אנציקלופדיה תלמודית:עדית בינונית וזיבורית

הגדרת הערך - סוגים שונים של קרקע, שיש הבדל ביניהם לענין דינים הקשורים לגביית ממון.

פתיחה

בלשון רבותינו זכרונם לברכה עידית וזיבורית^[1] ענין טוב ורע^[2], ובינונית היא הממוצעת בין עידית וזיבורית^[3], ונתייחדו למינים שונים של קרקעות^[4]. זיבורית הוא שדה לא טוב^[5], הפחות והרע^[6], הפחות שבנכסים^[7], שכן סבוני כדבורים^[8], תרגומו: זיבורייתא^[9], ואומרים לדבורה: לא מדובשך ולא מעוקצך^[10], שקרקע רעה לפעמים הטורח רב יותר מהריוח^[11]. ועידית הוא ההיפך^[12], המובחר שבנכסים^[13], הנאה שבכל קרקעותיו^[14], ועידית משמעו יופי^[15], נאות יעקב^[16], תרגומו: עידית בית יעקב^[17], ונאות אלהים^[18], תרגומו: עידית אלהים^[19], שכן בלשון יוון ורומי עידית פירושו מקדש ומקום מיוחד לכהנים לבדם^[20].

על "עידית כשהיא באה במובן אחר, לענין בעור-שביעית*, עי' להלן^[21]. על "זיבורית" כשהיא באה במובן אחר, לענין טבילת כלים^[22], עי' להלן^[23].

עידית, בינונית וזיבורית, נדונו בהם לענין דינים מסויימים, אם הם מוגדרים ביחס לקרקעות האדם שבאים לגבות ממנו או אדם אחר, או לקרקעות העולם:

גדרם לענין תשלומי נזק

לענין תשלומי-נזק*, שהמזיק משלם מהעידית^[24], נחלקו אמוראים בדעת תנאים:

א) לדעת רבינא^[25], מחלוקת תנאים בדבר: א) ר' ישמעאל סובר ששמים על פי קרקעותיו של ניזק^[26], שאם היתה עידית של ניזק שווה כזיבורית של מזיק, נותן לו זיבורית^[27], שלדעתו מה שנאמר: מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם^[28], היינו מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק^[29], שכן יש ללמוד גזרה-שוה*^[30] במה שנאמר שם: ובִער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם^[31], נאמר שדה למטה - לענין תשלומים^[32]: מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם^[33] - ונאמר שדה למעלה - לענין נזק^[34]: ובִער בשדה אחר^[35] - מה שדה האמור למעלה של ניזק, אף שדה האמור למטה של ניזק^[36]. ב) ור' עקיבא סובר, ששמים לענין תשלומי נזק בקרקעותיו של מזיק^[37], שאם היתה עידית של ניזק שווה כזיבורית של מזיק, נותן לו זיבורית^[38], שלדעתו מה שנאמר: מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם^[39], היינו מיטב שדהו של המשלם, דהיינו המזיק^[40], ואינו בא אלא ללמד שגובים לנזקים מן העידית^[41] של מזיק^[42], שאם אין לו מעות ורוצה לפרוע לו קרקע בשומא צריך ליתן לו מקרקע מעולה שלו^[43].

ב) ולדעת אביי, הכל מודים ששמים על פי קרקעותיו של מזיק^[44], ומחלוקת התנאים מתפרשת בענין אחר: לר' ישמעאל השומא על פי קרקעותיו של מזיק היא מתקנת-חכמים*, מפני תיקון העולם*^[45], אבל מדין תורה השומא היא על פי קרקעותיו של ניזק^[46]. ולדעת ר' עקיבא אף מדין תורה השומא על פי קרקעותיו של מזיק^[47].

