  135. ↑ רש"י שבציון143, לפי יש"ש שם ועין יצחק ח"א אה"ע סי' יא אות ד, ועי' ציון131, שי"מ בע"א; רש"י יבמות כ ב ד"ה סריס אדם, לפי יש"ש שם פ"ח סי' ט וב"ש שם ס"ק יב, ועי' ציון הנ"ל, שי"מ בע"א; רש"י שם עה א ד"ה סריס חמה ס"ד, לפי יש"ש שם ומהרש"א שם; רש"י סוטה כו א ד"ה קא משמע לן, לפי שו"ת חת"ס אה"ע ח"א סי' יד; עי' סמ"ג לאוין קיח; שו"ת הרא"ש כלל לג סי' ד, לפי ב"ח אה"ע סי' ה, ושסותר לרא"ש שבציון הנ"ל; עי' רמב"ם שבציון הבא, וטוש"ע אה"ע ה י, בשמו; עי' מאירי יבמות עה א; רי"ו נא"ו נכ"ג ח"ד (קצט ב), בשם הרמ"ה; נמוק"י שם ב (כד א-ב), לפי ב"ח שם. ועי' יש"ש שם, ראיה לזה מירו' שם: הרי שעלת חטטין וכו' (ועי' ק"נ שם, שתמה, ועי' ערה"ש שם סי"ח, שלד' זו היא מח' בירו'), ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א.
  136. ↑ רמב"ם איסו"ב פט"ז ה"ט; עי' טוש"ע שם, בשם הרמב"ם.
  137. ↑ עי' ציון120 ואילך.
  138. ↑ שו"ת זקן אהרן סי' קנז; שו"ת חק"ל אה"ע סי' ז, בשמו.
  139. ↑ אגרת בקורת שם (ח א).
  140. ↑ שו"ע אה"ע ה י, לפי ח"מ שם סק"ה ואגרת בקורת ליעב"ץ (יא א בד' ז'יטומיר), ועי' שו"ת דבר המשפט סי' ח, שדחה; עי' שו"ת מהר"י בן לב ח"ג סי' צב; שו"ת זקן אהרן סי' קנז.
  141. ↑ יש"ש יבמות פ"ח סי' ט; תשו' מהר"ש ויטאל ביד אהרן שם הגב"י אות ג; ב"ח שם, שהרא"ש בפסקיו ד' יחיד הוא, נגד הרא"ש בתשו' והרמב"ם וסמ"ג ורמ"ה; ערל"נ יבמות עט ב, בד' האחרונים שבציון153 (אבל עי' ציון154 ואילך); ערה"ש שם סי"ח, בשם הרבה מגדולי האחרונים; שו"ת קול מבשר ח"ב סי' מח, שכן הכרעת האחרונים.
  142. ↑ ברכ"י שבציון הבא.
  143. ↑ עי' רש"י יבמות עה ב ד"ה בידי שמים (ועי' שו"ת עין יצחק אה"ע ח"א סי' יא אות ג, הטעם שפי' רש"י כן); רא"ש שם פ"ח סי' ב, בשמו; עי' טוש"ע אה"ע ה י; אגרת בקורת ליעב"ץ (ו ב בד' ז'יטומיר) וברכ"י אה"ע סי' ה אות ו, בד' הרמב"ם, ועי' ציון148, שי"מ בע"א.
  144. ↑ עי' ציון131.
  145. ↑ אגרת בקורת שם (ה ב).
  146. ↑ אגרת בקורת שם, ע"פ גיטין ע א.
  147. ↑ אגרת בקורת שם (ה ב - ו א), בד' רש"י.
  148. ↑ פסקי רי"ד שם; אדמת קדש ח"א אה"ע סי' כג, בד' הרמב"ם (והובא בברכ"י שם, ותמה), ועי' ציון143, שי"מ בע"א.
  149. ↑ פסקי רי"ד שם.
  150. ↑ עי' ציון143 ואילך.
