אנציקלופדיה תלמודית:ערוה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - אברי התשמיש של בני אדם, וחלקים נוספים מגוף האשה.

דיניה

הערך עוסק בערות האדם, לענין איסור דברים שבקדושה כנגדה או כשהיא מגולה. על דיני גלוי-עריות* וקרבה לעריות והסתכלות בעריות ע"ע גלוי-עריות וע' הרהור-עברה וע' לא-תתורו. על דיני הנשים שמוגדרות עריות* ואסורות בביאה* ע"ע עריות.

אמירת דברים שבקדושה כנגדה

במקום ערוה, באופנים מסוימים אסור לומר דברים שבקדושה, וחמשה אופנים הם[1]: א) מי שעיניו רואות את ערותו, היינו שאין דבר חוצץ בין עיניו לערותו[2], על פרטי הדין עי' להלן[3]. ב) מי שלבו רואה את ערותו, אף על פי שעיניו אינן רואות אותה, שיש חציצה בין ראשו לערוה, כגון שלובש מצוארו ולמטה חלוק שאינו צמוד לגופו, בלי מכנסים, או שהוא שוכב ערום תחת סדין ומוציא את ראשו לחוץ[4], על פרטי הדין עי' להלן[5]. ג) מי שערותו מגולה, אף כשאין לבו ועיניו רואים אותה, כגון שהוא ערום בבית, ומוציא ראשו חוץ לחלון, וגם לבו מכוסה בבגד[6], על פרטי הדין עי' להלן[7]. ד) עיניו רואות את ערות חברו[8], על פרטי הדין עי' להלן[9]. ה) לבו רואה את ערות חברו, אף על פי שעיניו אינן רואות אותה, כגון שהוא וחברו תחת הסדין, וראשו מחוצה לו[10], על פרטי הדין עי' להלן[11].

הסתכלות וראיה

חסידים הראשונים וגדולי החכמים התפאר אחד מהם שמעולם לא נסתכל במילה שלו[12], מפני שלבו פונה מדברי הבאי לדברי האמת שהן אוחזות לבב הקדושים[13], וע"ע הרהור-עברה[14].

על רחיצה עם כמה מקרוביו, שאסורה משום שאסור לראות את ערותם, ע"ע הרהור-עבירה[15].

על הסתכלות בעל בערות אשתו ע"ע תשמיש המטה.

חובת כיסוי

על חובת כיסוי ערוה משום צניעות* ע"ע צניעות[16]; על מחנה מלחמה*, שיש סוברים שאסור שערוה תראה בו, ע"ע לא-יראה-בך-ערות-דבר[17] וע' מלחמה; על המכנסים שהכהנים לובשים במקדש כדי לכסות את ערותם, ע"ע בגדי-כהונה; על האיסור לעלות במעלות על המזבח, כדי שלא תיגלה עליו ערוה, ע"ע כבש-המזבח[18].

נגיעה

על נגיעה בערות האיש, שאסורה באופנים מסוימים משום חשש הרהור-עבירה* ומשום חשש השחתת-זרע*, ועל דברים שאסורים באיש משום חשש חימום, כגון רכיבה על בהמה ולבישת מכנסים, ע"ע הרהור עבירה וע' השחתת זרע.

על נגיעה בערות האשה על ידי בעלה ע"ע תשמיש-המטה.

מהותה וגדרה

מהותה

הערוה היא אברי התשמיש[19], היינו הגיד והביצים של האיש[20], ומקום בית הבושת של האשה[21], ובאופנים מסוימים, חלקים נוספים מגוף האשה חשובים אף הם ערוה, עי' על כך להלן[22].

עגבות

העגבות, היינו החלק האחורי של הגוף, שמתכסה בעת ישיבה, אמר רב הונא בבבלי, וכן אמרו בירושלמי, שאין בהם משום ערוה[23], ולפיכך אף על פי שמי שערותו נוגעת בערות אדם אחר אסור בקריאת-שמע*[24], שנים השוכבים יחד ומחזירים פניהם זה מזה, ועגבותיהם נוגעות זו בזו, מותר להם לקרא קריאת-שמע[25], ולדעתם מטעם זה אף על פי שמי שערותו מגולה אסור לו לברך[26], אשה יושבת וקוצה חלתה ערומה ומברכת[27], אף על פי שעגבותיה מגולות, לפי שהעגבות אין בהן משום ערוה[28], וכן יש אחרונים שפסקו להלכה[29]. ובדעת רב נחמן בר יצחק יש ראשונים ואחרונים שכתבו, ולדעתם כן הלכה, שעגבות יש בהם משום ערוה, ואותם שעגבותיהם נוגעות זו בזו אסור להם לקרא קריאת-שמע, ומה שהאשה קוצה חלתה ערומה ומברכת, אין זה אלא כשפניה טוחות בקרקע, ועגבותיה מכוסות[30].

ערות גוי

גוים, אף על פי שנאמר עליהם: בשר חמורים בשרם[31], ערותם חשובה ערוה, שנאמר בבני נח: וערות אביהם לא ראו[32], לפיכך כשם שאסור לומר דברים שבקדושה כנגד ערות ישראל[33], כך אסור לאמרם כנגד ערות גוי[34].

ערות קטן

ערות קטן, כתבו ראשונים שיש לה דין ערוה לענין איסור אמירת דברים שבקדושה כנגדה[35], לפיכך אסור לקרא קריאת שמע כנגד ערות קטן[36], וכן אסור לברך כנגדה, ולפיכך יש שכתבו שבעת ברכת המילה* צריך לכסות את ערות התינוק[37]. ויש מן הראשונים שכתבו שקטן ביותר, ערותו אינה חשובה ערוה, ולפיכך אין צריך לכסות ערות הקטן בשעת ברכת המילה*[38]. ויש שכתבו שערות קטן, כל שאינו ראוי לביאה*[39], אינה ערוה[40].

על שיטות נוספות וטעמים נוספים בדין כיסוי ערות הקטן בשעת מילתו ע"ע ברית-מילה[41] וע' לא-יראה-בך-ערות-דבר[42].

על מחלוקת האמוראים בבניו ובני ביתו הקטנים, עד איזה גיל השוכב עמם בקירוב בשר מותר בדברים שבקדושה, עי' להלן[43].

שער הערוה

שער הערוה אין דינו כערוה, ומותר לומר דברים שבקדושה כנגדו[44].

באשה

טפח

טפח באשה ערוה[45], לפיכך איש הנמצא כנגדה, אפילו הוא בעלה – שמותר לו להסתכל על גופה - דינו כנמצא כנגד ערוה, שאסור לו לקרא קריאת-שמע*[46], וכן אסור לו לומר שאר דברים שבקדושה[47]. בטעם שגוף האשה נחשב ערוה כתבו ראשונים שראייתו מביאה את האיש לידי הרהור[48], ובטעם שדוקא טפח, כתבו אחרונים שמקום התורפה אינו פחות מטפח[49].

במקור הדין שטפח באשה ערוה, נסתפקו אחרונים אם הוא מן התורה או מדרבנן[50].

ויש מן הראשונים שכתבו בדעת אמוראים שחולקים וסוברים שטפח באשה אין בו משום ערוה[51].

מקום שהדרך לגלותו

מקום בגוף האשה שדרכה לגלות, כגון פניה ידיה ורגליה, כתבו ראשונים שאינו נחשב ערוה[52], לפי שמאחר והאיש רגיל בראייתם, הראיה אינה מטרידתו ואינה מביאתו לידי הרהור[53], ובמקום שהדרך לכסות את פניה וידיה ורגליה של האשה, דינם כשאר הגוף, שטפח מהם נחשב ערוה[54].

חלקי הגוף שמן הדין צריך לכסותם, כגון זרועות האשה ושוקה[55], אף במקום שהנשים רגילות לגלותם, כדרך הפרוצות, דינם כמקום מכוסה, שטפח ממנו נחשב ערוה[56].

לאשה

טפח מגוף האשה, לאותה אשה בעצמה אינו נחשב ערוה, לפיכך אף על פי שמי שערותו מגולה, אסור לו לומר דברים שבקדושה[57], אשה שטפח מגופה מגולה, מותר לה לומר דברים שבקדושה[58].

לאשה אחרת, נחלקו ראשונים אם טפח באשה נחשב ערוה: יש סוברים שהוא נחשב ערוה[59]. ויש סוברים שמאחר ובאשה אין שייך הרהור, גוף אשה אינו נחשב ערוה לה[60].

פחות מטפח

פחות מטפח מגולה באשתו, אינו חשוב ערוה, ומותר לומר דברים שבקדושה כנגדו[61]. ובאשה שאינה אשתו, יש סוברים שאפילו פחות מטפח מגופה חשוב ערוה, ואסור לומר דברים שבקדושה כנגדו[62], וכתבו אחרונים שאיסור זה אינו אלא מדרבנן[63]. ויש חולקים וסוברים שאף באשה אחרת, פחות מטפח אינו נחשב ערוה[64].

שוק באשה

שוק באשה ערוה, שנאמר: גלי שוק עברי נהרות[65], ונאמר לאחר מכן: תגל ערותך[66], הרי שגילוי השוק נחשב גילוי ערוה[67], ולפיכך אסור לאיש לומר דברים שבקדושה כנגד שוק האשה, אפילו היא אשתו[68].

