אנציקלופדיה תלמודית:פסולי המוקדשים

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - קרבנות שנפל בהם מום, או אף קרבנות שנפסלו לעלות על גבי המזבח מטעם אחר.

השם

פסולי המוקדשים בא במובנו המצומצם ככינוי לקדשים שנפל בהם מום[1], ובמובנו הרחב לכל קרבן שנפל בו פסול[2].

פדיון פסולי המוקדשים

פסולי המוקדשים שנפל בהם מום קבוע[3] נפדים[4], ומוסיף עליהם הבעלים חומש*[5], שנאמר: ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' וגו' כערכך הכהן כן יהיה[6], ובפסולי המוקדשים הכתוב מדבר[7], בבהמה הכשרה לעלות על גבי המזבח, שנפל בה מום[8], ונקראת "בהמה טמאה", שהיא טמאה להקרבה[9], שלא יתכן שבבבהמה טמאה הכתוב מדבר[10], כגון סוס או חמור[11], שאם הוקדשה טעונה פדיון וחומש[12], שכך משמע מאומרו "טמאה"[13], שכשהוא אומר למטה: ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך[14], הרי בהמה טמאה אמורה[15]. יכול יפדו פסולי המוקדשים אף על מום עובר[16], תלמוד לומר: אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה'[17], יצא מום עובר שהוא כשר ליקרב למחר[18].

על השוחט מחוץ למקדש פסולי המוקדשים, שאינו עובר על איסור, ע"ע שחוטי חוץ. על פסולי המוקדשים, שעושים תמורה*, ע"ע תמורה.

מכירת הבשר

לסוברים שקדשי מזבח שנפל בהם מום אינם צריכים העמדה-והערכה*[19], פסולי המוקדשים - קדשים שנפל בהם מום[20], כשיפדו[21] - הנאתם להקדש*[22], שאם מוכרים אותם ביוקר, הנאת הקדש היא[23], ונמכרים באטליז[24], דהיינו בשוק של קצבים[25], שמוכרים בו שאר בשר חולין[26], ושם נמכר ביוקר[27], שהואיל והנאתם להקדש, רשאי לזלזל בהם ולמוכרם באטליז, שבשוק נמכרים ביוקר ויהיה ריוח להקדש[28], ונשחטים באטליז ונשקלים בליטרא*[29], להימכר כדרך שהקצבים מוכרים בשר חולין[30], שמתוך שיכולים למכור ביוקר, מוסיפים בדמים כשפודים אותם מן ההקדש[31].

ולסוברים - וכן הלכה[32] - שקדשים מזבח שנפל בהם מום אינם צריכים העמדה והערכה[33], קדשי מזבח שנפל בהם מום ונפדו נמכרים באטליז ונשקלים באלטיז ונשקלים בליטרא[34], מפני שמתחילה היתה הנאתם להקדש[35], שכשהבעלים פודים אותם מתחילה מיד ההקדש יש הנאה להקדש[36], וכיון שיודעים הבעלים שהותר להם למוכרם באטליז ולשוקלם באטליז ונשקלים בליטרא, מתחילה נותנים ממון רב יותר כשפודים אותם[37].

במה דברים אמורים שקדשי מזבח שנפל בהם מום נמכרים באטליז, בכל פסולי המוקדשים חוץ מן הבכור ומהמעשר[38], שהנאתם לבעלים[39], אם נמכרים ביוקר[40], שבכור הנאתו לכהן ומוכר הבשר לכל מי שירצה, שבשר בכור נאכל לכל אדם והכהן נוטל דמיו[41], ומעשר-בהמה* הנאת מכירתו ביוקר לבעליו הישראלים[42], והואיל והנאת דמיהם לבעלים, אין רשאים לזלזל בהם[43], שמשום הנאת הדיוטות אין מזלזלים בקדשים לנהוג בהם מנהג חולין למוכרו באטליז[44], אלא מוכרם בביתו, ואף על פי שלא יקפצו עליהם בני אדם כל כך, ואין נשקלים בליטרא, אלא באומד, ואף אם יפסיד על ידי זה[45]. ועל כך ע"ע בכור בהמה טהורה[46] וע' מעשר בהמה.

איסורו והיתרו באכילה

כל קרבן שנאמר שהוא פסול בין שנפסל במחשבה[47] בין במעשה בין שאירע בו דבר שפסלו[48], כל שאותו הקרבן נפסל אחר שחיטתו בדרך מדרכי ההפסד שימנעו אכילתו[49], אם עשינו אנו ההפסד, ולא בא מאליו[50], אסור לאכול ממנו[51], שנאמר: לא תאכל כל תועבה[52], מפי השמועה למדו שאין הכתוב מזהיר אלא על פסולי המוקדשים[53]. והדבר נלמד בגזרה-שוה*[54]: נאמר כאן: תועבה[55], ונאמר להלן: לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום וגו' כי תועבת ה' אלהיך הוא[56], מה תועבה האמורה להלן בפסולי המוקדשים הכתוב מדבר, אף תועבה האמורה כאן בפסולי המוקדשים הכתוב מדבר[57]. וכתבו ראשונים שלא נצרך הכתוב ללמדנו איסור באכילה בקדשים הקדושים בקדושת-הגוף*, שיש בהם מעילה*, אלא נצרך הכתוב ללמדנו דין זה, כדי לאסור באכילה קדשים שנפל בהם מום קודם פדיון[58], או לאסור אכילת קדשים שהקדישם למזבח ואינם ראויים, כגון אתנן-זונה*[59] ומחיר -כלב*[60]. ויש הסוברים שהאיסור בא ללמד על כל קדשים שנפל בהם פסול[61].