  151. ↑ אגרת בקורת ליעב"ץ (ו א בד' ז'יטומיר), בד' רש"י; עי' אגרת בקורת שם (ו ב), בד' רש"י והרמב"ם.
  152. ↑ רש"י יבמות כ ב ד"ה סריס אדם, לפי שו"ת זרע אברהם (יצחקי) אה"ע סי' יא, בתשו' המחבר, והסכים לו; רש"י סוטה כו א ד"ה קא משמע לן, לפי תוס' שם ד"ה אשת, ותמהו, ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א; ראשונים שבציון131, לפי ערל"נ יבמות עט ב.
  153. ↑ רש"י סוטה שם, לפי כס"מ סוטה פ"ב ה"ו, ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א; רמב"ם שם, לפי כס"מ שם, לשיטתו שבציון278; עי' תוס' שם; ראשונים שבציון135, לפי ערל"נ שם; שו"ת זרע אברהם שם, בתשו' חתן המחבר מהר"י הכהן; קרית מלך רב ח"ב שו"ת סי' כו, בשמו, והסכים לו; ברכ"י אה"ע סי' ה אות ז, בשם מהר"י הכהן וקרית מלך רב ויד אהרן.
  154. ↑ עי' ציון135 ואילך.
  155. ↑ עי' קרית מלך רב שו"ת סו"ס כו, בד' הרא"ש, לשיטתו שבציון134; עי' ברכ"י שם אות ח, בשמו.
  156. ↑ עי' תוספ' יבמות פ"ח; עי' רמב"ם איסו"ב פכ"א הכ"ו.
  157. ↑ ע"ע פריה ורביה.
  158. ↑ מ"מ שם.
  159. ↑ עי' ציון163 ואילך.
  160. ↑ ע"ע חזה ושוק ציון 94.
  161. ↑ ברייתא בירו' יבמות פ"ח ה"ו, לפי קה"ע שם, ועי' פ"מ שם, שפי' בע"א; רשב"ל בירו' שם, לפי סתמא דירו' שם, לפי קה"ע שם, ועי' פ"מ שם, שפי' בע"א, ועי' ר' יעקב בר אחא בירו' שם, ששנה ד' רשב"ל בע"א.
  162. ↑ ירו' שם, לפי סתמא דירו' שם, לפי קה"ע שם, ועי' פ"מ שם, שפי' בע"א, ועי' ר' יעקב בר אחא בירו' שם, ששנה ד' ר"י בע"א.
  163. ↑ משנה יבמות פא א; ר' יוחנן בירו' יבמות פ"ח ה"ו, לפי קה"ע שם, ועי' פ"מ שם, שפי' בע"א; עי' ראשונים שבציון הבא.
  164. ↑ רמב"ם תרומות פ"ז הי"ד; מאירי שם.
  165. ↑ עי' ציון109 ואילך. מאירי שם; עי' תפא"י יבמות פ"ח מ"ו יכין ס"ק כו.
  166. ↑ מאירי שם.
  167. ↑ ויקרא כב יא.
  168. ↑ עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה מהו דתימא.
  169. ↑ גמ' שם.
  170. ↑ רש"י שם ד"ה סריס חמה.
  171. ↑ ע"ע אכילת תרומה ציון 207.
  172. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 210.
  173. ↑ עי' ר' אושעיא בד' ר' מאיר, לגי' תוס' שם סוד"ה מן, בשם ר"ח (ועי' ר"י קורקוס וכס"מ שם, שכ"ה גי' רמב"ם דלהלן), ועי' רש"י שם ד"ה תאמר בקידושי, ותוס' שם, שכן היה בספרים שלפני רש"י, שגורסים בע"א; רמב"ם שם.
  174. ↑ עי' ציון40.
  175. ↑ ע"ע ביאה ציון 149.
  176. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 150.
  177. ↑ רמב"ם איסו"ב פ"א הי"א.