ונחלקו ראשונים ואחרונים אם השוק חמור יותר משאר גוף האשה, או שדינו כשאר הגוף – שהרי כל טפח באשה הוא ערוה[69] - וכן נחלקו איזה שיעור מן השוק חשוב ערוה, אם דוקא טפח, או אף פחות מטפח: יש סוברים שאין דין מיוחד בשוק, והוא כשאר גוף האשה, שטפח ממנו נחשב ערוה[70], ופחות מטפח אינו נחשב ערוה[71], ולא הזכירו שוק אלא לומר שאף על פי שדרכו להתגלות לפעמים בהגבהת בגדיה, הוא אינו נחשב מקום מגולה, אלא מקום מכוסה, וחשוב ערוה כשאר הגוף[72], או לומר שאף על פי שבאיש, השוק אינו מקום צנוע, באשה הוא מקום צנוע, ודינו כערוה, כשאר גופה[73]. ויש חולקים וסוברים שבשוק, מאחר והוא מקום הרהור יותר משאר איברים, יש דין מיוחד, שאף פחות מטפח ממנו נחשב ערוה, ואפילו לבעלה[74].

שוק האשה, אפילו במקום שדרך הנשים לגלותו, כדרך הפרוצות, הוא נחשב ערוה[75].

מהו השוק שנאמר עליו שהוא ערוה באשה, יש אחרונים שכתבו שהוא החלק העליון של הרגל, מהארכובה ולמעלה, שנקרא לפעמים ירך*[76], ולדעתם החלק שמתחת לארכובה אינו שוק, אלא דינו כפנים וידים, שבמקום שהדרך לגלותם אין להם דין ערוה, ובמקום שהדרך לכסותם דינם כשאר הגוף, ששיעורו לענין ערוה הוא טפח[77]. ויש שכתבו שהשוק שנחשב ערוה באשה הוא החלק התחתון של הרגל, מהארכובה ועד פרסת הרגל[78], ולדעתם אף במקום שרגילים לגלות חלק זה של הרגל, אין זה אלא דרך פריצות, ועדיין הוא נחשב ערוה[79].

ויש מן הראשונים שכתבו בדעת אמוראים שחולקים וסוברים ששוק אשה אין בו משום ערוה[80].

קול באשה

קול באשה ערוה[81], כלומר שקול של אשה, אף על פי שאינו נראה לעינים, מאחר והוא גורם הרהור, הוא נחשב ערוה[82]. במקור שקול באשה ערוה, אמרו בבבלי שנאמר: כי קולך ערב ומראך נאוה[83], ומזה שמשבחים את האשה בקולה, מוכח שהוא גורם תאוה[84]. ובירושלמי אמרו שהמקור ממה שנאמר: והיה מקול זנותה ותחנף הארץ וגו'[85]. וכתבו אחרונים שדין קול באשה ערוה אינו אלא מדרבנן, ולא מן התורה[86].

לענין מה קול אשה נחשב ערוה, כתבו ראשונים לענין שאסור לאיש לשמוע קול אשה[87], שהיא אסורה עליו[88], כדרך שצריך להתרחק ממנה בשאר דברים[89].

ולענין קריאת-שמע ודברים שבקדושה, נחלקו ראשונים אם קול האשה נחשב ערוה: יש סוברים שהוא נחשב ערוה, ולפיכך השומע קול אשה, ואפילו קולה של אשתו, הרי הוא כמי שערוה כנגדו, ואסור בקריאת שמע[90] ובשאר דברים שבקדושה[91]. ויש חולקים וסוברים שלענין קריאת שמע ודברים שבקדושה קול האשה אינו נחשב ערוה[92].

אף לסוברים שקול אשה נחשב ערוה לענין דברים שבקדושה, כשיושבים בין הגוים, כתבו ראשונים שמשום עת-לעשות-לה'*, אין נזהרים מללמוד תורה בעת ששומעים קול נשים נכריות[93].

ויש מן הראשונים שכתבו בדעת אמוראים שקול אשה אין בו משום ערוה[94].

כשאינו שם לב

הנמצא במקום שאשה מנגנת בקולה, והוא אומר דברים שבקדושה ומכוין לבו בענין שאינו שומע ואינו שם לב אליה, יש ראשונים שכתבו שמותר לו לומר דברים שבקדושה[95].

קול שאינו זמר

קול דיבור של אשה, שאינו זמר, יש ראשונים שכתבו שאינו נחשב ערוה, ומותר לומר דברים שבקדושה בעת שמיעתו[96]. ויש ראשונים שחילקו, שבאשתו, מאחר והוא רגיל בה, קול דיבורה אינו נחשב לו ערוה, ומותר לומר דברים שבקדושה בעת שמיעתו, אבל אשה אחרת, חילוק יש בה, שקול דיבורה סתם, אינו נחשב ערוה, ומותר לשמעו, אבל קולה של שאלת שלום והשבת שלום, מאחר ויש בו קירוב הדעת[97], או מאחר והוא כעין זמר[98], הוא נחשב ערוה, ואסור לשמעו[99].

שער באשה

שער באשה ערוה[100], לפי שראייתו גורמת הרהור[101], במקור ששער אשה נחשב ערוה אמרו בגמרא שנאמר: שערך כעדר העזים[102], ומזה שמשבחים את האשה בשערה, מוכח שהוא ענין של תאוה[103], וכתבו אחרונים שדין שער באשה ערוה אינו אלא מדרבנן, ולא מן התורה[104].

לענין מה שער אשה נחשב ערוה, כתבו ראשונים לענין שאסור לאיש לראות בשער אשה שהיא אסורה עליו[105], כדרך שצריך להתרחק ממנה בשאר דברים[106].

ולענין קריאת-שמע ודברים שבקדושה, נחלקו ראשונים אם שער האשה נחשב ערוה: יש סוברים שהוא נחשב ערוה, ולפיכך מי שכנגדו שער אשה, ואפילו שער אשתו, הרי הוא כמי שערוה כנגדו, ואסור בקריאת שמע ובשאר דברים שבקדושה[107]. ויש חולקים וסוברים שלענין קריאת שמע ודברים שבקדושה שער האשה אינו נחשב ערוה[108].

ויש מן הראשונים שכתבו בדעת אמוראים ששער אשה אין בו משום ערוה[109].

כשאין הדרך לכסותו

שיער שאין הדרך לכסותו, כגון שיער שחוץ לצמת האשה, כתבו ראשונים שאינו נחשב ערוה, ולפיכך מותר לומר דברים שבקדושה כנגדו[110], וכן שער הבתולות, מאחר והדרך לגלותו, כתבו ראשונים שאינו נחשב ערוה, ומותר לומר דברים שבקדושה נגדו[111], לפי שאינו מביא לידי הרהור[112].

פאה נכרית

שער אשה, כתבו אחרונים שאינו נחשב ערוה אלא כשהוא מחובר לבשרה, כדרכו, ובשרה נראה עמו, אבל פאה נכרית שהאשה מניחה על ראשה, בין בעשויה משערותיה, ובין בעשויה משערות אשה אחרת, אינה ערוה[113]. ויש חולקים וסוברים ששער פאה נכרית חשוב אף הוא ערוה[114].

דברים שבקדושה בעת נגיעה

בנוגע בערות עצמו

מי שעקבו נוגע בערותו – והוא הדין כשאבר אחר שלו נוגע בערותו[115] - רב זביד אמר שנחלקו אמוראים אם מותר לו לקרא קריאת-שמע: אביי אוסר, ורבא מתיר[116], ורב חיננא בריה דרב איקא אמר שלא נחלקו בזה, ולדברי הכל אסור לו לקרא קריאת-שמע[117]. בטעם האיסור, יש שכתבו על ידי נגיעת אבריו בערוה הוא מתחמם ונטרד[118], ויש שכתבו שנגיעת אבריו בערותו אינה אוסרת אלא משום גזרה שמא יגע בערוה בידו[119], ועל ידי כך יבא לידי הרהור[120].

להלכה מי שאבריו נוגעים בערותו אסור לו לקרא קריאת-שמע[121], וכן אסור לו להתפלל[122], לפיכך מי שערותו שוכבת על ירכותיו, ורוצה לקרא קריאת שמע ולהתפלל צריך להרחיק את ירכותיו או להפסיקן בבגד[123].

מה נחשב ערוה לענין איסור דברים שבקדושה כשאבריו נוגע בה, כתבו אחרונים שדוקא הגיד עצמו, שעל ידי נגיעה בו ניתן להגיע לידי הרהור, נחשב ערוה[124], אבל הכיס אינו נחשב ערוה[125].

בנגיעת ערוה בערוה

בעת שערותו של אדם נוגעת בערות אדם אחר, כגון ששוכבים במיטה יחד פנים כנגד פנים, ואברי התשמיש שלהם נוגעים זה בזה, אפילו הם איש ואשתו, אסור להם לקרא קריאת-שמע[126], משום הרהור[127].

גופו נוגע בערות אחר

אדם שגופו נוגע בערות אדם אחר - אפילו בערות אשתו[128] - אסור לו לקרא קריאת שמע ולהתפלל[129], גזרה משום נגיעה בידיו, שבה יש לחוש משום הרהור[130].

נגיעת גוף בגוף

שנים ששוכבים יחד, ובשר זה נוגע בבשר זה[131], למטה ממתניהם[132], ואינם נוגעים בערוה, כגון שהם מחזירים פניהם זה מזה, נחלקו תנאים אם הם מותרים בקריאת שמע, או שאסורים עד שתהא טלית מפסיקה ביניהם[133], משום הרהור[134], ונחלקו אמוראים בבאור מחלוקתם: שמואל סבר שמחלוקת התנאים היא בין באיש ואשתו ובין בסתם בני אדם[135], ורב יוסף אמר שמחלוקת התנאים אינה אלא באיש ואשתו, שדוקא בזה יש מי שמתיר, לפי שמאחר ואשתו כגופו, והוא רגיל בה, נגיעת גופו בגופה אינה גורמת הרהור כל כך, אבל בסתם בני אדם, לדברי הכל נגיעת הגוף אוסרת בקריאת שמע[136].

להלכה שנים ששוכבים יחד בנגיעת בשר אסורים בקריאת-שמע[137]. ובאיש ואשתו נחלקו ראשונים להלכה: יש שכתבו שהם מותרים[138], ויש שכתבו שהם אסורים[139].