לימוד נוסף מצינו לאיסור זה, ממה שנאמר בנותר*: לא יֵאכל כי קדש הוא[62], ודרשו: כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן לא-תעשה* על אכילתו[63], והוא מהלאוין הכפולים[64], ששניהם באו להזהיר על ענין אחד, וכל מה שבכלל זה נכלל בזה[65].

ונחלקו ראשונים: יש הסוברים שהכל מודים באיסור זה[66]. ויש הסוברים שנחלקו בו תנאים, שלדעת אחרים לא תאכל כל תועבה[67], בפסולי המוקדשים הכתוב מדבר[68]. ולדעת ר' אליעזר - ויש גורסים: ר' אליעזר בן יעקב[69] - כתוב זה מתפרש בצורם - סודק[70], פוגם[71], חותך מעט[72] - אוזן הבכור[73], כדי שיהיה בעל-מום*[74] ויאכל במדינה[75], ואוכל ממנו[76].

במקור האיסור נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שהאיסור הוא מן התורה[77]. ב) ויש סוברים שאין האיסור אלא מדרבנן, והכתוב אסמכתא* הוא[78]. אם משום שלדעתם ההלכה כר' אליעזר החלוק - לסוברים כן[79] - על אחרים, וסובר שלא תאכל כל תועבה[80], לא בא ללמדנו על איסור אכילת פסולי המוקדשים[81]. או משום שבמקום אחר שנינו: ר' יהודה אומר משום ר' מאיר: מנין לכל איסורים שבתורה שמצטרפים זה עם זה, שנאמר: לא תאכל כל תועבה[82], כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל[83], ואם כן עיקר הלאו של לא תאכל כל תועבה[84], בא ללמד שכל איסורים שבתורה מצטרפים זה עם זה[85], ואפילו במקום בטול-ברוב* מצטרפים לשיעור כזית[86], ואף דרשת ר' אליעזר הדורש מכתוב זה לאיסור אכילת בשר בכור בידי מי שצרם אוזנו[87], אינה אלא אסמכתא[88].

בא המום מאליו, מותרים פסולי המוקדשים באכילה[89] אם נפדו[90], ונאכלים בכל מקום[91], ואין צריך לאוכלם במקדש, כאילו לא הוקדשו מעולם[92], שנאמר: רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת[93], במה הכתוב מדבר, אם בבשר תאוה כבר אמור - שנאמר: ואמרת אֹכלה בשר כי תאוה נפשך לאכֹל בשר בכל אות נפשך תאכל בשר[94] - ואם באכילת-קדשים* כבר אמור - וזבחת שלמים ואכלת שם[95], ונאמר: כי אם במקום אשר יבחר וגו' שם תעלה עֹלֹתיך[96] - הרי - שמה שכתוב: רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת[97] - אינו מדבר אלא בפסולי המוקדשים שיפדו[98], דהיינו בעלי מומים שנפדו, שכיון שנפדו מותרים באכילה[99].

היתר אכילת פסולי המוקדשים, היינו בבשר הבהמה, אבל אסור לשתות חלב הבהמה[100], שנאמר: ואכלת בשר[101], ולא חלב[102], שמזה שכתוב: ואכלת בשר[103], משמע בשר התיר הכתוב ולא חלב[104], מפני שאסור לעבוד בפסולי המוקדשים[105], וחולב בקדשים היינו עבודה[106].

במנין המצוות

לסוברים שאיסור אכילת בשר פסולי המוקדשים הוא מן התורה[107], איסור זה נמנה כלא-תעשה* במנין-המצות*[108]. ולסוברים שאין הלימוד מהכתוב אלא אסמכתא*[109], אינו נמנה במנין המצוות[110]. ויש ממוני המצוות שמנו בבמנין המצוות בסתם איסר אכילת תועבה[111].

מלקות

לסוברים שאיסור אכילת בשר פסולי המוקדשים הוא מן התורה[112], כל האוכל ממנו כזית*[113], בעדים והתראה*[114], לוקה[115].

על מחלוקת הראשונים אם לוקים על איסור זה אף משום הלאו של לא יֵאכל כי קדש הוא[116], ע"ע חיבי מלקיות[117].

פדיית פסולי המוקדשים

פודים פסולי המוקדשים שנולד בהם מום[118] ואחר הפדיון הם יוצאים לחולין[119], ויהיה מותר לשחוט אותם ולאוכלם[120] כחולין גמורים[121], שנאמר: רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר[122], והכתוב מדבר בפסולי המוקדשים שנפל בהם מום[123].

פדיון קדשים שנפל בהם מום, יש ממוני המצוות שמנאוה במנין-המצות* כמצות-עשה*[124]. ויש שלא מנאוה[125], שבשום מקום לא מצאנו בדברי חז"ל שהיא מצוה[126].

חֵלב

פסולי המוקדשים שקדם הקדשם למומם, ונפדו, אף על פי שהוקשו[127] לצבי ואיל, שנאמר - בפסוק המדבר על פסולי המוקדשים[128]: רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר[129], ונאמר שם - אך כאשר יֵאכל את הצבי ואת האַיָּל כן תאכלנו[130], וחלבם של צבי ואיל מותר - שכן אין איסור חֵלב* נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד, ולא בחיה*[131] - חלבם של פסולי המוקדשים אסור, שנאמר: "אך" למעט[132]. ועוד, שבבכור בעל-מום* נאמר: רק את דמו לא תאכל[133], ו"דמו" כאן הכוונה חלבו, שלדם ממש אין צורך לכתוב לאו מיוחד לאסור, שהרי אף צבי ואיל דמם אסור[134].

