אנציקלופדיה תלמודית:פסול גויה

הגדרת הערך - אדם האוכל מאכל טמא שנפסל מאכילת או ממגע תרומה.

מהותו ודינו

האוכל אוכלים טמאים או שותה משקים טמאים, נפסל גופו מלאכול תרומה^[1], וטהרות^[2], וקדשים^[3], או אף פוסלם במגעו^[4]. ואינו מטמא אותם^[5], ולפיכך נקרא "פסול גויה"^[6], לפי שנפסל ואינו מטמא^[7]. יש שפירשו שנקרא "גויה" לפי שלדעתם אינו פוסל במגע^[8], אלא פוסל את הגוף מאכילה^[9].

אם הוא דין תורה

פסול גויה, יש סוברים שהוא מן התורה^[10], שנאמר: ולא תטמאו בהם ונטמתם בם^[11], הזהיר על אכילת דבר טמא שנטמא בו^[12]. ויש סוברים שהוא גזירה מדרבנן^[13].

מהות הגזירה

פסול גויה לסוברים שגזירה מדרבנן היא^[14], נחלקו ראשונים במהות הגזירה: א) יש סוברים שהיא אחת מגזרת שמונה-עשר-דבר*^[15], שגזרו על אדם שאכל אוכל טמא - בין שהוא ראשון לטומאה ובין שהוא שני לטומאה^[16] - או ששתה משקים טמאים, שהוא פוסל את התרומה במגעו^[17], ואף על פי שאין אדם נטמא מאכילת דבר טמא, מלבד אכילת נבלת עוף טהור^[18], חששו חכמים שכשיאכל אוכל טמא ישתה עמו משקה של תרומה ויפסלנו, וכן כשישתה משקה טמא יאכל עמו אוכל של תרומה ויפסלנו^[19], ואסור לאכול תרומה טמאה^[20], או לפי שאסור לטמא תרומה, שנאמר: משמרת תרומתי^[21]. ב) ויש סוברים שפסול גויה היא גזירה קדומה לשמונה עשר דבר^[22], וגזרו שהאוכל אוכל טמא שנפסל גופו מלאכול - או מלשתות^[23], ובמגע מותר^[24] - תרומה^[25], לפי שאם יאכל תרומה לאחר אכילת דבר טמא, יאמרו שכשם שמותר לאכול תרומה אף על פי שנוגע התרומה באוכלים הטמאים שבמעיו כך מותר ליגע תרומה באוכל טמא^[26].

אם אסור ליפסל בפסול גויה

אכילת אוכל טמא –לכהן^[27] - הפוסל בפסול גויה, נחלקו ראשונים בדבר: יש סוברים שאסור, שנאמר: ולא תטמאו בהם^[28], היינו אל תטמאו באכילה^[29]. האיסור מן התורה, לסוברים שפסול גויה מן התורה^[30]. ולסוברים שפסול גויה מדרבנן^[31], אסורו מדרבנן, ואותו שדרשו מן הכתוב אסמכתא* הוא^[32]. ויש חולקים וסוברים שמותר ליפסל בפסול גויה^[33], והכתוב "ולא תטמאו בהם" לא בא אלא לפסול בפסול גויה לאחר אכילת אוכל טמא^[34].

טהרה

הפסול בפסול גויה שטבל, אוכל מיד בתרומה^[35], ואינו צריך להמתין עד הערב^[36], ואף על פי שהטמא טומאה דאורייתא אין אוכל עד שיעריב שמשו^[37], פוסל גויה שאינו אלא מדרבנן^[38], אוכל מיד^[39].

כניסה למקדש

פסול גויה אסור ליכנס למקדש^[40], ואם נכנס למקדש פטור^[41].

על מי שיש לו ספק אם נטהר מטומאת פסול גויה, ע"ע חזקה (ב): בדרבנן^[42].

האוכל

טומאת אוכל הטמא שהאוכלו נפסל בפסול גויה, הוא בין בראשון לטומאה^[43], ובין בשני לטומאה^[44].

מאכלות אסורות

מאכלות אסורות שנטמאו - אף על פי שאנשים בדלים מהם^[45] - האוכלם נפסל בפסול גויה^[46].

המטמא במגע

אוכל המטמא אדם הנוגע בהם, כגון נבלת בהמה^[47], נחלקו אחרונים אם האוכלם נפסל בפסול גויה: יש סוברים שהאוכלם נפסל בפסול גויה^[48]. ויש חולקים וסוברים שאינו נפסל, שאין לחשוש שהאוכלם יאכל תרומה מאחר שנטמא בנגיעתם^[49].

המטמא בבית הבליעה

נבלת-עוף-טהור* שמטמא את האוכל כזית ממנה מן התורה^[50], אכל כזית ממנה לא נפסל בפסול גויה, שכיון שטמא טומאה חמורה לא גזרו בו טומאה קלה^[51]. אכל שיעור של פסול גויה פחות פחות מכזית שלא נטמא טומאה מן התורה, נחלקו אחרונים: יש סוברים שנפסל בפסול גויה^[52]. ויש חולקים וסוברים שלא גזרו פסול גויה באוכל פחות פחות מכזית, כיון שלא שכיח^[53].