נגיעת גוף בגוף למעלה מן המתנים, כתבו ראשונים שאינה אוסרת בקריאת שמע[140], לפי שאינה מביאה לידי הרהור[141].

בקטנים

השוכב עם בניו ובני ביתו הקטנים בקירוב בשר, מותר לו לקרא קריאת שמע[142], לפי שגופו כגופם, ואינו מרגיש בהם[143].

ועד איזה גיל הם נחשבים קטנים לענין זה, אמר רב חסדא, תינוקת בת שלש שנים ויום אחד, ותינוק בן תשע שנים ויום אחד[144], שהוא זמן שהם באים לכלל ביאה*[145]. ויש אומרים תינוקת בת אחת עשרה שנה ויום אחד, ותינוק בן שתים עשרה שנה ויום אחד, וכדי שיהיה "שדים נכונו ושערך צמח"[146], כלומר שאף בגיל זה אין אסור אלא כשתבניתם כתבנית גדולים, ששדיהן נכונים ושערם צמח, אבל אם עדיין אינם כתבנית גדולים, אין צריך הפסק, עד שיהא הזכר בן שלש עשרה שנה ויום אחד והנקבה בת שתים עשרה שנה ויום אחד[147], וכן הלכה[148].

דברים שבקדושה כנגדה

ערוה כנגד עיניו

מי שערוה נמצאת כנגדו - היינו כנגד עיניו[149], עד מרחק של כמלא עיניו[150] - אסור לו לקרא קריאת-שמע[151], וכן אסור לומר כל דבר קדושה[152], מן התורה, שנאמר: לא-יראה-בך-ערות-דבר[153], והדין שוה בזה בין באיש ובין באשה[154], ובין בערוה של איש ובין בערוה של אשה[155], בין אשת איש ובין פנויה[156]. על פרטי הדין ע"ע לא-יראה-בך-ערות-דבר.

על הדין כשלבו רואה את ערות חברו, עי' להלן[157]; על הדין כשערות עצמו כנגדו, עי' להלן[158].

על הרהור* בדברי תורה כנגד ערוה ע"ע הרהור-כדבור[159]; על כתיבת דברי תורה כנגד ערוה ע"ע כתיבה[160].

בעששית

ערוה בעששית - כלומר מאחרי מחיצת זכוכית, והיא נראית דרכה[161], והוא הדין במכוסה בבגד דק, והיא נראית דרכו[162] - אסור לקרא קריאת-שמע כנגדה, לפי שאין הדבר תלוי בכיסוי אלא בראיה, שנאמר: ולא יראה בך ערות דבר[163], והרי הערוה נראית[164].

החזרת פנים

היתה ערוה כנגדו, והחזיר פניו ממנה, כתבו ראשונים שמותר לו לקרא קריאת-שמע[165], לפי שאין הדבר תלוי אלא בראיה[166]. ומהי החזרת פנים, יש מפרשים שהיא שמחזיר כל גופו ועומד לצד אחר, אבל החזרת פניו לבד אינה מועילה[167], ויש חולקים וסוברים שדי בהחזרת פנים לבד[168].

על מי שלבו רואה את ערות חברו עי' להלן[169].

כשאינו רואה

מי שערוה כנגד עיניו, ואינו רואה אותה, כגון בלילה, או שהוא עוצם את עיניו, או שהוא סומא, יש ראשונים ואחרונים סוברים שמותר לו לומר דברים שבקדושה[170], לפי שאין הדבר תלוי אלא בראיה[171]. ויש חולקים וסוברים שאסור לו לומר דברים שבקדושה[172], שהרי לא נאמר: ולא תִרְאה ערות דבר, אלא נאמר: ולא יִרְאה בך ערות דבר[173], ומוכח שאין הדבר תלוי בקורא בעצמו, אלא שבמקום שראוי לראות ערוה, אסור לומר דברים בקדושה אף בהעלמת העין[174].

על מי שלבו רואה את ערות חברו עי' להלן[175].

טפח באשה כשאינו מסתכל

טפח מבשרה של אשה, אף על פי שדינו כערוה לענין דברים שבקדושה[176], יש ראשונים שכתבו שכשאינו מסתכל בה, אלא רואה אותה בראיה בעלמא, מותר לו לומר דברים שבקדושה[177]. ויש חולקים וסוברים שכל שרואה את גופה אסור אף כשאינו מסתכל[178].

ברכת מילה

על ברכת המילה*, אם היא מותרת כנגד ערות הנימול, ע"ע ברית מילה[179].

לבו רואה ערות חברו

לסוברים שמי שלבו רואה את ערותו אסור לו לומר דברים שבקדושה[180], כתבו ראשונים שכן הדין אף כשלבו רואה את ערות חברו[181], אף כשאינו נוגע בה, ואף כשהיא מכוסה, ואף כשאינה כנגד עיניו[182], כגון שלבו במים, וראשו מחוץ למים, וערות חברו במים[183], או שלבו תחת הטלית, וראשו מחוץ לטלית, וערות חברו עמו תחת הטלית[184].

כנגד ערות עצמו

כנגד ערות עצמו

מי שאין חציצה בין ראשו לערותו, אף כשהערוה מכוסה, כגון הישן ערום ומכוסה כולו בטלית, אסור לו לומר דברים שבקדושה[185], אף לסוברים שבין הלב לערוה אין צריך לחצוץ לאמירת דברים שבקדושה[186]. בגדר הדין ובטעמו נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שאינו אלא מדרבנן, מטעם שאין ראוי שראשו של אדם, שה' שוכן בקרבו בשעה שהוא קורא קריאת שמע או מתפלל, יהיה יחד עם הערוה[187]. ויש שנראה מדבריהם שהוא מן התורה, שמאחר ואין חציצה בין עיניו לערותו, הרי זה בכלל הכתוב: ולא יראה בך ערות דבר, שכשם שאסור לומר דברים שבקדושה כשעיניו נגד ערות אדם אחר[188], כך אסור כשעיניו נגד ערות עצמו, כלומר כשאין מחיצה בין עיניו לערוה[189].

השוכב ערום בכילה ומוציא את ראשו חוצה לה, אם הכילה אינה גבוהה עשרה, הרי היא כבגד רחב, וחוצצת בין הראש לערוה[190], ולפיכך - לסוברים שאין צריך לחוץ בין לבו לערוה[191] - מותר לו לומר דברים שבקדושה[192], אבל כילה גבוהה עשרה, וכן בית, אפילו אינו גבוה עשרה, בבבלי אמרו שהערום המוציא ראשו מהם אסור לו לומר דברים שבקדושה[193], לפי שהם לא נחשבים בגד, אלא אהל, ולפיכך אינם חוצצים, אלא הראש שיוצא חוץ להם נגרר אחר רוב הגוף, ונחשב שהראש נמצא במקום שהגוף והערוה נמצאים[194]. ובירושלמי נראה שאף הערום המוציא ראשו מחלון הבית, נחשב חוצץ בין ראשו לערוה[195].

לבו רואה את הערוה

מי שלבו רואה את הערוה, וראשו אינו רואה אותה, נחלקו תנאים אם מותר לו לקרא קריאת-שמע: יש סוברים שמותר לו[196], לפיכך הישן ערום בטליתו, די לו במה שיחצוץ בה בין ראשו לערוה – עי' לעיל[197] - ויקרא קריאת שמע, ואינו צריך לחצוץ בין לבו לערוה[198], וכן הערום הנמצא במים, מוציא את ראשו מחוץ למים, וקורא, ואינו צריך לחצוץ בין לבו לערוה[199]. ויש תנאים חולקים וסוברים שמי שלבו רואה את הערוה אסור לו לקרא קריאת שמע[200], וכתבו ראשונים בדעתם שאסור אף לקרא בתורה[201], ולהתפלל[202], ולפיכך הישן בטליתו ערום וקורא קריאת-שמע, צריך לחצוץ בטלית על לבו[203], וכן הנמצא במים צלולים וקורא, צריך לעכור אותם ברגליו כדי שיהיו כאדמה אטומה, ויחצצו בין לבו לערוה[204], או שיכסה בבגד למטה מלבו[205].

במקור האיסור לומר דברים שבקדושה כשהלב רואה את הערוה, יש ראשונים ואחרונים שנראה מדבריהם שהוא מן התורה, מן הכתוב: לא-יראה-בך-ערות-דבר[206]. ויש שכתבו שאינו אלא מדרבנן[207]. בטעם האיסור יש גאונים שכתבו שהוא מן הכתוב: והיו עיני ולבי שם כל הימים[208], ונאמר: נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים[209]. וראשונים ואחרונים כתבו בטעם שאין ראוי שכשעוסק בדברים שבקדושה תהא ערותו גלויה כנגד האברים הנכבדים, והלב בכללם[210].

ובדעת רבי ירמיה בירושלמי פרשו ראשונים שנסתפק אם מי שלבו רואה את הערוה מותר לו לברך[211].

להלכה פסקו ראשונים ואחרונים שמי שלבו רואה את הערוה אסור בדברים שבקדושה[212], ויש שפסקו שמותר[213].

באשה

אשה, כתבו ראשונים שמאחר וערותה היא למטה מאד, לעולם אין לבה רואה את ערותה, ולפיכך כל שערותה מכוסה, אף כשאין הפסק בינה לבין הלב, כגון כשלובשת חלוק, מותר לה לברך ולהתפלל[214]. ויש חולקים וסוברים שאף אשה צריכה להפסיק בין לבה לערוה[215].

הפסק בידים

חבוק גופו בזרועותיו חשוב הפסק בין לבו לערוה, לפיכך מי שערותו מכוסה אלא שלבו רואה אותה, כגון העומד ערום במים צלולים, כשהוא מחבק ידיו הוא מותר בדברים שבקדושה[216]. אבל כסוי לבו בידיו, כתבו ראשונים שאינו מועיל במקום הפסק בין הלב לערוה[217], לפי שהיד והלב, גוף אחד הם, והגוף אינו יכול לכסות את עצמו[218].