איסור גיזה ועבודה

פסולי המוקדשים שנפל בהם מום ונפדו, אף על פי שהותרו באכילה[135], מכל מקום אסורים בגיזה[136] ועבודה[137], והעובר על זה לוקה[138]. ומספר לימודים לדבר: א) נאמר - בכתוב הדן בפסולי המוקדשים[139] - רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר[140], תזבח ואכלת, ולא גיזה[141], באכילה התירה התורה ולא בגיזה[142], שאי אתה רשאי לגזוז בהם[143], ואף איסור עבודה למדים מכאן, כמו גיזה, ששניהם שוים[144]. ב) נאמר שם: תזבח ואכלת[145], אין לך בהם היתר אכילה אלא משעת זביחה ואילך[146], להוציא גיזה שהנאה שמחיים היא[147], ואף איסור עבודה למדים מכאן, כמו גיזה, ששניהם שוים[148]. ג) נאמר: תזבח ואכלת בשר[149], ולא עבודה[150]. ד) נאמר: ואכלת בשר[151], ולא גיזה ועבודה[152].

במה דברים אמורים שנאסרו פסולי המוקדשים בגיזה, כשהם חיים, אבל לאחר מיתתם מותרים בגיזה[153]. יכול יהיו אסורים לאחר זביחה[154], תלמוד לומר: כברכת ה' אלהיך אשר נתן לְך[155], שמשמע שלך יהיה, אפילו בגיזה[156]. והדברים אמורים כשנשחטה הבהמה אחר פדיונה[157].

על פרטי ודיני איסור גזה-ועבודה*, ע"ע.

איסור רביעה והנהגה

אין מרביעים בפסולי המוקדשים[158], והמרביע שור פסולי המוקדשים לוקה[159] משום כלאי-בהמה*[160], ואפילו הרביעו עם מינו[161], והמנהיג - או[162] החורש[163] - בשור פסולי המוקדשים לוקה[164], ואפילו מנהיגו עם מינו[165], ואפילו מנהיגו בפני עצמו[166]. והטעם לאיסור הרבעה והנהגה, אמרו בתלמוד, שהרי גוף אחד הוא ועשאו הכתוב כשני גופים[167]. ונחלקו ראשונים בפירוש הדבר:

א) יש מפרשים שבהמת פסולי המוקדשים, אף על פי שהיא גוף אחד, עשאה הכתוב כשני גופים[168], מפני שהיתה קודש ונעשית כקודש וכחול מעורבים זה בזה[169], שתורת חולין ותורת קדשים יש עליו, תורת חולין, שמותר באכילה מחוץ לפתח אהל מועד[170], כאילו לא הוקדש מעולם, ותורת קדשים, שאסור בגיזה ועבודה[171], וקצת הוא כקדשים וקצת הוא כחולין[172], ונמצאת בהמה זו כבהמה טמאה עם הטהורה המעורבים כאחד[173], והלכך אסור להרביעו משום כלאים[174], שמרביע חולין על קדשים או קדשים על חולין[175], ואסור להנהיגו[176], שהוא מנהיג חולין וקדשים יחד[177]. לדעה זו נחלקו ראשונים אם איסורו מן התורה[178], דהיינו שהוא מדברי-קבלה*[179], היינו שאין איסורו מפורש בתורה, אלא שחכמים קיבלו כן[180]. או שאיסור זה הוא מדרבנן[181].

ב) ויש המפרשים כעין זה, שהואיל והבשר חולין, ואילו העור והגיזה קודש, הרי הבשר והעור חשובים כשני מינים[182].

ג) ויש המפרשים שכיון שקראו הכתוב צבי ואיל[183], הלכך אינו שור גמור, והוא כלאים על הפרה[184].

ד) ויש מהראשונים מפרשים, שהשור בפני עצמו נחשב כצבי וכאיל, דהיינו שני מינים[185], ואיסור תורה הוא[186], ונלמד מריבוי הכתוב[187], שגזרת-הכתוב* היא[188] שדנים את פסולי המוקדשים לענין כלאים בהרבעה והנהגה כאילו הוא מורכב מבהמה וחיה[189], שחלבו אסור[190], אבל פטור מן הבכורה[191]. או שעשאו כאילו עשוי מצבי ואיל[192], שהם שני מינים[193] של חיות[194]. וחידוש הוא שחידשה תורה לעשות גוף אחד כשני גופים[195], שעשאו הכתוב כצבי ואיל[196], שכן שלוש פעמים נאמר "צבי ואיל"[197]: רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר וגו' הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאַיָּל[198] - ובפסולי המוקדשים שנפל בהם מום ונפדו הכתוב מדבר[199] - וכי יהיה בו מום וגו' בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדָּו כצבי וכאַיָּל[200], אך כאשר יֵאכל את הצבי ואת האַיָּל כן תאכלנו הטמא והטהור יחדָּו יאכלנו[201], והוקשו[202] פסולי המוקדשים לצבי ואיל[203], ומזה שנאמר: כצבי וכאיל, הרי שגוף אחד הוא ועשאו הכתוב שני מינים, ונצרך כתוב אחד ללמדנו הדין בהרבעה וכתוב שני ללמדנו הדין בהנהגה[204]. ואף על פי שסברא* היא שהוא כבהמה וחיה[205], ללא הלימוד מצבי ואיל לא היינו אומרים חידוש זה שהוא כשני מינים[206].

