אנציקלופדיה תלמודית:פורס על שמע

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - שליח ציבור של קריאת שמע וברכותיה, או חלק מהן, בסדר התפילה, או בהשלמה למאחרים. או האומר שמע ישראל בעת אחיזת ספר תורה.

מהותו

פורס על שמע, שנינו במשנה, לענין שאין פורסים בפחות מעשרה[1], ושהמפטיר בתורה הוא הפורס[2], ושקטן אינו פורס[3], והפוחח פורס[4], ונחלקו תנאים האם סומא פורס[5]. בביאור ענין "פורס על שמע" מצינו מחלוקת: יש מפרשים שהיינו הפריסה שלפני קריאת שמע[6], מהם סוברים שהוא השליח ציבור של ברכות קריאת שמע שבסדר התפילה[7], עיין על כך להלן: הפריסה בסדר התפילה, ומהם סוברים שהוא השליח ציבור המשלים חלקים מן התפילה, למאחרים את תפילת הציבור, עיין על כך להלן: הפריסה למאחרים לבית כנסת. ויש שפרשו פורס על שמע - האמור לענין שהמפטיר הוא פורס על שמע[8] - בענין אחר, שהוא החזן האומר בשעת אחיזת ספר תורה כשקוראים בה בציבור, כמה פסוקים ותפילות, ובכללם פסוק שמע ישראל וכו', עיין על כך להלן:: הפריסה באחיזת ספר תורה.

ביאור תיבת "פורס"

בביאור תיבת פורס נחלקו גאונים וראשונים: (א) יש מפרשים שהוא בלשון הקודש[9], מעין "הלא פרוס לרעב"[10], "מפרסת פרסה[11]", וכדרך שאמרו "בפרוס הפסח"[12], שהוא מחצית משלושים יום שקודם הפסח[13], והוא לשון חצי הדבר[14], שלדעתם פורס על שמע היינו המשלים ברכות קריאת שמע למאחרים לבוא לבית כנסת[15], ומברך רק ברכה ראשונה של קריאת שמע[16], וזהו לשון פורס, שהוא חוצה ואומר מחצית הברכות[17], שפורסים שתי הברכות שלפני קריאת שמע ואין מברכים אלא אחת[18]. ויש שפרשו ששליח הציבור של קריאת שמע נקרא פורס לפי שהוא מפלג את האנשים ימינה ושמאלה, ועומד על רגליו באמצעיתם וקורא את שמע[19]. ויש שפרשו כן לדעת הסוברים שהפורס על שמע הוא שמע של ספר תורה[20], שאינו אומר אלא פסוק אחד, של קריאת שמע[21]. (ב) ויש מפרשים תיבת "פורס" מלשון פרוסה, שהוא לשון הפסק, שלדעתם משלימים את הברכות עבור המאחרים לבית הכנסת, ואין מברכים אלא יוצר אור, ומפסיקים על שמע, שאין קוראים קריאת שמע[22]. (ג) ויש מפרשים "פורס" בלשון ארמית[23], כמו שמצינו על הפסוק "כי הוא יברך הזבח"[24], שתרגומו הרי הוא פריס מזונא[25], מלשון ברכה[26], שלדעתם פורס על שמע הוא המשלים ברכות קריאת שמע למאחרים לבוא לבית כנסת[27], והוא חוזר ומברך עבורם[28]. (ד) ויש מפרשים "פורס" מלשון "לפני", כמו "פרוס החג"[29] שלדעתם עניינו לפני החג[30], שהפורס מתחיל בברכות שלפני קריאת שמע, והם עונים אחריו, וקוראים כולם יחד[31]. (ה) ויש מפרשים "פורס" מלשון התחלה[32], שהפורס מתחיל ומברך בקול רם, והם נפטרים בברכותיו[33], או שהוא פותח תחילה והם עונים אחריו[34]. (ו) ויש מפרשים "פורס" מלשון פרישה שלפני קריאת שמע, והוא ענין פריסה והצעה[35], כמו פריסת מפה[36], ומצעות, על המטה והשלחן[37] והוא כנוי לכל מה שפורס ומסדר לפני קריאת שמע, דהיינו קדיש וברכו, וברכות קריאת שמע[38].

פריסת המפטיר

פריסה על שמע, שנינו במשנה שהיתה נעשית על ידי המפטיר בנביא[39], שהוא קודם לכל אדם אחר[40], על טעמי ופרטי הדין, ע"ע הפטרה[41]. ונחלקו בדבר: (א) יש שכתבו שקודם היה מפטיר, ולאחר מכן פורס על שמע[42], שלדעתם פורס על שמע היינו למאחרים לבוא לבית כנסת, והפריסה היא לאחר ההפטרה[43], או שלדעתם בזמן המשנה, היו רגילים לקרות בתורה קודם התפלה[44], או שמה שאמרו שהמפטיר הוא הפורס, היינו שהרגיל בימים הקודמים להפטיר, הוא הפורס[45], וכן הוא לדעת הסוברים שהפורס הוא האומר פסוק "שמע ישראל" לאחר קריאת התורה[46]. (ב) ויש שכתבו שקודם היה פורס על שמע, ולאחר מכן היה מפטיר[47], שלדעתם הפורס על שמע היינו הפריסה שבסדר התפילה[48], שהיא קודם ההפטרה[49], או שאף אם הפריסה היא עבור המאחרים[50], מסתמא פריסת שמע נעשית קודם קריאת התורה, שכל מי שירצה לבוא לבית הכנסת כבר באקודם ההפטרה[51], והמפטיר ששנינו הוא הרגיל להפטיר בנביא[52], היינו המזמין עצמו לכך[53], או מי שעתיד להפטיר[54], ומה ששנינו בלשון המשנה שהמפטיר הוא הפורס[55], היינו משום שסיבת הדבר תלויה במפטיר, שמכיון שהוא מפטיר הוא גם הפורס[56].

מינוי הפורס

מינוי הפורס על שמע נחתך - כמו שאר ענייני בית הכנסת[57] - על פי ראש הכנסת[58].

פריסת הסופר

הסופר, שנינו בברייתא שהוא פורס על שמע[59], והוא מלמד תינוקות, הנמצא תדיר בבית הכנסת, ופורס על שמע, לעשרה הנועדים[60].

נטילת שכר

פורס על שמע, מצינו בגמרא שלפעמים היו נוטלים עליה שכר[61]. על פריסת שמע בגילוי הראש, ע"ע גלוי ראש[62].

הפורס

קטן

קטן, אינו פורס על שמע[63] - על פריסה על ידי קטן בשמע של ספר תורה, עי' להלן[64] - בטעם הדבר, יש שכתבו שהיינו משום שהפורס מוציא את הרבים ידי חובתם[65], וכיון שאינו מחוייב בדבר[66], אינו מוציא את הרבים ידי חובתם[67], ואף על פי שאין חיוב ברכות קריאת שמע, אלא מדרבנן[68], אינו מוציאם ידי חובה, וכדרך שמצינו בשאר מצות שחיובם דרבנן, שאין הקטן מוציא אחרים[69], מאחר וחיובו של הקטן אינו שוה לחיובו של הגדול, שחיוב מצוות לקטן אינו אלא מדרבנן, ואף המצוה עצמה היא מדרבנן ("תרי דרבנן"), ואינו יכול להוציא גדול שעיקר חיובו במצוות מן התורה ("חד דרבנן")[70], או לפי שאין חיוב חינוך אלא על על האב - או על אחרים[71] - אבל הקטן עצמו, אינו חייב במצוות ואפילו מדרבנן[72], או שמאחר שבפריסה אין מוציאים את האחרים ידי חובה, אלא בעשרה[73], גנאי הוא לצבור, שקטן יוציאם[74], ויש שמשמע בדבריהם שהטעם שקטן אינו פורס, אינו משום הטעם הנזכר[75], וכן כתבו אחרונים לדעת הסוברים שהפורס על שמע מברך ברכה ראשונה רק בשביל שלא יראו ככופרים, אבל אינו מוציא את הרבים ידי חובה[76], ומכל מקום קטן אינו פורס[77]. על שליח צבור קטן בתפילת ערבית, ע"ע ערבית, וע' קטן[78].

