אנציקלופדיה תלמודית:עגלה ערופה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - עגלה הנערפת על הרוג שנמצא ולא נודע מי הרגו

הרוג הנמצא, ולא נודע מי הרגו, דַיָני הסנהדרין* יוצאים ומודדים איזוהי העיר הקרובה למקום מציאתו, ובית-דין* של אותה העיר עורפים עגלה בנחל-איתן*, רוחצים ידיהם במים, ואומרים: ידינו לא שפכו את הדם הזה וגו'[1], והכהנים אומרים: כפר לעמך ישראל וגו'[2]. הערך שלפנינו עוסק בעניני ההרוג, המדידה, העיר, העגלה ועריפתה. על פרטי ודיני נחל איתן ע"ע.

ההרוג

הנמצא בחוץ לארץ

אין עורפים עגלה אלא בנמצא ההרוג בארץ-ישראל*[3] או בעבר-הירדן*[4], מן הכתוב: באדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך לרשתה[5], לרבות עבר-הירדן*[6], אף על פי שעגלה ערופה אינה באה אלא לכפר על הדם המטמא את הארץ ומסלק את השכינה, ובעבר הירדן אין השכינה שרויה[7], מכל מקום מארץ ישראל הוא[8], ואף לסוברים שאין מביאים בכורים* - שכתוב בהם אדמה[9] - מעבר הירדן[10], אין למדים מהם עגלה – שכתוב בה אדמה[11] - בגזרה-שוה*[12]. ואינה נוהגת אלא בזמן שארץ ישראל בישובה[13], בזמן שדנים דיני-נפשות*[14].

טעם הבאת העגלה

בהבאת העגלה נאמרו טעמים שונים, יש מן האמוראים סוברים שהיא כפרה על בית הדין שבעיר על ששלחו את הנהרג בלא מזונות ובלא לויה[15] או על שלא השגיחו[16] או על ששלחו את ההורג בלא עשית דין עימו[17], או לפי שעונותיהם גרמו שתצא תקלה זו מעירם[18]. ויש מן האמוראים סוברים שהיא כפרה על ההורג[19]. ויש מן האחרונים סוברים בדעת תנאים שהיא לברר באיזה מקום נמצא כעת הרוצח[20], שאחר עריפת העגלה יוצא נחיל של נמלים ממנה אל מקום הרוצח[21].

אופן שנהרג

הרוג שעורפים עליו עגלה, היינו שנהרג באופן שנעשה חלל, מן הכתוב: כי ימצא חלל[22]. יש מן הראשונים סוברים היינו שנהרג בכלי ברזל[23]. ויש מן הראשונים סוברים כל שנהרג על ידי אדם[24]. ויש מן האחרונים שכתבו כל שיצא ממנו דם[25]. לדעת ר' אליעזר בן יעקב, שאמר שמודדים מן ההרוג לערים סביבו, מצוארו[26], יש מן הראשונים סוברים שאינו חשוב חלל אלא בנהרג בצוארו[27]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף בנהרג בכל גופו[28]. נמצא חנוק, אין מביאים עגלה ערופה[29], אף לסוברים שכל שנהרג בידי אדם מביאים[30], לפי שחוששים שנהרג מאליו[31].

על כל אדם

כל אדם הרוג עורפים עליו, אפילו זקן וסריס*, שאינם יולדים[32], אפילו אשה*, קטן*, עבד*, שפחה, מנוול ומוכה שחין[33].

מפרפר

נמצא מפרפר, ולא ראוהו שמת, לדעת חכמים אין עורפים עליו[34], לפי שאינו קרוי חלל[35], או לפי שאפשר שיחיה אפילו על ידי נס[36]. נמצא מפרפר ומת בפני המוצא, יש מן האחרונים שכתבו שאין עורפים, שתלוי בשעת מציאה מגזרת-הכתוב*[37]. ויש מן האחרונים שכתבו שעורפים עליו, שמכל מקום מת[38]. נמצא מפרפר ועזבו, ואחר כך מצאו מת, יש מן האחרונים שכתבו שאף לסוברים שמת בפני המוצא, אין עורפים, במצאו שנית מת, עורפים, לפי שמתקים בו שמצאו מת[39]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאין עורפים, לפי שחשובה מציאה אחת[40]. מצאוהו מפרפר באופן שטמא טמאת-מת* מיד, כגון הותז ראשו[41], יש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שתלוי בשם חלל[42], עורפים עליו, שחשוב חלל, ולסוברים שאפשר שיחיה על ידי נס[43], אין עורפים עליו[44]. ויש מן האחרונים שכתבו שאף לסוברים שאפשר שיחיה על ידי נס, עורפים עליו, לפי שאינו אלא טעמא-דקרא*[45]. לדעת ר' אלעזר בכל אופן שמצאוהו מפרפר עורפים[46], לפי שלדעתו אף בהרוג שאינו חלל עורפים, ואין חוששים שיחיה על ידי נס[47].

באין חייבים עליו מיתה

היה ההרוג אדם שאין חייבים מיתה על הריגתו, כגון טרפה*[48], יש מן הראשונים שכתבו שמביאים עליו, לפי שאבד מקצת חיים, שיכול היה לעשות בהם הרבה מצות[49], לפי שלדעתם הבאת העגלה היא על ששלחו את הנהרג בלא מזונות ובלא לויה[50], ואף טרפה מצוה להחיותו ולפרנסו[51]. ויש מן האחרונים שכתבו שאין מביאים עליו, לפי שהפרשה עוסקת במי שחייבים עליו מיתה, שעליו נדרש שאם נמצא ההורג חייב מיתה[52], לפי שלדעתם הבאת העגלה היא על שלא עשו דין עם ההורג[53], ובהורג טרפה אין חייבים להורגו[54]. ויש מן האחרונים שכתבו בטעם שאין מביאים עליו, לסוברים שאמירת בית הדין היא שלא פטרו ההורג בלא לחייבו[55], ובהורג טרפה אי אפשר לחייבו, ואינם יכולים לומר את אמירתם[56].

טמון

נמצא הרוג טמון בגל אבנים - או דבר אחר שאינו מין המת[57] - לדעת סתם משנה אין עורפים עליו, מיתור הכתוב: באדמה[58], למעט טמון[59], שרק על הגלוי לעין כל חייבה התורה[60] או לפי שמוכרח שנתעסק בו אדם אחר שנהרג, ואפשר שאין זה המקום שנהרג בו, ואי אפשר למדוד ממנו[61]. לדעת ר' אלעזר עורפים עליו[62]. הלכה כסתם משנה[63]. נמצא טמון תחת מת אחר, שהוא מינו, בירושלמי אמרו וכן יש מן הראשונים והאחרונים בדעת ראשונים שכתבו שחשוב טמון[64], לפי שסוף סוף אינו גלוי לעין כל[65]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שנסתפקו בו אמוראים[66], לפי שאין הכרח שנתעסק בו אדם, ואפשר למדוד ממקומו[67]. ועי' להלן[68].

תלוי

נמצא הרוג תלוי על אילן, לדעת סתם משנה אין עורפים עליו, מיתור הכתוב: נפל[69], למעט תלוי[70]. לדעת ר' אלעזר עורפים עליו[71].

צף

נמצא הרוג צף על פני המים לדעת סתם משנה אין עורפים עליו, מיתור הכתוב: בשדה[72], למעט צף על פני המים[73], לפי שאי אפשר לקברו במקומו[74], או שלא חייבה התורה אלא המונח על האדמה בלא הפסק[75]. לדעת ר' אלעזר עורפים עליו[76]. הלכה כסתם משנה[77]. נמצא צף על דבר שאינו מים, יש מן האחרונים שכתבו שחשוב צף[78], ויש מן האחרונים שכתבו שאינו חשוב צף[79]. נמצא צף על מת אחר, שהוא מינו, יש מן הראשונים שכתבו שאינו חשוב צף[80], לפי שמין במינו אינו חוצץ[81], וחשוב מונח על האדמה בלא הפסק[82]. ויש מן האחרונים שכתבו בטעם שאינו חשוב צף, לפי שצף שלא על מים[83], ויש מן האחרונים שכתבו שלדעת חכמים בברייתא שאמרו שחייב בשכחה[84], אינו חשוב צף, ולדעת ר' שמעון בר יהודה שאמר שפטור מן השכחה[85], ולדעת יש מן האמוראים בירושלמי[86], חשוב צף[87], לפי שאי אפשר לקוברו במקומו שקנוי הוא למת התחתון[88]. ויש מן הראשונים שכתבו שנסתפקו בו אמוראים[89]. ועי' להלן[90].

עומד

נמצא ההרוג עומד ולא שוכב על האדמה, כתבו אחרונים שאין עורפים עליו, שהמיעוט מן הכתוב: נופל, למעט תלוי[91], היינו אינו שוכב[92].

הרוגים רבים

נמצאו הרוגים רבים זה בצד זה, בירושלמי אמר רבי וכן יש מן האחרונים שכתבו בדעת הבבלי שאין מביאים כלל, מדיוק הכתוב: כי ימצא[93], ולא כי ימצאו[94]. ויש מן הראשונים שכתבו שמודדים מכל מת בנפרד[95]. נמצאה כולם קרובים לאותה העיר, מביאה על כולם עגלה אחת[96]. ובטעם הדבר יש מן האחרונים שכתבו שסוברים שהכפרה היא על העיר שממנה יצא ההורג[97], או על ההורג עצמו[98], והוא אחד, ולסוברים שהכפרה על העיר ששלחו הנהרג[99], ההרוגים הם גופים חלוקים, ומביאים עגלה על כל אחד[100]. נמצא הרוג אחד, ומדדו אל העיר הקרובה, ולאחר מכן נמצא הרוג נוסף קרוב לאותה העיר, חייבים בהבאת עגלה נוספת, לפי שאין-עושין-מצוות-חבילות-חבילות*[101], וכבר נתחייבה בהבאת עגלה[102].

קבורתו

קבורתו של ההרוג, בתוספתא אמרו: שלוחי בית דין יוצאים ונוטלים סימניו, וחופרים וקוברים אותו[103], ומצינים את מקומו, עד שיבואו בית דין הגדול[104]. ויש מן הראשונים שכתבו שאין קוברים אותו אלא לאחר המדידה[105], ובדעתם יש מן האחרונים שכתבו שלדעת סתם משנה לעולם הקבורה אחר המדידה[106], לפי שלדעתם המדידה צריכה להיות מגוף ההרוג ממש[107]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעתם שבאופן שאפשר למדוד ואחר המדידה לקברו באותו היום, מודדים ולאחר מכן קוברים, ובאופן שאי אפשר לקברו באותו היום, קוברים ומודדים מקברו, לפי שאסור להלין המת[108]. ויש מן האחרונים שכתבו שבאופן שקנה המת את מקומו[109], קוברים ולאחר מכן מודדים, ובאופן שלא קנה את מקומו[110], מודדים ולאחר מכן קוברים, לפי שצריך להוליכו לבית הקברות[111], ואי אפשר למדוד ממקום קבורתו[112].

מצוים הרוגים

באופן שמצוים הרוגים, כגון שהתרבו הרוצחים לסוברים כן[113], יש מן האחרונים שכתבו בדעת תנאים שאין מביאים עגלה ערופה, לפי שנתמעט מן הכתוב: כי ימצא חלל[114] ולא בשעה שמצוים חללים[115].

המדידה

המודדים איזו היא העיר הסמוכה להרוג הם דייני בית-דין-הגדול*, מן הכתוב: שפטיך[116] - ולא כתב שפטי העיר כדרך שכתב: זקני העיר[117] - המיוחדים שבשופטים[118], היינו מזקני בית דין הגדול[119]. יש מן הראשונים שכתבו שנלמד מן הכתוב: כל הדבר הגדול יביאו אליך[120]. הדיינים יוצאים למדוד אף על פי שאינם יושבים בלשכת הגזית[121]. במנין הדיינים עי' להלן. לדעת ר' אליעזר בן יעקב אף המלך* - אפילו ממלכי ישראל[122] - והכהן-הגדול* מן המודדים, ונלמד בהקש מן הכתוב: שפטיך[123], והכתוב: מלך במשפט יעמיד ארץ[124] לענין מלך, והכתוב: אל הכהנים הלוים ואל השופט[125], לענין כהן גדול[126]. מדדו בלא מלך וכהן גדול, יש מן האחרונים שכתבו שאינו מעכב[127]. בטעם הדבר שאין דייני העיר שסביבות החלל מודדים, כתבו אחרונים לפי שהם קרובים לעצמם[128].

הדיינים עצמם יוצאים למדוד, ואינם יכולים לשלוח שליח, מיתור הכתוב: ויצאו[129]. המדידה עצמה, יש מן הראשונים שכתבו שהדיינים עצמם מודדים[130]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שעל הדיינים להיות נוכחים במדידה, אבל המדידה עצמה יכולה להעשות על ידי אחרים[131].

מנין המודדים

במנין המודדים נחלקו תנאים: לדעת ר' שמעון שלושה[132], מן הכתוב: זקֵניך[133], משמע שנים, ואין בית-דין* שקול, מוסיפים עוד אחד[134]. לדעת ר' יהודה חמשה[135], מן הכתוב: ושפטיך[136], דורשים מן הו' להוסיף שנים[137]. הדיינים יוצאים למדוד ברשות כל בית דין הגדול[138]. לדעת ר' אליעזר בן יעקב מודדים כל שבעים ואחד הדיינים[139].. הלכה כר' יהודה[140].

לערים סמוכות

מודדים לערים סביבות החלל, לברר איזו היא העיר הקרובה[141]. חיוב המדידה אינו אלא לערים הסמוכות להרוג[142], שאין מפסיקות ערים אחרות בינן לבין ההרוג, שרק הן בכלל הספק, מן הכתוב: אשר סביבות החלל[143].

גדר המדידה

בגדר המדידה, יש מן האחרונים כתבו בדעת תנאים ואמוראים שהמדידה מבררת בודאי את העיר החייבת[144]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת תנאים ואמוראים אחרים שכל עיר שהמדידה מספקת את חיובה, היא בכלל החיוב[145].

מן ההרוג אל הערים

מודדים מן ההרוג אל הערים הסמוכות אליו, ולא מן הערים אל ההרוג[146], מן הכתוב: אל הערים[147].

מגוף ההרוג

המדידה מגוף ההרוג, ר' אליעזר אומר מטבורו[148], והוא חשוב עיקר ההרוג[149], לפי שלדעתו עיקר חיות האדם מטבורו[150], לפי שהוא אמצעית הגוף כולל אברי העיכול[151]. ר' עקיבא אומר מחוטמו[152], לפי שלדעתו עיקר חיות האדם מחטמו, מן הכתוב: נשמת רוח חיים באפיו[153], ולדעתו העגלה באה לכפר על העיר,שגרמה לחיסור נפש בישראל, לפיכך מודדים מהאבר שבו עיקר החיות שנחסרה[154]. ור' אליעזר בן יעקב אומר מן הצואר, שהוא מקום שנהרג בו[155], מן הכתוב: לתת אותך אל צוארי חללי רשעים[156], לפי שלדעתו העגלה באה לכפר על מעשה ההריגה, לפיכך מודדים ממקום שבו נעשה מעשה ההריגה[157]. הלכה כר' עקיבא[158].

ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר

נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר, יש מן האחרונים שכתבו שלדעת ר' אליעזר אומר מוליכים הראש אל הגוף, ומודדים מגופו. ולדעת ר' עקיבא אומר מוליכים הגוף אל הראש, ומודדים מראשו[159], לפי שלדעת שניהם צריך את כל גוף ההרוג, כדי לקיים המדידה מההרוג[160], ונחלקו מהו המקום במת שמודדים ממנו[161]. ויש מן הראשונים שכתבו שאין צריך להביא חלקי הגוף זה אצל זה[162], לפי שחיוב הבאת עגלה תלוי בשעת המציאה, מן הכתוב: כי ימצא[163], ואפילו שיודעים שהרגוהו במקום אחר[164]. הלכה כר' עקיבא[165].

ברורה העיר הקרובה

נמצא סמוך לעיר אחת שאין ספק שהיא הקרובה, מצוה למדוד[166], מן הכתוב: ומדדו[167]. יש מן האחרונים שכתבו שאין צריך למדוד אלא לעיר הקרובה עצמה, לקיים מצות מדידה[168]. ויש מן האחרונים שכתבו שצריך למדוד לכל הערים[169]. בטעם המדידה אף על פי שידועה העיר בלא מדידה, לפי שטעם כל עסק עגלה ערופה הוא שיתפרסם הענין ויִוָדע ההורג[170], ואף בידועה אין לחלק[171]. ויש מן האחרונים שחילקו שבאופן שברור לכל ואין כלל ספק, אין מודדים כלל, ובאופן שמשום אומד בלבד נראה שהיא הקרובה, אין סומכים על אומד, ומודדים[172].

רחוקה המרובה

היתה עיר קרובה ועיר אחרת, רחוקה יותר, שמרובים אנשיה יותר מאנשי העיר הקרובה, לסוברים שהרחוקה מביאה[173], אין מודדים אליה, אף לסוברים שמודדים אף באופן שאין ספק כלל איזו העיר הקרובה[174], לפי שהבאתה אינה מצד קירבתה[175].