יש מהראשונים שכתבו טעם איסור הרבעת פסולי המוקדשים[207], שהיא משום איסור עבודה בפסולי המוקדשים[208], שהרבעה אף היא נקראת עבודה[209], שכן בעבד-עברי* נקראת בעילתו עבודה, שהרי מהכתוב: כי משנה שכר שכיר עבדך[210], אנו למדים שעבד עברי עובד את רבו אף בלילה בכך שרבו מוסר לו שפחה-כנענית*[211] והוולדות לאדון[212]. ומכל מקום רבים הסוברים שאין זו עבודה ממש, ואין האיסור אלא מדרבנן[213].

לדעת הסוברים שאיסור הרבעת בהמת פסולי המוקדשים הוא משום עבודה[214], יש שכתבו שאין האיסור אלא כשהנקבה היא ההקדש, שבה היא נעשית העבודה, אלא שמכיון שהאדם אינו עושה העבודה, אלא הזכר הרובע, והאדם רק גורם שתיעשה העבודה, לכן אף זה אין האיסור אלא מדרבנן, אבל אם הזכר הוא ההקדש אינו אסור אף מדרבנן[215], ואף על פי שבכור הוא זכר[216], לא אסרו אלא כשהוא רובע לבהמה מפסולי המוקדשים[217], או שלא אסרו בזכר אלא להכריחו בעל כרחו, שהוא נראה כעבודה[218]. ויש שכתבו שאדרבה עיקר העבודה היא בזכר הרובע ולא בנקבה, ומכל מקום אף בזכר אין זו מלאכה מן התורה, שאפילו אם מכניס כמכחול בשפופרת אין זו מלאכה, אלא טורח הרביעה עצמה וזה עושה הבהמה מעצמה ולא האדם[219].

יש מהראשונים הסוברים בטעם שאסרו איסור הרבעה, שהוא גזרה* שמא יגדל ממנו עדרים עדרים ויבוא לידי תקלה של גזה-ועבודה*[220].

איסור הרבעת פסולי המוקדשים[221], יש מהראשונים שכתב שאינו אלא כשמרביע הבהמה עם בהמת חולין גמורים[222].

איסור הנהגת פסולי המוקדשים[223], כתבו ראשונים דהיינו אם מושך השור בגופו, אבל בלא המשכה אין לוקה בהנהגה, שאם כן לעולם לא יוכלו להנהיג שור פסולי המוקדשים ממקום אחר[224].

בכורה

פסולי המוקדשים, היינו שקדם הקדשם למומם, אף על פי שנפדו - ויצאו לחולין להיתר אכילה[225] - פטורים מן הבכורה[226], אם היתה נקבה וילדה זכר[227], שנאמר בהם: כצבי וכאַיָּל[228], מה צבי ואיל פטורים מן הבכורה, שהרי בקר וצאן כתוב בבכורה[229], אף פסולי המוקדשים פטורים מן הבכורה[230]. ועוד, שהרי לא יצאו לחולין לכל דבר ואסורים בגזה-ועבודה*[231].