להלכה פסקו ראשונים שכשגובים תשלומי נזק מקרקע, גובים מן הקרקע המעולה שבנכסי המזיק^[48], ואפילו אם זיבורית של מזיק טובה כעידית של ניזק^[49], או טובה ממנה^[50], אינו מקבל ממנו, אלא מגבים לו מעידית שבנכסי המזיק^[51], שאף על פי שהם סוברים כרבינא שמחלוקת תנאים בדבר^[52], ההלכה כר' עקיבא מחבירו^[53] אף נגד ר' ישמעאל^[54].

גדרם לענין גבית מלוה

לענין גבית-מלוה*, שאמרו חכמים שהמלוה גובה מקרקע בינונית של הלווה^[55], נחלקו אמוראים אם גדר הקרקע הבינונית הוא ביחס לקרקעות הלווה או לקרקעות שאר אדם^[56]: א) לדעת רב נחמן, בשלו הן שמים^[57], כלומר בקרקעות הלווה^[58], שכשאמרו חכמים בעל חוב בבינונית, בקרקעות של לווה שמים אותו ומגבים לחבירו^[59], שאם יש ללווה שדה שהיא בינונית לכל אדם, ואצלו היא עידית, ששאר שדותיו גרועות הימנה, אין בעל חוב גובה הימנה^[60], ולפיכך שנים שהוציאו שטר-חוב* זה על זה - וחובת שניהם שוים בסך אחד, וכגון שלווה ראובן משמעון בניסן מנה^[61] לפורעו שנה לאחר מכן^[62], וחזר שמעון ולוה מראובן באייר מנה^[63], לפורעו שנה לאחר מכן^[64], שהכל מודים שזה וזה גובה^[65] - ולאחד מהם יש עידית ובינונית ולאחד מהם יש זיבורית, זה וזה גובה^[66], שיש רווח בזה לבעל הזיבורית^[67], שאם יגבה בעל הזיבורית תחילה, יגבה בינונית של זה^[68], והרי הבינונית שבאה לידו היא לגביו עידית^[69], שבשלו הן שמים, ועכשיו אין לו אלא בינונית של העולם וזיבורית^[70], והבינונית היא לגביו עידית^[71], ואין בעל החוב גובה אותה, אלא מן הזיבורית^[72], שכן שנינו: עידית וזיבורית, בעל חוב בזיבורית^[73], ואם יגבה בעל הבינונית תחילה, גובה הזיבורית^[74], ויש אצלו עידית ובינונית וזיבורית, וגובה בעל הזיבורית קרקע בינונית^[75]. ב) ולדעת רב ששת, בשל כל אדם הם שמים^[76], ובינונית היא השוה לכל אדם, שהיא בינוניתלגבי עידית ולגבי זיבורית של כל העולם^[77], ולפיכך שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה, ולאחד מהם יש עידית ובינונית ולאחד מהם יש זיבורית, זה וזה עומד בשלו^[78], שכיון שבשעת הגביה שניהם באים כאחד^[79], שהרי שניהם הוציאו שטרותיהם בבית-דין*^[80], נותנים בית דין הקרקע הבינונית לבעל זיבורית תחילה, ושוב גובים אותה ממנו, הילכך אין גובים מזה על זה, אלא זה וזה עומד בשלו^[81], שאפילו אם יבוא בעל הזיבורית ויטל הבינונית תחילה, אינה מועילה לו, שכשיבוא בעל בינונית ויגבה מבעל הזיבורית בינונית שלו הוא נוטל^[82].

במקום אחר בתלמוד, אמרו במשא ומתן שהברייתא בה שנינו: בינונית וזיבורית, בעל חוב בבינונית^[83], סוברת בשל עולם הם שמים^[84]. והברייתא בה שנינו: בינונית וזיבורית, בעל חוב בזיבורית^[85], יש שנקטו שסוברת שבשל עולם הם שמים^[86]. ויש שנקטו שסוברת שבשלו הם שמים^[87]. ובמסקנת התלמוד, נחלקו ראשונים: א) יש הגורסים שלא נזכר שם דבר לענין דין זה^[88], ונחלקו ראשונים לגירסא זו: יש המפרשים שבשלו הם שמים^[89]. ויש המפרשים שבשל עולם הם שמים^[90]. ויש מהאחרונים המפרשים בדעת ראשונים, שאינו ענין כלל לדין שומא בשל עולם או בשלו^[91]. ב) ויש מהראשונים גורסים שהכל מודים שבשל עולם הם שמים^[92]. ג) ויש הגורסים שהכל מודים שבשלו הם שמים^[93].