הפסק במים

מי שערותו במים, וראשו ועיניו מחוץ למים, נחשב כמי שיש חציצה בין ערותו לעיניו[219], וכן מי שערותו במים ולבו חוץ למים, נחשב כמי שיש חציצה בין לבו לערותו[220].

מי שערותו ולבו בתוך המים, נחשב כמי שאין חציצה בין ערותו ללבו, ולפיכך - לסוברים שמי שלבו רואה את הערוה אסור בדברים שבקדושה[221] - אסור לו לומר דברים שבקדושה, אלא אם כן יעכור את המים ברגליו, שעל ידי כן המים נחשבים כאדמה אטומה, וחוצצים בין לבו לערוה[222], או שיכסה בבגד למטה מלבו[223].

עקבו רואה את הערוה

מי שעקבו – או שאר איבריו[224] - רואה את הערוה, הרבה אמוראים סוברים שמותר לו לקרא קריאת-שמע ולומר דברים שבקדושה[225], לפי שלא-ניתנה-תורה-למלאכי-השרת*[226], שאין להם ערוה, אלא לנו, שעל כרחנו יש לנו ערוה, ואין אנו יכולים להשמר מזה[227], וכן הלכה[228]. ורב חיננא בריה דרב איקא אמר בדעת אביי שמי שעקבו רואה את הערוה אסור לו לקרא קריאת-שמע[229], ולדעתו כן הדין בכל אבר שאין דרכו לראות את הערוה, שכשהוא רואה אותה אסור לומר דברים שבקדושה[230].

גילויה

דברים שבקדושה בגילויה

מי שערותו מגולה, אסור לו לקרא קריאת-שמע[231], וכן אסור לו לברך[232] ולהתפלל[233], מן התורה, שנאמר: ולא-יראה-בך-ערות-דבר[234], וכתבו ראשונים ואחרונים שהאיסור הוא מצד גילוי הערוה בעצמו, ואפילו כשהלב והעינים אינם רואים את הערוה[235], שהרי לא נאמר: ולא תִרְאה בך ערות דבר, אלא: ולא יִרְאה בך ערות דבר, כלומר שלא יִרְאה בך הרואה ערות דבר[236]. ויש מן האחרונים שכתבו שהאיסור למי שערותו מגולה לומר דברים שבקדושה אינו אלא מדרבנן[237].

ויש מן האחרונים חולקים וסוברים שמי שערותו מגולה אינו אסור בדברים שבקדושה אלא כשלבו רואה את ערותו[238].

על פרטי הדין ע"ע לא-יראה-בך-ערות-דבר[239].

כנגד ספר תורה

כנגד ספר-תורה* וכתבי-הקדש*, כתבו ראשונים אחרונים שאסור לגלות ערוה[240]. על פרטי הדין ע"ע כתבי-הקדש[241].

בפני שם ה'

אסור לעמוד ערום בפני שם השם[242]. על מקור האיסור ע"ע טבילה[243] וע' לא-יראה-בך-ערות-דבר[244].

בתפילין

לא יניח אדם תפילין עד שיכסה ערותו[245]. וע"ע הנחת תפילין[246].

על בית-המרחץ*, אם מותר להכנס אליו בתפילין ע"ע בית-המרחץ[247].

כיסוי על ידי ישיבה

האשה, כשהיא יושבת - על הקרקע בצורה ישרה, ורגליה סמוכות זו לזו[248] - ערותה מכוסה, לפיכך האשה, אף כשהיא ערומה, כשהיא יושבת, מותר לה לברך ולהתפלל, לפי שערותה מכוסה, אבל האיש, אף כשהוא יושב ערותו אינה מכוסה, לפיכך אסור לו לברך כשהוא ערום, אף כשהוא יושב[249].

כיסוי במים

מים, אפילו צלולים, נחשבים כיסוי לערוה, לפיכך העומד במים, אינו נחשב כמי שערותו מגולה, אלא כמי שערותו מכוסה, ומותר לו לומר דברים שבקדושה[250]. ויש מן האחרונים שכתבו שהמים אינם נחשבים כיסוי, והעומד בהם נחשב כמי שערותו מגולה[251].

על האיסור לאיש להעביר את שער הערוה ע"ע לא-ילבש[252].

על השערות שבמקום הערוה שהן סימני גדלות, ע"ע גדול[253].

על דם-נדה*, שאינו מטמא אותה אלא כשיצא דרך ערותה, ע"ע דם נדה[254].

על פוחח, שבשרו נראה דרך בגדיו, אם הוא רשאי לקרא בתורה או לעבור לפני התיבה ע"ע כבוד-הצבור[255].