מתנות כהונה

פסולי המוקדשים, שהוקדשו תמימים ואחר כך נולד בהם מום, הרי הם פטורים ממתנות-כהונה*[232], שהרי הוקשו[233] פסולי המוקדשים לצבי ואיל[234], שנאמר - בכתוב המדבר על פסולי המוקדשים[235] - כצבי וכאַיָּל[236], וצבי ואיל פטורים מזרוע-ולחיים-וקבה*[237], ובא הלימוד מ"כצבי" לפוטרם ממתנות כהונה, והלימוד מ"וכאיל" לפטור שלמים* שנפל בהם מום ונפדו מחזה-ושוק*[238].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' רש"י בכורות לא א ד"ה כל פסולי המוקדשין; עי' שיטה לתלמיד ר"י מפריש מו"ק יב א; עי' מאירי מכות כב א; עי' רע"ב בכורות פ"ה מ"א.
  2. ↑ עי' רמב"ם שבציון 53.
  3. ↑ ע"ע מומי קרבן.
  4. ↑ עי' תו"כ בחוקותי פר' ד.
  5. ↑ עי' רש"י ויקרא כז יג, ע"פ ויקרא שם; עי' רבינו הלל לתו"כ שם.
  6. ↑ ויקרא כז יא-יב. עי' תו"כ שם.
  7. ↑ עי' תו"כ שם.
  8. ↑ עי' רש"י שם כז.
  9. ↑ עי' רש"י שם יא.
  10. ↑ עי' תו"כ שם.
  11. ↑ קרבן אהרן לתו"כ שם.
  12. ↑ רבינו הלל שם; קרבן אהרן שם.
  13. ↑ קרבן אהרן שם.
  14. ↑ ויקרא שם כז. תו"כ שם, וקרבן אהרן שם.
  15. ↑ תו"כ שם.
  16. ↑ ע"ע מומי קרבן: מום עובר. עי' תו"כ שם.
  17. ↑ ויקרא שם יא.
  18. ↑ תו"כ שם.
  19. ↑ ע"ע ציונים 47 ואילך, 50 ואילך, 52 ואילך.
  20. ↑ רש"י בכורות לא א ד"ה כל פסולי המוקדשין; רע"ב שם פ"ה מ"א.
  21. ↑ עי' גמ' שם ב, במסקנה; רמב"ם אסו"מ פ"א הי"ב.
  22. ↑ משנה שם לא א.
  23. ↑ רש"י שם ד"ה הנאתן להקדש; עי' גמ' שם ב.
  24. ↑ משנה שם א; עי' רמב"ם שם.
  25. ↑ רבינו גרשום שם; עי' רמב"ם שם ופהמ"ש שם.
  26. ↑ עי' רמב"ם שם; רע"ב שם.
  27. ↑ רע"ב שם.
  28. ↑ רבינו גרשום שם.
  29. ↑ משנה שם.
  30. ↑ עי' רמב"ם שם; רע"ב שם.
  31. ↑ רע"ב שם.
  32. ↑ ע"ע העמדה והערכה ציון 56 ואילך. ושם, ציון 61, שי"ח.
  33. ↑ ע"ע הנ"ל ציונים 35 ואילך, 37 ואילך, 50 ואילך, 52 ואילך.
  34. ↑ עי' משנה בכורות לא ב, וראשונים שבציון 20 ואילך.
  35. ↑ בכורות לא ב.
  36. ↑ רש"י שם ד"ה אדמעיקרא.
  37. ↑ גמ' שם.
  38. ↑ עי' משנה בכורות לא א.
  39. ↑ משנה שם.
  40. ↑ רש"י שם ד"ה בכור ומעשר; עי' רע"ב שם.
  41. ↑ רש"י שם ד"ה הנאתן לבעלים; עי' רע"ב שם.
  42. ↑ עי' רש"י שם.
  43. ↑ רבינו גרשום שם.
  44. ↑ רש"י שם; רע"ב שם.
  45. ↑ עי' רש"י שם; עי' רע"ב שם.
  46. ↑ ציון 353 ואילך.
  47. ↑ ע"ע מחשבה בקדשים וע' פגול.
  48. ↑ ע"ע יוצא וע' מומי קרבן וע' נותר. רמב"ם פסוה"מ פי"ח ה"ג.
  49. ↑ ספה"מ לרמב"ם ל"ת קמ.
  50. ↑ עי' ספה"מ שם וחינוך מ' קמד, ע"פ בכורות ו ב.
  51. ↑ עי' אחרים בספרי ראה פיס' צט; עי' רמב"ם פסוה"מ וספה"מ שם; חינוך שם.
  52. ↑ דברים יד ג. אחרים בספרי שם; רמב"ם שם ושם; חינוך שם.
  53. ↑ רמב"ם שם ה"ד.
  54. ↑ ראב"ד לספרי שם.
  55. ↑ דברים שם.
  56. ↑ דברים יז יא.
  57. ↑ אחרים בספרי שם.
  58. ↑ עי' ראב"ד שם, בפי' הא'.
  59. ↑ ע"ע ציון 72 ואילך.
  60. ↑ עי' ראב"ד שם, בפי' השני.
  61. ↑ עי' רמב"ם שם ה"ג-ה"ד. ועי' רמב"ם שם ה"ה.
  62. ↑ שמות כט לד.
  63. ↑ ר' אלעזר בברייתא פסחים כד א.
  64. ↑ כ"מ מחינוך מ' תסד.
  65. ↑ רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג מ"ע קטו.
  66. ↑ עי' ספה"מ לרמב"ם ל"ת קמ; עי' חינוך מ' תסד.
  67. ↑ דברים שם.
  68. ↑ ספרי שם. ראב"ד לספרי שם; מזרחי דברים יד ג, בד' רמב"ם בכורות פ"ב ה"ז.
  69. ↑ ספרי שם, לגי' ספה"מ שם וחינוך שם.
  70. ↑ ראב"ד שם; עי' רש"י זבחים כה ב ד"ה הצורם, לפי אוצר לעזי רש"י שם.
  71. ↑ זרע אברהם לספרי שם, בשם רש"י (והוא לכאו' ע"פ רש"י שם).
  72. ↑ עי' רש"י מו"ק יג א ד"ה צרם אזן בכור.
  73. ↑ עי' ספרי שם, לגירסתנו.