כשהביא שתי שערות

קטן שהביא שתי שערות: יש סוברים בדעת אמוראים שיכול לפרוס על שמע[79], ולדעתם זוהי שאמר רבי יודן בירושלמי, שקטן שהביא שתי שערות, פורס על שמע[80], היינו בקטן ממש[81], אבל לדעת הרבה ראשונים ואחרונים אין קטן פורס על שמע, אף על פי שהביא שתי שערות[82], שכיון שלא הגיע לגדלות, אין השערות אלא שומא בלבד[83].

בן שתים עשרה שנה

קטן בן שתים עשרה שנה - היינו קטן שהגיע לגיל חינוך[84], או שהוא מופלא-הסמוך-לאיש*[85] - יש שכתבו שפורס על שמע[86], שלדעתם קטן המחוייב מדרבנן, יכול להוציא גדול ידי חובתו, בברכות שאינו מחוייב בהם אלא מדרבנן[87], ויש שבארו שלדעתם זוהי שאמר רבי יודן בירושלמי, שקטן שהביא שתי שערות פורס על שמע[88], היינו כשהוא בן שתים עשרה שנה[89]. אבל לדעת הרבה ראשונים ואחרונים אין קטן פורס על שמע עד שיגדיל[90].

גדול שלא התמלא זקנו

גדול שהביא שתי שערות, אלא שלא התמלא זקנו - שאינו עובר לפני התיבה בקביעות, מפני כבוד צבור, לסוברים כן[91] - יש סוברים שפורס על שמע[92], ויש שבארו שלדעתם זוהי שאמר רבי יודן בירושלמי, שקטן שהביא שתי שערות פורס על שמע[93], היינו שהגיע לכלל שלוש עשרה שנה[94], אלא שהוא חשוב קטן לענין לעבור לפני התיבה[95]. ויש סוברים שאין חילוק בין פורס על שמע, לעובר לפני התיבה לענין זה[96].

בזמן הזה

בזמן הזה - שנהגו שהציבור מברכים בעצמם, ואין הפורס מוציאם ידי חובתם[97] - יש שצדדו שאף קטן יכול לפרוס על שמע[98], שכיון שהטעם שאין קטן פורס על שמע, אינו אלא משום שאינו יכול להוציא את הרבים ידי חובתם[99]. ויש סוברים שאף בזמן הזה, אין קטן פורס, משום אמירת "ברכו" שחובה על כל צבור לשמעם שחרית וערבית[100], או משום שהטעם שקטן אינו פורס על שמע אינו משום שצריך להוציאם ידי חובה[101].

פוחח

פוחח, והוא הלבוש בגדים קרועים[102], ואין בבגדיו בתי ידים, אלא כתפיו וזרועותיו מגולות[103], או: שכרעיו נראים[104], או: שלובש חלוק דק, שבשרו נראה מתוכו[105], אף על פי שאינו עובר לפני התיבה משום כבוד-הצבור*[106], פורס על שמע[107], שאין בפריסה צבור כל כך, שנחוש לכבוד צבור[108], או לפי שאינו עובר לפני התיבה, אלא במקומו הוא עומד ופורס[109], או לפי שאינו פורס אלא להשלמה עבור יחידים המאחרים את התפילה בבית כנסת[110] - לסוברים כן[111] - וכתבו ראשונים שאין הפוחח פורס על שמע אלא דרך עראי, כשאין שם אחר אלא הוא[112].

סומא

סומא* נחלקו בו תנאים האם פורס את שמע: לדעת חכמים סומא פורס את שמע[113], וכן הלכה[114], ואף על פי שבכללה של הפריסה היא ברכת המאורות[115], שאף על פי שהוא אינו רואה, הרי הוא נהנה מן המאורות בכך שרואים אחרים, והם מורים לו את הדרך[116], ולפיכך הוא מחוייב לברך על המאורות[117]. לדעת רבי יהודה כל שלא ראה מאורות מימיו, אינו פורס על שמע[118], כיון שאינו נהנה מן המאורות[119]. על פרטי הדין ע"ע סומא.

חרש

חרש* המדבר ואינו שומע, לכתחילה אינו פורס על שמע[120], משום שלכתחילה צריך להשמיע הברכות לאזניו[121].

הפריסה בסדר התפילה

שליח ציבור בברכות קריאת שמע

שליח הציבור העובר לפני התיבה בקריאת שמע וברכותיה - של שחרית[122], ויש שהוסיפו אף של ערבית[123] - יש מן הגאונים והראשונים שכתבו שהוא נקרא פורס על שמע, בשונה מה"עובר לפני התיבה", שהוא השליח ציבור של שמונה עשרה - בטעם הדבר שנקרא "פורס" עי' לעיל[124] - שהיה מנהגם ששליח צבור היה עומד רחוק מן התיבה, בעוד שהיה קורא את שמע וברכותיה, וכשמגיע לשמונה עשרה, היה עובר לפני התיבה ומתקרב לשם[125], להודיע ששני ענינים הם[126].

הוצאת הרבים בברכות

סדר תפילת הציבור בברכות קריאת שמע, כתבו גאונים וראשונים, שהשליח ציבור פורס על שמע - שקורא ברכות קריאת שמע[127] - בקול רם, והעם עונים אמן אחר כל ברכה וברכה, ויוצאים ידי חובתם בברכת השליח צבור[128], שלא כדרך שעושים בתפילת שמונה עשרה, שתחילה מתפללים היחידים כל אחד לעצמו, והשליח ציבור אינו חוזר אלא בשביל להוציא את שאינם בקיאים[129]. פרשיות של קריאת שמע, קורא כל אחד עם השליח ציבור, עיין על כך בערך קריאת שמע. על יציאת הבקי ידי חובתו בברכות קריאת שמע מהשליח ציבור, עיין ערך ברכות קריאת שמע[130], וערך שליח צבור. ויש נוהגים - וכן נוהגים בזמן הזה[131] - שכל אחד קורא בעצמו ברכות קריאת שמע, ועונים קדושה וברכו עם השליח ציבור[132], בטעם הדבר, עיין ערך ברכות קריאת שמע[133], וערך שליח צבור.

בעשרה

שליח צבור הפורס על שמע, להוציא את הרבים ידי חובתם - בברכה ראשונה, שיש בה קדושת יוצר - כתבו ראשונים בדעת תנאים שהיינו דוקא בעשרה[134], ולדעתם זוהי ששנינו, שאין פורסין את שמע אלא בעשרה[135], שחובת ברכת קריאת שמע מוטלת על כל יחיד, ואינו יוצא ידי חובתו אלא באמירה, או בעניית אמן בעשרה[136], ויש מן הראשונים שכתבו שהטעם שתקנו חכמים כן, הוא מפני דבר שבקדושה שבהם דהיינו בשפה ברורה[137], ואין אומרים דבר שבקדושה בפחות מעשרה[138].

בשאר הברכות

בשאר ברכות של קריאת שמע, יש שכתבו בדעת ראשונים שמוציאים ידי חובה אף שלא בעשרה[139], שלדעתם הטעם שצריך עשרה הוא משום קדושת יוצר[140], והיינו דוקא בברכה ראשונה[141]. ויש שכתבו שאף בשאר הברכות, אין מוציאים את הרבים אלא בעשרה[142]. על מקור דין עשרה, ופרטי הדינים, ע"ע צבור.

בערבית

אף בברכות קריאת שמע של ערבית, כתבו ראשונים שאין פורסין פחות מעשרה להוציא אחרים ידי חובתם[143], ואף לדעת הסוברים שבשחרית הטעם שאין פורסים על שמע בפחות מעשרה הוא משום שאומרים קדושה[144], ובערבית אין אומרים קדושה, משום שלא חלקו חכמים בתקנתם[145], וכתבו אחרונים שלדעתם אין צריכים עשרה אלא בברכה ראשונה[146], כמו בשחרית, שלדעתם אין צריכים עשרה אלא בברכה ראשונה שיש בה קדושה[147], ויש סוברים שאף בשאר ברכות קריאת שמע של ערבית, אין שליח ציבור מוציא אלא בעשרה[148].