הערות שוליים

  1. ↑ פמ"ג או"ח מ"ז סי' עד ס"ק א ובאה"ל שם ס"א ד"ה נעתיק.
  2. ↑ פמ"ג שם ובאה"ל שם.
  3. ↑ ציון 185 ואילך.
  4. ↑ פמ"ג שם ובאה"ל שם.
  5. ↑ ציון 196 ואילך.
  6. ↑ פמ"ג שם ובאה"ל שם.
  7. ↑ ציון 231 ואילך.
  8. ↑ פמ"ג שם ובאה"ל שם.
  9. ↑ ציון 151 ואילך.
  10. ↑ פמ"ג שם ובאה"ל שם.
  11. ↑ ציון 181 ואילך.
  12. ↑ רמב"ם איסו"ב פכ"א הכ"ד וטוש"ע אה"ע כג ז ע"פ שבת קיח ב: אמר רבי יוסי מימי לא נסתכלתי במילה שלי. ועי' ד' רבי אלעזר בסנהדרין צב א: כל המסתכל בערוה קשתו ננערת, ור"י מלוניל שם (יט ב) שהכוונה במסתכל בערות עצמו, ועי' רש"י שם פי' אחר.
  13. ↑ רמב"ם שם וטוש"ע שם.
  14. ↑ ציון 53 ואילך.
  15. ↑ ציון 57 ואילך.
  16. ↑ ועי' יבמות סג ב: אין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום.
  17. ↑ ציון 18.
  18. ↑ ציון 7 ואילך.
  19. ↑ עי' רש"י ברכות כד א ד"ה ואפילו. ועי' יראים סי' שצב: ערוה הנשכבת.
  20. ↑ רש"י ברכות כד א ד"ה אבל לא האיש.
  21. ↑ עי' רש"י סוטה ח א.
  22. ↑ עי' ציון 45 ואילך.
  23. ↑ ברכות כד א; ירושלמי חלה פ"ב ה"א.
  24. ↑ עי' ציון 126.
  25. ↑ ברכות שם, ורש"י שם.
  26. ↑ עי' ציון 232.
  27. ↑ חלה פ"ב מ"ג.
  28. ↑ עי' ברכות שם: לימא מסייע ליה; ירושלמי שם; רע"ב חלה שם.
  29. ↑ עי' מ"א סי' רו ס"ק ה, ושם בדעת רא"ש ורי"ף.
  30. ↑ עי' ד' ר' נחמן בר יצחק בברכות שם, וב"י או"ח רו וא"ר שם סי' עד ס"ק ה בדעתו.
  31. ↑ יחזקאל כג כ.
  32. ↑ בראשית ט כג. ברכות כה ב; שבת קנ א.
  33. ↑ עי' ציון 151 ואילך.
  34. ↑ רב יהודה בברכות שם ובשבת שם, לענין ק"ש; רמב"ם ק"ש פ"ג הט"ז, לענין ק"ש; טוש"ע או"ח עה ד, לענין ק"ש, ומ"ב שם ס"ק יט שה"ה תפלה ודברי תורה.
  35. ↑ עי' ציון 151 ואילך. ראשונים דלהלן.
  36. ↑ רמב"ם ק"ש פ"ג הט"ז, ועי' כ"מ שם, שמקורו מערות גוי, שחשובה ערוה, עי' ציון 34, שקטן אינו גרוע מגוי; שו"ע או"ח עה ד.
  37. ↑ יראים סוף סי' תב. וע"ע ברית מילה ציון 125.
  38. ↑ עי' העיטור שער ג הל' מילה, ועי' ציון 39; רבינו יונה ברכות כד א (יז א)
  39. ↑ ע"ע ביאה ציון 113 ואילך, מאימתי ביאת הקטן והקטנה חשובות ביאה.
  40. ↑ עי' סמ"ק מ' קנח והגהות ר"פ שם אות א; עי' כלבו סוף סי' עג ד"ה והמל; טור יו"ד רסה בשם העיטור; רמ"א בשו"ע או"ח שם.
  41. ↑ ציון 125 ואילך.
  42. ↑ ציון 35.
  43. ↑ ציון 144 ואילך.
  44. ↑ עי' ברכות כד א: שער שער, ורש"י שם.
  45. ↑ רבי יצחק בברכות כד א; עי' רמב"ם ק"ש פ"ג הט"ז; עי' טוש"ע או"ח עה א. על טפח בטומטום ע"ע טמטום ציון 302.
  46. ↑ עי' ציון 151, וע"ע לא יראה בך ערות דבר ציון 32 ואילך. ברכות שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם. וע"ע הנ"ל שם על מקור האיסור לקרא כנגד ערוה, ועל פרטיו. על מי שקרא ק"ש כנגד טפח באשה, אם יצא יד"ח עי' פמ"ג א"א שם אות א. על מי שגוף האשה כנגדו ואינו מסתכל בה, אם מותר לו לקרא, עי' ציון 177 ואילך.
  47. ↑ ע"ע לא יראה בך ערות דבר ציון 31. ועי' מאירי ברכות כד א ד"ה צריך לאדם, שמ' שטפח באשתו אינו אוסר בדברי תורה.
  48. ↑ רא"ה ומאירי ברכות שם; לבוש או"ח עה א.
  49. ↑ ב"ח או"ח שם אות א.
  50. ↑ נשמת אדם ח"א כלל ד.
  51. ↑ רשב"א ברכות כד א בשם ראב"ד, בדעת רי"ף, שהשמיט דין טפח באשה, שזה ע"פ ד' רב הונא בברכות שם, שעגבות אין בהם משום ערוה, עי' ציון 23, שלדעתו כ"ש טפח באשה אין בו משום ערוה, ועי' ראב"ד שם שדוחה שיטה זו.
  52. ↑ רשב"א ברכות כד א בשם ראב"ד; מאירי שם; רא"ש ברכות פ"ג סי' לז ותוס' הרא"ש שם; עי' טוש"ע או"ח עה א. ועי' ציון 77 ואילך, איזה מקום ברגל נחשב כמקום שהדרך לגלותו.
  53. ↑ עי' רשב"א שם בשם ראב"ד; דברי חמודות על הרא"ש שם אות קטז; מ"ב שם ס"ק ב.
  54. ↑ פמ"ג שם מ"ז ס"ק א; מ"ב שם ס"ק ב.
  55. ↑ ע"ע דת יהודית וע' עוברת על דת וע' צניעות. ועי' ציון 76, מה נחשב שוק באשה.
  56. ↑ תפארת שמואל על הרא"ש ברכות פ"ג סי' לז אות לז; חיי אדם ח"א כלל ד אות ב. ועי' ציון 74, ששוק האשה, י"ס שאף בפחות מטפח הוא נחשב ערוה.
  57. ↑ עי' ציון 231 ואילך.
  58. ↑ רא"ש ברכות פ"ג סי' לז, ותוס' הרא"ש ורשב"א ברכות כד א, ע"פ משנה שבציון 249, שאשה ערומה, די לה במה שמכסה את ערותה, ומותר לה לברך; רמ"א בשו"ע או"ח עה א.
  59. ↑ רמ"א בשו"ע או"ח עה א בדעת רא"ש ברכות פ"ג סי' לז.
  60. ↑ פר"ח או"ח עה א, בדעת רשב"א ברכות כד א ד"ה אמר רב חסדא; מ"ב שם ס"ק ח.
  61. ↑ עי' ברכות כד א; עי' רמב"ם ק"ש פ"ג הט"ז; עי' טוש"ע או"ח עה א. ועי' ציון 74, ששוק האשה, י"ס שאפ' בפחות מטפח הוא חשוב ערוה אפ' לאשתו.
  62. ↑ או"ז הל' טהרת ק"ש ותפלה סוף סי' קלג; הגה"מ ק"ש פ"ג הט"ז אות ס בשם בה"ג; לח"מ ק"ש שם; דרכ"מ או"ח עה אות א, ורמ"א בשו"ע שם א בשם י"א.
  63. ↑ נשמ"א ח"א כלל ד. ועי' ציון 50, על טפח באשה, אם איסורו מן התורה.
  64. ↑ ב"ח שם אות א; דברי חמודות ברכות פ"ג סי' לז אות קטו, בדעת הרא"ש שם; א"ר שם אות א.
  65. ↑ ישעיהו מז ב.
  66. ↑ שם מז ג.
  67. ↑ רב חסדא בברכות כד א. ועי' נשמת אדם ח"א כלל ד, שנסתפק בדין שוק באשה ערוה, אם הוא מן התורה או מדרבנן.
  68. ↑ עי' רש"י ורא"ה ומאירי ברכות שם. ועי' רש"י שם, שהוסיף ששוק נחשב ערוה אף לענין איסור הסתכלות, ועי' צל"ח שם שהק' שהסתכלות באשה האסורה עליו אסורה אפ' במקום שאינו ערוה, ואפ' באצבע קטנה, ע"ע לא תתורו ציון 146, וע"ש שיישב, ועי' אמרי נועם (הגר"א) שם, שט"ס נפלה ברש"י.
  69. ↑ עי' ציון 45 ואילך.
  70. ↑ עי' ציון 45.
  71. ↑ עי' ציון 61.
  72. ↑ רא"ה ברכות כד א ד"ה ושוק; תוס' הרא"ש שם ד"ה ואמר רב חסדא.
  73. ↑ עי' רשב"א ברכות כד א.
  74. ↑ ב"ח או"ח סי' עה אות ב; ט"ז שם ס"ק א; ח"א כלל ד ס"ז בשם י"א; מ"ב שם ס"ק ז בשם י"א.
  75. ↑ עי' ציון 56.
  76. ↑ פמ"ג או"ח סי' עה מ"ז ס"ק א, ומ"ב שם ס"ק ב, ועי' חזו"א או"ח סי' טז אות ח. וע"ע ירך ציון 22.
  77. ↑ עי' ציון 52 ואילך. פמ"ג שם; מ"ב שם.
  78. ↑ עי' ח"א ח"א כלל ד ס"ב, ושו"ע הרב או"ח עה א, ושו"ת שבט הלוי ח"א סי' א.
  79. ↑ ח"א שם, ועי' ציון 56.
  80. ↑ רשב"א ברכות כד א בשם ראב"ד, בדעת רי"ף שהשמיט דין שוק באשה, שזה ע"פ ד' רב הונא בברכות שם, שעגבות אין בהם משום ערוה, עי' ציון 23, שלדעתו כ"ש ששוק אשה אין בו משום ערוה, ועי' ראב"ד שם שדוחה שיטה זו.
  81. ↑ שמואל בברכות כד א ובקידושין ע א.
  82. ↑ הגה"מ ק"ש פ"ג הט"ז אות ס.
  83. ↑ שיר השירים ב יד. ועי' רש"י קידושין שם, שהביא כמקור את תחילת הכתוב בשה"ש שם: השמיעיני את קולך.
  84. ↑ שמואל בברכות שם, ורש"י שם ד"ה קולך ערב.
  85. ↑ ירמיה ג ט. שמואל בירושלמי חלה פ"ב ה"א.
  86. ↑ ערך לחם או"ח סי' ריז; חיי אדם ח"א כלל ד אות ו, ונשמ"א שם. ועי' שושנת העמקים כלל ט ד"ה ואמנם כל זה, שאפשר שהוא מדאורייתא.