  74. ↑ ע"ע אוזן ציון 20 ואילך, ועיי"ש ציון 20, דהיינו בסחוס של האוזן, ושם ציון 39 ואילך, כשנפגם העור מה דינו. ראב"ד שם.
  75. ↑ ראב"ד שם.
  76. ↑ ר' אליעזר בספרי שם. עי' ראב"ד שם ומזרחי שם, בד' רש"י דברים שם; ראב"ד שם. ועי' צ"ק בכורות לד א.
  77. ↑ עי' רמב"ם פסוה"מ פי"ח הי"ג וה"ה וספה"מ ל"ת קמ; עי' חינוך מ' תסד.
  78. ↑ רס"ג (ושאר ראשונים) שבציון 110, לפי רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג מ"ע קטו. וכן מסקנת מל"מ בכורות פ"ד ה"א.
  79. ↑ עי' ציון 69 ואילך.
  80. ↑ דברים יד ג.
  81. ↑ עי' ראב"ד לספרי פיס' צט ומזרחי שם, בד' רש"י שם.
  82. ↑ דברים שם.
  83. ↑ ברייתא ע"ז סו א.
  84. ↑ דברים שם.
  85. ↑ עי' יראה"ש סי' פו; רי"פ פערלא שם, בד' רס"ג (ושאר ראשונים) שבציון 110.
  86. ↑ עי' יראה"ש שם.
  87. ↑ עי' ציון 69 ואילך.
  88. ↑ עי' רי"פ פערלא שם.
  89. ↑ עי' ספרי ראה פיס' עא, ורבינו הלל שם; עי' רמב"ם מעילה פ"א ה"ט; עי' ספה"מ לרמב"ם ל"ת קמ וחינוך מ' תסד, ע"פ בכורות ו ב.
  90. ↑ רמב"ם מעילה שם.
  91. ↑ עי' ספרי שם; רש"י דברים יב טו.
  92. ↑ עי' ריב"ן מכות כב א ד"ה המרביע.
  93. ↑ דברים יב טו. עי' ספרי שם; עי' ריב"ן שם.
  94. ↑ דברים יב כ. עי' רש"י שם טו; עי' ריב"ן שם; רבינו הלל לספרי שם.
  95. ↑ דברים כז ז. רבינו הלל שם.
  96. ↑ דברים יב יד. עי' ריב"ן מכות שם.
  97. ↑ דברים יב טו. רבינו הלל שם.
  98. ↑ ספרי שם.
  99. ↑ רבינו הלל שם.
  100. ↑ עי' ספרי וברייתא וגמ' שבציון הבא ואילך.
  101. ↑ דברים יב טו.
  102. ↑ עי' ספרי ראה פיס' עא; עי' ברייתא בכורות טו א ותמורה לא א; עי' גמ' שם ו ב.
  103. ↑ דברים שם.
  104. ↑ רבינו הלל לספרי שם.
  105. ↑ עי' ציון 135 ואילך.
  106. ↑ רבינו גרשום שם.
  107. ↑ עי' ציון 77.
  108. ↑ ספה"מ לרמב"ם ל"ת קמ; חינוך מ' תסד.
  109. ↑ עי' ציון 78 ואילך.
  110. ↑ רס"ג; ר"א הזקן; יראים; סמ"ג.
  111. ↑ בה"ג ל"ת קפו; אזהרות הר"י ברצלוני "איזה מקום בינה" (נד' במחזורי צפון אפריקה לשבועות) לאוין א"ב שני: סור וכו' וממאכל תועבה; אזהרות ר"ש ן' גבירול "שמור לבי מענה" (נד' במחזורי הספרדים לשבועות) לאוין: ולא תאכל וכו' ותועבה הדופה.
  112. ↑ עי' ציון 77 ואילך.
  113. ↑ רמב"ם פסוה"מ פי"ח הי"ג; חינוך מ' תסד.
  114. ↑ עי' חינוך שם.
  115. ↑ רמב"ם שם וסנהדרין פי"ט ה"ד אות נד; חינוך שם.
  116. ↑ שמות כט לד. עי' ציון 62 ואילך.
  117. ↑ ציון 439א ואילך.
  118. ↑ עי' משנה חולין קל א ובכורות יד א; עי' רמב"ם מעילה פ"א ה"ט וספה"מ מ"ע פו; סמ"ג עשין קעז; עי' חינוך מ' תמא.
  119. ↑ עי' ספה"מ שם; עי' סמ"ג שם; חינוך שם.
  120. ↑ ספה"מ שם: אותו ולאוכלו; עי' סמ"ג שם; עי' חינוך שם.
  121. ↑ חינוך שם.
  122. ↑ דברים יב טו. ספה"מ שם; סמ"ג שם; חינוך שם.
  123. ↑ עי' ציון 94 ואילך. עי' ספה"מ שם; עי' סמ"ג שם; עי' חינוך שם.
  124. ↑ ספה"מ לרמב"ם מ"ע פו; סמ"ג עשין קעז; עי' חינוך מ' תמא.
  125. ↑ בה"ג; רס"ג; ר"א הזקן; ר"י ברצלוני; ר"ש ן' גבירול, ועי' זהר הרקיע לרשב"ץ סי' סו; יראים.
  126. ↑ עי' רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג מ"ע קלא, עיי"ש ראיות לזה.
  127. ↑ ע"ע הקש.
  128. ↑ עי' ציון 94 ואילך.
  129. ↑ דברים יב טו.
  130. ↑ דברים יב כב.
  131. ↑ ע"ע חֵלב ציון 133 ואילך. ושם, ציון 149, שי"ח.
  132. ↑ עי' ספרי ראה פיס' עא, ורבינו הלל שם; עי' בכורות טו א, לפי ס' הישר לר"ת (החידושים) סי' תרעג, בשם רבי. ועי' רש"י דברים שם ורבינו הלל לספרי ראה פיס' עה, שפי' בע"א.
  133. ↑ דברים טו כג.
  134. ↑ ע"ע דם (א) ציון 71 ואילך. עי' רבא בבכורות שם, ועיי"ש הטעם שלא נכתב במפורש חלבו.
  135. ↑ עי' ציון 89 ואילך.