  178. ↑ עי' שמואל בסוטה כו א: שחוף וכו' ופוסל בתרומה, לפי תוס' שם ד"ה שחוף, בשם ר"ח (ועי' תוס' שם, לפי"ז בטעם שלא נקט שמואל סריס), ועי' רש"י שם ד"ה שחוף, שפי' בע"א; ועי' תוס' שם, בטעם שלא נקט בגמ' שם סריס.
  179. ↑ רמב"ם שם.
  180. ↑ מנ"ח מ' רמח ס"ק יד (ס"ק יח במהד' מ"י).
  181. ↑ ברייתא יבמות פ א; עי' ירו' יבמות פ"י ה"ח; עי' מאירי שם. הרמב"ם השמיט.
  182. ↑ ע"ע בן סורר ומורה ציון 91 ואילך.
  183. ↑ קר"א שם.
  184. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 95 ואילך.
  185. ↑ מנ"ח שם.
  186. ↑ תוספ' ברכות פ"ה.
  187. ↑ ע"ע ברכת המזון ציון 93 ואילך.
  188. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 99.
  189. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 101.
  190. ↑ עי' חס"ד לתוספ' שם.
  191. ↑ בראשית יז ז. עי' חס"ד שם.
  192. ↑ יבמות סד א.
  193. ↑ חס"ד שם.
  194. ↑ עי' תוספ' ברכות פ"ה, לגירסתנו, ועי' ציון198, שי"ג בע"א.
  195. ↑ עי' ציון191 ואילך.
  196. ↑ עי' חס"ד שם, ע"פ רא"ש שבציון הבא.
  197. ↑ רא"ש ברכות פ"ג סי' יג, על המחוייב בברכהמ"ז מדרבנן שמוציא ידי"ח המחוייב מדאורייתא.
  198. ↑ עי' תוספ' שם, לגי' מאירי ברכות כ ב וכ"י וינה וכ"י ארפורט, ועי' ציון194, שי"ג בע"א. ועי' מאירי שם: וודאי יש בה דברים שאי אפשר ליישבן ונראה שאין לסמוך עליה ברוב ענינים שבה.
  199. ↑ תוס' יבמות מו ב ד"ה דרבי; רא"ש שם פ"ד סי' לג ותוס' רא"ש שם; טור יו"ד סי' רסח, בשמו; שו"ע שם א.
  200. ↑ ע"ע הטפת דם ברית.
  201. ↑ פסקי ריקאנטי סי' תרא, בשם הגאונים.
  202. ↑ תוס' שם; רא"ש שם ושם; עי' טור שם, בשמו; עי' פסקי ריקאנטי שם, בשם הגאונים; עי' שו"ע שם. ועי' שו"ת בשמים ראש סי' קמב, על גוי שנסתרס בגיותו אי חשיב כקטן שנולד.
  203. ↑ קדושין לה ב, במסקנה, לפי מאירי שם, לפי' שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' רמח; חזו"א יו"ד סי' עח אות ב.
  204. ↑ ע"ע השחתת זקן ציון 29 ואילך.
  205. ↑ ע"ע הקפת הראש ציון 71א ואילך. עי' מאירי שם ושבט הלוי שם.
  206. ↑ עי' ציון51.
  207. ↑ עי' פ"מ לירו' נזיר פ"ח ה"ב.
  208. ↑ שו"ת בנין ציון סי' קלז.
  209. ↑ עי' מנ"ח מ' א סק"ג (ס"ק לא במהד' מ"י), בד' גי' תוס' שבד' וילנא נדה יג א ד"ה נשים, בשם ר"ת; שו"ת אמרי אש יו"ד סי' סט, ע"פ גמ' שם ותוס' סנהדרין נט ב ד"ה והא, ובד' רשב"א נדה שם בשם רמב"ן (לפי ב' הצדדים שבמל"מ מלכים פ"י ה"ז, בדעתו); שו"ת מנחת יחיאל ח"ג סי' יח אות י, בד' גי' תוס' שם, בשם ר"ת, ושטמ"ק כתובות לט א, בשם הרא"ש.