עמידת הפורס

פורס על שמע יש מן הראשונים שכתבו שהפורס עומד בעת קריאת שמע וברכותיה, אבל את הציבור אין מטריחים לעמוד[149].

פריסת שמע וחזרת הש"ץ

הפורס על שמע, כתבו ראשונים שפעמים שאחד פורס על שמע ואחד עובר לפני התיבה בחזרת הש"ץ[150]. ויש שכתבו בדעת תנאים שהפורס על שמע, הוא עובר לפני התיבה, והוא נושא את כפיו[151], כדי לזרזו[152], לפרוס על שמע[153], שכיון שנעשה לו כבוד זה, אינו נמנע מלפרוס על שמע[154], ואם היה קטן - היינו קטן הפורס על שמע, לסוברים כן[155] - אביו או רבו, עוברים בשבילו[156].

מנין שנחסר לאחר הפריסה

פריסת שמע וחזרת הש"ץ, נחלקו ראשונים בדעת אמוראים האם הם חשובים ענין אחד, או שני עניינים, לענין מנין שנחסר בין פריסת שמע לחזרת הש"ץ - שמנין שנחסר, יכולים להשלים את אותו ענין שהתחילו בו, ולא להתחיל בדבר אחר, שצריכים בו עשרה[157] - יש סוברים שחשובים שני עניינים, ולכן אם היה מנין בפריסת שמע, ויצאו מן המתפללים, ונחסר המנין קודם חזרת הש"ץ, אין הש"ץ חוזר את התפילה[158], ויש סוברים שהואיל והתחיל בברכות קריאת שמע, גומר עד סוף שמונה עשרה[159].

הפריסה למאחרים לבית כנסת

השלמה למאחרים

הבאים לבית הכנסת לאחר שקראו הצבור את שמע - ורוצים לומר קדיש וברכו[160], וקדושה[161] - עומד אחד ופורס על שמע[162], היינו שאומר, ישתבח[163], קדיש וברכו, וברכה ראשונה של ברכות קריאת שמע[164], עד יוצר המאורות[165], ומדלג אהבת עולם וקריאת שמע, שאין נאמרות בתורת נדבה[166], ומדלגים משם לשמונה עשרה[167], הואיל וכבר קרא לעצמו תחלה קריאת שמע וברכותיה, שסדר ברכות קריאת שמע אינו מעכב[168], לכן רשאי להפסיק ביניהם[169], והסמיכו ענין השלמה למאחרים על הכתוב "בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' "[170], ודרשו שבפרוע פרעות בישראל - היינו שהם פרועים[171], מלשון "כי פרוע הוא"[172] - ולא עשו את מה שמוטל עליהם לעשות, אז יתנדב העם לברך ה'[173], וסמכו שלא לומר אלא ברכה אחת, כמו שמצינו באנשי משמר שלא היו אומרים, אלא ברכה אחת[174], ולדעתם זו היא ששנינו הפורס את שמע[175], שמשמעות לשון פורס לדעתם הוא מלשון חצי הדבר, שאין אומרים אלא חצי מהברכות שלפני קריאת שמע[176], ויש שמשמע בדבריהם שהפורס היה חוזר על כל ברכות קריאת שמע עבור המאחרים[177], ולדעתם לשון פורס הוא מלשון ברכה[178]. ויש מן הראשונים שמשמע בדבריהם שאין פורסים בשביל המאחרים לבית הכנסת[179], שלדעתם לא נשנה דין זה במשנה, ו"פורס על שמע" בארו בענין אחר[180]. על השלמת קדיש, ואמירת פסוקים לפניו, ע"ע קדיש[181]. על השלמת ברכו, עבור אלו שלא שמעו ברכו, ע"ע ברכו. על השלמת תפילת שמונה עשרה למאחרים לבוא לבית הכנסת, ע"ע חזרת הש"ץ[182]. על הפורס, האם צריך שיהיה דוקא אחד מאלו שיוצאים ידי חובה בפריסה זו, ועל המנהג שאבלים פורסים, ע"ע שליח צבור[183].

ברכה ראשונה

בטעם שהפורס אומר ברכה ראשונה של קריאת שמע נחלקו ראשונים ואחרונים: (א) יש שכתבו שהוא משום קדושה של יוצר[184], שלדעתם אינה נאמרת בפחות מעשרה[185]. (ב) ויש שכתבו הטעם - אף לדעת הסוברים שקדושה של יחיד נאמרת על ידי יחיד[186] - שמאחר שהפורס אומר "ברכו", צריכים הציבור לומר על כל פנים שום ברכה, שאם לא כן הם נראים ככופרים, שאומר להם לברך ואינם חפצים, ולכן אומרים ברכה ראשונה של ברכות קריאת שמע[187], והפורס אומר הברכה בקול רם, והאחרים שומעים, והשומע-כעונה*[188], ולדעתם לא די בעניית "ברוך השם המבורך לעולם ועד"[189], משום שלדעתם אינה אלא ענייה על הזכרת השם, אבל עדיין לא נתקיים מה שאמר להם הש"ץ שיברכו[190], ויש שחולקים על טעם זה, וסוברים שדי בעניית "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", בשביל שלא יראו ככופרים[191], שבענייה זו עשו מה שאמר להם לברך את השם[192], וכדרך שמצינו בברכות של קריאת התורה, שהעולה אומר ברכו את ה' המבורך, שאין עונים אחריו אלא ברוך השם המבורך וכו'[193], וענייה זו חשובה כברכה[194]. (ג) ויש סוברים שהטעם שהפורס מברך ברכה ראשונה הוא בשביל להוציא את שאינם בקיאים ידי חובתם, ואינו מברך אלא ברכה ראשונה, משום שעל ברכה שניה אין יכולים לענות אמן, משום הפסק בין הברכות לקריאת שמע[195], ובלא עניית אמן אין יוצאים ידי חובתם[196], ולפי טעם זה אין הפורס מברך ברכה ראשונה אלא במקום שצריך להוציאם ידי חובתם, אבל כשכולם בקיאים לברך בעצמם, או שהמתפללים כבר יצאו ידי חובתם בברכות, ואין פורסים אלא משום קדיש וברכו, אין הפורס מברך אפילו ברכה ראשונה[197].

עבור אלו שכבר התפללו

פריסה על שמע, עבור אלו שהתפללו ביחידות, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שאף בעבורם פורסים על שמע [198], ואינו דומה לברכת הזימון, שאם ברכו יחידים בעצמם, פרח מהם חובת זימון, ושוב אין מצטרפים לזימון[199], שברכת המזון בלא זימון היא ברכה כראוי, אבל העדר אמירת קדושה בתפילה, הוא חסרון בגוף התפלה, ולכן צריכים לחזור ולהתפלל בעשרה[200], או משום שדוקא בברכת המזון, לאחר שיוצאים ידי חובה, שוב לא שייך זימון, שאין זימון בלא ברכת המזון, מה שאין כן לענין פריסה, שמצינו קדיש גם בלא תפלה[201], וכן ברכו, כמו בברכת התורה[202], וכן קדושה מצינו שהשומע קדושה מחוייב לענות, אף על פי שכבר ענה לקדושה[203], לפיכך פורסים אף על פי שהתפללו תחילה[204]. ויש סוברים שאין פורסים עבור אלו שהתפללו ביחידות, שכיון שהתפללו כל אחד לעצמו, פרח מהם קדיש וקדושה, ואף על גב שאחר כך נאספו למנין, אין יכולים לחזור ולהתפלל בקדיש וקדושה, ששוב אינם מחוייבים[205], וכמו שמצינו לענין זימון, שאם ברכו יחידים בעצמם, פרח מהם חובת זימון ואין מצטרפים[206].

