אנציקלופדיה תלמודית:עקור

הגדרת הערך - שחיטה בסימנים עקורים או עקירת הסימנים בשעת השחיטה.

גדרו

עיקור היינו שאחד משני הסימנים הנשחטים, שהם הקנה והושט^[1], עקורים. במהותו כמה אופנים ושיטות בדבר, ועל כך עי' להלן^[2]. עיקור היא אחת מחמשת הדברים הפוסלים את השחיטה^[3], ושוחט צריך להיות בקי בהלכותיו, ואם אינו בקי בהם אסור לאכול משחיטתו^[4], ואף על פי שאין העיקור ממעשה השחיטה, לפי שענין העיקור יבא בשעת השחיטה, ואם לא ידע אותו השוחט, יאכיל נבלות לכל^[5]. יש סוברים שהלכות עיקור הם מהלכה למשה מסיני^[6].

על השוחט אם צריך לבדוק אחר השחיטה אם נעקרו הסימנים, ע"ע בדיקת סימנים^[7].

נעקרו הסימנים

נעקר אחד מן הסימנים כולו ממקום חיבורו בלחי^[8] - ששני הסימנים שהם הקנה והושט, מחוברים למעלה בבשר הלחי התחתון, והבשר מוטל ביניהם ללחי^[9], ותלויים בין עיקר החיך ללשון^[10], הקנה נמצא ראשון ושורשו דבוק ללשון, ואחריו נמצא הושט והוא דבוק לבשר^[11] - וכן אם נעקר רובו – בין בקנה ובין בושט^[12], ויש סוברים בושט שנקובתו במשהו^[13] אף עיקורו במשהו^[14] - ונשאר מיעוטו מחובר, אלא שאינו מחובר במקום אחד אלא מעט כאן ומעט כאן, שניכר הדבר שנעקר בכח ומה שנשאר מחובר חיבור מדולדל הוא^[15], ואחר כך נשחטה הבהמה, אסורה^[16]. ונחלקו ראשונים: יש סוברים שהיא פסול עיקור^[17]. ויש סוברים שאינו פסול עיקור^[18], ולדעתם איסורו משום טריפה^[19], או משום נבילה^[20]. וכתבו ראשונים שאפשרות העקור בבהמות רחוקה מאד, ואולי אף מן הנמנע, מפני כח השרירים המחברים הסימנים והלחיים, אבל בעוף אפשרותו קרובה^[21]. על בהמה שניטל לחי התחתון שלה, שיש סוברים שבהכרח שנעקרו סימניה, ע"ע לחי^[22].

חידוש דין עיקור בנעקרו הסימנים

עקירת הסימנים לסוברים שהיא פסול עיקור, כמה שיטות בדבר: א) יש סוברים שאין הבהמה טריפה, אלא הלכה למשה מסיני שאין שחיטה מועילה בסימן השמוט, והיא פסול עיקור^[23], ואף בעוף – לסוברים שיש דין עיקור בעוף^[24] - שהכשירו בסימן אחד, אין שחיטה מועילה בסימן אחד אם נשמט האחר^[25], לפי שצריך שיהיו שני הסימנים ראוים לשחיטה^[26], ועוד, לפי שלכתחילה צריך לשחוט את שניהם^[27]. על חָלָב של בהמה שנעקרו סימניה בחייה לדעה זו, ע"ע חלב^[28], וע' יוצא מן הטמא^[29]. ב) יש סוברים שבנעקרו כולם אסור משום נבילה, ובנעקרו רובם והמיעוט מדולדל אסור משום טריפה^[30], ומכל מקום נמנה בהלכות שחיטה, לפי שעיקור הסימנים, קורה בשעת השחיטה בשוחט שאינו מומחה^[31], או לפי שניתן לטעות ולהכשירו מאחר והסימן שלם לפיכך הזהירו על השוחט להיזהר בדבר^[32]. ג) ויש סוברים שבנעקרו בין כולם בין רובם קודם שחיטה היינו טריפה, ופסול עיקור היינו בנעקרו בשעת השחיטה שהלכה למשה מסיני שתהא נבלה, לפי שאי אפשר לשמוטה באותה זמן שתשחט בהכשר שמחמת העיקור מתנדנדים הסימנים^[33].