בתוך העיר

נמצא חלל בתוך עיר, יש מן הראשונים והאחרונים בדעת ראשונים שכתבו שאינה מביאה[176], מן הכתוב: בשדה[177], או לפי שלא שייך לקיים מדידה[178]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת הראשונים שמביאה[179], לפי שהכתוב בשדה אינו מיעוט, שדבר-הכתוב-בהוה*, והמדידה למצוה ואינה מעכבת[180].

קידור

מודדים כל מדרונות ההרים והבקעות כקרקע חלקה, ואין מקדרים – נוקבים, כאילו נוקבים את ההר, ומודדים אורך הנקב, למעט מדת מדרונו[181] - לפי שהיא מדידה מן התורה[182], ואי אפשר לשער בה מידה כל שהיא[183].

עיר שאין בה בית-דין

עיר שאין בה בית-דין*, יש מן האחרונים שכתבו שאין מודדים אליה, שאין מתקיים בה הכתוב: זקני העיר[184]. על הסוברים שאינה מביאה עגלה כלל ולפיכך אין מודדים אליה, עי' להלן[185]. על מדידה שנמצאו בה שתי ערים במרחק שוה, עי' להלן[186].

העיר

העיר שעליה החיוב להביא עגלה ערופה, יש סוברים שהיא העיר שנתברר בודאי שהיא חייבת, שהרי החיוב להביא מן העיר הקרובה על ידי מדידה[187]. ויש סוברים שכל הערים שבכלל הספק, מחויבות, והעיר שמביאה פוטרתן[188].

הקרובה

העיר המחויבת להביא עגלה, יש מן הראשונים שנראה בדבריהם שהיא העיר הקרובה להרוג דווקא, מן הכתוב: והיה העיר הקרובה[189], לפי שהולכים אחר הקרוב*[190]. ובדעתם כתבו אחרונים שגדרה הוא שהיא הקרובה מבין הערים שמודדים אליהן[191]. בטעם הדבר יש מן הראשונים שכתבו שמוכח שההורג בא ממנה[192]. ויש מן האחרונים שכתבו לפי שמוכח שההרוג יצא משם, ובית הדין של אותה העיר צריכים להביא כפרה על ששלחוהו בלא לויה[193]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שכל עיר שמוכח שממנה בא ההורג מחויבת בעגלה, ואין חיוב מסוים על העיר הקרובה[194].

צריך בה בית דין

עיר המביאה עגלה צריך שיהיה בה בית-דין*[195], מן הכתוב: זקני העיר ההיא[196], שזקני העיר משמע המיוחדים שבעיר היינו בית דין[197]. בירושלמי למדו מן הכתוב: ידינו לא שפכו[198], שמשמע שהדבר ברור שיצא זה ההורג מעירם, אלא שהם לא סיבבו מיתתו, ומשמע שמדבר בעיר שיש בה בית דין[199]. ויש מן האחרונים שכתבו שמן הכתוב: זקני העיר, למדים שעיר שאין בה בית דין בשעת הבאת העגלה אינה מביאה, ומן הכתוב: ידינו לא שפכו, למדים שעיר שאין בה בית דין בשעת מציאת החלל אינה מביאה, שהרי בית דין אומרים זאת[200], ואם לא היו בשעת המציאה, אינם יכולים לומר כן[201].

בית דין שאמרו היינו של עשרים ושלושה[202], מן הכתוב: זקני העיר[203] שאין כתוב זקנים סתם[204], וסתם זקני העיר היינו עשרים ושלושה[205], לפי שעגלה ערופה חשובה דיני-נפשות*[206], ועוד שאין בית דין שבארץ-ישראל* פחות מעשרים ושלושה[207]. ויש מן האחרונים שכתבו שבית דין של שלושה הוא מעכב ובית דין של עשרים ושלושה הוא למצוה ואינו מעכב[208].

אין בה בית דין

עיר קרובה שאין בה בית דין, ועיר רחוקה שיש בה בית דין, העיר הקרובה, לדעת סתם משנה אינה מביאה[209], לפי שלדעתם הכתוב: זקני העיר ההיא[210], הוא לעיכוב[211]. ויש מן האחרונים סוברים בדעת ראשונים שנחלקו בה ר' אמי ור' אסי[212], אחד אומר שאינה מביאה, לפי שסובר כדעת התנאים שצריך קרא-כדכתיב*[213], וסובר שמיעוט הכתוב הוא אף על הבאת העגלה[214]. ואחד אומר שמביאה, לפי שסובר שהולכים אחר הקרובה, ומיעוט הכתוב נאמר באופן שהיו מכוונות, שאין אחת קרובה מחברתה[215]. או לפי שסובר כדעת תנאים אחרים שאין צריך קרא כדכתיב[216], או לפי שלדעתו מיעוט הכתוב הוא לענין המדידה, ולא לענין הבאת העגלה, והיינו שלדעתו העיר הקרובה מביאה את העגלה, לפי שמחמת קורבתה מוכח שהרוצח בא ממנה[217], אלא שמודדים לעיר שיש בה בית דין, לפי שהיא גזרת הכתוב שאין מודדים אל לעיר שיש בה בית דין[218], שזקני העיר ההיא, היינו הרחוקה שיש בה בית דין, יורידו את העגלה של העיר הקרובה ויעשו כל הפרשה, כדי לכפר על העיר הקרובה[219].

העיר הרחוקה, שיש בה בית דין – לסוברים שהקרובה אינה מביאה[220] - יש מן הראשונים שנראה בדבריהם וכן כתבו אחרונים בדעת ראשונים שמביאה[221], שלדעתם זהו שנתרבה מן הכתוב: ולקחו זקני העיר ההיא[222], מכל מקום[223]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת סתם גמרא וכן יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאינה מביאה[224], לפי שהולכים אחר הקרוב[225], ופרשו דברי התנאים באופן אחר[226]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעתם שבקורבה שאינה מוכחת[227], הרחוקה מביאה, ובקורבה המוכחת[228], אינה מביאה[229]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שבאופן שעיר רחוקה אחת בלבד סמוכה להרוג והיא אינה גדולה מן העיר הקרובה, אינה מביאה, לפי שהולכים אחר הקרוב, ובאופן שיש כמה ערים שיש בהן בית דין סביבות ההרוג, שצרוף כל אנשיהם מרובים יותר מאנשי העיר הקרובה, העיר הקרובה ביותר להרוג מבין הערים שיש בהם בית דין, מביאה, לפי שהולכים אחר הרוב אפילו במקום שיש קרוב[230], והרוב מורה שיש להביא עגלה, לפי שרוב הערים בתורת חיוב, ומביניהם הקרובה מביאה[231].

בטעם הסוברים שהעיר הרחוקה מביאה, אף על פי שמכח דין קרוב* יש לנקוט שההורג בא מהעיר הקרובה[232], יש מן האחרונים שכתבו שהיא גזירת הכתוב שעיר שיש בה בית דין, מביאה, ואין עיר שאין בה בית דין, פוטרת אותה[233]. ויש מן האחרונים סוברים שאין הקירבה מעכבת[234], ולפי שאם נלך אחר הקרוב, לא תובא עגלה ערופה כלל, אין הולכים אחר הקרוב באופן שתתבטל המצוה, מן הכתוב: זקני העיר ההיא, מכל מקום[235], או לפי שאין הולכים אחר הקרוב במקום שאינו קובע דין חיובי[236], ויש מן האחרונים שכתבו לפי שכל עיר שהיא בכלל הספק יכולה להביא אלא שהקרובה מביאה לפי שיותר מסתבר שבא ממנה[237], וכשהיא פטורה, מביאה היותר רחוקה, שמכל מקום בכלל הספק היא[238]. ואף לסוברים שקורבה מעכבת[239], כתבו אחרונים בדעתם שמתקיים בה דין העיר הקרובה, שהיא קרובה מן הערים שמודדים אליהם[240]. ויש מן האחרונים שכתבו שהחיוב על הקרובה הוא משום שהנרצח יצא ממנה ובית הדין צריכים כפרה[241], וכשאין בית דין בעיר הקרובה, בית הדין שבעיר הסמוכה אחראי אף על העיר הקרובה[242].

היתה העיר הקרובה, שאין בה בית דין, אף מרובה מהעיר הרחוקה, יש מן האחרונים שכתבו שאין הרחוקה מביאה, לפי שהולכים אחר הרוב, ונוקטים שבא – ההורג או ההרוג[243] - מן העיר שאין בה בית דין[244]. היו כמה ערים, שצרוף כל אנשיהם מרובים יותר מאנשי העיר הקרובה, עי' לעיל[245].

לא היה בית דין בכל הערים הסמוכות להרוג, יש מן הראשונים סוברים שנחלקו בה ר' אמי ור' אסי, אחד מהם סובר שאינה מביאה עגלה ערופה, מן הכתוב: ולקחו זקני העיר[246], שלדעתו הוא מעכב. ואחד מהם סובר שמביאה עגלה ערופה[247], שלדעתו אינו מעכב, לפי שלדעתו עגלה חשובה כקדשים מחיים[248], ולא שנה בה הכתוב לעכב[249]. להלכה אין מביאה, לפי שפוסקים שצריך קרא-כדכתיב*[250]. ויש מן האחרונים שחילקו שבלא היה בה בית דין בשעת מציאת החלל, אינה מביאה, ובלא היה בה בית דין בשעת ההבאה, נחלקו ר' אמי ור' אסי[251]. ויש מן האחרונים שחילקו שבלא היה בית דין בשעת הבאת העגלה, אין מביאה, שרק בית דין מביאים. ובלא היה בה בית דין בשעת מציאת החלל, נחלקו ר' אמי ור' אסי, שלסובר שמביאה, הוא תנאי בעיר שיהיה בה בית דין, והוא למצוה בעלמא[252].

לא היה בה בית דין קבוע מאנשי העיר אלא בית דין של עיר אחרת שהיה בה לפי שעה, יש מן האחרונים שכתבו שנחלקו בה ר' אמי ור' אסי, אחד מהם סובר שאינה מביאה עגלה ערופה, מן הכתוב: ולקחו זקני העיר[253], שלדעתו הוא מעכב. ואחד מהם סובר שמביאה עגלה ערופה, שלדעתו אינו מעכב[254].

רחוקה ומרובה

היתה עיר קרובה ועיר אחרת, רחוקה יותר, שמרובים אנשיה יותר מאנשי העיר הקרובה, אין העיר הקרובה מביאה, שאנו אומרים שההורג לא הגיע מהעיר הקרובה, לפי שהולכים אחר הרוב*, ואפילו במקום שיש קרוב*[255], ואף לסוברים שאין הולכים אחר רוב העולם, כיון שחששה התורה למיעוט להבאת עגלה[256], באופן זה הקרובה היא תרתי לריעותא, כלפי העולם וכלפי העיר המרובה[257].

העיר הרחוקה, יש מן הראשונים שכתבו שאינה מביאה, לפי שאת העיר הקרובה בלבד חייבה התורה[258]. ויש מן הראשונים שכתבו שמביאה, לפי שהרוב מורה שההורג בא ממנה[259], ואף על פי שהתורה אמרה העיר הקרובה, לדעתם, מאחר שהקרובה אינה מביאה, הרי היא כעיר שאין בה בית דין[260], שגילתה התורה שאין הולכים אחר הקרוב לבטל המצוה או לפי שמה שאמרה תורה העיר הקרובה אינו בדוקא[261], אלא לתלות שמשם יצא ההורג[262]. ויש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שכפרת העגלה על דין ההורג[263], מביאה הרחוקה, ולסוברים שכפרת העגלה על הפשיעה כלפי הנהרג[264], אין הרחוקה מביאה, לפי שאין נדון רק מהיכן יצא לאחרונה ואינו נדון מהו מקומו ולא שייך בזה רוב[265].

כמה ערים

היו כמה ערים ואחת מהן קרובה להרוג, וכל אנשי הערים האחרות ביחד מרובים מאנשי העיר הקרובה, יש מן הראשונים וכן אחרונים בדעת יש מן האמוראים סוברים שאינה מביאה, שהולכים אחר הרוב[266]. ויש מן הראשונים וכן אחרונים בדעת יש מן האמוראים סוברים שמביאה, שאין הערים האחרות מצטרפות לרוב[267].

מכוונות

נמצאו במדידה שתי ערים במרחק שוה מן ההרוג, לדעת ר' אליעזר שתיהן מביאות כל אחת עגלה בפני עצמה[268], לפי שלדעתו אפשר לצמצם[269], ולדעתו משמעות הכתוב: קרובה[270], אינו בדוקא, אלא אף קרובות[271]. לדעת סתם ברייתא אין מביאות כלל[272], לפי שלדעתם מתמעט מן הכתוב: קרובה[273], משמע יחידה ולא קרובות[274]. לדעת חכמים בברייתא מביאות שתיהן בשותפות עגלה אחת, ותעשינה תנאי, שכל אחת מקנה את חלקה לעיר השניה, אם חייבת לפי האמת[275], לפי שלדעתם אי-אפשר-לצמצם*[276].

היתה אחת מהן שאין בה בית דין, מביאה העיר שיש בה בית דין[277].

דרך הרבים

היתה דרך הרבים שהיא דרך המלך עוברת בין העיירות ועוברים בה הבאים ממרחק, יש מן הראשונים סוברים שלדעת יש מן האמוראים אין העיר הקרובה מביאה[278], לפי שהולכים אחר הרוב, ויש לומר שאחד מן העוברים והשבים הרגו[279], שהיא כעיר בפני עצמה[280], או שאחד מעיר גדולה הרחוקה מאוד עבר כאן והרגו[281]. ולדעתם, היו רוב עוברי הדרך גוים, אין מודדים כלל, שהוא כנמצא סמוך לעיר של גוים[282]. ויש מן הראשונים שנראה בדבריהם שלדעת אמוראים אחרים העיר הקרובה מביאה[283], לפי שלדעתם הליכה אחר הרוב אינה הכרעה וברור, אלא הוראת הנהגה[284], ובעגלה ערופה גילתה התורה לחוש למיעוט כשיש קרוב[285], או שבעגלה ערופה קבעה התורה שההנהגה היא שמכלל הערים שבספק, הקרובה תביא, ועיר רחוקה אינה בכלל הספק[286], לפי שרק הערים שסביבות החלל הן בכלל הספק[287], ואין רוב העוברים מכריעים ומבררים שאין ההורג מהעיר הקרובה, ואינם מורים שחובת עיר מסוימת אחרת להביא, ומשום רוב זה לא תובא כלל עגלה, והתורה גילתה שאין הולכים אחר הרוב להפקיע דין עגלה ערופה[288], או שלא הולכים אחר הרוב כשאינו קובע דין חיובי[289], והעיר הקרובה שעדין בכלל הספק מביאה[290]. ויש מן הראשונים שכתבו שמביאות כל הערים השייכות לדרך זו ביחד[291].

ירושלים

ירושלים*, לדעת סתם משנה אינה מביאה[292], לפי שסוברת שלא נחלקה לשבטים[293], ובעגלה ערופה נאמר: באדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך לרשתה[294]. ולסוברים שנחלקה לשבטים, מביאה[295]. הלכה כסתם משנה[296]. נמצא ההרוג בין ירושלים ועיר אחרת – והן שוות בגדלן[297] - אמרו בתוספתא וכן יש מן הראשונים שכתבו שמביאה העיר האחרת, אף על פי שרחוקה יותר[298]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאין מביאה[299]. היתה העיר האחרת קטנה מירושלים, יש מן האחרונים סוברים שאין מביאה כלל, שירושלים יותר קרובה ויותר מרובה והולכים אחר הרוב והקרוב[300]. ויש מן האחרונים סוברים שהעיר האחרת מביאה, שגילתה התורה שאין הולכים בעגלה ערופה אחר הרוב והקרוב לבטל ההבאה[301].

סמוך לעיר גוים

נמצא הרוג סמוך לעיר של גוים או לספר, אין העיר הקרובה מביאה[302]. בטעם הדבר שאין מביאה, לדעת אמוראים בבבלי לפי שמצויים רוצחים אצל הגוים, ונתמעט מן הכתוב: כי ימצא[303], פרט למצוי[304], או שהוא בחזקת שהרגוהו הגוים[305]. והוא כמו רובא דליתא קמן[306]. ויש מן האחרונים שכתבו לדעת אמוראים בירושלמי וכן כתבו ראשונים לפי שההרוג המציא את עצמו למיתה במה שעבר סמוך לגוים[307], ונתמעט מן הכתוב כי ימצא, פרט לממציא את עצמו[308], או מתוספת הכתוב: כי ימצא באדמה[309]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת אמוראים לפי שהוא כנודע מי הרגו[310].

אין בה זקנים

עיר שאין בה אנשים זקנים, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שנחלקו בה ר' אמי ור' אסי אחד אומר שאינה מביאה, לפי שאין מתקיים בה הכתוב: והורידו זקני העיר ההיא[311], ואחד אומר שמביאה, שלדעתו זקנים בהורדת העגלה, הוא מצוה לכתחילה[312]. ויש מן הראשונים סוברים שאין צריך שיהיו זקנים בעיר, ופרשו דברי ר' אמי ור' אסי באופן אחר[313].