  87. ↑ רמב"ם איסו"ב פכ"א ה"ב; רא"ש ברכות פ"ג סי' לז ותוס' הרא"ש ברכות כד א; עי' פסקי רי"ד ברכות שם: לא יאזין לקול הנשים; טוש"ע אה"ע כא א. ועי' להלן אם אסור דוקא בקול זמר, או בכל קול.
  88. ↑ עי' רמב"ם שם וטוש"ע שם: אסור לשמוע קול ערוה. ועי' בית שמואל סי' כא ס"ק ד ומ"א סי' עה ס"ק ו ומ"ב שם ס"ק יז, שקול של פנויה שאינה ערוה מותר לשמעו, ועי' שו"ת באר שבע קונטרס באר מים חיים סי' ג, שאוסר אף בקול פנויה שאינה ערוה. ועי' באר שבע שם ודבש לפי מערכה ק אות יט, הטעם שדבורה שרה עם ברק בן אבינועם, עי' שופטים ה א. ועי' תפא"י מו"ק פ"ג מ"ט יכין אות סח, הטעם שנשים מקוננות על המת, ע"ע הספד.
  89. ↑ ע"ע גלוי עריות. רמב"ם שם; שו"ע שם.
  90. ↑ יראים סי' שצב בשם רב יהודאי גאון; מרדכי ברכות רמז פ ורבינו יונה ברכות כד א (יז א) ד"ה ערוה, בשם ר' האי גאון; הגה"מ ק"ש פ"ג הט"ז אות ס בשם ר"ח; מאירי ברכות כד א; עי' שו"ע ורמ"א או"ח עה ג, וב"י שם, ודרכ"מ שם אות ג.
  91. ↑ יראים שם.
  92. ↑ עי' רא"ש ברכות פ"ג סי' לז ותוס' הרא"ש ברכות כד א ופסקי הרי"ד ברכות שם, שלא אמרו שקול באשה ערוה אלא לענין שאסור לשמעו, עי' לעיל, ולא לענין ק"ש; עי' רמב"ם ק"ש פ"ג הט"ז, וכ"מ שם בדעתו; עי' טור שם, וב"י שם בדעתו.
  93. ↑ יראים סי' שצב; עי' חיי אדם ח"א כלל ד אות ו.
  94. ↑ רשב"א ברכות כד א בשם ראב"ד, בדעת רי"ף שהשמיט דין קול באשה, שזה ע"פ ד' רב הונא בברכות שם, שעגבות אין בהם משום ערוה, עי' ציון 23, שלדעתו כ"ש קול אשה אין בו משום ערוה, ועי' ראב"ד שם שדוחה שיטה זו.
  95. ↑ רבינו יונה ברכות כד א (יז א) ד"ה ערוה, הובא בעו"ת או"ח סי' עה ס"ק ג.
  96. ↑ רבינו יונה ברכות כד א (יז א) ד"ה ערוה; שטמ"ק ברכות שם ד"ה קול באשה, בשם י"א.
  97. ↑ רשב"א דלהלן.
  98. ↑ מאירי דלהלן.
  99. ↑ רשב"א ברכות כד א בשם ראב"ד, ומאירי שם, ע"פ קידושין ע א: נשדר ליה מר שלמא וגו' קול באשה ערוה; ב"ש אה"ע סי' כא ס"ק ד. ועי' הגה"מ ק"ש פ"ג הט"ז אות ס, ורמ"א בשו"ע או"ח עה ג, שקול שהוא רגיל בו אינו אוסר בק"ש, ועי' לבוש או"ח עה ג, שנ' מדבריו שדוקא דיבור, אם רגיל בו אינו אוסר, אבל זמר אוסר בכל אופן, ועטרת צבי או"ח שם ס"ק ו שאפ' קול זמר של אשה, אם רגיל בו אינו אוסר.
  100. ↑ רב ששת בברכות כד א.
  101. ↑ רא"ה ברכות שם.
  102. ↑ שיר השירים ד א. ברכות שם.
  103. ↑ עי' רש"י ברכות שם ד"ה קולך ערב.
  104. ↑ נשמת אדם ח"א כלל ד.
  105. ↑ רמב"ם איסו"ב פכ"א ה"ב; פסקי רי"ד ברכות כד א; טוש"ע אה"ע כא א.
  106. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  107. ↑ הגה"מ ק"ש פ"ג הט"ז אות ס' בשם ר"ח; עי' רא"ש ברכות פ"ג סי' לז; טוש"ע או"ח עה ב, ועי' ב"י שם, ודרכ"מ שם אות ג.
  108. ↑ עי' רמב"ם ק"ש פ"ג הט"ז, וכ"מ שם בדעתו; תוס' רבי יהודה ברכות כד א.
  109. ↑ רשב"א ברכות כד א בשם ראב"ד, בדעת רי"ף שהשמיט דין שער באשה, שזה ע"פ ד' רב הונא בברכות שם, שעגבות אין בהם משום ערוה, עי' ציון 23, שלדעתו כ"ש שער אשה אין בו משום ערוה, ועי' ראב"ד שם שדוחה שיטה זו.
  110. ↑ רשב"א ברכות כד א בשם ראב"ד; מאירי שם; שטמ"ק שם בשם י"א; רמ"א בשו"ע או"ח עה ב.
  111. ↑ מאירי שם בשם אחרוני הרבנים; תוס' הרא"ש שם ורא"ש ברכות פ"ג סי' לז; הגה"מ ק"ש פ"ג הט"ז אות ס; טוש"ע או"ח שם. ועי' ח"א כלל ד ס"ה, שמסתפק בשער נכרית, אם מאחר ואינה מוזהרת לכסותו, דינו כשער הבתולות, ומותר לומר דברים שבקדושה כנגדו.
  112. ↑ הגה"מ שם.
  113. ↑ שלטי הגיבורים שבת (כט א) אות א, הובא בדרכ"מ או"ח סי' עה אות ג וברמ"א בשו"ע שם ב ובדרכ"מ שם סי' שג אות ו. ועי' לבוש או"ח עה ב, ומגן גיבורים אלף המגן שם אות ח בדעתו, שחילק בין שער עצמה שחתכתו ועשאתו פאה, שנחשב ערוה, לשער אשה אחרת, שאינה ערוה, ועי' פמ"ג א"א שם אות ה, בדעת הלבוש שם, שאין חילוק בין שערה לשער אחרת, והכל אינו חשוב ערוה.
  114. ↑ שו"ת באר שבע סי' יח.
  115. ↑ עי' ארח"ח הל' ק"ש אות לז בשם ראב"ד; רבינו יונה ברכות שם (טז ב, יז א); רא"ש ברכות פ"ג סי' נ; עי' טוש"ע או"ח עד ה.
  116. ↑ ברכות כה ב.
  117. ↑ ברכות שם.
  118. ↑ טור שם בשם ראב"ד.
  119. ↑ תוס' ברכות כה ב ד"ה והלכתא. ועי' ציון 124 ואילך.
  120. ↑ ב"י או"ח עד בבאור ד' התוס' שם.
  121. ↑ ברכות כה ב, ורמב"ם ק"ש פ"ג הי"ז, לענין עקבו נוגע בערותו, ועי' ציון 115; טוש"ע או"ח עד ה.
  122. ↑ רבינו ירוחם תולדות או"ח נתיב ג ח"ד דף כה טור ג; שו"ע שם.
  123. ↑ ארח"ח הל' ק"ש אות לז בשם ראב"ד; טוש"ע שם.
  124. ↑ עי' ציון 120.
  125. ↑ ב"י או"ח עד.
  126. ↑ עי' ברכות כד א: יחזיר פניו ויקרא וגו', ורש"י שם ד"ה ואפילו אשתו ופסקי רי"ד שם ד"ה בעא; עי' ברכות שם: והא איכא עגבות, ורש"י שם ד"ה הא איכא ושטמ"ק שם ד"ה והא איכא, שלצד שעגבות הן ערוה, שנים שעגבותיהם נוגעות אלו באלו, אסור להם לקרא ק"ש.
  127. ↑ רש"י שם.
  128. ↑ מ"ב סי' עג ס"ק ה.
  129. ↑ טוש"ע או"ח עד ה; מ"ב סי' עג ס"ק ה וס"ק ח.
  130. ↑ מ"ב סי' עד ס"ק יט ושעה"צ שם ס"ק כ ע"פ ב"י שבציון 120.
  131. ↑ עי' רש"י ברכות כד א ד"ה ואפילו אשתו, ורמב"ם ק"ש פ"ג הי"ח, שמ' כן בבאור גמ' דלהלן.
  132. ↑ רמב"ם שם בבאור גמ' דלהלן, ועי' ציון 140 ואילך, שאם אינם נוגעים למטה ממתניהם, אע"פ שנוגעים למעלה, הם מותרים בק"ש לכל הדעות.
  133. ↑ עי' ברייתא בברכות כד א: שנים שישנים במטה אחת זה מחזיר פניו וקורא וזה מחזיר פניו וקורא, וברייתא אחרת שם: הישן במטה ובניו ובני ביתו בצדו הרי זה לא יקרא ק"ש אא"כ היתה טלית מפסקת ביניהם, וברייתא נוספת שם: היה ישן במיטה ובניו ובני ביתו במטה לא יקרא ק"ש אא"כ היתה טליתו מפסקת ביניהם, וגמ' שם: תנאי היא. ועי' תוספתא ברכות פ"ב הט"ו: שנים שהיו ישנים בטלית אחת אינן רשאין לקרות את שמע אלא זה מתכסה בלבושו וקורא וגו'.
  134. ↑ עי' רש"י ברכות שם ד"ה אשתו כגופו.
  135. ↑ ברכות שם, ורש"י שם ד"ה לדידי נמי.
  136. ↑ ברכות שם, ורש"י שם ד"ה אשתו כגופו.
  137. ↑ רמב"ם ק"ש פ"ג הי"ח; טוש"ע או"ח עג א.
  138. ↑ רי"ף ברכות שם (טו א); רמב"ם ק"ש פ"ג הי"ח; טוש"ע שם ב, דעה א.
  139. ↑ רא"ש ברכות פ"ג סי' לה בשם רבינו יצחק; טוש"ע שם, דעה ב, ועי' שו"ע שם: ונכון לחוש לדבריו.
  140. ↑ עי' רמב"ם ק"ש פ"ג הי"ח; עי' שו"ע או"ח עג א.
  141. ↑ כ"מ שם.
  142. ↑ ברייתא ברכות כד א; רמב"ם ק"ש פ"ג הי"ח; טוש"ע או"ח עג ג. ועי' רמב"ם שם וטוש"ע שם שלא התירו אף בקטנים אלא בחזרת פנים, ולא כשערוותיהם נוגעת זו בזו, ועי' או"ז הל' טהרת ק"ש ותפלה סי' קלג והגהות אשרי ברכות פ"ג סי' לה, שהתירו אפ' פנים כנגד פנים, כשערוותיהם נוגעות זו בזו, ועי' ציון 35 ואילך, על ערות קטן, אם היא חשובה ערוה.
  143. ↑ רמב"ם שם.