עשרה

פריסה של שמע להשלמה למאחרים, אינה נאמרת בפחות מעשרה[207]. בטעם הדבר, יש שפרשו מפני קדושה שביוצר[208], שאינה נאמרת ביחיד, לסוברים כן[209], ויש שפרשו שעיקר הטעם שפורסים בעשרה הוא משום הקדיש והברכו, שאין נאמרים אלא בעשרה[210], על העשרה, אם צריכים שיצאו ידי חובה בפריסה זו, ע"ע צבור.

המנהג בזמן הזה

בזמן הזה, יש שכתבו שנהגו שאין הפורס על שמע אומר אלא קדיש וברכו, ועונים אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד, ואחר כך כל יחיד אומר לעצמו קריאת שמע וברכותיה[211], שלדעתם הטעם שהפורס מברך ברכה ראשונה אינו אלא בשביל להוציא בברכה את אלו שאינם בקיאים[212], ולכן בזמן הזה שכולם בקיאים לקרוא הברכות, ואין פורסים אלא כדי לענות קדיש וברכו, אין הפורס צריך לומר ברכה ראשונה[213], או שהטעם שהפורס מברך ברכה ראשונה הוא משום קדושה של יוצר[214], וסומכים על הסוברים שקדושה של יוצר נאמרת ביחידות[215], או לפי שנהגו לפרוס קודם שיתחיל הש"ץ התפלה בקול רם, ונמצא שמיד מתחיל השליח צבור בברכות שמונה עשרה[216], ואפשר שנהגו כן, משום שראו שטוב לנהוג כך, ולא להרבות בברכת יוצר, שכבר יצא בו כל יחיד ויחיד[217]. אף הפורס עצמו אין צריך להשלים יותר מזה, ואינו דומה לתפילה, שהש"ץ המתפלל בשביל להוציא אחרים ידי חובה בקדושה, צריך להשלים את התפילה[218], לפי שקדיש וברכו הם דברי שבח בעלמא, ודי בשבחים אלו אפילו לפורס בעצמו, מה שאין כן בדברי תפלה, שאינו דרך כבוד להפסיק באמצע[219].

זמן הפריסה

זמן הפריסה בזמן הזה, יש שכתבו שהמנהג הוא לפרוס על שמע חוץ לבית הכנסת, כשיתחילו הציבור תפלת שמונה עשרה בלחש, וכתבו שהמנהג היותר נכון הוא לפרוס חוץ לבית הכנסת, כשיסיימו הצבור תפלת שמונה עשרה, כדי שלא לערבב הציבור בתפלתם, ובשביל שיוכלו המתפללים להשלים מנין עשרה אם יחסרו[220].

בערבית

כשם שפורסין על שמע שחרית כך פורסין ערבית[221], ואין אומרין אלא ברכה ראשונה, כמו בשחרית[222], ובלא קדיש וברכו[223], וכתבו ראשונים אחרונים שאף בפריסה של ערבית יש לפרוס בעשרה, ואף על פי שבשחרית אין צריכים עשרה אלא משום אמירת קדושה, לסוברים כן[224], ובערבית אין אומרים קדושה, משום שלא חלקו חכמים בתקנתם[225]. ויש שכתבו שלא נהגו בפריסה בערבית, שאפשר שהקלו משום שאין בערבית אלא ברכו בלא קדיש[226], ומכל מקום אם אחד רוצה להחמיר על עצמו ולפרוס בערבית אין מוחין בידו, ותבא עליו ברכה[227], או לפי שנהגו מנחה ומעריב יחד, ואין מצוי לאחר כל כך לבית הכנסת עד לאחר "ברכו"[228], אבל אם אירע שאחד לא התפלל, יפרוס[229].

פריסה אחר פריסה

פריסה על שמע עבור מאחרים, שבאו לאחר שכבר פרסו עבור מאחרים, כתבו ראשונים שפורסים, ואפילו בפני אלו שכבר פרסו בפניהם[230]. ויש שכתבו שאין פורסים פעמיים, והבא לפרוס שנית גוערים בו[231].

מקום הפריסה

מקום עמידת הפורס - בשעה שמתפללים בבית הכנסת[232] - נהגו שיעמוד בחצר[233], או בפתח בית הכנסת, בשביל שלא להטעות את השליח ציבור[234].

במקום שכבר התפללו

פריסה על שמע בבית הכנסת באותו מקום שכבר התפללו, מותרת, אלא שהפורס לא יעמוד באותו מקום שעמד החזן הראשון, שזהו גנאי לראשונים[235], והיינו דוקא כאשר הראשונים עדיין נמצאים בבית כנסת, אבל אם יצאו הראשונים, יוכל לעמוד הפורס אף במקום שעמד הראשון[236], ולא עוד אלא אפילו כאשר אין חזן לאחרונים, יכול החזן הראשון לפרוס ולהוציא גם את האחרונים[237], ויש מקומות שאין מקפידים על זה, ואפילו כאשר מתפללים כמה מניינים בזה אחר זה, עומד החזן במקום אחד לפני העמוד, ולא חששו לגנות הראשונים, לאחר שהדבר ידוע שנוהגים לעשות כן[238].

סדר תפילת היוצאים בפריסה

סדר התפילה, בפריסה על שמע, שאין הפורס אומר אלא ברכה אחת ומדלג לשמונה עשרה[239], היחידים היוצאים ידי חובתם בפריסה, ממשיכים בסדר התפילה, והפורס ממתין להם, עד שיגיעו לשמונה עשרה[240].

פריסה קודם התפילה

פריסה קודם התפילה, כגון הרוצה לצאת לדרך ביחיד - ואחר כך לא ישיג עוד מנין[241] - ורוצה לשמוע קדיש וברכו קודם שיצא, כתבו אחרונים שיש לעיין האם יוכל לפרוס לכתחילה, לומר קדיש וברכו וברכת יוצר ותפילה, ואחר כך לחזור ולהשלים את התפילה[242].

הפריסה באחיזת ספר תורה

באחיזת ספר תורה

פורס על שמע - האמור לענין שהמפטיר הוא פורס על שמע[243] - מצינו במסכת סופרים שיש אומרים שהיינו "שמע של תורה", שהמפטיר - ויש גורסים במסכת סופרים שחזן הכנסת, הוא הפורס על שמע של ספר תורה[244] - אומר כמה פסוקים ותפילות, ואוחז את התורה, ואומר בנעימה - ובקול רם[245] - "שמע ישראל השם אלקינו השם אחד"[246], והעם עונים ואומרים אחריו[247]. ונקרא "פורס" מלשון פרוסה[248], לפי שאינו אומר אלא פסוק אחד של קריאת שמע[249]. ויש מן הראשונים שכתבו מנהג זה, לומר פסוק "שמע ישראל", בשעת הוצאת ספר תורה[250].

זמן האמירה

זמן אמירת שמע ישראל בעת אחיזת ספר תורה, נחלקו בו ראשונים: יש שכתבו שהיו אומרים כן קודם קריאת התורה[251], ויש שכתבו שמשמע שהיו אומרים כן לאחר קריאת התורה[252].

טעם האמירה

טעם אמירת שמע ישראל לפני קריאת התורה - לסוברים כן[253] - כתבו ראשונים שהוא בשביל להזכיר לפני קריאת התורה, קבלת עול מלכות שמים ועול מצות[254].

על ידי קטן

קטן שלא הגיע לחינוך, משמע בדברי ראשונים שיכול לפרוס על שמע של ספר תורה[255], ועיין ערך הוצאה והכנסה[256].

