אנציקלופדיה תלמודית:עונת המעשרות

הגדרת הערך - זמן בישול הפירות שמתחייבים בו במעשרות.

הדין ומהותו

פירות שאין ראויים לאכילה בקטנותם, אינם חייבים במעשרות עד שיגדילו ויעשו אוכל^[1], שנאמר במעשר: מזרע הארץ מפרי העץ^[2], עד שיהיה פרי^[3], וכן התבואה והקטנית, שנאמר: עשר תעשר את כל תבואת זרעך^[4], עד שייעשו תבואה^[5], וזה הוא עונת המעשרות^[6]. וקודם שיגיעו לעונת המעשרות, מותר לאכול מהן כל מה שירצה ובכל דרך שירצה^[7].

עונת המעשרות בתבואה וזיתים, משיביאו שליש^[8], ולמדים משביעית בחשבון השנים שתלוי בהבאת שליש^[9]. ובירושלמי אמר ר' זעירא, כתיב: עשר תעשר את כל תבואת זרעך^[10], דבר שהוא נזרע ומצמיח, יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח^[11]. בשאר פירות נאמרו שיעורים שונים^[12], ונחלקו ראשונים: יש מן הראשונים סוברים שאף כל השיעורים האמורים בשאר פירות, זוהי הבאת שליש שלהם^[13], אלא שבכולם אפשר ליתן בהם סימן, חוץ מתבואה וזיתים^[14]. ויש חולקים וסוברים שבתבואה וזיתים בלבד הבאת שליש היא עונת המעשרות שלהם, אבל כל השיעורים שנאמרו בשאר הפירות לעונת המעשרות אינם הבאת שליש שלהם^[15], שלפי שמעשר בשאר הפירות אין חיובם אלא מדרבנן, נתנו לכל פרי הזמן הנראה להם^[16].

בתלתן שעונות המעשרות שלו משזורעו צומח^[17], יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאף השיעורים שאמרו בשאר הפירות הוא שבהם משזורעם מצמיח^[18].

אף בתרומה, אין תורמים קודם הבאת שליש, ואם תרם אין תרומתו תרומה^[19]. על שאין פודים רבעי* עד שיגיע לעונת מעשרות, ע"ע בוסר^[20], וע' רבעי. על בעור-מעשרות* ששנינו שאין חיוב אלא בפירות שהגיעו לעונת המעשרות, ושהכונה לפירות שנגמרו מלאכתם, ע"ע בעור מעשרות^[21]. על חשבון השנים בנוגע לסוגי המעשרות, שהולכים אחר השנה שהגיעו בו הפירות לעונת המעשרות, ע"ע הבאת שליש^[22], וע' הפרשת תרומות ומעשרות^[23], וע' חנטה^[24].

על פירות שברשות הקדש* שפטורים מתרומות ומעשרות דוקא אם היו ברשות הקדש בשעת עונת המעשרות, ע"ע הקדש^[25].

על שביעית שאין קוצצים בו אילנות שיש עליהם פירות שלא הגיעו לעונת המעשרות, ע"ע בוסר^[26], וע' שביעית.

על חנטה* שיש סוברים שזמנה בהגיע הפרי לעונת המעשרות, ע"ע חנטה^[27].

על טומאת-אוכלין* בפירות שיש סוברים שמטמאים דוקא כשנתבשלו ובאו לעונת מעשרות ע"ע בוסר^[28], וע' טמאת אוכלין.

על ברכת בורא פרי העץ, שיש סוברים שאין מברכים אלא על פירות שהגיעו לעונת המעשרות, וקודם לכן ברכתם בורא פרי האדמה, ע"ע ברכת הפירות^[29].