בעוף

עוף שנעקרו סימניו ממקום חיבורם, כגון נשמטה הגרגרת ואחר כך שחט את הושט, שנינו ששחיטתו פסולה^[34]. ורמי בר יחזקאל תני שאין בו דין עיקור^[35], ונחלקו אמוראים בדעתו: ר' אחא בריה דרבא אמר שהוא דוקא לסוברים שאין שחיטה לעוף מן התורה^[36], אבל לסוברים שיש שחיטה לעוף מן התורה^[37], יש בעוף דין עיקור^[38]. ור' אשי אמר להיפך, שהוא דוקא לסוברים שיש שחיטה לעוף מן התורה, שיש לומר שנאמרה הלכה למשה מסיני שמכל מקום אין לו דין עיקור, אבל לסוברים ששחיטה בעוף הוא מדרבנן, שתיקנו דינו כבהמה, אף לעיקור דינו כבהמה^[39]. רבינא אמר בשם רבין בר קיסי שאין עיקור דוקא במליקת העוף בקדשים^[40], שהרי אף דרסה* וחלדה* אינה פוסלת בהם^[41], אבל בשחיטת העוף יש דין עיקור^[42]. הלכה שיש עיקור בשחיטת העוף^[43], ואם נעקר סימן אחד אחר ששחט רוב סימן השני כשר^[44].

זהירות בשחיטת עוף

השוחט תרנגול, אמר אביי שצריך השוחט לדחוק רגל התרנגול בקרקע – או בכותל^[45] - או יגביהנה, שלא ינעוץ התרנגול רגלו בקרקע ויעקור הסימנים^[46].

ספק אם היה עקור

בספק אם היה עקור בשעת השחיטה, כגון ששחט בעוף את הוושט ונמצא הגרגרת שמוטה, ואין ידוע אם קודם שחיטה נעקר או לאחריו, אמרו חכמים שמספק פסולה השחיטה^[47].

סימן שנשחט ונמצא עקור

סימן שנשחט ונמצא עקור, וספק אם נעקר קודם השחיטה, נחלקו אמוראים וראשונים בדעתם: א) יש סוברים שאם השוחט לא תפס את הסימן בידו בשעת השחיטה, ודאי שלא היה שמוט בשעת השחיטה, שאלו היה שמוט היה מתדלדל ולא נשחט^[48]. ב) ויש סוברים שכשרה בלא תפס השוחט בידו, דוקא אם יחתוך במקום אחר לבדוק אם החתיכות דומות^[49], על הבדיקה עי' להלן^[50]. ג) ויש סוברים שאף בתפס השוחט את הסימן בידו כשרה על ידי בדיקה במקום אחר^[51].

הבדיקה במקום אחר

הבדיקה במקום אחר שאמרו לבדוק על ידו אם השחיטה היתה בסימן שמוט^[52], יש מפרשים שבודקים בבהמה אחרת, ששוחטים אותה ואחר כך יעקור סימנה, אם דומות שתי השחיטות זו לזו, כשרה, ואם השנית מאדמת יותר, פסולה הראשונה^[53]. ויש שכתבו שיבדוק באותה בהמה את הסימן השחוט, שיחתוך בו עוד חתך, ואם מקום החתיכה דומה לחתיכת השחיטה ראשונה, מתברר שאף חתיכה הראשונה היתה כשהיתה שמוטה^[54]. וכתבו ראשונים שעכשיו אין אנו בקיאים בבדיקת מקום אחר, ואין סומכים עליו^[55].

על מעקר את הסימנים שפטור מכסוי-הדם*, ע"ע כסוי הדם^[56]. על הגונב שור או שה ומעקר אותם שפטור מארבעה-וחמשה*, ע"ע ארבעה וחמשה^[57].

פסק את הקנה או את הושט

שחט את הושט ופסק את הקנה בלא סכין, הבהמה אסורה^[58], וכן אם שחט את הקנה ופסק את הושט הבהמה אסורה^[59], ויש מן הראשונים שפירשו שפסק את הקנה היא פסול עיקור^[60], וכן פסק את הושט היא פסול עיקור^[61]. ויש חולקים וסוברים שאין זה פסול עיקור^[62], לפי שאין דיני טריפה ונבילה מכלל הלכות השחיטה^[63].

שחיטה בסכין פגומה

שחיטה בסכין פגומה או במגל, שקורעת את הסימנים, פסולה^[64] שאינה שוחטה אלא חונקת^[65], ואינה טריפה אלא שאין השחיטה מועיל לה ולפיכך היא נבילה^[66], ויש מן הראשונים שכתבו שזו היא פסול עיקור^[67], ולפיכך נקרא עיקור לפי שהפגימה עוקרו ממקומו^[68]. ויש סוברים שאינה פסול עיקור, שאינה פסול שחיטה, אלא שאינו שחיטה אלא חניקה^[69].

הערות שוליים