להלכה פסקו ראשונים כרב נחמן^[94] שבשלו הם שמים^[95], ששנים שהוציאו כל אחד משניהם שטר חוב על חבירו, והיה לזה עידית ובינונית ולזה זיבורית, זה גובה מן הבינונית וזה גובה מן הזיבורית^[96], שכן הלכה כרב נחמן בדינים^[97], ועוד, שכן אמרו בתלמוד במקום אחר - לגורסים כן^[98] - שבשלו הן שמים^[99]. ויש שכתב שלהלכה בשל עולם הם שמים, שכן אמרו בתלמוד שם - לגורסים כן^[100] -שבשל עולם הם שמים^[101].

דינים הנוגעים להם

במספר דינים מצינו התייחסות מיוחדת לגבייה מעידית, בינונית או זיבורית: א) לענין תשלומי-נזק*, המזיק - אם אינו שור תם, המשלם מגופו^[102] - משלם מהעידית^[103], אם משלם מקרקע^[104], ועל כך ע"ע תשלומי נזק^[105]. ב) לענין גבית-מלוה*, אם משלם מקרקע^[106], המלוה גובה מהבינונית שבקרקעות הלווה^[107], ועל כך ע"ע גבית מלוה^[108]. ג) כתובה*, נחלקו בה תנאים אם נגבית מן הזיבורית, או מבינונית, ועל כך ע"ע כתובה^[109]. ושם^[110], שלהלכה גובים אותה מזיבורית. ד) אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין, ואפילו הן זיבורית^[111], והמשועבדים בינונית או עידית^[112], ועל כך ע"ע נכסים משועבדים. ה) אף על פי שהמלוה גובה מהבינונית שבקרקעות הלווה^[113], ואף על פי שהניזק גובה מהעידית^[114], הבא להיפרע מן היורשים - בין אם הלוה לאביהם^[115] ובין אם הזיק אביהם או רכושו להם^[116] - לא יפרע אלא מן הזיבורית^[117], ועל כך ע"ע נכסי יתומים.

עידית לענין ביעור שביעית

יש ש"עידית" בא שלא במובן סוג קרקע^[118], שכן שנינו בתוספתא לענין בעור-שביעית*: עידית שליקטה למאכל בהמה, הרי זה צריך לבער, נתנה תחת הכר, הרי היא כמבוערת^[119], ועידית הוא מין עשב^[120], וסתמו אינו למאכל בהמה, ולכן אין לו שביעית^[121] ולא ביעור^[122], ומכל מקום אם ליקטו למאכל בהמה חל עליו קדושה וצריך לבער, ואם נתנו תחת הכר הרי הוא כמבוער^[123]. ויש שאינם גורסים שם "עידית", אלא גורסים בענין אחר^[124].

זיבורית בכלי

יש ש"זיבורית" בא שלא במובן סוג קרקע^[125], שכן שנינו: הטבילו כדרכו בלא זיבורית^[126]. יש מהראשונים ואחרונים מפרשים: בית יד^[127], או דבר נוסף שיש בכלי באחת מקצותיו^[128], ונקרא זיבורית שאינו עיקרו של כלי^[129], או משום שהוא הדבר האפל והנקל והפחות^[130]. ויש מהראשונים מפרשים, דהיינו קנים היוצאים מהכלי^[131], והוא מלשון דבר המוסיף ומתרבה^[132]. ויש מהראשונים מפרשים, דהיינו צואר הכלי, שהוא ארוך, כמו שעושים לכלי זכוכית^[133]. ויש מהגאונים וראשונים שאינם גורסים שם "זיבורית", אלא גורסים בענין אחר^[134].

הערות שוליים