הזמן

אגוזים ושקדים

אגוזים, ושקדים – המתוקים^[30] - נחלקו תנאים בעונת המעשרות שלהם: א) חכמים אומרים משיעשו מגורה^[31]. ונחלקו ראשונים בביאורה: יש שפירשו משיבדל האוכל מקליפתו החיצונה, ויהיה האוכל כאילו הוא במגורה^[32], וכן כתבו ראשונים להלכה באגוזים^[33], ויש מצדדים כן אף בשקדים^[34]. ויש שפירשו באגוזים שדרכם שמתחלק האוכל שבו לארבעה, ובישולו כשנעשים בתוכו מגורות דהיינו הקליפות המבדילות בין הארבעה^[35]. ב) ר' יהודה אומר משיעשו קליפה^[36], דהיינו הקליפה הפנימית^[37], שנפרדת מהאוכל רק בגמר בישולה^[38]. ג) ר' ישמעאל ברבי יוסי אומר בשם אביו, בשקדים המתוקים, משתפרוש קליפתם החיצונה^[39], היינו קליפה הירוקה שנופלת מהם^[40], ויש שפירשו שתיפרד מהחלק הפנימי, ואף שעדיין אין הקליפה החיצונה נעשית מגורה לפנימי^[41]. ויש שכתבו כן להלכה^[42].

אפרסקים

אפרסקים, עונת המעשרות שלהם משיטילו גידים^[43], אדומים^[44], שבתחילת בישולם נמשך בתוכם כמו גידים אדומים^[45].

אתרוגים

אתרוגים, נחלקו תנאים בזמנם: חכמים מחייבים בקטנותם^[46], לפי שאף בקטנותם הם אוכל^[47], והוא שנתעגלו^[48], ויש להם צורת אתרוג^[49]. ר' שמעון פוטר בקטנותם^[50], לפי שאם נוטעם אינם מצמיחים^[51]. הלכה כחכמים^[52].

זיתים

זיתים שיעורם משיביאו שליש^[53], ואמר ר' זעירא, כתיב: עשר תעשר את כל תבואת זרעך^[54], דבר שהוא נזרע ומצמיח, יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח^[55]. ובבבלי למדו משביעית בחשבון השנים שתלוי בהבאת שליש^[56]. ונחלקו ראשונים בשיערו: יש שפירשו משגדלו שליש גידולם ממה שעתידים לגדול^[57], כגון זית שבסופו גודלו כשקל, כל שגדל כשליש השקל^[58]. ויש שפירשו משיוציאו שמן אחד משלושה ממה שהם ראוים להוציא בסוף גידולם^[59]. ויש שפירשו משיוציאו שמן אחד מתשעה ממה שהם ראויים להוציא בסוף גידולם^[60].

ענבים

ענבים, וכן מין ענבים גרועים^[61], דקים של המדבריות^[62], הקרוים אבשים^[63], או באושים^[64], עונת המעשרות שלהם משהבאישו^[65], שהמתיקו מעט^[66], דהיינו שראויים לקראותם באושים^[67], והוא כשיתרככו ויזדככו עד שיראו החרצנים שלהם בחוץ^[68], ואין משגיחים בגדלם, ואפילו הם קטנים ביותר^[69]. ויש מן הראשונים שמחלקים, שהשיעור האמור הוא דוקא בענבים העומדים לאכילה, שמשהביאשו חשובים אוכל, אבל בעומדים ליין שיעורם בהבאת שליש, שאינם ראויים ליין אף על ידי הדחק עד שיביאו שליש^[70].

קשואים ומלפפונים

פירות הראויים לאכילה בקטנם, כגון הקשואים והמלפפונים, שאין מניחים אותם בקרקע אלא כדי להוסיף בגופם בלבד, מתחלת יציאתם באו לעונת המעשרות^[71].

רמונים

רימונים, עונת המעשרות שלהם שנינו שהוא משימסו^[72]. ונחלקו אמוראים בביאורו: יש שביארו שהיינו שימס - גרעין הרימון^[73] - בין האצבעות ויוציא מים^[74], וכן כתבו ראשונים להלכה^[75]. ויש שביארו 'המסה' שהיינו חלוקה לשניים, והוא שיתבשלו הרימונים מחצה^[76]. ויש שביארו משיכניסו משקה^[77].

שקדים המרים

שקדים המרים, לסוברים שחייבים במעשר בקטנותם קודם שהגיעו לעונת מעשרות של שקדים המתוקים^[78], כתבו אחרונים שזמן עונת מעשרות שלהם משעה שראויים לאכילה^[79].