החיוב והפטור במדידה, כגון עיר שאין בה בית-דין, יש מן האחרונים שכתבו שנקבע בשעת מציאת ההרוג[314]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת סתם ירושלמי שאפשר שחיובה יחול לאחר מציאת החלל[315]. ויש מן האחרונים שחילקו, שבאופן שלא חל כלל חיובו, כגון בארבע עשרה שנים שכבשו וחלקו את הארץ, כמגיעה שעת החיוב, הוא חל, ובאופן שחל חיוב אלא שנדחה, כגון עיר שאין בה בית דין, לסוברים שיש דחוי* במצות, אף כשנתמנה בית דין, פטור[316].

על ערי-מקלט* וערי הלוים* אם מביאות עגלה ערופה, ע"ע.

קדושתה ואיסורה

קדושתה

עגלה אם יש בה קדושת קדשים, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שאין בה קדושה[317]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שיש בה קדושה[318]. ויש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שאסורה מחיים[319], יש לה קדושה מחיים, ולסוברים שאסורה מעריפה[320], יש לה קדושה מעריפה[321]. לסוברים שיש בה קדושה, יש מן האחרונים שכתבו שהיא קדושת-מזבח*[322]. ויש מן האחרונים שכתבו שהיא קדושת-דמים*[323]. ויש מן האחרונים שכתבו שאינה קדושת מזבח או קדושת דמים אלא איסור כקונם* שהוא כקדושת הגוף[324].

מעילה

עגלה ערופה יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאין מועלים בה[325], לפי שאינה ראויה לפדיה[326]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שמועלים בה[327].

פדיונה

עגלה ערופה אמרו בתוספתא שנפדית[328]. יש מן האחרונים שכתבו שנפדית כקדשים[329] לפי שקדושתה קדושת דמים[330]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאין שייך בה פדיון[331], לפי שאינה קדושה[332], ובאיסור לא שייך פדיון, ופדיון שאמרו בתוספתא היינו שקודם שנאסרה אפשר להחליפה באחרת[333]. אחר עריפתה, יש מן האחרונים שכתבו שאף לסוברים שמחיים יש לה פדיון[334], לאחר עריפה אין לה פדיון[335], לפי שנעשתה מצותה[336] או לפי שאחר עריפה אינה אלא איסור בלא קדושה, לפי שלדעתם לא נלמד איסורה מקדשים[337].

שאלה

עגלה שהורידוה לנחל ונאסרה, לסוברים שיש בה קדושה[338], יש מן האחרונים שכתבו שאין שאלה עליה להפקיע קדושתה, לפי שלא נאסרה בדיבור אלא במעשה היינו ההורדה לנחל-איתן*[339].

איסור הנאה

עגלה ערופה לאחר עריפתה, אסורה בהנאה[340]. משעת לקיחתה, לדעת סתם בבלי ור' ינאי בירושלמי מותרת[341], לפי שאין לה קדושת דמים או מזבח[342], ואינה הזמנה* לאסור, לפי שיש להורידה לנחל-איתן*[343], וכל שלא ירדה, אינה ראויה להאסר[344]. לדעת ר' שמואל בר ר' יצחק בירושלמי וליש מן האחרונים לדעת ריש לקיש אסורה[345], לפי שבית-דין* מקדישים אותה בלקיחתה[346] או לפי שהיא הזמנה חשובה לאסור[347]. משעת ירידתה לנחל-איתן*[348], יש מן התנאים והאמוראים סוברים שאסורה[349], לפי שלדעתם ירידתה אוסרתה[350], שחל עליה שם ערופה[351], והיא כקדשים[352]. ויש מן התנאים והאמוראים סוברים שאינה אסורה באיסור עגלה ערופה[353], לפי שלדעתם מעשה העריפה אוסרה[354], ומשעת עריפה היא כקדשים[355]. ובדעתם יש מן האחרונים שכתבו שמכל מקום אסורה משום הזמנה עם מעשה ההורדה[356]. להלכה משעת ירידתה אסורה בהנאה[357]. אחר העריפה, אף על פי שנעשית מצותה, אסורה בהנאה[358].

בטעם שאסורה בהנאה, אמרו במכילתא לפי שנאמר בה כפרה – כפר לעמך ישראל[359] - כקדשים[360], היינו שאסורה בהנאה כקדשים, שמועלים בהם[361] או שלמדים מצפורי-מצורע* או שעיר-המשתלח*, שהם מכפרים מחוץ לעזרה*, ואסורים בהנאה[362], אף היא שמכפרת מחוץ לעזרה[363], אסורה בהנאה[364] או לפי שדורשים מן הכתוב: וערפו שם[365], שם תהא קבורתה[366]. לסוברים שאסורה בהנאה אף מחיים[367], דורשים כפרה כקדשים, לאסור מחיים, ומערפו שם, למדים איסור נוסף[368], או למדים שלאחר עריפה נשארת באיסורה, ואין בה התר משום שנעשית מצותה[369]. לסוברים שאיסורה רק לאחר עריפה[370], למדים מכפרה שאסורה לאחר עריפה, שנכתב לאחר עריפה, וערפו שם נדרש לענין אחר[371], ולסוברים שמחיים רק משום הזמנה[372] למדים מכפרה כקדשים לאסור הזמנה עם קצת מעשה היינו ההורדה, ומערפו שם למדים את עיקר איסורה[373]. או שלמדים גזרה-שוה* ממת, שאסור בהנאה[374], מהנאמר במרים: ותמת שם[375].

בגדר איסור ההנאה, יש מן האחרונים שכתבו בדעת הבבלי שהוא איסור הנאה בעלמא כערלה* וכלאי-הכרם*[376]. ובדעת הירושלמי כתבו שהוא איסור הנאה מחמת קדושתה כקדשים[377].

עור העגלה, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שמותר בהנאה, כקדשים[378]. ויש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שנלמד מקדשים[379], מותר בהנאה, לפי שעור קדשים מותר בהנאה[380], וכן הסוברים שעריפתה אוסרתה[381], מותר בהנאה, לפי שהעור אינו בר שחיטה*. ולסוברים שנלמד מן הדרש: וערפו שם שם תהא קבורתה[382], אסור בהנאה, שאינו שייך לקדשים[383]. וכן הסוברים שירידתה לנחל-איתן* אוסרתה[384], אסור בהנאה, לפי שהזמנה* בגוף הקדושה, אוסרת[385]. ולסוברים שנלמד מן הדרש וערפו שם לענין לאחר עריפה, כתבו אחרונים שמותר בהנאה, לפי שאינו נלמד אלא שנשארת באיסורה מחיים, ואין בה התר שנעשית מצותה[386].

דמה

דם העגלה אסור בהנאה, אף לסוברים שאיסורה בהנאה נלמד מקדשים[387], ודם קדשים מותר אחר שחיטה[388], לפי שאין הדם נצרך לכפרה[389], והוא כדם התמצית שאף בקדשים אסור[390].

מלקות

העובר ונהנה מעגלה, לסוברים שיש בה מעילה[391], חייב כמעילה. ולסוברים שאין בה מעילה[392], אינו לוקה[393].

גיזה ועבודה

בעגלה לא נאמר איסור גזה-ועבודה*[394].

נשחטה או מתה

עגלה שהורידוה לנחל איתן ונשחטה או מתה, אסורה[395]. לסוברים שמחיים אסורה מעיקר דין עגלה ערופה[396], אסורה מן התורה, שאחר שנאסרה, איסורה אינו פוקע, ולסוברים שאסורה משום הזמנה[397], מן התורה מותרת, לפי שבטלה הזמנתה, ואסורה מדברי חכמים, משום שהוקצתה למצותה[398].

בנמצא ההורג

נמצא ההורג קודם שנערפה העגלה, לסוברים שנאסרת בעריפה[399], מותרת בהנאה[400]. לסוברים שנאסרת משעת לקיחה[401], אסורה, לפי שהיא קדושה על ידי בית דין, ואינם סבורים שימצא ההורג, או שהקדישו על כל צד[402]. לסוברים שנאסרת בירידתה לנחל איתן[403], יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שאסורה בהנאה, לפי שנאסרה כבר[404], ויש מן האחרונים שכתבו שהוא לסוברים שקדושת דמים לא פוקעת מעצמה[405]. ובירושלמי אמרו וכן יש מן הראשונים שכתבו וכן יש מן האחרונים שכתבו בדעת אמוראים שמותרת[406], שפוקע איסורה למפרע[407], לפי שנתברר שאין צריכים כפרה כלל[408], או לפי שעל דעת שימצא ההורג לא הקדישוה[409], או לפי שלב-בית-דין-מתנה* עליה[410] או לפי שלדעתם קדושת דמים פוקעת מעצמה, ולא הקדישוה אלא עד שימצא ההורג[411], או לפי שנתברר שהיה יודע בהריגתו, ולא חל כלל חיוב עגלה ערופה[412] או לפי שלדעתם כל איסורה מחמת הזמנה[413], וכשאין ראויה למה שהזמינוה, בטלה הזמנתה[414]. נמצא ההורג אחר שנערפה העגלה, אסורה בהנאה, לפי שהתקיים דינה שכפרה על הספק[415].

הפוסלים בה

בת למעלה משנה

עגלה למעלה מבת שנה, לדעת ר' אליעזר פסולה, מן הכתוב: עגלה[416], שכל מקום שנאמר בתורה עגל סתם, בן שנה הוא[417]. לדעת חכמים כשרה[418], מן הכתוב: עגלת בקר[419], ולא סתם עגלה[420]. ובדעתם, יש מן הראשונים שכתבו עד שנתים[421]. ויש מן האחרונים שכתבו דוקא שנתים ולא פחות[422]. היתה בת שנה ועוד שעות עד יום אחד לר' אליעזר או בת שנתים ועוד שעות עד יום אחד לחכמים, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שפסולה[423]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעתם שכשרה עד סוף יום אחד[424]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שעד חודש היא ספק כשרה, אם יצאה מכלל עגלה[425]. הלכה כחכמים[426].

משכה בעול או משא

עגלה שניתן עליה עול ומשכה אותו, פסולה[427]. משכה דבר אחר, פסולה[428], לפי שדורשים מן הכתוב: אשר לא עבד בה[429] ריבוי, לא משכה בעול[430] מיעוט[431]. משכה לצורך עצמה, כשרה[432], כפרה-אדומה*[433].

משכה בעול באקראי, דהיינו שלא לצורך, פסולה[434]. משכה דבר אחר באקראי, דהיינו שלא צורך נשיאתו, כגון שהניחו עליה להקל משאו, יש מן הראשונים שכתבו שכשרה[435]. ויש מן הראשונים שנראה בדבריהם שפסולה, לפי שמכל מקום משכה לרצון בעליה[436].

משכה בעול שלא בשעת עבודה, כגון שמשכה עול ולא חרשה בו, יש מן הראשונים שכתבו שפסולה. משכה משא אחר שלא בשעת עבודה, כגון שהכניסה לדוש ומשכה ולא דשה, יש מן הראשונים שכתבו שכשרה[437]. ומדברי ראשונים אחרים נראה שפסולה[438].

משכה משא שלא לרצון בעליה, כשרה[439]. משכה בעול שלא לרצון בעליה, יש מן הראשונים שנראה בדבריהם שכשרה[440]. ור' יונה בירושלמי אמר וכן יש מן הראשונים שכתבו שפסולה, לפי שמשיכה בעול היתה בכלל "לא עובד בה", ויצאה מכללה לחדש שאין צריך רצון הבעלים[441]. עלה עליה עול לרצונו בלא שמשכה, לדעת הבבלי ור' יונה בירושלמי כשרה[442], לדעת ר' יוסי בירושלמי פסולה[443], לפי שלא יצאה מכללה לגמרי, שצריך רצון, אלא לחדש שאין צריך משיכה[444].

שיעור המשיכה, ר' יוחנן אמר וכן אמר ר' סימון בשם ר' יוסי בן נהוראי בירושלמי טפח[445]. רבי אמר בירושלמי כמלא העול לאורכו[446]. ר' יוסי בי ר' יודה אמר בירושלמי שלוש אצבעות.

מום

עגלה, מום* אינו פוסל בה[447], לפי שנאמר בפרה אדומה: אשר אין בה מום[448], ודרשו: בה מום פוסל, ואין מום פוסל בעגלה[449]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שכל שאחר הורדה לנחל-איתן* נעשה בה מום שיש בו חסרון, פסולה, לפי שחסר מה שהיה בה בשעה שחל עליה שם עגלה ערופה, ורצון התורה שיערפו ויקברו כל מה שהיה כשקבלה שם עגלה[450].

טרפה

עגלה טרפה*, פסולה[451], שנאמר בה כפרה - כפר לעמך ישראל[452] - ודורשים שהרי היא כקדשים[453], שטרפה פסולה בהם[454] או שהיא מכפרת בחוץ כקדשי שעיר המשתלח שמכפר בחוץ[455], או לפי שנאמר בה: הערופה[456], ודורשים כשהיא שלמה ולא טרפה[457]. נטרפה אחרי ירידתה לנחל איתן, יש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שבנמצא ההורג אחר ירידתה לנחל, מותרת בהנאה[458], אף נטרפה מותרת בהנאה[459].

אתנן

עגלה שהיא אתנן-זונה*, יש מן האחרונים שכתבו שפסולה, לפי שהיא כקדשים[460], והמיעוט נאמר במום בלבד[461]. ויש מן האחרונים שכתבו שכשרה[462], לפי שהוא בקל-וחומר* מקדשים, שאף על פי שמום פוסל בהם, לא חל עליהם פסול אתנן[463] או לפי שטרפה בלבד נתרבתה לפסול[464], ולא נתרבו בה פסולים אחרים[465].

מחוסרת אבר

עגלה מחוסרת אבר, אמרו בירושלמי וכן יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שפסולה, שנאמר בה כפרה - כפר לעמך ישראל[466] - ודורשים שהרי היא כקדשים, שמחוסר-אבר* פסול בהם[467]. או לפי שאינה שלמה[468]. ויש מן הראשונים ומן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שלדעת הבבלי, כשרה[469]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שלסוברים שמחוסר אבר אינו פסול בבן-נח*[470], אף בעגלה ערופה כשרה[471]. מחוסרת אבר פנימי[472] - לסוברים שמחוסרת אבר פסולה[473] - יש מן האחרונים שכתבו שפסולה[474]. ויש מן האחרונים שכתבו שכשרה[475].

שאר פסולים למזבח

עגלה שיש בה פסול להקרבה, כגון מחוסר-זמן* או יוצא-דפן* או נרבע*, יש מן האחרונים שכתבו שכשרה, שלענין זה אינה כקדשים[476]. ויש מן האחרונים שכתבו שפסולה, לפי שהיא כקדשים[477], והמיעוט נאמר במום בלבד[478].

בן פקועה

עגלה שהיא בן-פקועה*, יש מן האחרונים כתבו בדעת ראשונים שפסולה, לפי שחשובה כבשר[479], או לפי שבעגלה יש לערוף את הסימנים, לסוברים כן[480], וסימני בן פקועה חשובים כחתוכים[481]. ויש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שפודים בבן פקועה[482], כשרה, ולסוברים שאין פודים בבן פקועה[483], פסולה[484]. לסוברים שבן פקועה הוא כיוצא-דפן*[485], כתבו אחרונים שלסוברים שיוצא דופן כשר[486], אף בן פקועה כשר, ולסוברים שיוצא דופן פסול[487], אף בן פקועה פסול[488].

ההבאה

משל אנשי העיר

העגלה, במדרש אמרו וכן כתבו ראשונים מובאת משל אנשי העיר[489], מן הכתוב: ולקחו זקני העיר ההיא[490]. ויש מן הראשונים שנראה בדבריהם שאין צריכה להיות משל אנשי העיר[491].

המחויבים

המחויבים בהבאתה, יש מן הראשונים שנראה בדבריהם שהם כל אנשי העיר[492]. ויש מן הראשונים שכתבו שהם הזכרים וביותר גדולי העיר[493].

המורידים

בית הדין של העיר מורידים את העגלה לנחל-איתן*[494], מן הכתוב: והורידו זקני העיר ההיא את העגלה[495]. בית הדין, יש מן האחרונים שכתבו שמצוה שיורידו בעצמם, ולא על ידי שליח בית הדין[496]. ויש מן האחרונים שכתבו שהוא כממונה מאנשי העיר על ההורדה, ואינו צריך להורידה בידיו[497].

לא היה בית דין בשעת ההבאה, יש מן האחרונים שכתבו בדעת אמוראים שאין מביאים. ובדעת אמוראים אחרים שמביאים[498], ולהלכה אין מביאים[499].

ההורדה

ההורדה, יש מן האחרונים שכתבו שהיא מצוה מחויבת, ואם היתה העגלה שם, צריך להורידה לנחל אחר[500].

הנחל

נחל-איתן* שאמר הכתוב להוריד העגלה אליו[501], יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהוא מעכב[502], לפי שלדעתם אין לעגלה דין קדשים[503], והכתוב מעכב, אף על פי שלא שנה עליו[504]. ויש ראשונים שכתבו בדעת תנאים ואחרונים בדעת ראשונים שאינו מעכב[505], לפי שהוסיף הכתוב: נחל[506], אף על פי שאינו איתן[507], או שלדעתם יש לעגלה דין קדשים[508], ולא שנה עליו הכתוב לעכב[509], או שלמדים מאזהרת הכתוב: לא יעבד ולא יזרע[510], שאינו שייך אלא בנחל שאינו איתן[511].

עבר יום כיפורים

נתחייבה עיר בעגלה ערופה, ועבר יום-הכפורים*, אינם נפטרים וחייבים להביאה[512].