  136. ↑ עי' משנה חולין קל א ובכורות יד א; עי' ספרי ראה פיס' עט; עי' ברייתא בכורות טו א ותמורה לא א וגמ' בכורות ו ב; עי' רמב"ם מעילה פ"א ה"ט.
  137. ↑ עי' משנה שם ושם; רבינו גרשום בכורות ו ב; ריב"ן מכות כב א ד"ה המרביע; רמב"ם שם; שטמ"ק בכורות טו א אות ב, בשם תוס' חיצוניות. וע"ע גזה ועבודה.
  138. ↑ עי' רש"ש מכות כב א; עי' צ"פ כלאים פ"ט ה"א. וע"ע גזה ועבודה ציון 10 ואילך.
  139. ↑ עי' ציון 93 ואילך. רבינו גרשום תמורה שם; רש"י בכורות שם ד"ה תזבח.
  140. ↑ דברים יב טו. עי' ספרי שם; רש"י שם.
  141. ↑ ספרי שם; ברייתא בכורות טו א ותמורה לא א וגמ' בכורות ו ב: תזבח ולא גיזה, וכ"ה בנמוק"י מו"ק יב א (ה ב).
  142. ↑ רבינו הלל לספרי שם.
  143. ↑ רבינו גרשום תמורה שם.
  144. ↑ עי' שטמ"ק בכורות שם, בשם תוס' חיצוניות.
  145. ↑ דברים שם.
  146. ↑ איכא דאמרי בבכורות טו ב ותמורה לא א; עי' רש"י דברים שם.
  147. ↑ רש"י תמורה שם ד"ה היתר אכילה.
  148. ↑ עי' שטמ"ק שבציון 144.
  149. ↑ דברים שם.
  150. ↑ שיטה לתלמיד ר"י מפריש מו"ק יב א, ע"פ הלימוד שבציון 101 ואילך.
  151. ↑ דברים שם.
  152. ↑ חי' הר"ן שם.
  153. ↑ עי' רבינו הלל לספרי ראה פיס' עט, בפי' הספרי שבציון הבא ואילך.
  154. ↑ ספרי שם.
  155. ↑ דברים שם. ספרי שם, לגי' רבינו הלל שם. בספרי שם, לגירסתנו: כברכת ה' אלהיך.
  156. ↑ רבינו הלל שם.
  157. ↑ עי' רמב"ם שם.
  158. ↑ תוספ' מו"ק פ"ב; ברייתא מו"ק יב א; עי' רמב"ם כלאים פ"ט הי"א ומעילה פ"א ה"ט.
  159. ↑ ר' הושעיא במכות כב א; ר' אושעיא בבכורות לג א, לגי' שטמ"ק בשם ס"א שבציון 204, ועי' ציון הנ"ל, שי"ג בע"א; רמב"ם כלאים שם. ועי' ר' הושעיא במכות שם, לגירסתנו: לוקה שנים, ועי' רש"ש שם וצ"פ כלאים שם ה"א, שלוקה משום כלאים (עי' ציון הבא ואילך) ומשום עבודה (עי' ציון 207 ואילך), ועי' שו"ת חת"ס יו"ד סי' שה, שט"ס הוא בגמ', ועי' דק"ס שם, שבכת"י ודפוסים ראשונים אינו.
  160. ↑ עי' ריב"ן שם ד"ה המרביע; עי' רמב"ם כלאים שם; עי' מאירי שם; עי' א"ח שם.
  161. ↑ ריב"ן שם ד"ה המרביע.
  162. ↑ מאירי שם.
  163. ↑ ר' יצחק בבכורות שם, לגי' שטמ"ק בשם ס"א שבציון 204: החורש בשור, ועי' ציון הנ"ל, שי"ג בע"א; רמב"ם שם; מאירי שם; א"ח ח"ב הל' כלאים עמ' 221.
  164. ↑ ר' יצחק בגמ' שם; עי' מאירי שם.
  165. ↑ ריב"ן שם.
  166. ↑ ריב"ן שם; עי' מאירי שם.
  167. ↑ גמ' שם, לפי ריב"ן שם וריטב"א שם ומל"מ כלאים שם; כ"מ מבכורות לג א, לגי' שטמ"ק בשם ס"א שבציון 204, ועי' ציון הנ"ל, שי"ג בע"א.
  168. ↑ עי' ריב"ן מכות כב א ד"ה המרביע; רמב"ם כלאים פ"ט הי"א; מאירי שם; עי' מאור האפלה דברים כב י.
  169. ↑ רמב"ם שם; הלק"ט לרא"ש הל' כלאים סי' ה, בשמו, ותמה; עי' מאירי שם; עי' א"ח ח"ב הל' כלאים עמ' 221; מאור האפלה שם.
  170. ↑ עי' ציון 91 ואילך.
  171. ↑ עי' ציון 135 ואילך. עי' רש"י חולין קטו ב ד"ה בשני מינין; ריב"ן מכות שם; עי' תוס' שם ד"ה בשני, בשמו, ודחו.
  172. ↑ תוס' בכורות לג א ד"ה חד, שכן רגילין לפרש, ודחו.
  173. ↑ רמב"ם שם; עי' א"ח שם; עי' מאור האפלה שם.
  174. ↑ ריב"ן מכות שם; עי' רמב"ם שם.
  175. ↑ ריב"ן שם.
  176. ↑ ריב"ן שם; עי' רמב"ם שם.
  177. ↑ עי' ריב"ן שם.
  178. ↑ עי' ריב"ן שם, בסו"ד, שתמה מנין לאסור כלאים בחולין וקדשים; רמב"ם שבציון הבא, לפי מרה"מ שם ה"ח, ועי' ציון 181 שי"מ בע"א.
  179. ↑ רמב"ם שם הי"א.
  180. ↑ מרה"מ שם ה"ח.
  181. ↑ רמב"ם שבציון 179, לפי שו"ת רדב"ז ח"ח סי' קפג ומל"מ שם הי"א, ועי' ציון 178, שי"מ בע"א.
  182. ↑ ריטב"א מכות כב א, בשם הרמ"ה, ותמה.
  183. ↑ עי דברים יב טו.
  184. ↑ ראב"ן שו"ת סי' נה.