  210. ↑ מנ"ח מ' א סק"ג (ס"ק לא במהד' מ"י), בד' גי' תוס' שם, החולקים על הר"ת, ובד' רשב"א שם, בשם רמב"ן.
  211. ↑ עי' משנה זבים פ"ב מ"א; רמב"ם מחוסרי כפרה פ"ג ה"ו ומטמאי מו"מ פ"א ה"ה.
  212. ↑ רמב"ם מחוסרי כפרה שם.
  213. ↑ קרי"ס שם.
  214. ↑ עי' רמב"ם מטמאי מו"מ שם. וע"ע זב ציון 228 ואילך, שאיש שהיה חולה מצד אחר תולים שמתוך כך ראה זיבה, ואינו נטמא.
  215. ↑ עי' שו"ת ריב"ש סי' רב; עי' טוש"ע אה"ע יג א.
  216. ↑ עי' שו"ת ריב"ש שם, שע"ז היתה השאלה; עי' שו"ע שם.
  217. ↑ ערוה"ב לשו"ע שם סק"ח, ע"פ שו"ת ריב"ש שם, ושלא נקט סריס אדם, אלא משום שע"ז היתה השאלה.
  218. ↑ תשו' מר רב צמח בתשוה"ג שע"צ ח"ג ש"ו סי' לד; עי' טו"א חגיגה ב א; רעק"א בתוס' רעק"א חגיגה פ"א אות ד וחי' לשו"ע או"ח סי' ע ס"א; עי' מרה"מ (חעלמא) חובל פ"ד הי"ב; שו"ת אחיעזר ח"ג סו"ס סד; ועוד.
  219. ↑ ע"ע חציו עבדו וחציו בין חורין ציון 665 ואילך. עי' תשו' מר רב צמח שם; עי' טו"א שם; עי' מרה"מ שם. וע"ע הנ"ל ציון 696.
  220. ↑ ציון 406 ואילך.
  221. ↑ ציון 400 ואילך.
  222. ↑ עי' רבינו יונה סנהדרין לו ב; מנ"ח מ' תצא (סק"ח במהד' מ"י).
  223. ↑ ע"ע סמיכה.
  224. ↑ עי' מנ"ח שם (סק"י במהד' מ"י).
  225. ↑ רבינו יונה שם; מנ"ח שם (סק"ח במהד' מ"י).
  226. ↑ תוספ' סנהדרין פ"ז; עי' ברייתא בירו' סנהדרין פ"ד ה"ז.
  227. ↑ תוספ' שם; עי' ברייתא בירו' שם; רמב"ם עדות פט"ז ה"ו.
  228. ↑ מנ"ח שם (סק"ז במהד' מ"י).
  229. ↑ ע"ע בית דין הגדול. ברייתא בגמ' שם; רמב"ם סנהדרין פ"ב ה"ג.
  230. ↑ רמב"ם שם; עי' מאירי שם; מנ"ח שם (סק"ז במהד' מ"י).
  231. ↑ יד רמ"ה שם. וכעי"ז בכס"מ עדות שם.
  232. ↑ עי' מאירי שם.
  233. ↑ דברים יג ט. סנהדרין לו ב, בפי' הברייתא שבציון235.
  234. ↑ מאירי שם.
  235. ↑ עי' ברייתא בגמ' שם; רמב"ם סנהדרין פי"א ה"ה.
  236. ↑ רמב"ם שם.
  237. ↑ עי' יד רמ"ה שם.
  238. ↑ עי' רמב"ם עדות פט"ז ה"ו; עי' טוש"ע שבציון הבא ואילך. ועי' נדה מט ב - נ א, וכס"מ ולח"מ שם.
  239. ↑ עי' ציון50 ואילך.