כפרה לדורות

עיר שנתחייבו בהבאת עגלה ולא הביאו, מתכפרים בעגלה שהביאו הבאים אחריהם[513], מן הכתוב: כפר לעמך ישראל אשר פדית ה'[514], ראויה כפרה זו - של עגלה ערופה - שתכפר על יוצאי מצרים[515].

על כפיה להבאת עגלה ערופה, ע"ע כפיה[516].

העריפה

גדרה

עריפת העגלה, יש מן הראשונים וכן כתבו אחרונים בדעת ר' ינאי בירושלמי שחשובה כשחיטה[517]. ויש מן הראשונים שנראה בדבריהם וכן כתבו אחרונים בדעת יש מן האמוראים בירושלמי שאינה כשחיטה[518].

בכהן

עריפת העגלה, בברייתא נראה שהיא עבודה*, ונעשית על ידי כהן[519], מן הכתוב: ונגשו הכהנים בני לוי[520]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת תנאים אחרים וראשונים וכן יש מן הראשונים שכתבו שאינה עבודה, ונעשית אפילו על ידי ישראל[521]. ומהם שכתבו שבית הדין עורפים אותה[522]. ויש מן האחרונים שכתבו שהיא נעשית בפני הכהנים[523]. לסוברים שנעשית על ידי כהן, בעלי מומים כשרים[524].

ביום

עריפת העגלה אינה כשרה אלא ביום[525], לפי שנאמר בה כפרה - כפר לעמך ישראל[526] - כקדשים[527].

בקופיץ

עריפת העגלה נעשית בקופיץ[528], לפי שכך דרך עריפה[529].

מאחוריה

עריפת העגלה נעשית מאחוריה[530], מן הכתוב: וערפו שם[531], ולמדים גזרה-שוה* עריפה עריפה מחטאת-העוף*, שנאמר בו: ממול ערפו[532], או מפטר-חמור*, שנאמר בו: וערפתו[533].

רוב שנים

עריפת העגלה אמרו בירושלמי שהיא עריפה עם הסימנים[534], לפי שלמדים בגזרה-שוה* מחטאת-העוף*[535], יש מן האחרונים שכתבו כל הסימנים, כמליקה*, לסוברים כן[536]. ויש מן הראשונים והאחרונים שכתבו רוב הסימנים[537], כמליקה, לסוברים כן[538], שמליקה בחטאת-העוף* כשרה בכל אופן[539]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת הבבלי שאין צריך לחיתוך הסימנים, לפי שלאחר חיתוך המפרקת עם הבשר, מתה העגלה, ואין טעם לחתכם[540].

מקום העריפה

עורפים את העגלה בתוך הנחל[541], באמצעיתו[542], מן הכתוב: וערפו וכו' בנחל[543].

בלא יציאת דם

ערפה ולא יצא ממנה דם, העריפה כשרה, שהעריפה עצמה מכפרת ואין ענין בדם כלל[544].

טהרה מטומאת נבלה

עריפת העגלה, בתלמוד אמרו וכן יש מן האחרונים שכתבו בדעת יש מן האמוראים בירושלמי שמטהרתה מטומאת נבלה*[545], שנאמר בה כפרה - כפר לעמך ישראל[546] - כקדשים[547], לפי שעריפתה היא כשחיטתה[548], או לפי שהיא מעשה כפרה, ואין מעשה כפרה מביא טומאה[549], או לפי שמצותה בכך[550], או לפי שאי אפשר בענין אחר[551]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת יש מן האמוראים בירושלמי וכן יש מן הראשונים שנסתפקו בדבר[552]. ויש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שבעריפת עגלה פטור משום אותו-ואת-בנו*[553], אינה מטהרת, לפי שלדעתם עריפה אינה כשחיטה[554]. להלכה מטהרת מטומאת נבלה[555]. היתה העגלה טרפה*, שפסולה לעגלה ערופה[556], יש מן האחרונים שכתבו בדעת יש מן האמוראים בירושלמי שמטהרת, ובדעת אמוראים אחרים שנסתפקו בדבר[557]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת הבבלי שאינה מטהרת[558]. ויש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שבמליקת עוף טרפה, טמאה משום נבלה[559], אף בעריפת עגלה טרפה, טמאה משום נבלה, לפי שלדעתם עריפה פסולה אינה כשחיטה*[560], ולסוברים שבמליקת עוף טרפה, טהורה[561], יש מן האחרונים סוברים שטהורה[562]. ויש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שירידתה לנחל איתן אוסרתה[563], אף בעריפת עגלה טהורה, לפי שחל עליה שם עגלה ערופה[564], ולדעתם עריפת עגלה פסולה היא כשחיטה. ולסוברים שעריפתה אוסרתה[565], עריפת טרפה, אינה מקבלת שם עגלה ערופה, ואין עריפתה כשחיטה[566]. עגלה שנערפה, אפילו לסוברים שאינה מטמאה, אסורה באכילה[567].

שלמה לאחר עריפה

לאחר העריפה יש להשאירה שלמה, מן הכתוב: עגלה הערופה[568], מסמיכות המילים או מיתור הערופה, דורשים שאף אחר העריפה תהיה שלמה כבשעת העריפה[569]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שנחלקו בה אמוראים[570]. נחסרה אחר העריפה, יש מן האחרונים שנראה בדבריהם שפסולה[571]. ויש מן האחרונים שכתבו שכשרה, לפי שאין פסול למפרע[572].

עגלה שהופשטה מעורה, יש מן האחרונים שכתבו שחשובה שלמה[573].

קבורתה

אחר עריפתה יש לקברה במקום עריפתה[574], מן הכתוב: וערפו שם[575], ודורשים שם תהא קבורתה[576], מיתור הכתוב[577]. יש מן האחרונים שכתבו שהוא מן התורה[578]. ויש מן האחרונים שכתבו שהוא ככל הנקברים מדברי חכמים[579]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שקבורה אחר עריפה, היא במקומה, לפי שהוא מדיני עגלה ומן התורה, ומתה קודם עריפה, נקברת אף שלא במקומה, לפי שהוא רק משום איסורה בהנאה, ומדברי חכמים[580].

אותו ואת בנו

השוחט בנה או אימה של העגלה אחר עריפתה, או עורף עגלה אחר שחיטת אימה או בנה, יש מן הראשונים שכתבו שעובר משום אותו-ואת-בנו*, לפי שעריפה היא כשחיטה[581]. ויש מן הראשונים שכתבו שאינו עובר, לפי שלדעתם עריפה אינה כשחיטה[582]. וע"ע אותו ואת בנו[583].

בשחיטה

השוחט עגלה ולא ערפה, בברייתא אמרו שפסולה[584], מן הכתוב: וערפו העגלה[585], ששנה הכתוב לעכב[586]. ויש מן האמוראים סוברים בדעת ר' שמעון שכשרה[587].

הרחיצה

אחר העריפה, זקני העיר רוחצים את ידיהם במים[588].

הרוחצים

כל זקני העיר, אפילו מאה, רוחצים ידיהם במים[589] מן הכתוב: וכל זקני העיר[590]. ויש מן האחרונים שכתבו שכל הזקנים שהיו בשעת מציאת החלל מחויבים לרחוץ ידיהם, מן הכתוב : זקני העיר הקרובים אל החלל[591], שהוא חיוב על כל זקן מצד עצמו, ולדעתם, זקנים שהגיעו לעיר אחר מציאת החלל, אינם חייבים לרחוץ ידיהם, ומכל מקום רחיצת ידי רוב זקני העיר מעכבת, מן הכתוב: העיר הקרובה אל החלל[592].

שיעורה

שיעור הרחיצה, יש מן האחרונים שנסתפקו אם הוא כל היד עד הכתף או עד הפרק כקדוש-ידים-ורגלים*[593].

מקומה

רחיצת הידים נעשית בתוך הנחל, במקום העריפה[594], מיתור הכתוב: הערופה בנחל[595].

האמירה

אמירת הזקנים

בית הדין וכל הזקנים אומרים: ידינו לא שפכו את הדם הזה, ועינינו לא ראו[596]. יש מן האחרונים שכתבו שהכהנים אומרים והזקנים חוזרים אחריהם מילה במילה, שנאמר: ענו[597], ואין עניה אלא על ידי אחר[598].

אמירת הכהנים

לאחר אמירת הזקנים, הכהנים אומרים: כפר לעמך ישראל אשר פדית, השם, ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל[599].

מקומה

מקום אמירת הזקנים הוא בתוך הנחל[600]. מקום אמירת הכהנים, כתבו אחרונים שהוא בתוך הנחל[601].

בלשון הקודש

אמירת בית הדין והזקנים והכהנים אינה נאמרת אלא בלשון-הקדש*[602], מן הכתוב וענו ואמרו[603], ולמדים בגזרה-שוה* מברכות-וקללות*, שנאמר בהן: וענו הלוים ואמרו[604], שהיו בלשון הקודש[605].

בעלי מומים

כהנים בעלי מומים, בספרי אמרו שכשרים לאמירת הכהנים, מיתור הכתוב: בני לוי[606]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שפסולים[607].

חללים

כהנים חללים פסולים לאמירת הכהנים[608].

לעיכובא

אמירת הזקנים והכהנים, נסתפקו אחרונים אם מעכבת[609]. ויש מן האחרונים שכתבו שאמירת בית הדין מעכבת, ואמירת שאר הזקנים אינה מעכבת[610].

לאחר העריפה

אמירת הזקנים והכהנים נסתפקו אחרונים לצד שמעכבת[611], אם יש לאומרה דוקא בשעת העריפה או אף לאחר זמן[612].

באינם יכולים לומר

בית דין שאינם יכולים לומר את אמירתם, לפי שאינה אמת, כגון שהניחו הנהרג בלא לויה או מזונות – לסוברים שזו כונת אמירתם[613] - יש מן האחרונים שכתבו שאינם מביאים עגלה[614], לפי שהאמירה היא תנאי בהבאה ועוד שאינם נקיים לגמרי, וכדי להביא הם צריכים להיות נקיים לגמרי[615]. ויש מן האחרונים שכתבו דמביאים עגלה ערופה רק אינם אומרים ידינו לא שפכו את הדם הזה[616].

מתו

מתו זקני העיר שהיו בשעת מציאת החלל ונתמנה בית דין אחר, אינם מביאים עגלה, לפי שאינם יכולים לומר את אמירתם[617].

נודע ההורג

נודע ההורג, בטל חיוב הבאת עגלה ערופה[618]. על איסורה בהנאה בנמצא ההורג, עי' לעיל [619].

הנאמנים

עד-אחד* כשר[620], נאמן להעיד שראה את ההורג[621], מן הכתוב: לא נודע מי הכהו[622], ודורשים שבכל אופן שנודע, נאמן[623], או לפי שנאמן באיסורים[624], ועדותו היא כשנים, שאין עד אחד אחר יכול להכחישו[625], לפי שהחידוש מן הכתוב שנאמן כשנים[626]. עד פסול[627], נאמן להעיד שראה את ההורג, מן הכתוב: לא נודע מי הכהו[628], ודורשים שבכל אופן שנודע, נאמן[629]. בטעם הדבר שעל פי עד פסול – אף על פי שחוששים שמשקר[630] - אין מביאים עגלה ערופה, יש מן האחרונים שכתבו שאין היא נאמנות, אלא גזרת-הכתוב* שאם יש מי שמכיר את ההורג, אין מביאים עגלה ערופה, והעד נאמן כטוען בבית דין שראה ההורג[631]. עד אחד שאינו מעיד, אלא שברור שיש עד, כגון שנתרבו הרוצחים בגלוי ובודאי נראה הרוצח בשעת ההריגה[632], יש מן הראשונים שכתבו שאין מביאים עגלה ערופה[633], לפי שנתמעט מן הכתוב: כי ימצא[634], ולא בשעה שמצוים[635].

עד מפי עד, נאמן[636].

הכירו העד ולא בית הדין

הכירו העד ולא בית הדין, כגון שנודע שיש עד במקום רחוק, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחשוב נודע ההורג[637]. ובדעת ראשונים אחרים כתבו שאינו חשוב נודע ההורג, לפי שאין בית הדין יכול לדונו[638].

כשאין מכירו

עד שראה את ההורג באופן שאינו יכול להכירו, בירושלמי אמרו שאינו חשוב שנודע ההורג, וחייבים להביא עגלה[639], בטעם הדבר יש מן האחרונים שכתבו לפי שטעם הבאת עגלה כדי שיתברר ההורג[640] ובאינו יכול להכירו אינו יכול להתברר[641] או לפי שכל שלא נתברר ההורג אין חשובה ידיעה[642]. ויש מן הראשונים שכתבו שחשוב נודע ההורג, ופטורים[643].

בית-דין* מהעיר החייבת בהבאת עגלה, שראו את ההורג באופן שאינם מכירים אותו, לסוברים שבאין מכירים אותו אינו חשוב שנודע[644], בירושלמי אמרו וכן יש מן האחרונים שכתבו בדעת הספרי שלדעת חכמים אינו חשוב שנודע. לדעת ר' עקיבא בית דין שראו חשוב כנודע ופטורים, מן הכתוב: ועינינו לא ראו[645], והם מכל מקום ראוהו[646], או לפי שלא יכולים לדונו, לפי שלדעתו בית דין שראה את ההריגה אינו יכול לדון את ההורג[647], והרי העיר כמי שאין בה בית דין[648].

באומר אני הרגתיו

עד המעיד שהוא עצמו הרג את ההרוג, באופן שהרגו בשגגה - שאינו רשע* - אין עורפים, לפי שנאמן, ונודע ההורג[649]. באופן שהרגו במזיד – שהוא רשע - יש מן האחרונים שכתבו שעורפים, לפי שלדעתם אינו נאמן שהוא עצמו הרגו, שאין-אדם-משים-עצמו-רשע*, ופלגינן-דיבורא*, ונאמן שההרוג נהרג ולא שהוא הרגו, ואין כאן ידיעת ההורג[650]. ויש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שאין בית הדין צריך להכירו[651], אין עורפים, לפי שפלגינן דיבורא, ואף על פי שאינו נאמן שהיה הוא עצמו ההורג, מכל מקום נאמן שראה את ההורג[652]. ולסוברים שבית הדין צריך להכירו[653], עורפים, לפי שאין בית הדין יודעים מי ההורג שאינו נאמן שהוא ההורג[654]. ויש מן האחרונים שכתבו שלסוברים שעדות עד אחד היא נאמנות[655], אין עורפים, לפי שרשע נאמן לומר שראה את ההורג[656], ואין אומרים פלגינן דיבורא[657], ונאמן אפילו שהוא הרגו[658]. ולסוברים שאינה נאמנות אלא כטענה[659], עורפים, לפי שאין טענה מתקבלת על מעשה רשע[660].

בדברים ניכרים

היו דברים ניכרים מי ההורג, כגון שהיו ידועים רוצחים שהורגים בגלוי, לסוברים כן[661], יש מן הראשונים שכתבו בדעת תנאים שאין מביאים עגלה, לפי שאינו ספק גמור[662].

נמצא ההורג, אף על פי שערפו עגלה, חייב מיתה[663], מן הכתוב: ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו[664]. או מן הכתוב: ואתה תבער הדם הנקי מקרבך[665].