  144. ↑ ברכות שם.
  145. ↑ ע"ע ביאה. רש"י שם ד"ה בת שלש.
  146. ↑ ברכות שם, ע"פ יחזקאל טז ז.
  147. ↑ רמב"ם שם; טור שם. ועי' רש"י שם ד"ה בת אחת עשרה, שמשמע קצת שהגיל לבדו הוא הקובע, ולא תבנית הגוף.
  148. ↑ רמב"ם ק"ש פ"ג הי"ט; טוש"ע או"ח עג ד.
  149. ↑ פמ"ג או"ח סי' עד מ"ז ס"ק א ובאה"ל שם ד"ה נעתיק. ועי' ציון 165 ואילך, על הדין כשמחזיר פניו. ועי' ציון 181, על הדין כשלבו רואה את ערות חברו, וציון 185 ואילך, על הדין כשעיניו רואות ערות עצמו, וציון 196 ואילך, על על הדין כשלבו רואה ערות עצמו.
  150. ↑ שו"ע הרב או"ח סי' עד ס"א.
  151. ↑ עי' ברכות כה ב: ערוה וגו' אסור לקרות ק"ש כנגדה, ולא יראה בך ערות דבר אמר רחמנא וגו', ושם ובשבת קנ א: נכרי ערום וגו' ק"ש כנגדו וגו' ישראל פשיטא ליה דאסור; עי' ברכות כד א: טפח באשה ערוה וגו' באשתו ולק"ש; רמב"ם ק"ש פ"ג הט"ז; טוש"ע או"ח עה ד וה.
  152. ↑ רמב"ם תפלה פ"ד ה"ח, לענין תפלה; יראים סי' שצב; עי' חרדים ל"ת פ"ד אות עה.
  153. ↑ דברים כג טו. עי' ברכות כד ב ושבת קנ א, ויראים שם וחרדים שם ופמ"ג או"ח סי' עד מ"ז ס"ק א, וחיי אדם כלל ד ס"א, ושו"ע הרב שם ס"א ובאה"ל שם ד"ה נעתיק ומ"ב סי' עה ס"ק יט. ועי' שו"ע הרב שם, שמביא את תחי' הכתוב: כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך וגו' והיה מחניך קדוש, ומבאר שעיקר מחנהו של אדם הוא כנגד פניו.
  154. ↑ ח"א כלל ד ס"ח.
  155. ↑ יראים סי' שצב; ח"א שם ס"א.
  156. ↑ ח"א שם ס"א.
  157. ↑ ציון 181 ואילך.
  158. ↑ ציון 185.
  159. ↑ ציון 178 ואילך.
  160. ↑ ציון 707 ואילך.
  161. ↑ רש"י ברכות כה ב ד"ה בעששית.
  162. ↑ ה"ג סי' א הל' ברכות פ"ג; עי' רש"י שם.
  163. ↑ דברים כג טו. וע"ע לא יראה בך ערות דבר.
  164. ↑ רבא בברכות כה ב; רמב"ם ק"ש פ"ג הט"ז; טוש"ע או"ח עה ה.
  165. ↑ רמב"ם ק"ש פ"ג הט"ז; שו"ע או"ח עה ו.
  166. ↑ ב"י או"ח עה, בבאור ד' רמב"ם שם, ע"פ גמ' שבציון 163 ואילך; שו"ע שם.
  167. ↑ ט"ז שם סוף ס"ק ב, ושו"ע הרב שם ס"ט, וח"א כלל ד ס"ג, ומ"ב שם ס"ק כט, לסוברים שעצימת עינים אינה מועילה, עי' ציון 172.
  168. ↑ מ"ב שם ס"ק כח, לסוברים שעצימת עינים מועילה, עי' ציון 170 ואילך.
  169. ↑ ציון 181.
  170. ↑ פירוש רשב"ץ על ברכות כה ב ד"ה ומסתרא; ב"י או"ח עה, ע"פ רמב"ם שבציון 165; שו"ע שם ו.
  171. ↑ עי' ציון 163 ואילך. ב"י שם.
  172. ↑ רוקח הל' תפלה סי' שכד סוף ד"ה העומד בתפלה; מרדכי ברכות רמז עו, הובא בדרכ"מ או"ח עה אות ב, ע"פ ירושלמי ברכות פ"ג ה"ה: הוו יתבין קומי פונדקיא ברמשא וגו' מכיון דאילו הוה במיממא הוינן חמיין מה קומנין, ברם כדון אסור; ב"ח שם אות ג; ט"ז שם ס"ק ב; ח"א כלל ד ס"ג.
  173. ↑ דברים כג טו.
  174. ↑ ח"א שם, ע"פ רשב"א בציון 236.
  175. ↑ ציון 181.
  176. ↑ עי' ציון 45 ואילך.
  177. ↑ רבינו יונה ברכות כד א (יז א) סוף ד"ה ערוה בעששית והאשכול הל' תפלה וק"ש סי' ז בשם ר' האי גאון. ועי' מ"ב סי' עה ס"ק ד, שסמך ע"ז לענין דיעבד, שאם לא נתכוין להסתכל א"צ לחזור ולקרא ק"ש.
  178. ↑ עי' האשכול שם, שלא שמענו מרבותינו חילוק זה; ב"ח או"ח עה אות א.
  179. ↑ ציון 125 ואילך.
  180. ↑ עי' ציון 196 ואילך, מחלוקת תנאים, ושם על מקור הדין ופרטיו.
  181. ↑ טור או"ח עד, ורמ"א בשו"ע שם א. ועי' ב"ח שם אות ב, שמקור הדין הוא מברכות כד ב וכה ב, שסתמו שלבו רואה את הערוה אסור, ולא חילקו בין ערותו לערות חברו.
  182. ↑ אחרונים דלהלן.
  183. ↑ ב"ח שם אות ב.
  184. ↑ פמ"ג א"א שם ס"ק א.
  185. ↑ עי' ברייתא ברכות כד ב: היה ישן בטליתו ואינו יכול להוציא ראשו וגו' חוצץ בטליתו וגו'; עי' סוכה י ב: הישן בכילה ערום מוציא ראשו וגו'; עי' שו"ע הרב או"ח סי' עד ס"א.
  186. ↑ עי' ציון 196 ואילך, מחלוקת תנאים. עי' ברכות שם; עי' תוס' סוכה שם ד"ה מוציא.
  187. ↑ עי' רא"ה ברכות כד ב, שמ' כן; שו"ע הרב או"ח סי' עד ס"א.
  188. ↑ עי' ציון 151.
  189. ↑ עי' רש"י סוכה י א ד"ה וקורא ק"ש, ופמ"ג או"ח א"א תחי' סי' עד בדעתו; עי' פמ"ג שם מ"ז ס"ק א ובאה"ל שם ד"ה נעתיק; עי' ח"א כלל ד ס"א. ועי' פמ"ג שם ובאה"ל שם ומ"ב סי' עה ס"ק כט, שלסוברים שעצימת עינים מתירה לומר דברים שבקדושה נגד ערות חברו, עי' ציון 170 ואילך, היא מתירה אף נגד ערות עצמו, ולסוברים שאינה מועילה בערות חברו, אף בערות עצמו אינה מועילה, וע"ש ושם, שלסוברים שהחזרת פנים מערות חברו מועילה אף בלא החזרת כל הגוף, עי' ציון 168, היא מועילה אף בערות עצמו, אבל לסוברים שבערות חברו אין מועילה החזרת פנים אלא יחד עם החזרת כל הגוף, עי' ציון 167, בערות עצמו, שלא ניתן לעשות כן, לא ניתן להתיר ע"י החזרת פנים.
  190. ↑ עי' ד' רב תחליפא בר אבימי בשם שמואל בסוכה י ב, וגמ' שם בבאור דבריו, ומאירי שם יא א בבאור דבריהם.
  191. ↑ עי' ציון 196 ואילך. תוס' סוכה שם ד"ה מוציא.
  192. ↑ סוכה שם.
  193. ↑ ברייתא וגמ' סוכה שם.
  194. ↑ עי' רש"י סוכה שם ד"ה וקורא, ופמ"ג א"א או"ח תחי' סי' עד בדעתו. ועי' פמ"ג שם, ושו"ע הרב סי' עד ס"ב, ומ"ב שם ס"ק ד, שמטעם אחר אסור לערום לקרא כשמוציא ראשו חוץ לבית או לכילה גבוהה, שהם אינם נחשבים כיסוי, ולפיכך הוא כמי שערותו מגולה, שאסור בדברים שבקדושה אפ' כשאין לבו ועיניו רואים אותה, עי' ציון 231 ואילך.
  195. ↑ עי' ציון 211.
  196. ↑ ת"ק בברייתא ברכות כד ב; ת"ק בברייתא ברכות כה ב; עי' סוכה י ב, ותוס' שם ד"ה מוציא. ועי' יראים סי' שצב ומאירי ברכות שם ד"ה כבר, שלהתפלל הכל מודים שאסור כשלבו רואה את הערוה, ועי' ציון 202.
  197. ↑ עי' ציון 185 ואילך.
  198. ↑ ברייתא ברכות כד ב. ועי' סוכה שם.
  199. ↑ ברייתא ברכות כה ב. ועי' ציון 250, שהמים הצלולים נחשבים כיסוי לערוה, ולפיכך אינו נחשב כמי שערותו מגולה, ועי' ציון 219, שהמים נחשבים חציצה בין ראשו שמחוצה להם לערוה שבתוכם. ועי' רשב"א ברכות כה ב בשם ראב"ד, שאף בזה אינו מותר לקרא קריאת שמע אלא כשאינו מסתכל על הערוה, אבל כשמסתכל אסור.
  200. ↑ י"א בברייתא ברכות כד ב וי"א בברייתא ברכות כה ב. ועי' ב"ח שבציון 238, שאף מה שאמרו שערום אסור בברכה ובתפלה ובק"ש, עי' ציון 231 ואילך, אינו אלא משום שלבו רואה את הערוה.
  201. ↑ רש"י ברכות כה ב ד"ה והרי לבו; רבינו יונה שם (טז ב) ד"ה אבל צלולין; מ"ב סי' עד ס"א. ועי' ערוה"ש שם ס"ה שחולק.
  202. ↑ עי' שבת י א: למיסר המייניה, ותוס' שם ד"ה טריחותא, בשם מחזור ויטרי, בבאור גמ' שם, שהמתפלל שאינו לובש מכנסים, צריך לאזור אזור לתפלה, כדי שלבו לא יהא רואה את הערוה. ועי ציון 196, שיש ראשונים שכתבו שלהתפלל הכל מודים שאסור כשלבו רואה את הערוה.
  203. ↑ ברכות כד ב; רמב"ם ק"ש פ"ג הי"ז; שו"ע או"ח עד א.
  204. ↑ ברייתא ברכות כה ב, ורבי אלעזר או רבי אחא בר אבא בר אחא משום רבינו שם; טוש"ע שם ב.