  240. ↑ טור חו"מ סי' לה, ועי' ב"י וב"ח שם, שהוא ע"פ משנה נדה מז ב וגמ' שם; עי' שו"ע שם ב.
  241. ↑ טור שם; עי' שו"ע שם.
  242. ↑ ע"ע מדורות הגויים: הטומאה וגדרה.
  243. ↑ ע"ע הנ"ל: טהרתם.
  244. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 5 ואילך.
  245. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 100 ואילך.
  246. ↑ עי' תוספ' אהלות פי"ח, והובא בר"ש אהלות פי"ח מ"ז; עי' רמב"ם טו"מ פי"א ה"ח.
  247. ↑ מער"ק שם וחזו"א אהלות סי' כה סק"ט, בד' רמב"ם שבציון249.
  248. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 63 ואילך.
  249. ↑ עי' רמב"ם שם. וע"ע הנ"ל ציון 65.
  250. ↑ תוספ' שם, לפי חס"ד שם, ושמח' תנאים היא בתוספ' (ע"ע הנ"ל ציון 66); מער"ק שם וחזו"א שם, בד' ר"ש שבציון הבא.
  251. ↑ עי' ר"ש שם; עי' מנ"ב לתוספ' שם; עי' סד"ט אהלות רסד א בפי' הקצר ד"ה ואפי' סריס.
  252. ↑ עי' מער"ק שם וחזו"א שם, בד' ר"ש שבציון הקודם. ועי' חזו"א שם, שלד' הר"ש עיקר הטומאה היא משום האישה, המטמאה אף כשהיא לבדה בלא איש (ע"ע הנ"ל ציון 78 ואילך), אלא שאין הסריס משמרה.
  253. ↑ עי' ציון50 ואילך.
  254. ↑ עי' ציון87 ואילך.
  255. ↑ עי' ב"ב קנה א-ב; עי' רמב"ם מכירה פכ"ט הט"ו; עי' טוש"ע חו"מ רלה יא.
  256. ↑ עי' גמ' שם ב; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  257. ↑ עי' תוספ' מגילה פ"ב.
  258. ↑ תוספ' שם.
  259. ↑ אסתר ט כח.
  260. ↑ מגילה ג א.
  261. ↑ עי' ב"ח או"ח סי' תרפט; עי' פר"ח שם ס"א, בשמו, ודחה, ע"פ התוספ' שבציון329 ואילך; חס"ד לתוספ' שם, בשם הב"ח, והסכים לו, ודחה תמיהת הפר"ח.
  262. ↑ אסתר ט כז.
  263. ↑ עי' חס"ד שם: ואפשר.
  264. ↑ עי' פר"ח או"ח סי' תרפט ס"א, ע"פ ב"י שבציון הבא; חס"ד לתוספ' מגילה פ"ב, בשמו, ודחה.
  265. ↑ ב"י שם, בפי' הטור שם, שמנה עבדים חלל ממזר נתין טומטום ואנדרוגינוס.
  266. ↑ משנה סוטה כד א.
  267. ↑ במדבר ה כא. גמ' שם כו א.
  268. ↑ עי' רש"י שם ד"ה מבלעדי אישך.
  269. ↑ עי' רש"י שם ד"ה קא משמע לן.
  270. ↑ עי' מאירי שם.
  271. ↑ תוס' רא"ש סוטה כו א, בד' רש"י שבציון הבא, והסכים לו, ושרש"י בציון278 חזר בו (ועי' מהרש"א שם, שפי' בע"א, שרש"י שבציון הבא אינו מרש"י).
  272. ↑ רש"י שם כד א ד"ה אשת סריס.
  273. ↑ תוס' רא"ש שם כו א, בד' רש"י שבציון הקודם.
  274. ↑ במדבר ה כ.
  275. ↑ תוס' רא"ש שם.
  276. ↑ עי' ציון109 ואילך.
  277. ↑ דברים כג ב.