הערות שוליים

  1. ↑ משנה מגילה כג ב, ועי' ציונים 134 ואילך, 207 ואילך.
  2. ↑ משנה שם כד א, ועי' ציונים 39 ואילך, וע' הפטרה ציונים 55 ואילך.
  3. ↑ משנה שם. ועי' ציונים 63 ואילך, וע' קטן.
  4. ↑ משנה שם. ועי' ציונים 102 ואילך.
  5. ↑ משנה שם, ע"ע סומא. ועי' ברייתא סוטה ל ב שלדעת רבי נחמיה בני ישראל אמרו את השירה כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת, שהוא פותח תחילה והן עונים אחריו, ומבואר שם בגמ' שאמרו כולם יחד, אלא שמשה פתח תחילה, וצ"ב באיזה פריסה מדובר ומהו אופן הפריסה, על מה נאמר שאומרים כולם יחד, עי' רש"י שם ד"ה כסופר, וריטב"א מגילה כג ב: וראיה לפי' זה הא דגרסינן במס' סוטה וכו', ומאירי סוטה שם: חזן שכבר התפלל והוא פורס וכו' (ואפשר שכ"מ ברש"י שם, שהסופר פורס ל"עשרה" הנועדים), ופסקי ריא"ז ברכות פ"ה ה"א אות ז', וראבי"ה ברכות סי' סו ומגילה סי' תקפד, ושבלי הלקט ענין תפילה סי' יג, וביהגר"א או"ח תרצ יז, ומור וקציעה סי' נט ד"ה ע"ג, ועי' ציון 132.
  6. ↑ פיה"מ מגילה פ"ד מ"ג.
  7. ↑ עי' פיה"מ שם. ומצינו בכמה גאונים וראשונים שהשתמשו בלשון פורס על שמע בהוראות והלכות למעשה, על ק"ש וברכותיה שבסדר התפילה, עי' תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) או"ח סימנים ט יא יג-יד, סדר ר' עמרם גאון סדר תפילה, הל' רי"צ גיאת הל' יוהכ"פ, מחז"ו סי' קנה, מנהג מרשלייאה במקומות רבים.
  8. ↑ עי' או"ז ח"א סי' תשנב, שכך משמע ממסכת סופרים דלהלן.
  9. ↑ פמ"ג או"ח משב"ז סי' סט ס"ק א.
  10. ↑ ישעיה נח ז. פמ"ג שם.
  11. ↑ ויקרא יא ג. פמ"ג שם.
  12. ↑ עי' משנה שקלים ג א.
  13. ↑ ראב"ד הל' תפילה ונשיאת כפים פ"ח ה"ה; רשב"א מגילה כג ב; ר"ן מגילה שם. ועי' ר"י מלוניל מגילה שם, שהוא כמו מנה ופרס. ועי' ציון 30, שי"מ פרוס הפסח בע"א.
  14. ↑ רש"י מגילה כג ב; ר"י מלוניל שם.
  15. ↑ עי' להלן: הפריסה למאחרים לבית כנסת.
  16. ↑ עי' ציונים 164 ואילך. רש"י שם; ר"י מלוניל שם
  17. ↑ ר"ן על הרי"ף מגילה שם; עי' ראב"ד שם.
  18. ↑ שבלי הלקט ענין תפילה סי' כו.
  19. ↑ המדריך המספיק לר' תנחום הירושלמי ערך פרס. ועי' להלן ציונים 125 ואילך, שהפורס לא היה עובר לפני התיבה.
  20. ↑ עי' להלן: הפריסה באחיזה בספר תורה.
  21. ↑ עי' נחלת אריאל שבציון 249.
  22. ↑ כלבו סי' יא.
  23. ↑ פמ"ג או"ח משב"ז סי' סט ס"ק א.
  24. ↑ שמואל א ט יג.
  25. ↑ תרגום יונתן שמואל שם. וכעי"ז בראשונים מגילה שם. ועי' רד"ק שם שהוא כעין מה שהמברך קרוי בלשון חז"ל בוצע, לפי שהוא בוצע הלחם ומברך עליו, ונראה שהושאל למברך ברכות ק"ש.
  26. ↑ מחז"ו סי' קנה; תר"י שם. עי' ריטב"א מגילה שם שפורסים כמו מברכים, אבל בביאור הלשון מפרש שהוא מתחיל, עי' ציון 32.
  27. ↑ תר"י על הרי"ף ברכות שם.
  28. ↑ תר"י שם.
  29. ↑ עי' משנה שקלים ג א.
  30. ↑ רש"י סוטה ל ב ד"ה כסופר; עי' ר"א מן ההר מגילה שם שכ"מ בתוספתא. ועי' הערוך ע' פרס: לקרוא את שמע בהקדמת הברכות הראשונות והאחרונות. ועי' ציון 13, שי"מ פרוס הפסח בע"א.
  31. ↑ רש"י שם.
  32. ↑ רא"ה ברכות פ"ז; ריטב"א מגילה כג ב; ר"ן על הרי"ף מגילה שם בשם הגאונים; אר"ח ח"א הל' תפילה אות עד. עי' כס"מ הל' תפילה פ"ח ה"ה. ועי' רא"ה שם שהוא מלשון פרוסה
  33. ↑ עי' רא"ה שם; ריטב"א שם; עי' אר"ח שם.
  34. ↑ עי' שבה"ל ענין תפילה סי' יג.
  35. ↑ פיה"מ מגילה פ"ד מ"ג.
  36. ↑ מגדל עוז לרמב"ם הל' תפלה פ"ח
  37. ↑ מרומי שדה מגילה שם, בדעת הרמב"ם שם ובהל' תפילה פ"ח ה"ה.
  38. ↑ שו"ע הרב סי סט ס"ב.
  39. ↑ משנה מגילה כד א. ועי' נחלת יעקב למס' סופרים, ונפש חיה מגילה שם, למה לא הביאוהו הפוסקים.
  40. ↑ ר"א מן ההר מגילה שם.
  41. ↑ ציונים 55 ואילך.
  42. ↑ ר"ן שם (טו א מדהרי"ף).
  43. ↑ עי' להלן ציון 251. ריטב"א שם; ר"ן שם.
  44. ↑ ר"א מן ההר מגילה שם; תוס' חכמי אנגליה שם.
  45. ↑ רש"ש מגילה שם.
  46. ↑ עי' להלן: הפריסה באחיזת ס"ת, ושם ציון 252, בשם האו"ז.
  47. ↑ ריטב"א מגילה שם; ר"ן שם (טו א מדהרי"ף).
  48. ↑ עי' להלן: הפריסה בסדר התפילה.
  49. ↑ ריטב"א שם; ר"ן שם.
  50. ↑ עי' להלן: הפריסה למאחרים לבית כנסת.
  51. ↑ תוי"ט ורש"ש שם.
  52. ↑ רש"י מגילה כד א; מאירי שם.
  53. ↑ מאירי שם.
  54. ↑ תוי"ט למשנה שם.
  55. ↑ עי' משנה שבציון 39.
  56. ↑ ע"ע הפטרה ציונים 58 ואילך. ריטב"א שם.
  57. ↑ עי' רש"י דלהלן.
  58. ↑ רש"י יומא סח ב.
  59. ↑ עי' ברייתא סוטה ל ב.
  60. ↑ רש"י שם ד"ה כסופר.
  61. ↑ עי' גמ' מגילה כג ב.
  62. ↑ ציונים 46 ואילך.
  63. ↑ משנה מגילה כד א; רמב"ם הל' תפילה פ"ח הי"א. ועי' ציון 255, לענין שמע של הוצאת ס"ת. ועי' או"ז ועמודי אש שבציון 87 בדעתו, שדוקא כשלא הגיע לחינוך אינו מוציא. ועי' רמב"ן ורשב"א חולין כד ב שהביאו המשנה בלשון זו, שקטן פורס על שמע אבל אינו עובר לפני התיבה וצ"ע, ועי' ציון 80.
  64. ↑ ציון 255.
  65. ↑ עי' ציונים 127 ואילך.
  66. ↑ ע"ע קטן.
  67. ↑ רש"י מגילה שם ד"ה קטן. וע"ע קטן וע' צבור.