הערות שוליים

  1. ↑ דברים כא ז.
  2. ↑ דברים כא ח. משניות סוטה מד ב מה ב; רמב"ם רוצח פ"ט ה"א - ג.
  3. ↑ ירושלמי סוטה פ"ט ה"א; רמב"ם רוצח פ"י ה"א. וע"ע ארץ ישראל ציון 193 ואילך.
  4. ↑ ע"ע. תוספתא סוטה פ"ט וספרי שופטים פיסקא רה; רמב"ם שם.
  5. ↑ דברים כא א. ירושלמי שם.
  6. ↑ תוספתא שם וספרי שם.
  7. ↑ ע"ע עבר הירדן.
  8. ↑ שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ר.
  9. ↑ דברים כו ב.
  10. ↑ ע"ע בכורים ציון 40.
  11. ↑ דברים כא א.
  12. ↑ עמק הנצי"ב שופטים פי' סב.
  13. ↑ חינוך מ' תקל ותקלא.
  14. ↑ חינוך שם.
  15. ↑ עי' סוטה לח ב ומהרש"א שם וסוטה מו ב; עי' ירושלמי סוטה פ"ט ה"ו, דעת אמוראי בבל; רש"י שם מה ב ד"ה לא בא לידינו; הג' יעב"ץ ב"ב כג ב; חת"ס שם לד' הבאר שבע שם; ספרי דבי רב דברים שופטים פי' רי. ועי' חי' הגרי"ז סוטה מה ב, שתמה שלא חטאו ועל מה יתכפרו.
  16. ↑ ערוה"ש חו"מ סי' תכה סס"ז.
  17. ↑ עי' ירושלמי סוטה פ"ט ה"ו, דעת אמוראי א"י; עי' ר' גרשום כריתות כו א ואביעזרי רוצח פ"ט ה"ו בביאורו.
  18. ↑ ב"ש סוטה מה ב.
  19. ↑ עי' רש"י כריתות כו א ד"ה ולארץ לא יכופר; שו"ת בית יצחק יו"ד א סי' קלג צד א.
  20. ↑ שו"ת בית יצחק שם צד ב ע"פ ת"י דברים כא ח.
  21. ↑ ת"י שם.
  22. ↑ דברים כא א. סוטה מה ב; רמב"ם רוצח פ"ט הי"א.
  23. ↑ רש"י שם ד"ה חלל הובא במ"מ שם.
  24. ↑ מאירי שם.
  25. ↑ התורה והמצוה דברים שם הובא בתורת הקנאות שם.
  26. ↑ עי' ציון 155.
  27. ↑ עי' רש"י חולין קכא א ד"ה הכשר ותוס' שם לה ב ד"ה כל ונחל איתן סי' ג סע' ב ס"ק א בביאורם; עי' רע"ב סוטה פ"ט מ"ד ודבר שאול סי' עא ס"ק יח בביאורו.
  28. ↑ דבר שאול סי' עא ס"ק יח.
  29. ↑ סוטה שם; רמב"ם רוצח פ"ט הי"א.
  30. ↑ עי' ציון 24.
  31. ↑ מאירי שם. ועי' דבר אברהם ח"א סי' ה ס"ק ח, תמה.
  32. ↑ ע"ע. סוטה מו א.
  33. ↑ מאירי סוטה מו א.
  34. ↑ סוטה מה ב; רמב"ם רוצח פ"ט הי"א.
  35. ↑ רמב"ם שם, ועי' שו"ת דבר אברהם ח"ב סי' כ אות יב.
  36. ↑ ירושלמי סוטה פ"ט ה"א הובא במאירי שם ובעל מנחה חריבה בשו"ת דבר אברהם ח"ב סי' כ ס"ק יב בביאורו.
  37. ↑ ספרי דבי רב דברים פי' רה, צד א; מנ"ח מ' תקל אות ד (מ"י).
  38. ↑ ספרי דבי רב שם, צד ב; דבר שאול סי' עא ס"ק יט.
  39. ↑ מנ"ח שם.
  40. ↑ דבר שאול שם בד' הרמב"ם שהשמיט.
  41. ↑ ע"ע מת.
  42. ↑ עי' ציון 35.
  43. ↑ עי' ציון 36.
  44. ↑ שו"ת דבר אברהם ח"א סי' ה ס"ק א-ב-ה, ועי"ש ס"ק ה, שהוא ד' הרמב"ם רוצח פ"ט ה"ט והמאירי סוטה מד ב .
  45. ↑ שו"ת דבר אברהם שם ס"ק ד וז.
  46. ↑ סוטה שם ורש"י שם ד"ה בכולן.
  47. ↑ שו"ת דבר אברהם ח"ב שם.
  48. ↑ ע"ע: בחיוב מיתה.
  49. ↑ מאירי סוטה מו א. וע"ע הנ"ל ציון 434. ועי' דבר אברהם ח"א סי' ה אות ד וח"ב סי' כ אות יג ושו"ת דובב מישרים ח"א סי' ק במקורו וטעמו.
  50. ↑ עי' ציון 3.
  51. ↑ תורת הקנאות סוטה שם.
  52. ↑ עי' להלן ציון 662. מנ"ח מ' תקל אות כב (מ"י); עי' רש"ש שם מז ב.
  53. ↑ עי' ציון 5.
  54. ↑ ע"ע טרפה ציון 111 ואילך. תורת הקנאות שם מו א.
  55. ↑ עי' ציון הנ"ל.
  56. ↑ עי' ציון 613. תורת הקנאות מו ב. ועי"ש, שהסוברים שאמירת בית הדין היא שלא פטרו הנהרג בלא לויה, עי' ציון 3, יכולים לאמרה, ולדעתם, בטרפה חייב.
  57. ↑ עי' ציון 80. עמק הנצי"ב שופטים פי'סב.
  58. ↑ דברים כא א.
  59. ↑ משנה סוטה מד ב וגמ' שם מה א.
  60. ↑ תפארת ציון שם צד א.
  61. ↑ תפארת ציון שם צד ב.
  62. ↑ ברייתא סוטה שם.
  63. ↑ רמב"ם רוצח פ"ט הי"א.
  64. ↑ ירושלמי סוטה פ"ט ה"ב; רמב"ם שם ה"י וכס"מ שם בדעתו; לחם יהודה שם ורש"ש סוטה שם בד' הראב"ד שם.
  65. ↑ עי' ציון 60. תפארת ציון שם.
  66. ↑ כס"מ שם בד' הראב"ד שם בביאור גמ' סוטה מה ב.
  67. ↑ עי' ציון 61. תפארת ציון שם.
  68. ↑ ציון 94.
  69. ↑ דברים כא א.
  70. ↑ משנה סוטה מד ב; רמב"ם רוצח פ"ט הי"א.
  71. ↑ ברייתא שם מה ב.
  72. ↑ דברים כא א.
  73. ↑ משנה סוטה מד ב.
  74. ↑ תפארת ציון שם צד א.
  75. ↑ תפארת ציון שם צד ב.
  76. ↑ ברייתא שם מה ב.
  77. ↑ רמב"ם רוצח פ"ט הי"א.
  78. ↑ מנ"ח מ' תקל; עמק הנצי"ב שופטים פי' סב.
  79. ↑ כס"מ שם ה"י.
  80. ↑ רמב"ם שם וכס"מ שם בדעתו, ועי' מרה"פ סוטה פ"ט ה"ב בדעתו, שדייק כן בגמ' סוטה שם.
  81. ↑ ע"ע חציצה ציון 654.
  82. ↑ עי' ציון 75. תפארת ציון שם.
  83. ↑ עי' ציון 79. כס"מ שם.
  84. ↑ סוטה מה א.
  85. ↑ סוטה שם.
  86. ↑ סוטה פ"ט ה"ב.
  87. ↑ מער"ק רוצח שם ושו"ת משיב דבר ח"ב סוף סי' צה לד' הרמב"ם שם.
  88. ↑ עי' ציון 74. תפארת ציון שם.
  89. ↑ רש"י סוטה שם ד"ה תניתוה; ראב"ד שם בביאור הגמ' שם.
  90. ↑ ציון 94.
  91. ↑ עי' ציון 69 ואילך.
  92. ↑ עי' קה"ע סוטה פ"ט ה"ב ד"ה נמצא עומד; שו"ת דבר אברהם ח"א סי' ו.
  93. ↑ דברים כא א.
  94. ↑ ירושלמי סוטה פ"ט ה"ב; קרו אורה סוטה מה א.
  95. ↑ עי' להלן: המדידה. רמב"ם רוצח פ"ט ה"י.
  96. ↑ רמב"ם שם, ועי' סוטה מה א וקר"א שם ומער"ק רוצח שם.
  97. ↑ עי' ציון 5. אבי עזרי שם ה"ו.
  98. ↑ עי' ציון 7.
  99. ↑ עי' ציון 3 ואילך.
  100. ↑ זרע אברהם סי' עח ס"ק ו.
  101. ↑ סוטה ח א; רמב"ם רוצח פ"י ה"ה.
  102. ↑ מנ"ח מ' תקל אות ה (מ"י). ועי"ש, שנסתפק מה חשוב הפסק.
  103. ↑ ע"ע מת מצוה.
  104. ↑ תוספתא סוטה פ"ט, הובאה בירושלמי סוטה פ"ט ה"א ובמאירי סוטה מד ב.
  105. ↑ רמב"ם רוצח פ"ט ה"ב. ועי' שיי"ק ומרה"פ שם, שתמהו שפסק נגד התוספתא וירושלמי, ועי' ציון הבא; מאירי סנהדרין יד ב.
  106. ↑ חי' מרן הרי"ז הלוי שם; אבי עזרי שם; קרית מלך שם.
  107. ↑ חי' מרן הרי"ז הלוי שם; אבי עזרי שם. ועי"ש ושם, שלדעת הבבלי המשנה סוברת שצריך להוליך את הגוף אל הראש או להפך בשביל המדידה, עי' ציון 159, ומוכרח שהמשנה חולקת על התוספתא שבציון 104.
  108. ↑ ע"ע הלנת המת: האיסור ומקורו. בן אריה שם פי' א.
  109. ↑ ע"ע מת מצוה.
  110. ↑ ע"ע הנ"ל.
  111. ↑ ע"ע הנ"ל.
  112. ↑ בן אריה שם פי' ב.
  113. ↑ עמק הנצי"ב דלהלן. ועי' ציון 632 ואילך וציון 661 טעמים אחרים.
  114. ↑ דברים כא א.
  115. ↑ משנה סוטה מז א ועמק הנצי"ב ספרי שופטים פי' סב בביאורה.
  116. ↑ דברים כא ב.
  117. ↑ דברים שם. רלב"ג שם; ר"א מזרחי שם.
  118. ↑ סוטה מד ב; סנהדרין יד א.
  119. ↑ רש"י שם.
  120. ↑ שמות יח כב. רמב"ם סנהדרין פ"ה ה"א, ועי' לח"מ שם, שמהכתוב בעגלה ערופה, נלמד שהוא בכלל דבר גדול.
  121. ↑ ע"ע לשכות ציון 334 ואילך וע' בית דין הגדול ציון 27 ואילך. מנ"ח מ' תקל אות ב (מ"י).
  122. ↑ מנחה חריבה סוטה מה א.
  123. ↑ דברים שם.
  124. ↑ משלי כט ד.
  125. ↑ דברים יז ט.
  126. ↑ סוטה שם וסנהדרין יד ב.
  127. ↑ מנחה חריבה שם.
  128. ↑ אברבנאל דברים כא א.
  129. ↑ סוטה מה א וסנהדרין יד א; מים חיים רוצח ומעשה רוקח פ"ט ה"א בד' הרמב"ם שם.
  130. ↑ מאירי סוטה כד ב.
  131. ↑ מנ"ח מ' תקל אות ב (מ"י) בד' הרמב"ם רוצח פ"ט ה"א.
  132. ↑ משנה סוטה מד ב וסנהדרין ב א ותוס' שם יד א בביאורה.
  133. ↑ דברים כא ב.
  134. ↑ ע"ע בית דין ציון 84. סוטה שם; ברייתא סנהדרין שם.
  135. ↑ משנה סוטה שם וסנהדרין ב א.
  136. ↑ דברים שם.
  137. ↑ גמ' סוטה מה א וסנהדרין יד א.
  138. ↑ לח"מ סנהדרין פ"ה ה"א לד' הרמב"ם שם, ועי"ש, שלא מצא מקור בגמ'.
  139. ↑ סוטה שם וסנהדרין שם ב.
  140. ↑ רמב"ם רוצח פ"ט הי"א וסנהדרין שם ה"ה.
  141. ↑ דברים כא ב ורש"י שם; רמב"ם רוצח פ"ט ה"א – ב.
  142. ↑ שע"י ש"ד פ"ט; שו"ת דבר אברהם ח"א סי' ד ס"ק ו; חי' הגרנ"ט סי' קעב.
  143. ↑ דברים כא ב. שע"י שם; שו"ת דבר אברהם שם.
  144. ↑ חי' הגרנ"ט סי' קעב בד' ברייתא שבציון 271 ובד' סתם גמ' ב"ב כג ב.
  145. ↑ חי' הגרנ"ט שם בד' ר' אליעזר שבציון 267 ובד' סתם גמ' סוטה מד ב.
  146. ↑ ספרי שופטים פיס' רה הובא בכס"מ רוצח פ"ט ה"א.
  147. ↑ דברים כא ב. ספרי דבי רב שם.
  148. ↑ משנה סוטה מה ב.
  149. ↑ רש"י שם ד"ה עיקר חיותא.
  150. ↑ גמ' שם.
  151. ↑ רמב"ם פיה"מ סוטה פ"ט מ"ד.
  152. ↑ משנה סוטה שם.
  153. ↑ בראשית ז כב. גמ' סוטה שם.
  154. ↑ תפארת ציון סוטה שם.
  155. ↑ עי' ציון 27 ואילך. משנה סוטה שם.
  156. ↑ יחזראל כא לד. גמ' סוטה שם
  157. ↑ תפארת ציון שם.
  158. ↑ רמב"ם רוצח פ"ט ה"ט.
  159. ↑ משנה סוטה מה ב.
  160. ↑ עי' ציון 107.
  161. ↑ עי' ציון 148 ואילך. אבי עזרי רוצח פ"ט ה"ד אות ג.
  162. ↑ מאירי סוטה שם.
  163. ↑ דברים כא א.
  164. ↑ שו"ת דבר אברהם ח"א סי' ה ס"ק ז.
  165. ↑ רמב"ם רוצח פ"ט ה"ט.
  166. ↑ סוטה מה א; רמב"ם רוצח פ"ט ה"א.
  167. ↑ סוטה שם.
  168. ↑ ר"א מזרחי דברים כא ב ומשל"מ שם בביאורו.
  169. ↑ באר שבע סוטה מה א.
  170. ↑ מו"נ ח"ג פ"מ הובא ברמב"ן דברים כא ה.
  171. ↑ באר שבע שם.
  172. ↑ פנים יפות דברים שם.
  173. ↑ עי' ציון 258.
  174. ↑ עי' ציון 166 ואילך.
  175. ↑ חי' ר' שמואל ב"ב סי' יח אות ב.
  176. ↑ רלב"ג דברים כא א; אברבנאל שם; מנ"ח מ' תקל אות כה (מ"י), צד א; ר"י פערלא סה פרשיות פר' ח בד' הרס"ג שם.
  177. ↑ דברים כא א. עי' מנ"ח שם.
  178. ↑ עי' מנ"ח שם.
  179. ↑ מחנה יאודה חו"מ סי' רס בד' תוס' יומא כג א הובא בר"י פערלא שם; ר"י פערלא שם לד' תוס' ב"ב כג ב וב"ק פב ב ורמב"ם מו"נ ח"ג פ"מ ואב"ע דברים שם ח ותוס' רי"ד ו רשב"א ב"ב שם.
  180. ↑ מנ"ח שם צד ב.
  181. ↑ רש"י עירובין נה א ד"ה מקדרין.
  182. ↑ עירובין שם ב; רמב"ם רוצח פ"ט ה"ד.
  183. ↑ רש"י שם ד"ה מפני.
  184. ↑ דברים כא ג. משנה סוטה מד ב וגמ' שם מה ב וב"ש שם בביאורם.
  185. ↑ ציון 204 ואילך.
  186. ↑ ציון 267 ואילך.
  187. ↑ עי' חי' הגרי"ז בכורות יז ב.
  188. ↑ חי' הגרנ"ט סי' קעב; חזו"י סוטה פ"ט ה"ג; חי' ר' שמואל ב"ב סי' יח אות ד בביאור הגמ' סוטה מד ב.
  189. ↑ דברים כא ג. תורי"ד ב"ב כג ב.
  190. ↑ עי' רש"י ב"ב שם ד"ה רוב וקרוב; תוס' שם ד"ה בדליכא; תורי"ד שם. ועי' חת"ס ב"ב כג ב, שבקורבה הניכרת, הוא כרובא דליתא קמן, ובקרובה כחוט השערה, הוא חידוש התורה.
  191. ↑ אפיקי ים ח"א סי' כו ס"ק ז; שו"ת דבר אברהם ח"א סי' ד ס"ק ב. ועי' ציון 239.
  192. ↑ עי' ציון 5 ואילך. תוס' שם, ועי"ש, שתמהו על האופנים שאין מביאה הקרובה; רמב"ם מו"נ ח"ג פ"מ.
  193. ↑ עי' ציון 3 ואילך. הג' יעב"ץ ב"ב כג ב; חת"ס שם לד' הבאר שבע שם.
  194. ↑ אפיקי ים ח"א שם ס"ק ג בד' הרמב"ם רוצח פ"ט ה"ה, וציון 258 ואילך.
  195. ↑ משנה סוטה מד ב.
  196. ↑ דברים כא ג. סוטה מה ב.
  197. ↑ תוס' סנהדרין יד א.
  198. ↑ דברים שם ז. סוטה פ"ט ה"ב.
  199. ↑ קה"ע שם.
  200. ↑ עי' ציון 595.
  201. ↑ עי' ציון 250. שו"ת בית יצחק אה"ע ח"ב סי' קו.
  202. ↑ ע"ע בית דין: דרגותיהם. רמב"ם רוצח פ"ט ה"ד; מאירי סוטה מד ב. ועי' מנ"ח מ' תי אות טז ושו"ת בית יצחק אה"ע ח"ב סי' קו ס"ק ב שתמהו מדוע לא שלושה. ועי' להלן.