  278. ↑ עי' רש"י סוטה כו א ד"ה קא משמע לן, ועי' תוס' רא"ש שם, שחזר בו מרש"י שבציון272 (ועי' ציון271); עי' תוס' שם ד"ה אשת, בשם רש"י; רמב"ם סוטה פ"ב ה"ו, לפי כס"מ שם, ושסריס אדם הנז' בדבריו להיתר, היינו ששותה כוס של עיקרין (עי' ציון153), ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א; עי' תוס' רא"ש שם, בשם רש"י, ותמה; מאירי שם כד א, בשם י"מ.
  279. ↑ רמב"ם שם, לפי מל"מ שם, ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א; עי' מאירי שם, בדעה הב'.
  280. ↑ ע"ע פצוע דכא; כרות שפכה. מאירי שם; עי' מל"מ שם, בד' הרמב"ם שבציון הקודם.
  281. ↑ עי' רבינו יונה סנהדרין לו ב; מנ"ח מ' תצא (סק"ח במהד' מ"י).
  282. ↑ ע"ע סמיכה.
  283. ↑ עי' ציון225 ואילך.
  284. ↑ עי' מנ"ח שם.
  285. ↑ ע"ע עגלה ערופה.
  286. ↑ ע"ע נחל איתן וע' עגלה ערופה.
  287. ↑ עי' סוטה מו א; עי' מאירי שם.
  288. ↑ עי' גמ' שם.
  289. ↑ עי' מאירי שם.
  290. ↑ עי' גמ' שם; מאירי שם.
  291. ↑ ע"ע פריה ורביה.
  292. ↑ ע"ע הנ"ל.
  293. ↑ עי' תוספ' יבמות פ"ח; עי' ברייתא יבמות סב ב; עי' ירו' יבמות פ"ו ה"ו; עי' רמב"ם אישות פט"ו ה"ד; עי' טוש"ע אה"ע א ה.
  294. ↑ עי' מאירי שם.
  295. ↑ עי' ישעיהו מה יח. עי' לבוש שם.
  296. ↑ עי' ישעיהו שם. עי' פ"מ לשו"ע שם סק"י.
  297. ↑ בראשית ט א.
  298. ↑ כתונת יוסף (מונטיקייו) חי' הטור שם (לב א).
  299. ↑ עי' מנ"ח מ' א סק"ב (סק"ה במהד' מ"י); עי' אפי זוטרי סי' א ס"ה; עי' נהור שרגא יבמות סב ב, במסקנה, ע"פ התוספ' והירו' שם. ועי' נהור שרגא שם, שמצדד שמל' הגמ' שם, מ' קצת דהיינו סריס חמה, ששמשעת לידתו אינו בן פריבה ורביה, אבל סריס אדם שהיה לו שעת הכושר, יש לומר שקיים פריה ורביה, וכפי הדין בנישאת הבת לסריס (עי' ציון307).
  300. ↑ מנ"ח שם.
  301. ↑ אפי זוטרי שם.
  302. ↑ עי' אפי זוטרי סי' א ס"ו, שלא מצינו לא' מגדולי הפוסקים שהתנה בבני הבנים שיהיו ראוים להוליד.
  303. ↑ אפי זוטרי שם.
  304. ↑ אוצה"פ סי' א ס"ה סקל"ב, בשם הגרא"ז מלצר.
  305. ↑ תוספ' יבמות פ"ח; ברייתא יבמות סב ב; רמב"ם אישות פט"ו ה"ה.
  306. ↑ אוצה"פ שם, בשם הגרא"ז מלצר.
  307. ↑ ח"מ סי' א סק"ו, ע"פ ל' השו"ע שם ה; ב"ש שם סק"ח, בשמו, והסכים לו; בני אהובה אישות פט"ו ה"ד, בשם ח"מ, ותמה; באה"ט שם סק"ח, בשם ח"מ וב"ש; פת"ש שם סק"ח, בשם באה"ט בשם ח"מ.
  308. ↑ ציון 340 ואילך.