  68. ↑ ע"ע ברכות קריאת שמע ציון 53.
  69. ↑ ע"ע קטן.
  70. ↑ עי' תוס' מגילה שם ד"ה אבל.
  71. ↑ ע"ע חנוך: החייבים לחנך.
  72. ↑ ע"ע הנ"ל ציונים 19 ואילך. ריטב"א מגילה שם. ועי' רשב"א שם, שגדול מחוייב ממש, וקטן אינו מחוייב אלא משום חינוך בעלמא.
  73. ↑ עי' ציונים 34 ואילך, 207 ואילך.
  74. ↑ עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' רלט בשם הראב"ד; עי' רשב"א מגילה שם "דכיון דאיכא דבר שבקדושה אינו בדין שיוציא בו את הרבים ידי חובתן".
  75. ↑ עי' פמ"ג דלהלן, ועי' להלן ציונים 79 ואילך, 86 ואילך, שיש סוברים שקטן באופנים מסויימים פורס על שמע, משמע שלדבריהם אין זה הטעם. וצ"ב לדעה זו מה הטעם שאין קטן פורס.
  76. ↑ עי' ציונים 187 ואילך.
  77. ↑ פמ"ג משב"ז או"ח סי' סט ס"ק ג.
  78. ↑ עי' ב"י או"ח סי' נג.
  79. ↑ עי' להלן.
  80. ↑ ירושלמי מגילה פ"ד ה"ו. ועי' קרבן העדה ופני משה שם, שהירו' דייק כן מלשון המשנה שהמפטיר פורס על שמע ועובר לפני התיבה, ואם היה קטן אביו או רבו עוברים על ידו, משמע שיכול לפרוס, ועי' קרבן העדה שם, בפי' שני שההכרח כן הוא ע"פ ביאור הירושלמי שבציון 151. ועי' רמב"ן ורשב"א שבציון 63, שהביאו בשם המשנה שקטן פורס על שמע, וצ"ב האם י"ל בדבריהם ע"פ הדיוק הנ"ל מהמשנה, ועי' עיטור סופרים למסכת סופרים פי"ד הלכה יד. ועי' ר"ן למגילה שם, שאביו או רבו עוברים היינו פורסים את שמע ועוברים.
  81. ↑ עי' מאירי מגילה כד א; עי' פסקי ריא"ז מגילה שם. ועי' קרבן העדה שם, אבל עי' שיירי קרבן שאפשר לומר שהיינו דוקא במופלא הסמוך לאיש (עי' ציון 85) או שהיינו בגדול שלא התמלא זקנו (עי' ציון 92). ועי' פני משה שם, אבל עי' מראה הפנים שם. ועי' ציונים 89, 94, שי"מ דברי הירושלמי בע"א.
  82. ↑ עי' רמב"ם פי"ח הי"א וכן בהרבה ראשונים שקטן אינו פורס ולא חילקו בדבר.
  83. ↑ ע"ע סימנים. ישועות יעקב או"ח נג ס"ק ז; עי' שיירי קרבן לירושלמי שם. ועי' עמודי ירושלים שם, שיש ליישב.
  84. ↑ עי' או"ז דלהלן. וצ"ב.
  85. ↑ שיירי קרבן דלהלן.
  86. ↑ עי' מסכת סופרים פי"ד הל' יג לפי הגירסא שלפנינו ובמחז"ו סי' תקכז ובאו"ז ח"א סי' תשנב וח"ב סי' מג. ועי' ציון 90, שיש גורסים בע"א. ועי' שו"ת מהר"י ברונא סי' רא, שתמה על דעה זו.
  87. ↑ עמודי אש סי' ב בביאור דעת האו"ז שם.
  88. ↑ ירושלמי מגילה פ"ד ה"ו. ועי' ציון 80, שהירושלמי דייק כן מהמשנה.
  89. ↑ קרבן העדה לירושלמי שם בפי' ראשון. ועי' ציונים 81, 94, שי"מ דברי הירושלמי בע"א.
  90. ↑ עי' רמב"ם פי"ח הי"א וכן בהרבה ראשונים שקטן אינו פורס ולא חילקו בדבר. עי' בגירסא במסכת סופרים שבאגודה פרק יג שדוקא מבן י"ג שנה פורס, וכעי"ז גרס הגר"א במסכת סופרים שם.
  91. ↑ ע"ע כבוד הצבור, ציונים 44 ואילך, וע' שליח צבור.
  92. ↑ עי' רמב"ם הל' תפילה ונשיאת כפים פ"ח הי"א, שמי שלא נתמלא זקנו לא יהא ש"ץ מפני כבוד ציבור, אבל פורס הוא על שמע משיביא שתי שערות אחר שלש עשרה שנים, וכס"מ שם בפי' ראשון ולח"מ שם בדעתו. ועי' כס"מ שם שלמד כן הרמב"ם ממה שהקשו הראשונים, שבמשנה מגילה שם משמע שדוקא קטן אינו פורס על שמע, ובמק"א שנינו שעד שלא נתמלא זקנו אינו עובר לפני התיבה, וצ"ב שבמשנה שם שנינו גם שקטן אינו עובר לפני התיבה ומשמע שאין חילוק בין פורס לעובר.
  93. ↑ ירושלמי מגילה פ"ד ה"ו. ועי' ציון 80, שהירושלמי דייק כן מהמשנה.
  94. ↑ ישועות יעקב או"ח נג ס"ק ז; שיירי קרבן לירושלמי שם בפי' שני. ועי' ציונים 81, 89, שי"מ דברי הירושלמי בע"א.
  95. ↑ עי' שיירי קרבן שם; באר יהודה לרמב"ם שם.
  96. ↑ עי' כס"מ שם בפי' שני בדעת הרמב"ם שם.
  97. ↑ עי' ציונים 211 ואילך.
  98. ↑ עי' פמ"ג במשב"ז או"ח סי' סט ס"ק ג ובראש יוסף מגילה כד א; עי' שו"ע הרב או"ח סי' נג סעי' יג. ועי' פמ"ג שם ושו"ע הרב שם, שי"ל שע"פ זה נהגו בכמה מקומות, ושמ"מ האחרונים מיחו בידם משמע שיש למנוע.
  99. ↑ עי' ציונים 65 ואילך. פמ"ג שם.
  100. ↑ שו"ע הרב שם, בביאור טעם הנוהגים להחמיר, ועי' ראש יוסף שם שצ"ע אם ברכו צריך כל אחד לומר, וכן "נקדש".
  101. ↑ עי' ציון 77. פמ"ג במשב"ז שם.
  102. ↑ ר"ח ורי"ף ורא"ש ומאירי וריטב"א מגילה כד א ותוס' ד"ה פוחח; רמב"ם בפהמ"ש שם; ר"י מלוניל פי' א; פרי"ד וריא"ז שם; ראבי"ה סי' תקפז, ועוד.
  103. ↑ ר"ח ורי"ף ורא"ש ומאירי וראבי"ה שם, וכעי"ז בפהמ"ש: שנראה בשר כתפיו וחזהו, ובריא"ז: ולבו מגולה.
  104. ↑ מס' סופרים פי"ד הט"ו, ושם: או בגדיו פרומין; רש"י ד"ה פוחח ור"י מלוניל פי' ב ממס' סופרים; פרי"ד: ונראה בשרו ורגליו. ועי' ראמ"ה בד' הרמב"ם שגרס במ"ס: שכתפיו נראים, וכעי"ז במאירי שי"ג: שזרועותיו. ועי' מ"ס שם: או מי שראשו מגולה, וע' גלוי ראש ציון 47 ואילך.
  105. ↑ שיטה למס' מגילה (י - ם תשנ"ט) שם, ועי' בה"ג מקי"נ (ד' ברלין) עמ' 225.
  106. ↑ ע"ע ציונים 65 ואילך.
  107. ↑ משנה מגילה כד א; רמב"ם הל' תפילה ונשיאת כפים פ"ח הי"ב.
  108. ↑ מאירי שם.
  109. ↑ עי' ציון 125. ריטב"א שם.