בעצים ולבונה

עצים ולבונה של קודש שנטמאו^[54], נסתפקו אחרונים באדם האוכלם אם נפסל בפסול גויה, שאין לחשוש שהאוכלם יצמא למשקה ויבוא לשתות תרומה^[55].

שיעורו

שיעור אכילה

שיעור אכילת מאכל טמא שפוסל את האוכלה בפסול גויה היינו חצי פרס^[56], שהוא רבע כיכר^[57], ואכילת כמה סוגי מאכלים הטמאים מצטרפים לחצי פרס^[58]. ונחלקו תנאים בשיעור חצי פרס: ר' יהודה בדעת ר' שמעון סובר ששיעורו שני ביצים קטנות^[59]. ר' יוסי בדעת ר' שמעון סובר ששיעורו שני בצים שוחקות^[60]. ור' יוחנן בן ברוקה וחכמים סוברים ששיעורו ביצה ומחצה שוחקת^[61], וכן כתבו ראשונים להלכה^[62]. בטעם שיעור חצי פרס, יש מן ראשונים שפירשו - לדעתם שסוברים שטעם פסול גויה הוא מטעם שמא ישתה משקה תרומה עם האוכל הטמא^[63] - שאף על פי שאוכל טמא מטמא אף בשיעור כביצה^[64], אין השיעור אלא בחצי פרס לפי שאין דרך אדם לשתות אלא אחר אכילת שיעור חצי פרס^[65]. ויש מן הראשונים שפירשו - לדעתם שסוברים שטעם פסול גויה הוא מטעם נגיעת האוכל הטמא עם משקה תרומה במעיו^[66] - שהאוכל כביצה יפחת במעיו מכביצה לפי שנשאר מהמאכל בין שיניו, וכיון שצריך יותר מכביצה נתנו שיעור של חצי פרס שהוא שיעור ידוע^[67]. ויש מן הראשונים שפירשו שרצו חכמים שלא להחמיר בפסול גויה כשיעור טומאה של תורה, לפי שהוא מדרבנן - לסוברים כן^[68] - ולפיכך הקילו ונתנו לו שיעור גדול יותר^[69].

בשוהה באכילה

אכל מאכל טמא פחות משיעור הפוסל בפסול גויה^[70], ושהה, ושוב אכל, והשלים באכילה האחרונה השיעור הפוסל, מצטרפים האכילות לפוסלו בפסול גויה^[71], ואף אם טבל בין האכילה ראשונה לשנייה^[72]. ונחלקו תנאים ואמוראים בשיעור הזמן: בברייתא אמרו שאם אין מתחילת אכילה הראשונה ועד סוף האכילה האחרונה יותר משיעור של אכילת-פרס*, מצטרפים לפוסלו^[73]. רבנאי בשם שמואל אמר שאפילו אכל בכל היום שיעור הפוסל, מצטרפים כל האכילות לפוסלו, והוא שאכל כל כזית וכזית בשיעור של כדי אכילת פרס^[74]. הלכה כדעה ראשונה^[75].

שיעור השתיה

שיעור שתיית משקה טמא שנפסל השותה אותה בפסול גויה היא רביעית*^[76], לפי שמן התורה משקה מטמא בשיעור רביעית, לסוברים כן^[77]. ואף לסוברים שמן התורה משקה כל שהוא מטמא^[78], פירשו ראשונים שרצו חכמים שלא להחמיר בפסול גויה שהוא מדרבנן, לסוברים כן^[79], כשיעור טומאה של תורה, אלא הקילו ונתנו לו שיעור גדול יותר^[80]. שתיית כמה סוגי משקים מצטרפת לפסול ברביעית^[81].

בשוהה בשתייה

שתה משקה טמא פחות משיעור הפוסל בפסול גויה^[82], ושהה, ושוב שתה והשלים בשתיה האחרונה השיעור, אמרו בברייתא שאם אין מתחילת שתיה ראשונה ועד סוף שתיה אחרונה יותר משיעור כדי אכילת-פרס*, מצטרפים לפוסלו^[83]. ואף על פי שבשאר דיני שתיה שיעור השתיה הוא בכדי רביעית^[84], בפסול גויה שאינו אלא מדבריהם עשו חיזוק והחמירו בשיעור גדול יותר^[85], או לפי שבפסול גויה אין ענין הצירוף תלוי בהנאת הגרון כבשאר שתיה^[86], אלא הענין שיצטרף בעיכול^[87], או לפי שעיקר הגזירה בפסול גויה הוא באוכלים, ולא פלוג לאסור אף במשקים^[88], ממילא לא פלוג בשיעור השהייה בין האוכלים למשקים^[89].

על אכילת חצי-שיעור* של תרומה, שלא אסרו בפסול גויה, ע"ע חצי שיעור^[90].

הערות שוליים