  309. ↑ ע"ע פצוע דכא; כרות שפכה. מ"מ אישות פ"ד ה"י; ט"ז אה"ע סי' מד סק"ה.
  310. ↑ עי' משנה יבמות עט ב, וגמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם ד.
  311. ↑ ט"ז שם. וע"ע קדושין.
  312. ↑ עי' ציון109 ואילך.
  313. ↑ עי' משנה שם ומשנה שבציון163; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם; מ"מ שם; עי' ב"ש שם סק"ו.
  314. ↑ שו"ת שבו"י ח"א סי' קא, ע"פ מ"מ שם, באיילונית (ע"ע, ועיי"ש ציון 39), ושלכן אף הראשונים שבע' הנ"ל ציון 45, אינם חולקים אלא באיילונית, אבל לא בסריס; שו"ת צ"צ אה"ע סי' שיב; שו"ת באר יצחק אה"ע סי' ד ענף ג; שו"ת משיב דבר ח"ד סי' עו; שו"ת דעת סופר אה"ע סי' מט.
  315. ↑ שו"ת חו"י סי' רכא, עיי"ש שהוא להלכה אבל לא למעשה.
  316. ↑ ערה"ש או"ח סי' נג סי"א. וע"ע שליח צבור, שבאקראי רשאי לירד לפני התיבה כשהוא בן י"ג ויום א', שמסתמא הביא שערות.
  317. ↑ ת"ק במ"ס פי"ד, לפי שכנה"ג שם הגב"י אות ו, בפי' הא', ופמ"ג שם א"א ס"ק יא, ועי' ציון325, שי"מ בע"א; יש"ש חולין פ"א סי' מח; מג"א שם ס"ק יא ושכנה"ג שם ועו"ת שם סק"ח וא"ר שם ס"ק יג וא"ז שם סק"ח ומגן גבורים שם אלף המגן סק"ט ומ"ב שם ס"ק כח, בשמו; לבוש שם ס"ט, בשם י"א; כ"מ משכנה"ג שם, במסקנה; א"ר שם, בשמו; שו"ת לב חיים ח"ג סי' לה; עי' ערה"ש שם, בשם מג"א בשם רש"ל.
  318. ↑ פמ"ג שם, שאם אין לו ב' שערות הולכים אחר הרוב וקטן הוא ופסול לשמש כש"ץ; עי' מ"ב שם.
  319. ↑ עי' מג"א שם; עי' פמ"ג שם; עי' מ"ב שם.
  320. ↑ יש"ש שם; מג"א ושכנה"ג שם, בשמו; עי' מ"ב שם, בשם יש"ש.
  321. ↑ עו"ת שם, בשם יש"ש.
  322. ↑ יש"ש שם; שכנה"ג שם ועו"ת שם, בשמו.
  323. ↑ עי' ציון230 ואילך. עי' שו"ת לב חיים שם.
  324. ↑ עי' ת"ק במ"ס שם.
  325. ↑ ת"ק במ"ס שם, לפי שכנה"ג שם, בד' השו"ע דלהלן: ואולי, ועי' ציון317, שי"מ בע"א; י"א במ"ס שם; שו"ת הרמב"ם (פאר הדור) סי' קטו, והובא בחי' מר"א בן הרמב"ם בר"ס מער"ק; מגן גבורים שם, בשמו, והסכים לו; שו"ע שם ט; לבוש שם, בשם י"א; עי' ערה"ש שם, בשם י"א.
  326. ↑ שו"ע שם; לבוש שם; ערה"ש שם.
  327. ↑ ע"ע שליח צבור. עי' שו"ע שם ח.
  328. ↑ עי' שו"ת הרמב"ם שם; עי' מגן גבורים שם, בשמו.
  329. ↑ עי' תוספ' ר"ה פ"ב.
  330. ↑ תוספ' שם.
  331. ↑ עי' חס"ד שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:סריס&oldid=148945"