  110. ↑ תפא"י למשנה שם (מגילה פ"ד מ"ו).
  111. ↑ עי' להלן: הפריסה למאחרים לבית כנסת.
  112. ↑ ריטב"א שם.
  113. ↑ מגילה כד א.
  114. ↑ רמב"ם הל' תפילה פ"ח הי"ב; טשו"ע או"ח סט ב.
  115. ↑ תוי"ט למשנה שם.
  116. ↑ עי' גמ' שם כד א; טור שם.
  117. ↑ ר"י מלוניל על הרי"ף שם.
  118. ↑ משנה מגילה כג ב.
  119. ↑ גמ' שם כד א.
  120. ↑ ר"ח מגילה כ א.
  121. ↑ ע"ע חרש ציון 567.
  122. ↑ עי' להלן.
  123. ↑ עי' להלן ציונים 143 ואילך.
  124. ↑ ציונים 19, 26 ואילך.
  125. ↑ עי' ר"ן על הרי"ף מגילה כג ב; מאירי מגילה שם. אבל עי' רמב"ם הל' תפילה פ"ט ה"א. ועי' תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) או"ח סי' יג-יד, ששליח ציבור הוא הפורס על שמע, והיורד לפני התיבה כמשמעו וצ"ב, ועי' מגן האל"ף (פרומקין) סי' ט אות א.
  126. ↑ מאירי שם.
  127. ↑ עי' רמב"ם הל' תפילה פ"ח ה"ה.
  128. ↑ שו"ת הר"י מיגש סי' פו; רמב"ם הל' תפילה פ"ט ה"א וה"ט.
  129. ↑ שו"ת הר"י מיגש שם.
  130. ↑ ציונים 402 ואילך.
  131. ↑ עי' טשו"ע או"ח סי' נט.
  132. ↑ עי' שו"ת הרא"ש כלל ד' סי' יט; עי' ספר השולחן שכך המנהג בהרבה מקומות. ועי' פריא"ז ברכות פ"ה ה"א אות ז ו, ושבה"ל ענין תפילה סי' יג, ומור וקציעה סי' נט, שכ"מ בגמ' סוטה ל א, שפורס על שמע הוא אומר וכולם עונים אחריו, אבל עי' ריטב"א מגילה כג ב, שמשמע שמפרש שדוקא את שמע אמרו עמו בלחש, ועי' מאירי סוטה שם: חזן שכבר התפלל וכו', ועי' ביהגר"א או"ח סי' תרצ סעי' יז, שעונים אחריו כמה פסוקים, ועי' ראבי"ה ברכות סי' סו ומגילה סי' תקפד, ועי' ציון 5.
  133. ↑ ציון 404.
  134. ↑ תר"י על הרי"ף ברכות יג ב; עי' רמב"ם הל' תפילה פ"ח ה"ה וערוה"ש או"ח ס"ז סי' סט ומרומי שדה מגילה כג ב בדעתו, ריטב"א מגילה כג ב, בשם רבינו הגדול; ר"ן מגילה כג ב, בשם הגאונים. ועי' ציון 165, שי"מ דברי הרמב"ם בע"א.
  135. ↑ משנה מגילה כג. ועי' ציונים 207' שי"מ דברי המשנה בע"א.
  136. ↑ תר"י ברכות שם.
  137. ↑ ר"ן שם. וע"ע ברכות קריאת שמע ציונים 88 ואילך, אם יחיד אומר קדושה של יוצר. ועי' ריטב"א שם שלא מטעם זה תקנו כן, וכן צ"ל בדעת הרמב"ם הסובר שיחיד אומר קדושה של יוצר (ע"ע ברכות ק"ש, ציון 95) ומ"מ כתב בציון 134 שצריך עשרה.
  138. ↑ ע"ע דבר שבקדושה.
  139. ↑ מרומי שדה מגילה שם בדעת הר"ן שם.
  140. ↑ עי' ציון 137.
  141. ↑ מרומי שדה שם.
  142. ↑ עי' פיה"מ מגילה שם; עי' מגדל עוז בדעת הרמב"ם שאפילו ברכה שניה, אבל עי' ציון 162; עי' תר"י ברכות שבציון 136, ומרומי שדה שבציון 139.
  143. ↑ עי' ריטב"א מגילה כג ב; ר"ן מגילה שם.
  144. ↑ עי' ציון 137.
  145. ↑ ר"ן שם. ועי' ריטב"א שבציון הנ"ל, שי"ס שהטעם שצריך עשרה הוא לא משום קדושה של יוצר, וה"ה בערבית
  146. ↑ מרומי שדה מגילה כג ב.
  147. ↑ עי' ציון 141.
  148. ↑ עי' מרומי שדה, לדעת הסוברים שאף בשחרית צריכים עשרה אף בשאר ברכות.
  149. ↑ המספיק מהד' דנה עמ' 73-75.
  150. ↑ עי' ריטב"א מגילה כג ב.
  151. ↑ עי' ירושלמי מגילה פ"ד ה"ו וקרבן העדה ורידב"ז ושדה יהושע שם, שכך מגיהים במשנה שם. ועי' פ"מ שם, שפי' בע"א. על פירוש "והוא נושא את כפיו" ע"ע הפטרה ציון 65, וע' נשיאת כפים.
  152. ↑ ר' יוסי בן חנינה בירושלמי שם. ועי' פי' רידב"ז שם, שפי' דברי ריב"ח בע"א.
  153. ↑ קרבן העדה שם; שדה יהושע שם.
  154. ↑ שדה יהושע שם.
  155. ↑ עי' ציונים 79, 86, 92.
  156. ↑ עי' ירושלמי שם, וקרבן העדה שם: א"נ וכו'.
  157. ↑ ע"ע צבור.
  158. ↑ עי' ירושלמי מגילה פ"ד ה"ד, ור"ן על הרי"ף מגילה כג ב וקרבן העדה ופני משה שם, בביאור הירושלמי.
  159. ↑ מאירי כג ב, בשם י"א.
  160. ↑ עי' תוס' דלהלן. ועי' מאירי מגילה שם שקדיש וקדושה הוא כעין חובה.
  161. ↑ מגן אבות (למאירי) ענין א.
  162. ↑ ראשונים דהלהלן. ועי' מסכת סופרים שבאגודה פ"ט: ובמקום שיש תשעה ששמעו קדיש וברכו ועמד אחד בפניהם ואמר קדיש וברכו, וענו אלו אחריו יצא ידי חובתו. ועי' ריטב"א מגילה שם שתמה על פירוש זה שפריסה היינו למאחרים. ועי' כס"מ ומגדל עוז לרמב"ם הל' תפילה פ"ח ה"ה בדעת הרמב"ם שם, שמשמע שאף לדעתו היינו הפורס על שמע, וצ"ב של"מ כן ברמב"ם שם ובפיה"מ, עי' ציון 134.
  163. ↑ מנהגים דבי מהר"ם קדיש שלם.
  164. ↑ רש"י מגילה כג ב ד"ה אין; עי' תוס' שם ד"ה ואין; ר"י מלוניל שם; רשב"א מגילה שם; עי' ראב"ד הל' תפילה פ"ח ה"ה וערוה"ש או"ח סי' סט סעי' ז; רי"ו תולדות אדם וחוה נת"ג ח"ב; טשו"ע או"ח סט א.
  165. ↑ מאירי שם. ועי' ערוה"ש או"ח סי' סט ס"ג, שברש"י שבציון 164, משמע שאף שבאו לבית הכנסת מנין שלא התפללו, פורסים על שמע, ועי"ש הטעם למה לא יחזרו להתפלל כסדר, ועי' לשון הב"י ריש סי' סט, שדברי רש"י קצת סתומים והר"ן כתבם מבוארים יפה, ועי' תורת חיים סי סט ס"ק א.
  166. ↑ ע"ע תפילה.
  167. ↑ מאירי מגילה שם.
  168. ↑ ע"ע ברכות קריאת שמע ציונים 28 ואילך.
  169. ↑ שו"ע הרב סט א.
  170. ↑ שופטים ה ב.
  171. ↑ לבוש או"ח סט א.
  172. ↑ שמות לב כה. לבוש שם.
