אנציקלופדיה תלמודית:פלג המנחה

הגדרת הערך - הזמן החולק את משך הזמן שבין תחילת זמן מנחה* קטנה לבין סוף היום לשני חלקים שוים.

מהותו וזמנו

מהותו

פלג הוא לשון חצי, שכן הוא תרגום של חצי בכל מקום "פלגא"^[1], והוא מחצית הזמן שבין תחילת זמן מנחה קטנה – שזמנה תשע שעות ומחצה מתחילת היום^[2] – לבין סוף היום^[3], והיינו אחת עשרה שעות פחות רבע מתחילת היום^[4] – באופן שמחלקים את היום לשתים עשרה שעות שוות, והן הנקראות שעות זמניות^[5] - שהן שעה ורבע קודם הלילה^[6], שהוא כעשירית היום קודם הלילה^[7].

זמנו

זמנו של פלג המנחה, שהוא שעה ורבע קודם הלילה^[8], נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שהוא שעה ורבע קודם צאת-הכוכבים*^[9], שלדעתם כל זמני היום נמדדים מעלות-השחר* ועד צאת הכוכבים^[10]. ויש סוברים שהוא שעה ורבע קודם שקיעת-החמה*^[11], שלדעתם כל זמני היום נמדדים מהנץ-החמה* ועד שקיעתה^[12], או שאף על פי שלדעתם יש מזמני היום שנמדדים מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, מכל מקום פלג המנחה נמדד לפי השקיעה^[13].

חשיבותו כיום

פלג המנחה, אף על פי שיש מן דברים שמצותם בלילה, שיש סוברים שרשאים לעשותם החל מזמן זה^[14], מכל מקום חשוב הוא כיום^[15], ודוקא לגבי דברים התלויים בתפילה, יש להחשיב את הזמן שמפלג המנחה ואילך כלילה^[16], או שדוקא תפילת ערבית* זמנה מתחיל מפלג המנחה, לסוברים כן^[17], שכיון שהיא רשות, לסוברים כן^[18], אין מדקדקים בזמנה^[19], או שכיון שתיקנו תפילת ערבית כנגד הקטרת אברים של קרבן התמיד*^[20], והקטרה זו כשרה אף ביום ומתחילה מסיום הקרבת תמיד של בין הערבים שהוא בפלג המנחה^[21], ממילא אפשר להתחיל אותה מזמן זה אף על פי שהוא עדיין יום^[22]. וכן דברים מסוימים שמצותם ביום דוקא, שיש סוברים שזמנם נמשך עד פלג המנחה^[23], אין זה מטעם שהזמן שלאחר מכן חשוב לילה, אלא מטעם שיש צורך להספיק לעשות אחריהם דברים נוספים שמצותם ביום, והזמן שלוקח לעשות את אותם דברים נוספים נמשך כשעה ויותר^[24].

חשיבותו בהלכה

חשיבותו של פלג המנחה בהלכה, מצינו בכמה אופנים: בכמה דברים שמצוותם ביום דוקא, שיש סוברים שפלג המנחה הוא סוף זמנם^[25], בכמה דברים שמצוותם בלילה דוקא, שיש סוברים שכבר מפלג המנחה הוא תחילת זמנם^[26], בכמה דברים שמצוותם לקראת סוף היום, שיש סוברים שזמנם הוא מפלג המנחה^[27]:

בדברים שמצוותם ביום

תמיד של בין הערביים, שתחילת זמן הקרבתו היא לאחר חצות* היום^[28], אמר ר' יהודה שסוף זמנו הוא פלג המנחה^[29]. וכן תפילת מנחה – שתוקנה כנגד תמיד של בין הערביים^[30] – אמר ר' יהודה שזמנה הוא עד פלג המנחה^[31], ואף להלכה, כתבו ראשונים שהרוצה לנהוג כמוהו ולהתפלל תפילת ערבית קודם הלילה כבר מפלג המנחה^[32], צריך לנהוג כמוהו אף בזמן תפילת מנחה שיתפלל אותה עד פלג המנחה ולא לאחר מכן^[33]. ויש מן הראשונים סוברים שלכתחילה יש להתפלל את תפילת המנחה עד פלג המנחה^[34].

בדברים שמצותם בלילה

תפילת ערבית, שמצותה בלילה^[35], לדעת ר' יהודה אפשר להתפלל אותה החל מפלג המנחה^[36], ואף להלכה, אפשר לנהוג כמוהו^[37]. וכן קריאת-שמע* של ערבית, שמצותה בלילה^[38], יש מן הראשונים סוברים בדעת ר' יהודה שאפשר לקוראה החל מפלג המנחה^[39]. וכן זכירת-יציאת-מצרים*, שמלבד מצותה בכל יום^[40], יש סוברים שמצותה אף בכל לילה^[41], זכירה זו של לילה, אף בדעת הסוברים שהקורא קריאת שמע של ערבית קודם הלילה לא יצא ידי חובה^[42], יש מן הראשונים סוברים שיוצא בה ידי חובה כבר מפלג המנחה^[43]. וכן קדוש* בליל שבת ויום טוב, שעיקר מצותו הוא בלילה^[44], יש מן הראשונים סוברים שאפשר לעשותו כבר מפלג המנחה של יום שישי^[45]. וכן הבדלה* במוצאי שבתות וימים טובים, שעיקר מצותה הוא בלילה^[46], יש מן הראשונים סוברים שאפשר לעשותה כבר מפלג המנחה של שבת^[47]. וכן הדלקת נר חנכה*, שמצוותה משתשקע החמה^[48], יש מן הראשונים סוברים שבמקום צורך אפשר לעשותה החל מפלג המנחה^[49]. וכן מקרא-מגילה* של ליל פורים*^[50], יש מן הראשונים סוברים שבמקום צורך אפשר לקרותה החל מפלג המנחה^[51]. וכן ספירת-העומר*, שעיקר מצותה בלילה^[52], יש מן האחרונים סוברים שכשספר החל מפלג המנחה של היום הקודם, יצא ידי חובתו בדיעבד^[53].

בדברים שמצותם לקראת סוף היום

הדלקת נר-שבת*, שיש לעשותה לפני שקיעת החמה של יום שישי, ובלבד שלא יקדים^[54], יש מן הראשונים סוברים שכשמקבל עליו שבת בהדלקה זו, יכול לעשותה החל מפלג המנחה^[55]. וכן תוספת-שבת-ויום-טוב*, שצריכה להיות לפני השקיעה^[56], יש מן הראשונים סוברים שאפשר לעשותה מפלג המנחה דוקא^[57]. וכן תפילת נעילה*, שמצותה הוא סמוך לשקיעה משעה שהחמה עומדת בראש האילנות, לסוברים כן^[58], יש מן הראשונים סוברים שזמנה הוא החל מפלג המנחה^[59]. וכן נשיאת-כפים* בתפילת מנחה של תענית-צבור*, שנהגו בה כשמתפללים סמוך לשקיעת החמה^[60], יש מן האחרונים סוברים שבמקום צורך זמנה הוא מפלג המנחה ואילך^[61].

הערות שוליים