  205. ↑ שו"ע שם.
  206. ↑ ע"ע. דברים כג טו. עי' רש"י ברכות כה ב ד"ה והרי לבו; עי' לבוש או"ח סי' עד ס"א. ועי' לבוש שם שקוראים כאילו כתוב: ולא יֵרָאֶה בך ערות דבר. ועי' ח"א כלל ד ס"ט, שמצינו לשון ראיה בלב בקהלת א טז: לבי ראה הרבה חכמה.
  207. ↑ מור וקציעה או"ח שם; פמ"ג מ"ז או"ח סי' עד ס"ק א וביאור הלכה שם ס"א ד"ה נעתיק; שו"ע הרב שם ס"א.
  208. ↑ מלכים א ט ג. ה"ג סי' א הל' ברכות פ"ג ד"ה ואסיר ליה לאיניש.
  209. ↑ איכה ג מא. ה"ג שם.
  210. ↑ רא"ה ברכות כד ב, וכעי"ז שו"ע הרב או"ח סי' עד ס"א: המקומות אשר ה' שוכן בהם בקרבנו, שהם ראשו ולבו של אדם.
  211. ↑ עי' ירושלמי ברכות פ"ט ה"ב: רבי ירמיה בעי היה יושב בתוך ביתו ערום, מהו שיעשה ביתו כמו מלבוש ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך, היה יושב במגדל ערום מהו שיעשה לו כמין מלבוש ויוצא ראשו חוץ לחלון ויברך, ורא"ש ברכות פ"ט סי' יג בבאורו, שהספק הוא אם מותר לברך כשלבו רואה את הערוה, ועי' ציון 193, שלדעת הבבלי, המוציא ראשו חוץ לבית, אף לסוברים שא"צ להפסיק בין לבו לערוה, אסור לו לקרא, ע"ש הטעם, ועי' מ"א תחי' סי' עד, שבאר את ד' הירושלמי בע"א, ועי' מראה הפנים על ירושלמי שם ד"ה היה יושב, שדחה פירושו.
  212. ↑ רי"ף ברכות (טו א); רמב"ם ק"ש פ"ג הי"ז; תוס' ברכות כה ב ד"ה והרי, בשם ר"י; רשב"א ברכות שם בשם ראב"ד; רא"ש ברכות פ"ג סי' לו, ושם בשם רבינו חננאל, ושכן היה נוהג ר"ת; שו"ע או"ח עד א וב. ועי' טוש"ע שם צא א וב. ועי' מ"ב סי' עד ס"ק ה, לענין דיעבד, אם צריך לחזור ולקרא.
  213. ↑ תוס' ברכות שם ורא"ש שם בשם רבינו שמעיה תלמידו של רש"י.
  214. ↑ ב"י או"ח עד בשם ארח"ח; שו"ע שם ג בשם יש מי שאומר. ועי' ב"י שם שא"צ שתהא ערותה טוחה בקרקע, שדוקא באשה שערותה מגולה אמרו כן, כדי לכסות את הערוה (עי' ציון 249) אבל כשהערוה מכוסה בחלוק, וא"צ אלא שיהיה הפסק בינה לבין הלב, די בזה שבאשה היא למטה כדי להפסיק.
  215. ↑ ב"ח יו"ד סי' ר קונטרס אחרון.
  216. ↑ רבינו יונה ברכות (טז ב) ד"ה אבל צלולין, בשם רבני צרפת; שו"ע או"ח עד ג.
  217. ↑ תה"ד סי' י בשם או"ז, וב"י או"ח עד בדעתו; שו"ע שם ב.
  218. ↑ ב"י שם.
  219. ↑ עי' ברייתא ברכות כה ב: מים צלולים, ישב בהן עד צוארו וקורא, לסוברים שא"צ להפסיק בין לבו לערוה.
  220. ↑ דרכ"מ או"ח סי' עד אות א ורמ"א בשו"ע שם ב.
  221. ↑ עי' ציון 200.
  222. ↑ ברכות כה ב; טוש"ע או"ח עד ב.
  223. ↑ שו"ע שם.
  224. ↑ טוש"ע דלהלן.
  225. ↑ ברכות כה ב, בדעת ברייתא שם, וכן אמר רב זביד שם בדעת אביי ורבא, וכן אמר רב חיננא בריה דרב איקא שם בשם רבא.
  226. ↑ ר' חיננא בריה דרב איקא בשם רבא בברכות שם. וע"ע לא ניתנה תורה למלאכי השרת ציון 125 ואילך.
  227. ↑ רש"י שם ד"ה לא נתנה.
  228. ↑ ברכות שם; טוש"ע או"ח עד ה.
  229. ↑ ברכות שם.
  230. ↑ עי' רש"י שם ד"ה והרי לבו.
  231. ↑ עי' משנה ברכות כב ב: לעלות ולהתכסות ולקרות וגו' יתכסה במים ויקרא; ירושלמי תרומות פ"א ה"ד: חד חסיד שאל לאליהו ז"ל ערום מהו שיקרא שמע, א"ל ולא יראה בך ערות דבר וגו'; עי' ברכות כד א: והא איכא עגבות, ורשב"א שם בשם ראב"ד בבאור הקושיה, שלצד שעגבות הן ערוה, מי שעגבותיו מגולות אסור לו לקרות ק"ש, כדין מי שערותו מגולה; עי' סוכה י ב, שהישן ערום בכילה גבוהה או בבית לא יוציא ראשו לחוץ ויקרא ק"ש, ופמ"ג ושו"ע הרב ומ"ב שבציון 194 בטעם הדבר, שהם אינם נחשבים כיסוי, וערותו מגולה, ועי' ציון הנ"ל, שי"מ בע"א; עי' רמב"ם ק"ש פ"ב ה"ז ופ"ג הי"ז.
  232. ↑ עי' משנה חלה פ"ב מ"ג, הובאה בברכות כד א, ורמב"ם פיהמ"ש ורע"ב פרה שם ורש"י ברכות שם בבאורה; עי' משנה תרומות פ"א ה"ו, ופיהמ"ש לרמב"ם ור"ש ורא"ש ורע"ב שם; עי' ב"מ קיד ב, ורש"י שם ד"ה ערות, ותוס' שם ד"ה מנין; ירושלמי תרומות פ"א ה"ד: מפני הברכה, ושם: בין לקרות בין לברך; רמב"ם ברכות פ"א ה"ט; טוש"ע או"ח רו ג ויו"ד א י ושכח א. וע"ע הפרשת חלה ציון 45 וע' הפרשת תרומות ומעשרות ציון 75 וע' שחיטה.
  233. ↑ רמב"ם תפלה פ"ד ה"א וה"ז. וע"ע ודוי ציון 280.
  234. ↑ דברים כג טו. ב"מ שם; ירושלמי תרומות שם; עי' שבת כג א: ערום וגו' והא בעינן והיה מחניך קדוש, ורש"י שם ד"ה והיה מחניך קדוש; ראשונים ואחרונים דלהלן.
  235. ↑ ראשונים ואחרונים שבציון הבא; עי' ט"ז יו"ד סי' ר ס"ק ג וש"ך שם ס"ק א, ופמ"ג או"ח סי' עד מ"ז ס"ק א בדעתם; עי' פמ"ג ושו"ע הרב ומ"ב שבציון 194.
  236. ↑ עי' רשב"א ברכות כד א בשם ראב"ד; שו"ע הרב או"ח סי' עד ס"ב; פמ"ג שם מ"ז ס"ק א; מ"ב שם ס"ק ד ובאה"ל שם ד"ה נעתיק, ומ"ב סי' עה ס"ק יט.
  237. ↑ עי' דרישה יו"ד סי' ר, שהאיסור הוא מפני כבוד השכינה, שאינו דרך ארץ להזכיר את השם בערוה מגולה, וט"ז שם ס"ק ג ופמ"ג או"ח סי' עד מ"ז ס"ק א בדעתו, שהוא מדרבנן, ותמהו על דבריו. וע"ע לא יראה בך ערות דבר ציון 36 ואילך.
  238. ↑ עי' ציון 200 ואילך. ב"ח יו"ד סי' ר קונטרס אחרון, וט"ז שם ס"ק ג ופמ"ג או"ח סי' עד מ"ז ס"ק א בדעתו; עי' פמ"ג א"א או"ח תחי' סי' עד בד' רש"י סוכה י א ד"ה וקורא.
  239. ↑ ציון 36 ואילך.
  240. ↑ רמב"ם תפילין פ"י ה"י, וטוש"ע יו"ד רפב א, לענין ס"ת; מ"א סי' מה ס"ק ב, לענין כתבי הקדש. ועי' ביאור הגר"א יו"ד שם, שמקור האיסור בס"ת הוא ממה שנאמר במזבח-החיצון: לא תגלה ערותך עליו, ע"ע כבש ציון 7. ועי' מ"א שם, שהמקור מהגמ' שבציון 242, שאסור לעמוד לפני השם ערום, ועי' קרית מלך על רמב"ם שם, שציין לברכות כג ב: לא יאחז אדם וגו' ס"ת בזרועו וגו' ולא ישתין בהם.
  241. ↑ ציון 295 ואילך.
  242. ↑ שבת קכ ב; רמב"ם יסוה"ת פ"ו ה"ו.
  243. ↑ ציון 201 ואילך.
  244. ↑ ציון 47 ואילך.
  245. ↑ עי' ירושלמי ברכות פ"ב ה"ג: ואינו אסור משום ערוה, ופנ"מ שם ד"ה וכד הוה; רמב"ם תפילין פ"ד הכ"ג.
  246. ↑ ציון 671 ואילך.
  247. ↑ ציון 27 ואילך.
  248. ↑ פיהמ"ש לרמב"ם חלה פ"ב מ"ג, בבאור משנה דלהלן.
  249. ↑ עי' ציון 232 ואילך, שהערום אסור לו לברך ולהתפלל. חלה פ"ב מ"ג, הובאה בברכות כד א; רמב"ם ברכות פ"א ה"ט ובכורים פ"ה הי"א; טוש"ע או"ח רו ג ויו"ד שכח א, וכעי"ז רמ"א בשו"ע או"ח עד ד, ומ"א שם ס"ק ח בבאורו. ועי' ציון 58.
  250. ↑ עי' משנה ברכות כב ב: יתכסה במים ויקרא, וט"ז או"ח סי' עד ס"ק א ויו"ד סי' ר ס"ק ג, וש"ך יו"ד שם ס"ק א בבאורה. ועי' רשב"א ברכות כה ב בשם ראב"ד, שאף בזה אינו מותר לקרא קריאת שמע אלא כשאינו מסתכל על הערוה, אבל כשמסתכל אסור. ועי' ציון 219 ואילך, אם מים מועילים להפסיק בין לבו ועיניו לערוה.
  251. ↑ דרישה יו"ד שם.
  252. ↑ ציון 220 ואילך.
  253. ↑ ציון 105 ואילך.
  254. ↑ ציון 210.
  255. ↑ ציון 55 ואילך.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:ערוה&oldid=157316"