  173. ↑ עי' מסכת סופרים פ"י ה"ו ותוס' מגילה כג ב ד"ה ואין.
  174. ↑ עי' ברכות יא ב. מגן אבות (למאירי) ענין א
  175. ↑ עי' ציונים 1 ואילך. ראשונים שם.
  176. ↑ עי' ציון 14.
  177. ↑ תר"י על הרי"ף ברכות יג ב. ועי' כס"מ ומגדל עוז לרמב"ם הל' תפילה פ"ח ה"ה בדעת הרמב"ם שם, אבל צ"ב האם לדעת הרמב"ם פורס על שמע הוא להשלמה למאחרים, עי' ציון 162.
  178. ↑ עי' ציונים 23 ואילך. תר"י שם.
  179. ↑ עי' מאירי מגילה שם: ויש חולקין בענין פריסת שמע במה שביארנו שאי אפשר לעשות כך. ועי' ערוה"ש או"ח סי' סט סעי' ה.
  180. ↑ עי' ציונים 22 ואילך.
  181. ↑ עי' פמ"ג א"א סט ס"ק ג.
  182. ↑ ציונים 90 ואילך.
  183. ↑ עי' מג"א ופמ"ג א"א שם ס"ק ה.
  184. ↑ ראב"ד הל' תפילה פ"ח ה"ה.
  185. ↑ ע"ע ברכות קריאת שמע ציונים 88 ואילך.
  186. ↑ ע"ע הנ"ל ציונים 94 ואילך.
  187. ↑ ב"י או"ח סי' סט בשם מהר"י אבוהב.
  188. ↑ משנ"ב שם ס"ק ג.
  189. ↑ ע"ע ברכו ציון 14.
  190. ↑ תוי"ט מגילה פ"ד מ"ג. ועי' א"ר סי סט ס"ק א שתמה ע"ז.
  191. ↑ ע"ע ברכו ציון 14.
  192. ↑ דרכי משה שם אות א.
  193. ↑ ע"ע ברכו ציון 70.
  194. ↑ א"ר שם.
  195. ↑ ע"ע ברכות קריאת שמע ציונים 150 ואילך.
  196. ↑ דרכי משה שם.
  197. ↑ דרכי משה שם.
  198. ↑ מאירי מגילה כג ב ובמגן אבות סי' א; ר"ן על הרי"ף מגילה שם (יג מדהרי"ף); שבה"ל ענין תפילה סי' כו; שו"ע או"ח סט א. ועי' ערוה"ש סי' סט ס"ה, שאע"פ שלא נהגו כן, היינו משום שיש חולקים על דין השלמת ברכות ק"ש.
  199. ↑ ע"ע זמון ציונים 318 ואילך. ועי' ציון 206.
  200. ↑ שו"ת חת"ס או"י ח"א סי' יז. ועי"ש שאי"ז שייך לנוהגים שאין פורסים אלא בשביל קדיש וברכו בלא קדושה, עי' ציונים 211 ואילך.
  201. ↑ ע"ע קדיש.
  202. ↑ ע"ע ברכו ציונים 69 ואילך.
  203. ↑ ע"ע קדושה.
  204. ↑ ערוה"ש שם ס"ה.
  205. ↑ שו"ת רדב"ז ח"ד סי' רמא, הביאו מג"א סי' סט ס"ק ד.
  206. ↑ ע"ע זמון ציונים 318 ואילך. רדב"ז שם. ועי' ציונים 200 ואילך, שיש שדחו הדימוי לזימון.
  207. ↑ עי' משנה מגילה כג ב, וראשונים שבציונים 160 ואילך, שהיינו פריסה למאחרים; שו"ע או"ח סט א.
  208. ↑ רשב"א מגילה כג ב.
  209. ↑ ע"ע ברכות קריאת שמע ציונים 88 ואילך.
  210. ↑ ב"י או"ח סי' סט בשם מהר"י אבוהב, ועי' ציונים 178 ואילך.
  211. ↑ דרכי משה או"ח סי' סט אות א וברמ"א או"ח סט א.
  212. ↑ עי' ציון 195 ואילך.
  213. ↑ דרכי משה שם.
  214. ↑ עי' ציון 208.
  215. ↑ ב"ח שם (ס"ג). ועי' ב"ח שם שהקשה על טעם זה.
  216. ↑ תוי"ט מגילה פ"ד מ"ג.
  217. ↑ תוי"ט שם.
  218. ↑ ע"ע חזרת הש"ץ ציונים 91 ואילך.
  219. ↑ לבוש או"ח סט א.
  220. ↑ לבוש או"ח סט ה.
  221. ↑ ספר המחכים ד"ה קדיש קצר, ומובא בכל בו סי' יא (בשם ר' נתן) ומשם בד"מ או"י סי' סט אות ב, וברמ"א שם ס"א; ר"ן על הרי"ף מגילה שם (יג מדהרי"ף).
  222. ↑ המחכים שם; ר"ן שם.
  223. ↑ המחכים שם.
  224. ↑ עי' ציון 208.
  225. ↑ ר"ן שם.
  226. ↑ דרכי משה ורמ"א שם. ועי' מחצית השקל שם ס"ק ג, שאף האומרים קודם ערבית פסוקים וקדיש, היינו רק מנהג בעלמא, משא"כ קדיש בשחרית שהוא מנהג קדמונים.
  227. ↑ שו"ע הרב שם ס"ג.
  228. ↑ לבוש שם סעי' א.
  229. ↑ פמ"ג א"א סי' סט ס"ק ג.
  230. ↑ או"ז הל' קריאת התורה סי' שפד.
  231. ↑ מהרי"ל (מנהגים) הל' נשיאות כפים. וע"ע ברכו ציון 48 על אמירת ברכו פעמיים בפריסה על שמע בלא הפסק, ועי' פר"ח או"ח סי' סט.
  232. ↑ עי' להלן. ועי' לבוש שבציון 220, אף פריסה שלאחר התפילה בחצר בית כנסת.
  233. ↑ עי' מנהגים דבי מהר"ם קדיש שלם.
  234. ↑ מהרי"ל (מנהגים) הלכות נשיאות כפים. ועי' לבוש שבציון הנ"ל: בחצר בית הכנסת.
  235. ↑ עי' מהר"ם מינץ סי' טו ומובא ברמ"א או"ח סט א.
  236. ↑ רמ"א שם.
  237. ↑ לבוש או"ח סט א.
  238. ↑ עי' מגן גיבורים שם ס"ק ב ומובא במשנ"ב שם ס"ק טז; ערוה"ש שם סעי' יג.
  239. ↑ עי' ציונים 162 ואילך.
  240. ↑ מנהגי מהר"ש מנוישטט סי' תכו.
  241. ↑ מור וקציעה סי' סט.
  242. ↑ מהר"י אבוהב או"ח סי' סט, ומובא בב"י שם.
  243. ↑ עי' או"ז ח"א סי' תשנב, שכך משמע ממסכת סופרים דלהלן.
  244. ↑ המנהיג הל' שבת סי' קנה.
  245. ↑ המנהיג שם בשם מסכת סופרים.
  246. ↑ דברים ו ד.
  247. ↑ מסכת סופרים פי"ד ה"ד-ה. ועי' ציון 162, דעה נוספת במסכת סופרים.
  248. ↑ עי' ציון 20.
  249. ↑ עי' נחלת אריאל למסכת סופרים שם.
  250. ↑ עי' המנהיג שם וראבי"ה שם ואו"ז שם ושבה"ל שם.
  251. ↑ המנהיג הל' שבת עמ' קנה; עי' ראבי"ה מגילה סי' תקפד; עי' שבה"ל שבת סי' עז; עי' נוסחת הגר"א למסכת סופרים שם.
  252. ↑ או"ז ח"ב הל' שבת סי' מב, שכ"מ במסכת סופרים שם.
  253. ↑ עי' ציון 251.
  254. ↑ המנהיג שם.
  255. ↑ או"ז ח"א סי' תשנב. ועי' ציון 63, שקטן אינו פורס על שמע, אבל עי' או"ז שם,שאי"ז לענין פורס על שמע שבעניינינו (עי' ציון 8).
  256. ↑ ציונים 52 ואילך, וציונים 65 ואילך.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:פורס_על_שמע&oldid=139853"