  203. ↑ דברים כא ג.
  204. ↑ דינא דחיי עשה עח.
  205. ↑ מרומי שדה שם מה ב, ועי' ירושלמי שם פ"ט ה"ו ומרומי שדה שם והעמק דבר דברים כא ז בדעתו.
  206. ↑ קר"ס שם; ב"ש סוטה שם ב.
  207. ↑ ב"ש שם.
  208. ↑ שו"ת בית יצחק אה"ע ח"ב סי' קו אות ג.
  209. ↑ משנה סוטה מד ב; רמב"ם רוצח פ"ט ה"ד.
  210. ↑ דברים כא ג. סוטה מה ב.
  211. ↑ משל"מ שם.
  212. ↑ מכות י ב ואחרונים דלהלן בביאורה.
  213. ↑ שו"ת דבר אברהם ח"א סי' ד ס"ק ז בד' הרמב"ם שהשמיט.
  214. ↑ ר"י פערלא מנין סה המצות פר' ח לד' הרמב"ם.
  215. ↑ עי' ציון 276. קרן אורה סוטה מה ב לד' תוס' מכות שם.
  216. ↑ שו"ת דבר אברהם שם.
  217. ↑ עי' ציון 190 ואילך.
  218. ↑ עי' ציון 184.
  219. ↑ ב"ש סוטה שם ור"י פערלא שם.
  220. ↑ עי' ציון 205 ואילך.
  221. ↑ עי' תוס' ב"ב כג ב, ועי"ש, שתמהו שהרי אינה קרובה; אחרונים דלהלן בד' הרמב"ם רוצח פ"ט ה"ה.
  222. ↑ דברים כא ג.
  223. ↑ סוטה מה ב.
  224. ↑ שע"י ש"ד פ"ט בביאור הגמ' ב"ב כג ב; עי' הגמ"י שם אות ב בשם ריצב"א וחת"ס וקר"א שם ורי"פ מנין ששים וחמש הפרשיות פ"ח (קכג א) בביאורו.
  225. ↑ ע"ע. קר"א סוטה מה ב לד' תוס' מכות י ב. ועי' ציון 265.
  226. ↑ עי' ציון 276.
  227. ↑ ע"ע קרוב.
  228. ↑ ע"ע הנ"ל.
  229. ↑ שע"י ש"ד פ"ט ד"ה ועפ"י הכלל בד' הריצב"א הובא בהגמ"י רוצח פ"ט אות ב.
  230. ↑ ע"ע הנ"ל וע' רוב.
  231. ↑ חי' ר' שמואל ב"ב סי' יח אות ח לד' הרמב"ם שם.
  232. ↑ עי' ציון 191.
  233. ↑ קר"א סוטה מה ב.
  234. ↑ עי' ציון 193. אפיקי ים ח"א סי' כו ס"ק ז לד' הרמב"ם רוצח פ"ט ה"ה; עי' אחרונים דלהלן.
  235. ↑ קר"א סוטה מה ב; שו"ת דבר אברהם ח"א סי' ד אות ו. ועי' ציון 221 ואילך.
  236. ↑ ע"ע קרוב. שע"י ש"ד פ"ט.
  237. ↑ עי' ציון 190 ואילך.
  238. ↑ חזו"י סוטה פ"ט ה"ג.
  239. ↑ עי' ציון 194.
  240. ↑ עי' ציון 195. אפיקי ים שם לד' התורי"ד ב"ב שם; שו"ת דבר אברהם ח"א סי' ד ס"ק ב.
  241. ↑ עי' ציון 192.
  242. ↑ חת"ס ב"ב כג ב; שפ"א סוטה מה ב.
  243. ↑ עי' ציונים 3 ו5.
  244. ↑ שו"ת דבר אברהם ח"א סי' ד ס"ק א - ג. ועי"ש, שלצד זה כנגד קרוב שהוא דין קל, גילתה התורה שהרחוקה מביאה, אבל כנגד רוב שהוא עדיף מקרוב, לא נתחדש.
  245. ↑ ציון 230.
  246. ↑ שמות כא ד.
  247. ↑ תוס' מכות י ב בביאור הגמ' שם.
  248. ↑ עי' ציון 351.
  249. ↑ שו"ת דבר אברהם ח"א סי' ד ס"ק ד.
  250. ↑ ערוה"ש חו"מ סי' תכה סס"ט.
  251. ↑ מנ"ח מ' תקל אות יא (מ"י). ועי' ציון 209.
  252. ↑ חי' הגרי"ז סוטה מז ב וס' הזכרון מצח אהרן (לייקווד) בשם חי' הגר"ח והגרי"ז החדשים.
  253. ↑ שמות כא ד.
  254. ↑ מרומי שדה סוטה מד ב.
  255. ↑ ב"ב כג ב.
  256. ↑ עי' ציון 284.
  257. ↑ חת"ס שם.
  258. ↑ תורי"ד ב"ב כג ב אות ט; מנ"ח מ' תקל אות ח (מ"י) בד' החינוך שם. ועי' ציון 194.
  259. ↑ רמב"ם רוצח פ"ט ה"ו – ז; יד רמה שם אות פו ושער"י ש"ד פ"ט בביאורו; מאירי שם.
  260. ↑ עי' ציון 220 ואילך וציון 234.
  261. ↑ אפיקי ים ח"א סי' כו ס"ק ז לד' הרמב"ם שם.
  262. ↑ עי' ציון 5. חי' ר' שמואל ב"ב סי' יח אות א - ד.
  263. ↑ עי' ציון 5.
  264. ↑ עי' ציון 3 ואילך.
  265. ↑ שו"ת משכנות יעקב חו"מ סי' עג.
  266. ↑ עי' שטמ"ק בשם ר"י מיגאש ב"ב כג ב וחי' ר' שמואל ב"ב סי' יח אות ה בביאורו, ועי"ש, שלדעתו זהו מה שמקשה הגמ' שם: וניזיל בתר רובא דעלמא; שע"י ש"ד פ"ט לד' הגמ' שם.
  267. ↑ ע"ע רוב. תורי"ד שם ואפיקי ים ח"א סי' כו ס"ק ד – ה וחי' הגרנ"ט סי' קעב וחי' ר' שמואל שם בביאורו; שע"י שם לד' הגמ' סוטה מד ב ובד' הרמב"ם שהשמיט הגמ' ב"ב שם.
  268. ↑ משנה סוטה מה ב. ועי' ציון 145.
  269. ↑ ע"ע אי אפשר לצמצם ציון 12.
  270. ↑ דברים כא ג.
  271. ↑ גמ' סוטה שם. ועי' ציון 144.
  272. ↑ בכורות יח א.
  273. ↑ דברים שם.
  274. ↑ בכורות שם.
  275. ↑ ברייתא בכורות שם.
  276. ↑ ע"ע ציון 13. גמ' בכורות שם.
  277. ↑ עי' ריצב"ש מובא בהגמ"י רוצח פ"ט אות ב.
  278. ↑ רבינו גרשום ב"ב כג ב; תורי"ד שם.
  279. ↑ רבינו גרשום שם, ועי"ש, שלדעתו זהו מה שמקשה הגמ' שם: ניזיל בתר רובא דעלמא.
  280. ↑ חת"ס שם.
  281. ↑ תורי"ד שם, ועי"ש, שלדעתו זהו מה שמקשה הגמ'שם: ניזיל בתר רובא דעלמא.
  282. ↑ עי' ציון 301 ואילך. חת"ס שם.
  283. ↑ רמב"ם רוצח פ"ט ה"ו ואחרונים דלהלן בדעתו בביאור הגמ' סוטה מד ב, ועי' כס"מ שם שהוא לד' כל האמוראים. ועי' חת"ס ב"ב שם, שאף אם הולכים אחר הרוב, אין רוב מכריע הספק, לסוברים כן, ע"ע רוב, ולענין עגלה ערופה חששה התורה למיעוט ישראל כשהוא קרוב, שהקורבה מוכיחה קצת שבא ממנה, יותר מהרחוקות, שברחוקות יש תרתי לריעותא, שהם רחוקות והם מיעוט כלפי העולם.
  284. ↑ ע"ע רוב.
  285. ↑ חת"ס ב"ב כג ב בד' הכס"מ רוצח פ"ט ה"ו.
  286. ↑ או"ש ואהא"ז שם בביאור הגמ' סוטה שם.
  287. ↑ עי' ציון 143.
  288. ↑ עי' ציון 234. שו"ת דבר אברהם ח"א סי' ד ס"ק ו.
  289. ↑ שע"י ש"ד פ"ט בביאור גמ' סוטה מד ב.
  290. ↑ חי' ר' שמואל ב"ב סי' יח אות ד בביאור הגמ' סוטה שם.
  291. ↑ עי' ציון 274. מאירי שם.
  292. ↑ משנה סוטה מה ב.
  293. ↑ ע"ע ירושלים: קנינה לכל ישראל ושם ציון 276 ואילך.
  294. ↑ דברים כא א.
  295. ↑ עי' גמ' סוטה שם; עי' רמב"ם שם.
  296. ↑ רמב"ם רוצח פ"ט ה"ד.
  297. ↑ מנ"ח מ' תקל אות ט (מ"י).
  298. ↑ תוספתא סוטה פ"ט; רמב"ם רוצח פ"ט ה"ה; מאירי סוטה מד ב.
  299. ↑ ר"י פערלא מנין סה מצות פר' ח בד' החינוך מ' תקל, ועי"ש, שמשמעות הבבלי שאין מביאה, והתוספתא שבציון 297 משובשת.
  300. ↑ מנ"ח שם.
  301. ↑ שו"ת דבר אברהם ח"א סי' ד ס"ק ז.
  302. ↑ משנה סוטה מד ב; רמב"ם רוצח פ"ט ה"ה.
  303. ↑ דברים כא א.
  304. ↑ סוטה מה ב, ועי' רש"י שם ורמב"ן מכות ח א פי' א ועמק הנצעי"ב שופטים פי' סב בביאורם.
  305. ↑ רמב"ם שם; מאירי סוטה מד ב; עמק הנצי"ב שם בבי' הירושלמי סוטה פ"ט ה"ב.
  306. ↑ ע"ע רוב. חת"ס ב"ב כג ב; שע"י ש"ד פ"ט אות קנ.
  307. ↑ ירושלמי סוטה שם לגי' הקה"ע שם והחת"ס ב"ב שם; רמב"ם פיה"מ סוטה פ"ט מ"ב.
  308. ↑ עי' רמב"ם שם; רע"ב שם. ועי' באר שבע סוטה מה ב, ועי' מער"ק שם.
  309. ↑ תוי"ט סוטה פ"ט מ"ב.
  310. ↑ עי' להלן: נודע ההורג. עי' רמב"ן מכות שם פי' ב; מרה"פ שם בביאור הירושלמי שם.
  311. ↑ עי' ציון 493 ואילך. דברים כא ד.
  312. ↑ קר"א סוטה מה ב בד' הרמב"ם רוצח פ"ז ה"ו בביאור מח' ר' אמי ור' אסי מכות י ב.
  313. ↑ תוס' מכות י ב. ועי' ציון 246 ואילך.
  314. ↑ ב"ש סוטה מה ב; מנ"ח מ' תקל אות יא.
  315. ↑ מנחת קנאות לביאור הקה"ע בירושלמי סוטה פ"ט ה"א.
  316. ↑ מנחה חריבה שם מד ב.
  317. ↑ מאירי קידושין נז א; לב אריה חולין פב א ושו"ת עונג יו"ט סי' ו, לסוברים שנאסרת בעריפה, עי' ציון 339 ואילך; קר"א זבחים ע ב וסוטה מז ב לד' הרמב"ם רוצח פ"י ה"ח; מרומי שדה סנהדרין מז ב בד' השאילתות חקת קלז. ועי' ציון 501 ואילך.
  318. ↑ מרכה"מ (חעלמא) רוצח פ"י ה"ו לסוברים שאסורה משעת לקיחה, עי' ציון 344; לב אריה שם לסוברים שנאסרת מחיים, עי' ציון 344 ואילך; קר"א שם לד' תוס' קידושין נז א וכריתות כה א וחולין פב א; עי' מנ"ח מ' תקל אות כג (מ"י); מרומי שדה סנהדרין שם בד' רש"י זבחים ע ב ד"ה ואפילו אווזים. ועי' ציון 579.
  319. ↑ עי' ציון 348 ואילך.
  320. ↑ עי' ציון 353 ואילך.
  321. ↑ שו"ת דבר אברהם ח"א סי' ד אות ד.
  322. ↑ פנ"י קידושין שם; לב אריה חולין שם.
  323. ↑ המקנה קידושין שם; שו"ת בית יצחק או"ח סי' ו; או"ש שם ה"ז.
  324. ↑ ע"ע קונם. שו"ת שו"מ מהדו"ג ח"ב סי' מד; קה"י סוטה סי' ז.
  325. ↑ תו"י יומא סא א (שייך לס א) ד"ה ועגלה ערופה צד א הובא ברע"א על הרמב"ם רוצח פ"י ה"ו; יראים סי' קיב; מאירי שם ופסחים כו א; ב"ש כריתות ו א; עי' משל"מ אבל פי"ד הכ"א, צד א; שו"ת ישועות מלכו יו"ד סי' עא.
  326. ↑ עי' ציון 330. מאירי שם ושם.
  327. ↑ תו"י שם צד ב הובא ברע"א שם; חי' ר' אליקים יומא ס א; שיטמ"ק זבחים מו א; עי' משל"מ אבל פי"ד הכ"א, צד ב.
  328. ↑ ע"ע פדיון קדשים. תוספתא פרה פ"ב ה"ד לגי' הר"ש שם פ"א מ"א הובא במשל"מ רוצח פ"י ה"ו.
  329. ↑ שו"ת שו"מ מהדו"ד ח"א סי' יא, ועי' ציון 330 וצ"ע; שו"ת בית יצחק או"ח סי ו, לסוברים שאיסורה מחיים נלמד מכפרה כקדשים, עי' ציון 359; שו"ת עונג יו"ט סי' ו, לסוברים שאסורה מחיים באיסור עגלה ערופה, עי' ציון 350 ואילך; ערוה"ש חו"מ סי' תכה ס"פ או"ש רוצח פ"י ה"ז; שו"ת דובב מישרים ח"ב סי' יב.
  330. ↑ ע"ע. עי' ציון 322. או"ש שם.
  331. ↑ יראים סי' קיב; מאירי פסחים כו א ויומא ס א; שו"ת חת"ס ח"ו ליקוטים סי' ט; שו"ת שו"מ מהדו"ג ח"ב סי' מד ועי' ציון 328 וצ"ע; שו"ת בית יצחק שם, לסוברים שאיסורה מחיים נלמד מציפורי מצורע, עי' ציון 363; שו"ת עונג יו"ט שם, לסוברים שנאסרת באיסור עגלה ערופה משעת עריפה; שו"ת ישועות מלכו (קרית ארבע) יו"ד סי' עא, לד' הרמב"ם שהשמיט; חזו"א פרה פ"ב ס"ק ז; אבי עזרי שם.
  332. ↑ עי' ציונים 316 ו323.
  333. ↑ אבי עזרי שם.
  334. ↑ עי' ציון 327 ואילך.
  335. ↑ שו"ת עונג יו"ט שם; ערוה"ש שם; חלקת יואב או"ח סי' ה אות ב.
  336. ↑ שו"ת עונג יו"ט שם.
  337. ↑ עי' ציון 367. חלקת יואב שם.
  338. ↑ עי' ציון 317.
  339. ↑ מנ"ח מ' תקל אות מג (מ"י).
  340. ↑ משנה קידושין נו ב ורש"י שם ד"ה המקדש בערלה; רמב"ם רוצח פ"י ה"ו.
  341. ↑ עי' חולין פב א וירושלמי סוטה פ"ט ה"ו.
  342. ↑ עי' ציון 316. מאירי שם נז א.
  343. ↑ עי' להלן: ההבאה.
  344. ↑ שו"ת אבנ"ז או"ח סי' יח אות כז.
  345. ↑ ירושלמי סוטה שם; מרכה"מ (חעלמא) רוצח פ"י ה"ו לד' ר"ל חולין פב א.
  346. ↑ מרכה"מ שם, ועי"ש לד' ר' ינאי שמסתפק בזמן איסורה בחולין שם ובכריתות כה א, שהספק הוא אם ב"ד מקדישים משעת הלקיחה או משעה אחרת, כגון אחר שבררו שאין בה טריפות, או שנתנוה לשומר שלא תמשוך בעול וכד'.
  347. ↑ ע"ע הזמנה ציון 9. שו"ת עונג יו"ט סי' ו, ועי"ש, בד' אביי ורבא סנהדרין מז ב צד ב; שו"ת אבנ"ז שם.
  348. ↑ עי' להלן: ההבאה.
  349. ↑ תנא דבי ר' ישמעאל כריתות כה א ור' המנונא ור' ינאי כריתות כד ב ושם כה א וחולין פב א ור"ל שם.
  350. ↑ כריתות שם וחולין שם.
  351. ↑ מאירי קידושין נז א.
  352. ↑ שו"ת דבר אברהם ח"א סי' ד אות ד.
  353. ↑ משנה סוטה מז א וגמ' כריתות כה א בביאורה ורבה שם כד ב וחולין שם ור' יוחנן שם.
  354. ↑ כריתות שם.
  355. ↑ שו"ת דבר אברהם שם.
  356. ↑ ע"ע הזמנה ציון 24. שו"ת עונג יו"ט שם בד' אביי ורבא סנהדרין שם צד א, וכעי"ז בפנ"י קידושין נז א ד"ה בא"ד ואי מערפו.
  357. ↑ רמב"ם רוצח פ"י ה"ו.
  358. ↑ ע"ע דבר שנעשית מצותו ציון 133 ואילך. פסחים מו א יומא ס א ועוד.
  359. ↑ דברים כא ח. רש"י קידושין נז א וע"ז כט ב וחולין יא א ד"ה כפרה.