  185. ↑ עי' ראב"ד בהשגות כלאים פ"ט הי"א; עי' ס' הישר לר"ת (החידושים) סי' תרעג, בשם רבי; עי' תוס' מכות כב א ד"ה שהרי, בשם ר"ת; עי' תוס' חולין קטו ב ד"ה בשני, ע"פ ר"ת; תוס' בכורות לג א ד"ה חד, בשם ר"ת (לגי' ד' ונציה: ור"ת מפרש. בתוס' שם, לגירסתנו: ורבינו חננאל מפרש); עי' הלק"ט לרא"ש הל' כלאים סי' ה, בשם ר"ת; עי' ריטב"א מכות שם, בשם ר"ת.
  186. ↑ כ"מ מהראשונים שבציון הקודם; עי' ס' הישר שבציון הבא; עי' ריטב"א שבציון 195.
  187. ↑ עי' ציון 197 ואילך. ס' הישר שם, בשם רבי.
  188. ↑ ריטב"א שם.
  189. ↑ ראב"ד בהשגות שם, לפי מל"מ שם; עי' ס' הישר שם, בשם רבי; עי' ריטב"א שם, בשם ר"ת.
  190. ↑ עי' ציון 127 ואילך.
  191. ↑ עי' ציון 225 ואילך. עי' ס' הישר שם, בשם רבי.
  192. ↑ תוס' בכורות שם, בשם ר"ת, לפי מל"מ שם; ריטב"א שם, בשם ר"ת.
  193. ↑ ריטב"א שם.
  194. ↑ מל"מ שם.
  195. ↑ ריטב"א שם.
  196. ↑ עי' תוס' מכות שם וחולין שם, בשם ר"ת, ובכורות שם, בשם ר"ח, בפי' הגמ' שבציונים 197, 204.
  197. ↑ עי' בכורות שם.
  198. ↑ דברים יב טו.
  199. ↑ עי' ציון 94 ואילך.
  200. ↑ דברים טו כא-כב.
  201. ↑ דברים יב כב. עי' רבינו גרשום שם.
  202. ↑ ע"ע הקש.
  203. ↑ עי' תוס' חולין שם, ע"פ ר"ת.
  204. ↑ עי' גמ' שם, לגי' שטמ"ק שם את ג, בשם ס"א: דאמר ר' יצחק החורש בשור פסולי המוקדשים לוקה מ"ט כצבי וכאיל גוף א' ועשאו הכתוב שני מינין ואמר ר' אושעי' המרביע שור פסולי המוקדשים לוקה מ"ט כצבי וכאיל גוף א' ועשאו הכתוב שני מינין (וכ"מ מהראב"ד ותוס' בשם ר"ת שבציון 185, שגרסו כעי"ז). בגמ' שם, לגירסתנו, ליתא. ועיי"ש בגמ', למה נצרך הכתוב הג'.
  205. ↑ עי' ציון 190 ואילך.
  206. ↑ עי' ס' הישר שם, בשם רבי.
  207. ↑ עי' ציון 158 ואילך.
  208. ↑ עי' רש"י כת"י מו"ק יב א; עי' רש"י על הרי"ף שם (ה ב); עי' שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם; עי' מאירי שם; עי' חי' הר"ן שם; עי' נמוק"י שם, בפי' הא'.
  209. ↑ עי' ציון 135 ואילך. עי' שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם; עי' חי' הר"ן שם.
  210. ↑ דברים טו יח.
  211. ↑ עי' ר' יצחק בברייתא קדושין טו א. עי' חי' הר"ן מו"ק שם.
  212. ↑ ע"ע עבד עברי. חי' הר"ן שם.
  213. ↑ עי' שיטה לר"י מפאריש שם, בשם מורו ה"ר יחיאל: משום עובדין דחול; עי' מאירי שם: מעין עבודה; מל"מ מעילה פ"א ה"ט; שו"ת חת"ס יו"ד סי' שה; פמ"ג או"ח סי' תקלו א"א סק"ב; קר"א מעילה שם.
  214. ↑ עי' ציון 207 ואילך.
  215. ↑ מל"מ מעילה פ"א ה"ט.
  216. ↑ ע"ע בכור בהמה טהורה ציון 2 ואילך.
  217. ↑ שו"ת חת"ס יו"ד סי' שה, ע"פ מל"מ כלאים פ"ט הי"א.
  218. ↑ פמ"ג או"ח סי' תקלו א"א סק"ב.
  219. ↑ שו"ת חת"ס שם.
  220. ↑ עי' נמוק"י מו"ק יב א (ה ב), בשם י"מ.
  221. ↑ עי' ציון 158 ואילך.
  222. ↑ עי' שיטה לתלמיד ר"י מפריש מו"ק יב א, וצ"ב.
  223. ↑ עי' ציון 164 ואילך.
  224. ↑ תוס' מכות כב א ד"ה המנהיג.
  225. ↑ עי' ציון 89 ואילך.
  226. ↑ עי' משנה חולין קל א ובכורות יד א; רמב"ם בכורות פ"ה ה"ח.
  227. ↑ עי' רש"י חולין שם ד"ה פטורין ובכורות שם ד"ה חייבין בבכורה; ר"י מלוניל חולין שם.
  228. ↑ דברים יב טו.
  229. ↑ ע"ע בכור בהמה טהורה ציון 4 ואילך.
  230. ↑ עי' רש"י חולין שם.
  231. ↑ עי' ציון 135 ואילך. רמב"ם שם.
  232. ↑ עי' משנה חולין קל א ובכורות יד א; עי' ספרי ראה פיס' עא; עי' רמב"ם בכורים פ"ט ה"ב.
  233. ↑ ע"ע הקש.
  234. ↑ כ"מ מספרי שם; כ"מ מרש"י דברים יב טו; כ"מ מר"י מלוניל חולין שם.
  235. ↑ עי' ציון 94 ואילך.
  236. ↑ דברים שם. ספרי שם; רש"י שם; ר"י מלוניל חולין שם.
  237. ↑ ע"ע ציון 105. ר"י מלוניל שם.
  238. ↑ עי' ספרי שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:פסולי_המוקדשים&oldid=158888"