תאנים

תאנים, עונת המעשרות שלהם שנינו שהוא משיבחילו^[80], דהיינו כשמתחילים להתבשל^[81]. וכמה סימנים אמרו אמוראים בזמנו: ר' אבא בר יעקב אמר בשם ר' יוחנן שהוא כשמאדימים פניהם^[82]. רבה בר בר חנה אמר בשם רב שהוא כשמלבין ראשיהם^[83]. ר' תנחום בר מריון אמר בשם ר' יוחנן שהוא כשנעשים רכים עד שהם ראוים לאכילה אחר עשרים וארבע שעות משעת אסיפתם^[84], וכן כתבו ראשונים להלכה^[85].

תבואה

תבואה^[86], שיעורו משיביא שליש^[87], ואמר ר' זעירא, כתיב: עשר תעשר את כל תבואת זרעך^[88], דבר שהוא נזרע ומצמיח, יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח^[89], ובבבלי למדו משביעית בחשבון השנים שתלוי בהבאת שליש^[90].

תלתן

התלתן – מין תבלין^[91], או מין קטניות^[92], או זרעונים כמין עדשים והוא מר בתחילתו וששרוים אותו במים הוא נמתק^[93] - שיעורם שנינו שהוא משתצמח^[94], והיינו שנגמר בישולם שאם זורעים אותם הם צומחים^[95], וסימן לדבר, שנותנים הגרגרים בתוך ספל שיש בו מים, וכל גרגיר ששוקע רובו במים בידוע שצומח אם זורעו^[96]. וכתבו ראשונים שהוא דוקא בעשויה לזרעים, אך בעשויה לירק לאכילה, דינה כירק^[97].

תמרים

תמרים, עונת המעשרות שלהם שנינו שהוא משיטילו שאור^[98]. ויש מן אמוראים שפירשו שהוא כשמתבשלים התמרים מתנפחים כמו השאור ומתמלא החרץ^[99]. ויש מן אמוראים שפירשו שהוא כששוטחים אותם לשמש הם יפות לאכילה^[100].

תפוחים

תפוחים, נחלקו תנאים בזמנם: חכמים מחייבים בקטנותם^[101], לפי שאף בקטנותם הם אוכל^[102], וחייבים אף בקטני קטנים^[103], ויש שכתבו דוקא בשנתעגלו^[104], ויש להם צורת תפוח^[105]. ר' שמעון פוטר בקטנותם^[106], אבל מין תפוחים הקרוי 'מילי מילה'^[107], או 'נמילה'^[108], מודה ר' שמעון שחייב אף בקטנותם^[109]. ויש שכתבו בדעת ר' שמעון שמחייב בקטנים^[110], לפי שקים ליה שאף קטנים אם נוטעם מצמיחים^[111], אלא פוטר בקטני קטנים שאם נוטעם אינם מצמיחים^[112]. להלכה כתבו ראשונים שחייבים משנתעגלו^[113].

פירות אדומים

פירות שדרכם להאדים, כגון אוג – גדל באילן העולה מאיליו ביער ודומה לשני תולעת^[114], ובקטנותו הוא ירוק, וכשגדל מאדים^[115] - והתותים, עונת המעשרות שלהם משיאדימו^[116], היינו שיתחילו להאדים^[117].

פירות לבנים

פירות לבנים – היינו לאו דוקא לבנים כשלג אלא שאינם שחורים או אדומים^[118] - כגון אגסים^[119], וקרוסטומלין^[120], ופרישים^[121], ועוזרדים^[122], ומרפייתה^[123], בסתם משנה שנינו שזמנם משיקרחו^[124], שיראה בהם קרחות קרחות לבנות^[125], שדרכם שבתחילת גידולם הם מכוסים בשערות כמו נוצה, ובתחילת בישולם מתקרחים מעט מעט מאותו שער ומתלבנים^[126]. ר' שמעון בר יוחאי אומר שזמנם משיזחילו מים, שנתבשלו עד שהמשקים יוצאים מהם^[127], וכן אמרו אמוראים שאין קרחות סימן לבישולם שאין מקריחות אלא מחמת התולעת שיש בהם^[128]. להלכה כתבו ראשונים משיקריחו^[129].

פירות שחורים

פירות שחורים, כגון חרובים^[130], וענבי הדס, וענבי סנה^[131], עונת המעשרות שלהם משיהיה בהם נקודות^[132], שחורות^[133], שבעודם בוסר הם לבנות, וכשמתחילים להתבשל משחירם מעט כאן ומעט כאן שהשחרות שבהם נראית כנקודות^[134].

הערות שוליים