  360. ↑ מכילתא משפטים מס' דנזיקין פ"י צד א הובא בקידושין שם ובע"ז שם.
  361. ↑ ע"ע קדושת הגוף קדושת דמים. רש"י קידושין שם ד"ה כקדשים.
  362. ↑ ע"ע צפורי מצורע וע' שעיר המשתלח.
  363. ↑ עי' להלן: העריפה.
  364. ↑ רש"י כריתות כה א ד"ה אף מכשיר, ועי' פנ"י קידושין שם; תוס' קידושין שם ד"ה תנאי היא, ועי"ש, שהוא לאוסרה מחיים, שלאיסורה לאחר עריפה, למדים מכפרה או מערפו שם, וממנה למדים לצפורי מצורע שהצפור החיה אסורה, והיינו ע"כ מחיים, מהצפור החיה למדים לעגלה שאסורה מחיים, ועי' ציון 368.
  365. ↑ דברים שם ד.
  366. ↑ מכילתא שם צד ב; כריתות ו א ורש"י חולין לט א ד"ה אלא זביחה ובכורות ט ב ד"ה עגלה ערופה. ועי' תו"י יומא ס ב (שייך לס א) צד א, שלסוברים שאסורה מעריפה, אינם סוברים דרשה זו, אלא כפרה כקדשים.
  367. ↑ עי' ציון 348.
  368. ↑ תוס' קידושין שם ד"ה כפרה תי' א וע"ז שם ושו"ת דבר אברהם ח"א סי' ד אות ד בביאורו.
  369. ↑ עי' ציון 357. עי' רש"י סוטה מז א ד"ה כיפרה ספיקה ושו"ת דבר אברהם שם בביאורו. ועי' חכמת שלמה קידושין שם, שטעם זה אינו עיקר, אלא כמ"ש תוס' שבציון 363, ועי' שעה"מ שם, שמקור זה הוא לסוברים שציפורי מצורע מותרים מחיים, וע"ע צפורי מצורע.
  370. ↑ עי' ציון 353.
  371. ↑ עי' ציון 573 ואילך. שו"ת דבר אברהם שם.
  372. ↑ עי' ציון 355.
  373. ↑ שו"ת עונג יו"ט שם.
  374. ↑ ע"ע איסורי הנאה ציון 31 וע' מת.
  375. ↑ במדבר כ א. תורי"ד קידושין שם לגירסתו בזבחים שם. ועי' מהר"ם שיק נדה שם, שלמדים מת מעגלה ערופה מחיים, שכתוב בה כפרה כקדשים, עי' ציון 358 ואילך, ואחר שמת אסור, למדים גזרה שוה ממת לעגלה ערופה אחר עריפה.
  376. ↑ קה"י סוטה סי' ז בבי' הגמ' כריתות כד ב שלסוברים שנאסרה מחיים, אף כשנמצא ההורג אסורה, עי' ציון 400 ואילך.
  377. ↑ קה"י שם בבי' הירושלמי סוטה פ"ט ה"ו, שאף שאסורה מחיים, כשנמצא ההורג פוקע איסורה, עי' ציון 405 ואילך.
  378. ↑ ע"ע קדשי מזבח. תוס' נדה נה א; מקור ברוך (גינצבורג) ח"א סי' כג בביאור המכילתא משפטים ק.
  379. ↑ עי' ציון 359.
  380. ↑ ע"ע קדשים.
  381. ↑ עי' ציון 353.
  382. ↑ עי' ציון 365.
  383. ↑ שו"ת צ"צ (הקדמון) סי' יג הובא בשו"ת בית יצחק או"ח סי' יד, ועי" שו"ת בית יצחק שם, שלסוברים שנלמד מוערפו שם שאין התר משום שנעשה מצותו, עי' ציון 368, מותר העור אף לאחר עריפה; זרע אברהם סי' עח ס"ק א.
  384. ↑ עי' ציון 349.
  385. ↑ ע"ע הזמנה ציונים 17 69 88. זרע אברהם שם ס"ק ג.
  386. ↑ חת"ס ע"ז שם.
  387. ↑ עי' ציון 359 ואילך.
  388. ↑ ע"ע קדשי מזבח.
  389. ↑ עי' ציון 543.
  390. ↑ ע"ע הנ"ל. מקור ברוך (גינצבורג) ח"א סי' כג.
  391. ↑ עי' ציון 326.
  392. ↑ עי' ציון 324.
  393. ↑ שו"ת ישועות מלכו (קרית ארהע) יו"ד סי' עא.
  394. ↑ ע"ע ציון 52. תוספתא פרה פ"ב הובא בר"ש שם פ"א מ"א.
  395. ↑ רמב"ם רוצח פ"י ה"ו.
  396. ↑ עי' ציון 348.
  397. ↑ עי' ציון 355.
  398. ↑ ע"ע מוקצה מחמת מצוה. שו"ת עונג יו"ט סי' ו.
  399. ↑ עי' ציון 352 ואילך.
  400. ↑ משנה סוטה מז א וגמ' כריתות כה א.
  401. ↑ עי' ציון 344.
  402. ↑ מרכה"ב (חעלמא) רוצח פ"י ה"ו בביאור הגמ' כריתות שם.
  403. ↑ עי' ציון 348 ואילך.
  404. ↑ כריתות כה א ורש"י שם ד"ה הא איתסרא; שו"ת הרשב"א ח"ה סי' טז; ראשוים ואחרונים דלהלן שכן מבואר בכריתות כה א.
  405. ↑ ע"ע קדושת דמים. או"ש רוצח פ"י ה"ז.
  406. ↑ ירושלמי סוטה פ"ט ה"ו בביאור המשנה שם; רמב"ם רוצח פ"י ה"ח; שעה"מ שם בד' הגמ' סנהדרין מז א; ערול"נ כריתות שם בד' הגמ' חולין פב א. ועי' שו"ת הרשב"א ח"ה סי' טז הובא בכס"מ שם ה"ו, שתמה. ועי' מאירי קידושין נז א, שמה שנראה בתלמוד שאסורה, הוא דרך מו"מ, ועי"ש קידושין שם, שמדרך הסברא נראה לדחות הסוגיא, ועי' שעה"מ שם וערול"נ כריתות שם, שהיא מחלוקת הסוגיות.
  407. ↑ מאירי שם וסוטה מז א לד' הרמב"ם שם; קר"א סוטה שם.
  408. ↑ קר"א שם. ועי"ש, שטעם זה הוא לסוברים שאין בה קדושה, עי' ציון 316.
  409. ↑ כס"מ שם, וכעי"ז בפנ"מ שם, שהוא הקדש טעות. ועי' אהא"ז שם, שהוא לד' ראב"ע כתובות נד ב, שאף על פי שנתקיים קצת דינה, שהורידוה לנחל איתן, מ"מ על דעת שלא יתקיים כל דינה, לא היקדישוה, והגמ' כריתות כה כד' חכמים בכתובות שם, שדעתו להקדיש אף שנתקיים מקצת הדין. ועי' קר"א שם, שטעם זה הוא לסוברים שיש בה קדושה, עי' ציון 317.
  410. ↑ חת"ס חולין פב א.
  411. ↑ או"ש שם ה"ז.
  412. ↑ עי' להלן: נודע ההורג. אבי עזרי שם.
  413. ↑ עי' ציון 355.
  414. ↑ שו"ת עונג יו"ט סי' ו.
  415. ↑ משנה סוטה מז א.
  416. ↑ דברים כא ד ועוד.
  417. ↑ ר"ה י א. רש"י סוטה מו א ד"ה עגלה.
  418. ↑ משנה פרה פ"א מ"א.
  419. ↑ דברים שם ג.
  420. ↑ רמב"ם פיהמ"ש פרה שם; ר"ש שם.
  421. ↑ עי' רמב"ם רוצח פ"י ה"ב; ר"ש שם.
  422. ↑ באר שבע סוטה מו א; עמק הנצי"ב שופטים פי' סג; חזו"א פרה סי' א ס"ק ט. וע"ע כבש ציון 37 ואילך וע' פר.
  423. ↑ מנ"ח מ' תקל בד' הרמב"ם שם.
  424. ↑ משל"מ שם בד' הרמב"ם שם.
  425. ↑ חזו"א שם בד' תוס' ר"ה שם.
  426. ↑ רמב"ם שם.
  427. ↑ משנה סוטה מה ב; רמב"ם רוצח פ"י ה"ג.
  428. ↑ ברייתא שם מו א; רמב"ם שם.
  429. ↑ דברים כא ג.
  430. ↑ דברים שם.
  431. ↑ ברייתא שם וגמ' שם בביאורה.
  432. ↑ רמב"ם שם ה"ד.
  433. ↑ כס"מ שם.
  434. ↑ רש"י סוטה מו א ד"ה א"כ וכו' שלא בשעת עבודה וד"ה אלא בשעת עבודה בביאור הגמ' שם; רמב"ם רוצח פ"י ה"ג; עי' ראשונים שבציון 435.
  435. ↑ רש"י שם בביאור הגמ' שם; רמב"ם שם.
  436. ↑ ר"ש שבציון 438.
  437. ↑ עי' רמב"ם רוצח פ"י ה"ג ופרה אדומה פ"א ה"ז; תוס' פסחים כו ב בביאור הגמ' סוטה מו א.
  438. ↑ עי' ראשונים שבציונים 434 ו438, שבארו הגמ' סוטה שם באופנים אחרים.
  439. ↑ פסחים כו ב ב"מ ל א; עי' רמב"ם רוצח פ"י ה"ג ופרה אדומה פ"א ה"ז.
  440. ↑ עי' רמב"ם שם ושם ומרה"פ סוטה פ"ט ה"ה בדעתו.
  441. ↑ ירושלמי סוטה פ"ט ה"ה; ר"ש פרה פ"ב מ"ג בביאור הגמ' סוטה מו א.
  442. ↑ עי' בבלי סוטה שם וירושלמי סוטה שם.
  443. ↑ ירושלמי סוטה שם.
  444. ↑ ע"ע. ירושלמי שם.
  445. ↑ סוטה מו א וירושלמי שם פ"ט ה"ה.
  446. ↑ ירושלמי שם.
  447. ↑ ע"ע בעל מום ציון 27. משנה סוטה מה ב; רמב"ם רוצח פ"י ה"ב. ועי' רבינו גרשום חולין יא ב שפסולה, ועי' מקור ברוך (גינצבורג) ח"א סי' כג שט"ס היא, ועי' זרע אברהם שו"ת סי' כ אות לא, ועי' ציון 449.
  448. ↑ במדבר יט ב.
  449. ↑ ספרי שם פיס' קכג; סוטה שם מו א. ועי' קר"א שם, שאין ללמוד מקרבנות, לפי שהם פסולים משום "הקריבהו נא לפחתך", ע"ע בעל מום, ואינו שייך בעגלה, שאינה קרבה. ועי' מרכה"מ (חעלמא) שם, שנלמד ממה שנאמר בה עול, ודורשים: עול פוסל בה, ואין מומים פוסלים בה, וצ"ע.
  450. ↑ תרועת מלך ר"ה סי' מ ס"ק ז בד' ר' גרשום שבציון 446.
  451. ↑ חולין יא א; ירושלמי סוטה פ"ט ה"ה הובא בכס"מ רוצח פ"י ה"ב; רמב"ם שם.
  452. ↑ דברים כא ח. רש"י קידושין נז א וע"ז כט ב וחולין יא א ד"ה כפרה.
  453. ↑ חולין שם; רמב"ם שם.
  454. ↑ ע"ע קרבנות. רש"י שם ד"ה כפרה.
  455. ↑ משאת המלך סי' שטז.
  456. ↑ דברים שם ו
  457. ↑ עי' קר"ס שם ומער"ק שם בביאורו.
  458. ↑ עי' ציון 405.
  459. ↑ קר"א זבחים ע ב.
  460. ↑ עי' ציון 452 ואילך.
  461. ↑ עי' ציון 448. מנ"ח מ' תקל אות טו (מ"י).
  462. ↑ קר"א סוטה מו א; מנ"ח מ' תקעא אות ו (מ"י ).
  463. ↑ ע"ע קרבנות וע' אתנן זונה ציון 93. מנ"ח שם.
  464. ↑ עי' ציון 450 ואילך.
  465. ↑ קר"א שם.
  466. ↑ דברים כא ח. רש"י קידושין נז א וע"ז כט ב וחולין יא א ד"ה כפרה.
  467. ↑ ע"ע מחוסר אבר. ירושלמי סוטה פ"ט ה"ה; מנ"ח מ' תקל אות טו בד' הרמב"ם רוצח פ"י ה"ב. ועי' כס"מ רוצח פ"י ה"ב, שתמה על השמטת הרמב"ם, ועי' להלן. ועי' ציון 446.
  468. ↑ עי' ציון 456. מער"ק רוצח פ"י ה"ב.
  469. ↑ ר"ש נגעים פי"ד מ"ה; רוח אליהו ומרכה"מ (חעלמא) שם וקר"א סוטה מו א לד' הרמב"ם שם, שהבבלי פסל טרפה, עי' ציון 450, ולא הזכיר שמחוסרת אבר פסולה, ועי' מרכה"מ (חעלמא) שם ושו"ת ביה"ל ח"א סי' מג ס"ק ה ושו"ת שרידי אש ח"א סי' קעג, שהוא מחולין קמ א, ועי' משאת המלך סי' שטז, שפסול טרפה נלמד משעיר המשתלח, עי' ציון 454, ובשעיר המשתלח אין פסול מחוסר אבר, ע"ע.
  470. ↑ ע"ע מחוסר אבר.
  471. ↑ מרה"פ שם ד"ה אפילו, לד' הרמב"ם שהשמיט.
  472. ↑ ע"ע מחוסר אבר.
  473. ↑ עי' ציון 466.
  474. ↑ פלתי סי' מד סוף ס"ק ט. ועי' מנ"ח שם אות ח ושו"ת שרידי אש שם שתמהו.
  475. ↑ מנ"ח מ' רפו אות ח (מ"י).
  476. ↑ קר"א סוטה מו א; מנ"ח מ' רצג אות י לענין מחוסר זמן ואות טו לענין יוצא דופן; שו"ת ביה"ל ח"א סי' מג ס"ק ז לד' הבבלי שבציון 468; שו"ת ישועות מלכו (קרית ארבע) יו"ד סי' עא; שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' קל, לסוברים שבפרה אדומה כשרים, ע"ע פרה אדומה. וע"ע יוצא דופן ציון 242 וע' מחוסר זמן וע' נרבע.
  477. ↑ עי' ציון 452 ואילך. מנ"ח מ' תקל אות טו (מ"י) לענין מחוסר זמן יוצא דופן ונרבע; שו"ת ביה"ל שם ס"ק ו לד' הירושלמי שבציון 466; שו"ת בית יצחק שם, לסוברים שבפרה אדומה פסולים, ע"ע פרה אדומה. וע"ע יוצא דופן ציון 241 וע' מחוסר זמן וע' נרבע.
  478. ↑ עי' ציון 448. מנ"ח שם.
  479. ↑ מנ"ח מ' רצג אות טו בד' הרמב"ם רוצח פ"י ה"ב.
  480. ↑ עי' ציון 533.
  481. ↑ מקור ברוך (גינצבורג) ח"א סי' כג.
  482. ↑ ע"ע בן פקועה ציון 168.
  483. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 167.
  484. ↑ שו"ת בית יצחק יו"ד סי' קל אות ב.
  485. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 183.
  486. ↑ עי' ציון 475.
  487. ↑ עי' ציון 476.
  488. ↑ שו"ת בית יצחק שם; מקור ברוך (גינצבורג) ח"א סי' כג.
  489. ↑ מדרש תנאים דברים כא ג; רמב"ם רוצח פ"ט ה"ב; עי' רש"י בכורות יז ב ד"ה אפשר לצמצם.
  490. ↑ דברים כא ג. מדרש תנאים שם.
  491. ↑ ר' גרשום בכורות יח א ד"ה יביאו עגלה אחת.
  492. ↑ עי' רמב"ם רוצח פ"ט ה"ב ופ"י ה"י.
  493. ↑ החינוך מ' תקל.
  494. ↑ משנה סוטה מה ב; רמב"ם רוצח פ"ט ה"ב.
  495. ↑ דברים כא ד.
  496. ↑ ספרי דבי רב דברים שופטים פי' רז בביאור הספרי שם.
  497. ↑ דבר שאול סוטה סי' עא אות כז.
  498. ↑ מנ"ח מ' תקל בד' ר' אמי ור' אסי מכות י ב.
  499. ↑ מנ"ח שם בד' הרמב"ם שם פ"ז ה"ו.
  500. ↑ שו"ת דבר אברהם ח"ב סי' כ ס"ק יא, ועי"ש, בד' בעל מנחה חריבה.
  501. ↑ דברים כא ד.
  502. ↑ רמב"ם רוצח פ"ט ה"ב, ועי' כס"מ שם, ועי' שמחת עולם שם וארצוה"ח סי' כז ארץ יהודה ס"ק א, שהוא לסוברים שצריך קרא כדכתיב, וע"ע; מרה"פ סוטה פ"ט ה"ה (מב ב) ד"ה ודכוותה לסוברים שנחל איתן היינו נהר, ע"ע נחל איתן.
  503. ↑ עי' ציון 316.
  504. ↑ מהר"ץ חיות סוטה מה ב ושו"ת דבר אברהם ח"א סי' ד אות ד לד' הרמב"ם שם.
  505. ↑ רש"י סוטה מה ב בביאור המשנה שם, ועי' שמחת עולם שם, שהוא לסוברים שאין צריך קרא כדכתיב, ע"ע, ועי' תוי"ט שם, שלרמב"ם שבציון 501 ביאור אחר במשנה, וע"ע נחל איתן; מרה"פ סוטה פ"ט ה"ה (מב ב) ד"ה ודכוותה לסוברים שנחל איתן הוא ארץ קשה, ע"ע נחל איתן; שו"ת דבר אברהם ח"א סי' ד בד' הרמב"ם שם.
  506. ↑ דברים שם ו.
  507. ↑ עי' ספרי דברים שופטים פיסקא רז ושו"ת חכם צבי סי' לב בביאורו.
  508. ↑ עי' ציון 317.
  509. ↑ ספרי דבי רב שם; שו"ת דבר אברהם שם.
  510. ↑ דברים שם ד.
  511. ↑ ע"ע נחל איתן. מהר"ץ חיות שם.
  512. ↑ כריתות כו א; רמב"ם רוצח פ"י ה"י. וע"ע יום הכפורים ציון 1439.
  513. ↑ תוס' הרא"ש הוריות ו א בביאור הגמ' שם. וע"ע אים כפרה למתים ציון 25 ואילך.
  514. ↑ דברים כא ח.
  515. ↑ הוריות שם; כריתות כו א. ועי' ספרי דברים שם.
  516. ↑ ציון 513.
  517. ↑ תוס' יומא סד א וחולין פב א וכריתות כה א; פנ"מ סוטה פ"ט ה"ה וקר"א זבחים ע ב בד' רבנן דקיסרין בירושלמי שם. ועי' ציון 580.
  518. ↑ ס' הישר (חלק התשובות) סי' נב; פנ"מ שם וקר"א שם בד' חד סבא בירושלמי שם; שו"ת שרידי אש סי' לה בד' הרמב"ם שחיטה פי"ב ה"ו. ועי' ציון 581.
  519. ↑ מנחות יח ב וחולין קלג א; ועי' זי"ר ילקוט שמעוני ד"ה בעלי מומין מנין. ועי' רש"ש סוטה מה ב ושו"ת בית יצחק או"ח סי' לה, שהוא לר' שמעון שדורש ו' מוסיף על ענין ראשון, ע"ע ציון 111.
  520. ↑ דברים כא ה. רש"י חולין שם ד"ה עריפת עגלה.
  521. ↑ עי' מאירי סוטה מד ב; רש"ש סוטה מה ב ושו"ת בית יצחק שם בביאור סתימת המשנה שם ובד' הרמב"ם שהשמיט, ועי"ש ושם, שהוא לסוברים שאין דורשים ו מוסיף על ענין ראשון, ע"ע: לרבות; כתר המלך רוצח פ"ט ה"ג, ועי"ש, שכוונת הברייתא על האמירה, עי' להלן ציון 598.
  522. ↑ מאירי שם מד ב.
  523. ↑ אברבנאל דברים כא א; אדרת אליהו שם ה.
  524. ↑ זי"ר שם.
  525. ↑ משנה מגילה כ ב; רמב"ם רוצח פ"י ה"ה.
  526. ↑ דברים כא ח. רש"י קידושין נז א וע"ז כט ב ד"ה כפרה.
  527. ↑ גמ' שם כא א; רמב"ם שם.
  528. ↑ משנה סוטה מה ב; ספרי דברים פי' רז; רמב"ם רוצח פ"ט ה"ג.
  529. ↑ ספרי דבי רב שם.
  530. ↑ משנה סוטה מה ב; ספרי דברים פי' רז; רמב"ם רוצח פ"ט ה"ג.
  531. ↑ דברים כא ד.
  532. ↑ ויקרא ה ח. גמ' שם מו ב.
  533. ↑ שמות יג יג. ספרי שם.
  534. ↑ ירושלמי סוטה פ"ט ה"ה הובא במאירי סוטה מד ב.
  535. ↑ עי' ציון 531. תורת הקנאות שם מו ב.
  536. ↑ ע"ע מליקה. שיי"ק שם.
  537. ↑ מאירי שם; פנ"מ שם.
  538. ↑ ע"ע הנ"ל. פנ"מ שם.
  539. ↑ ע"ע חטאת העוף: מליקתה. כתר המלך רוצח פ"ט ה"ג.
  540. ↑ קר"א זבחים ע ב ומקור ברוך (גינצבורג) ח"א סי' כג, לסברת הגמ' חולין כ ב: וכי מתה עומד וחותך.
  541. ↑ רמב"ם רוצח פ"ט ה"ג.
  542. ↑ ת"י דברים כא ד.
  543. ↑ דברים שם.
  544. ↑ מקור ברוך (גינצבורג) ח"א סי' כג.
  545. ↑ זבחים ע ב; פנ"מ סוטה פ"ט ה"ה וקר"א שם בד' ר' ינאי בירושלמי שם.
  546. ↑ דברים כא ח. רש"י קידושין נז א וע"ז כט ב וחולין יא א ד"ה כפרה.
  547. ↑ זבחים שם.
  548. ↑ ע"ע שחיטה. עי' ציון 516. תוס' יומא סד א וחולין פב א וכריתות כה א.
  549. ↑ שו"ת שרידי אש סי' לה בד' הרמב"ם שחיטה פי"ב ה"ו ובד' ס' הישר (חלק התשובות) סי' נב. ועי' ציון 517.
  550. ↑ קר"א זבחים ע ב; שו"ת אחיעזר ח"ב יו"ד סי' ז אות ג.
  551. ↑ שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' קל אות ד, ועי"ש, שלסוברים שבן פקועה כשר בעגלה ערופה, עי' ציון 481 ואילך, אפשר בענין שלא תהיה נבילה, ולדעתם אין העריפה מטהרת.
  552. ↑ פנ"מ שם וקר"א שם בד' חד סבא בירושלמי שם; תוס' מנחות קא ב.
  553. ↑ עי' ציון 581.
  554. ↑ שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' קל; מקור ברוך (גינצבורג) ח"א סי' כג לד' רש,י מנחות קא ב ד"ה עגלה ערופה ותו"י יומא סד א.
  555. ↑ רמב"ם אבה"ט פ"ג הי"ג.
  556. ↑ עי' ציון 450.
  557. ↑ קה"ע שם.
  558. ↑ קר"א שם, לפי שלדעת הבבלי אף מליקת טרפה אינה מטהרת, לסוברים כן, ע"ע טרפה ציון 823 ואילך וע' מליקה וע' נבלה.
  559. ↑ ע"ע כל הנ"ל.
  560. ↑ עי' ציון 547. שו"ת ישועות מלכו (קרית ארבע) יו"ד סי' עא; שו"ת אחיעזר ח"ב סי' ז.
  561. ↑ ע"ע הנ"ל.
  562. ↑ שו"ת אחיעזר שם.
  563. ↑ עי' ציון 349 ואילך.
  564. ↑ עי' ציון 350.
  565. ↑ עי' ציון 353 ואילך.
  566. ↑ שו"ת ישועות מלכו (קרית ארבע) שם.
  567. ↑ שו"ת אחיעזר שם.
  568. ↑ דברים כו ו.
  569. ↑ חולין יא א ותוס' שם. ועי' מנ"ח מ' תקל אות כ (מ"י), שתמה על השמטת הרמב"ם.
  570. ↑ מנחה חריבה סוטה מז ב בד' הרמב"ם שהשמיט, לד' ר' יוחנן שם מו ב, הדורש הכתוב באופן אחר.
  571. ↑ מקור ברוך (גינצבורג) ח"א סי' כג.
  572. ↑ תרועת מלך ר"ה סי' מ.
  573. ↑ מקור ברוך (גינצבורג) ח"א סי' כג.
  574. ↑ משנה סוטה מז א לענין נמצא ההורג, ועי' שו"ת קול מבשר ח"א סי' ע שה"ה בלא נמצא ההורג; כריתות ו א לגי' רש"י שם ותוס' קידושין נז א וע"ז כט ב; רמב"ם רוצח פ"י ה"ו.
  575. ↑ דברים כא ד.
  576. ↑ כריתות שם לגי' רש"י שם ותוס' קידושין שם וע"ז שם; קרית מלך שם.
  577. ↑ ספרי דבי רב דברים שופטים פי' רז.
  578. ↑ מנ"ח מ' תקל אות כ (מ"י) ומ' קמו צד א; שו"ת קול מבשר ח"א סי' ע, צד א.
  579. ↑ מנ"ח שם צד ב; שו"ת קול מבשר שם, צד ב.
  580. ↑ ע"ע אסורי הנאה ציון 139. מנ"ח שם; שו"ת דבר אברהם ח"א סי' ד אות ד בהגהה בד' הרמב"ם שם, ועי"ש שאף לסוברים שהיא כקדשים ממש, עי' ציון 317, היינו רק לענין איסוה"נ, ולשאר דיניה כגון קבורתה, אין לה דיני קדשים.
  581. ↑ עי' ציון 516. תוס' יומא סד א וחולין פב א.
  582. ↑ עי' ציון 517. ס' הישר (תשובות) סי' נב; תו"י יומא סד א פי' ב.
  583. ↑ ציון 83 ואילך.
  584. ↑ חולין כג ב.
  585. ↑ דברים כא ד. גמ' שם כד א.
  586. ↑ רש"י חולין שם ד"ה וערפו. ועי' חכמ"ש שם, ששנה בתיבת העגלה, ועי' תורת חיים ומרומי שדה שם, ששנה בתיבת הערופה.
  587. ↑ כריתות כה א לד' רבא.
  588. ↑ משנה סוטה מה ב; רמב"ם רוצח פ"ט ה"ג.
  589. ↑ ספרי דברים פי' רט; רמב"ם רוצח פ"ט ה"ג. ועי' באר שבע הוריות ג ב, שתמה שבמשנה משמע שרוב מספיק, ועי' שיירי כנה"ג בלשונות הרמב"ם, שמקורו מן הברייתא שבגמ'.
  590. ↑ ספרי שם.
  591. ↑ דברים כא ו.
  592. ↑ דברים שם ג. משך חכמה שם.
  593. ↑ מנ"ח מ' תקל.
  594. ↑ סוטה מו ב; רמב"ם רוצח פ"ט ה"ג.
  595. ↑ דברים כא ו. סוטה שם.
  596. ↑ דברים כא ז. משנה סוטה מה ב; רמב"ם רוצח פ"ט ה"ג.
  597. ↑ דברים שם.
  598. ↑ העמק דבר דברים שם.
  599. ↑ דברים כא ח; משנה סוטה מו א; רמב"ם רוצח פ"ט ה"ג.
  600. ↑ ספרי דברים פי' רי; רמב"ם רוצח פ"ט ה"ג.
  601. ↑ ספרי דבי רב שם שופטים פי' רח.
  602. ↑ משנה סוטה מד ב ורש"י שם ד"ה עגלה ערופה ומשנה שם לב א ורש"י שם ד"ה פרשת עגלה; רמב"ם רוצח פ"ט ה"ג.
  603. ↑ דברים כא ז.
  604. ↑ שם כז יד.
  605. ↑ ע"ע ברכות וקללות ציון 21 וע' לשון הקדש ציון 146. גמ' סוטה מד ב.
  606. ↑ דברים כא ה. ספרי שם שופטים פי' רח.
  607. ↑ ספרי דבי רב שם ומנ"ח מ' תק"ל בד' הרמב"ם שהשמיט.
  608. ↑ ספרי דבי רב דברים שופטים פי' רח, ועי"ש, שחללים גרועים מבעלי מומים, ולא נתרבו, עי' ציון 605.
  609. ↑ מנ"ח מ' תקל.
  610. ↑ עי' ציון 595. אבי עזרי רוצח פ"ט ה"ד.
  611. ↑ עי' ציון 608.
  612. ↑ מנ"ח מ' תקל.
  613. ↑ עי' ציון 3.
  614. ↑ תורת הקנאות סוטה מו א, ועי"ש, שזהו מה שאמר ר' עקיבא בברייתא, שם מז ב, שב"ד שראו את ההורג, אינם מביאים עגלה, לפי שאינם יכולים לומר עינינו לא ראו.
  615. ↑ הערות הגרי"ש אלישיב שם לח ב בשם אחרונים.
  616. ↑ הערות הגרי"ש שם בשם אחרונים אחרים.
  617. ↑ מחול הכרם סוטה מז ב אות עו.
  618. ↑ משנה סוטה מז א; רמב"ם רוצח פ"ט הי"ב.
  619. ↑ ציון 399 ואילך.
  620. ↑ ע"ע עדים.
  621. ↑ משנה סוטה מז א; רמב"ם רוצח פ"ט הי"ב.
  622. ↑ דברים כא א.
  623. ↑ גמ' סוטה שם. ומה שאינו נאמן כשאר ע"א הנאמן באיסורים, עי' שו"ת חמד"ש אה"ע סי' כג ס"ק סג, שהוא לפי שמעיד שמכיר את ההורג, עי' ציון 638, ומוציאו מחזקת כשרותו, ועי' קוה"ע סי' סג ס"ק ב בהשמטות, שהוא לפי שלידיעה ע"א אינו נאמן, וע"ע עד אחד.
  624. ↑ ע"ע עד אחד. פלתי סי' לט ס"ק ז.
  625. ↑ ע"ע עד אחד. סוטה מז ב.
  626. ↑ פלתי שם; חמד"ש שם; קוה"ע שם.
  627. ↑ ע"ע עדים.
  628. ↑ דברים כא א.
  629. ↑ סוטה שם. ועי' ציון 622.
  630. ↑ ע"ע עדים.
  631. ↑ אבי עזרי רוצח פ"ט ה"ד ס"ק ב.
  632. ↑ עמק הנצי"ב דלהלן בד' הרמב"ם דלהלן. ועי' ציונים 113 ו661 טעמים אחרים.
  633. ↑ רמב"ם רוצח פ"ט הי"ב ועמק הנצי"ב דברים פי' סב בביאורו.
  634. ↑ דברים כא א.
  635. ↑ עי' מגדל עוז שם.
  636. ↑ אבי עזרי רוצח פ"י ה"ו.
  637. ↑ מנחה חדשה סוטה מז ב (בדפוס מו) בד' רש"י שם ד"ה אפילו אחד; חזו"י תוספתא סוטה פי"ד ה"א.
  638. ↑ מנחה חדשה שם בד' רש"י שם א ד"ה שנים אומרים.
  639. ↑ ירושלמי סוטה פ"ט ה"א; שיי"ק סוטה פ"א ה"א לד' חכמים לפי' א ובד' ר"ע לד' הרמב"ם רוצח פ"ט הי"ב; זרע אברהם סי' עח ס"ק ה בד' רש"י תמורה כב ב ד"ה אחת בעדרו.
  640. ↑ שו"ת חמדת שלמה אה"ע סי' כג ס"ק סב; זרע אברהם שם.
  641. ↑ שו"ת חמדת שלמה שם.
  642. ↑ זרע אברהם שם.
  643. ↑ מאירי סוטה מז א, ועי' גמ' סוטה שם ב ושיי"ק סוטה שם בד' ר"ע לפי' א ובד' חכמים לד' הרמב"ם שם; עי' רש"י תמורה שם ד"ה ל"א.
  644. ↑ עי' ציון 638.
  645. ↑ דברים כא ז.
  646. ↑ ירושלמי שם; ספרי דבי רב.
  647. ↑ ע"ע אין עד נעשה דיין: בדיני נפשות.
  648. ↑ עי' ציון 204 ואילך. מנחת קנאות סוטה מז ב.
  649. ↑ מנ"ח מ' תקל.
  650. ↑ מנ"ח שם.
  651. ↑ עי' ציון 636.
  652. ↑ מנחה חדשה סוטה מז ב (בדפוס מו).
  653. ↑ עי' ציון 637.
  654. ↑ מנחה חדשה שם.
  655. ↑ עי' ציון 623 ואילך.
  656. ↑ עי' ציון 628.
  657. ↑ ע"ע.
  658. ↑ אבי עזרי רוצח פ"ט ה"ד אות ב. ועי"ש, שאף על פי שבכל הרוג ההורג יודע שהרגו, ומוכרח שחיוב עגלה ערופה הוא אף על פי שההורג יודע, מכל מקום כשמעיד לנו היינו שיש יודעים חוץ מההורג, ולכך אין עורפים.
  659. ↑ עי' ציון 630.
  660. ↑ אבי עזרי שם.
  661. ↑ ראשונים דלהלן, דלהלן. ועי' ציונים 113 ו631 טעמים אחרים.
  662. ↑ עי' רש"י סוטה מז א ד"ה בטלה עגלה ערופה; מאירי שם בביאור המשנה שם.
  663. ↑ ע"ע הרג ציון 3 ואילך וע' חיבי מיתות בית דין ציון 210 ואילך. כתובות לז ב וסוטה מז ב; רמב"ם רוצח פ"י ה"ח.
  664. ↑ במדבר לה לג. כתובות שם וסוטה שם. ועי' תוס' כתובות שם, שהוא לסוברים שמיתת חנק חמורה ממיתת סייף, ועי' ציון הבא 664.
  665. ↑ דברים כא ט. ירושלמי סוטה פ"ט ה"ו; רש"י דברים שם; רמב"ם שם; מאירי סוטה שם. ועי' תוס' כתובות שם, שהוא לסוברים שמיתת חנק קלה ממיתת סייף.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:עגלה_ערופה&oldid=137364"